כפי שעולה מהפירוט דלעיל, כמעט ואין מחלוקות עובדתיות בין הצדדים שעלינו להכריע בהן. הן מעדותו של התובע והן מעדותה של גב' פנחס עלה כי הסניף בו עבד התובע נסגר ביום 15.1.10; כי לתובע הוצע לעבור לרשת "מתאים לי" והוא סירב לכך מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סירוב עובד לעבור לסניף אחר לאחר סגירת הסניף: פתיח ותשתית עובדתית 1. המחלוקת העיקרית מושא הליך זה נוגעת לנסיבות סיום עבודתו של התובע, וזכאותו לפיצויי פיטורים כתוצאה מכך. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידה גב' אורית פנחס, מנהלת אזור המרכז בנתבעת בתקופה הרלוונטית. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: א. הנתבעת - מאמז פאשן בע"מ (להלן: החברה) - הינה רשת חנויות בגדים לנשים, הפונה לקהל צעיר. החברה מצויה בבעלות חברת האחזקות "מלכה ריטייל ישראל בע"מ" (להלן: הקבוצה), המאגדת בתוכה גם את רשתות החנויות "ג'אמפ" ו"מתאים לי". ב. התובע החל עבודתו בחברה, כמוכר, ביום 1.1.07. מטעם שלא הוברר, נחתם הסכם העסקתו - על אף שאין חולק כי החל לעבוד בחברה ועבד בפועל בחברה בלבד - על גבי נייר מכתבים של רשת "מתאים לי", ושם המעסיק המצוין בו הינו "מתאים לי חנויות (1997) בע"מ" (להלן: רשת "מתאים לי"; נ/1). ג. ביום 1.9.07 קודם התובע לתפקיד מנהל סניף החברה בראשון לציון, והחל מיום 1.5.08 שימש כמנהל סניף החברה בדיזינגוף סנטר בתל אביב (להלן: הסניף). ד. שכרו של התובע, החל מחודש אפריל 2008, עמד על 6,000 ₪ לחודש. החל מחודש מרץ 2009 חולק סכום זה לשכר יסוד בסך 5,400 ₪ ורכיב "שעות נוספות גלובליות" בסך של 600 ₪. ה. ביום 15.1.10 נסגר הסניף, מטעמיה של החברה. ו. סמוך לסגירת הסניף הציעה החברה לתובע לעבור לעבוד כמנהל חנות "מתאים לי" בחולון. אין חולק כי התובע סירב לכך, מטעמים שיפורטו להלן (סעיף 5 לתצהיר התובע; סעיפים 8-9 לתצהיר גב' פנחס). ז. לאחר סירוב התובע, נאמר לו לטענתו כי ייתכן ותיפתח עבורו משרה בסניף החברה בנמל תל אביב (סעיף 6 לתצהירו) - אך כל הצעה בקשר לכך לא התגבשה. לטענת החברה, הוצע לתובע בשלב זה לשמש כמנהל סניף החברה שאמור היה להיפתח בקניון "ארנה" בהרצליה (סעיף 8 לתצהיר גב' פנחס), אך הוא סירב גם לכך. ח. בתקופה שלאחר סגירת הסניף סוכם בין הצדדים כי התובע ישהה בחופשה, על חשבון ימי החופשה הצבורים לזכותו, עד שיימצא לו שיבוץ מתאים (סעיף 6 לתצהיר התובע, סעיף 10 לתצהיר גב' פנחס). לטענת התובע, לא סוכם על חופשה בלתי מוגבלת אלא על שבועיים בלבד - ועם סיומם לא שמע דבר מהחברה. ט. ביום 4.2.10 שלח התובע מכתב לחברה באמצעות בא כוחו (נספח א' לכתב התביעה), במסגרתו דרש לשוב "לעבודה סדירה, ללא דיחוי נוסף, באותם התנאים בהם עבד עד כה בחברתכם - תחת אותו מעביד, באותו אזור, באותם תנאים ובאותו שכר", ולחלופין לקבל מכתב פיטורים ואת הזכויות הנובעות מכך. ביום 12.2.10 התקבלה תשובת החברה (נספח ב' לכתב התביעה), במסגרתה הועלתה על הכתב ההצעה לתובע לעבור לעבוד בסניף החברה בקניון "ארנה" בהרצליה, מבלי לציין כי סניף זה טרם נפתח ומבלי להציע לתובע