הסכם שכר טרחה בעל פה

לטענת התובעים, סוכם בין הצדדים כי התובעים יהיו זכאים למקדמה בסך של 67,000 ₪ וכן 15% בתוספת מע"מ מערך שווי החבילה שתוחזר לנתבעים בניכוי המקדמה ששולמה.

במקרה שבפנינו לא נכרת הסכם שכר טרחה בכתב אשר מסדיר במפורש מה סוכם בין התובעים לבין הנתבעים בנוגע לשכ"ט עו"ד המוסכם בגין מתן שירותים משפטיים


מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שכר טרחה בעל פה:

פסק הדין ניתן בתביעת כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין סך של 753,900 ₪ וכן בתביעה שכנגד שהגישה התובעת שכנגד נגד הנתבעים שכנגד בגין סך של 83,080 ₪.

תובע 1, (להלן "X") ותובע 2, (להלן "XX") הם עורכי דין. נתבע 1, שחיבר (להלן "שחיבר") הוא יהלומן שפנה לתובעים לקבלת טיפול משפטי עבורו ועבור נתבעת 2, חברת יהלומי שחיבר רפאל בע"מ (להלן "החברה"), שהיא חברה פרטית אשר עוסקת במסחר ובשיווק בתחום היהלומים.

טענות התובעים



מכתב התביעה עולה כי במהלך חודש מאי 2008 פנה אליהם שחיבר על מנת שייצגו אותו ואת החברה כנגד מלכה- עמית, חברה אשר עוסקת בענף משלוחים יקרי ערך ואשר מפעילה רשת עולמית של משרדים לצורך כך (להלן "מלכה-עמית"), וכנגד מר גבי יוסיפוב (להלן "יוסיפוב") בנוגע לחבילת יהלומים בשווי של 1,137,819$ (להלן "החבילה"). לטענת הנתבעים, החבילה הופקדה בסניף מלכה-עמית בניו יורק על ידי מי מטעמו של שחיבר, אולם לטענתו של שחיבר נלקחה במרמה על ידי גבי יוסיפוב או מי מטעמו.




לטענת התובעים, סוכם בין הצדדים כי התובעים יהיו זכאים למקדמה בסך של 67,000 ₪ וכן 15% בתוספת מע"מ מערך שווי החבילה שתוחזר לנתבעים בניכוי המקדמה ששולמה.




על פי כתב התביעה, התובעים נקטו בהליכים משפטיים שונים, ניסחו טיוטות של כתב תביעה נגד מלכה-עמית ויוסיפוב, ליוו את הנתבעים בהליכי בוררות שיזם שחיבר, ניסחו וטיפלו בבקשה להטלת עיקולים במסגרת הליכי הבוררות ובבית משפט המחוזי בתל אביב, גיבשו טיוטה סופית של כתב התביעה וגבו מהנתבעים אגרה בסך של 55,247 ₪ לצורך הגשת התביעה אשר לא הוגשה לבית המשפט על מנת למצות את הליכי הבוררות הנ"ל תחילה. כמו כן נטען כי התובעים נקטו בהליכים פליליים שונים מול מפלג ההונאה במשטרת תל אביב ומול פרקליטות מחוז ת"א, לרבות הגשת ערר לפרקליטות המדינה בגין סגירת התיק נגד יוסיפוב.




כן נטען בכתב התביעה כי בעקבות הליכי הבוררות העביר שחיבר לתובעים הסכם פשרה שממנו עולה כי חובו של יוסיפוב כלפי שחיבר עומד על סך של 2,303,080 ₪, ובהמשך לכך ולטענת שחיבר שלפיה עדיין קיימות מחלוקות בינו לבין יוסיפוב ומלכה–עמית, המליצו התובעים לשחיבר להגיש מידית תביעה נגד מלכה-עמית. לאחר מכן מסר שחיבר לתובעים כי קיבל בעקבות ההסדר 515,000$ בלבד, ואף הסכים לשלם לתובעים את חלקם, סך של 77,250$, אך הוסיף כי יש לו מצוקת כספים והוא יסדיר את החוב בהקדם. עוד עולה כי נשלח מכתב התראה למלכה עמית בהתאם, והתובעים הגישו את הסכם הבוררות לבית המשפט לאישור ולמתן תוקף של פסק דין.




התובעים טוענים כי פנו לשחיבר והודיעו לו כי עליו להגיש תביעה נגד מלכה-עמית, אולם לא זכו לכל מענה ממנו, ועל כן נשלח אליו מכתב מיום 19.2.09 בגין חוב שכ"ט בסך של 179,948$, ומשלא שולם החוב הוגשה התביעה.


טענות הנתבעים



בכתב ההגנה נטען תחילה כי אין כל יריבות עם שחיבר, שכן החברה היא זו שהייתה אמורה ליהנות מפירות התביעה נגד מלכה-עמית, ועל כן יש לדחות על הסף את התביעה אשר הוגשה נגד שחיבר.




