מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא התנכלות לעובד שהגיש תלונה: 1. זוהי בקשתה של המבקשת למתן צו מניעה זמני, במסגרתו מבקשת היא להורות על ביטול פיטוריה מיום 24/2/13 מעבודתה אצל קידום פרויקטים שיקומיים בע"מ (להלן: "המשיבה 1" או "קידום"), מדינת ישראל- משרד הבריאות (להלן: "המשיבה 2" או "המדינה"), ושל- פרויקטים שיקומיים בע"מ (להלן: "המשיבה 3" או "של פרויקטים"). יש לציין, כי בין יתר טענותיה של המבקשת, נטען שהיא עובדת מדינה ותביעתה להכיר בה כעובדת מדינה הוגשה בהליך נפרד יחד עם 53 עובדים נוספים בתיק 4438-10-09. במסגרת הדיון בבקשה זו לסעדים זמניים, הסכימו הצדדים, שלא תידון הסוגיה האם יש להכיר בתובעת כעובדת מדינה או אם לאו. השתלשלות העניינים בתיק: 2. ביום 22/1/07 החלה המבקשת לשמש כמדריכה בהוסטל "בית לחיים", באמצעות האגודה לשירותי בריאות הציבור (להלן: "האגודה"). ההוסטל ממוקם במתחם בריאות הנפש שער מנשה. 3. בתחילת שנת 2012, זכתה של פרויקטים במכרז שפרסם משרד הבריאות, להפעלת הוסטל "בית לחיים" למתמודדים עם בעיות בתחום בריאות הנפש. 4. ביום 20/3/12 נחתם הסכם בין משרד הבריאות לבין של פרויקטים, להפעלת 3 הוסטלים במתחם בשער מנשה (להלן: "המתחם"). במסגרת ההסכם, התחייבה של פרויקטים לקלוט 80% מהעובדים שעבדו לפחות 6 חודשים במתחם בזמן תקופת העסקתם הקודמת על ידי האגודה, בתנאי שכר ותנאים סוציאליים זהים לפחות לתנאים שהיו להם בתקופת העסקתם על ידי האגודה. בפועל, של פרויקטים קלטה 100% מהעובדים שעבדו במתחם. 5. בהתאם לכך, החל מיום 1/4/12 עברה המבקשת לעבוד אצל של פרויקטים. 6. ביום 30/10/12 (יום שלישי) זומנה המבקשת לישיבת שימוע, שעתידה הייתה להתקיים ביום חמישי באותו השבוע, שייערך לפני גב' תמי רוזן- מנהלת מקצועית "בית לחיים" ומר נוח כחילי- מנהל ההוסטל. הנימוקים לזימונה לישיבת השימוע, פורטו כדלקמן: "1. התנהגות חסרת גבולות 2. חוסר קבלת מרות 3. שימוש לרעה בתפקידה כמדריכה 4. חוסר שליטה על כעסים 5. גניבת רכוש דיירים" (נספח ו לבקשת המבקשת). 7. ביום 13/11/12 נערך למבקשת שימוע בנוכחות: גב' תמי רוזן, גב' עדי רזגן- מנהלת "בית לשלום", גב' תמר איל- מדריכה ראשית "בית נוי", נור כחילי- מנהל הוסטל "בית נוי" ומר שמשון- נציג ועד עובדים בבית חולים "שער מנשה". מפרוטוקול השימוע עולה, כי הועלו לפני המבקשת הנקודות הבאות: א. "התנהגות חסרת גבולות"- בהתאם להחלטת מנהל ההוסטל, ניתנו הנחיות בדבר שימוש במזגנים בחלק משעות היממה, וזאת, על מנת לחסוך כספים לדיירים. מר כחילי טען בשיחת השימוע, כי המבקשת פנתה בעניין ישירות למנכ"ל- ערן, תוך עקיפת סמכויותיו. כמו כן, המבקשת פנתה בעניין למשרד הבריאות, וכאשר נציגות מטעם משרד הבריאות הגיעו לביקור בנושא אחר, המבקשת פנתה אליהם בעניין המזגנים ואף ייצגה את הדיירים מול ההנהלה בנושא זה. באותו המעמד, טענה המבקשת כי היא מכירה את נציגות משרד הבריאות, והיא פנתה אליהן על בסיס היכרותה זו. ב. "גנבת רכוש דיירים"- דיירי ההוסטל פנו להנהלה והתלוננו על כך שהכלב "סטאר" לא נמצא בהוסטל כשלושה שבועות. לטענת מר כחילי, התברר שהמבקשת לקחה את הכלב לבת שלה והיא התבקשה מפורשות להחזירו. לטענת המבקשת בשימוע, הכלב היה חולה וסבל מפרעושים, קרציות, תולעים וחום. היא לקחה את הכלב לבתה, משום שכבר יש ברשותה שני כלבים. לטענתו של מר כחילי, בשיחת טלפון שערך עם המבקשת, היא הסכימה להחזיר את הכלב רק בתנאי שיוחזר לה הכסף שהוציאה על הטיפול בו והתחייבות לטפל בו. בשלב זה, בפרוטוקול ישיבת השימוע נרשם "שמשון פוצץ את הישיבה לאחר שבקש להפסיק את הדיון בנושא הכלב" (נספח ט1 לבקשת המבקשת). 