זכות העיון בחומר חקירה הוראות החוק הדנות בעיון בראיות התביעה מצויות בסימן ג' של פרק ד' בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ). בסעיף 74(א) לחסד"פ קבועה זכות הנאשם שהוגש נגדו כתב אישום וסנגורו לעיין "בכל זמן סביר" בחומר החקירה ולהעתיקו. בסעיף 75 נקבע כי עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או במקום אחר שהתובע הועיד לכך. סעיף 77(א) קובע כי לא יגיש תובע לבית משפט ראיה אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה ולהעתיקה, אלא אם ויתרו על כך. בסעיף 70 נקבע כי הוראות החסד"פ הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי העניין וכי בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע. סעיף 79, המצוי בסימן ג' של פרק ד' לחסד"פ, קובע כי קובל לא יגיש לבית המשפט ראיה שבכתב שהייתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה. "חומר חקירה" הוגדר בפסיקה ככל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי. מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו, ומכך נגזרת השאלה מהו "חומר חקירה" שיש להעמידו לעיון הסנגור. תכלית הוראת סעיף 74(א) לחסד"פ הינה קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן. מימוש זכות ההגנה והזכות להליך הוגן מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של הנאשם יוצג לפניו, על מנת שיוכל לכלכל את הגנתו נוכח חומר הראיות. (ראו: בש"פ 10283/09 לדר נ' מדינת ישראל, פס' 3 לפסק דינו של השופט הנדל ( 19.1.2010); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, פס' 6 - 7 לפסק דינו של השופט מלצר ( 23.2.2009)). בית המשפט העליון ראה את זכות העיון כנמנית עם זכויות היסוד של הנאשם, ובדונו ביחס שבין זכות זו לזכות ההעתקה, קבע כי זכות ההעתקה היא נלווית ומשנית לזכות העיון, ועניינה, בעיקר, בנוחותם של הנאשם וסנגורו. נקבע אף כי שתי זכויות אלו אינן זכויות מוחלטות, ובנסיבות מסוימות מתעורר צורך לאזנן אל מול זכויות ואינטרסים אחרים העומדים על הפרק. בשאלה האם הגבלת זכות ההעתקה מגעת לכדי פגיעה בזכות העיון או בזכות להליך הוגן הובעו השקפות שונות על ידי בית המשפט העליון, אם כי הדעה הרווחת הינה כי הטלת מגבלות על זכות ההעתקה אינה פוגעת בזכויות אלו. (ראו: בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996); בש"פ 8706/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 7 - 13 לפסק דינו של השופט פוגלמן ( 27.11.2007)). מלשון הוראת סעיף 79 לחסד"פ מתחייבת חובת גילוי מצומצמת למסמכים אותם מבקש הקובל להגיש לבית המשפט. בבש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר, פ"ד מו(4) 136, 146 (1992) (להלן -פסק דין שוברט) דן בית המשפט במאפייני הקובלנה הפלילית, וציין כי החובה הכללית הקבועה בסעיף 74 אינה חלה על הקובל, וחלה לגביו רק המגבלה הקבועה בסעיף 79. לניתוח מקיף העוסק בראציונאלים שמאחורי קביעה זו בפסק דין שוברט ראו: ק"פ (שלום כ"ס) 537/95 דורון נ' נחושתן, פ"מ תשנ"ה(4) 463 (1995) אף לאחר פסק דין שוברט נותרו הדעות חלוקות בשאלה אם לנאשם בקובלנה פלילית עומדות הזכויות המוקנות לנאשם בהליך פלילי על פי סעיף 74 לחסד"פ. בק"פ (שלום ת"א) 115/98 Microsoft Corporationנ' דאטה פרל בע"מ, פ"מ תשנ"ט (3) 252 (1999) (להלן - פסק דין מייקרוסופט) נדונה קובלנה בעבירות לפי חיקוקים העוסקים בקניין רוחני, בין קובלת העוסקת בפיתוח ובשיווק התקני הצבעה הידועים בשם "עכברים" לבין נאשמים העוסקים ללא הרשאה בשיווק "עכברים" מזויפים הנושאים את סימן המסחר של הקובלת. השופטת רביב ניתחה את הגישות השונות הקיימות בפסיקה אף לאחר פסק דין שוברט, וסברה כי בעבירות של הפרת זכויות לקניין רוחני ניתן לפרש את סעיף 70 לחסד"פ בצורה מרחיבה, תוך התאמה למאפייני עבירות אלו. להשקפתה, קובל, אשר בעבירות קניין רוחני עושה שימוש בעזרי חקירה המיועדים לשימושה של רשות חוקרת (קרי, רשאי לקבל צווי חיפוש ותפיסה על יסוד הוראות ספציפיות בחקיקה העוסקת בזכויות לקניין רוחני, והמבוצעים על ידי הרשות החוקרת הנעזרת במומחה מטעם הקובל), אינו יכול לפטור את עצמו מהחובה לחשוף את חומר החקירה הרלוונטי לביסוס האישום. לפיכך היא הורתה לקובלת להעביר לעיון הנאשמים את אותם המסמכים אשר מכילים את המידע ששימש בסיס למסקנה כי ה"עכברים" שנבדקו על ידי המומחה מטעם הקובלת אינם "עכברים" מקוריים של הקובלת. להרחבה ראו: יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני 965, 1016 - 1017 (מהדורת 2009). מסמכיםזכות העיוןחומר חקירהעיון בחומר חקירה