השעיה בגלל חשדות לקבלת שוחד

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא השעיה בגלל חשדות לקבלת שוחד: 1. הבקשה שלפנינו, הינה בקשה לביטול החלטת המשיבה להשעות את המבקש מעבודתו, לאחר כ-40 שנות עבודה, מאחר וההשעיה בוצעה בלא לאפשר למבקש להתמודד ולהגיב על הטענות המועלות כנגדו, ושלא בהתאם לנוהל המשיבה, שעניינו השעיה בשל חשד לביצוע עבירות פליליות. הבקשה הוגשה במקורה ע"י המבקש ולאחר הגשתה ובטרם דיון בבקשה, ביקש ועד עובדי חברת החשמל במרחב הצפון (להלן-"ועד העובדים"), להצטרף כתובע/מבקש בתיק. הנימוק לבקשה היה, כי החברה לא פעלה בהתאם לנוהל, לרבות לא באשר לעדכון הועד. 2. התשתית העובדתית הלכאורית, כפי שתקבע על-ידינו להלן, הינה על יסוד תצהיר המבקש על נספחיו, תצהירו של מר ולדמן-מנהל משאבי אנוש במשרד הראשי של המשיבה, תצהיר שהוגש מטעם המשיבה על נספחיו וחקירותיהם הנגדיות של המבקש ושל מר ולדמן. נציין, כי המשיבה לא הגישה תצהירים ולא הביאה כעדים, לא את מר גיל מרום ולא את מר אלון הלוי, קציני הבטחון המעורבים בעניין, אשר כפי שיפורט להלן, הינם עדים משמעותיים, באשר להשתלשלות העניינים הרלוונטית בתיק. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606). ואלה העובדות הצריכות לענייננו: 3. המבקש עובד בחברת החשמל מאז שנת 1971. החל משנת 1985, עובד המבקש במחלקת הרכש. בהתאם לעדות המבקש, אשר לא נסתרה, המבקש אינו מוסמך לחתום לבדו על הזמנות של ציוד, וכל החלטה באשר למכרז חייבת לעבור ועדת מכרזים. 4. בעבר היתה בעיה במחלקת הרכש/אספקה, אשר קשורה במנהל האגף דאז מר אשר כהן וזה האחרון, אף הורשע בעבירות פליליות. אין מחלוקת, כי התשתית העובדתית הקשורה להרשעתו של אשר כהן, אינה רלוונטית לעניין השעייתו של המבקש בתיק שלפנינו. הפרשה הקשורה לאותו מנהל אגף בשם אשר כהן, קרויה "פרשת חשמל צפון". מר ולדמן אישר בחקירתו הנגדית: "ההשעיה לא קשורה לפרשת חשמל צפון, שלגביה היה תיק בבית המשפט החוזי של אשר כהן" (עמ' 9, ש' 3 לפרוטוקול). כמו כן, וכעולה מסעיף 41 לתגובת המשיבה, גם כל הטענות הקשורות ליחידת הביקורת הפנימית ולהגעתו או אי הגעתו של המבקש למבקר הפנים לאור הוראות הועד, אינן רלוונטיות להליך ההשעיה, ועל כן אין מקום להתייחס אליהן. 5. לטענת המשיבה, התקבל בחברת חשמל מידע על פיו, עלה חשד כי המבקש קיבל טובות הנאה בנוגע להתקשרויות בין המשיבה לבין ספקיה. מר ולדמן לא יכול היה להשיב, האם המידע שהתקבל, התקבל באופן אקראי מגורמים חיצוניים, או שהמדובר בחקירה יזומה של אנשי חברת החשמל כנגד המבקש (עיין עמ' 9, ש' 23-27 לפרוטוקול). המשיבה טענה, כי בחודש 1/11 זומן המבקש לפגישה עם סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה ועם היועץ המשפטי של המשיבה, ובמקום המבקש התייצב לפגישה בא כוחו שביקש לקבל מסמכים הקשורים בחשדות הקשורים נגד המבקש (עיין ס' 5 לבקשה). מר ולדמן לא יכול היה לומר, מתי התקבל מידע הקושר את המבקש בקבלת טובות הנאה מספקי המשיבה, אולם אישר, כי אותו זימון לפגישה בחודש 1/11 לא קשור למידע החדש, אלא הזימון לפגישה היה קשור לספיחים של פרשת חשמל הצפון (עמ' 8 סיפא, ועמ' 9 רישא לפרוטוקול). מר ולדמן לא יכול היה לומר, אם בכלל באותה פגישה בחודש 1/11 היה נתון כלשהו שלא קשור לספיחי פרשת חשמל הצפון, אשר לגביה, אין מחלוקת, כי אינה מהווה עילה להשעיה. הינה כי כן, הפגישה בחודש 1/11 ודאי אינה מהווה מתן זכות טיעון או שימוע בהתייחס לעניינים שכלל לא עלו בה ובהתייחס לחשדות בגינן הושעה המבקש. אשר על כן, יש לבדוק מהם הדברים הנוספים שהתגלו במהלך שנת 2011, והאם לגבי הדברים הנוספים, פעלה המשיבה בהתאם לנוהל ההשעיה והופעל שיקול דעת ראוי, באשר להשעיית המבקש. 6. אין מחלוקת, כי במשך כל התקופה מאז חודש 1/11 ועוד זמן רב לפני שהוגשה ע"י המשיבה תלונה במשטרה כנגד המבקש, ביקש המבקש באמצעות בא כוחו לקבל מסמכים, שלטענת המשיבה מצביעים על פגם בהתנהלותו של המבקש, ולא קיבל מסמכים אלה (עיין עמ' 9, ש' 14-17 לפרוטוקול). מר ולדמן לא יכול היה ליתן ולו נימוק אחד המניח את הדעת, מדוע במהלך שנת 2011 לא הועבר לידי המבקש ו/או בא כוחו, ולו מסמך או פירוט של מכרז אחד או רכישה אחת, שלגביהם יש טענות באשר לאופן התנהלות המבקש. 