מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סיכויי זכיה במפעל הפיס - תביעה ייצוגית: א. בפני בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") כנגד המשיב, מפעל הפיס, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. ב. המבקש, לפי הנטען בבקשת האישור ובתצהירו, מחזיק במנוי בתוכנית המנויים של מפעל הפיס מזה כשלוש שנים, וכן רוכש מידי פעם, בתדירות של כפעם בחודש, כרטיסי הגרלות שמשווק מפעל הפיס. המבקש טוען, כי השתתפותו בהגרלות ורכישת המנוי בתוכנית המנויים נעשו מתוך רצון לזכות בפרסים כספיים ובמוצרים המופיעים בפרסומים, כאשר סיכויי הזכיה הם השיקול המשמעותי ביותר בהחלטתו להשתתף בהגרלות שעורך מפעל הפיס. ג. בבקשת האישור נטען, כי מפעל הפיס מפרסם את הפרסים בפרסומים בולטים במסגרת פרסומיו השונים (ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, בפרסום חוצות, שילוט, ובדוכני המכירה), אולם את סיכויי הצרכן לזכות בהגרלות השונות אותן הוא עורך - מפעל הפיס אינו מפרסם. עוד נטען בבקשת האישור, כי רק בחלק מכרטיסי ההשתתפות בהגרלות השונות ישנה התייחסות לסיכויי הזכיה, כאשר התייחסות זו מופיעה באותיות קטנות מאוד בצידו האחורי של הכרטיס. ד. לטענת המבקש, עיקר המוצר אותו משווק ומוכר מפעל הפיס הוא סיכויי הזכיה בהגרלות, ולכן פירוט סיכויי הזכיה הוא פרט מהותי, אם לא המהותי ביותר בקשר להגרלות, ואולם מפעל הפיס הסתיר ונמנע לאורך השנים מלהציג מידע מהותי זה. המבקש מפנה לפסק דינו של כב' השופט נ. ישעיה בת"א (מחוזי ת"א) 2036/01 מנלה אברהם נ' מפעל הפיס (לא פורסם, 17.11.2002) (להלן: "עניין מנלה"), שם נקבע, לדבריו, כי העלמת הסיכוי האמיתי לזכות בפרס היא עובדה מהותית לעִסקה. על כן, טוען המבקש כי אי-הצגת סיכויי הזכיה על-ידי מפעל הפיס, על גבי כרטיסי ההגרלה ובפרסומות השונות מטעמו, מהווה הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, וכי קיומה של הטעיה יוצרת חזקה לפיה נגרם לצרכן נזק. המבקש מפנה בבקשת האישור לחוות דעתוֹ של ד"ר פנחס דנון, שהוגשה במסגרת בג"ץ 8314/06 רשף חן נ' מפעל הפיס (לא פורסם, 9.2.2009) (להלן: "עניין רשף חן"), בה כתב ד"ר דנון, כי בכדי שיוצג לצרכן מצג אמיתי, יש לפרסם באופן בולט את סיכויי הזכיה בכל מקום בו מתפרסמים פיתויים. ד"ר דנון סבור כי מקור החיוב לפרסם את סיכויי הזכיה, מקורו באותם דינים המחייבים לפרסם אזהרות בולטות לגבי סיגריות ומוצרי אלכוהול, וזאת על-אף שרוב הציבור מוּדע לסכנות הכרוכות בצריכת מוצרים אלה. ה. עילות התביעה להן טוען המבקש הן: 1. הטעיה, לפי סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. 2. הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן, לדברי המבקש, כל סעיפי החוקים שהופרו על-ידי מפעל הפיס, מטרתם לחייבו להציג בפני הצרכן את כל המידע המהותי בהתאם לחוק הגנת הצרכן. 3. פגיעה באוטונומיה של הרצון, שכן אי-פרסום סיכויי הזכיה פוגע ברצונם החופשי של הצרכנים. 4. הפרת סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדבר תום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה ובעניין תום לב בקיום החוזה. ו. הקבוצה אותה עותר המבקש לייצג, מוגדרת בבקשת האישור כ"כל לקוחות המשיב, אשר השתתפו בהגרלותיו, בכל האמצעים דרכם הוא משווק ומוכר את מוצריו" (סעיף 2 של בקשת האישור). ז. הסעדים המבוקשים הם: 1. צו עשה בו יורה בית המשפט למפעל הפיס לחדול מיידית ממעשה ההטעיה ולהורות לו לפרסם את סיכויי הזכיה. 2. קביעת יחס בין גודל האותיות בהן מפורסם סכום הפרס לבין גודל האותיות בהן יצוינו סיכויי הזכיה. 3. השבה ופיצויים -הואיל ולטענת המבקשת מוקנית לצרכן במקרה שבפנינו הזכות לבטל את העִסקה. המבקש עותר לפיצוי בסכום של 300 מיליון ₪, המהווה לטענתו 1% מהכנסות מפעל הפיס ב-7 השנים האחרונות. ח. ביום 11.1.2012 הגיש מפעל הפיס את תגובתו לבקשת האישור. טענות מפעל הפיס הינן בתמצית אלה: 1. מפעל הפיס הוא מוסד ללא כוונת רווח, לצורך קידום מטרות ופעילויות ציבוריות באמצעות ביצוע הגרלות, וכל רווחי מפעל הפיס בניכוי הוצאותיו מיועדים ומשמשים לצרכים ציבוריים. 2. העובדה שסיכויי הזכיה בהגרלות נמוכים מאוד היא מן המפורסמות, ועל כן ההשתתפות בהגרלות מפעל הפיס אינה נעשית מתוך שיקולים כלכליים רציונאליים. זאת ועוד, ידיעה בדבר סיכויי הזכיה אינה משנה את החלטתו של צרכן להשתתף בהגרלות, ולכן המידע בדבר סיכויי הזכיה אינו עניין מהותי. 