8. ביום 25/11/12 נערך למבקשת המשך לשימוע מיום 13/11/12, לפני אותם נוכחים. בפתחו של השימוע, טענה המבקשת, כי הדיירים והמדריכים בהוסטל פונים אליה כנציגת וועד העובדים. כמו כן, לטענתה, הפנייה לנציגות משרד הבריאות בעת ביקורם נעשתה לטובת הדיירים. יצוין, כי בפרוטוקול השימוע נרשם, כי בזמנים הרלוונטיים, נציג וועד העובדים היה דני, ולכן, המבקשת לא פנתה לנציגות משרד הבריאות מתוקף סמכותה כנציגת העובדים. ביחס ללקיחת הכלב, טענה המבקשת כי באם לא הייתה מטפלת בו מצבו היה יכול להיות חמור מאוד. בהקשר זה, נרשם בפרוטוקול כי הכלב הוא בבעלות הדיירים והאוכל וצרכיו ממונים מתקציב הפנאי של הדיירים. עוד נרשם מפי המבקשת, כי היא ידעה שהכלב בבעלות בית החולים והיא לקחה את הכלב מיוזמתה בכדי לטפל בו (נספח ט2 לבקשת המבקשת). 9. ביום 27/11/12 הודיעה המשיבה 1 למבקשת, כי בהמשך לישיבות השימוע שנערכו לה ביום 13/11/12 וביום 25/11/12, הוחלט על המשך העסקתה, וכי המשך העסקתה מותנה בכך, כי "במהלך שלושת החודשים הבאים (עד ליום 26.2.13) לא תהיה מצידך התנהגות של הפרת משמעת. במידה ולא תפעלי בהתאם, תיערך ישיבת שימוע נוספת" (נספח י לבקשת המבקשת). 10. מתיעוד הרלוונטי ליום 17/2/13, שערכה הגב' תמר איל (נספח יב' לבקשה) - מדריכה ראשית ב"בית נוי", עולה כי במשמרת הבוקר באותו היום, התבקשה המבקשת ללוות 3 דיירים לדיאטנית בקופת החולים בשעה 11:15, ולשם כך, התבקשה לצאת עם ההסעה של בית החולים בשעה 9:30. המבקשת הגיעה בשעה 9:00 לעבודתה וניגשה לארגן את אותם הדיירים. בשלב מסוים, החלה המבקשת לצעוק כי היא אינה מסתדרת ובבקשה לעזרה. גב' תמר, שלחה את המבקשת להמתין יחד עם שני דיירים להסעה, והיא בעצמה יחד עם האחות יצאו עם הדייר השלישי לכיוון ההסעה, אולם, כשיצאו ראו שהמבקשת ושני הדיירים שעימה פספסו את ההסעה. המבקשת התבקשה לנסוע עם הדיירים בתחבורה הציבורית ומשסירבה, הציעה לה גב' תמר שמדריך נוסף ימתין יחד איתה ועם הדיירים לאוטובוס. המבקשת לקחה עימה שני דיירים והתקדמה לכיוון תחנת האוטובוס, ודייר אחד שסירב ללכת עם המדריך הנוסף, נשאר בהוסטל. המדריך הנוסף- אבינועם, התבקש על ידי המבקשת להביא לתחנת האוטובוס מצית לאחד הדיירים וגב' תמר לא אישרה בקשתה זו. בשלב זה, המבקשת סירבה לנסוע יחד עם הדיירים באוטובוס, והוסבר לה שאישור למונית ניתן רק ביציאה של ארבעה אנשים. לאחר דין ודברים בין המבקשת לגב' איל, המבקשת חזרה להוסטל יחד עם הדיירים, מבלי לקחת אותם לדיאטנית, והתבקשה ללכת לביתה (נספח יב לבקשת המבקשת). 11. בהמשך, זומנה המבקשת לישיבת שימוע שעתידה להתקיים ביום 19/2/13, מהטעמים הבאים: "1. סירובך למלא אחר הוראות הממונים עלייך ו/או הצבת תנאים מקדימים בטרם מילוי הוראות הממונים. 2. התפרצות מילולית כלפי המדריכה הראשית. 3. מניעת קבלת טיפול לדיירים" (נספח יא לבקשת המבקשת). 12. ביום 19/2/13 נערכה למבקשת ישיבת שימוע בנוכחות המבקשת וב"כ, גב' תמי רוזן, מר נור כחילי וגב' תמר איל. במסגרת השימוע, נדון האירוע מיום 17/2/13, המתואר בתיעוד שערכה הגב' איל תמר, בנוגע ליציאה עם הדיירים לקופת החולים; שיתוף המבקשת עובדים שונים בהוסטל אודות פרטי המקרה ודרישות ההנהלה; מקרה בו המבקשת התקשרה אל הגב' תמר והאשימה אותה בחיסכון באוכל כלפי הדיירים, תוך שימוש במילים קשות במיוחד; טענת הוסטל שהמבקשת לא משתפת פעולה עם הסטנדרטים שנקבעים על ידם. 13. ביום 24/2/13 הודיעה קידום למבקשת, על פיטוריה לאלתר, בזו הלשון: "ביום 19.2.13 בשעה 9:00 נערכה לך ישיבת שימוע במשרדנו. לאור הנימוקים שהועלינו בפניך במסגרת ישיבת השימוע, ולאחר ששקלנו בכובד ראש את טענותיך, הרינו מצטערים להודיעך, כי הוחלט על הפסקת עבודתך בחברתנו, החל מהיום" (נספח ד לבקשת המבקשת). 