פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (כב' השופטת ר. כצמן, ס.נ.) בת.פ. 12378/02. המערער הורשע בעבירות הבאות: א. אי ציות לתמרור ב -36 בניגוד לתקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב. נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה. 2. על המערער הוטלו העונשים הבאים: א. קנס כספי בסך 1,000ש "ח או 10 ימי מאסר תמורתו. ב. פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בפועל. ג. פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך שנתיים. הערעור הוגש הן על ההרשעה והן על העונש. 3. בהתאם לכתב האישום נהג המערער ברכבו בתאריך 19.2.02 בשעה 23:30 בתל-אביב ברח' שד"ל ממזרח למערב והתקרב לצומת לשד' רוטשילד. בצד ימין כיוון נסיעתו מוצב תמרור ב-36, תן זכות קדימה. אותה שעה הגיעה לצומת הנ"ל רוכבת אופנוע ימהה אשר נהגה בשד' רוטשילד משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם לא שם לב לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בקטנוע, לא ציית לתמרור ב-36 ונכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לקטנוע שהגיע משמאלו והיה קרוב אליו. שני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלה רוכבת הקטנוע (שבר באצבע יד שמאל) וניזוקו כלי הרכב המעורבים. 4. בית משפט קמא קבע כי הוא מעדיף את גירסת התביעה על פני גירסת ההגנה. התקבלה גירסת נהגת הקטנוע כי היא נהגה עם אורות ואלה כבו בעת שהאופנוע נפל לכביש. על פי עדותה כאשר התקרבה לצומת ראתה רכב עומד בצומת ולכן המשיכה בנסיעה מתוך ידיעה כי יש לה זכות קדימה. בית משפט קמא מצא חיזוק לעדות רוכבת הקטנוע בדבריו של המערער לחוקר המשטרה כי פנה לרחוב רוטשילד בנסיעה איטית של 5 ק"מ לערך ולכן יכולה היתה עדת התביעה לחשוב כי הרכב במצב עצירה. עוד ציין בית משפט קמא כי המערער עצמו בהודעתו במשטרה אמר כי הראות היתה טובה. לפיכך מסקנתו של בית משפט קמא היתה כי המערער התרשל בכך שלא הבחין בקטנוע שהתקרב משמאל. 5. המערער בתמצית מעלה את הטענות הבאות: בית משפט קמא טעה בכך שלא הסיק מהראיות כי רוכבת הקטנוע נסעה ללא אורות או לפחות קיים ספק סביר בכך. בטענה זו הוא מתבסס על העובדה שכאשר הרימו את הקטנוע, לא היו בו אורות והעדה ציינה כי כאשר תקנה את הקטנוע לא היה צורך לתקן את האורות כי לא היתה שום בעיה. עוד מוסיף המערער כי רוכבת הקטנוע לא העידה מפורשות שאורות הקטנוע כבו בעת שהוא נפל לכביש וכי בית משפט קמא העלה זאת כהשערה שלא הוכחה. המערער מבקש להסיק מעצם העובדה שהוא נע באיטיות עובר לתאונה, כי לא ראה את רוכבת הקטנוע, היות והיתה ללא אורות. כמו כן לדעתו אין יסוד להנמקת בית המשפט כי בשל היות והרוכבת "אישה בגודל מעל לממוצע", היתה לנאשם היכולת להבחין בה. 6. אינני מוצאת מקום להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. אלה מבוססות על ממצאי מהימנות ולא במהרה יתערב בית משפט שלערעור בממצאים כאלה. בית משפט קמא שמע את העדים, התרשם מהם והגיע למסקנה כי הוא מאמין לרוכבת הקטנוע כי נהגה בקטנוע עם אורות. כמו כן האמין לאותה עדה שהאורות היו תקינים ולא היה צורך בתיקונם לאחר התאונה. דהיינו, נשללה אפשרות של תקלה טכנית. מאידך למערער לא היתה גירסה חד משמעית וברורה והוא מעלה השערות בלבד ומנסה להאחז בהן. הוא עצמו הרי אומר כי לא הבחין בקטנוע. משמע, שאינו יודע בוודאות אם היו אורות אם לאו. אינני רואה סיבה כלשהיא שלא להעדיף גירסה חד משמעית של רוכבת הקטנוע שעוררה אמונו של בית משפט קמא כנגד אפשרויות תיאורתיות שמנסה ב"כ המערער להעלות. זאת ועוד, המערער העיד כי בעת התאונה היו איתו ברכבו שני חברים נוספים. חברים אלה לא הובאו על ידו לעדות. הימנעותו של המערער להביא עדים אלה פועלת לחובתו. ניתן להסיק כי אילו היה מביא את העדים, עדותם היתה פועלת נגדו. (ראה: קדמי "על הראיות", חלק שלישי, מהדורת תשס"ד-2003 ע' 9- 1648). אשר על כן הערעור נדחה. משפט תעבורהצומתקטנוע