הנתבעים שכרו את השירותים המשפטיים של X על מנת שיגיש בשמם וייצג אותם בתביעה כספית נגד מלכה עמית אשר גרמה לנתבעים ברשלנותה נזקים כספיים כבדים. הנתבעים שילמו לX סך של 20,000$ על חשבון עבודתו במזומן ואישרו כי X יהיה זכאי ל- 15% מכל סכום פיצוי שתשלם מלכה-עמית כתוצאה מפסק דין בתביעה.




כן נטען בכתב ההגנה כי לאחר שהנתבעת שכרה את שירותיו המשפטיים של X, התקיים מו"מ בין החברה לבין יוסיפוב בניסיון לסיים את הפרשה בכללותה.




לטענת הנתבעים, התובעים הם אלה שביטלו את ההתקשרות עמם תוך סירוב להמשיך לטפל בעניין ולהגיש את התביעה נגד מלכה-עמית לתשלום פיצוי בגין מחדליה בשמירת היהלומים בלבד. לעניין המקדמה נטען כי X אמר שהכנת תביעה תגזול ממנו זמן רב, ועל כן דרש וקיבל כתנאי לתחילת עבודתו 20,000$ בשני תשלומים שווים, אחד ביום 13.6.08 והשני ביום 23.6.08 ועד ליום הגשת כתב ההגנה לא קיבלה החברה חשבונית מס בגין התשלום, וכאמור אף לא הוגשה תביעה, אלא הוכנו טיוטות בלבד.




עוד נטען כי לא נקבע שכר טרחת עו"ד בהתאם ל"ערך של שווי החבילה", אלא אך ורק מהפיצוי שתשלם מלכה-עמית על פי פסק דין בתביעה המשפטית.




על פי כתב ההגנה, הנתבעים עצמם יזמו הגשת בקשה לעיקולים זמניים בבית המשפט המחוזי ופנו לX לאחר שקבלו ייעוץ משפטי מעו"ד גיא קינן לעשות כן. נוסף על כך ביקשו הנתבעים מX לאשר את פסק הבוררות בשמם, כאשר לא דובר ולא סוכם עם X שכ"ט עו"ד בגין פעולות אלה. בכתב ההגנה מודיעים הנתבעים כי הם מסכימים לפסיקת שכר טרחת עו"ד ראוי עבור הטיפול המשפטי הנ"ל לפי שיקול דעת בית המשפט, וסכום זה יופחת מהמקדמה ששולמה לתובעים בהתאם.




עוד טענו הנתבעים כי החברה הגישה תלונה במשטרה מיד בסמוך למעשה הגזלה, כשבשלב מאוחר יותר הגישה מלכה-עמית עצמה תלונה במשטרה. הנתבעים מאשרים כי אכן ידעו שהתובעים פנו בשמם בכתב בנוגע לחקירה הפלילית, אך אינם יודעים מה הייתה תוצאת הערר. כן נטען כי גם עבור טיפול זה לא הגיעו הצדדים להסדר בעניין שכ"ט עו"ד והם משאירים לשיקול דעתו של בית המשפט קביעת שכ"ט עו"ד ראוי בגין פעולות אלה, כשהסכום ינוכה מדמי המקדמה הנ"ל בהתאם.




לגבי פסק הבוררות, נטען כי הוא נפסק על ידי "הדיוטות", כשעל פי כתב ההגנה, הנתבעים עדכנו את התובעים על הליכי הבוררות ועל מתן פסק הבוררות, ביקשו מהתובעים להגיש בבקשה לאישור פסק הבוררות ולמתן תוקף של פסק דין וכן דנו עם X על אודות המשך התביעה נגד מלכה עמית.




הנתבעים הכחישו כי שווי החבילה הוא 515,000$ וטענו כי בעת שקיבלו את היהלומים, שווים היה נמוך בהרבה. אשר לטענה בתביעה שלפיה שחיבר אמר שהוא נמצא במצוקת מזומנים ולכן יסדיר את חובו בהמשך – נטען כי מדובר בטענה חסרת כל בסיס, בפרט לנוכח הפקדת סך של 55,247 ₪ עבור אגרת בית המשפט ותשלום סכום המקדמה הנ"ל.




לטענת הנתבעים, בשלב מסוים דרשו התובעים לקבל 60,000$ נוספים כתנאי להמשך טיפול בתביעה. בכתב ההגנה מתואר כיצד ניסו הצדדים להגיע להסדר לעניין שכר הטרחה וכן נקבעה פגישה ליום 22.2.09, אולם במקום פגישה נשלח מכתב דרישה מטעם התובעים. לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף להגיע להסדר לעניין הייצוג ושכר הטרחה, והוחלפו טיוטות בין הצדדים, אך בהמשך להצעתו של X מיום 1.3.09 הציב X אולטימטום שלפיו אם לא יחתמו הנתבעים על הסכם שכר הטרחה החדש תוך שבוע, תוגש נגדם תביעה כספית.