14. ביום 28/2/13 הגישה המבקשת בקשתה שלפנינו, במסגרתה מבקשת היא את הסעדים הבאים: "א. ליתן סעד ארעי, וחילופין סעד זמני, המורה למשיבות להשיב את המבקשת לעבודתה כמדריכה בהוסטל "בית ונוי" במרכז הרפואי שער מנשה, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. ב. ליתן סעד ארעי, ולחלופין סעד זמני ולפיו מכתב הפיטורים שהוצא וניתן למבקשת ביום 24.2.13 בטל מעיקרו, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. ג. ליתן צו הצהרתי ארעי ולחילופין זמני ולפיו פיטוריה של המבקשת נעשו משיקולים זרים ובחוסר תום לב. ד. ליתן צו הצהרתי ארעי ולחילופין זמני ולפיו פיטוריה של המבקשת נעשו שלא כדין, מן הבחינה הפרוצדוראלית, מאחר ופוטרה על ידי המשיבה 1, בעוד שיש להכיר בה כעובדת המשיבה 2. ה. כל סעד אחר המתבקש בנסיבות העניין". 15. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 7/3/13, בנוכחות המבקשת וב"כ, גב' תמי רוזן, מר נור כחילי, ב"כ המשיבה 1 וב"כ המשיבה 2, צורפה של פרויקטים כמשיבה נוספת בהליך- זאת, נוכח טענות ב"כ המשיבות לפיהן, היא המעסיקה של המבקשת. לאחר צירופה של של פרויקטים כמשיבה נוספת להליך, התקיים לפנינו דיון נוסף ביום 14.3.13. 16. עיקר טענות המבקשת: א. פיטוריה של המבקשת קשורים לארוע מיום 11.7.12, בגינו היא התלוננה בפני גורמים שמעל מנהלה נור כחילי וכן בפני גורמים במשרד הבריאות, תוך שהמבקשת דואגת דאגה כנה ואמיתית לדיירי ההוסטל לכן, יש להגן עליה ולבטל את פיטוריה בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) התשנ"ז-1977. ב. מקצועיותה אינה מוטלת בספק, ובכל האירועים בגינם נערכו לה שימועים, המבקשת ראתה לנגד עיניה את טובת המטופלים בלבד. ג. לכל הפחות, לצורך הליך פיטוריה יש לראות במבקשת כעובדת מדינה. ד. פיטורי המבקשת נעשו בחוסר סמכות ומשיקולים זרים ופסולים, ואינם עומדים במבחן הסבירות והמידתיות. 17. עיקר טענותיהן של קידום ושל פרויקטים: א. המבקשת הועסקה אצל של פרויקטים ולא אצל קידום. ב. לאורך כל תקופת עבודתה של המבקשת, נתגלו בעיות משמעת חוזרות ונשנות, אשר באו לידי ביטוי בהפרות משמעת, הימנעות מקיום הוראות המנהלים ו/או גורמים מקצועיים, היעדר שיתוף פעולה בכל הנוגע ליישום מדיניות והליכי שיקום ועוד. ג. לאחר עריכת שימוע למבקשת, ניתנה לה הזדמנות נוספת, אולם, היא המשיכה בדרכה באופן שעלה כדי סיכון שלומם של החוסים ופגיעה ממשית בתוכנית השיקום שלהם. ד. המבקשת פוטרה מעבודתה כדין, משיקולים ענייניים ובתום לב, ולא הוכיחה במסגרת בקשתה כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים. ה. בנסיבות שנוצרו, ונוכח מערכת היחסים העכורה בין המבקשת למנהליה, קיים חשש רב שייגרם נזק של ממש לחוסים, להליך השיקום ולהוסטל ככל שהמבקשת תמשיך בעבודתה. 18. עיקר טענות המדינה: א. דין הבקשה כנגד המדינה להידחות מחמת העדר סמכות עניינית, היעדר יריבות והעדר עילה. ב. בכל תקופת העסקתה של המבקשת ב"הוסטל לחיים" לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין המדינה. ג. אין למדינה כל נגיעה לעניין פיטורי המבקשת ואין לה גם כל ידיעה בעניין. דיון והכרעה 19. נדגיש ונאמר, כי הצדדים לא פרשו לפנינו מסכת ראיות מלאה ומכאן, שהמדובר בעובדות לכאוריות בלבד, כמקובל בהליך זמני. 20. צודק בא כוחן של קידום ושל של פרויקטים, כי בדרך כלל משתדל בית הדין לעבודה שלא לכפות על מעסיק להעסיק עובד שהוא אינו רוצה בו והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר דנים אנו בבקשה לסעדים זמניים. שונה המצב במקרה בו טוען העובד שהמעסיק מתנכל לו, פוגע בו ומפטרו רק בשל כך שהעובד הגיש תלונה נגד מעסיקו. במקרה בו מוכח שהמעסיק פגע ופיטר עובד רק משום התלונה שהגיש העובד כנגדו, מסמיך סעיף 3 (א)(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) תשנ"ז-1997 (להלן:"חוק הגנה על עובדים") את