7. בחודש 5/11 זומן המבקש לפגישה אצל הקב"ט מר גיל מרום. את אשר התרחש בפגישה זו, הננו למדים, אך ורק מעדות המבקש, שכן המשיבה לא טרחה להגיש תצהיר של מר גיל מרום, והיא אף לא טרחה להגיש רישום כלשהו שנעשה בזמן אמת ע"י מר גיל מרום, בקשר לאותה פגישה. המבקש העיד בתצהירו, כי נקרא לשיחה מעכשיו לעכשיו אצל הקב"ט, כאשר לא נאמר לו כלל בעת שנקרא לשיחה, במה מדובר. המבקש העיד בתצהירו (ס 29 לתצהיר), כי נשאל ע"י הקב"ט ובחור נוסף בשם אבשלום, שנכח בחדרו של הקב"ט שאלות באשר להדפסת כרטיס, וזאת למרות שהינו עובד חוץ וכי נאמר לו באותה שיחה ע"י אבשלום, כי קיבל הוראה מהיועץ המשפטי של חברת החשמל לעקוב אחר המבקש. המבקש העיד, כי התרגז על כך ושאל את הקב"ט, האם הם עוקבים גם אחרי עבירות המין, שלגביהן יש שמועות בחברה שהיועץ המשפטי ביצע. כן העיד המבקש, כי בעת שיצא מחדרו של הקב"ט, זרק לו הקב"ט מר גיל מרום טענה/אמירה שהוא קיבל שוחד מחשמל צפון והמבקש ברוב כעסו אמר שהמדובר בהמצאות ושהוא יהפוך על הקב"ט את השולחן. כל השתלשלות העניינים, כגרסת המבקש, פורטה בהרחבה בתצהירו, והוא אף חזר עליה בחקירתו הנגדית (עיין עמ' 4 ש' 22 ואילך, וכן עמ' 5 רישא לפרוטוקול). המשיבה היתה אמורה בתגובתה ובתצהירים מטעמה, לפרט את גרסתה ולתמוך את גרסתה בראיות, ככל שהיא טוענת, שההתרחשות בחודש 5/11 היתה שונה מזו עליה הצהיר המבקש. ניתן היה לצפות, שאם אכן הקב"ט מר גיל מרום הציג למבקש טענות של ממש, באשר לקבל טובת הנאה ספיציפית בעסקת רכש מסוימת או במכרז מסוים, יגיש הקב"ט תצהיר בנושא ויפרט, מה הוצג למבקש באותה פגישה בחודש 5/11, ומה היתה תגובת המבקש, אלא שתצהיר כזה לא הוגש. יתר על כן, אם אכן מתקיימת פגישה בין עובד לבין קב"ט, ובמסגרתה מבקש הקב"ט את תגובת העובד הנחשד לחשדות, מן הראוי לערוך רישום על הדברים, רישום שיכול להיות משמעותי גם בנוגע לגרסה שמעלה הנחשד באופן ספונטני בזמן אמת. יש לציין, כי מסמך כזה, המתעד את הפגישה עם הקב"ט, לא צורף לתצהיר מר ולדמן. אשר על כן, הננו קובעים, כי בהתאם לחומר הראיות שהובא לפנינו, אין כל הוכחה שבחודש 5/11 הוצגו למבקש החשדות הספציפיים נגדו, שמתייחסים לאירועים מהעת האחרונה, ולא לפרשת חשמל הצפון. אין גם כל תימוכין לגרסת המשיבה, שמאן דהוא הציע למבקש לעיין במסמכים ספציפיים, תוך פירוט מהם המסמכים, והמבקש סירב לעיין בהם. מר ולדמן אשר קיבל החלטה על השעיית המבקש, לא טרח כלל לברר, האם יש מסמך המתעד את הפגישה בין המבקש לבין הקב"ט גיל בחודש 5/11, ולא טרח לעיין במסמך כזה, אם הוא קיים (עיין עמ' 10, ש' 6-10 לפרוטוקול). יתר על כן, והגם שמר ולדמן השיב בחקירתו הנגדית, שתחקורים הנערכים בחברה המשיבה, מוקלטים בדרך כלל, הוא לא טרח לצרף תמליל של תחקור שנעשה למבקש ע"י הקב"ט, אם נעשה כזה. 8. עד למועד בו הגיש המבקש בקשה לסעד זמני, לא פירטה המשיבה לפני המבקש, מה הם החשדות כלפיו, ורק לאחר החלטת בית הדין מ-9.10.12, פירטה המשיבה בתגובתה, כי המדובר בחשדות המתייחסים לחברת היפר טרונקיס וכן לספקי המשיבה בשם סופר ארד,R.C ופורום מחשבים. למעט פירוט שמות הספקים לגביהם יש חשדות כי נתנו שוחד, אין פירוט של תאריכים, אין פירוט של עסקאות רכש ואין פירוט באילו מכרזים מדובר. 9. משנשאל מר ולדמן ספציפית, האם באשר לאותם ספקים ששמם פורט בתגובת המשיבה, הוא יודע מה החשדות הספצפיים באשר למבקש, תשובתו היתה: "אני לא מצוי בתוך הפרטים הפנימיים". מר ולדמן אף נשאל, האם המשיבה עדיין עובדת עם אותם ספקים שהיא טוענת כי נתנו שוחד/טובות הנאה למבקש, על מנת לזכות במכרז או בעסקה כלשהי, וגם על כך לא יכול היה להשיב (עיין עמ' 12 לפרוטוקול). 10. בהתאם לתגובת המשיבה, הוצא בתאריך 15.11.11 כתב מינוי ע"י מר איקא יכין סמנכ"ל משאבי אנוש של המשיבה, לקב"ט הארצי של המשיבה-מר אלון הלוי. המשיבה טענה, כי כתב המינוי הוצא בהתאם לסעיף 6.2 לנוהל חשד לביצוע עבירות פליליות, נוהל שמספרו 08-02-01 (להלן-"הנוהל"). 