תוצאותיה של הפרת זכויות החשוד עיקר בהלכת יששכרוב הוא הבחנה מסַוֶוגת בין הרעיון המשפטי, אשר ביסודו של סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], לבין אי-חוקיות שמקורה אחר. בקובעו הלכה זו ובקביעות מאוחרות לה, גילה בית-המשפט העליון את דעתו כי פסילתה של הודיה על יסודו של הסעיף מפקודת הראיות מסבה עצמה אך על ביאור צר, באופן יחסי, של הוראתו. אותו סעיף קובע, כי "עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם ההודיה היתה חפשית ומרצון". להשקפתי, מבחינה רעיונית ראוי היה לקרוא להוראה זו גם דרישה, כי הודיה תימסר לאחר שהנאשם הועמד על משמעות מסירתה ועל זכותו שלא למוסרה. והלא, מהי בחירה חופשית בלא מודעות למשמעויותיה? ייתכן, כי לכך בדיוק כיוונה דליה דורנר בכותבה, כי "אפשר כי פסק דין יששכרוב עשוי ברבות הימים לשמש שלב ראשון לפיתוח הלכתי של מבחן 'החופשית ומרצון' והפיכתו ממושג טכני לדרישה אמיתית. ברם, הסייגים שנקבעו בו, קיבעו את מבחן 'החופשית ומרצון' למושג שאינו משקף רצון חופשי אמיתי" (דליה דורנר "מלכת הראיות נ׳ טארק נוג'ידאת: על הסכנה שבהודאות שווא ועל הדרך להתמודד עמה" הפרקליט מט 7, 12 (תשס"ז). עוד ראו - תוך אזכור ההלכות הידועות, האמריקנית (Miranda v. Arizona, 384 U.S. 436 (1966)) והקנדית (R. v. Collins [1987] 1 S.CR. 265, 281) - יובל מרין ורינת קיטאי-סנג'רו "Collins ,Miranda ויששכרוב - על הפער בין הרצוי לבין המצוי בהלכת יששכרוב" משפטים לז 429, 440; 455 (תשס"ז)). אלא, שלא כך נפסק בבית-המשפט העליון. הלכת יששכרוב קבעה אחרת, היינו, כי יש לתחם את הוראתו של סעיף 12, תחֵם-היטב. היא ייחדה להוראה זו אך את עיגונו של עקרון האוטונומיה של הרצון החופשי, במובן זה שאין לכפות על אדם להודות; ואת הזכות לשלמות הגוף והנפש במובן של מניעת השפלה או פגיעה פיזית: "...כלל הפסילה הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות נועד בעיקרו להגן על הזכות לשלמות הגוף והנפש של הנחקר והזכות לאוטונומיה של הרצון החופשי. אמצעי חקירה פסולים שיש בהם כדי לפגוע שלא כדין בזכותו של הנחקר לשלמות הגוף או כדי להשפילו ולבזותו מעבר לנדרש כתוצאה מעצם קיומה של חקירה, יובילו לפסילתה של ההודאה מיניה וביה. לצד [זאת], נועד סעיף 12 על פי לשונו המפורשת להגן על חופש הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו בחקירה. נועד [הוא] להגן מפני פגיעה של ממש באוטונומית הרצון של הנאשם במסירת הודאתו" (ע"פ 5121/98 הנ"ל, בעמ' 520-517. ההדגשה במקור). יסוד רעיוני לפירוש מצמצם זה מצוי, אולי, בהבנה כי לא אחת נעשות בחירותיו של אדם שלא בסביבה רציונאלית ושלא על יסודו של מידע מלא ושלם, ובכל זאת אין רואים אותן כדבר שנכפה עליו. בהטעימה את השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על פירושו של סעיף 12 לפקודת הראיות הציגה השופטת ביניש אדן רעיוני נוסף. בעידן הזכויות החוקתיות, קבעה, נע מרכז הכובד מסוגיית מהימנותה של הודיה כפויה אל עצם ההפרה של החירות שלא להודות. דומה עוד, כי אותה הבחנה בין הכלל הראיתי שבפקודה לזה שפותח בפסיקה - שורשיה בסביבה הגמישה אשר עיצבה ההלכה של השנים המאוחרות עבור דיני הראיות. יסודה הוא הן בהעדפתו של מרכיב המשקל על פניו של מרכיב הקבילות, והן בגישה אשר מיישבת ערכים מנוגדים בדרך של איזון שמהותו, כמו משתניו, נקבעים לפי הענין. כמו כרוכים הדברים אלה באלה. חשוד