מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא כתב אישום - סגירת עסק ללא רישיון: ההליך 1. בכתב-אישום, שהוגש נגד הנאשמים ביום 14.3.13, מייחסת להם המאשימה לא פחות מששה אישומים של הפעלתו של בית-עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. במענה למיוחס להם העלו הנאשמים טענה מקדמית שהמשך בירורה, וככל הנדרש הבירור של שאלת האשמה או החפות, יהיו בהתאם להודעות אשר יגישו הצדדים. עם הגשתו של כתב-האישום עתרה המאשימה, עוד, לצו שיפוטי להפסקתו של עיסוק בעסק ולסגירת שעריו. זאת, מכוח סמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 17 לחוק, המאפשר מתן צו שכזה לפרק הזמן, שבו תלוי כתב-האישום ועומד, וטרם הסתיים בירורו. בכך ענינה של החלטתי זו. העיסוק 2. בית-העסק, מועדון "הבלוק" שבתחנה המרכזית החדשה בתל אביב-יפו, הוא מוסד מוּכר בחיי הלילה של העיר. המועדון פועל מזה חמש שנים, ועומד במיקומו הנוכחי כבר כשנה (פרוטוקול, בעמ' 34, בש' 15-14). גאוותו היא על מערכת הקול שבו, על קידומה של תרבות של מוסיקה וריקודים, על הבאתם של אומנים מן הארץ ומחוץ לה, על קהילה גדולה של מבלים, שנתגבשה סביב המועדון ופוקדת אותו בקביעות, ואפילו על אכיפה קפדנית של מניעת עישונן של סיגריות (עמ' 35, ש' 3; עמ' 24, ש' 15). רואה הוא עצמו כאבן בין אבני הכתר של חיי הלילה בתל אביב-יפו, ומעבר לה. 3. חיים אלה של אחרי-חצות נושאים על כנפיהם שלל רב של תופעות חיוביות, פרי צירופם יחד של קהל צעיר (וצעיר פחות), מוסיקה איכותית, הופעות אומנים ועיר תוססת, ששִמעה כמרכז של פעילות מסביב לשעון יצא למרחוק. לישראלים מספקים אלה צוהר לתרבות ולדרך בילוי השגורות בערים אחרות בעולם, מקום היכרות ומפגש, והזדמנות לחמוק, לערב או שניים, ממעמסת חיים שאינה קלה. לתיירים, חיי הלילה של תל אביב-יפו הם אבן שואבת ומקור משיכה מובהק. נגלה בהם פן של המציאות הישראלית, שאינו נשקף דרך כלל מן הפריזמה הצרה של הווי היום-יום, אך מוכר היטב לשוחריה של מוסיקה אלקטרונית, על סוגותיה השונות, ברחבי העולם - ולישראלים בה ייצוג מובהק. יציאה לְמועדון היא סוג ייחודי של בילוי. נחלתם של רבים היא, מדי סוף השבוע ולעתים גם באמצעו. בד בבד, וככל פעילות אנושית המערבת יצרים, הזדמנות לפרוק עול, מפגש בין-אישי, ממון ונכונות ליטול סיכונים, נקרות בדרכם של הלוקחים חלק בסוג זה של בילוי סכנות מטילות-צל. חשש מפגיעה פיזית, מינית, בריאותית או נפשית - פרי כוונתם הזדונית של אחדים, עצימת עיניהם של אחרים ותמימותם של נוספים - כמו טבוע באותה פעילות של לילה. חשיפה לסמים, מן הסוג הכרוך בסיכונים גופניים ונפשיים, בהתמכרות ובערפולו של כושר השיפוט, היא מן הבולטות שבסכנות אלו. הפיכתם של חומרים אסורים לנגישה ולמקובלת עלולה אז לערב במעגל הצרכנים את מי שאינה מודעת לסכנות, את זה המודע אך אינו יודע להישמר מפניהן, ואת אלה המוצאים עצמם נסחפים על כורחם למציאות, שחזרה ממנה עלולה להתברר כקשה, קשה עד מאד. חשש זה מדיר שינה, אין ספק בדבר, מעֵיניהם של הגורמים, האמונים על שמירת החוק והסדר, ומעֲייניהם נתונים לשלומו ולבטיחותו של קהל המבלים ושל הציבור בכלל. מאמצים כנים ומתמידים משקיעים אלה במתן מענה לו, במציאות שחווים קציני מודיעין וחקירות מדי יום ביומו בעבודתם, ושונה עד מאד מבחינתו האקדמית, העִיוּנית והמרוחקת מן השטח, של הענין. ברם, בל יטעה איש. סמים נמכרים במועדונים כשם שנמכרים הם, לא אחת באין מפריע, בפינות רחוב, בבתי-עסק אחרים, באירועי חברה וברשתות החברתיות. ביעורה המוחלט של התופעה, וזאת כנדמה יודעת כבר המבקשת אל נכון, הוא בבחינת משאלה של הלב. בד בבד, עצימה - וגרוע מכך, גלגול העיניים - מפני הקֶשר שבין בילוי במועדונים לבין צריכתם של חומרים אסורים, אינם אלא היתממות פשוטה ובלתי משכנעת בעליל. זאת, מוכן אני לשער, הפועלים בתחום הם שיודעים. אמת, התמונה על שני פניה מוּכרת היא, מוכרת היטב, למעורבים כולם. זאת, אף אם מוצאים הם את עצמם, כבבקשה שבפני, משני צדיו של המתרס, בשעה שיכֹלו להתייצב זה לצד זה במאמץ להגשמתה של תכלית משותפת. כוחות, חובות ומגבלות שבדין 4. כל גורם מבין המעורבים - ונכונותו לשתף פעולה עם היֶתר. כל גורם - והאמצעים שבידיו. כל גורם - ומשקלו הסגולי המיוחד. את משטרת ישראל