3. מפעל הפיס מפרסם את תנאי ההגרלות ואת סיכויי הזכיה בהודעות ברשומות ועל גבוֹ של כל כרטיסי ההגרלה, שברובם ככולם ניתן לעיין לפני ההשתתפות, בעלוני מידע על ההגרלות, ובאתר האינטרנט של מפעל הפיס. לא מוטלת על מפעל הפיס החובה לפרסם את סיכויי הזכיה במסגרת פרסומות באמצעי התקשורת, לא על-פי תנאי ההיתר לעריכת הגרלות ולא על-פי הוראות הדין. בעניין מנלה, אליו מפנה המבקש, נקבע במסגרת אישור הסדר פשרה, כי מפעל הפיס יפרסם בקשר להגרלות "חיש גד" בגב הכרטיס ובילקוט הפרסומים שהכרטיס עשוי להימכר גם לאחר שהפרס הראשון שולם. מכאן, שבית המשפט המחוזי ראה בפרסום בילקוט הפרסומים ובגב הכרטיס כפרסום מספיק בנוגע לסיכויי הזכיה בהגרלות. 4. הפרסומות ועזרי השיווק של מפעל הפיס, מעצם טיבם, אינם יכולים לספק את מלוא המידע בקשר להגרלות, אלא מטרתם לגרום לצרכן הפוטנציאלי להתעניין בהשתתפות בהגרלות. הפרסומות אינן מציגות כי המדובר בהגרלה משתלמת או שסיכויי הזכיה גבוהים, אלא הן שמות את הדגש על אלמנט החלום וההזדמנות שבהשתתפות בהגרלות. 5. בבקשת האישור נטענות טענות דומות לאלה שנדחו על-ידי בג"ץ במסגרת עתירה שהגיש ב"כ המבקש כנגד מפעל הפיס בעניין פרסום ההגרלות שנערכו (בג"ץ 8314/06 רשף חן נ' מפעל הפיס ואח' (לא פורסם, 9.2.2009)), ולכן, כך לטענת מפעל הפיס, קיים מעשה בית דין. 6. התובענה אינה מתאימה להיות נדונה כתובענה ייצוגית, שכן כל העילות הנטענות על-ידי המבקש הינן עילות נזיקיות הדורשות, בין היתר, הוכחת קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק. 7. רווחי מפעל הפיס מההגרלות שהתקיימו בעבר חולקו למימון מפעלים ציבוריים שונים. אישור תובענה ייצוגית כנגד מפעל הפיס, תחייב אותו לעצור מיידית מימון מפעלים ציבוריים חדשים, ובכך ייגרם נזק מיידי לכלל הציבור הנהנה מהמפעלים הציבוריים. ט. ביום 5.2.2012, הגיש המבקש את תשובתו לתגובת מפעל הפיס. בתשובתו טוען המבקש, בין היתר, כי מפעל הפיס אינו מפרסם את סיכויי הזכיה בהגרלות השונות, וזאת כדי להציג מצג לפיו ההגרלות הינן כדאיות ומשתלמות, למרות שמפעל הפיס מודה כי הן אינן כאלה. לדברי המבקש, המחוקק הבהיר כי הוראות סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן בדבר הטעיה חלות גם על פרסומת (סעיף 2(ג) של חוק הגנת הצרכן). המבקש מפנה לפסק דינו של כב' השופט (בדימוס) ב. אוקון בבר"ע (מחוזי י-ם) 1043/05 ברקוביץ נ' איסתא ליינס (לא פורסם, 24.1.2006), שם נקבע, לטענת המבקש, כי יש לבחון האם צרכן שהאינטליגנציה שלו נמוכה מן הממוצע יכול להשיג את המידע הדרוש שבלעדיו הפרסום הינו מטעה. לטענת המבקש, החלום והתקווה המוצגים בפרסומות מפעל הפיס, הם לכל היותר מוצר נלווה, ולא המוצר העיקרי. מוסיף וטוען המבקש, כי מפעל הפיס מוּפקד בראש ובראשונה על ריסון והגבלת ההימורים, ורק לאחר מכן על שימוש בכספי המהמרים לצרכים ציבוריים. טוען המבקש, כי בעניין רשף חן לא נדחו טענות העותר, אלא יתרה מכך, התקבלה דרישתו של העותר בדבר איסור פרסום מאסיבי ואגרסיבי, שאינו עולה בקנה אחד עם ההיתר שניתן למפעל הפיס, ומשכך הדיון בעתירה התייתר. אולם, כך טוען המבקש, על אף קבלת עמדת העותר בעניין רשף חן, ממשיך מפעל בפיס בפרסום מאסיבי ואגרסיבי. י. ביום 13.2.2012 הודיעו באי כוחם של שני הצדדים, כי הם הגיעו להסדר דיוּני, לפיו כל אחד מהם מוותר על חקירת המצהיר מטעם הצד שכנגד, וזאת מבלי שהדבר יחשב משום הסכמה של כל צד לאמור בתצהיר מטעם הצד שכנגד. באותו היום אישרתי את ההסדר הדיוּני ופטרתי את המצהירים מחובת התייצבות לדיון. יא. ביום 15.2.2012 התקיים דיון בבקשת האישור. בדיון טען ב"כ המבקש, כי הטעם להקמתו של מפעל הפיס הוא לסייע בריסון הרגל ההימורים, כאשר הכספים שמושקעים בהרגל ההימורים ישמשו, לכל הפחות, למטרות חיוביות ולא יזרמו למטרות עברייניות. לטענת ב"כ המבקש, מפעל הפיס מוֹכר מוצר שהוא הסיכוי לזכות בפרס כספי, ובכך הוא משקיע מאמצים רבים בשיווק המוצר, אולם בפִרסומי מפעל הפיס, מפורסם רק הפרס ולא המוצר הנמכר שהוא הסיכוי לזכות, ולכן המדובר בפִרסום חסר. ב"כ המבקש טוען, כי לא ניתן לצאת מתוך הנחה שכל מי שמשקיע בהימורים לא פועל מתוך הפעלת השיקול בדבר ההסתברות לזכייה בפרס. ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי אחת התכליות של התובענה הייצוגית היא לפעול היכן שהרגולציה של הרשויות אינה מספקת, כשלדבריו לרגולטור, שהוא משרד האוצר, יש אינטרס נמוך להתערב, וזאת הואיל וכספי מפעל הפיס משמשים, בין היתר, למטרות שתקציב המדינה אמור לתקצבן, ולכן, לטעמו, הכלי של תובענה ייצוגית מתאים על מנת לתקן את הדרוש. יב. מנגד טען ב"כ מפעל הפיס, כי ידוע לכל אדם כי סיכויו לזכות בהגרלות מפעל הפיס תלויים רק במזל, ולא בכישרון, או ביכולות שונות. לדבריו, אדם הרוכש כרטיס הגרלה יודע כי הוא רוכש את החלום, או האפשרות שיבוא יום והמזל יפקוד אותו. עוד טוען ב"כ מפעל הפיס, כי לא נטען בבקשת האישור שהסיכויים לזכות בהגרלות נמוכים מידי, או שהנתונים שנמסרים לציבור אודות ההגרלות אינם נכונים, אלא המדובר למעשה בתביעה אידיאולוגית. לטענת ב"כ מפעל הפיס, במקרים בהם סבר המחוקק שאופיו של המוצר, או תוצאות השימוש בו, עלולים להיות פוגעניים - הוא דאג להסדיר זאת בחקיקה ספציפית, כמו בעניין האזהרות בדבר הסכנות לבריאות הכרוכות בעישון סיגריות. עוד טען ב"כ מפעל הפיס, כי בפסיקת בתי המשפט הודגש כי במסגרת פרסומת מסחרית לא ניתן לספק את כלל הנתונים אודות המוצר, וזאת נוכח היקף המידע המצומצם שניתן להציג במסגרתה. הוסיף וטען ב"כ מפעל הפיס, כי בענייננו חלה תקופת התיישנות מקוצרת בת 6 חודשים, וזאת בשל העובדה שמפעל הפיס אינו מחזיק הון, אין לו נכסים או רכוש, והתנהלותו הכספית היא כזו שכל הכנסותיו מחולקות מיד בתום השנה למטרות הציבוריות השונות. יג. בסיום הדיון אִפשרתי לב"כ מפעל הפיס להגיש השלמת טיעון בכתב. מנגד, ב"כ המבקש טען כי הוא כבר פרש את טענותיו בפני בית המשפט בכתב ובעל-פה, ועל-כן אינו מבקש להגיש השלמת טיעון בכתב. יד. השלמת טיעון בכתב הוגשה על-ידי מפעל הפיס ביום 18.3.2012. בהשלמת הטיעון טוען מפעל הפיס, כי בכך שאינו מפרסם בפרסומות מסחריות את סיכויי ההגרלה - אין משום הטעיה, שכן ברור לכל אדם סביר כי סיכויי הזכיה הינם נמוכים, מה עוד, שהמידע בעניין זה נגיש לכל אדם שמעונין בו. ממשיך וטוען מפעל הפיס, שטענת המבקש, לפיה אין אפשרות לעיין בכרטיסי ההגרלות בדוכני מפעל הפיס טרם רכישתם, הינה חסרת יסוד, הועלתה לראשונה בתשובת המבקש ואינה נתמכת בתצהיר. זאת ועוד, לטענת מפעל הפיס, סיכויי הזכיה בהגרלות השונות מצוינים על גבי כל כרטיסי ההגרלה באופן ברור וקריא, כך שכל מי שסיכויי הזכיה בהגרלות השונות מהווים מידע בעל חשיבות עבורו, יכול לקבל מידע זה מתוך עיון בכרטיסי ההגרלות. בנוסף טוען מפעל הפיס, שהמידע בדבר סיכויי הזכיה בהגרלות מצוי באתר האינטרנט של מפעל הפיס ובעלוני מידע הזמינים לכל דורש. עוד טוען מפעל הפיס, כי טענות המבקש באשר לקיומו של נזק, נטענו בעלמא, מבלי שהובאה ולוּ ראשית ראיה לביסוסן. על המבקש היה להוכיח כי אילו הוא וחברי הקבוצה, אותה הוא עותר לייצג, היו יודעים את סיכויי הזכיה - הם היו נמנעים מלהשתתף בהגרלות, אולם הוא לא עשה כן. טו. ביום 22.3.2012 הגיש המבקש הודעה, לפיה אין הוא מוצא לנכון להשיב להשלמת הטיעון מטעם מפעל הפיס, אולם הוא מוצא לנכון להבהיר כי דרישתו לפרסום סיכויי הזכיה היא רק באשר לפִרסומים בהם מוצג סכום הזכיה. עוד טוען המבקש, כי טענת מפעל הפיס, לפיה פִרסום סיכויי הזכיה יביא בהכרח לירידה בהכנסותיו ממכירת כרטיסי הגרלה - מובילה למסקנה החד-משמעית לפיה המדובר בפרט מהותי המשפיע על התנהגותו של הצרכן. עד כאן מובאים בתמצית טיעוניהם של שני הצדדים. טז. לאחר שעיינתי בבקשת האישור על נספחיה, בתגובת מפעל הפיס על נספחיה, בתשובת המבקש, בפרוטוקול הדיון מיום 15.2.2012, בהשלמת הטיעון מטעם מפעל הפיס ובהודעת המבקש מיום 22.3.2012, סבורני כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט כיצד הגעתי למסקנתי זו. יז. סעיף 3(א) של חוק תובענות ייצוגיות, המפנה לתוספת השניה לחוק, קובע רשימה סגורה של עניינים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית. פרט 1 לתוספת השניה קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד ”... עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בהקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו“. מפעל הפיס טוען כי היחסים בינו לבין המשתתפים בהגרלות השונות אותן הוא עורך אינם יחסים צרכניים, שכן לטענתו ההשתתפות בהגרלות אינה מבוססת על שיקולים רציונאליים, ומשכך החלטה לרכוש כרטיס השתתפות בהגרלה שעורך מפעל הפיס אינה החלטה כלכלית-רציונאלית. אין בידי לקבל טענה זו של מפעל הפיס, וברי כי בעִסקה של רכישת כרטיס השתתפות בהגרלת מפעל הפיס מתקיימים יחסי עוסק-צרכן, בין מפעל הפיס לבין רוכשי כרטיסי ההגרלה. בעניין זה עיינו: בדבריה של כב' השופטת מ. נד"ב בת"צ (מחוזי מרכז) 9386-03-09 דני שור נ' מפעל הפיס, בפיסקה 7 (לא פורסם, 17.11.2009) (להלן: "עניין שור"). יח. התנאים לאישורה של תובענה כתובענה ייצוגית מנויים בסעיפים 4 ו-8 של חוק תובענות ייצוגיות. סעיף 4(א) של חוק תובענות ייצוגיות, קובע כי על התובע הייצוגי להיות בעל עילת תביעה אישית: ”אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה; ...