11. סעיף 6.6 לנוהל בנוסח שהוגש ע"י המשיבה (סעיף 4.6 לנוהל בנוסח שהוגש ע"י ועד העובדים), קובע: "במהלך עריכת הבדיקה יקבל עורך הבדיקה את תגובתו של העובד הנחשד בביצוע המעשה החשוד ויאפשר לו להשמיע את טיעוניו בעניין". מחומר הראיות שלפנינו לא עולה, כי מר הלוי-הקב"ט הארצי, או מאן דהוא מטעמו, ביקשו במהלך הבדיקה את תגובת המבקש לחשדות הספציפיות נגדו, ואף לא עולה שאיפשרו לו להשמיע טיעוניו בענין. מר ולדמן נשאל, האם הוא יכול להראות פעולה כלשהי שעשה הבודק שקיבל את כתב המינוי, על מנת לזמן את המבקש ולבקש תגובתו, ותשובתו היתה - "לא" (עיין עמ' 12 סיפא ועמ' 13 רישא לפרוטוקול). וכיצד הסביר מר ולדמן את אי מילוי הוראת הנוהל? מר ולדמן הפנה לאותו מפגש עם מר מרום מחודש 5/11, אשר כפי שציינו לעיל, אין כל ראיה שבו הובאו לידיעת המבקש חשדות ספציפיים נגדו בהתייחס לקבלת שוחד, שלא בהקשר לפרשיית חשמל הצפון. מר ולדמן אף נשאל, האם בין חודש 5/11 לחודש 12/11 (לאחר שהבודק קיבל את כתב המינוי), התווסף חומר כלשהו התומך בחשד כלפי המבקש, ותשובתו היתה "אני לא אמרתי את זה". למעשה עולה מתגובתו של מר ולדמן, שהקב"ט סבר שהוא לא צריך לפנות למבקש והוא יכול לפנות ישירות ולהגיש תלונה במשטרה, מבלי לבקש את עמדת המבקש ומבלי לאפשר לו להשמיע טיעוניו. התנהלות הקב"ט, אשר לא אפשר למבקש להגיב על החשדות כנגדו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הנוהל. 12. בתאריך 12.12.11 שלח הבודק מר אלון הלוי למר איקא יכין המלצה להגיש תלונה למשטרת ישראל כנגד שלושה עובדים. באותו מכתב פירט מר הלוי את שמות שלושת החשודים, וכן ציין, כי חלק מהחשודים היו שותפים לעסקאות סיבוביות או לעסקאות המכונות "פאדי". חלק מהמלצת הבודק הושחר ע"י חברת החשמל, כך שלא ניתן לראותו, אולם מאותו חלק שלא הושחר עולה, כי החשדות זהים כלפי שלושה עובדים, ולא רק כלפי המבקש. באשר למבקש נכתב, כי הוזמן לתשאול, אלא שאין פירוט באיזה תאריך זומן לתשאול, לפני מי היה אמור להיערך התשאול, ומכל מקום, עולה בירור מתגובת ולדמן, כי בין הוצאת כתב המינוי למר הלוי ב-15.11.11, ועד למשלוח המלצתו ב-12.12.11, לא זומן כלל המבקש לתשאול. עובד נוסף שקיימות חשדות נגדו זומן לתשאול ועובד שלישי, גם הוא כמו המבקש, לא זומן לתשאול. 13. בהתאם לעדות מר ולדמן, התלונה במשטרה הוגשה בחודש 12/11 כנגד שלושה חשודים. מר ולדמן לא יכול היה ליתן הסבר מניח את הדעת, מדוע רק לגבי המבקש הוחלט על השעיה. מר ולדמן אף לא הסביר לבית הדין, מה ההבדל בין הגשת התלונה במשטרה לבין אישור המשטרה, כי נפתחה חקירה. בעדכון החקירה שצורף כנספח 4 לתצהיר מר ולדמן מופיע (ככל הנראה בטעות), כי המדובר בחקירה נגד עובד מדינה, כאשר העותק שצורף הינו עותק שנשלח לנציבות שירות המדינה, וכל מה שסומן בו, הינו שהמדובר בדיווח ראשוני שעניינו החשדות. תאריך האירוע המדווח, הינו 22.10.09. לפחות לכאורה, מאופן הדיווח לא עולה, כי יש בו יותר מאשר עצם הגשת התלונה כנגד המבקש ועולה, כי המדובר באירוע ספציפי מ-22.10.09. 14. המבקש אישר כי נחקר במשטרה, אלא שבהתאם לעדותו, לא נקטו במשטרה במספר של מכרז, או בשם של חברה/ספק שממנו הוא חשוד כי קיבל שוחד, אלא הראו לו מסמכים שונים וביקשו שיגיב עליהם (עיין עמ' 5 לפרוטוקול). ב"כ חברת החשמל הצהיר לפרוטוקול, כי לא ימנע מב"כ המבקש לשאול את מגיש התלונה, על מה בדיוק הוגשה התלונה במשטרה, דהיינו בקשר לאיזה לקוח ולאלו תאריכים טוענת חברת החשמל, כי המבקש חשוד בקבלת שוחד ובקשר לאיזה מכרז וכלפי מי, טוענת חברת החשמל שהמבקש הטה מכרזים (עיין עמ' 6 רישא לפרוטוקול). אלא שלמרות הצהרת ב"כ המשיבה, מר ולדמן-עד המשיבה לא ידע דבר, ולתיק בית הדין לא הגישה המשיבה, ולו את התלונה המפורטת שהוגשה מטעם המשיבה למשטרה, כלפי המבקש ועובדים נוספים, כך שגם כיום לא יודע בית הדין, ולטענת המבקש אף הוא לא יודע, במה בדיוק הוא מואשם. המשיבה יכולה היתה לצרף לתגובתה את נוסח התלונה שהוגשה על ידי למשטרה בצירוף החומר שהעבירה למשטרה בד בבד עם התלונה, אולם