מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא התערבות בית המשפט בהחלטות פנימיות של איגוד / ביקורת שיפוטית על החלטות איגוד: מבוא 1. בפני בקשה לצו מניעה זמני, שהוגשה ביום 18.2.13 ביחד עם המרצת פתיחה, ובו עותרים המבקשים כי אורה על שורה של צעדים, שנועדו לטענתם לשמר את המצב שהיה הקיים באיגוד המוסכים בישראל [להלן:"האיגוד"] טרם ההחלטות המקפחות הנתקפות בהמרצת הפתיחה. 2. הסעדים הזמניים המבוקשים הנם: התליית פיטורי מבקשים 1 ו-2 [להלן בצוותא: "המבקשים"] מתפקידם, בהתאמה, כיו"ר סניף באר שבע והדרום ויו"ר סניף חיפה והצפון של האיגוד. "יותלה לקדמותו המצב ששרר טרם נקיטת הפעולות" שנקטו המשיבים לסגירה או צמצום של סניפי חיפה והצפון ובאר שבע והדרום של האיגוד "לרבות בין היתר, 'פיטורי' עובדים, ביטול קווי טלפון ותקשורת, וביטול התקשרויות עם ספקים"; יושב לקדמותו המצב שהיה קיים טרם הפעולות שביצעו המשיבים לסגירת סניף המכללה הטכנולוגית לרכב בע"מ [להלן: "המכללה"] ו/או לצמצום פעילותה השוטפת לרווחת חברי האיגוד באזור חיפה והצפון, לרבות ביטול הדחת מבקש 2 מתפקידו כיו"ר המכללה, פיטורי עובדים, ביטול קווי טלפון ותקשורת וביטול התקשרויות עם ספקים. להורות שלא תתקיימנה בחירות לאיזה ממוסדות האיגוד אלא לאחר ישום המלצת בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 267/06 לשינוי מבנה האיגוד והפיכתו לעמותה, בד בבד עם גיבוש תקנון עדכני חדש ומפורט, שנוסחו יאושר על ידי בית המשפט. להורות שלא תתבצע איזה שהיא דיספוזיציה ו/או התחייבות של האיגוד בקשר עם איזה מנכסי האיגוד לרבות מכירה ו/או שיעבוד. ליתן כל הוראה וסעד אחר או נוסף, העולה בקנה אחד עם הסעדים המבוקשים על מנת לשמור על המצב הקיים ערב הפעולות הנתקפות בהמרצת הפתיחה. 3. אציין כי בהמרצת הפתיחה נתבקשו כל הסעדים הנ"ל, לרבות ביטול החלטת הנהלת האיגוד מה- 15.1.13 (הנוגעת לפיטורי המבקשים) וכל החלטה או פעולה אחרת שנלוו לה; ביטול החלטת מועצת האיגוד מה- 23.1.13 (הנוגעת לפיטורי השניים) וכל החלטה או פעולה אחרת שנלוו לה; וכן גיבוש תוכנית הבראה לאיגוד ויישומה; ומינוי חשב מלווה לאיגוד מטעם ביהמ"ש. 4. לאחר שהבקשה הוגשה, קבעתי שאין מקום ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד, כיוון שהפיטורין נעשו עוד בחודש ינואר וקבעתי דיון קרוב במעמד הצדדים. לבקשתם המוסכמת של הצדדים הדיון נדחה ליום 14.3.13. לאחר מכן, ביום 26.2.13, לבקשת המבקשים הוריתי, במעמד צד אחד, כי בישיבת המועצה הארצית של האיגוד, שנועדה ל- 27.2.13, לא ידונו נושאים שבבסיס הבקשה דנן. למחרת בבוקר הוגשה תגובה מורחבת מטעם המשיבים ובקשה לבטל החלטה זו, והובהר כי כבר בישיבה בה פוטרו המבקשים מיום 23.1.13, נקבעה ישיבת המשך ל- 27.2.13 וכשהסכימו המבקשים לדחייה היו מודעים לכך; וכי ההחלטה דלעיל משמעותה - איסור על המועצה לדון ולנהל את ענייניה השוטפים והכלכליים של האיגוד. לפיכך סייגתי את צו המניעה וקבעתי שאין מניעה לקיום ישיבת המועצה, אולם היא מנועה "מלקבל החלטות אופרטיביות לביצוע מיידי ושאינן ניתנות לשינוי ולביטול בדיעבד, אם יינתן סעד זמני כמבוקש...". 