“ כמו כן, קובע סעיף 4(ב) לחוק: ”לענין סעיף זה, כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק - (1) בבקשה לאישור שהוגשה בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א)(1) - די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק; ...“ דהיינו, על המבקש את אישורה של תובענה כתובענה ייצוגית להראות שרשאי הוא להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי הוראות סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות, וכן שנגרם לו לכאורה נזק, וזאת במידה שאחת מיסודות העילה הוא נזק. יט. בסוגיית דרישת קיומה של עילת תביעה אישית, כתב כב' השופט א. רובינשטיין בע"א 3955/04 עו"ד רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפיסקה ו(2) של פסק הדין (לא פורסם, 4.7.2005): ”כאמור, כדי לפסוע אל תוך עולמן של התובענות הייצוגיות, תנאי בסיסי הוא קיומה של עילת תביעה אישית. בהעדרה של עילה כזו, דין התובענה להימחק או להידחות על הסף, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט - במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני - במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312, 330-329, השופטת שטרסברג-כהן). הדברים מדברים בעדם: תביעה ייצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה הייצוגית על בלימה.“ כ. אשר על כן, יש לבחון האם למבקש עומדת עילת תביעה אישית והאם המבקש עמד בנטל להראות כי נגרם לו לכאורה נזק. כא. מעיון בכרטיסי ההגרלות שצירף המבקש כנספחים לבקשתו, ניתן לראות כי מלבד בכרטיס ההשתתפות המודפס, שאין זה ברור האם המדובר בכרטיס ההשתתפות עצמו, או שמא עותק או קבלה בדבר רכישת כרטיס השתתפות בהגרלת לוטו, בכל יתר הכרטיסים המצורפים כנספחים לבקשת האישור, מצוינים סיכויי הזכיה באותיות רגילות, שאינן קטנות יותר מאשר שאר האותיות של הכתב הרגיל בגב טופס ההשתתפות. מפעל הפיס בקלסר הנספחים מטעמו הגיש צילומים של כרטיסי ההגרלה (נספחים 3 עד 9 לתגובת מפעל הפיס), עליהם מצוין (ברובם בצידו האחורי של הכרטיס ובחלקם בצידו הקדמי של הכרטיס) מהם סיכויי הזכיה. על כן, טענתו של המבקש, לפיה מפעל הפיס מטעה את לקוחותיו בכך שאינו מפרסם את סיכויי הזכיה על גבי כרטיסי ההגרלה - אין לה על מה שתסמוך. כב. המבקש טוען בתצהירו (בסעיף 8) כי שאל בדוּכן הפיס האם באפשרותו לבדוק מהם סיכויי הזכיה לגבי ההגרלות שונות, אולם נאמר לו כי יהא באפשרותו לקבל את המידע רק לאחר שהוא ירכוש את כרטיס ההגרלה. על דברים אלה חזר המבקש בתשובה לתגובת מפעל הפיס (פיסקה 6(ה)(2) לתשובת המבקש). בתשובה לכך, טוען מפעל הפיס כי ניתן לבחון את כרטיסי ההגרלה עוד לפני התשלום בגינם, וכן שהמידע בדבר סיכויי הזכיה מפורסם בעלוני מידע המופצים על-ידי מפעל הפיס, וכן באתר האינטרנט של מפעל הפיס. הדברים נתמכים בתצהירו של מר דורון אנגל, סמנכ"ל השיווק והפרסום של מפעל הפיס (בפיסקה 23 של התצהיר). בהשלמת הטיעון מטעם מפעל הפיס, נטען עוד כי ניתן לקבל מן המוכרים בדוכני הפיס עלוני מידע, הזמינים לכל דרוש, בהם מצוינים, בין היתר, סיכויי הזכיה בהגרלות הפיס השונות. גם אם צודק המבקש בטענתו, כי ישנם דוכני פיס בהם לא התאפשר לו לעיין בכרטיס ההגרלה בטרם שרכש אותם, הרי עדיין היה באפשרותו לבקש מן המוכר בדוכן עלון מידע, בו באפשרותו למצוא את המידע בדבר סיכויי הזכיה בהגרלה. כג. הטענה העיקרית הנוספת הנטענת בבקשת האישור, היא בדבר אי-פרסום סיכויי הזכיה בפרסום הגרלות מפעל הפיס באמצעי התקשורת השונים. לטענת המבקש, סיכויי הזכיה בהגרלות הם פרט מהותי, אם לא המהותי ביותר בקשר לעסקה של השתתפות בהגרלות מפעל הפיס. משכך טוען המבקש, כי הימנעות מפעל הפיס מהצגת סיכויי הזכיה בפרסומות להגרלות השונות אותן הוא עורך - מהווה הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, וכי קיומה של הטעיה יוצרת חזקה כי נגרם לצרכן נזק. בעניין זה המבקש מפנה לפסק דינו של כב' נ. ישעיה בעניין מנלה. כד. מנגד טוען מפעל הפיס, כי לא מוטלת