בית הדין "ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורים או צו המורה על העברת העובד למשרה מתאימה אחרת, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת: בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר יפגע..." 21. כפי שהדגשנו בראשית הדברים, הרי שלא שמענו מסכת ראיות מלאה בתיק והדיון בהליך זמני זה מתקיים על בסיס עובדות לכאוריות בלבד. מכאן, שאיננו יכולים לקבוע במסגרתו של ההליך הזמני מסמרות מבחינה עובדתית, האם פיטוריה של המבקשת נובעים מהארוע שארע בעבודתה מיום 11.7.12, שקשור לשעות הפעלת המזגנים בהוסטל, עת שמר נור כחילי - מנהל ההוסטל (להלן: "נור") אסר על הפעלת המזגנים בשעות מסוימות בהוסטל ולמרות פניותיה של המבקשת אליו, הוא לא השתכנע להגדיל את טווח שעות הפעלת המזגנים בהוסטל, דבר שאילץ אותה לפנות בתלונה בענין זה למר ערן כהן - מנכ"ל של פרויקטים וכן לגב' גיתית רינות - נציגת משרד הבריאות. יחד עם זאת, נראה שהמעסיק ראה בעצם פנייתה של המבקשת בענין הפעלת המזגנים למר ערן כהן ולגב' גיתית רינות - נציגת משרד הבריאות, הפרת משמעת בגינה היא זומנה לשימוע הראשון. לכאורה, ראה נור בחומרה את פנייתה של המבקשת לגורמים שמעליו ובשיחה שקיים עם המבקשת ביום 12.7.12, הוא רשם את הדברים הבאים: "הוסבר למרינה שחל איסור מוחלט לעקוף סמכויות ואסור לה ליצור קשר עם גורמי חוץ. במידה ומתעוררת בעיה יש לפנות אך ורק למנהל. התנהלותה בשני המקרים היתה חסרת גבולות. מרינה הוזהרה, במידה והדברים יחזרו על עצמם תוזמן מידית לשימוע ותהא עילה לפיטוריה." (ראה מכתבו של מר נור כחילי מיום 28.7.12 נספח 3 לתגובת המשיבות). 22. אין ספק שלמעסיק יש פררוגטיבה ניהולית לפטר עובד. אך הפיטורים חייבים להיות משיקולים ענייניים ולהעשות בתום לב. הפיטורים יהיו לא חוקיים במידה והם נובעים מתלונה שהגיש העובד כנגד מעסיקו. 23. עלינו לבחון, אם כך, בשלב לכאורי זה, האם שיקוליו של המעסיק לפטר את המבקשת היו שיקולים ענייניים או אם לאו, שהרי גם אם פניתה של המבקשת לגורמים שמעל נור והפניה למשרד הבריאות במהלך חודש 7/12, הותירו אצל נור טינה ורצון של נקם כלפי המבקשת אשר היוו את הגורם לפיטוריה, איננו מצפים מנור ו/או מהמעסיק של המבקשת, שיודו בכך. אך יחד עם זאת, אנו מבקשים לראות כבר בשלב לכאורי זה, את השיקול הענייני לפיטוריה. 24. במקרה זה העלה המעסיק של המבקשת שלושה ארועים שלטענתו ארעו בעבודתה של המבקשת, אשר מהווים את הבסיס העיקרי לפיטוריה. הארוע הראשון הוא מחודש 7/12. ארוע זה קשור למזגנים ולפנייתה של המבקשת לגורמים שמעל נור עת שפנתה למנכ"ל ערן כהן ולגב' גיתית רינות ממשרד הבריאות. הארוע השני הוא מחודש 10/12 במסגרתו מייחס המעסיק למבקשת נטילת כלב מההוסטל ששייך לחוסים, ללא רשות. המבקשת לקחה מההוסטל כלב חולה לוטרינר, שילמה לוטרינר על הטיפול בכלב מכיסה סך של 290 ₪ (ראה חשבונית שצורפה כנספח ז' לבקשה) ורצתה להשאיר את הכלב עוד מספר ימים לצורך התאוששות אצל בתה, כל זאת ללא אישור המעסיק ודיירי ההוסטל. בגין שני ארועים ראשונים אלו זומנה המבקשת לשימוע הראשון שערכו לה ביום 13.11.12, אשר נמשך גם ביום 25.11.12, אך בסופו של השימוע הראשון היא לא פוטרה והוחלט על המשך העסקתה תוך התנייה "כי במהלך שלושת החודשים הבאים (עד ליום 26.2.13) לא תהיה מצדך התנהגות של הפרת משמעת." (ראה מכתב של המעסיק מיום 27.11.12 נספח 7 לתגובת המשיבים). הארוע מיום 17.2.13 שהינו הארוע השלישי לאחריו פוטרה המבקשת 25. המעסיק טוען כנגד המבקשת שבמועד הנ"ל היה על המבקשת ללוות מספר חוסים - דיירי ההוסטל בנסיעה באוטובוס לצורך בדיקה רפואית אצל דיאטנית בחדרה. כך תוארו נסיבותיו של הארוע מיום 17.2.13 בתגובתם של המשיבים: "91. כאשר הגיעה המבקשת להוסטל בשעה 09:00, חלק מהחוסים שהיו אמורים לנסוע לא היו מכונים במלואם ליציאה מההוסטל והיה צריך לסייע להם להתארגן. המבקשת, במקום לארגן את הדיירים, החלה להתסיס את האווירה, להלחיץ את הסובבים (החוסים והצוות) ולצעוק על חלק מאנשי הצוות בהוסטל ובכלל זה על המדריכה הראשית, תמר, כי "היא צריכה עזרה". תמר, ביקשה מהמבקשת שתבקש עזרה ולא תצעק על צוות ההוסטל, שכן אין הם יכולים לנחש לאיזה עזרה היא זקוקה. 