5. עוד אציין כי למקרא טענות המבקשים בבקשה ובהמרצת הפתיחה והפנייתם לדברי חברי השופט סוקול בה"פ 267/06 בש"א 14163/06 אבי אורן ואח' נ' איגוד המוסכים בישראל ואח' מיום 9.2.07, סברתי שיש מקום לצרף את רשם העמותות כמשיב לבקשה, וזאת על מנת שישקול אם אין מקום שיפעל בהתאם לסמכותו לפי סעיף 62 לחוק העמותות, התש"ם- 1980 (כנטען בבקשה). לאחר מכן, במסגרת תגובתם המציאו המשיבים עותק ממכתבו של סגן הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים עוד מאוגוסט 2006, ממנו עולה כי כיוון שאיגוד המוסכים בישראל הינו "ארגון עובדים", ככזה, לא יטופל על ידי רשם העמותות וכי הטיפול השוטף בעניינו של האיגוד הוחזר לממונה על מחוז תל אביב (נספח ד' לתגובת המשיבים). נציג רשם העמותות, פרקליט מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) התייצב לדיון וביקש לפטור אותו מההתייצבות. לדבריו, מדובר באגודה עותומאנית שחוק העמותות לא חל לגביה. עוד לדבריו, אם תוגש בקשה מתאימה בהתאם לחוק העמותות, מטעם הגוף המוסמך באגודה, לרשום את האגודה העותומאנית כעמותה, הבקשה תיבחן לגופה. רקע כללי 6. האיגוד - איגוד המוסכים בישראל הינו אגודה שיתופית עותמאנית, שייסודו עוד בשנת 1942. מדובר באיגוד וולנטרי, שבשנת 2012 היו חברים בו כ- 1,650 מוסכים, ששילמו דמי חבר. האיגוד כולל ארבעה סניפים אזוריים. מוסדות האיגוד מונים, בין השאר, את האסיפה הכללית, מועצת האיגוד, הנהלת האיגוד, ועדות שונות, סניפים אזוריים וענפים מקצועיים. עובר לאירועים הנדונים, מנתה הנהלת האיגוד חמישה חברים, שהם ארבעת ראשי הסניפים האזוריים וכן יו"ר האיגוד, רונן לוי [להלן: "היו"ר"], הוא משיב מס' 2. לאיגוד תקנון שמאז היווסדו כמעט ולא שונה. האיגוד מקיים כנסים ופעילויות לטובת החברים, מחזיק בנכסים שונים ומפעיל בין היתר את המכללה. עובר לאירועים כמתואר בהמשך ובהרחבה בכתבי הטענות, כיהן מבקש 2 כיו"ר דירקטוריון המכללה ובנוסף שימש כאחראי הכספים של האיגוד. 7. הגוף הנבחר הוא האסיפה הכללית. הבחירות הכלליות מתקיימות אחת לשלוש שנים וצפויות להיערך בשבוע של ה- 21 באפריל השנה. האסיפה הכללית בוחרת את המועצה הארצית. 8. תקנון האגודה קובע בסעיף 14 כך: "א. הרשות העליונה של האיגוד היא האסיפה הכללית. בין אספה לאספה עוברת סמכותה למועצה. בין ישיבה לישיבה של המועצה פועלת במקומה ההנהלה. ב. ... ג. ההנהלה הנה הרשות העליונה בדרגא לגבי הסניפים, הענפים וועדות שלהן. ד. ... ה. ... ו. כל גוף הנזכר בתקנות וכל אחד מחבריו, אחראים בעד פעולותיהם לפני הרשות הגבוהה בדרגא וחייבים לציית להוראותיה. בסמכות הרשות הגבוהה בדרגא לפטר מתפקידיו חבר כנ"ל המפר את המשמעת". לפי סעיף 12 (ג) לתקנון, הסניפים מתנהלים בהתאם לתקנון "ורשויותיהם ייבחרו ויפעלו לפי דוגמת הרשויות הארציות בשינויים המחוייבים לפי העניין" אלא אם קבע לעצמו הסניף הסדר אחר, שהוא נכון לגבי רשויותיו והדבר אושר במועצה הארצית. נראה כי יו"ר הסניפים המדוברים, נבחרו לתפקידם זה ע"י חברי הסניף שאותו הם מייצגים. מסעיף 9 (ג) לתקנון עולה כי יושב ראש של ועד סניף יצורף אוטומטית כחבר הנהלה, בתנאי שהסניף מונה לפחות עשירית מכלל חברי האיגוד. 