צִייד המחוקק בכמה כלים לאכיפתו של החוק. אוחזת היא בידיה שוט, אשר אפילו אם לה עצמה לעתים אינו נראה ככזה, רב עוצמה הוא. בענינן של עבירות הסמים בא הוא לידי ביטוי, ראש וראשונה, באפשרות להעמיד לדין, באישומים חמורים-מכל-חמורים, את המעורבים בהפצתם של חומרים אסורים או בסיוע להפצה שכזו. אמצעים אחרים שבדין - וסמכויות שבפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 הן דוגמה לכך - אינם מותירים כיוון-פעולה זה יחיד במערכה. ברם, ככל שעוצמתם של אותם כלים ניכרת היא, כך רבות המגבלות על יישומם וכך עמוקה האחריות הנדרשת בהפעלתם. בין שמתוך כך, ובין שמטעמים אחרים, רובץ לפתחה של משטרת ישראל, וגם זה הוא אידך גיסא, צורך בקניית אמונו של הציבור. אמון זה - כלי חיוני הוא בהינתן מאפיין נוסף של פעולת האכיפה וכוונתי היא לקושי, מסיבות של יעילות, של מגבלת תקציבים ושל חקיקה מצֵרה, לשמש בכל עת ובכל מקום במניעתן של עבירות על החוק. תפקיד מהותי לא פחות שמור למפעיליהם של מועדונים. הללו - סוכניו החשובים של שלטון החוק הם. תהום אינה פעורה, אוקיאנוס אינו משתרע, בין מחויבותם לקהל לקוחותיהם ולעולם שממנו באו, לבין כושרם להבטיח בילוי בטוח ומופחת סיכונים לאלה, וביטחון לציבור הבא עמם במגע. יתרונם של בעלי המועדונים הוא בנגישותם הגבוהה לנעשה במוקדי האירועים וביחסיהם הקרובים עם מגוון הגורמים, המשפיעים על הכיוון שאליו ינותב הבילוי במועדון שלהם. קושי עלול להימצא במקום, שבו תופשים הם עצמם כבני-ריבם של גורמי האכיפה, או כשענינם בשגשוג עסקיהם גובר על מחויבותם לקהילה אשר הם מתיימרים להוביל. מעת לעת נדרש הדבר, ובית-המשפט נכון ליטול על עצמו מלאכה זו, להזכיר לכל אחד מן הצדדים את מחויבויותיו שלפי הדין, כמו את המגבלות המושתות עליו. ועוד יוכל בית-המשפט להעמידם על כך שבפעולתו של האחד עשוי להימצא מזור לחולשה הטבועה באחר, ויחד ישלימו זה את זה. דיני רישוי העסקים 5. פריטים 7.7 ו-4.8 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 מחייבים את קבלתו של רישיון-עסק להפעלתו של מקום, המשמש לריקודים ומגיש אלכוהול. דיני הרישוי מכוונים לקידומן של מטרות שונות. הגשמתן של אלו נצרכת, בין השאר, לקביעתן של חובות, המושתות על בעלי עסקים ומוצאות את ביטוין בין תנאיו של רישיון העסק. קבלת הרישיון כרוכה בצעידה במסלול רב-תחנות, ובכל אחת נבחנת כשירות הפעלתו של בית-העסק בהיבט ייחודי ונקבעים תנאים ומגבלות להפעלה זו. ככאלה, דיני הרישוי הם אמצעי חשוב בהבטחת הלימתה של פעילות עסקית את שלטון החוק ואת קיומן של הוראות הדין, במגוון היבטים. דיני הרישוי אוחזים במספר מצומצם של כלי-אכיפה. הפעלתו של כל אחד מן הללו, חרף הבדלים שביניהם, קשורה בטבורה לתכליתו של תחום משפטי זה. הם לא יוכלו להשתרע אל מעבר לגדריה. אמת, דיני הרישוי אינם מכוונים לבוא במקומן של הוראות חוק אחרות. אין הם תחליף-מעט לאכיפתו של הדין כולו, אף לא כותל-קטן לבַכות בו את הפרותיו. משמשים הם אכסניה להסדרתה של פעילות עסקית בהיבטים של בטיחות, של מניעת מטרדים ושל התאמה למרקם הסביבתי, שבו נדרש להפעילם. למרכיבים אחדים, מהם חשובים עד מאד, בפעילותם של בתי-עסקים יתקשו דיני הרישוי ליתן מענה. כך, למשל, מזור לעבירות מס לא יימצא בהם. משען למאמצי אכיפה בתחום הקנין הרוחני, בדוגמה אחרת, ימעטו הם מלספק. הפרתם של דיני ההגבלים העסקיים לא תבוא על פתרונה באמצעות שלילתו של רישיון-עסק מן החוטא בהסדר כובל. מנגד, עמידה על הפעלתו של בית-עסק למטרות, שלשמן נועד, ותוך הבטחת ביטחונם של הנדרשים לשירותיו ושל הציבור הבא עמו במגע, תמצא בדיני הרישוי את משכנה הבטוח. 