מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוסר אמון של ועדה רפואית בנבדק: השופט רבינוביץ .1זהו ערעור ברשות (דב"ע נו/185-99) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (תב"ע נו/154-01; השופט סומך), בו נדחה ערעורו של המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.8.1995(להלן - הוועדה לעררים). .2המשיב נפגע ביום 18.7.1993באירוע שהוכר על ידי המערער כתאונת עבודה. (להלן - התאונה). .3למשיב שולמו דמי פגיעה לתקופה 19.7.1993- .16.1.1994 א. בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון התלונן המשיב על כאבי גב, ראש וסחרחורת. ב. הוועדה הנ"ל עיינה במסמכים הרפואיים, בדקה את המשיב והגיעה למסקנה, כי אין קשר סיבתי בין תלונות המשיב, הממצאים בסי. טי. והממצאים בצילום עמוד השדרה המותני ובין התאונה. הוועדה גם ציינה, כי תיאור התאונה: "קפיצה של רכב בתוך שדה ללא מהירות יתר" - לא מתאים לתאונה" (הכוונה שהתיאור לא מתאים לתלונות המשיב ע.ר.). ג. הוועדה הרפואית מדרג ראשון ציינה בסעיף 26לפרוטוקול, כי המשיב, לפי דבריו, משתמש בחגורה ובצווארון מיום התאונה, אך התרשמות הוועדה הנ"ל הייתה, כי החגורה והצווארון חדשים לגמרי, "שללא ספק ללא שימוש מיום התאונה". .5הוועדה לעררים שדנה בערעור המשיב על החלטת הוועדה מדרג ראשון, בדקה את המשיב, עיינה במסמכים הרפואיים ומצאה את הממצאים הבאים: "מפגין חוסר אפשרות ללכת על עקבים ובהונות. נעזר על ידי בנו בשכיבה ובהליכה. בעמידה מפגין חוסר אפשרות לכיפוף לפנים. מסוגל לשבת על המיטה בצורה נמוכה עם תנועות טובות בעמוד שדרה מותני. משתמש בצווארון ובחגורה אורטופדית, לדבריו שבועיים לאחר התאונה, כשהם נראים חדשים. מפניו חוסר תנועות בצוואר, אך בהיסח הדעת ניתן לראות תנועות... מתלונן על סחרחורת בעת שקם מהמיטה. אין הפרעות תחושה." הוועדה פירטה את הצילומים לסוגיהם ותוצאותיהם שהיו בפניה, אך לא התייחסה במפורש לצילומים אלה. הוועדה גם ציינה, כי בנו של המשיב עזר לו להתלבש, לרבות נעילת הנעליים ולבישת הצווארון. הוועדה סיכמה את ממצאיה ומסקנותיה בזו הלשון: "בעיון במסמכים הרפואיים ובתעודה הרפואית הראשונה לנפגעי עבודה מיום 20.7.93(למרות שלמחרת הופיעו כאבים בצוואר) אין מצויין בתעודה הרפואית שסובל מכאבי גב. בנובמבר 1993הופיעו התקפי סחרחורת. הנ"ל עובד שנים ברעש כטרקטוריסט וסובל מפגיעה בשמיעה דו צדדית. קרוב לוודאי שהסחרחורת קשורה בפגיעה בעצב השמיעה, שלא קשורה לתאונה הנדונה". הוועדה דחתה את ערעור המשיב ואישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. .6א. המשיב ערער לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה לעררים. ב. בית הדין האזורי קבל את טענות המשיב ופסק כדלקמן: " .1עניין קביעת הוועדה שהצווארון האורטופדי וחגורת הגב נראים חדשים, לא עולה מפרוטוקול הוועדה שהיא בררה עמו מתי רכש את האביזרים, יתכן ומדובר באביזרים חדשים, לפיכך יש ממש בטענות ב"כ המערער לעניין הנדון. .2לעניין שלילת קשר סיבתי (סחרחורת) - לא עולה מהחלטת הוועדה כי הסתמכה על מסמכים מוכחים. ב"כ המשיב התייחס בסיכומיו להחלטת ועדה אחרת שקבעה למערער % 10בגין נכות בשמיעה. דווקא טעון זה מביא למסקנה שהועדה לא התייחסה למסמכים קודמים, שאם כן, היתה יכולה לנמק חוסר הקשר הסיבתי. לגבי חוסר הקשר הסיבתי יש ללמוד מהחלטת הועדה ולא מסיכומי ב"כ המשיב". לאור מסקנות אלה החזיר בית הדין האזורי את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר לבדיקה מחדש וקביעת אחוזי הנכות, כשהוא מציין כי "בפני הוועדה לא יובא פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור לרבות פסק-דין זה". .7בטענותיו בבקשת רשות הערעור, שהיו לטענותיו בערעור, טען המערער טענות אלה: א. הערת הוועדה לעררים ביחס לחגורה והצווארון החדשים היתה בנסיבות הענין במקומה, משום שהיא השתלבה בהתרשמות הוועדה מחוסר מהימנות תלונותיו של המשיב לגבי הפגיעה בגב, מכל מקום אי שימוש באביזרים אלה אינו עילה להחזרת עניינו של המשיב לוועדה. ב. הוועדה בדקה את המערער בצורה יסודית, עיינה בצילומי הרנטגן והגיעה למסקנה בהסתמך על ממצאים קליניים ורנטגנים כאמור. ג. קביעת הוועדה, כי הסחרחורת קשורה בפגיעה בעצב השמיעה ולא