9. אקדים ואציין כי הבחירות שבפתח הן נקודה מרכזית בהבנת הסכסוך. הן המבקשים והן המשיבים רואים בבחירות הקרובות, כל אחד מנקודת מבטו, נסיבה חשובה לאימוץ עמדתו הוא. המבקשים טוענים כי פיטוריהם ערב הבחירות פגעו בהם בצורה קשה וכי עקב הפיטורין יקשה עליהם להיבחר שוב. על כן לשיטתם כדי לתקן את העוול שנגרם להם, יש לבטל את פיטוריהם שנעשו שלא כדין. המשיבים לעומת זאת, טוענים כי העניין תיאורטי גרידא, בשים לב שהבחירות עשויות להפוך את הקערה על פיה. ייתכן שהיו"ר המכהן, נגדו מכוונים חיציהם של המבקשים, בכלל לא ייבחר. גם החזרת המבקשים לתפקידם לא תועיל, אם בסופו של דבר הם לא ייבחרו מחדש. ההליכים בתוך רשויות האיגוד שקדמו לבקשה 10. בשנת 2012 התעצמו היריבות וחילוקי הדעות בהנהלה בין המבקשים ליו"ר. אליבא דהמבקשים, הסכסוך בא על רקע חשיפתם התנהלות כספית בעייתית של האיגוד והיו"ר בפרט; ואילו לשיטת המשיבים, חתירת המבקשים תחת מוסדות האיגוד, לרבות הקמתו של תאגיד מתחרה ואי עמידתם בחובותיהם, היא שהובילה להתלהמות הרוחות. 11. על כל פנים, אין חולק כי מאבקים פנימיים בהנהלה בין "מחנה המיעוט" (של המבקשים) לבין היו"ר והקואליציה שהתארגנה סביבו, הקשו על ניהולו התקין של האיגוד כפי שמציינת היועצת המשפטית, עוה"ד גב' הר-אבן, שמייצגת את המשיבים גם בהליך זה. בחוו"ד מיום 11.1.13 ציינה: "האיגוד מצוי כיום בסיטואציה יחודית ומתמשכת מזה כחודשיים, של משבר אמון ואי הסכמה עקרונית בתוך ההנהלה, וכאשר לא נראה כי ניתן להגיע להסכמות ביחס לאופן המשך התנהלות האיגוד, לא במישור הכספי, לא במישור הניהולי, לא במישור הניכסי ולא במישור המדיניות וסל השירותים לחברים. אין המדובר בחילוקי דעות רגילים שעלולים להיווצר בכל גוף ניהולי, ... ואף לא נראה כי הדברים הללו יכולים לבוא על תיקונם בהרכב הנוכחי של ההנהלה". כפיתרון הציעה היועצת המשפטית לפטר את המבקשים ("עושי הצרות") מההנהלה. לשיטתה הוראת סעיף 14 ו' לתקנון מאפשרת נקיטה בפעולה של פיטורין על ידי מועצת האיגוד, כאשר ההצעה או היוזמה לכך צריכה לבוא מאת היו"ר "שיפרט את העילה והבסיס להחלטה כנ"ל". 13. ואכן, ב- 14.1.13 נשלחו לחברי המועצה זימונים לכינוס אסיפה שלא מן המניין ב- 23.1.13, כשעל סדר היום הועמד נושא פיטורי המבקשים ממשרותיהם - יו"ר סניף חיפה והצפון ויו"ר סניף באר שבע והדרום של האיגוד. 14. למחרת, ה- 15.1.13, התקיימה ישיבת הנהלה באמצעים דיגיטאליים, אליה לא זומנו המבקשים, ובה הוחלט פה אחד להדיחם משאר תפקידיהם (מבקש 2 כיו"ר המכללה ואחראי הכספים) וכן לשלול מהם את זכות החתימה. הודעה מתאימה נשלחה עוד באותו יום במכתב של מנכ"ל האיגוד, שמוען לכל העובדים, היועצים ונותני השירותים. 