6. כמה מבין הכלים ובהם אוחזים דיני הרישוי הם מסוג של ציווי. אחד מן הללו הוא צו מנהלי, לפי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים. צו שכזה הוציאה המבקשת בענינו של המועדון דכאן. משנתבקש לבטלו פסק בית-המשפט, בשתי ערכאות, כי יש להותיר את הצו על כנו (ב"ש (מקומיים תל אביב-יפו) 946/13 מיום 3.3.13; עפ"א (מחוזי תל אביב) 5386-03-13 מיום 7.3.13). היה זה מן הטעם שגורמי האכיפה יוכלו למצות את הערך המוסף, שבאמצעי מסוג זה. באותו ערך דיברתי בפרשות אחרות: "תכליתו [של צו סגירה מנהלי היא] במניעתן המיידית של עבירות נוספות, אך בד בבד בהרתעתם של מפעילי העסק ובדרבונם להשיב את פעילותם אל תלם החוקיות. בית-עסק, הכושל [בקיום הוראות החוק], נדרש לחשבון נפש ולשידוד מערכות" (ב"ש 137/13 ראובני נ' מדינת ישראל, בפסקה השלישית (פורסם במאגרים, 8.1.13)). הוספתי וכתבתי, בהקשרם של בתי-עסק מן הסוג הנדון כאן: "מדובר בבתי-עסק שממהותם עלולים להיות כר לביצוען של עבירות, ומועדון מן הסוג הנדון הוא כזה, בערבו אלכוהול ובילוי מסוג העלול, במקרה הרע, לערב צריכתם של סמים. מועדון, ובפרט עתיר קהל, הוא בית-עסק המועד לעבירות מן הסוג הנטען. מחויב הוא לנקוט צעדים אקטיביים, בגדרי סמכותו וכקבוע בתנאי המשטרה לקבלת רישיון-עסק, להבטחתו של הסדר הציבורי כנדרש בשל כך" (ב"ש 935/13 י.ר. יחסי ציבור ניהול והפקות אירועים בע"מ נ' מדינת ישראל, בפסקאות 7-6 (פורסם במאגרים, 28.2.13)). צו הסגירה המנהלי - שגזר על "הבלוק" שיתוק משך חודש ימים - נועד אפוא לאפשר את חשבון הנפש הנדרש, את שידוד המערכות המתבקש, ולהבטיח כי מפעילי המועדון לא ישכחו את חובתם לעשות כל אשר לאל ידם למניעתן של עבירות סמים בבית-העסק שלהם. הצו נמצא חיוני במאמץ לאפשר את הפעלתו התקינה של בית-העסק בעתיד, לפי התכליות שביסודם של דיני הרישוי. "על הצו", כתבה כבוד השופטת קרביס בהחלטתה הנזכרת, "לעמוד על כנו במטרה למנוע המשך פעילות פלילית, החזרת שלום הציבור על כנו לאחר שהמבקש יטול אחריות כבעל המועדון, על המתרחש בעסקו" (החלטה מיום 3.3.13, בפסקה העשירית). 7. תכלית זו שביסוד הצו, כוחה עמד לה אל מול גלי נימוקים ששילחו בה המשיבים. והנה זה מבקשת העותרת, דווקא היא, לערער את הבסיס שאליו שוען עצמו אמצעי אכיפה זה. בעתירתה שבפני גילתה היא מפורשות את דעתה כי הסגירה המנהלית לא נועדה, כל עיקר, לצורך האמור. "במהלך 30 הימים [שבהם עמד בתוקף הצו המנהלי]", הסבירה היועצת המשפטית למחוז תל אביב-יפו במשטרה, סגן-ניצב דנה עמית, "גיבשנו את העמדה שיש לסגור את המקום עד לתום ההליכים, ואם תהיה הרשעה, גם לצמיתות" (פרוטוקול, בעמ' 28, ש' 18-17). אם סברת כי אותה עמדה גובשה בעקבות כך, ששיג-ושיח עם המשיבים לא צלח, הרי שכמתברר - הידברות כזו לא נתקיימה מלכתחילה. המבקשת מיאנה ליטול בה חלק, יהא אשר יהא. יסוד הדברים היה בהחלטתה, כלה ונחרצה הייתה זו עמה, שלא לצעוד בכל דרך, שאין בסופה חדילתם המוחלטת של המשיבים מהפעלתו של "הבלוק", היינו, גזירתה של כליה על מועדון זה. אם יש בדבר לצייר תמונה עגומה בדבר העֵמדה, שהוצגה לבית-המשפט בשלב קודם של ההליך, לא אקבע כאן. אך ברי כי העמדה, המושמעת עתה, שומטת בראיה שבדיעבד את הקרקע מתחת לצידוק שבסעד השיפוטי אשר התבקש וניתן. 8. עוסקים אנו עתה באמצעי נוסף מסוג של ציווי, לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים. ענינו של צו כזה במניעתו הדחופה והמיידית של קושי, הכרוך בהותרתו של בית-עסק פתוח עד לבירור חשדות, כי מסכל הוא את תכליתם של דיני רישוי העסקים. כשם שצו שיפוטי בסופו של ההליך - בגזר-הדין - אינו מרכיב בעונש כי אם אמצעי מונע, כך הוא בפרט צו, המבוקש בטרם הרשעה. נבדל הוא, הבדל מהותי ועמוק, מסנקציה עונשית המייסדת עצמה על עקרונות של התרעה, של גמול, של מניעה (ויש שיאמרו - של שיקום) כאחד. נבדל הוא מצו לפי סעיף 23 אשר, כפי שכבר הוזכר, יסוד של הרתעה-מכוּונת-תיקון הוא מיסודותיו. עקרונות של הרתעה ושל גמול יתקשו לשמש בצו לפי סעיף 17. "סגירת העסק", תהה בדבריו הקולעים כבוד השופט יונתן אברהם מבית-המשפט המחוזי בנצרת, "אין לראות בה מקדמה על חשבון העונש. עולה אכן שאלה, האם בסופו של דבר סגירת העסק משיקולים אלו של 'למען יראו ויראו' שהינם שיקולי הרתעה וגמול במהותם, איננה סגירה משיקולי ענישה?" (ע"פ (מחוזי נצרת) 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ ואח' נ' עיריית נצרת עילית (פורסם במאגרים, 6.11.11)). גם ההליך העיקרי באותה פרשה הוכרע, לזכות הצו, על יסוד קיומו של סיכון ממשי, הנשקף מבית-העסק. "מן הראוי", נפסק שם, "כי מידת הסיכון והאפשרות להתיר את השימוש [תוערכנה] בדרך הקבועה בחוק, על ידי הגורמים האמונים על כך, וכל עוד לא יבחן הדבר בצורה מעמיקה, לא תמשך הפעילות הלא חוקית" (בפסקה 66 לפסק-דינה של כבוד השופטת אסתר הלמן, פורסם במאגרים, 3.1.12). "מתן צו סגירה", קבע גם