92. המבקשת התבקשה לנסוע למרפאה יחד עם שניים מהחוסים שהיו כבר מוכנים לצאת, אלא שנוכח כל המהומה שנוצרה עקב התנהלות המבקשת, ההסעה של בית החולים כבר יצאה. 93. המבקשת הודיעה לתמר באופן נחרץ וקולני שהיא לא מתכוונת לנסוע יחד עם חוסים אלו באוטובוס ציבורי. תמר הציעה שמדריך נוסף מההוסטל יתלווה אליה יחד עם החוסה הנוסף ויחדיו הם ימתינו בתחנת האוטובוס, אלא שבסופו של דבר אחד מהחוסים לא היה מוכן לנסוע, ועל כן יצאה המבקשת עם שניים מהחוסים לתחנת האוטובוס. 94. המבקשת ביקשה מאחד המדריכים שיביא לה לתחנת האוטובוס מצית שכן אחד מהחוסים רוצה לעשן ולא מוכן לעלות על האוטובוס ללא מצית. תמר סירבה לבקשה זו והסבירה שיש לשים לחוסים גבולות במדיה והדרישות שלהם אינן הגיוניות, ומאחר והאוטובוס עומד להגיע ועל האוטובוס לא ניתן לעשן, עליה להנחות את החוסה להמתין עד לאחר שירדו מהאוטובוס ואז יבקש שם מצית. כאמור לעיל, כחלק מתפיסת השיקום, מבקשת ומנסה של פרוייקטים להקנות לחוסים הרגלים נורמטיביים. 95. בנוסף, עדכנה תמר את המבקשת כי מאחר והם שלושה (המבקשת ושני חוסים), הם יחזרו באוטובוס ולא במונית. בענין זה יודגש, כי הנסיעות משולמות על ידי החוסים, כאמור לעיל. 96. המבקשת סירבה לצאת בתנאי זה וחזרה להוסטל, תוך שהיא חוצה את הכביש יחד עם החוסים באופן מסוכן ומסרבת לנסוע עימם בתחבורה ציבורית. 97. מאחר והמבקשת לא ביצעה את המטלה שלשמה היא הגיעה למשמרת, היא התבקשה ללכת הביתה. המבקשת מצידה ניצלה את הזמן ששהתה בהוסטל, והחלה להתסיס חלק מהעובדים של ההוסטל. " 26. אך כאשר בוחנים את הדברים שמסרה גב' תמר אייל - מדריכה ראשית בבית נוי (להלן: "תמר") בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 14.3.13, אל מול הדברים שמסר לפנינו נור, מצטיירת תמונה לכאורית שונה מזו שמנסים המשיבים להציג ומעלה לכאורה סימני שאלה לגבי מהימנותו ואמינותו של נור. 27. אין מחלוקת שביום 17.2.13, לא היה זה יום עבודתה של המבקשת וביום זה היא לא אמורה היתה לעבוד משום שלא היתה משובצת למשמרת באותו יום. מספר ימים שקדמו ליום 17.2.13, החליפה המבקשת משמרות עם עובדת אחרת, כך שביום 17.2.13, המבקשת אמורה היתה להיות בחופשה.(ראה דבריה של תמר עמ' 18 שורה 24 פרוטוקול מיום 14.3.13). תמר התקשרה אל המבקשת וביקשה ממנה להגיע לעבודה ביום החופשי של המבקשת שהיה בתאריך 17.2.13, זאת בכדי שהמבקשת תצא כמלווה של שלושה דיירים חוסים מההוסטל ותלווה אותם למרפאה בחדרה. יש להצטער על כך שתמר לא ציינה בתרשומת שערכה לגבי הארוע מיום 17.2.13 (נספח יב' לבקשה) את העובדה שהיה זה יומה החופשי של המבקשת. המבקשת היתה אמורה להגיע לעבודה בבוקרו של יום 17.2.13, כששלושת הדיירים אותם היתה צריכה ללוות כבר לבושים ומוכנים ליציאה וארבעתם (שלושה דיירים והמבקשת) אמורים היו לנסוע מההוסטל המצוי במתחם בריאות הנפש שער מנשה למרפאה בחדרה וזאת בהסעה של בית החולים שער מנשה ולשוב עם מונית. 28. נראה לכאורה, כי אין מחלוקת שמלכתחילה היו אמורים המבקשת ושלושת הדיירים לנסוע מההוסטל למרפאה בחדרה, בהלוך בהסעה של בית החולים שער מנשה ובחזור לשוב עם מונית. תמר מסרה בבית הדין באופן חד משמעי, כי מראש סוכם עם המבקשת שהיא מגיעה לעבודה באותו יום 17.2.13, שאמור היה להיות יומה החופשי, כשהיא יודעת מראש שהליווי והנסיעה בהלוך תתבצע בהסעה של בית החולים שער מנשה ובחזור במונית. (ראה דבריה של תמר בעמ' 17 שורה 5 פרוטוקול מיום 14.3.13). 