חובת עורך דין להזהיר לקוח מפני סיכונים

השאלה האם עורך דין התרשל, אינה תמיד שאלה פשוטה שכן לא כל טעות בשיקול דעת מקצועי תיחשב כרשלנות מקצועית. על עורך הדין אכן מוטלת החובה, להזהיר את הלקוח מפני כל הסיכונים בהגשת התובענה. בהקשר דומה, קבעה הפסיקה כי כאשר מבקש לקוח את שירותי עורך הדין, במסגרת התקשרות בעסקה, ומדובר בעסקה בה הסיכון הנו בלתי סביר, על עורך הדין להתנער מהעסקה ולא להמשיך בייצוג הלקוח. כך בת.א. 26521/04 לאונרד ואח' נ' איזו וסימו אסימוב פיתוח (1994) בע"מ, קבעה כב' השופטת אלמגור: "אומנם חובתו של עורך הדין כשלוח של לקוחו היא לקיים עסקה שהלקוח מעוניין בה, אולם כל זאת - במידה שהסיכון סביר. מקום שהסיכון המוטל על הלקוח אינו סביר בעליל, על הפרקליט להפעיל שיקול דעת ולהודיע ללקוחו כי הוא מנער חוצנו מעסקה זאת". יחד עם זאת, יתכן שבמקרים בהם יתרשם בית המשפט כי הלקוח היה מודע לסיכון בהגשת התובענה ולמרות הכל ביקש לבצע זאת, אזי יקבע בית המשפט כי תפקידו של עורך הדין היה ייצוג לקוחו והזרוע המבצעת להוראותיו של הלקוח. כלומר, במקרה בו הלקוח עמד על הייצוג, תהא הגנה לעורך הדין, מתביעת רשלנות. הפסיקה נוהגת להבחין בין חובת זהירות מושגית לחובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות המושגית בוחנת האם מערכת היחסים הקיימת בין המזיק לניזוק מקיימים חובת זהירות מושגית. דברי השופט ברק (כתוארו אז) קבע ע"פ 186/80 בפסק הדין זיו יערי נ' מדינת ישראל, לה(1) 769 בעמ' 777 קבע: "המבחן לקיומה של חובת זהירות, על-פי הוראת סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא מבחן החזות מראש של האדם הסביר בדבר התוצאה המזיקה, כלומר, מבחן הצפיות. צפיות זו אינה רק צפיות 'טכנית' אלא גם צפיות 'מהותית'. השאלה אינה רק אם אדם סביר יכול לצפות לגרימת נזק בשל סטייה מרמת הזהירות, אלא השאלה היא גם אם אדם סביר צריך לצפות לגרימת נזק בשל אי-נקיטת אמצעי זהירות". במידה וקיימת חובת זהירות מושגית, תיבדק גם חובת הזהירות הקונקרטית, אשר תיבחן האם במקרה הקונקרטי הנדון שמא מתקיימת החובה המושגית שהוגדרה קודם לכן. אין ספק שמערכת היחסים בין עורך דין ללקוח נכנסת תחת הקטגוריה של חובת זהירות מושגית. החובה המוטלת על עורך-דין הינה למיומנות משפטית מקובלת, וכן הימנעות ממחדלים אשר עורך-דין סביר ונבון היה נשמר מפניהם ונמנע מעשותם ( ראה : א. זר, "רשלנות מקצועית של עורכי דין, רופאים, מהנדסים ואדריכלים" (הוצאת הכרמל) עמ' 140, שנת 2000). בית המשפט העליון עמד על כך בשורה ארוכה של פסקי-דין, ופסק כי תיתכן חבות ברשלנות של עורךֿ דין גם כלפי מי שאינו לקוחו, כאשר השאלה מה מידת החבות תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה. כך בע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, נקבע: "חובת הזהירות הוחלה על עורך-הדין לא רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, כי אם גם ביחסיו עם צד שלישי". עורך דיןלקוחות