דוגמא ל"ערעור סרק"

בית המשפט פסק כי על פניו מדובר בערעור סרק שטוב אילולא הוגש. מה שהוכתר כנימוקי ערעור אשר השתרעו על פי 21 עמודים הם עריכה מחדש לסיכומי ההגנה. עוד ציין בית המשפט כי הדעת איננה סובלת שכל מה שהמערער מבקש הוא שערכאת הערעור תיתן פסק דין אחר על סמך אותן עובדות, אשר נבחנו היטב על ידי הערכאה הדיונית, בהעדר כל נימוק המצדיק זאת. להלן פסק דין בערעור שהוגדר ע"י בית המשפט כ "ערעור סרק": פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י. ריבלין) בתיק תד 2326/03 מיום 13.9.05. בגדרו של פסק הדין, הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: רשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, גרימת תאונה וחבלה, מהירות בלתי סבירה, וכן חבלה של ממש. בית המשפט קמא דן את המערער לעונשים הבאים: 3 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 900 ₪ וכן חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. 2. על פי כתב האישום, ביום 8.8.02, בסמוך לשעה 13:30 נהג המערער במשאית עמוסה ב-56 טון סלעים בכביש 465 מכיוון עופרים לבית אריה, באזור שיפוט ירושלים. בהגיעו לעקומה ימינה בכיוון נסיעתו, נהג המערער ברשלנות בכך שסטה שמאלה למסלול הנגדי במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך (63 קמ"ש), וגרם לתאונת דרכים בה נחבל המערער עצמו (חתך במרפק ימין) וכלי הרכב ורכוש ניזוקו. הכרעת דינו של בית משפט קמא 3. בית המשפט קמא סקר את עדי התביעה וההגנה בנושאים הרלוונטיים. הוא גם בחן את טענות ההגנה לאור עדות הבוחן המשטרתי והסימנים בשטח. המסקנה אליה הגיע היתה כי יש לדחות גרסת המערער לפיה רכב שנסע בכיוון הנגדי סטה למסלול נסיעתו והוא שגרם לו לסטות שמאלה, ולהתהפך: "בלתי אפשרי שבטווח של 35-40 מטר ממנו הנאשם טוען שהבחין ברכב שמנגד שלא תתרחש תאונה והמשמעות אני דוחה מכל וכל טענות ההגנה על רכב שהגיע מנגד והסיבה אם כן לאירוע התאונה הנה כניסה לעקומה חדה במהירות לא סבירה מצד הנאשם ועקב כך איבוד שליטה" [עמ' 6, ש' 1-4 להכרעת הדין; ההדגשה במקור]. בפרק הסיכום, ציין בית המשפט קמא כי: "בנסיבות תאונה מסוג זה ובניגוד לנטען בסיכומי ההגנה, נטל ההוכחה על נסיבות הסטייה חלה על ההגנה, ההגנה לא הרימה הנטל" [שם, ש' 19-20]. טענות הצדדים 4. המערער מנמק את ערעורו בכך שבית המשפט קמא הסתמך על עובדות מוטעות ולא מוכחות, בכך שקבע שהמערער נסע במהירות של 63 קמ"ש, ואף בניגוד לעדויות העדים, אשר העידו שהמערער נסע במהירות של 33 קמ"ש. בנוסף טען, כי בית המשפט קמא התעלם ממחדלי חקירה אשר היו מנת חלקו של התיק, בכך שבוחן משטרה לא הוזעק למקום ובדק את מצב הדברים לאשורו, וכי לא נמצא מזכר הנוגע לשאלה מי החזיק בטכוגרף ואם מדובר בטכוגרף של רכב המערער או לא. יתרה מזאת, אין מזכר גבי התמונות, מי צילם אותן ומי פיתחן. מיד לאחר מכן, מאשר הסנגור כי לא בכל תאונה צריך לצאת בוחן, וכי התמונות פותחו על ידי המועצה המקומית. 5. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדידו, פרט למספר שורות בסוף נימוקי הערעור, מדובר בנימוקי ערעור שהם שכתוב של סיכומי המערער בפני ערכאה קמא, אשר זכו להתייחסות ראויה. הוא טען, כי בא כוח המערער לא הצביע במה טעה בית המשפט עת הרשיע את מרשו, ועל כן, אין לקבל את הערעור. באשר לטענה לפיה טעה בית המשפט קמא בקבעו שנטל ההוכחה הוא על המערער לעניין הוכחת נסיבות התאונה, ציין בא כוח המשיבה, כי זו למעשה הלכה עתיקת יומין לפיה הנאשם צריך להוכיח מדוע סטה מנתיב נסיעתו, הרי אין זו דרכו של רכב לסטות מעצמו. לעניין המהירות של 63 קמ"ש, הוסיף בא כוח המשיבה, שאף אחד לא טען שמהירות הרכב היתה 63 קמ"ש, ובהכרעת הדין לא נקבע כדבר הזה. הוא הפנה לדברי הבוחן לפיהם התאונה התרחשה לפני הכניסה לעקומה. המערער נכנס לעקומה במהירות גבוהה, מהלך אשר גרם לתאונה, והתאונה ארעה כאשר הרכב היה במהירות של כ- 30 קמ"ש, על פי הנלמד מהטכוגרף. בית המשפט קמא לא ייחס משקל לעניינים מסוימים שנתגלתה בהם בעייתיות מסוימת. דיון 6. דין הערעור להידחות. יש להצר על כך שבא כוח המערער ערך מחדש את סיכומיו בבית משפט קמא והגישם כנימוקי ערעור, מבלי לנמק מדוע יש להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט, זולת מספר טענות בשולי "נימוקיו". מקריאת הכרעת הדין עולה, כי טענותיו זכו להתייחסות. אין כל קביעה שהמערער נסע במהירות של 63 קמ"ש בעת אירוע התאונה. בית המשפט קמא ציין את הבעייתיות אשר נתגלתה בחלק מראיות התביעה, וברי כי הוא לא הסתמך על ממצאים בעייתיים אלה. באשר לטענה של העברת נטל ההוכחה, והקביעה שהמערער לא הרים את הנטל להוכחת נסיבות אירוע התאונה, הקביעה הנה נכונה ומתיישבת עם ההלכה אשר נקבעה מלפני שנים לא מעטות. בעיקרו של דבר, מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים, שאין מקום שערכאת הערעור תתערב בהם, כאשר אין נימוק כבד משקל המצדיק זאת. 7. אף שבא כוח המערער לא טען מאומה לעניין העונש, לא בנימוקי הערעור ולא בדיון, נדרשתי לכך ומצאתי כי העונש אשר הושת עליו הנו קל ביותר, נוכח רשימת עבירות התעבורה הכבדה (126 עבירות) שעלה בידו לצבור מאז קבלת רישיון נהיגה בשנת 1982. 8. על פניו מדובר בערעור סרק שטוב אילולא הוגש. כאמור, מה שהוכתר כנימוקי ערעור אשר השתרעו על פי 21 עמודים!, הם עריכה מחדש לסיכומי ההגנה. הדעת איננה סובלת שכל מה שהמערער מבקש הוא שערכאת הערעור תיתן פסק דין אחר על סמך אותן עובדות, אשר נבחנו היטב על ידי הערכאה הדיונית, בהעדר כל נימוק המצדיק זאת. לא לכך נועדה ערכאת הערעור. שקלתי שזהו המקרה שבית המשפט יטיל הוצאות לטובת המדינה, אך נמנעתי מלעשות זאת בתקווה שזה לא יחזור על עצמו. הערעור נדחה. במידה והמערער לא הפקיד את רישיונו עליו לעשות כך עד יום 15.1.06. תביעת סרק / הליך סרקערעור