29. עוד סיפרה תמר בדיון שהתקיים לפנינו ביום 14.3.13, כי עובד אחר בשם אבינועם אמור היה להכין בבוקרו של יום 17.2.13, את שלושת הדיירים אשר היו צריכים להגיע למרפאה בחדרה אך משום מה אבינועם לא הכין דיירים אלו ליציאה. (עמ' 16 שורה 10 פרוטוקול מיום 14.3.13). גם כאן, מספרת תמר עובדה בבית הדין שהושמטה משום מה מאותה תרשומת שערכה לגבי הארוע מיום 17.2.13 (נספח יב' לבקשה) ועובדה זו גם לא מצאה כל ביטוי בתגובת המשיבות 1 ו- 3. 30. אם כך, בבוקרו של יום 17.2.13, מגיעה המבקשת ליום עבודתה, שמראש תוכנן להיות יום חופשי שלה ואותם הדיירים שהיא אמורה היתה ללוות למרפאה בחדרה לא היו לבושים ולא היו מוכנים ליציאה, כאשר נראה לכאורה שלא היתה זו אשמתה של המבקשת לכך שהדיירים לא היו מוכנים, אלא אשמתו של מדריך אחר בשם אבינועם שהיה צריך להכין את הדיירים. 31. באותו בוקר של יום 17.2.13, כשהמבקשת מגיעה למקום העבודה ומבקשת לבצע משימתה של ליווי שלושת הדיירים מההוסטל למרפאה בחדרה, אך הדיירים אינם לבושים ואינם מוכנים ליציאה, שלא באשמת המבקשת, נוצרה מהומה ואווירת לחץ לזרז את הדיירים הנ"ל, כשלפי דברי תמר, אחד משלושת הדיירים שאמור היה לצאת עם המבקשת נעלם והחלו לחפש אותו. 32. נראה לכאורה, כי ההסעה של בית חולים שער מנשה עמה היו אמורים המבקשת ושלושת הדיירים לנסוע משעריו של ההוסטל למרפאה בחדרה, "פוספסה" והם איחרו הסעה זו לא באשמתה של המבקשת, אלא באשמתו של מדריך אחר בשם אבינועם שהיה אמור להכין את שלושת הדיירים הנ"ל ולדאוג שיהיו לבושים ומוכנים ליציאה לפני בואה של המבקשת לעבודה ובטרם תצא אותה הסעה מתוכננת. כאן מגיעים אנו לסתירה הראשונה שעולה לכאורה בגרסתו של נור עת שמסר בדיון מיום 7.3.13, כי "בגלל המרדנות ובגלל העצבנות של המבקשת, היא פיספסה את ההסעה לקופת החולים."(עמ' 4 שורה 23 פרוטוקול מיום 7.3.13). שהרי ההסעה "פוספסה" משום שהדיירים לא היו מוכנים כי אבינועם לא הכין אותם. 33. לבסוף, באותה אווירת לחץ, עצבים וכל ההמולה שנוצרה בבוקרו של יום 17.2.13, יצאה המבקשת מההוסטל כשהיא מלווה שני דיירים ושלושתם הלכו בדרכם לתחנת האוטובוס הציבורי, משום שאיחרו את ההסעה שיצאה מבית חולים שער מנשה. מתחנת האוטובוס הציבורי, התקשרה המבקשת לאבינועם וביקשה שיביאו לה מצית, זאת משום שאחד משני הדיירים שהיא ליוותה רצה מאוד לעשן - היו לו סיגריות אך לא היתה לו מצית. תמר אסרה על אבינועם להביא מצית לדייר שהיה עם המבקשת בתחנת האוטובוס ובאותה הזדמנות בדיוק גם הודיעה תמר למבקשת שהיא והדיירים אינם חוזרים במונית, כפי שתוכנן מראש, אלא הם גם ישובו מהמרפאה בחדרה להוסטל באוטובוס ציבורי. תמר למעשה העבירה למבקשת טלפונית את ההוראה של נור, לפיה גם את הדרך בחזור מהמרפאה בחדרה להוסטל בשער מנשה, יעשו המבקשת והדיירים אותם ליוותה, באוטובוס ציבורי. (ראה דבריה של תמר עמ' 16 שורה 32 פרוטוקול מיום 14.3.13). 34. עולה פה לכאורה סימן שאלה גדול לגבי התנהלותו של נור כלפי המבקשת: א. נור טוען שנתן הוראה לפיה ביום 17.2.13, המבקשת גם תשוב עם שני הדיירים מהמרפאה בחדרה להוסטל מתוך שיקולים של טובת החוסים, על מנת ללמד אותם להשתמש בתחבורה ציבורית תוך ניסיון לשלבם בקהילה. אלא שעלינו לזכור, כי מראש היתה אמורה המבקשת לצאת ביום 17.2.13 - יומה החופשי וללוות את הדיירים מההוסטל בשער מנשה למרפאה בחדרה, כשאת הדרך בהלוך היו אמורים הם לעשות בהסעה של בית חולים שער מנשה ולא בתחבורה ציבורית ואת הדרך בחזור אמורים היו לעשות במונית וגם כן לא באוטובוס ציבורי. האם דווקא באותה סיטואציה שהיציאה של המבקשת עם הדיירים בבוקרו של יום 