בית-משפט השלום באילת, "איננו בבחינת עונש. הגם שתוצאת צו סגירה יכולה להיות קשה, והגם שמשמעויותיה קשות ותוצאותיה הכלכליות מכבידות, הרי שאין שיקולי ענישה מנחים בשאלה האם ליתן צו סגירה, אם לאו. מטרתו של צו הסגירה במסגרת סעיף 17 הינה מניעתית ולא עונשית. מניעתית - למנוע הפרת החוק וסכנה לשלום הציבור אשר יכול ונובעת מהפעלת בית העסק" (ב"ש (שלום אילת) 1476/08 מדינת ישראל נ' בן ארוש, בפסקאות 12-11 לפסק-דינו של כבוד השופט יואל עדן (פורסם במאגרים, 8.4.08)). בנסיבותיה הקונקרטיות של אותה פרשה לא מצא בית-המשפט כי צעדים, שהציעו מפעיליו של בית-העסק, די בהם לסילוקו של הסיכון (שם, בפסקה 28). דומה, אם כן, כי אילו נמצאו צעדים כאלה הייתה התוצאה שונה. זהו, מכל מקום, יישומו הראוי של הדין, לפי השקפתי. דוגמה נוספת לחובה שביסודם של דיני רישוי העסקים, לתור אחר אמצעים אשר בכוחם לסלק סיכון קיים, קודם שמוֹרים על סגירתו המוחלטת בצו של בית-העסק סיפקה פרשה, שבה צומצם הצו רק לחלקו של בית-העסק, ובו מוקמו הכלים להפרת החוק. אופיו של צו לפי סעיף 17, הוסיף וקבע בית-המשפט שם "כאופי מניעתי, מונע הטלת צוו סגירה, מהעילה של ניהול עסק ללא רישיון כדין, שכן לעבירה זו עונש בצידה ועליה להיות מטופלת במסלול הרגיל של ניהול הליך משפטי" (ע"פ (מחוזי חיפה) 6672-04-11 עיריית חיפה נ' בן שמואל (פורסם במאגרים, 14.4.11)). בענין אחר נמצא כי בעל עסק, שהתחמק באופן שיטתי ומתמיד מניסיון לטפל בסיכון ממשי אשר נבע מבית-העסק שלו, הקים בהתנהלותו עילה למתן צו (ת"פ 13718-03-13 מדינת ישראל נ' בן אייר (לא פורסם, 1.4.13)). מכאן כי בעל עסק המציע, באורח כן, לפעול אחרת - מעמיד חלופה ראויה לצו הסגירה. 9. חוששני כי עמדתה של המבקשת כפי שנפרשׂה בפני, ואינה נסמכת אלא על דיני רישוים של עסקים, מתקשה להלום את יסודותיו של ענף משפטי זה. אין היא מתיישבת עם תכליותיו של סעיף 23 הנזכר. אין היא מתיישבת עם תכליותיו של סעיף 17. יתרה מזאת, המבקשת, הטוענת עתה לסיכון מיידי, אפשרה לסוכן מטעמה לערוך במשך חודשים ארוכים עסקאות סמים במועדון. היא מיקדה את פעולותיו של הלה בסוחרי הסמים, ולא במועדון שבין כתליו ומחוץ לו פעלו. זוהי, כמובן, הפעלה לגיטימית ושקולה של הסמכות המנהלית, אך חיבורה היום לרעיון הרישוי מוליד חשש כי דיני הרישוי אינם אלא אמתלא לאחוז בה, בהיותם של ענפי משפט אחרים - לענין זה - משענת של קנה רצוץ. אמת, לנוכח הטעמת מעורבותם הנטענת של המשיבים בעבירות סמים אשר היו מנת חלקו של המועדון שבבעלותם, כמו מתבקשת השאלה כיצד זה לא נמנו הם עם נמעניו של כתב-אישום חמור בעבירות של סחר בסמים ולמצער בסיוע לאלו. "לא היו בידינו מספיק ראיות להאשים אותם בסחר בסמים", הודה בא-כוחה של המבקשת (עמ' 29, ש' 4-3). המבקשת תרה אפוא אחר מענה לקושי שבדרכה, והנה נמצאו לה דיני רישוי העסקים. דרך פתוחה וחופשית כביכול סיפקו לה אלה תחת צעידה במסלול, שמבוי סתום נקרה בו כבר מראשיתו. לא לכך נועדו אותם דינים. משקלם חשוב מכדי שישמשו טלאי להסוואתו של חסר ראיתי מובהק. כך הוא, מקל וחומר, כשהשימוש שמבקשים לעשות בם - כאן בעתירה לצו שיפוטי - אינו קשור בקשר מובהק לאישום המיוחס לפיהם. אמת, הקונסטרוקציה היחידה, שאִפשרה במקרה דנן שימוש באותם דינים, לא נמצאה למבקשת אפילו בהאשמתם של המשיבים בהפרתם של דיני הרישוי אגב מעשי הסמים. היפוכו של דבר: אגב האשמתם בפעולה ללא רישיון, יוחסו להם אותם מעשים. הראיות 10. אותו חומר שבידי המבקשת ועליו ניתן להסתמך בהליך פלילי זה, היינו, חומר שגוּלה במלואו לצד שכנגד, מוליד מספר מסקנות לחובתם של מפעילי "הבלוק". הציגן, בלשון רהוטה וסדורה היטב, בא-כוחה של המבקשת, עורך-הדין ניר בלומנפלד. מאלו, לא אמעט. אדבר בהן מייד. ברם, אין לקרוא אל החומר יותר ממה שבכוחו להכיל. קצין רישוי במרחב יפתח במשטרת ישראל, רב פקד יוני זילברמן, העיד כי "היה די והותר [חומר] לראות כי במקום מתנהל למעשה סחר בסמים מכל הסוגים, בכל שטח המועדון, עם אנשים מתוך המועדון שלמעשה מבצעים את הפעילות גם של התיווך וגם של המכירה. מדובר בסמים קשים" (עמ' 14, ש' 12-9). ברם, משנתבקש להציג ראיות לסחר ולתיווך לסחר בידי אותם גורמים מתוך המועדון, הוא התקשה לעשות כן. מענה שבפיו הצטמצם תחילה להבאה מדבריו של משיב 