החברה הגישה תביעה שכנגד בגין סכום המקדמה בש"ח נכון ליום הגשת התביעה שכנגד, קרי סך של 83,080 ₪, בטענה שהנתבעים שכנגד ביטלו את ההסכם ואת הטיפול המשפטי.


תצהירים וסיכומים



התובעים/הנתבעים שכנגד הגישו תצהירי עדות ראשית של X, של XX, של עו"ד תומר X, של מר אלי שירי ושל מר אורי שירי. הנתבעים והתובעת שכנגד הגישו תצהירי עדות ראשית של שחיבר, של מר מוטי פרוזי ושל יוסיפוב.




מר אורי שירי מטעם התובעים לא הגיע למועד דיון ההוכחות שנקבע, ובעקבות זאת משכו ב"כ התובעים את תצהירו מהתיק. כך גם יוסיפוב מטעם הנתבעים לא הגיע לדיון ההוכחות הנוסף שנקבע, ובעקבות זאת הודיעו ב"כ הנתבעים כי הם מושכים את תצהירו מהתיק. פרט לכך, כל יתר המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם, ובהמשך לכך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.




התובעים חזרו בסיכומיהם על הטענות בכתב התביעה, וטענו בין היתר כי שחיבר לא הכחיש את גרסת X שלפיה במהלך הפגישה הראשונה עמו נאמר לשחיבר כי לתובעים מחלקה פלילית אשר עומדת לרשות הנתבעים, כעולה מעדותו של שחיבר כשנשאל בעניין זה: "אני לא שולל ולא מאשר. אני לא זוכר" (ע' 88 ש' 12-20), ומכאן שהיה ידוע לשחיבר כבר מהפגישה הראשונה כי ההצעה התייחסה לשירות משפטי כולל. כן נטען כי הטיפול המידי והדחוף שהתבקש הופנה נגד יוסיפוב באמצעות הכנת בקשה לסעדים זמניים נגד יוסיפוב ולא נגד מלכה–עמית, ונטען לעניין זה כי הראיה היא שהוגשה תביעה נגד מלכה–עמית באמצעות עו"ד אחר בחלוף שנה וחצי. בהתייחס לסיכום שאליו הגיעו הצדדים בעזרת שירי במסגרת הפגישה השנייה, נטען בסיכומים כי שחיבר לא היה מסוגל לערער את טענת התובעים שלפיה הוסכם לקבל 15% משווי החבילה, שכן העיד כי אינו זוכר מה היה במהלך אותה ישיבה. כן מפנה ב"כ התובעים בסע' 138 לסיכומיו לכך ששחיבר בעצמו כותב ומאשר בסע' 20 במכתב תשובה מיום 23.2.09, נספח 42 מטעם התובעים כי "המשא ומתן ביננו התנהל מתוך הבנה משותפת שכתוצאה מהמהלכים המרובים ומאמץ מרובה שאני ומטי פרוזי במשרדי הפעלנו ובמקביל תרומתכם בנושא הניבו את התוצאות הללו. אני סמוך ובטוח שנגיע לעמק השווה בנדון".




הנתבעים חזרו על טענותיהם בכתב ההגנה, וטענו בין היתר כי חוסר תום הלב של X בכך שהוא תובע סכום אשר לא מגיע לו ולא הוסכם לגביו, בא לידי ביטוי גם בכך שלא מסר חשבונית כנגד קבלת סכום המקדמה בעת ששולמה. בהקשר זה נטען כי התובעים העלו גרסה לא הגיונית שלפיה שירי החזיק בכספי המקדמה בכספת שלו, אולם בשלב מאוחר יותר שחרר לX כספים בשתי מנות שונות, כאשר מסיבה לא ברורה הוציא X בשלב מאוחר יותר שלוש חשבוניות מס בנסיבות מפוקפקות אשר אינן עולות בקנה אחד עם עדותו של X בדבר הסכומים שקיבל משירי במסגרת כל תשלום. כן הודגש כי שירי לא ידע לתת בעדותו פרטים מהותיים לגבי הסדר שכר הטרחה, ואף העיד תחילה כי X היה זכאי לקבל "15% מהתיק", מה שמעיד על כך ששכרו של X נקבע בהתאם לתוצאה בתביעה שתוגש באמצעותו. נוסף על כך נטען כי עצם העובדה שX החזיר את סכום האגרה שהועברה לידיו בחודש אוקטובר, מעידה על כך שX ידע כבר אז כי לא היה מקום להגיש תביעה כלשהי נגד מלכה– עמית. ב"כ הנתבעים מפנה בסיכומיו לת/23, מכתבו של X מיום 4.12.08 לב"כ מלכה–עמית, שממנו עולה כי בזכות הליך שנקטו הנתבעים עצמם, הוחזרה מחצית מהחבילה מיוסיפוב, כך שהתובעים מאשרים כי מחצית החבילה שבה לידי הנתבעים שלא בזכותם אלא בזכות הנתבעים – "הריני להודיעכם כי במסגרת בירור התביעה שהגישה בעליה של מרשתנו, מר רפאל שחיבר, כנגד מר גבי יוסיפוב, בעליה של ג.י. יוסיפוב בע"מ, במוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים הישראלית בע"מ, ניתן פסק דין בהסכמה, במסגרתו, בין היתר, החזיר גבי יוסיפוב לידי מרשתנו סחורה בסך של 515,000 דולר מתוך הסחורה שהיתה בשק שהופקד בסניף מרשתך בניו יורק". בהקשר זה נטען שהתובעים זנחו את הטענה כי פעולותיהם הם שהביא להשגת היהלומים. כמו כן נטען כי בכל מקרה, כעולה מנספח 1 למוצגי הנתבעים, שווי היהלומים במחירי עלות הוא 339,135$ בלבד, כך שמחצית מסכום זה היא כ- 170,000$, ומכאן שמדובר בסכום נמוך בהרבה מהסכום שנתבע, סכום אשר מתקרב לסכום המקדמה ששולמה.