לא עשתה כן. 15. למבקש הוצא בתאריך 2.9.12 זימון לשימוע. בזימון זה נכתב, כי המשיבה פועלת בהתאם לנוהל, וכי היא שוקלת להשעותו לאור הודעת המשטרה מ-23.8.12 על פתיחת חקירה בעניינו בחשד לעבירת שוחד והפרת אמונים. במכתב הזימון לשימוע נכתב: "מהודעת המשטרה והמידע שבידי חברת החשמל עולים לכאורה חשדות, בין היתר, לקבלת שוחד ...". כאשר מר ולדמן נשאל, איזה מידע היה בחברת חשמל והיה לפניו כאשר הוציא מכתב זה, תשובתו היתה: "לא היו בידי חומרים, אלא נאמר לי ע"י הקב"ט וע"י היעוץ המשפטי שיש חומרים נוספים שלא נמסרו לי" (עמ' 11, ש' 6-7 לפרוטוקול). 16. חברת החשמל טענה בתגובתה, כי היתה בעיה ב-409 תיקי רכש בהם טיפל המבקש (ס' 9 לבקשה וס' 8 לתצהיר מר ולדמן). מר ולדמן נשאל, כמה תיקי רכש בדקו לגבי המבקש והשיב, כי אינו יודע. מר ולדמן נשאל, האם הוא, לפני שהחליט להשעות את המבקש ראה בעיניו ובדק ולו תיק אחד לדוגמא שממנו עולה חשד כלפי המבקש, ותשובתו היתה "לא ראיתי את התיקים" (עיין עמ' 1, ש' 16 לפרוטוקול). ממייל שהועבר במחלקת הרכש וכן הופנה למנהל אגף אספקה ואחסנה, ליועץ המשפטי ולגורמים נוספים (מ/3), עולה מפורשות, כי מספר התיקים החסרים או שיש לגביהם בעיה, לא עמד כלל על 409, אלא על כרבע מכך. נתון זה נשלח לכל הגורמים הרלוונטים, לרבות ליועץ המשפטי-מר דוד יהב, עוד ב-5.8.12, ואף על פי כן בחרה המשיבה לנקוב דווקא במספר 409 בתגובתה ובתצהירה (הגם שלמשיבה ניתנה אפשרות להודיע לבית הדין, האם היא טוענת כי המדובר במייל שלא היה ולא נברא, לא נתקבלה הודעה בעניין מאת המשיבה - משמע, המייל נשלח ב-5.8.12 לגורמים המוזכרים בו). בין כך ובין אחרת עולה מפורשות, כי מר ולדמן, אשר אמור היה להפעיל שיקול דעת, לא בחן כלל, ולו תיק רכש אחד לדוגמא, לגביו יש חשדות, כך לגרסת המשיבה, בטרם הישעה את המבקש. 17. בעקבות הזימון לשימוע נעשתה פניה ע"י ב"כ המבקש למר ולדמן בבקשה לקבל חומר. בפניה לא ביקש ב"כ המבקש את החומר המצוי בתיק המשטרה, אלא את המידע שבידי המשיבה המוזכר בזימון לשימוע. באותו מכתב כתב ב"כ המבקש מפורשות, למר ולדמן, כי: "החברה לא הציגה עד היום בפני מרשנו כל חומר שכביכול נמצא בידה לתגובתו" (עיין במכתב מ-3.9.12 נספח ה' לתצהיר המבקש). למר ולדמן אף נשלחו תזכורות ב-5.9.12, ובפנייה נכתב, שלא יתכן שהנתון היחיד שמעבירים למבקש בטרם שימוע יהא אישור המשטרה על פתיחת החקירה. בתגובת המשיבה נכתב, כי החומר שהיה מצוי בידי החברה הועבר למשטרה, ולכן אין החברה יכולה להעביר אותו לבקש או לבא כוחו. 18. במכתב ב"כ המבקש למר ולדמן מ-11.9.12, הופנה מר ולדמן לכך, שהמשיבה לא פעלה בהתאם לנהלים הפנימיים שלה, לא הוצגו לפני המבקש ממצאי הבדיקה-ככל שנערכה, לא הועבר למבקש המידע על בסיסו מבקשים להשעותו. ב"כ המבקש אף ציין, כי ביחס לעובדים אחרים, העבירה החברה חומר לעובדים בטרם עריכת השימוע, ולא ברור, מדוע כלפי המבקש היא נוהגת אחרת. ב"כ המבקש אף הסביר, שבשום שלב בעבר לא הוצג למבקש מקרה ספציפי לגביו הוא נחשד ונתבקשה תגובתו. עוד ובנוסף העלה ב"כ המבקש בפנייתו טענה על התנהגות מפלה כלפי המבקש, כאשר לגבי חשודים אחרים בעבירות פליליות לגביהם מתנהלת חקירת משטרה, ואשר שמם הוזכר במכתב ב"כ המבקש, לא ננקטו הליכי השעיה. 19. המבקש לא התייצב לשימוע משלא קיבל חומר אליו יוכל להתייחס ובתאריך 20.9.12 נשלחה לב"כ המבקש החלטת מר ולדמן על השעית המבקש לתקופה של 3 חודשים, שאז תשקל שנית ההשעיה. מהם השיקולים אשר שקל מר ולדמן בעת קבלת ההחלטה ב-20.9.12, כעולה ממכתבו נספח ט' לתצהיר התובע? למעשה הסתפק מר ולדמן, רק בכך שהוגשה תלונה למשטרה ונפתחה חקירה כנגד המבקש, על מנת להשעותו. וכך כותב מר ולדמן: "הגם שאין בידי חומר חקירה, הרי שזמונו של מרשך לחקירת משטרה מהווה ראיה לכאורה בדבר קיומו של חשד לפלילים בעניינו". מר ולדמן מציין, כי מאחר ותפקידו של המבקש הינו קניין באגף האספקה ולאור החשדות, די בכך על מנת להוות שיקול מכריע בהחלטתו. אין התייחסות פרטנית בהחלטה לטענות המבקש באשר להפליה בנקיטת הליך השעיה כנגדו, אלא אמירה כללית, שהחברה בודקת כל מקרה לגופו. 