2 בפניו, שמהם עלה דווקא כי ננקטו צעדים למניעתה של פעילות כזו (שם, בש' 22-14). בהמשך התברר, כי עיקר בעתירתה של הרשות המנהלית מתבסס על העולה מהפעלתו של הסוכן הסמוי, שעם חשיפתו החלה הפרשה להתגלגל. "הסתמכתי רק על מה שציין הסוכן", הסביר קצין הרישוי, ואחר כך תיקן: "וגם על מידע מודיעיני שבא וציין בפניי באשר לאחד מבעלי העסק" (עמ' 15, ש' 17-16). דא עקא כי מידע מודיעיני חסוי, שביקשו להסתיר מן המשיבים, לא יכֹל בית-המשפט לקבל בשלב זה של ההליך. "לפי מה שאנחנו רואים ועוד מתגבש, יש כאן מעורבות של בעלי העסק", הוסיף העד (עמ' 16, ש' 28-27), גם על מידע, המצוי בשלבי התגבשות, לא תוכל להיבנות בקשה לציווי כה קיצוני. בפרט התברר, כי גורמי הרישוי במשטרת ישראל לא נחשפו לעיקריה של החקירה, שנערכה בתחום הסמים. "האם חקרתם את מוכרי הסמים שמכרו לסוכן?", נשאל קצין הרישוי, "האם נחקרו המאבטחים שהטענה שהם ידעו והעלימו עין? האם נחקרו היחצנים שנטען שניהלו והעלימו עין? האם בעלי המקום נחקרו באשר לידיעתם על סחר בסמים במועדון?". על כך הוא השיב פעם ועוד פעם: "לא מכיר את תיק החקירה. אני לא עוסק בתיק החקירה" (עמ' 16, ש' 13-6). כל גורם, המעורה בתיק החקירה, לא העיד בפנַי ודומה כי לא היה זה מטעמי סודיות, שהרי כפי שהובהר - כתבי אישום בעבירות סמים כבר הוגשו לערכאות. המבקשת הוסיפה והעידה את בעליה של חברת אבטחה, ששימשה בעבר בשירותו של המועדון. אך ככל שירדתי לסוף הדברים שהשמיע מר אסף חפץ (כמתברר, למשטרה ענין עם יותר מאדם אחד בשם זה), לא עלה בידי להבין ממה ביקשה העותרת להיבנות. העֵד קבל על שהמשיבים לא שילמו לו את שכרו, ואף סיפר כי באחת מפגישותיו עמם "הם היו מעושנים" (עמ' 18, ש' 27-21). אלא, שחמוּרים הדברים ככל שיהיו, דומה כי לא בזה, אף לא בזה, מאשימה המבקשת את המשיבים. לשאלה היחידה הרלוונטית, לעניות דעתו של בית-המשפט שגם שאל אותה, כלום במהלך עבודתם של אנשיו בשירות המועדון נתקלו הם בסחר בסמים, התנגדה המבקשת מטעמיה-היא, והשאלה נזנחה. עיקר נותר, אפוא, בדברים שעלו מהפעלתו של הסוכן, ובכך אתמקד. "ארתור" זה - וכפי שכונה בפרוטוקול הדיון "מר ארתור" - שמו לא נודע מעולם לבית-המשפט, אך עדותו נשמעה בדלתיים פתוחות, בפנים גלויות ובנוכחות הקהל. הוא סיפר על פרק זמן בן כשמונה חודשים, שבהם פקד את המועדון כמדי שבוע: "במשך 10 חודשים הייתי מספר פעמים רב במועדון, יש סחר בסמים, סמים קשים, שגם ביצעתי בתוך המועדון מספר של עסקאות סמים. כמו כן יש תרבות צריכת סמים בחללי המועדון, שזה אומר גם עישון סמים מסוג חשיש, מריחואנה, לעיני כול, לעיני המאבטחים. יש חדרון שבו כולם מתרכזים בו, חלל נוסף לחלל המרכזי, ומשתמשים שם בסמים. רכשתי את הסמים גם ליד הבר, גם בשירותים, בכל חללי המועדון אתה יכול לרכוש סמים. כמו כן יש בשירותים גם תרבות צריכה מסיבית של סמים, בליינים שרוצים לצרוך סמים מגיעים לשירותים, כי הם יודעים ששם הם יכולים להשתמש. נכנסים לתאים, בד"כ בקבוצות, לפעמים גם לבד, ויש דלפקים שבעצם מיועדים להרחה של סם מסוג קוקאין [ו]נמצאים קצת מעל השירותים. בפעמים שהייתי שם אפשר למצוא שאריות של סמים, בד"כ הסם של קוקאין מגיע בשקיות קטנות. כשאתה נכנס לשירותים אתה בד"כ רואה את השקיות הקטנות האלה, לפעמים נמצאים פירורים של החומר על הדלפקים" (מעמ' 22, ש' 28). בכל הנוגע לניהולו של המועדון, ובכך מוקד עניננו, הוסיף הסוכן וסיפר: "יש צוותים של יחצנים שמפעילים את המועדון, כמובן בהיכרות של בעל המועדון. הם מפעילים את המסיבות, זה נקרא ליינים. רובם מתווכים לבליינים וגם מוכרים. חלק מהצוותים אני יודע, אני כמובן ביצעתי שם כמה עסקאות וראיתי המון סוחרי סמים שם. הם באים במיוחד - זה בעצם אופן הפרנסה שלהם - למכור שם. גם כבליין אני יודע שיש בעל מקום שמקושר. הוא נותן את המקום ליחצנים האלה ויש לו את הידיעה והמודעות. יש מודעות לזה. עישון של סם מסוג חשיש כולם מריחים. אם בעל המקום נמצא שם או העובדים במקום, אי אפשר לא לשים לב לזה, כי זה בצורה מסיבית. מי שנמצא במקום מודע לזה, ואם יש את הליינים האלה, אז הבעלים, העובדים מבינים מה קורה בתוך המועדון" (עמ' 24, ש' 27-23; עמ' 25, ש' 6-5 וש' 16-13). דברים אלה עלו גם מתוך הודעותיו הכתובות, שנגבו בשלב מוקדם יותר והן עיקר בחומר החקירה שבידי המבקשת. ממצאים מבדיקות המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה מניחים יסוד לחשד - וזהו חשד בלבד שכן איש מעורכיהן לא העיד - כי במועדון נמצאו סמים אסורים מסוג קוקאין; ?