דיון



במקרה שבפנינו לא נכרת הסכם שכר טרחה בכתב אשר מסדיר במפורש מה סוכם בין התובעים לבין הנתבעים בנוגע לשכ"ט עו"ד המוסכם בגין מתן שירותים משפטיים בנוגע לחבילת היהלומים. על פי כתב התביעה, סוכם כי התובעים יהיו זכאים לתשלום בשיעור של 15% + מע"מ "מהערך של שווי החבילה, כפי שבא לידי ביטוי בדברים ובמסמכים שהציג שחיבר בנוגע לשווי החבילה, שתוחזר לנתבעים" בניכוי המקדמה ששולמה בסך של 20,000$. הנתבעים טענו כי הוסכם בין הצדדים שהתובעים יהיו זכאיים לקבל סכום השווה ל- 15%, בתוספת מע"מ, ובניכוי המקדמה ששולמה להם, "מכל סכום פיצוי שתשלם חברת מלכה-עמית כתוצאה מפסק דין בתביעה".




אין חולק כי הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה שלפיהן ישולם לתובעים שכר טרחה בשיעור של 15% + מע"מ בניכוי סכום המקדמה. הצדדים חלוקים אם הוסכם כי התובעים זכאים לשכר הטרחה שנקבע מערך שווי החבילה שתוחזר לנתבעים, כפי שטוענים התובעים, או רק מהסכום שיתקבל ממלכה–עמית בעקבות פסק דין בתביעה, כפי שטוענים הנתבעים.




יש לבחון, אם כן, מה סוכם בין הצדדים על רקע מכלול הראיות אשר הוצגו בתיק זה.


מה הוסכם בעל פה?



מתצהיר עדותו הראשית של X עולה כי בד"כ הוא נוהג לערוך הסכם שכר טרחה בכתב אולם לבקשותיהם של מר אלי שירי (להלן "שירי") ושחיבר, הסכים לחרוג ממנהגו זה ולהותיר את ההסכם בעל פה, כנהוג בענף היהלומים. כן הצהיר X כי לא זו בלבד שהוסכם על שכר טרחה בשיעור של 15% + מע"מ משווי החבילה, אלא שהוסכם גם כי מדובר בשווי החבילה "נכון ליום כריתת הסכם שכר הטרחה".




אין בתצהיריהם של XX ושל עו"ד תומר X כדי לתמוך בגרסתו של X בתצהיר הנ"ל לגבי תוכנו של הסכם שכר הטרחה בעל פה.




שירי תיאר בתצהירו את נסיבות גיבוש הסכם שכר הטרחה בפגישה שהתקיימה בנוכחותו שבה השתתפו גם X, שחיבר ובנו אורי שירי. שירי מצהיר כי "למיטב זכרונו" הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה "שחיבר ישלם בעבור הטיפול המשפטי שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% משווי התיק בגין שירותיו, קרי 15% משווי החבילה לה טען שחיבר. כן הסכימו הצדדים, כי 20,000$ ישולמו כמקדמה". עוד עלה מתצהירו של שירי כי X רצה לנסח הסכם בכתב, אך היות ששירי היה מקובל על הצדדים, ובשל הנהוג בענף היהלומים, שירי ושחיבר אמרו שאין כל צורך בהסכם בכתב.




שחיבר הצהיר כי בחודש מאי 2008 פנה לשירי, סיפר לו על מה שעשתה מלכה–עמית ואמר שהוא רוצה לתבוע אותה, ושירי המליץ על משרדו של X המנוסה בתביעות של יהלומנים. שחיבר מתאר פגישה במשרדו במגדל היהלום בבורסה, שבה הודיע X כי הוא מוכן לעבוד על פי אחוזים מתוצאות התביעה, אך אמר שהכנת תביעה דורשת השקעה רבה, ומאחר שהוא לוקח סיכון לפי אחוזים, דרש מקדמה על חשבון שכר הטרחה בסך של 20,000$. בסעיף 46 לתצהירו של שחיבר ישנה התייחסות להסכמה שבין הצדדים:


"הוא התחייב להגיש תביעה כנגד מלכה עמית על הנזקים שהם גרמו לי, ואני התחייבתי לשלם לו 15% + מע"מ מסכום הזכייה שאקבל מהתביעה".