20. על כל השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, יש להוסיף את הנתון כי בחודש 12/11 בוצעה רוטציה פנימית במחלקת האספקה והאחסנה, והמבקש עבר לתחומי עיסוק אחרים כ-10 חודשים לפני שהושעה (עיין מ/2). כל זאת במסגרת רוטציה המבוצעת כדבר שבשגרה במחלקת האספקה, ובלא קשר לחשדות כלשהם כלפיו. 21. הנוהל מחייב את עורך הבדיקה לדווח, גם אם טרם הסתיימה עריכת הבדיקה על ממצאים שמבססים חשד לעבירה פלילית לסמנכ"ל משאבי אנוש, למנהל האגף הממונה על העובד החשוד, למבקר הפנים, ליועץ המשפטי ולמזכיר החברה. כאשר מבוצע דיווח כזה, על מנהל האגף לשקול הגשת תלונה במשטרה, לדווח למנכ"ל החברה, להודיע למנהל כח האדם הנוגע בדבר, על מנת שזה יודיע על העניין לועד העובדים. עולה מהאמור לעיל, כי מיד כאשר דיווח עורך הבדיקה לסמנכ"ל משאבי אנוש על חשד לביצוע עבירה פלילית, היה צורך ליידע את ועד העובדים על כך. המשיבה בתגובתה טענה, כי הליך השעיה זמנית בהתאם לנוהל, אינו מצריך מעורבות של ארגון העובדים, אולם היא שלחה העתק מהזימון לשימוע ומההחלטה בדבר ההשעיה הזמנית לארגון העובדים (ס' 26 לתגובה). בעקבות אמירה סתמית זו הורינו, עוד בטרם הדיון, למשיבה לפרט, למי בדיוק נשלחו המסמכים ומתי, ומתצהירו המשלים של מר ולדמן מתאריך 28.10.12, עולה, כי מזכירותיו של ולדמן שלחו העתק מהזימון לשימוע למכותבים שונים ובהם מזכירת ועד עובדי מרחב צפון בחברה, הגב' שיקמן. המשיבה, בניגוד לנוהל, לא טרחה לעדכן את ועד העובדים עוד בחודש 12/11 על המלצת הבודק מר אלון הלוי, ואף לא טרחה לעדכן את ועד העובדים, כאשר הוגשה תלונה במשטרה, אלא רק כאשר זומן העובד לשימוע, עובר להשעיתו. המשיבה אף לא יידעה את כל הגורמים הרלוונטיים האחרים, המפורטים בנוהל, באשר לחשד. דהיינו, המשיבה, אשר מקור סמכותה להשעות הינו הנוהל, בוחרת לה אילו חלקים מהנוהל לנהוג על פיהם ומאילו חלקים להתעלם. טיעוני המבקש בתמצית: 22. המבקש חזר בסיכומיו על האמור בבקשה וטען, כי השימוע אליו הזומן לאו שימוע הוא, וכי לא ניתנה לו כלל זכות טיעון פאסיבית שהיא תנאי לזכות הטיעון האקטיבית, למרות פניות רבות שלו לקבל את החומר. עוד ובנוסף טען המבקש, שבעצם לעורך השימוע לא היה ידוע דבר, וחצי דבר, על החשדות שמייחסים למבקש, למעט עצמם הגשת התלונה במשטרה והחקירה כנגד המבקש, והוא לא טרח לברר, ולו ברמה מינימלית, על מה מבוססים חשדות אלה. למעשה טוען המבקש, כי מר ולדמן, באופן אבסורדי טוען, שהוא אמור היה לשמוע מהמבקש, מהם בדיוק החשדות כלפיו. המבקש אף הדגיש, כי המשיבה לא הביאה את העדים הרלוונטיים, לרבות לא את הקב"ט מר מרום, או מר הלוי, ומר ולדמן על מרבית השאלות שנשאל, השיב "לא יודע". 23. המבקש הדגיש כי פתיחת חקירה ע"י המשטרה, כשלעצמה, אינה מהווה בסיס להשעיה. טיעוני ועד העובדים בתמצית: 24. ועד העובדים הצטרף לטיעוני המבקש, שהליך שימוע תקין לא היה. הועד הדגיש, כי הסמכות הנורמטיבית להשעיה זמנית אצל המשיבה, הינו הנוהל, ונוהל זה הופר באופן בוטה ע"י המשיבה, כאשר לא נערכה בדיקה אמיתית, הבדיקה לא הושלמה, לא ניתנה למבקש האפשרות להגיב על החשדות כנגדו, והעניין לא דווח לועד. 25. ועד העובדים אף הדגיש, כי המשיבה בחרה איזה חלקים מהנוהל לקיים ואיזה לא, כאשר יש צורך לדווח על תוצאות הבדיקה, יש לדווח זאת אף לדירקטוריון, ובכפוף להנחיות היועץ המשפטי ומזכיר החברה, יש לדווח גם ליועץ המשפטי לממשלה. כמו כן, יש להעביר דיווחים לראש הממשלה, לשר האנרגיה ולרשות החברות הממשלתיות. כל אלה לא בוצעו. 26. הועד הדגיש כי הנוהל המאפשר השעיה חד צדדית, בלא קבלת הסכמת הועד, הינו חריג למערכת היחסים הקיבוצית הפריטטית הקיימת אצל המשיבה. בנסיבות אלה, הדיווח לועד העובדים, אינו דיווח שמטרתו יציאת ידי חובה, אלא דיווח שצריך להיעשות בשלב מסוים - שלב קבלת ממצאי הבדיקה, ועוד בטרם הגשת התלונה למשטרה. לועד יש תפקיד לוודא שכל הוראות הנוהל מתקיימות, לרבות שניתנה אפשרות לעובד להגיב לבדיקה. כאשר לא מדווחים כלל לועד בזמן אמת, כפי שיש לעשות לפי הנוהל, נגרם עיוות, כמו במקרה שלפנינו. 