17.2.13,לוותה בסערה, המולה ובלחץ, שלכאורה לא באשמת המבקשת הם איחרו את ההסעה של שער מנשה, דווקא אז היה חשוב לנור ללמד את אותם שני דיירים לנסוע באוטובוס ציבורי גם בחזור כשמראש הם היו מתוכננים לשוב במונית? ואם זה כל כך חשוב ללמד את הדיירים להשתמש בתחבורה ציבורית, מדוע מראש לא תיכננו נסיעתם בתחבורה ציבורית? ב. ללחץ וההמולה ששררו יש גם להוסיף את העובדה הלכאורית שבמהלך ההמתנה של המבקשת עם שני הדיירים בתחנת האוטובוס הציבורית מחוץ לשער מנשה, מבקש אחד הדיירים החוסים מצית משום שרצה לעשן סיגריה, אך תמר לא מתירה להביא לו מצית ומאידך לפי הדברים שמסר נור בדיון לפנינו, הוא צפה בסתר מרכבו במבקשת ובשני הדיירים עת שהמתינו בתחנת האוטובוס הציבורי. כלום היה זה כל כך חשוב לנור דווקא בסיטואציה הזו לחייב את המבקשת גם לחזור באוטובוס עם שני הדיירים מהמרפאה בחדרה? ג. בסיטואציה לכאורית זו, קשה למצוא שיקולים ענינים בהתנהלותו של נור. ד. לפי הדברים של תמר, אחד הדיירים שעמד עם המבקשת בתחנת האוטובוס הציבורית רצה לעשן סיגריה, אך לא היתה לו מצית, לכן התקשרה המבקשת וביקשה שמישהו יביא לה מצית אך תמר סרבה. קשה לראות נימוק עניני בסירוב זה של תמר להביא מצית לאותו דייר שהמתין עם המבקשת בתחנת האוטובוס ורצה לעשן ובמצב דברים זה, מעדיפים אנו, בשלב לכאורי זה, את גרסתה של המבקשת לפיה אותו דייר שרצה לעשן ולא היתה לו מצית, פשוט החל ללכת חזרה לכיוון ההוסטל מבלי ששמע להוראותיה של המבקשת, כך שלכאורה לא היתה לה כל ברירה אלא לשוב אחריו להוסטל. גרסה זו של המבקשת, עדיפה לכאורה, על פני גרסתו של נור, לפיה הוא צפה בסתר מרכבו על המבקשת והדיירים אשר המתינו בתחנת האוטובוס מבלי שראו אותו, כשלטענתו של נור הדיירים היו רגועים. קשה לכאורה לקבל גרסה זו של נור, במצב דברים, בו תמר עצמה סיפרה לנו שאחד הדיירים ביקש לעשן סיגריה, לא היתה לו מצית והמבקשת שביקשה טלפונית להביא לאותו דייר מצית, נענתה בשלילה. סביר יותר להניח, כי נור אכן צפה לכאורה במבקשת ובשני הדיירים שהיו בתחנת האוטובוס, ראה לכאורה שהדייר שמבקש לעשן סיגריה ואין לו מצית וגם לא מוכנים להביא לו מצית מההוסטל חוזר להוסטל ותוך כדי כך נור גם ביקש לכאורה מתמר להודיע למבקשת שגם את הדרך חזרה מהמרפאה להוסטל תעשה המבקשת עם שני הדיירים באוטובוס ציבורי ולא במונית כפי שתוכנן מראש. סוף דבר 35. נראה לכאורה, כי עבירות המשמעת המיוחסות למבקשת החלו בחודש 7/12 מאותו ארוע של המזגנים, במסגרתו ביקשה המבקשת, ששהתה אז בהוסטל, מנור ששהה אז בביתו להפעיל את המזגנים בהוסטל בטענה שהחום במקום בלתי נסבל, אך נור השיב לה טלפונית בשלילה. נור נתן הוראה להפעיל את המזגנים בהוסטל בשעות מסוימות ומצומצות, מתוך טענה של דאגה לכספם של הדיירים אשר לטענתו משלמים את החשמל מכיסם.(טענה עובדתית זו כשלעצמה צריכה להתברר בהליך ההוכחות, שכן לפי גרסת התובעת, ניתן לחייב את דיירי ההוסטל לשלם סכום כסף עד גובה של תקרה מסוימת ואם לדוגמא צורכים חשמל מעבר לתקרה הנ"ל, אזי העמותה אמורה לשלם מכיסה את החריגה). המבקשת לא הצליחה לשכנע את נור להגדיל את שעות עבודת המזגנים בהוסטל ולכן לכאורה פנתה לממונים עליו וכן למשרד הבריאות. נראה לכאורה, כי לאחר פנייתה של המבקשת לגורמים שמעל נור וכן למשרד הבריאות בענין שעות הפעלת המזגנים בהוסטל, הוגדל טווח השעות של הפעלתם, אלא שלטענת המשיבות ההחלטה אינה קשורה לתלונה של המבקשת אלא זו החלטה שהתקבלה בשיתוף עם החוסים. (ראה סעיף 40 לתגובת המשיבות 1 ו- 3). 