15. המבקשים פנו והציגו חוו"ד של עו"ד פארן, מי ששימש כיועמ"ש הקודם של האיגוד (לפני עו"ד הר-אבן) ולפיה, פיטוריהם אינם חוקיים. להלן עיקרי חווה"ד עו"ד פארן מיום 16.1.13: "משנבחרה הנהלה האיגוד ואושרה ע"י המועצה (סעיף 7 א' לתקנון) לא ניתן עוד לפטר מי מחבריה, גם אם 'לא מרוצים' מתיפקודו... יו"ר ועד סניף משמש כחבר הנהלה 'עקב משרתו' וממילא שלא ניתן לפטרו, לפחות, כל עוד הינו ממשיך לשמש כיו"ר הסניף." ובהמשך: "ההפניה לסעיף 14 ו' לתקנון הינו, כאמור, חסרת כל שחר ולא בכדי לא מפרט מר לוי [היו"ר] מאיזו רשות מרשויות האיגוד הוא מבקש לפטר את ה"ה אורן וזילברמן, האם מחברותם בהנהלה - פעולה שכבר בוצעה והיא כאמור פעולה בלתי חוקית או שמא מחברותם במועצה - שאף היא כאמור בלתי חוקית..." 16. בהחלטת המועצה שנתכנסה ב- 23.1.13 נתקבלה כאמור החלטה על פיטורי המבקשים מחברותם בהנהלה ומתפקידיהם המפורטים לעיל. טענות המבקשים בבקשה 17. המבקשים טוענים טענות שונות כנגד התנהלותו הקלוקלת של משיב 2 באשר למשאבי האיגוד שהביאוהו לקשיים כספיים. על רקע המשבר הכלכלי שנוצר, החלה הנהלת האיגוד לדון בצעדי התייעלות אפשריים. לטענתם היו"ר הציע, בין השאר, לפטר את היועצת המשפטית הפנימית ולסגור את סניפי חיפה ובאר שבע, תוך שהוא מסרב לקצץ בשכרו ודוחה את האפשרות לקצץ בשכר היועצת החיצונית (עו"ד הר אבן) בשיעור העולה על 10% (ונטען לגביה גם, כי היא מייצגת את היו"ר בענייניו הפרטיים). 18. המבקשים טוענים כי לאחר שהם חלקו על הצעתו הנ"ל של היו"ר והגישו הצעה ייעול נגדית, הוציאה היועצת המשפטית את חווה"ד, שנועדה להכשיר את פיטוריהם. לטענתם, בעשותה כן, הייתה נגועה בניגוד עניינים מהותי, הנובע מעצם המחלוקת הנוגעת לשכרה. חווה"ד נערכה בלא שניתנה להם זכות טיעון ושימוע ובחזרה עיוורת על טענות הקואליציה באיגוד בראשות היו"ר, בלא שנערכה בדיקה עניינית של הדברים. במקום לכנס את האסיפה הכללית לבחירות חדשות, המליצה היועצת המשפטית לעשות שימוש בסעיף 14 ו' לתקנון ובתוך כך הציעה כאמור, לפטר את המבקשים. הצגת הדברים כאילו די בכך שהיו"ר יסבור כי הפרו הפרת משמעת ואין צורך להידרש להליך משמעתי, מקוממת. ב- 14.1.13 ביקש היו"ר לכנס את המועצה ב- 23.1.13 ולפטר אותם במתווה זה. המבקשים טוענים כי בישיבת הנהלה שהתקיימה למחרת, ה- 15.1.3, אליה לא זומנו חרף היותם חברי הנהלה, שלושת חברי ההנהלה האחרים החליטו להדיח את מבקש 2 מתפקידו כיו"ר המכללה, תאגיד בת של האיגוד ומכל שאר תפקידיו ופועלו באיגוד בנושא הכספים, לבטל את זכות החתימה של המבקשים ולהתחיל מייד בהליכי פיטורים של עובדי הסניפים חיפה ובאר שבע. המבקשים טוענים כי החלטת ישיבת ההנהלה הנ"ל איננה כדין, הן מטעמים מהותיים - משום שלא ניתנה להם זכות שימוע וטיעון; הואיל וההחלטה נעדרת תשתית עובדתית; ואיננה מעוגנת בתקנון האיגוד ואף לא בתקנון המכללה; והן מטעמים דיוניים - משום ששני חברי הנהלה שהעניין נוגע להם, לא זומנו בכוונה; ומשום שתקנון האיגוד אינו מכיר בהחלטה המתקבלת באמצעים דיגיטאליים. בנוסף, באותו יום שלח מנכ"ל האיגוד מכתב לכל עובדי האיגוד, היועצים והספקים ובו הודיע על יישום החלטת הפיטורין של המבקשים - כזכור, עוד לפני שנתקבלה החלטה בעניין במועצה. 