בסעיף 47 הצהיר שחיבר כי "ההסכמה ביננו הושגה כבר בפגישה הראשונה. אלי שירי או בנו לא היו נוכחים כלל באותה פגישה, לא היו נוכחים במעמד ההתקשרות, וכל טענה אחרת היא שקרית" (להלן "הפגישה הראשונה"). שירי אף הכחיש את הצהרתו של X שלפיה ביקש להעלות את הסכם שכר הטרחה על הכתב, ולדבריו, בדיעבד התברר כי X כלל לא רצה סיכום בכתב, היות שלא תכנן לדווח למס הכנסה על תשלום המקדמה, ולכן אף לא נמסרה חשבונית כלשהי עבור המקדמה הנ"ל עד היום. כן מתאר שחיבר את נסיבות פנייתו לXX להגשת ערר על החלטת המשטרה לסגור את התיק נגד מלכה-עמית, והצהיר כי לא סיכמו דבר בעניין שכר טרחה עבור הטיפול בערר.




מחקירתו הנגדית של שירי עלה כי אכן התקיימה הפגישה הראשונה בין שחיבר לX וכי "לידיעתי היה שם ויכוח על שכר טרחה שהם החליטו לפתור את הבעיה אצלי במשרד שאני אהווה מעין מגשר" (עמ' 27 ש' 15-14). כן עלה כי שירי חשב שX דרש תחילה 20% או 30,000$, למיטב זכרונו, "ובסוף זה נסגר על 15 אחוז שהוא יקבל 20,000 דולר במידה יהיו תוצאות ה- 20 אלף דולר יקוזזו מה – 15 אחוז" (שם, ש' 28-27).




שירי נשאל האם הוא זוכר אילו שירותים משפטיים אמר X שייתן כנגד התמורה, והשיב:


"ת. לספק את הסחורה, לרפאל שחיבר היתה בעיה. יוסיפוב הגיע למלכה – עמית בניו יורק וזייף את חתימתו של מר שחיבר ומשך משם סחורה בשווי של מיליון, מיליון מאה, וזאת היתה הבעיה של שחיבר.
ש. מה אסף אמר שהוא יגיש תביעה?
ת. אסף אמר שיש לו סיכוי טוב מאוד ויש לו את היכולת להביא את החבילה או את הסכום של החבילה דרך תביעה של יוסיפוב ומלכה עמית, ויש לו עוד כמה דרכים שהוא לא נכנס לזה. אחרת לא הייתי מפגיש ביניהם.
ש. בעדות קודמת שלך אמרת ב- 9/7/09 בעמ' 3 מה שדובר שם לפנות למלכה עמית היא היתה אחראית על הסחורה?
ת. הקייס שם היה אצלי במשרד הוא היה צריך להביא את הסחורה לתבוע או את יוסיפוב או את מלכה עמית" (עמ' 29 ש' 19-30).



בהמשך לשאלה האם ידוע לו על הסכמות נוספות, העיד שירי כי "היתה הסכמה שאסף תובע את יוסיפוב ואת מלכה עמית והוא צריך להביא את הסחורה בכל דרך שימצא לנכון. הם לחצו ידיים ואסף היה אמור לצאת לדרך" (עמ' 30 ש' 5-6).




שירי נשאל האם X ביקש להחתים את שחיבר על חוזה והשיב כי "אני לא זוכר אם אסף ביקש או לא ביקש את החוזה" (עמ' 30 ש' 14). לאחר מכן נשאל שירי האם העלה את עניין החוזה בכתב מיוזמתו והשיב "אני מבין ששחיבר מגיע אליי עם בעיות, אני מכיר את המשפחה הרבה שנים ואני מעולם לא עושה איתם חוזים" (עמ' 30 ש' 18-19). לאחר מכן הופנה שירי לסע' 10 לתצהירו שבו הצהיר כי למיטב זכרונו ביקש X להכין הסכם שכר טרחה בכתב, והעיד בעניין זה כי "יכול להיות. ייתכן. אני לא זוכר. למיטב זכרוני, אני לא בטוח" (עמ' 30 ש' 26).




לאחר מכן נשאל שירי האם בכל מקום שבו ציין בתצהירו "למיטב זכרוני" הוא לא בטוח במה שהצהיר, והשיב כי "התוכן פה הוא 15 אחוז ו- 20 אלף דולר. אני פשוט לא זוכר" (עמ' 30 ש' 28).

