הרשאת חתימה בין בני זוג - האחד בשם משנהו

הרשאה בין בני זוג בעניין הסקת הרשאה בין בני זוג לחתום האחד בשם משנהו :בספרם של המלומדים יצחק יערי, ודורון תמיר דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שלישית, עמוד 116: בני זוג - הסקת הרשאה לחתום מזוגיות- ההלכה הפסוקה מורה גם אם פלוני נותן לבן זוגו פנקס שיקים שלם אין בכך ראיה מכרעת לכך שפלוני נתן לבן הזוג הרשאה גורפת למשוך שיקים בשמו, ובפרט כאשר לבן הזוג אין זכות חתימה בחשבון השקים. הנטל להוכיח הרשאה אינו קל, שכן נקודת המוצא במצב של חתימה בתוקף הרשאה היא שההרשאה מוגבלת, והיא מחייבת את השולח רק אם השולח פעל בגבולות ההרשאה ממש. (ע"א 2692/04 שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ). חוק השליחות, תשכ"ה - 1965 סעיף 1 (א) שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי. (ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית. סעיף 2 שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח. סעיף 3 השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם. סעיף 6 (א) פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום-לב ובתמורה לפני האישור. סעיף 92(א) לפקודת השטרות מכיר ב"חתימה בתוקף הרשאה" כמקיים את יסוד החתימה כתנאי סף כאמור לאור סעיף 22(א). קרי, די בחתימתו של מורשה כדי לקיים את דרישות החתימה הקבוע בסעיף 22(א) ואין הכרח שההמחאה תישא את חתימת מורשה החתימה עצמו (ע"א 1286/09 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה (פ"ד מח(5)799, 805 . בספרו של המלומד שלום לרנר, דיני שטרות, התשנ"ט 1999 פרק שתים עשרה העוסק בשליחות בשטרות, (בעמוד 375) דן המלומד בסוגיית השליחות על פי פקודת השטרות: על פי דיני החוזים הכללים, עשוי אדם לחוב כלפי אחר אפילו לא התחייב בעצמו, אלא באמצעות שלוח שמונה על ידו. כלל זה מוצא את ביטויו בסעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ז 1967, לפיו "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין את השולח". השולח הוא צד לחוזה לכל דבר ועניין, כאילו ערך אותו בעצמו ואילו השלוח "יוצא מהתמונה", ואין הוא מבחינה משפטית צד להסכם שנערך עם הצד השלישי. דברים אלה אמורים כאשר פעל השלוח במסגרת הרשאתו, אך כאשר חרג השלוח מההרשאה, פעולתו איננה מחייבת את השולח (חוק שליחות, סעיף 6) ובהמשך, בפרק חמש עשרה - זיוף חתימות ועשיית פעולות אחרות ללא הרשאה בשטר (עמוד 486) "...הסיכון של חריגה מהרשאה מוטל אפוא, כמו בדיני השליחות הכללים, על הצד השלישי ולא על השולח. לעניין זה אין רלבנטיות למעמדו של הצד השלישי, וגם אוחז כשורה אינו זכאי לתבוע את השולח במקרה של חריגה מהרשאה..." הסעיפים הרלבנטיים לפקודת השטרות [נוסח חדש] 22.(א)אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה. 23א' חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו. 24.חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש. 25(א)מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית. 92.