27. ועד העובדים הדגיש, כי אין הוא מגבה עובד המבצע עבירות, אך מאידך גיסא, יש לו תפקיד להגן על עובדים מפני שרירותיות ומפני האשמות שווא, שיש בהן כדי לפגוע בשמם הטוב של העובדים ובפרנסתם. הועד אף ציין, כי יש לו ראיה רוחבית של מקרים בהם נקטה המשיבה בהשעיה, ושל מקרים בהם, למרות קיום חשד לא ננקט הליך השעיה, ואף לגבי התנהלות זו, דהיינו השוואה למקרים אחרים, יכול היה הועד לומר דברו בזמן אמת, לו היה מיודע. 28. הועד אף ציין, כי יתכן ולו היתה ניתנת לעובד/המבקש האפשרות להגיב על החשדות ועל המסמכים בטרם הגשת תלונה למשטרה, היתה נמנעת הגשת התלונה. עוד ובנוסף הדגיש הועד, כי בטרם השעיה ניתן לשקול, בסיוע נציגי הועד, אפשרויות פחות דרסטיות מהשעיה, כגון: ניוד זמני, הצבת מנגנון ביקורת על עבודת העובד החשוד ועוד. טיעוני המשיבה בתמצית: 29. המשיבה טוענת, כי לאור הודעת המשטרה על פתיחה בחקירה, ומאחר ולטענתה, אין המדובר באירוע בודד, הגם שבהודעת המשטרה מוזכר תאריך אירוע ספציפי אחד בלבד, היא ביקשה להשעות את המבקש לאחר שהזמינה אותו לשימוע והוא לא התייצב. 30. לטענת המשיבה, מאחר והמבקש נחקר במשטרה בחודש 8/12, הוא יודע במה מדובר, ועל כן לא היה צריך להעביר לו חומר כלשהו נוסף. עוד ובנוסף טוענת המשיבה, כי המשטרה הודיעה לקב"ט שאין אפשרות להוציא חומר כלשהו מתוך תיק החקירה המתנהלת בעניינו של המבקש, בטרם הוגש כתב אישום או נסגר התיק, מסיבה כלשהי (נספח 9 לתצהיר מר ולדמן). 31. הפגמים שנפלו בהתנהלות חברת חשמל, הינם פגמים פרוצדוראליים, ואין מקום שבית הדין יתערב בהשעיה זמנית ובשיקול דעת המשיבה. ההשעיה בוצעה, רק לאחר קבלת הודעת המשטרה על פתיחה בחקירה, ולאחר שהמבקש נחקר. מאחר ושני העובדים האחרים שלגביהם הוגשה אותה תלונה למשטרה, כמו לגבי המבקש, לא נחקרו, המשיבה לא השעתה אותם. המשיבה אף הפנתה לפסק הדין בעניין ציפורה הלוי. דיון והכרעה: 32. אין די בעצם הגשת תלונה בעבירה הנושאת עימה קלון, כדי להביא אוטומטית להשעיה, ויש צורך לבחון, האם הופעל שיקול דעת ראוי בנסיבות העניין, והאם ניתנה למבקש זכות הטיעון, שאם לא כן המדובר בפגיעה בכללי הצדק הטבעי. נציין, כי לו היה די בעצם הגשת תלונה או בעצם פתיחת חקירה במשטרה על מנת להשעות, כך היה נכתב בנוהל [או לצורך השוואה בחוק שירות המדינה (משמעת)] ולא היה צורך בהפעלת שיקול דעת, אלא המדובר היה בהשעיה אוטומטית עם פתיחת חקירה לגבי העבירה שיש עימה קלון. 33. הסמכות להשעות עובד קיימת, רק מקום שיש מקור נורמטיבי המעניק אותה. יש לפעול לפי מקור זה, כאשר משעים את העובד. על בעל הסמכות לפעול משיקולים עניינים, ללא משוא פנים, ותוך הפעלת שיקול דעת. 34. בענייננו, לאור חומר הראיות שהובא לפנינו, עולה בבירור, כי המשיבה לא פעלה בהתאם להוראות הנוהל הרלוונטי, לא נתנה למבקש את האפשרות ליתן תגובתו לחשדות כנגדו ולהשמיע טיעוניו בעניין, בחרה להגיש תלונה במשטרה בטרם קיבלה את תגובתו העניינית של המבקש, ובטרם דיווחה על העניין לועד העובדים. לאורך כל התקופה, ועוד בטרם נחקר המבקש במשטרה, לא העבירה המשיבה לעיונו מסמכים כלשהם הקשורים בחדשות כנגדו, ואף לבא כוחו לא הועבר מסמך כלשהו, כך שמעבר לטענה כללית, כי המבקש נחשד בקבלת שוחד/טובות הנאה, לא נדרש המבקש ע"י המשיבה להגיב לאשמה ספציפית שניתן להתייחס אליה. 35. אין מקום כי נחזור על כל הפסיקה המפורטת, באשר להליכי השעיה ולמטרת השעיה, פסיקה המוזכרת גם בפסקי הדין בעניין חי נ' חברת חשמל (בתיק ס"ע 18287-03-09), ובעניין ציפורה לוי, שהוזכרו ע"י הצדדים. בעת ההשעיה יש לקחת בחשבון את טובת הציבור מחד גיסא, אל מול מניעת שרירות ופגיעה בעובד, מאידך גיסא. מטרת ההשעיה אינה עונשית, אלא הגנתית. מכל מקום ברור, שלא יתכן שאדם יושעה בשל חשד לעבירה שיש עמה קלון, כמו עבירת קבלת שוחד, מבלי שיאפשרו לו להגיב ספציפית על טענות כנגדו, ומבלי שניתנה לו, ולו ברמה המינימאלית, זכות הטיעון, לגבי אותם חשדות. אם הטענה של המשיבה, הינה טענה כללית - לקחת שוחד, אזי התשובה היחידה שיכול המבקש ליתן לטענה כזו, ככל שהוא מכחיש כי קיבל אי פעם שוחד, הינה - לא לקחתי. לעומת זאת, אם המשיבה מציגה לפני המבקש, ולו מקרה אחד, שבו, לכאורה, יש אי סדרים בתיק רכש שעליו הוא היה אחראי ו/או חומר נוסף ממנו עולה, כי קיבל שוחד, אזי על המבקש להגיב לטענות ספציפיות. 