19. המבקשים טוענים כי הסעד העומד לחבר עמותה, כשמתקבלת החלטה בניגוד לדין ולתקנון, הינו פניה לבית המשפט בלבד. מדובר בקיפוח המיעוט וגם בעניין זה ביהמ"ש הוא הגוף המוסמך ליתן סעד ולא הרשות המנהלית. לטענתם פיטורי המבקשים נעשו בניגוד לתקנון ולדין. המבקשים מונו כחברי הנהלה מתוקף היבחרם כיו"ר סניפים, בהתאם להוראות התקנון ולכן לא ניתן היה לפטרם. כמו כן, בעילת הפרת משמעת קיים בית דין חברים, ופורום זה לא כונס לצורך פיטורי המבקשים. המועצה איננה רשאית לפטר בגין הפרת משמעת, כפי שהתיימרה לעשות מכח נוהג. כמו כן הסמכות לפטר מהמועצה הנה לרשות הגבוהה יותר, קרי האסיפה הכללית וזו לא כונסה לצורך פיטורי המבקשים. 20. עוד טען ב"כ המבקשים כי טענת המשיבים שהסניפים ממשיכים לפעול, אינה נכונה, שכן העובדים פוטרו (ומתנהל הליך מטעמם בבית הדין לעבודה), נותקו קווי התקשורת ונשלחו הודעות לספקים. כמו כן לטענתם החלטה על סגירת סניפים והמכללה היא בסמכות האסיפה הכללית. בנוסף, ניהול הבחירות כשסניפי חיפה ובאר שבע סגורים, יטה את הבחירות ויחליש כוחם של סניפים אלו. טענות המשיבים 21. המשיבים טוענים כי ההליך הוגש בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי רב וכי ממילא אין לביהמ"ש הסמכות ליתן את הסעדים המבוקשים. עוד לטענתם עסקינן בעניין תיאורטי, כיוון שגם אם יורה ביהמ"ש על החזרת המבקשים לתפקידם, נוכח הבחירות הקרבות ייתכן שנציגי האסיפה הכללית יוחלפו ואפשר אף היו"ר. הם מוסיפים כי גם חוו"ד היועצת המשפטית מיום 11.1.13 ניתנה באספקלריה זו, לקראת האסיפה הכללית הקרבה והבחירות. 22. המשיבים טוענים כי לאיגוד נכסים בשווי עשרות מיליוני ₪ והוא עומד בכל התחייבויותיו. לפיתרון גירעון בתקציב כבר החלו בצעדי התייעלות, הכוללים: צימצום כוח אדם, קיצוץ בשכר היועצים, סגירת סדנאות מפסידות וכו'. עוד טענו כי הגירעון נגרם בשל כשלי הניהול של מבקש 2, מי שהיה אחראי הכספים באיגוד. ודאי שהאיגוד אינו זקוק להתערבות חיצונית מצד ביהמ"ש או כל גורם אחר בניהול ענייניו הכספיים ו/או הבטחת איתנותו הפיננסית. 23. לטענתם ניכר כי העילה בגינה עתרו המבקשים לביהמ"ש היא פיטוריהם ולא המצב ששרר באיגוד, שהיה קיים זמן רב קודם. הדברים נכונים וביתר שאת ביחס לטענה בדבר אי הפיכת האיגוד לעמותה. עובדה, הידועה למבקשים ב-7 השנים האחרונות! במהלך השנים המבקשים לא רק הצביעו יחד עם שאר מוסדות האיגוד נגד הפיכתו לעמותה אלא ידוע להם כי רשם העמותות בדק ומצא שאין מקום לשנות את צורת ההתאגדות. אילו באמת היו מוטרדים ממצב האיגוד, היו המבקשים מביאים זאת ומשיגים בדרכים המקובלות, באמצעות מוסדות האיגוד. מכאן עולה שפניית המבקשים איננה לשום סעד משפטי כי אם פוליטי. רצונם לרתום את ביהמ"ש ככלי ניגוח ביו"ר ובכדי שביהמ"ש ינהל עבורם מערכת בחירות ויפקח על הניהול השוטף של האיגוד במקום מוסדותיו ונושאי המשרות. 