עליו חובה בדין לפרסם את סיכויי הזכיה במסגרת הפרסומות באמצעי התקשורת השונים. לגבי פסק הדין בעניין מנלה טוען מפעל הפיס, כי שם המדובר היה במכירת כרטיסי הגרלת "חיש גד" לאחר שחולק הפרס הראשון. במסגרת הסדר הפשרה בעניין מנלה נקבע כי יפורסם בגב כרטיס ההגרלה ובילקוט הפרסומים כי הכרטיס עשוי להימכר גם לאר שחולק הפרס הראשון, ומכאן שבית המשפט ראה בפרסום בגב הכרטיס ובילקוט הפרסומים כפרסום מספק. עוד טוען מפעל הפיס, כי הפִרסומות, מעצם טיבן, אינן יכולות לספק את מלוא המידע בקשר להגרלות, אלא מטרתן לגרום לצרכן הפוטנציאלי להתעניין בהשתתפות בהגרלות. כה. איסור ההטעיה קבוע בסעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981: ”לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו בענינים אלה כמהותיים בעסקה: (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות; (2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס; (3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות; (4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועללת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרורים בהם; ...“ (ההדגשה שלי - י.ג.) דהיינו, החוק מסתפק בכך שיש במעשה, או במחדל של העוסק דבר "העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה", והוא אינו דורש כי תהא דווקא הטעיה בפועל בעניין מהותי בעסקה. המבקש טוען בתצהירו כי סיכויי הזכיה הם השיקול המשמעותי ביותר עבורו בעת שהוא מחליט האם להשתתף בהגרלות שעורך מפעל הפיס (סעיף 14 של התצהיר), וכי הוא התקשה למצוא מידע בדבר סיכויי הזכיה. המבקש אינו טוען כי הוּטעה בפועל, וכי בשל כך שהתקשה למצוא את סיכויי הזכיה בכרטיסי ההגרלה, או עקב צפיה בפרסומות מטעם מפעל הפיס, הוא סבר כי סיכויי הזכיה גבוהים מסיכויי הזכיה בפועל, דבר שהביאו להשתתף בהגרלות שעורך המשיב. משכך, המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי הוּטעה כתוצאה מן פרסומות מטעם מפעל הפיס. כו. כאמור, סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, אינו דורש דווקא שתהא הטעיה בפועל מצד העוסק, אלא די בכך שיש במעשה או במחדל של העוסק דבר "העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה". עתה עולה השאלה, האם לצורך אישורה של תובענה ייצוגית די בכך שנעשה מעשה "העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה", אף שבפועל לא הוּכחה הטעיה. שאלה זו נדונה במסגרת ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584 (2001), שם כתב כב' הנשיא (בדימוס) א. ברק בדעת הרוב (בעמ' 620): ”... אם הצרכנים לא הסתמכו על הפרסום, אין זה ראוי כי יתאפשר להם להגיש תובענה ייצוגית. אין לשכוח כי הוראות החוק בעניין התובענה הייצוגית מהוות איזון עדין בין האינטרסים של הצרכן, העוסק והציבור. ההגנה על הצרכן חשובה היא, אולם אין לקדש בשמה מקרים שאינם ראויים להתברר כתובענה ייצוגית.“ ובהמשך (שם): ”... איסור ההטעיה עצמו אינו איסור תוצאתי ואינו דורש הסתמכות. דרישת ההסתמכות מוגבלת היא אך לזכות לפיצויים. “ (על פסק דינו של בית המשפט העליון הוגשה עתירה לדיון נוסף, שנדחתה בדעת רוב בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003)). דהיינו, מי שלא הסתמך על הפרסום אינו זכאי לפיצוי, דבר העולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 31(א1) של חוק הגנת הצרכן, המגבילה את הזכות לקבלת סעד בגין עוולה לפי החוק, לצרכן שנפגע מהטעיה: ”הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מהעוולה, וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו, מהטעיה כאמור בסעיף 2.“ בעניין זה אני מפנה גם לדבריה של כב' השופטת מ. נד"ב בת"צ (מחוזי מרכז) 9386-03-09 שור נ' מפעל הפיס, בפיסקה 9(ד) (לא פורסם, 17.11.2009): ”סביר בעיני שצרכן שטעה וטוען עקב כך שהפרסום הוא כזה שעלול להטעות, יוכל להגיש תביעה ולעתור לסעדים על פי חוק הגנת הצרכן. לא נראה לי כי יש מקום לפתוח פתח בלתי סביר למבול של תביעות, בעילות הטעייה, באמצעות צרכנים שכלל לא טעו עקב מעשה או מחדל של עוסק (הפרסום בעניין שלפניי), ואשר טוענים כי המעשה או המחדל עלול להטעות. התניית הזכות של צרכן לתבוע בכך שנפגע, היא סבירה בשל כך שקיומו של צרכן כזה מלמד שלפחות צרכן אחד טעה עקב הפרסום "העלול להטעות" וכי על כן יש בכך אינדיקציה לעובדה כי עניין לנו בפרסום העלול להטעות. אין הגיון לאפשר לכל