פתרון לתקופת הביניים. יא. ביום 16.2.10 שלח התובע באמצעות בא כוחו מכתב התפטרות (נספח ג' לכתב התביעה), במסגרתו טען כי בהעדר מענה ברור נאלץ לחפש עבודה חדשה על מנת שלא להיוותר מחוסר פרנסה, והוא צפוי להתחיל לעבוד במקום אחר תוך ימים ספורים. יב. ביום 3.3.10 זומן התובע לפגישה אצל מנכ"ל החברה מר אבי מלכה, אך לא התייצב שכן "כבר התפטרתי והלכתי ובדקתי מקומות אחרים" (עמ' 8). באותו יום נשלחה לבא כוחו תשובת החברה (נספח ד' לכתב התביעה), לפיה "הפגישה שתוכננה נועדה על מנת לברר עם מרשך את צרכיו ולשוחח על המשך העסקתו בחברה, הן עד לפתיחת חנות החברה בקניון ארנה (חנות שצפויה להיפתח ממש בימים אלו) והן על המשך העסקתו לאחר פתיחת החנות". החברה הוסיפה במכתבה כי היא מקבלת את הודעת ההתפטרות של התובע, ושוללת את זכאותו לפיצויי פיטורים. יג. ביום 21.3.10 החל התובע לעבוד במקום עבודה חדש (בהתאם לתלוש שכר וטופס 106 שהוגשו ממקום עבודתו החדש - אחים עיני ניקוי שטיחים בע"מ). 4. התובע העיד כי בתחילת חודש ינואר 2010 נודע לו דרך מקרה (באמצעות איש תחזוקה שהגיע לצורך ניתוק מערכת המוזיקה) כי הסניף עומד להיסגר. לאור זאת פנה לגב' אורית פנחס, מנהלת האזור האחראית עליו, וזו אישרה כי הוחלט על סגירת הסניף. 5. התובע ציין כי סירב להצעת החברה לעבור לעבוד ברשת "מתאים לי", הן כיוון שלא היה מעוניין לעבוד בחולון והן כיוון שלא מעוניין היה לעבור למעסיק חדש ולרשת חנויות בגדים אחרת. לדבריו, "זה רשת אחרת, המוצר שמוכרים זה מוצר שונה... אני לא התחברתי למוצר במתאים לי, לקהל, באתי לעבוד בחברה אחת במאמז ולא לעבוד במתאים לי מלכתחילה. השוני בבגדים, בקהל, בקונספט. במאמז זה בגדים לצעירות, לקהל צעיר. המוסיקה צעירה. במתאים לי זה למידות גדולות וקהל שונה, לא משהו שהתחברתי אליו" (עמ' 8-9 לפרוטוקול). 6. התובע אישר כי במהלך תקופת עבודתו הגיע מעת לעת למשרדי החברה בנתניה, בהם ישב המנכ"ל מר אבי מלכה במסגרת משרדים של רשת "מתאים לי" (עמ' 5), וכן אישר כי היו אירועים משותפים לעובדי הקבוצה בהם נכחו גם עובדים של רשתות "מתאים לי" ו"ג'אמפ". עוד אישר כי הסכם העסקתו המקורי נחתם בתחילת עבודתו מול רשת "מתאים לי", אך הדגיש כי "אני התקבלתי לעבוד במאמז ולא במתאים לי" (עמ' 6). לדבריו, "חתמתי בתמימות, לא היה ידוע לי שזה משתייך לרשת של מתאים לי..." (עמ' 9). 7. התובע טען בתצהירו כי רק ביום 12.2.10, במסגרת מכתב התשובה שהתקבל מהחברה, הוצע לו לראשונה לעבוד בסניף החברה בקניון "ארנה" בהרצליה, כאשר "היה מדובר בחנות שטרם נפתחה ולא ברור מתי בדיוק תיפתח, לכן זו היתה הצעה לא ממשית ולא קונקרטית וכל זאת כאשר אני כבר ללא עבודה, וללא משכורת, קרוב לשבועיים לאחר שהסתיימה החופשה" (סעיף 9 לתצהירו). בחקירתו הנגדית לא היה משוכנע כי לא קיבל את הצעת העבודה לגבי קניון "ארנה" גם קודם לכן, וכדבריו - "הציעו לי כל מיני הצעות שלא היו בפועל... זרקו לי כל מיני דברים... יכול להיות שבאחד הפעמים היא דיברה על קניון ארנה לא זוכר שלא, לא זוכר שאמרו לי תאריך והציעו לי הצעה מסודרת ומפורטת... לא זוכר מה עניתי לה" (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע הדגיש כי אינו זוכר את הפרטים המדויקים נוכח חלוף הזמן (עמ' 8). 