36. נראה לכאורה, כי נור מאוד לא אהב את פנייתה של המבקשת לגורמים שמעליו ולמשרד הבריאות בענין המזגנים ונראה לכאורה שהתוצאה הסופית לפיה הוגדל טווח שעות פעילות המזגנים בהוסטל רק הרגיזה את נור יותר. 37. נראה לכאורה, כי לאחר אותו ארוע של המזגנים מחודש 7/12 היתה התדרדרות ביחסים בין המבקשת לבין הממונים עליה בעבודה, שכן גם לשיטתם של המעסיקים היה זה הארוע הראשון שהיווה עבירת משמעת המצדיקה פיטוריה של המבקשת, כאשר לשיטתה של גב' רוזן - המנהלת המקצועית של ההוסטלים, הארוע של המזגנים הוא החמור ביותר, שלטענתה באותו ארוע איימה המבקשת, כי אם לא יוגדל טווח שעות פעילותם של המזגנים, היא תדאג לאשפוזם של 10 דיירים. (ראה עמ' 6 שורה 28 פרוטוקול מיום 7.3.13). לאחר אותו ארוע עם המזגנים קיים נור שיחה עם המבקשת ורשם את הדברים הבאים: "הוסבר למרינה שחל איסור מוחלט לעקוף סמכויות ואסור לה ליצור קשר עם גורמי חוץ. במידה ומתעוררת בעיה יש לפנות אך ורק למנהל. התנהלותה בשני המקרים היתה חסרת גבולות. מרינה הוזהרה, במידה והדברים יחזרו על עצמם תוזמן מידית לשימוע ותהא עילה לפיטוריה." (ראה מכתבו של מר נור כחילי מיום 28.7.12 נספח 3 לתגובת המשיבות). 38. אם כן, יש לפנינו עובדת שמתלוננת על הממונה עליה ואותו ממונה רואה בתלונה של העובדת עבירת משמעת קשה. לאחר אותה תלונה ישנה לכאורה התדרדרות ביחסים שבין העובדת לבין המנהל עליו היא התלוננה ובמצב דברים זה, צריכים אנו להשתכנע, כי השיקולים לפטר את העובדת היו שיקולים ענייניים ופה לכאורה לא השתכנענו. 39. לא ניתן ללמוד מנסיבותיו הלכאוריות של הארוע מיום 17.2.13, לאחריו פוטרה המבקשת מעבודתה, תפקוד לקוי של המבקשת ו/או עבירת משמעת שלה המצדיקים פיטורים, אלא עולה לכאורה, חשש ממשי להתנכלות מכוונת של נור ו/או תמר למבקשת. המעסיק לא הראה כאן ברמה לכאורית, כי פיטורי המבקשת אינם נוגעים לתלונה שהגישה בחודש 7/12 לממונים שמעל המנהל הישיר שלה נור ולמשרד הבריאות. כשאיננו רואים ברמה הלכאורית נימוק עניני לפיטוריה של המבקשת ומאידך עולות כאן לכאורה סתירות מהותיות בגרסתו של נור - מנהל ההוסטל, אשר מתנהל לכאורה כלפי המבקשת באופן שמעלה תמיהות לא פשוטות, נוצר כאן חשש לכאורי להתנכלות למבקשת שהחלה לכאורה עם הגשת תלונתה בחודש 7/12. 40. משכך, מצאנו שבנסיבותיו הלכאוריות של מקרה זה יש להחיל כאן את הוראותיו של סעיף 3(א)(2) לחוק הגנה על עובדים, כבר במסגרת הבקשה לסעדים זמנים ולענייננו יפים דבריה של כב' הנשיאה ארד: "ודוק. אין המדובר בחוק דקלרטיבי או בנורמות הצהרתיות בלבד. כדי שלא להותיר את החוק בבחינת אות מתה ומתוך החשיבות הציבורית והערכית הגלומות בו, העניק המחוקק לעובד ולחברו המסייע בידו את הזכות להגיש תלונה נגד המעביד. זכות זו כרוכה בחובתו של המעביד שלא לפגוע בהעסקתו של העובד ושלא להטיל מורה עליו ועל חבריו במפעל, בבחינת "יראו וייראו"."(ראה ע"ע 1504/04 ד"ר לאה אבין נ. מכבי שירותי בריאות פסק דין מיום 8.3.05). 41. בנסיבות הלכאוריות שהוצגו לפנינו שוכנענו שיהיה זה נכון להורות כבר במסגרת הסעד הזמני על השבת המבקשת לעבודה מכח חוק הגנה על עובדים, תוך שאיננו מתעלמים מהקושי שיכולה השבתה של המבקשת למקום העבודה להביא על יחסי העבודה ובמובן זה כל הצדדים לרבות המבקשת, נור, תמר וגב' רוזן צריכים למתן את התנהגותם וכעסם זה כלפי זה, בכדי לאפשר עבודה תקינה. 42. עולות כאן לכאורה נסיבות של אישה בת 57, העובדת מזה כ- 6 שנים כמדריכת דיירים חוסים בהוסטל ורואה בעבודתה זו שליחות, תוך שהיא נלחמת ומקריבה עצמה עבור דיירים חוסים אלו. אכן, המדובר לכאורה בעובדת דעתנית ויתכן אף לעיתים חמת מזג, אך גם פיטוריה של עובדת שכזו צריכים שיגיעו משיקולים ענייניים, אותם לכאורה לא מצאנו בנסיבותיו של מקרה זה. 43. אשר על כן, עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית, יבוטלו פיטוריה של המבקשת והיא תשוב לעבודתה בהוסטל "בית לחיים" ותשובץ במשמרות לאחר תום חופשת חג הפסח, הווי אומר לאחר יום 2.4.13. התנכלות