אדם להגיש תביעה בגין פרסומים שייטען לגביהם שהם עלולים להטעות למרות שבפועל איש לא טעה. צרכן שלא טעה יכול להפעיל את המנגנונים הפליליים והמנהליים שבחוק הגנת הצרכן להפסקת הפרסום שלטעמו עלול להטעות (סעיפים 21 ו-23 בחוק הגנת הצרכן). הקביעה בחוק הגנת הצרכן, ש"זכות העמידה" בתביעה על פי החוק עומדת אך לצרכן כהגדרתו בחוק, אין בה משום תיחום משמעותי של מעגל התובעים האפשריים על פי החוק, שכן כל אדם שירצה לתבוע יוכל "להפוך" לצרכן על ידי רכישת המוצר נושא התביעה באופן יזום. לסיכום, נראה לי כי פרשנות לפיה לכל צרכן, אשר כלל לא טעה עקב התנהגות העוסק, זכות להגיש תביעה נגד העוסק בעילה שהתנהגותו "עלולה להטעות" היא אינה סבירה ועלולה להעמיד את העוסקים במצב בלתי אפשרי.“ (ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין שור, נדחה בהסכמת הצדדים - ע"א 10372/09 שור נ' מפעל הפיס (לא פורסם, 6.6.2010)). המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שלא עומדת עילת תביעה לצרכן שלא הסתמך בפועל על הפרסום העלול להטעות. במקרה שבפנינו לא עמד המבקש בנטל להוכיח כי הסתמך על הפִרסום, שלטענתו עלול להטעות בעניין מהותי לעסקה, ומכאן שלא עומדת לו עילת תביעה אישית. כז. זאת ועוד, סעיף 2(א) דורש כי יהא במעשה, או במחדל של העוסק הטעיה בפועל, או לכל הפחות דבר "העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה", ואולם המבקש לא הצביע כי הפרסומות מטעם מפעל הפיס מטעות, או עלולות להטעות בעניין מהותי. להלן אבהיר את הדברים: לטענת המבקש, בכך שמפעל הפיס אינו מפרסם את סיכויי הזכיה בהגרלות השונות בפרסומות מטעמו באמצעי התקשורת השונים, הוא מטעה, או לכל הפחות עושה מעשה העלול להטעות את הצרכן בעניין מהותי בעסקה. אמנם, סעיף 2(ג) של חוק הגנת הצרכן, קובע: "הוראות סעיף זה יחולו גם על פרסומת" (עיינו גם בהוראת סעיף 7 בדבר "אחריות להטעיה בפרסומת"), אולם פִרסומות מעצם טיבן, אינן מגלות את כל הפרטים המהותיים הנוגעים למוצר, ואי-גילוי כל הפרטים במסגרת הפרסומות אינו כשלעצמו בגדר הטעיה. יפים לעניין זה דברים שכתב כב' השופט ב. ארבל, אליהם הפנו באי כוח מפעל הפיס, בת"א (מחוזי נצרת) 836/05 עמרי וייל נ' גטר טק בע"מ, בפיסקה 54 (לא פורסם, 14.3.2006): ” מעצם טיבה, פרסומת אינה מכילה, ואף אינה יכולה להכיל, את מלוא המידע הרלבנטי למוצר. מטרתה של פרסומת, ככלל, הינה לגרום לצרכן הפוטנציאלי להתעניין במוצר המפורסם. כתוצאה מהתעניינות זו יכול הצרכן לאסוף מידע נוסף אודות המוצר, לערוך ברורים לגביו ולגבי תכונותיו. בסיומו של התהליך יחליט האם לרכוש את המוצר אם לאו.“ הפרסומוֹת באמצעי התקשורת, נועדו להסב את תשומת ליבו של הצרכן למוצר, ואין מטרתן לגלות את כל הפרטים המהותיים הנוגעים למוצר, שכן אין זה טיבן של פרסומות. במקרה דנן, באפשרות צרכן הנחשף לפִרסוֹמת, וברצונו לשקול רכישת כרטיסי ההגרלה שמשווק מפעל הפיס, לעיין בעלוני המידע, באתר האינטרנט של מפעל הפיס, או בגב כרטיס ההגרלה ולהיווכח מהם סיכויי הזכיה. כח. המבקש הפנה, כאמור, לפסק דינו של כב' השופט (בדימוס) ב. אוקון בבר"ע (מחוזי י-ם) 1043/05 ברקוביץ נ' איסתא ליינס (לא פורסם, 24.1.2006), שם נקבע, לטענתו, שיש לבחון האם צרכן שרמת האינטליגנציה שלו נמוכה מן הממוצע, יוכל להשיג את המידע הדרוש שבלעדיו הפרסום הינו מטעה. המדובר היה שם בבני זוג שביקשו לנסוע לפריס. הם מצאו באתר האינטרנט של החברה הנתבעת פִרסום, לפיו במחיר פלוני יוכלו לרכוש כרטיסי טיסה לפריז כולל שהות במלון מסוים. בדיעבד, הסתבר שהואיל והמלון שצוין בפרסום היה בתפוסה מלאה, היה עליהם להוסיף למחיר המצוין בפרסום תוספת של למעלה מ-30%, מבלי שהדבר צוין בפרסום. בני הזוג הגישו תביעה קטנה ותביעתם נדחתה. על כך, הגישו בני הזוג בקשת רשות ערעור. בפסק הדין בבקשת רשות הערעור כתב כב' השופט (בדימוס) ב. אוקון (שם): ”הפרסום צריך להציג דברים כהווייתם. העובדה כי אנשים מנוסים או משכילים יוכלו על נקלה לקבל מושג ממשי על תוכן המוצר אינה מוציאה אי דיוק מכלל ההטעיה. אין לייחס לקורא ידיעה על הסתייגויות או שינויים שאינם מופיעים בפרסום. באותו אופן, אין לנקוט בדרך של פיתוי המגלה טפח אך מסתיר טפחיים...