8. התובע הוסיף והעיד כי לאחר התפטרותו החל לחפש עבודה, ולבסוף החל לעבוד ביום 21.3.10 (כאשר שכרו במקום העבודה החדש עמד לכאורה על סך נמוך יותר - 4,000 ₪ בצירוף בונוסים ממכירות). התובע הדגיש כי "לא עזבתי את העבודה בנתבעת בגלל שרציתי לעבור לעבוד במקום אחר, הנתבעת היא שסגרה את החנות ב"דיזינגוף סנטר" ולא סיפקה לי עבודה" (סעיף 15 לתצהירו). כאשר נשאל כיצד טענתו כי החל לחפש עבודה רק לאחר התפטרותו עומדת בקנה אחד עם מכתב ההתפטרות בו מצוין כי כבר מצא עבודה חדשה, השיב כי אינו זוכר את המועדים (עמ' 7). 9. התובע דרש, בנוסף לזכויות הנובעות מסיום עבודתו, גם דמי הבראה בגין 8 ימים ופדיון חופשה בגין 3 ימים. התובע הסביר, לעניין החופשה, כי בתלוש השכר של חודש ינואר 2010 נוכו ממנו 19 ימי חופשה במקום 13 ימים, הגם שעבד כרגיל עד לסגירת הסניף ביום 15.1.10 (סעיף 19 לתצהירו, וזאת בניגוד לטענת החברה בסיכומיה כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומיו). 10. גב' אורית פנחס העידה כי התובע היה עובד טוב וחיובי ולכן נעשו מאמצים על מנת לאפשר את המשך עבודתו, ובמסגרת זו הוצע לו כבר במהלך חודש ינואר 2010 לעבור לסניף "מתאים לי" בחולון. בתצהירה טענה גב' פנחס כי הקבוצה נוהגת, "בהתאם לנסיבות ולצרכים", לנייד עובדים "בין סניפי המותגים ובין סניפי הקבוצה, דהיינו מניידת עובדים מסניף מתאים לי לסניף מאמז" (סעיף 4 לתצהירה). עם זאת בחקירתה הנגדית אישרה כי דרך כלל לא מתבצע ניוד של עובדים מרשת לרשת, אלא אם נסגרת חנות ואזי ניתן להציע גם עבודה בסניפים של רשת אחרת מהקבוצה (עמ' 10). 11. גב' פנחס אישרה כי התובע מעולם לא הועסק בסניפים של רשת "מתאים לי" (עמ' 10). כאשר נשאלה אם נאמר לתובע עם קבלתו לעבודה כי החברה קשורה לרשת "מתאים לי", השיבה - "לא יודעת להגיד... לא הנחינו את המנהלים שלנו להגיד בזמן קבלת העובדים לעבודה שהם חלק מקבוצת ריטייל ישראל... אם יש חוסר במשהו כמו סלילי קופה הם יודעים שאפשר לעלות לחנות של מתאים לי ולקחת" (שם). עוד אישרה כי לא צוין בהסכם העבודה כי ניתן להעביר את התובע ממעסיק למעסיק בתוך הקבוצה, וכי "נכון שמבחינת הבגדים המוצר הוא שונה... מאמז מותג צעיר יותר, בהתחלה זה היה גברים ונשים ואחר כך השתנה לנשים צעירות בסביבות 18-19 והמידות שונות. ובמתאים לי זה מידות גדולות, חתך אוכלוסיה של נשים בוגרות יותר... נכון שיש הבדל" (עמ' 10-11). 12. גב' פנחס טענה כי במהלך חודש ינואר 2010 הוצעה לתובע גם האפשרות לעבוד כמנהל חנות החברה בקניון "ארנה" בהרצליה, כאשר התובע סירב לכך בטענה של מרחק ממקום מגוריו (סעיף 9 לתצהירה, עמ' 10 לפרוטוקול; התובע גר בראשון לציון). כאשר נשאלה מתי נפתח סניף החברה בהרצליה השיבה כי "סמוך מאוד לסוף חודש מרץ 2010" ולמיטב זכרונה ביום 30.3.10 (עמ' 9). כאשר נשאלה מדוע לא צוין מועד מדויק של פתיחת החנות במכתבים שנשלחו לתובע, השיבה כי "היה לו"ז מתוכנן לפתיחת החנות שזה היה במהלך חודש מרץ. יש דברים משתנים שתלויים בקבלנים" (שם). 