(א) מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו. בעניין 3272/06 תיווך הצומת בע"מ נ' מרסל טורס בע"מ נפסק, כי ניתן לחייב אדם בפירעון צ'ק מכח סעיף 92 לפקודה גם במקרה ולא חתם עליו בעצמו "לאור האמור בסעיפים 23 סיפא ו- 92א לפקודת השטרות, ניתן לחייב אדם בפרעון שיק גם במקרה שלא חתם עליו בעצמו וזאת אם נתן לאחר הרשאה לחתום בשמו. הפסיקה קבעה זה מכבר כי הענקת הרשאה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת ואין הכרח שתהיה מגובה במסמך כתוב. עם זאת, יש לבסס קיומה של הרשאה בהוכחות מספקות ואין די בטיעונים בעלמא ובמסקנות ערטילאיות..." המלומד יואל זוסמן, בספרו דיני שטרות, (מהדורה שישית עמוד 55-56). "...הרשאה שניתנה איננה מהווה חלק מהשטר עצמו, ואינה חייבת להינתן בכתב. הואיל ומותר להרשות אדם בדיבור פה לחתום על שטר, מימלא מותר להוכיח הרשאה בעדים. הפקודה אינה קובעת הוראות מיוחדות לעניין ההרשאה...שתיקתה פירושה, שיש לנהוג בעניין זה לפי דיוני החיובים הכללים. מכאן, שאין אפילו צורך בהרשאה מפורשת אלא הרשאה מכללא דיה..." ובהמשך..."...דיני החוזים מכירים גם בתוקפה של הרשאה שניתנה אחר מעשה, היינו, באישור בדיעבד של חתימה שנכתבה בשם המרשה, ללא הרשאה, או "ראיפיקציה" אפילו על ידי שתיקה. כלומר, מקום שנודע לאדם פלוני שלא הורשה לכך, פעל בשמו, והוא שתק ולא גילה את רצונו לנער את חצנו מן המעשה, יש שתיקה זו משמשת ראיה שהסכים לפעולה שנעשתה ואישר אותה..." בע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ נקבעו שלושה מבחנים לעניין קביעת חבות שיטרית על המרשה כלפי האוחז בשטר וכיצד ניתן לראות בחתימתו כ"חתימה בתוקף הרשאה": האפשרות האחרת הוצגה על ידי דעת הרוב בעניין רינסקי הנ"ל. למעשה קבעה דעת הרוב מבחן הכולל שלושה נדבכים. בנדבך הראשון, כאשר מדובר בצדדים רחוקים, נדרש דרך כלל, כי אכן יתקיים "מבחן צורני". היינו, נדרשת אינדיקציה צורנית על חזות השטר עצמו באשר ליחסי ההרשאה. יחד עם זאת נקבע, כי אינדיקציה זו נלמדת מחזות השטר כולו ואינה מוגבלת דווקא לתוספת מילים לצד החתימה. הנדבך השני, שהוא הרלבנטי לענייננו הינו כאשר מדובר בצדדים קרובים, היינו, צדדים השותפים לעסקת היסוד בגינה ניתן השטר. במקרה זה נקבע, כי ניתן לפרש את השטר אף לפי הנסיבות החיצוניות האופפות אותו. הנדבך השלישי, שגם הוא רלבנטי לענייננו נוכח חזות השטר הינו כאשר חזות השטר עצמה היא היוצרת ספק באשר לפרשנותו, אזי נקבע כי אף כשמדובר בצדדים רחוקים שאינם שותפים לעסקת היסוד, ניתן לפרש את השטר על פי נסיבות החיצוניות לו (ראו עניין רינסקי הנ"ל, 475-472). וכפי שפסק כבוד השופט ג'ובראן בסעיף 17 לפסק הדין הנ"ל בהתייחס לפירוש ויישום הילכת רינסקי: "כאשר מדובר במי שהם "צדדים קרובים", נקבע כי ניתן להידרש אף לנסיבות החיצוניות לשטר. קביעה זו יש בה משום חריגה מסוימת מהעקרונות שהציב חברי ואולם, לטעמי חריגה זו אינה חריפה ויש נימוקים טובים המצדיקים אותה. למעשה, משמעה של קביעה זו הינה כי לא נאפשר לצדדים לנהוג בחוסר תום לב אף כשעסקינן בשטרות, כלומר, כאשר, מדובר בצד קרוב, צד המכיר את פרטי עסקת היסוד והנסיבות בגינן נמסר השטר לא יוכל הוא לדבוק בפגם טכני על מנת להתנער מחובתו השטרית". מסמכיםבני זוג