24. עוד לטענתם היחידים שמסבים נזק לאיגוד הם המבקשים בבקשותיהם לערב גורמי חוץ בניהול האיגוד. בסעדים המבוקשים הם מבקשים לשתק את מוסדות האיגוד ואף לגרום לפירוקו. 25. המשיבים מפנים וטוענים להלכה ידועה ומושרשת לפיה בימ"ש לא יתערב בהכרעות פנימיות של ארגונים וולונטריים, וודאי לא בענייני תקנון ומשמעת ומפנים בהקשר זה לע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, מט(2) 793. לדבריהם לא בכדי המבקשים מפנים לפסקי דין העוסקים רובם ככולם בחברות בע"מ, שעניינן שונה לחלוטין, מאחר לא נמצא ולו פס"ד אחד בו התערב בימ"ש בהכרעות טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים. במקרים החריגים בהם כן נטה בימ"ש להתערב, צוין כי נדרשת פגיעה משמעותית ב"נענש" וברי כי זה לא המקרה (המבקשים ממשיכים בעסקיהם הפרטיים ופרנסתם איננה מהאיגוד). גם בכל פסה"ד שנסקרו בתגובתם מדובר היה בטריבונלים פנימיים ואילו כאן מדובר במוסד העליון. 26. עוד טענו המשיבים כי המבקשים לא התייצבו לישיבות הנהלה ומועצה מזה זמן רב. אפילו לישיבה ב- 4.2.13 בסניף באר שבע אותה זימנו בעצמם, השניים לא טרחו להגיע. לנוכח מעשיהם הפוגעניים כלפי האיגוד וחתירתם תחת מוסדותיו, המועצה הייתה רשאית ואף מחויבת לפטר אותם כדי להגן על האיגוד. כמו כן ובניגוד לנטען, למבקשים הייתה הזדמנות להציג את עמדתם עובר להחלטת הפיטורין שכן הם זומנו לישיבת המועצה מבעוד מועד, אך בחרו שלא להגיע ואף שטחו את מלוא טענותיהם בכתב עובר לישיבה בפני חברי המועצה. 27. המשיבים מבהירים כי לא הייתה כל כוונה לסגור את סניפי חיפה ובאר שבע ולהפסיק את מתן השירותים שם, אלא ששיחות הטלפון נענות מהסניף בת"א. זאת ועוד, עוד בחודש פברואר 2009 הקים מבקש 2 גוף מקביל, "העמותה לקידום מקצועי לבעלי מוסכים חיפה והצפון". עמותה מתחרה זו, כתובתה הרשומה במשרדי סניף חיפה של האיגוד, קרי היא עושה שימוש בנכסיו ובמשאביו של האיגוד! אעיר כבר עתה כי המבקשים טענו שלא מדובר בגוף מתחרה, אלא גוף שפעולתו לצד האיגוד ולמען בעלי המוסכים בחיפה והצפון, כעולה משמו. 29. בהתייחס לטענה בדבר קיפוח המיעוט, המשיבים מטעימים כי מספר הנציגים של כל מחוז ומחוז במועצה נגזר ממספר חברי האיגוד בסניף. לנוכח הנחיתות המספרית של מחוזות חיפה והצפון ובאר שבע והדרום לעומת מחוזות ת"א וירושלים הגדולים, למחוזות אלה פחות נציגים במועצה. כך היה לאורך השנים ובפרט לאחרונה, כשבשנת 2012 חלה ירידה חדה במספר החברים בסניף חיפה. המשיבים טוענים כי לא זו בלבד שלא היה קיפוח, סניפי חיפה ובאר שבע קיבלו תקציבים גדולים מעבר לסניפים אחרים. אפילו תתקבל הטענה כי המבקשים הם מיעוט "מקופח ונרדף" מהו, אם בכלל, הסעד שהם ראויים לו והאם יש מקום לאפשר למיעוט להשליט דעותיו על הרוב?! כן נותר לתהות כיצד בדעתם להמשיך ולהנהיג את האיגוד ביום שאחרי, כשאין בידם רוב במועצה. 