13. גב' פנחס נשאלה מה אמור היה התובע לעשות במהלך החודשים פברואר ומרץ 2010 עד פתיחת הסניף בהרצליה, והשיבה כי "ככל שהתובע היה מסכים לקחת על עצמו את ארנה, אבי (מנכ"ל החברה - ס.ד.מ) היה מוכן לשלם את תקופת הזמן שהתובע ישב בבית" (עמ' 10), ולחלופין התובע יכול היה לעבוד בסניף "מתאים לי" בחולון בתקופת הביניים. גב' פנחס נשאלה מדוע פתרונות אלו לא צוינו במכתבים שנשלחו מטעם החברה בזמן אמת, והשיבה כי "זה כבר לא היה רלבנטי כי כבר התובע לא נענה לשיבוץ הזה" (שם). במקום אחר ציינה כי "אחת הסיבות שנקבעה פגישה עם אבי שהוא המנכ"ל... לשבת עם התובע ולהגיע להסדר שכולם יהיו מרוצים כי באמת לא רצינו לוותר על התובע. כשארז לא הגיע לפגישה האופציות הללו לא נרשמו בשום מקום אך זו הייתה כוונת הפגישה" (עמ' 11). הכרעה 14. כפי שעולה מהפירוט דלעיל, כמעט ואין מחלוקות עובדתיות בין הצדדים שעלינו להכריע בהן. הן מעדותו של התובע והן מעדותה של גב' פנחס עלה כי הסניף בו עבד התובע נסגר ביום 15.1.10; כי לתובע הוצע לעבור לרשת "מתאים לי" והוא סירב לכך; כי קיים שוני מהותי בין סניפי החברה לבין רשת "מתאים לי" מבחינת אופי החנויות, קהל הלקוחות והמוצרים הנמכרים בהן; וכי התובע לא שובץ בפועל במקום עבודה חלופי כלשהו עד ליום 4.2.10 - בו שלח את מכתבו הראשון לחברה. עוד לא הייתה מחלוקת כי גם לאחר משלוח מכתבו הראשון של התובע לא הוצע לו שיבוץ מיידי בסניף חלופי כלשהו, וזאת עד ליום 16.2.10 בו שלח את מכתב ההתפטרות (ולמעשה גם לאחריו). 15. החברה טענה כי עוד בחודש ינואר 2010 הציעה לתובע שיבוץ חלופי בסניף שעתיד היה להיפתח בקניון "ארנה" בהרצליה, ובכך מילאה את מחויבויותיה כלפיו. התובע בתצהירו כפר בכך, אך בחקירתו הנגדית לא היה משוכנע כי הצעה כאמור לא הועלתה. בהתחשב בכך, אנו נותנים אמון בעדותה של גב' פנחס כי העלתה בפני התובע - עוד טרם מכתבו מיום 4.2.10 - את האפשרות לעבוד בסניף החדש שעתיד היה להיפתח בקניון "ארנה", אך זאת כהצעה כוללנית וראשונית שלא היה בה משום שיבוץ קונקרטי, מעשי ומיידי. נזכיר בהקשר זה, כי הסניף בקניון "ארנה" נפתח רק ביום 30.3.10, כך שנכון ליום 15.1.10 (מועד סיום עבודתו של התובע בסניף), 4.2.10 (מועד משלוח מכתבו הראשון) ואף 16.2.10 (מועד משלוח מכתב ההתפטרות) לא הוצעה לתובע כל הצעת עבודה ממשית. החברה אף לא הציעה לתובע לשלם לו משכורת בתקופה שנותרה עד לפתיחת הסניף בקניון "ארנה", או לשבצו בתפקיד זמני בתקופת הביניים; גב' פנחס אמנם העידה כי מנכ"ל החברה היה מוכן ליתן לתובע הצעות ברוח זו ותכנן לעשות זאת במהלך הפגישה ביניהם שנקבעה ליום 3.3.10, אך הפגישה אליה זומן התובע הייתה למעלה משבועיים לאחר מועד התפטרותו ומטעם זה כבר לא הייתה רלוונטית ולא התקיימה. 