“ במקרה שבפנינו, אין המדובר בהסתרת אי-דיוק, או הסתייגויות אודות המוצר. בענייננו סיכויי הזכיה מפורסמים על גבי כרטיסי ההגרלה, באתר האינטרנט של מפעל הפיס, בעלוני מידע על ההגרלות וברשומות. כט. זאת ועוד, אין הוראה בדין המחייבת את מפעל הפיס להציג בפִרסומות מטעמו את סיכויי הזכיה. מקום בו המחוקק סבר כי בשל אופי המוצר יש להציג אזהרה במסגרת פִרסומות למוצר זה, הוא קבע זאת במפורש בדבר חקיקה. כך למשל, לגבי פרסום מוצרי טבק, נקבע בסעיף 7 של חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג-1983: ”לא יעשה אדם פרסומת למוצרי טבק או פרסומת לשם מסחרי בעתון או בכל דבר דפוס אחר אלא אם כלולה בה, בשורה האחרונה ובמסגרת, אזהרה לפי הנוסח שבסעיף 9; האזהרה תהיה בשפה שבה נתפרסם העתון או דבר הדפוס האחר ובאותיות ברורות שגדלן המזערי 12 נקודות דפוס שחור. השטח שבו כלולה האזהרה והתחום במסגרת, יהיה 5% לפחות משטח מודעת הפרסומת.“ לעניין פרסום הגרלות המותרות על-פי חוק (לפי הוראת סעיף 231 של חוק העונשין, התשל"ז-1977), המחוקק לא קבע הוראה ספציפית המטילה חובה על עורך ההגרלות להציג את סיכויי הזכיה במסגרת הפרסומות מטעמו. לכן, לא מוטלת על מפעל הפיס חובה על-פי דין לציין במסגרת הפרסומות מטעמו את סיכויי הזכיה בהגרלות. ל. ברע"א 6567/97 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב(2) 713 (1998), המדובר היה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד בזק, במסגרתה נטען, בין היתר, כי בזק הטעתה את ציבור הצרכנים בכך שלא פִרסמה באופן נאות את שיטת חישוב התשלום בעבור שיחות טלפון. באותו עניין כתבה כב' השופטת (בדימוס) ט. שטרסברג-כהן, כי שיטת החישוב מפורטת בתקנות הבזק, וכן בספר הטלפון המחולק לכל צרכן, ובכך יוצאת בזק ידי חובתה ליידע את הצרכנים בדבר שיטת החישוב (שם, בעמ' 719). כב' השופטת (בדימוס) ט. שטרסברג-כהן, מפנה, שם, גם לפסק-הדין ברע"א 1399/97 גורודיסקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם, 5.5.1998), בו המדובר היה בערעור על דחייתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, במסגרתה נטען כי בזק מטעה את ציבור לקוחותיה בכך שהיא אינה מפרסמת את שינוי התעריף הנגבה בעבור שירות 144. בית המשפט המחוזי (ת"א (מחוזי י-ם) 1300/96 גורודיסקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם, 29.1.1997)) קבע כי בזק מילאה את חובתה על-פי דין בכך שפִרסמה את התעריף ברשומות, וזאת בשעה שאין הוראה אחרת בדבר דרך פרסום התעריף. בית המשפט העליון קיבל את נימוקי בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. ומהתם להכא: בענייננו, מפעל הפיס הצביע על כך שהוא מפרסם את סיכויי הזכיה לגבי כל אחת מסוגי ההגרלות ברשומות, על-גבי כרטיסי ההגרלה (בדרך כלל על גב הכרטיס), בעלוני מידע המופצים על-ידו ובאתר האינטרנט שלו. בכך, סבורני מילא מפעל הפיס את חובתו, וזאת כשאין הוראה אחרת המחייבת אותו על-פי דין לפרסום סיכויי הזכיה בדרכים נוספות. אילו סבר המחוקק שיש מקום להציג את סיכויי הזכיה גם במסגרת הפרסומות מטעם מפעל הפיס באמצעי התקשורת השונים, אזי הוא היה קובע כך מפורשות בדבר חקיקה, כפי שאכן נעשה לגבי פרסום ושיווק מוצרי טבק. לא. המבקש בבקשתוֹ הפנה להחלטה בעניין מנלה (ת"א (מחוזי ת"א) 2036/01), ואולם סבורני כי אין המקרה שנדון שם דומה לענייננו. בעניין מנלה, מדובר היה במכירת כרטיסי "חיש גד", לגביהם פורסם כי הפרס הראשון הוא בסכום מסוים, וזאת בשעה שהפרס הראשון כבר חולק, ולא ניתן היה לזכות בו יותר. באותו המקרה מפעל הפיס לא פִרסם כי הפרס הראשון כבר חולק. קיים שוני בין עניין מנלה, בו לצרכן לא היה כלל סיכוי לזכות בפרס הראשון, שכן צרכן אחר כבר זכה בו, לבין המקרה שבפנינו, בו אין טענה שסיכויי הזכיה בהגרלות אינם כפי שמציג מפעל הפיס, כפי שהיה בעניין מנלה, אלא הטענה היא כי יש לפרסם את סיכויי הזכיה אף במסגרת הפִרסומות המסחריות באמצעי התקשורת השונים. לב. בנוסף לתנאים הקבועים בסעיף 4 של חוק תובענות ייצוגיות, נדרש המבקש לעמוד בארבעת התנאים המצטברים המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות: ”בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) על תכליתם של התנאים הנדרשים ממי שמבקש לייצג את הרבים במסגרת תובענה ייצוגית, עמדה כב' השופטת (בדימוס) ט. שטרסברג-כהן ברע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד(2) 577, בעמ' 586 (2000): ”לאור החשיבות הציבורית הכללית של התובענה הייצוגית וההשפעה שנודעת לה על חוג רחב של תובעים, ובשל הפוטנציאל הבעייתי והסכנות השונות הטמונות במכשיר רב עוצמה זה, ראה המחוקק להנהיג מידה רבה של פיקוח על השלבים