בהמשך לכך נשאל שירי על אודות המילים "למיטב זכרוני" בסעיף 9 לתצהירו, שם התייחס לגופו של ההסכם, ולגבי כך השיב "זה מוחלט. זה עניין של ניסוח" (עמ' 30 ש' 32).



X נשאל בחקירתו הנגדית האם הטיפול המשפטי אשר לקח על עצמו כלל גם את הבקשה לעיקולים זמניים במסגרת הליך הבוררות והשיב כי:


"אני הצעתי ורפי ביקש היה בינינו הבנה מוחלטת שההסכם בינינו שה-20 אלף דולר וה-15 אחוז כוללים כל פעולה שתידרש ואני עד שהוא לא מקבל את הסחורה או את הכסף, לא משנה מה אנחנו עושים, לא משנה אם זה הרבה פעולות אנחנו לא זכאים לשום דבר בנוסף. ההסכם כלל כל פעולה משפטית" (עמ' 38 ש' 23-26).



X הוסיף והעיד כי למעשה הטלת העיקולים הייתה פעולה שלכאורה לא היה אמור לבצע אותה, אולם המטרה הייתה להפעיל לחץ על יוסיפוב ועל מלכה-עמית, ולכן נראה לו טבעי והוא הסכים לטפל בבקשה להטלת עיקולים במסגרת השירותים המשפטיים שהתחייב לבצע עבור שחיבר (עמ' 39 ש' 1-10). כן אישר X כי הסכם שכר הטרחה בעל פה הנ"ל כלל גם את הטיפול הפלילי (עמ' 43 ש' 4-5). בהקשר זה נטען בסיכומי הנתבעים כי ברור שהערר לא נגע להסדר בין הצדדים משום שמבחינה אתית, ידוע כי אין להתנות שכ"ט עו"ד בהליך פלילי בהתאם לתוצאות.




לעניין הישיבה שבה סיכמו לגבי שכר הטרחה, הפגישה השנייה בהשתתפותו של שירי, (להלן "הפגישה השנייה") נשאל X האם ערך תרשומת של הישיבה והשיב בשלילה (עמ' 44 ש' 14-15). X הבהיר בחקירתו כי היה זכאי לקבל שכר טרחה באחוזים מתוך שווי החבילה ביום כריתת ההסכם, קרי ביחס למיליון ומאה ושלושים אלף דולר, ולא בהתאם לשוויה לאחר עליית הערך (עמ' 45 ש' 16-20).




בסוף החקירה נאמר לX כי שחיבר קיבל רק מחצית מהחבילה, והוא נשאל האם יש בידיו שמהן עולה כי שחיבר קיבל את החבילה כולה, וX השיב כי שחיבר אמר זאת לXX וכן נאמר שאין כל צורך להגיש תביעה נגד מלכה-עמית כיוון שהכל הסתיים (עמ' 48 ש' 14-19).




מחקירתו הנגדית של XX עלה כי הוא סבור ששחיבר קיבל את כל החבילה בחזרה, וכשנשאל האם גם בכסף השיב כי "למיטב ידיעתי חלק בסחורה וחלק בכסף. האמת ידועה לו וליוסיפוב. אני חושב שיש לי מספיק ראיות כדי להראות שהוא קיבל את מלוא שווי החבילה", והוסיף כי שחיבר קיבל שווי של 515,000$ בסחורה וכי הוא חושב שקיבל את היתרה בכסף (עמ' 54 ש' 14-19), ובהמשך העיד כי הוא סבור שהיתרה משולמת בתשלומים וכי מדובר בהסכם פשרה מורכב בין שחיבר לבין יוסיפוב (ש' 28-30). לקראת תום חקירתו נשאל XX האם זה נכון שהזכאות לשכר טרחת עו"ד היא רק ממה שיתקבל בפועל והוא השיב בחיוב, אלא אם שחיבר דאג לקבל תשלומים בשלב מאוחר יותר (עמ' 55 ש' 4-7).




מחקירתו הנגדית של שחיבר עלה כי X היה זכאי לקבל 15% מתוך סכום השיק שיתקבל ממלכה עמית (עמ' 64 ש' 21), בקיזוז המקדמה והכל בתוספת מע"מ כדין. כן עלה כי X אינו זכאי לקבל 15% בהתאם למוסכם, אולם הוא טרח והכין שלוש טיוטות של כתב תביעה והוציא צווי עיקול, ועל כן יש מקום לשבת עם X על מנת לסכם שכ"ט עו"ד שמגיע לו על כך (עמ' 66 ש' 4-10). כן העיד שחיבר כי X אינו זכאי ל- 15% הנ"ל משום שהוא התפטר (עמ' 66 ש' 17). שחיבר נשאל האם עלתה במו"מ לגבי שכ"ט עוה"ד השאלה מה יקרה אם שחיבר יקבל כסף במקום החבילה, והוא השיב בשלילה, אך הוסיף בעקבות שאלה נוספת כי לדעתו במקרה כזה X היה זכאי לקבל 15% מאותו שיק (עמ' 68 ש' 5-11). שחיבר נשאל מה היה קורה לו היו מגיעים להסדר פשרה מול מלכה עמית, האם במקרה זה X היה זכאי לקבל 15% והוא השיב כי נושא זה כלל לא עלה והוא מניח שאם כן אזי הוא היה יושב עם X כדי להסדיר את נושא שכר טרחת עוה"ד (עמ' 70 ש' 28-31). לאורך חקירתו הנגדית העיד שחיבר, מספר רב של פעמים, כי האמין שX הוא עו"ד שיכול היה להביא לו שיק ממלכה עמית.




