כלל מקובל הוא, שערכאת ערעור עונש תעבורה, בדונה במידת העונש, בכל סוגי העבירות, איננה דנה בעניין כאילו היא באה להטיל את העונש מעיקרו ואינה מטילה את העונש שהיא הייתה גוזרת לנאשם לו ישבה כערכאה ראשונה. ללא קשר לעבירות תנועה, מקובל מאז ומתמיד שבית משפט שלערעור מתערב במידת העונש רק אם יש סטייה מהותית ובלתי מוצדקת מהמידה הסבירה. מבחינה זו יש הבדל בין הערכאה הראשונה לבין ערכאת הערעור, והדברים ידועים ואינם חדשים. להלן פסק דין בסוגיית ערעור עונש תעבורה: פסק דין 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט לתעבורה בנצרת בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בנוסף הוגש נגדו דו"ח בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת שבגינה נפסל המשיב מינהלית מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 יום. 2. המשיב ביקש לצרף את הדו"ח הנ"ל לכתב האישום, וביהמ"ש קמא הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים, וגזר עליו קנס בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 7 חודשים, מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה וכן מאסר בפועל של 5 ימים מיום מעצרו 3. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב נהג ביום 24/3/07 בכביש 71 ברכב יונדאי כאשר בתאריך 8/3/07 נפסל המשיב מינהלית מלקבל ומלהחזיק ברשיון נהיגה וזאת למשך 30 יום, כאשר נרשם דוח תנועה. באותן הנסיבות נהג המשיב ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. ובדו"ח שצורף, כאמור, עניינו נהיגה במהירות מופרזת ביום 8/3/07. 4. א. ב"כ המערערת הלין על קולת העונש, לדידו העונש שהוטל על המשיב מופרז לקולא, אינו משקף את חומרת המקרה ונסיבותיו ואין בו כל דוגמה והרתעה לא למשיב עצמו ולא לנהגים אחרים. לחובתו 18 רישומים בגין ביצוע עבירות תעבורה, וביניהם עבירות חמורות וחלקן אף בגין נהיגה תוך אי החזקת רשיונות ותעודות ביטוח ונהיגה ברכב בלתי תקין. ב"כ המערערת סבור כי ביהמ"ש קמא טעה בכך שהקל ללא הצדקה בעונשו של המשיב כאשר גזר עליו עונש מאסר בפועל של 5 ימים בלבד, שהינו עונש סימלי וזאת, תוך מתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב ובהתעלם מהנתונים המחמירים שבהתנהגותו. בנוסף, טען ב"כ המערערת בפניי כי, שגה ביהמ"ש קמא כאשר הטיל על המשיב עונש פסילה בפועל מלהחזיק ולקבל רשיון נהיגה לתקופה קצרה ביותר. ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות הערעור, לדידו, בית המשפט קמא ערך את האיזון הראוי בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב ובחן את כל השיקולים לרבות נסיבות המקרה האינדיווידואליות, ביהמ"ש קמא גם נתן חשיבות להודאתו של המשיב בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, ובסופו של דבר גזר על המשיב עונש הולם. ב"כ המשיב הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב המדובר באדם מאוד רציני, מפרנס יחיד, חי עם האמא שהיא אם חד הורית, לפני תקופה קצרה הוא התחתן ויש לו משפחה שהוא חייב לדאוג לפרנסתה. 5. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב, המדובר בעבירות חמורות שהפכו לרעה חולה בחברתנו, והאינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה, לרבות מאסר בפועל או מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. בית המשפט העליון התייחס לא אחת לרמת הענישה הראויה למי שנוהג בזמן פסילה בקובעו כי העונש הראוי למעשים כגון דא כולל מאסר בפועל לתקופה הולמת. (ראה רע"פ 410/04 - זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2134 ורע"פ 7019/04 - ניר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 1758 ). עם זאת יש לבחון כל עבירה ונסיבותיה וכל נאשם ונסיבותיו, כאשר הכלל הוא שהענישה אינדיווידואלית, ובית המשפט מחוייב למצוא את האיזון הראוי בין השיקול ההרתעתי לבין נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. 6. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד, כי המדובר ב- 18 רישומים שכוללות בין היתר עבירות של מהירות, אי החזקת רישיונות ותעודות ביטוח, עבירות ללא חגורת בטיחות, נהיגה ברכב בלתי תקין, עם זאת כל הרישומים הן עבירות של ברירות משפט ואינן מהסוג החמור, ובהתחשב כי המשיב נוהג בכבישים מדי יום מאז שנת 95, אין לראות בעברו התעבורתי כעבר מכביד. זאת ועוד, המדובר באדם נורמטיבי, עובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו, המשיב הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה. 7. כידוע, ערכאת הערעור מתערבת במידת העונש רק אם יש סטייה מהותית ובלתי מוצדקת מהמידה הסבירה. לעניין זה ראה רע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (5), 176, עמ' 182- 183: "כלל מקובל הוא, שערכאת ערעור, בדונה במידת העונש, בכל סוגי העבירות, איננה דנה בעניין כאילו היא באה להטיל את העונש מעיקרו ואינה מטילה את העונש שהיא הייתה גוזרת לנאשם לו ישבה כערכאה ראשונה. ללא קשר לעבירות תנועה, מקובל מאז ומתמיד שבית משפט שלערעור מתערב במידת העונש רק אם יש סטייה מהותית ובלתי מוצדקת מהמידה הסבירה. מבחינה זו יש הבדל בין הערכאה הראשונה לבין ערכאת הערעור, והדברים ידועים ואינם חדשים". 8. עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מלמד, כי המדובר בגזר דין אשר משקף את מכלול השיקולים הן את השיקולים לקולא והן את השיקולים לחומרא, כאשר מצד אחד התחשב בחומרת העבירות בהן הורשע המשיב, עברו התעבורתי והאינטרס הציבורי, ומאידך התחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, הודאתו בהזדמנות הראשונה והבעת חרטה. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי אין זה המקרה הראוי לשליחת המשיב מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה וממושכת, כי מאסרים כאלו שמורים למקרים החמורים שבהם אדם ביצע את המעשה בתנאים חמורים יותר או באנשים שאין זו הפעם הראשונה בה הם נוהגים בזמן פסילה. 9. סוף דבר, העונש שנגזר בנסיבות העניין, הינו ראוי, מאוזן ומידתי, ואינני רואה כל הצדקה להתערב בגזר הדין. 10. אשר על כן, הנני מורה על דחיית הערעור. משפט תעבורהערעור