השונים של ההליך המשפטי ולהציב בלמים בדמות דרישות שונות, שעל התובע לעמוד בהן בטרם יקבל את האישור להיכנס להיכלה של התובענה הייצוגית. ראשיתו של פיקוח זה בהליך הטרומי של אישור הבקשה להגשת תובענה ייצוגית. כאן נדרש התובע לעמוד ברף גבוה יותר של דרישות בטרם יורשה לייצג את הרבים. רף זה בא לידי ביטוי בנטל ובמידת ההוכחה הנדרשים לצורך מילוי התנאים המקדמיים לאישורה של התובענה כייצוגית. בפרשת מגן וקשת [1] נקבע, כי התובע המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. בהליך אישורה של תובענה ייצוגית אין להסתפק בכך שהעובדות הנטענות בכתב-התביעה מקימות עילת תביעה, ויש להוכיח את העובדות הנטענות באופן לכאורי.“ (ההדגשה שלי - י.ג.) בנוסף אני מפנה בעניין זה לדבריה של כב' השופטת ע. ארבל בעע"ם 980/08 עופר מנירב - רו"ח נ' משרד האוצר, בפיסקה 13 (לא פורסם, 6.9.2011): ”בעוד שבבקשה לדחיית תביעה רגילה על הסף נטל ההוכחה רובץ על מבקש הסילוק להראות לבית המשפט שגם אם יוכיח התובע את כל העובדות שבכתב תביעתו לא יזכה הוא בסעד המבוקש, הרי שבבקשה לאישור התובענה הייצוגית הנטל מוטל על התובע להראות את סיכויי תביעתו. בעוד שבית המשפט ינהג במשורה וביד קמוצה בקבלת בקשות דחייה על הסף על מנת לא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, הרי שבהליך בקשה לאישור תובענה ייצוגית יידרש רף גבוה יותר של שכנוע בסבירות סיכויי התביעה על מנת להצליח בבקשה... וכך סוכמו הדברים על ידי השופטת שטרסברג-כהן: "...ראוי להבהיר, כי הבקשה להרשות הגשת תביעה ייצוגית היא אמנם הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין ואין להופכו לטרקלין עצמו ולברר בו את כל השאלות שבירורן יפה במהלך בירור התביעה עצמה (רע"א 4556/94 טצת ואח' נ' זילברשץ ואח'). אולם, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את הרשות רק במקרים המתאימים העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה, על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן" (עניין בזק, בעמ' 720).“ (ההדגשה שלי - י.ג.) לג. היות והמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה אישית, הרי די היה בכך על מנת לדחות את בקשת האישור. למעלה מן הדרוש, אציין כי ניתן לקבוע שבמקרה שבפנינו המבקש לא הצביע על כך שקיימת אפשרות סבירה שהשאלות של עובדה ומשפט המתעוררות בתובענה - יוכרעו לטובת הקבוצה, וזאת משעה שמפעל הפיס הצביע על כך שסיכויי הזכיה מופיעים על גבי כרטיסי ההגרלה, באתר האינטרנט שלו וברשומות, וטענת מפעל הפיס כי ניתן לעיין בעלוני מידע אודות ההגרלות השונות בהם מופיעים גם סיכויי הזכיה - לא נסתרה. כמו כן, המבקש לא הצביע על מקוֹרה של חובה שבדין, לפיה על מפעל הפיס לציין במסגרת הפרסומות מטעמו מהם סיכויי הזכיה. היות והתנאים המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות הם תנאים מצטברים, ברי שהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, ומשכך דין בקשת האישור להידחות. משכך, איני מוצא לנכון לדוּן בטענות הנוספות שהעלו באי כוח מפעל הפיס, כגון הטענה בדבר תקופת התיישנות מקוצרת. לד. נוכח כל המפורט לעיל, דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להידחות, וכך אני מחליט. לה. אני מחייב את המבקש לשלם למשיב, מפעל הפיס, שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪. על המבקש לשלם סכום זה במשרד ב"כ מפעל הפיס בתוך 45 יום מהיום (הפגרה כלולה במנין הימים), שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לו. כמו כן, על ב"כ המבקש להודיע בכתב לבית המשפט בתוך 21 יום מן המועד שתומצא לו החלטה זו, עם העתקים ישירות לב"כ מפעל הפיס, האם מעוניין המבקש להמשיך את ההליכים במסגרת תובענה אישית. כמו כן, על ב"כ המבקש להודיע את עמדתו באשר לערכאה המתאימה לניהול התובענה האישית. ככל שלא תינתן הודעה כאמור על-ידי ב"כ של המבקש - יינתן פסק-דין המוחק את ההליך שהוגש במסגרת ת"צ 8598-09-11. המזכירות תמציא את העתקי ההחלטה אל: 1. ב"כ המבקש - עוה"ד עמית מור, חיפה. 2. ב"כ מפעל הפיס, עוה"ד אהרון מיכאלי, משרד גולדפרב-זליגמן ושות', תל-אביב. כמו כן, המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטה זו למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס תובענות ייצוגיות וזאת בהתאם להוראת סעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. תביעה ייצוגיתהימוריםמפעל הפיסמפעל