במהלך החקירה נשאל שחיבר האם שירי שיקר בנוגע להסכם שנכרת במשרדו עם X והשיב כי שירי אכן שיקר (עמ' 92 ש' 5) וכי "אני יודע בוודאות שנושא שכר הטרחה של אסף סוכם אצלי במשרד" (עמ' 92 ש' 8). כמו כן נשאל שחיבר האם היה צורך במעורבותו של שירי בעניין גיבוש שכר טרחת עוה"ד והשיב תחילה כי אינו זוכר, ולאחר מכן הוסיף כי "לא, לא היה, המשא ומתן סוכם לפני, אולי התנאים הועלו" (עמ' 93 ש' 12). בהמשך נשאל שחיבר האמנם לא היה מו"מ והשיב כי אינו זוכר מה שהיה שם: "ש. אז לא היה משא ומתן? ת. אני לא זוכר" (שם, ש' 14-13).
בחומר הראיות נמצאת גם טיוטת כתב תביעה אשר נוסחה תחילה נגד מלכה – עמית בלבד ללא יוסיפוב (נספח 6 לתצהירו של X שנחזית להיות מיום 17/6/08) המראה ולו לכאורה כי בתחילת הדרך הייתה כוונה להגיש תביעה באמצעות התובעים נגד מלכה – עמית בלבד. טיוטת כתב התביעה הנחזית להיות מיום 15/7/08 כללה גם את יוסיפוב כנתבע נוסף לתביעה. כמו כן אין חולק כי שחיבר ביקש מהתובעים להגיש ערר על החלטת המשטרה לסגור את תיק התלונה וכן להגיש בקשה לקבלת סעדים זמניים כנגד יוסיפוב במסגרת הליכי הבוררות.
לאור כל האמור לעיל, בפנינו גרסת התובעים כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה, גרסתו של X כפי שהיא מופיעה עם תוספת בתצהירו אשר נוגעת למהותו של ההסכןם, אשר איננה מוזכרת בכתב התביעה לעניין שווי החבילה "נכון ליום כריתת הסכם שכ"ט", ואל מול זאת גרסתו של שחיבר. שירי לא יכול היה להוסיף דבר בסופו של יום לגבי תוכנו של ההסכם מעבר לכך ש"התוכן פה הוא 15 אחוז ו-20 אלף דולר. אני פשוט לא זוכר" (עמ' 30 ש' 28), ושחיבר אף הוא לא יכול היה לזכור במדויק האם היה מו"מ בפגישה השנייה – "אני לא זוכר" (עמ' 93 ש' 14).
הפסיקה עמדה לא אחת על הצורך והחשיבות שבעריכת הסכם שכר טרחה בכתב (ראו למשל רא"ע 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש וכן רע"א 4519/05 עו"ד אורי רון נ' יוסף סאסי (פורסמו במאגרים המשפטיים). ברי כי לו היה נערך הסכם בכתב, אפשר היה לדעת ולהבין בבירור מה הוסכם בין הצדדים, ואף לו הייתה מתעוררת מחלוקת בעניין הפרשנות שיש לייחס לסעיף זה או אחר, יכול היה בית המשפט להפעיל שיקול דעת בנוגע לפרשנותו של אותו סעיף בהתאם. דא עקא, התובעים בחרו שלא להכין הסכם שכר טרחת עו"ד בכתב, וזאת לטענתם מאחר ששירי ושחיבר ביקשו מהם לא להכין הסכם כזה – טענה אשר שחיבר הכחיש אותה ולא היה בעדותו של שירי כדי לתמוך בה.


כן יצוין כי אין כל התייחסות בסיכומי התובעים, לרבות בסיכומי התשובה, לטענתם של הנתבעים שלפיה אי הוצאת חשבונית מס במעמד העברת סכום המקדמה עשויה להעיד על כך שכלל לא היה מעונין בהסכם בכתב וכי יש בה כדי להשליך על מהימנות גרסתו לגבי תוכנן של ההסכמות בעל פה בעניין שכר הטרחה. יובהר כי אף אם בחרו התובעים להשאיר את סכום המקדמה אצל שירי, מסיבה כלשהי, היה עליהם להוציא חשבונית מס ולכל הפחות קבלה זמנית באופן מיידי. בהעדר הוצאת קבלה ו/או חשבונית בעת תשלום המקדמה, אין מקום לתת משקל ממשי לחשבוניות מאוחרות שהוכנו לכאורה בנוגע למקדמה הנ"ל - כאשר גם לגביהן לא הוסבר מדוע הוצאו שלוש חשבוניות במקום שתיים אף שהוכח כי הנתבעים שילמו את הסכום בשני תשלומים, וX בעצמו העיד כי משך משירי את מלוא סכום המקדמה בשתי משיכות נפרדות.