בפגיעה בגב מבוססת על מסמכים רפואיים. בית הדין האזורי טעה בכך שהסיק מאי ציון דרגת הנכות בגין ליקוי השמיעה בהחלטת הוועדה, כי הוועדה לא התייחסה למסמכים קודמים. .8בתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור תמך המשיב בפסק הדין של בית הדין האזורי, כשעיקר טענותיו הן אלה: א. הוועדה הסתמכה בקביעותיה על עובדות לא רפואיות, הצוארון האורטופדי וחגורת הגב, "נראים חדשים"), אשר היוו גם הן בסיס לשלילת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו של המערער. מסקנת הוועדה לגבי האביזרים הנ"ל לא יכולה לשמש אבן בוחן לקביעת אמינות המשיב, מה גם שניתן להסביר מדוע נראים האביזרים כחדשים. ב. הוועדה אישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. מאישור זה עלול להשתמע גם אישור לקביעת הוועדה מדרג ראשון לפיה קפיצה של רכב בתוך שדה ללא מהירות יתרה, לא מתאימה לליקויים שנגרמו. קביעה זו היא מחוץ לתחום כישורי חבריה, שאינם מומחים בפיזיקה. ג. שלילת הקשר הסיבתי בין הכאבים בצוואר לתאונה משום שכאבים בצוואר לא מדווחים בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מוטעית, לאור העובדה שהכאבים בצוואר דווחו זמן סביר לאחר אירוע התאונה. הדווחים על כאבים בצוואר דווחו ביום 16.8.93בעוד שהתאונה ארעה בתאריך .18.7.93 ד. הוועדה לא פירטה מהם המסמכים הרפואיים שהיו בפניה ושהביאו אותה למסקנה, כי יש קשר סיבתי בין האמור במסמכים אלה לסחרחורת. פריט 72(4)(ד)(2) למבחנים שמכוחו נקבעו למשיב בעבר % 10נכות בגין הפחתת שמיעה, שונה מסעיפי ליקוי אחרים במבחנים המעניקים נכות בגין סחרחורת. .9א. בדיון בערעור חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם בבקשת רשות הערעור, כאשר ב"כ המערער הפנתה את תשומת לב בית הדין למסמך מחודש דצמבר 1993בו מציין הרופא שמבחינת הצילומים יש לראות שינוי ניווני בענין הצוואר, שלא על רקע חבלתי, וכי בסוף אותו מכתב מציין הרופא שהטיפול שניתן למשיב אחרי האירוע לא היה טיפול חריף. ב. ב"כ המשיב טען בדיון, שגם הוא מסכים עם ב"כ המערער, שמהימנות תלונות הנבדק היא מרכיב חשוב בהחלטת הוועדה וכי במקרה זה ניתן להבין הסתמכות הוועדה על "סיבות נסיבתיות" כמו מצב הצווארון והחגורה. ברם במקרה זה האמון קרס, ולכן הגיע בית הדין האזורי למסקנה שלא היה מקום להטיל פגם של אימון בדברים האלה לפני שהם נבדקו". .10מעיון בהחלטות הוועדות ניכר ששתיהן לא רחשו אימון רב לתלונות המשיב ולקשר בינן ובין התאונה. בנסיבות אלה ברורה הסתיעות הוועדה בסימנים חיצוניים כמו מצב החגורה והצווארון. יחד עם זאת, מתעוררת השאלה האם לא יחסה הוועדה לנתון זה של מצב האביזרים משקל יתר מעבר לסביר בהחלטת הוועדה. בהקשר זה יש לציין; כי המשיב טען שהוא משתמש בחגורה וצווארון מאז החלו כאביו כבר בביקורו אצל הנוירולוג, ד"ר רשף, בתאריך .16.12.93 בנוסף לכל אלה יש לציין כי בפרוטוקול הוועדה לעררים מצויין, כי המשיב "מפגין חוסר תנועות בצוואר אך בהיסח הדעת ניתן לראות תנועות". ממצא זה מצדיק בדיקה והתייחסות נוספת כדי לקבוע מה מידת הגבלת המשיב בעמוד השדרה הצווארי ועד כמה אם בכלל היא נובעת מהתאונה. .11אנו גם סוברים, כי צדק בית הדין האזורי, שהחזיר את הדיון לוועדה גם בנושא הקשר הסיבתי בין הסחרחורות לתאונה. וועדה רפואית לעררים קבעה למערער ביום 15.1.1987דרגת נכות של % 10החל מיום 20.3.1985על פי סעיף 72(4)(ד)(2) למבחנים. סעיף זה עניינו "חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית) עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור". הסתמכות הוועה על ליקוי שמיעה זה שלכאורה אין בו כל מרכיב של סחרחורת טעון בהחלט הסבר המצדיק החזרת העניין לוועדה. .12גם החזרת הענין לוועדה בהרכב אחר מוצדקת במקרה זה, בו חוסר האימון שרחשה הוועדה לעררים למשיב בולט על פניו. יש לציין כי הוועדה לעררים לא כללה רופא אף אוזן וגרון למרות שבמקרה זה היתה רצויה נוכחות רופא אף אוזן וגרון. .13סוף דבר הערעור נדחה. הענין יוחזר לוועדה בהרכב אחר כפי שקבע בית הדין האזורי, כאשר בוועדה יהיה חבר גם רופא אף אוזן גרון מלבד אורטופד ונוירולוג. .14המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 500, 2ש"ח בתוספת מע"מ. רפואהועדה רפואית