-PVP; ו-MDMA ("אקסטזי") (חוות דעת מן התאריכים 1.1.13; 20.1.13; 28.1.13; 12.2.13). הסוכן דיווח עוד כי רכש "בולי" L.S.D (דו"ח מיום 20.9.12). 11. בדברים אלה אין להקל ראש. הם מציירים תמונה חמורה, אשר בדין אין המבקשת מוכנה להשלים עמה. קשה, קשה עד מאד, ליישבם עם הכחשתם המלאה והמוחלטת של המשיבים, כי לא ידעו דבר וחצי דבר. "בעלי המועדון ככל הנראה מעלימים עין", הטעימה היועצת המשפטית של מחוז תל אביב-יפו במשטרה את מה שהוא העיקר (עמ' 28, ש' 16-15). "מנהל המקום והמאבטחים יודעים ועוצמים את עינם", הייתה גם מסקנתו של קצין הרישוי (הפסקה השמינית לתצהירו התומך בבקשה). בשימוע, שנערך למשיבים ביום 21.2.13 בפניו של רפ"ק זילברמן, הביע משיב 3, מר חבשי, את תמיהתו מדוע היה עליו לדווח למשטרה על שמצא "כל מיני כדורים וקפסולות" באחד האירועים שנערכו במועדון. ברם, יותר מעצימת עיניים, אוזלת יד ו"אי-לקחת אחריות" (לשון המבקשת בעמ' 28, ש' 30), לא עלה בידיה להראות. לא הוכח, כי במועדון הותקנו אמצעים, שתכליתם לאפשר צריכת סמים. לא הוכח, כי למקום הוזמנו מוכרי סמים. לא הוכח, כי מפעילי המועדון עודדו באורח פעיל שימוש בסמים. מדו"חות הפעולה של הסוכן הסמוי הצטיירה תמונה עקבית, שלפיה העסקאות הקונקרטיות בסמים, שבהן הוא היה מעורב, בוצעו באורח מוצנע, תוך שימוש במילות קוד לצורך הסתר, ורובן בשירותי המועדון או בסמוך להם (דו"חות מתאריכים 20.9.12; 18.10.12; 15.11.12; 29.11.12; 13.12.12; 17.1.13). אף לא באחת מעסקאות אלו דווח על מעורבות של מי מבעלי המועדון, עובדיו או המאבטחים שבו. 12. דיני רישוים של בתי-עסק, כבר הוסבר, אינם מתיישבים עם אי-מתן ניסיון למשיבים לתקן חלקם במה שאירע. טיבן של עיניים הוא כי כשם שהן נעצמות, כך עשויות הן להיפקח. בעליהן, כשם שעלול הוא ללקות בשיכרון של כוח או חושים, אפשר כי יתפקח. סיכוי לדבר יש לאפשר גם אם יסודו בחרב המונפת וטרם הונחתה. שלילתו, בדעת מכוֵון ומראש, של סיכוי זה אינה הולמת את יסודותיו של הענף המשפטי, שבו בחרה המבקשת למקם את הדיון. ברם, לא רק בדל"ת אמותיו של אותו תחום של הדין אחוזה מסקנה זו. הפגיעה הקשה, הכרוכה בסגירה של-תמיד - פגיעה בחופש העיסוק של המפעילים, גריעה מחופש התנועה והביטוי של המבלים - לבלתי חוקתית תיחשב, במקום שבו נמצא כי אין היא לתכלית ראויה או שאינה מידתית. בכך אדבר עתה. תכלית ראויה ומידתיות 13. פעולה לתכלית ראויה ובאורח שאינו עולה על הנדרש - אלו הן חובותיה של הרשות המנהלית, בכל כובעיה. אלו הן, עוד, חובותיו של בית-המשפט, המברר כתב-אישום שהונח לפתחו ובתוך כך בקשה ל"סעד" ביניים כמו זו שבפני. תכלית נאותה ומידה - שתי אמות המידה היסודיות ביותר של הדין כולו הן, ושל המשפט הציבורי ראש וראשונה. רשות שלטונית, שפעולתה חותרת תחת איזו מאלו, תימצא חוטאת לתפקידה. עם פעולתה, באספקלריה של דיעבד, לא ניתן יהא להשלים. לעתירותיה, במבט הצופה פני עתיד, לא ניתן יהא להיעתר. במהותה של התכלית הראויה דיבר, כמו היה זה אך אתמול, בית-המשפט העליון בענין, שספֵק אם שמעו בא בשעריהם של מועדוני תל אביב, וספק אם טרד את מנוחת המבלים בהם כמו הפרשה שבפני. אך כשם שמישורי חיים, מנותקים לכאורה זה מזה, מתבררים לעתים כקשורים יותר מן הנחזה, כך טבעו של המשפט הוא כי בהלכותיו יחבר בין מקומות וענינים רחוקים. "שלוש משוכות, בזו אחר זו", כתבה הערכאה הגבוהה, "נדרש[ת] פעולה מנהלית לצלוח כדי שמטרת[ה] הקונקרטית תיחשב ראויה" (בג"ץ 466/07 גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 22 (פורסם באתר הרשות השופטת, 11.1.12)). ראשית, נפסק, על הפעולה לשרת אינטרס ציבורי ממשי. שנית, על אינטרס זה להיות חשוב דיו כדי שיצדיק פגיעה בזכות יסוד מוגנת, בהתחשב במהותה של הזכות ובעומק הפגיעה בה. שלישית, על הפעולה לגלות את דעתה כי רגישה היא לזכות הנפגעת ואינה מבקשת להתעלם הימנה כליל (שם, שם). "התכחשות לזכות הנפגעת", נכתב, "אם כעניין של כוונה מוצהרת ואם על-פי תוצאה - אינה עולה כדי 'איזון סביר והוגן בין [ערכים]', ואין לקבלה" (שם, בפסקה 23). כך הוא במישור התכלית, אשר אף אם חלק מהיבטיו נדרשים למרכיבים של מידה, ענינו במטרתה של הפעולה השלטונית הנבחנת. כך הוא, בהמשכה של הבחינה השיפוטית, בכל הנוגע למידתה של הפעולה הנבחנת, על כל אחד משלושה נדבכיה: זה השואל אם בכוחה של הפעולה להשיג בכלל את יעדיה; זה התוהה אם אין בנמצא פעולה קלה יותר; וזה אשר בוחן את מאזן התועלות הכרוך בה. 14. המבקשת עותרת, כבר הוסבר, לסגירתו המוחלטת של המועדון עד שיסתיים בירורו של כתב-האישום כאן. דברים שהשמיעו באי-כוחה מבהירים מפורשות כי אם לסופו של בירור יורשעו הנאשמים - כלום נדרש לומר כי איני קובע דבר בענין המקדים את זמנו? - תיחפז לגלות עצמה בפניו של בית-המשפט עתירה לצוות על סגירה באין רישיון (עמ' 28, ש' 18). עוד מוכן אני לשער, אין זו השערה פרועה, כי מכשול שאיננו עביר יוצב מעתה בדרכם של המשיבים לקבלת רישיון, עד כי אותו מסמך משפטי ירחק הימנם, והמה לדלוק בעקבותיו לא יוכלו. תהא זו, אפוא, סגירה לצמיתות. דברים אלה, חדים וברורים כל צורכם, מאירים באור אחר את המסקנה, אשר שימשה ביסודו של השלב הקודם בהליך, ובו כבר דובר ארוכות. "אין יסוד לטענה", כתבה הלא השופטת קרביס בהחלטתה, "שהשימוע שנערך [עובר להוצאתו של הצו המנהלי] היה למראית עין ולאחר שגמלה בליבו [של קצין הרישוי] החלטה לסגור את המועדון בכל מקרה" (בפסקה החמשית). חוששני, כי אלה שוב אינם פני הדברים. לא נמצא לי כל יסוד לחשוד בה, במבקשת, כי אין היא פועלת אך ממניעים עניניים. למולה, כפי שכבר ציינתי, שמירה על ביטחונו של קהל המבלים ושל הציבור בכללותו. בטוחני עוד כי אנשיה לא טיפסו על עץ כה גבוה, עד כי נשתכחה מהם הדרך לרדת ושוב אין בכוחם אלא להעפיל אל האמיר וממנו ישקיפו אל המשיבים ודמותם הזערורית ניבטת ממרגלות האילן. ברם, לא סברתי כי היעתרות למבוקש מקיימת את מבחנה השלישי של התכלית הראויה, אף לא את מבחני המידה, כולם. סגירתו לצמיתות של המועדון, בטרם ניתן סיכוי להידברות ממשית בין הצדדים, מגלה את דעתה כי אין היא רגישה לזכויות הנפגעות. אמת, כל עוד לא נזנחה התקווה כי מפעילי המועדון ישכילו לנקוט אמצעים אשר יבטיחו - שלא כבעבר - את כוחם לקיים את חובתם שלפי הדין, בחירה בחלופה המבוקשת מבית-המשפט תאיים לרמוס כליל את אגד הזכויות שמנגד. על המבקשת, כרשות שלטונית, לא רק להעדיף, כי אם גם לתרום את חלקה הכֵּן ליצירתה של חלופה, אשר תאפשר לזכויותיהם היסודיות של המבלים ושל מפעילי המועדון לדור בכפיפה אחת עם ענינו של הציבור. דומני, שדבר זה לא נעשה. בדיון בפני התחייבו המשיבים, באמצעות בא-כוחם, לנקוט צעדים משמעותיים: "אנחנו מציעים לעשות כל דבר סביר שהמשטרה תדרוש כדי להקטין את הסיכון, ואני חושב שגם המשטרה לא תטען שניתן להביא את הסיכון הזה לאפס, גם המשטרה לא מצליחה לעשות זאת. אבל שניתן להגיע לרמת סיכון נסבלת. אנחנו קודם כול ניתקנו את הקשר עם אותו ליין מסיבות ואנחנו לוקחים אחריות על יום רביעי. שנית, אנחנו מציעים לממן שוטרים בשכר, אם הדבר הזה בלתי אפשרי מבחינה משטרתית, לי לא ידוע על כך. אנחנו מציעים לרשת את המועדון בכל מקום שהחוק מתיר במצלמות שיתעדו, ולא רק בזמן אמת, אלא גם יישמר חומר כדי שיהיה אפשר גם לא בזמן אמת לעבור על מה שקורה שם. אנחנו מציעים להעמיד מאבטחים בשירותים כדי שיוודאו שלא מתבצע שם סחר בסמים, ובמקרה של חשד יעשו מה שהמשטרה תנחה אותם לעשות. אנחנו מסכימים מעבר להצעות האלה שאנחנו מציעים מתוך ההיגיון שלנו, לשמוע כל רעיון אחר שהמשטרה תעלה ושיכול לדעת המשטרה להקטין את המסוכנות" (עמ' 31, ש' 30-20). גם אם נדמה, שהמבקשת אינה נותנת אמון בדברים אלה וסבורה כי לאמתו של דבר מבקשים המשיבים להטיל את האחריות כולה על כתפיה-היא - "בכל אותן ההצעות מועברת האחריות אל משטרת ישראל. הם מבקשים שאנחנו נשב ונצפה בסרטים, שאנחנו נציב שוטרים. שוב מנסים להרחיק את עצמם מקבלת האחריות ולהבין שבעלי העסק הם האחראים למתרחש במקום" (עמ' 33, ש' 21-19) - הרי שנדרש לנסות ולגשר על הפער, ולכך מחויבים הצדדים שניהם. מבלי לדון בהצעה זו או אחרת לגופה, לא אוכל להבין כיצד זה מצא קצין הרישוי המשטרתי, כבר כעת, לא רלוונטיות את פניות המשיבים ואיש לא חלק על קיומן, "להתקנת אמצעים טכנולוגיים - מצלמות, מצלמות IP להיכנס לתוך המועדון בשלט רחוק, שיטור - להציב שוטרים בשכר במקום" (עמ' 16, ש' 27-25). אמת, אין "הבלוק" - מועדון יחיד בתל אביב-יפו. ברם, בהינתן עמדתה הבלתי-מתפשרת של המבקשת בענינו, חוששני כי ויתרה היא מראש על בחינתה של אותה חלופה ראויה ועמה - על גילוי רגישות לענינו של הצד שכנגד. רק כך אוכל להבין את הדברים שהושמעו באוזני, פעם ופעמיים ושלוש, בדיון שהתקיים. אין הדבר מתיישב עם תכלית ראויה לפעולה שנתבקשה. 