30. בנושאים כמו "עושק המיעוט", "ההתנהלות הכספית" ושינוי צורת ההתאגדות היה על המבקשים לפנות לגורם המפקח על האיגוד הוא ממונה מחוז ת"א במשרד הפנים. המבקשים לא עשו זאת ולכן מטעם זה, דין התובענה סילוק על הסף. למבקשים גם אין זכות עמידה כיוון שטרם סילקו חובם לאיגוד בגין דמי חבר לשנת 2013. דיון 31. עסקינן בסעד זמני שנועד כדי לשמור על המצב הקיים. כלל הוא שבימ"ש לא ייטה להתערב בהחלטות פנימיות שמתקבלות באיגוד וולונטרי, שמעצם טיבו וטבעו החברים בו הסמיכו אותו לדאוג לעניינם ולטובתם כראות עיניהם. לפיכך כבר עתה אציין כי ספק בעיני אם מרבית הטענות שהועלו, לא רק בבקשה לסעד ביניים אלא אף בהמרצת הפתיחה, מקומן בבית המשפט. 32. מטבע הדברים שדעת הרב שנבחר כדין היא הקובעת. לפיכך על המעוט, כל עוד הנו מעוט, לקבל החלטות אלו. אם למבקשים טענות לגבי התנהלות לא תקינה לכאורה של היו"ר ו/או מבקשים הם להביא הצעות יעול וכד', או טענות לקיפוח והתנהלות בלתי הולמת, היה עליהם לפנות למסגרות המתאימות בתוך האיגוד, כגון הגשת תלונה לוועדת המשמעת ו/או לפנות לגוף הממונה והמפקח על האגודה, מנהל המחוז במשרד הפנים. במכתב סגנו המוזכר לעיל, ציין כי הממונה ידרוש לקבל דיווח על: "א. שינויים בהרכב הנהלת האגודה. ב. דווח על החלטות הועד המנהל ועל שינויים בתקנון האגודה. ג. דווח על הנהלת הכספים באגודה כולל חשבון מפורט מכל ההכנסות וההוצאות של האגודה". 33. מאז ניתנה המלצת חברי השופט סוקול בבש"א הנ"ל וזאת עוד בשנת 2007, לא פנו המבקשים בדרישותיהם לשינוי התקנון לממונה או בכלל. לטענת המשיבים המבקשים היו שותפים לכל החלטות שנתקבלו כי שינוי התקנון והפיכה לעמותה אינם משרתים את טובתו של האיגוד. יש להניח שאכן כך, שהרי לו האמינו המבקשים באמת ובתמים במהלך, היו ממשיכים לפעול. כמו כן כפי שהבהיר נציג המדינה, אין מניעה שאם המוסד המתאים, קרי האסיפה, תחליט כי יש מקום לפנות לרישום האיגוד כעמותה, העניין ייבחן. 34. ברי כי אין מקום להורות על הקפאת פעילות האיגוד עד לשינוי התקנון כמבוקש. ביהמ"ש לא יכפה ואף איננו מוסמך להורות על שינוי התקנון ו/או על מעבר למעמד של עמותה. בפרט, נוכח הדברים שציינתי לעיל ובפתיח. על כן הסעדים המבוקשים במסגרת סעיף 2.ד לעיל נדחים. 35. מאידך גיסא, מקום שנתקבלו החלטות שרירותיות, בניגוד לתקנון ובניגוד לכללי הצדק הטבעי באופן צורם, יש מקום להתערבות בית המשפט ולאפשר לצד שנפגע לממש את זכותו כנבחר. המבקשים נבחרו על ידי חברי סניפיהם לשמש ראשי וועד וככאלו, וכל עוד בחירתם לא בוטלה, הם אמורים לכהן כחברי הנהלה עפ"י הוראות התקנון. שאר חברי ההנהלה ו/או היו"ר אינם רשאים לפטר חבר שנבחר כדין, גם אם לטעמם זה האחרון איננו מתפקד. בפרט שעה שההחלטה נתקבלה בישיבה אליה במפגיע לא זומנו המבקשים ולא ניתנה להם ההזדמנות הראויה להשמיע את דברם. וזאת אף מבלי שאדרש לשאלה האם בכלל מוסמך פורום הנהלה חסר, לקבל החלטות כגון דא ועוד באמצעים דיגטאליים. "כאשר בית הדין הפנימי מורכב כהלכה, פועל בגדר סמכותו, דן בעניין ביושר ואינו פוגע ב"עיקרי הצדק הטבעי" - לא יתערב בית המשפט במסקנותיו. אולם לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית-דין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי... בגישה זו יש משום האיזון הנכון שבין מתן מרחב פעולה ואורך נשימה לארגון לטפל בענייניו, לבין שמירה על זכותו של הפרט מקום בו עלול להיגרם לו עוול" (ההדגשה שלי-ח.