36. גם בפירוט שיקולי נציבות שירות המדינה - אגף המשמעת, באשר להשעיה או להעברה זמנית, קיימת התייחסות ברורה לנושא של קיומו של חומר ראייתי לביסוס החשד, ואין די בכך שהוגשה תלונה על מנת להשעות עובד. כאשר המדובר בעובד מדינה, יש חובת התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, והיועץ המשפטי לצורך מתן עמדתו, לוקח בחשבון גם את חומר החקירה הפלילית שנאסף עד לאותה עת. בענייננו הגורם המשעה - מר ולדמן, לא ידע ולא התעניין כלל, מהו חומר החקירה הפלילית הקיים כנגד המבקש, ולמעשה הסתפק בכך שנפתחה חקירה פלילית על מנת להגיע למסקנה, שיש להשעות את המבקש. 37. על מנת למנוע שרירות ופגיעה בעובד, אשר יתכן ובהאשמות כנגדו יש ממש, אולם גם יתכן שמאן דהוא "מחפש אותו" ומבקש להתנכל לו, המינימום שהיה צריך הינו ליתן למבקש פרטים ספציפיים על החשדות כנגדו, לאפשר לו להגיב עליהן ולבחון, ברמת הסבירות, האם תשובתו יכולה להניח את הדעת, אם לאו. הפיקוח השיפוטי על ההשעיה, הנעשה לאור הכללים המקובלים להתערבות בהחלטה מנהלית, כולל פיקוח על השאלה האם החלטת ההשעיה פגעה בכללי הצדק הטבעי, או נגועה באי סבירות קיצונית. בע"ע 478/07 שוקי ויטה נ' נציג שירות המדינה, התייחסה השופטת ארד (כתוארה אז), בפסק דינה בהרחבה לתנאים להפעלת סמכות ההשעיה, והדגישה את חשיבות התנאי של היוועצות עם פרקליטות המדינה בהתייחס לבחינת חומר הראיות. שלא כמו במקרה שלפנינו, פירטה הנציבות שם בפני המערער, מר ויטה, את הפעולות החריגות והחשדות המיוחסים לו בנסיבות המקרה, הדגישה כי אין המדובר באירוע חד פעמי, ודאגה להתעדכן בנוגע להתקדמות החקירה מהפרקליטות ומהמשטרה (הצדדים מופנים לסעיף 40 לפסק הדין). באותו עניין נחקר המערער עשר פעמים במשטרה ואף הציגו לפניו לפחות אחד מבין התיקים, אשר בהתייחס אליהם הוא נחשד, והוא קיבל פירוט נרחב מפי ב"כ הנציבות על החשדות המיוחסים לו, כפי שהם עולים מהחקירה. 38. המקרה שלפנינו אינו דומה כלל למקרה של ציפורה לוי, שהוזכר ע"י ב"כ המשיבה (ע"ע 1132/00 ציפורה לוי נ' נציב שירות המדינה, פד"ע לה' 376). בעניין ציפורה לוי המדובר היה בעובדת משרד הדתות, אשר נפתחה נגדה חקירה פלילית למשטרה בחשד לעבירה של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. נציב שירות המדינה קיבל מהמשטרה דיווח המכונה "דיווח על אשמה נגד עובד מדינה", ובדיווח זה צוין החשד, וכן צוין כי העובדת הודתה בעובדות. ודוק, הדיווח בעניין ציפורה לוי לא היה דיווח על פתיחה בחקירה, אלא דיווח על אשמה. בענייננו, כל שקיבל מר ולדמן מהמשטרה, הינו דיווח על פתיחה בחקירה, המהווה דיווח ראשוני בלבד. יתר על כן, בניגוד לעניין ציפורה לוי, אשר בו היתה הסכמה ליתן למערערת אפשרות נוספת להשמיע טענותיה לפני הנציב, וכאשר המערערת שם הבהירה, כי אין לה טענה באשר לאי פירוט נוסף מטעם הנציב בנוגע להאשמות כנגדה, הרי בענייננו, זהו לב טענותיו של המבקש, שאין פירוט כלשהו של האשמות כנגדו (עיין פיסקה 2ח' לפסק-דינה של השופטת ארד (כתוארה אז). בעניין ציפורה לוי נפסק, כי הנציב פעל כדין, משעה שהגיע אליו הודעת המשטרה בדבר פתיחה בחקירה בקשר לעבירות בעלות חומרה, וכאשר יש הודאה בעובדות מטעם החשודה. עוד ובנוסף בעניין ציפורה לוי, היתה התייחסות מפורטת של המערערת שם לכל החשדות כנגדה בעת פניית בא כוחה אל הנציב במכתב מ-2.2.00, כך שבית הדין שם הגיע למסקנה, שהמערערת לא היתה בבחינת "סומא בארובה". יתר על כן, כאשר המדובר בהשעיה ע"י הנציב, מתקיים הליך היוועצות עם הפרקליטות, ולפרקליטות יש כלים לבחון את מהות העבירה ואת סוג הראיות הנדרשות, גם לצורך השעיה. התייעצות כזו עם גורמים בפרקליטות, לא היתה בענייננו, כך שקשה לומר שניתן להגיע לאיזון כלשהו, מבלי שלמבקש ולבא כוחו מפרטים במה הוא בדיוק נחשד, ומבלי שגורם אובייקטיבי כלשהו, עובר על חומר הראיות בהתייחס לחשדות כנגדו. 