15. בדברִי בהעדפתן של חלופות, כמו מאליו נמצאתי בא עדֵי נטע-יסוד בשדה המידתיות, הוא האמצעי שפגיעתו פחותה. ברם, עוד קודם לכן נמצא לי מקום לתהות על דבר קיומו של קשר רציונאלי בין מתן הצו המבוקש לבין הגשמתה של המטרה הנכספת. המטרה, אין צורך להזכיר, אינה שלילתו של מקור העיסוק מן המשיבים. אין היא שבירתו של מטה לחמם של עובדיו של בית-העסק. היא איננה בצמצום מקומות הבילוי של יוצאי הלילה בתל אביב-יפו. תכלית ראויה היא אחת: קיומה של תרבות מועדונים, שהמובילים אותה עושים כל אשר לאֵל ידם למניעתו של סחר בסמים בין כותליהם. מועדונים - לעולם יהיו. מסודרים יותר או פחות, פרוביזוריים יותר או פחות, משרתיו של קהל איכותי יותר או פחות, ניתנים לפיקוח יותר או פחות - יוסיפו הם להתקיים. העדפתו של הֶסְדר פיקוח יעיל, ככל שיימצא, דווקא היא תקדם את המטרה המבוקשת, ולא סגירתו של מועדון "בלא תנאי מוקדם" - כנהוג לעתים לטבוע במקומותינו. כלום תימצא תוספת התוחלת של התועלת, שבצו סגירה שיפוטי, גבוהה מתוספת התוחלת של הנזק שייגרם - לחיי הלילה, לערכי יסוד של חופש וחירות העיסוק, למעמדה הציבורי של המשטרה, לתועלת שבחוק רישוי עסקים? בזהו ענינו של מבחן המידתיות השלישי, וגם בכך ניתן לפקפק. מאזן התועלות מחייב, להשקפתי, פתרון אחר זולתי סגירה-של-עולם ובלא אפשרות חנינה. התוצאה, לעת הזו 16. לאור כל האמור לא מצאתי יסוד להיעתר, בשלב זה ועל יסוד הנימוקים שהוצגו לבית-המשפט בבקשה שבפנַי, לבקשה למתן צו סגירה לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים. אך מובן כי כוחה של המבקשת עומד לה, ככל שיחול שינוי בנסיבות, לשוב ולעתור לכל סעד שמן הדין. שכן, זאת יוסף ויוטעם, אם ייווכח בית-המשפט כי התנהלות המשיבים דווקא היא אשר מסכלת את אותה חתירה לתכלית רצויה, כי אז אפשר ויושת בסיס לעתירה נוספת מעין זו. אם יתברר כי "לא מיראת החטא או מתוך חרטה כנה על חטאו סר ממנו, כי אם בכורח הנסיבות שנוצרו נגדו" (בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976)), לא יהא קושי להשיב נסיבות אלו על כנן. עד אז, טוב יעשו הצדדים, שניהם - וממילא נימצא נדרשים לדבר בהמשכו של ההליך - אם יבואו ביניהם בדברים כנים וחפצי-לב, במטרה למצוא יחד דרך מעשית לקידומה של מטרה, שאינה מפרידה בין השניים אלא משותפת להם. סבורני, כי אין הכרח להרחיק עד לתיקונים בחקיקה (עמ' 17, ש' 6), כדי לגבש מחשבה יצירתית ונכונוּת הדדית. דרושה הליכתה של כברת דרך של כל צד כלפי רעהו. בית-המשפט נכון כמובן, בגדרי סמכותו, להושיט סיוע שיידרש. 17. בבחינת מעבֶר לדרוש להכרעה זו שבפני, אך מתוך מתן הדעת לכך שאין היא מסמנת את תחנת הסיום בהליך כולו, אומר עוד את זאת: טועה מי שסבור, וחלילה לי מלייחס דבר למאן דהוא, כי הכרעותיו של בית-משפט זה יושפעו, כמלוא הנימה, ממאמצי יח"צנות של זה או של אחר. אפשר, כי הסוגיה מעוררת ענין ציבורי וככזו נלווה לה שיח, והוא לגיטימי ורצוי כל עוד נעשה במגבלות הכללים שבדין (או מה שנותר מהם). ברם, כל ניסיון להביא בפניו של בית-המשפט, בדרך לא דרך, דבר בקשר עם ההכרעות המונחות לפתחו בהליך פלילי זה, לא יזכה בהבנה. עמו, כמו עם מאמץ "להעביר את מרכז הכובד של ההכרעה בשאלת האשמה או החפות מן הערכאה המוסמכת אל המרקעים ואל דפי העיתונים, תוצאה אשר מקומה לא יכירנה בחברה דמוקרטית" (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550 (2008)), לא ישלים בית-המשפט, כל עיקר. 18. לעניות דעתי - דעתה של ערכאה דיונית היא - מהותו המיוחדת של הליך בבקשה לפי סעיף 17 מקנה זכות ערעור על החלטתי זו (וראו האמור בע"פ (מחוזי חיפה) 6672-04-11 בן שמואל הנ"ל ובע"פ 25350-10-11 מפעלי ברודני הנ"ל). זאת, לבית-המשפט המחוזי, בתוך 45 ימים מיום ההמצאה. משפט פליליעסק ללא רישיוןסגירת עסק