16. הצדדים לא חלקו על כך שהתובע התפטר (למרות שניתן היה להעלות גם טענה לפיה פוטר), ולכן השאלה בה עלינו לדון הינה האם התפטר בתנאים המזכים אותו בפיצויי פיטורים לפי חוק - כאשר הנטל בנוגע לכך מוטל עליו. לצורך הוכחת זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: החוק) על העובד התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: "ראשית, צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה', שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה" (ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, מיום 27.1.10). 17. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק, וזאת מהטעמים הבאים: א. מחומר הראיות עלה כי התובע היה מעוניין להמשיך את עבודתו בחברה כרגיל, אך החברה מטעמיה היא שסגרה את הסניף אותו ניהל. החברה אמורה הייתה לפיכך לדאוג לתובע לשיבוץ חלופי בתפקיד הולם, סמוך למועד סגירת הסניף ביום 15.1.10. ב. התפקיד היחידי שהוצע לתובע והיה רלוונטי למועד סגירת הסניף היה תפקיד של מנהל סניף "מתאים לי" בחולון, כאשר היענות מצד התובע להצעה זו מחייבת הייתה מעבר למעסיק אחר. מקובלת עלינו גישת התובע כי לא ניתן היה לחייבו ללא הסכמתו לעבור למעסיק אחר ולרשת חנויות אחרת - שהינה בעלת אופי אחר, קהל לקוחות אחר לחלוטין, מיתוג שונה וקו מוצרים נפרד. בהתאם, שוכנענו כי הצעה זו היוותה נסיבות ביחסי העבודה שהתובע לא מחויב היה להסכים להן. נציין בהקשר זה כי גם אם התובע הוחתם בטעות בתחילת העסקתו על הסכם עבודה של רשת "מתאים לי" - אין חולק כי עבודתו נעשתה ברשת "מאמז" בלבד; כי החברה בלבד הייתה מעסיקתו לאורך כל תקופת עבודתו; וכי לא סוכם עימו מלכתחילה כי ניתן יהיה לניידו בין חנויות הקבוצה. מעדותה של גב' פנחס אף עלה כי ניוד בין חנויות הקבוצה לא היה דבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים ובהסכמה הדדית. עוד יודגש כי הטענה כי ההצעה לעבור ל"מתאים לי" הייתה "באופן זמני" לא עלתה בכל שלב עד חקירתה הנגדית של גב' פנחס ואינה מקובלת עלינו. באשר לטענה כי התובע הועסק למעשה ב"קבוצה" כולה - זו עלתה לראשונה בסיכומי החברה ולא הובא לה כל בסיס עובדתי. ג. באשר להצעה שהוצעה לתובע בהתייחס לסניף החברה בקניון "ארנה" בהרצליה - שוכנענו כי הצעה זו הועלתה באופן סתמי ולפיכך התובע רשאי היה שלא להיענות לה. עיון במכתב החברה מיום 12.2.10 מעלה כי כלל לא מוזכר בו כי הסניף בהרצליה טרם נפתח; לא מוזכר בו המועד המתוכנן - ולו המשוער - לפתיחת הסניף; ולא ניתנה בו כל הצעה המתייחסת לתקופת הביניים דוגמת תשלום משכורת גם במהלכה, או שיבוץ בתפקיד זמני עד לפתיחת הסניף. התובע - שדאג לפרנסתו - לא יכול היה לדעת כי הסניף בהרצליה ייפתח דווקא ביום 30.3.10, וממילא לא ניתן לחייבו להמתין על חשבונו (בין תוך מימוש ימי חופשה צבורה ובין ללא קבלת שכר) וללא ודאות משך חודשיים וחצי ממועד סגירת הסניף בדיזינגוף סנטר ועד שיבוצו מחדש. 18. שוכנענו לפיכך כי התרחשו נסיבות ביחסי העבודה שהתובע לא מחויב היה להשלים עימן, כאשר התריע על כך בפני המעסיק במכתבו מיום 4.2.10 ולא שובץ בפועל במקום חלופי ממשי עד למועד התפטרותו (16.2.10). עוד שוכנענו כי הטעם להתפטרות התובע היה אכן העדר שיבוצו בתפקיד חלופי הולם משך תקופה ארוכה יחסית (חודש) לאחר מועד סגירת הסניף. התובע זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים. החברה לא סיפקה הסבר עובדתי לפיצול השכר שנעשה בחודש מרץ 2009, ובתצהירה של גב' פנחס לא הייתה כל התייחסות לפיצול או למשמעות הרכיב שכונה "שעות נוספות גלובליות". משכך, השכר הרלוונטי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על 6,000 ₪. סך פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע הינו לפיכך 18,240 ₪, כפי שחישב ולא נסתר. בהתחשב במחלוקת לגבי עצם הזכאות, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה. 19. התובע דרש גם חלף הודעה מוקדמת, שכן לטענתו התפטר מהעבודה ביום 16.2.10 והיה זמין לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת - אך לא שובץ בפועל בתפקיד חלופי. טענה זו אינה מקובלת עלינו, שכן עיון במכתב ההתפטרות מעלה כי התובע הבהיר במסגרתו כי הינו "צפוי להתחיל לעבוד במקום אחר בתוך ימים ספורים", ולא העמיד עצמו לרשות הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת. התביעה ברכיב זה נדחית לפיכך. 20. התובע דרש גם פדיון חופשה בגין שלושה ימים, מהטעמים המפורטים בסעיף 9 לעיל. גב' פנחס לא התייחסה לכך כלל בתצהירה; החברה העלתה בסיכומיה טענה עובדתית חדשה לפיה התובע עבד 12 ימים בלבד בחודש ינואר 2010, אך לא ניתן להעלות טענות עובדתיות חדשות - או לצרף ראיות חדשות - במסגרת הסיכומים וכבדרך אגב, ולכן אין באפשרותנו להתייחס לכך. התובע זכאי לפיכך להפרשי פדיון חופשה כפי שחושבו על ידו ולא נסתרו, בסך של 900 ₪. 21. התובע דרש גם דמי הבראה, בסך כולל של 2,720 ₪ (הסכום צומצם במסגרת פרוטוקול הדיון המוקדם), והחברה בסיכומיה נתנה הסכמתה לכך (סעיף 67 לסיכומים). 22. התובע דרש בנוסף שחרור של פוליסת ביטוח המנהלים שנפתחה על שמו, והחברה בסיכומיה נתנה הסכמה גם לכך - בהתייחס לרכיב התגמולים (סעיף 67). בהתחשב בפסיקתנו לעיל לעניין פיצויי הפיטורים - ישוחרר גם רכיב הפיצויים לזכות התובע, כאשר ככל שמצויים היו ברכיב זה, נכון למועד סיום יחסי העבודה, כספים שהופרשו על ידי החברה - הינה רשאית לקחתם בחשבון בעת תשלום פיצויי הפיטורים לתובע מכוח פסק דין זה, והתובע לא יהא זכאי לכפל תשלום. 23. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה הגדול. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 18,240 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 16.2.10 ועד התשלום בפועל; ב. פדיון חופשה בסך של 900 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 16.2.10 ועד התשלום בפועל; ג. דמי הבראה בסך של 2,720 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 16.2.10 ועד התשלום בפועל; ד. הוצאות ההליך בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו סכומים אלו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף לאמור לעיל, תמציא הנתבעת לתובע תוך 30 יום מכתב שחרור לביטוח המנהלים (רכיב הפיצויים ורכיב התגמולים - חלק עובד וחלק מעביד), כאשר תוכל לקחת בחשבון את הסכומים שהופקדו על ידה לרכיב פיצויי הפיטורים כמפורט לעיל. העברת מקום עבודה