39. מטרת הדיווח לועד, כמפורט בנוהל, כמו גם מטרת השימוע, הינה להגיע לאיזון נכון בין חומרת המעשה הפלילי המיוחס, כך שאם בוצע, ראוי להרחיק את מבצעו מהעבודה, לבין האפשרות שמאן דהוא אצל המשיבה יעשה שימוש לרעה במנגנון ההשעיה. מחקירתו הנגדית של מר ולדמן עולה, כי לא הופעל שיקול דעת על-ידו בטרם הושעה המבקש. 40. עוד ובנוסף, אין התייחסות פרטנית לטענות המבקש בדבר הפליה ונקיטת איפה ואיפה, באשר להליך ההשעיה. גם בנקודה זו, לו היה מדווח הועד בזמן אמת, ניתן היה לבחון את העניין. המשיבה לא הוכיחה לבית הדין, כי לאור אופן התנהלות הדברים, ניתן להגיע למסקנה, שלא נעשה שימוש לרעה במנגנון ההשעיה, ושהאיזון הנכון במקרה שלפנינו, מחייב את אישור ההשעיה. בעניין יעקב חי נפסקו הדברים הבאים: "... עקרון המידתיות מוצא את ביטוי גם בצורך לאזן בין ההצדקה שבהרחקת העובד ממקום העבודה, לבין כמות החומר ולו לכאורי ואיכותו המצביעים על אשמתו של העובד ..." לו היה מוגש כתב אישום כנגד המבקש, הרי למרות כל הפגמים, היה בכך כדי להוות את האיזון של חומרת העבירה, המצדיקה השעיה (ואין ספק, שלקיחת שוחד הינה עבירה חמורה המצדיקה - ככל שיש לגביה ראיות ממשיות - השעיה). מטבע הדברים, ככל שהליך הבירור של החשדות מתקדם, ויותר גורמים בודקים את העבירות המיוחסות למבקש ומשתכנעים לנקוט בהליכים כנגדו, כך גוברת ההצדקה להשעיה לאור התכלית העומדת ביסוד ההשעיה. יתר על כן יש להניח, כי כאשר מוגש כתב האישום, מתבצע הדבר לאחר שהמשטרה נותנת לחשוד להגיב על כל דבר ועניין. בענייננו לא אלה הם פני הדברים, שכן, מעדות המבקש עולה, כי לא נחקר באופן מסודר על אירוע ספציפי לגביו נטען שנטל שוחד, אלא יותר נשאל שאלות כלליות לגבי משמעותם של ניירות שונים הקשורים למכרזים (עיין עמ' 5, ש' 18-23 לפרוטוקול). איננו יודעים מהו האופן בו המשטרה מתכוונת לחקור את המבקש ואת כל הקשורים לפרשה, בכמה ישיבות חקירות יהא צורך, והאם אכן, כגרסת המבקש, שיטת המשטרה היתה שבשלב ראשון נתבקשו הסבריו על משמעותם של מסמכים שונים בהליכי רכש ובהליכי מכרז, והוא לא הופנה כלל לעסקת רכש ספציפית או למכרז ספציפי, שלגביו נטען כי הוא נטל שוחד. כאשר אלה הם פני הדברים, המשיבה לא הצליחה להראות ולו ברמה מינימאלית, כי ניתנה למבקש זכות הטיעון כראוי. בעניין יעקב חי נפסק, בהתייחס לנוהל ההשעיה של חשוד בביצוע עבירות פליליות, כי: "בנסיבות אלה, בהן מקנה הסעיף סמכות כה רחבה ובלתי מותנית לנקוט בהליכי השעיה, שומה עלינו לפרש את הוראותיו בזהירות ובצמצום, על רקע מכלול הוראות הנוהל ...". בית הדין בעניין חי העתיק את הוראות סעיף 4 לנוהל (סעיף 6 לנוהל שהוגש ע"י המשיבה בתיק שלפנינו), והדגיש, כי הנוהל קובע מנגנון בדיקה מוגדר ומפורט שיש לעמוד בו. המבקש בענייננו, לא קיבל דו"ח מפורט על ממצאי הבדיקה, ולא ניתנה לו האפשרות להגיב עליהם. 41. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי דין ההחלטה על השעית המבקש - כפי שהתקבלה ע"י מר ולדמן כמתועד במכתב מתאריך 20.9.12 - להתבטל. יחד עם זאת, רשאית המשיבה לשקול - לאחר התייעצות עם ועד העובדים ומתן זכות טיעון למבקש, האם יש מקום לנייד, בשלב זה, את המבקש לתפקיד מתאים אחר, או האם יש מקום לקבוע מנגנון ביקורת על עבודת המבקש, לאור החקירה שנפתחה, כאמור בדברי ב"כ הועד (עמ' 21, ש' 19 לפרוטוקול) ולפעול בעניין בהתאם להסכמים ו/או הנהלים הקיימים במשיבה. 42. הננו מחייבים את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. 43. לפחות לכאורה, עולה כי לאור החלטה זו, מתייתר הצורך בדיון בתביעה כפי שהוגשה ע"י המבקש, למעט בקשתו למתן החלטה באשר לפיצול סעדים, ועל המבקש להודיע עד לתאריך 11.11.12, האם נותרה לו בקשה נוספת מעבר לפיצול סעדים בתיק העיקרי. כמו כן, תגיב המשיבה עד 11.11.12, באשר לבקשת המבקש/התובע לפיצול סעדים. 44. מעקב 12.11.11. 45. מזכירות בית הדין תודיע לבאי כח הצדדים על מתן ההחלטה, כך שהצדדים יכולים לראותה בתוכנת הנט, וכן תשלח העתק ממנה בדואר רשום לבאי כח הצדדים. שוחדהשעיה