ה.). ראו: ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793, 829 וההפניות שם. 36. ויודגש, בפסיקה נאמר כי אף החלטה של האסיפה הכללית "המשקפת סטייה מהוראות התקנון ומתקבלת בלא שינוי התקנון כדין, הינה פגומה ונעדרת תוקף" [ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר (ניתן 19.12.10)]. קל וחומר שדברים אלה נכוחים, כשמדובר בהחלטת היו"ר או ההנהלה המחליטים לפטר חבר באותו גוף. הם המאשימים והם המחליטים ולא "הרשות העליונה" שבחרה בהם (האסיפה הכללית) או הטריבונל המוסמך לשפוט חברים. לפיכך החלטת המועצה שאישררה את החלטת היו"ר בהיעדרם של המבקשים שלא זומנו, אף היא נגועה בחוסר חוקיות. ספק גם אם המועצה (להבדיל מהאסיפה) רשאית לבטל חברותו של חבר בה, שנבחר כדין, ללא הליך משמעתי מטעם הגוף המוסמך. 37. נוכח הבחירות הצפויות בעוד כחודש, התלבטתי לגבי הסעד הראוי. האם נכון להורות על החזרת המבקשים לכיסאם בהנהלה ולשאר תפקידיהם באיגוד, בשים לב שגם הם לא הזדרזו ולא מיצו את ההליכים הפתוחים בפניהם (הפיטורין נעשו בחודש ינואר והפניה לבית המשפט נעשתה רק כחודש לאחר מכן, מבלי שנעשתה כל פניה לממונה על המחוז, בטענה לגבי שינוי הרכב הנהלת האגודה). אך בסיכומו של דברי שוכנעתי כי לנוכח השרירות לכאורה בו נעשה הליך פיטורי המבקשים, דבר שאכן יש לו השלכה ולו למראית עין על מעמדם של המבקשים בבחירות הקרובות, יש מקום להשיב המצב לקדמותו ולהתלות את פיטוריהם ולו עד לאחר שיתקיים הליך בחירות מסודר ו/או החלטת הפיטורין תעמוד לדיון בועדת המשמעת או באסיפה הכללית וכן להתלות את התוצאות הנלוות לפיטורין אלו. אין מקום לקבוע כי לא תתקיים אסיפת בחירות טרם שהאיגוד יהפוך לעמותה, מהטעמים שהובהרו כבר וכן אין מקום לעכב את פעילות והחלטות האיגוד כפי שהתבקש, למעט ההחלטות בדבר סגירת סניפי האיגוד בחיפה ובבאר שבע. החלטות כגון אלו, ראוי שתידונה במסגרת האסיפה הכללית ותוך ליווי הגוף המפקח המוסמך, הממונה על המחוז במשרד הפנים. 38. לפיכך הנני מורה כדלקמן: א. פיטורי המבקשים כראשי סניף באר שבע והדרום וסניף חיפה והצפון יותלו. ב. מבקש 2 יוחזר לתפקידו כראש הכספים באיגוד וכיו"ר דירקטוריון המכללה הטכנולוגית לרכב בע"מ. ג. סניפי באר שבע וחיפה ימשיכו לפעול, לרבות החזרת קווי טלפון ותקשורת. ד. אין בהחלטות אלו כדי למנוע מהמשיבים לקיים את הבחירות במועדן ו/או לנקוט בכל הליך חוקי במסגרת האסיפה הכללית או ועדת המשמעת שיביא לפיטורי מי מהצדדים. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. כמו כן לא ראיתי מקום לחייב בהפקדה, מעבר להתחייבות האישית של כל אחד מהמבקשים, שהופקדה בתיק. איגודטריבונל פנימי