טענת "לא נעשה דבר" הלכה פסוקה היא שאין לקבל טענה לפיה אדם לא טרח לקרוא על מה הוא חותם אלא במקרים קיצוניים ביותר (ראה למשל ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נ"ד (2) 559; ע"א 467/04 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113). טענה זו, כשלעצמה, אינה מסייעת למבקשים שכן חזקה על אדם שאינו דובר את השפה, כי לא יחתום על מסמך לפני שידרוש ויקבל הסברים אודות תוכנו. "הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת - "... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים". עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם." (מתוך ע"א 779/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"ד (3) 304) טענת לא נעשה דבר