על כל פנים, התובעים הם עורכי דין, והיה צריך להיות ברור להם כי בהעדר הסכם בכתב, בית המשפט יפרש כל ספק המתעורר לגבי תוכנו של ההסכם בעל פה לרעתם ובצמצום.


אף לו הייתה מתקבלת הטענה כי הוסכם שהתובעים יהיו זכאים ל- 15% מסכום או משווי החבילה, אין בפני בית המשפט ראיות המבססות הסכמה בעל פה בין הצדדים שלפיה התובעים יהיו זכאים לקבל 15% משווי החבילה, גם במקרה שבו תגיע החבילה לידי הנתבעים שלא בזכות שירותים משפטיים שנתנו התובעים לנתבעים. מחומר הראיות עולה כי התובעים ביצעו מספר קטן מאוד של פעולות משפטיות אשר מרביתן לא צלחו או כלל לא יצאו אל פועל: הערר לא התקבל, לא הוכח כי הבקשה להטלת סעדים זמניים תרמה למאמץ הכולל ולא הוגש לבית המשפט כתב תביעה נגד מלכה–עמית או נגד יוסיפוב. כך גם הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר אינה פעולה משפטית מסובכת אשר בעקבותיה נאות יוסיפוב להשיב את החבילה או חלק ממנה. מהראיות שבפני עלה כי כבר בראשית הדרך גיבש יוסיפוב הסדר סופי עם שחיבר במסגרת הליך הבוררות, ללא סיוע משמעותי אם בכלל מטעם התובעים, וכי הבקשה לאישור פסק הבורר הייתה בקשה מוסכמת וטכנית בלבד.
כאמור לעיל, שירי העיד תחילה כי X יהא זכאי ל- "שיעור של 15% משווי התיק בגין שירותיו", ולאחר מכן הוסיף "קרי 15% משווי החבילה", כאשר למעשה עלה מחקירתו הנגדית כי הוא כלל לא זוכר את פרטי ההסכמה בעל פה, פרט לכך שהיתה מקדמה בסך 20,000$ ו- 15% הנ"ל. מעבר לכך, שירי מוצג בתור עד ניטראלי כביכול, שכן על פני הדברים הוא שידך בין הצדדים, אולם מנגד הוא מיוצג על ידי X בתיקים אחרים ותצהירו אכן נוסח לאחר ישיבה וחילופי דברים בין שירי לבין X. מכאן שבפני גרסתו של X מול גרסתו של שחיבר, כאשר הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובעים. לא הוכח באמצעות הראיות שהוצגו בפני בית המשפט כי במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים ובפני שירי בפגישה השנייה, הוסכם שהתובעים יהיו זכאים ל- 15% משווי החבילה, גם אם תגיע לידי הנתבעים שלא בזכות שירותים משפטיים של התובעים. התובעים ידעו כי הנתבעים מנהלים הליך בוררות שלא באמצעותם וללא עורכי דין אחרים - הליך המתמקד ביוסיפוב ובהחזר החבילה, והנתבעים הוכיחו כי הם ומי מטעמם ולא התובעים היו הגורם המכריע להשבת החבילה. הדין והדברים בין הנתבעים לבין יוסיפוב התנהל ישירות ביניהם, והנתבעים הם אלו שקיבלו לכל הפחות חלק מהחבילה לידיהם ודיווחו על כך לתובעים.




בהעדר הוכחת הסכמה מפורשת בהסכם שבעל פה כי התובעים יהיו זכאים למלוא שכר טרחת עו"ד בשווי 15% מערך החבילה גם במקרה שבו תרומתם אינה מכרעת ומרכזית, אין ליצור תניה זו יש מאין ולהוסיפה להסכם הבלתי מפורט והעמום שבעל פה אשר היקפו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ודי בכך על מנת לדחות את התביעה כולה. במקרים כגון אלה נהוג לציין בצורה מפורשת ובכתב, כנהוג בניסוח הסכמי שכר טרחת עו"ד בתביעות כספיות, כי אף אם יגיע הלקוח להסדר פשרה ללא עורך הדין, יהיה עורך הדין זכאי לקבל את מלוא שכר טרחתו המוסכם. יודגש כי גם במקרים כגון אלה, ייתכן שבית המשפט לא יקבל טענה כי עורך הדין זכאי למלוא סכום שכר טרחת עוה"ד בכל מצב אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. ראו לעניין זה גם פסק הדין של הח"מ המתייחס למקרה שבו נחתם הסכם שכר טרחה בכתב, אולם עורך הדין לא הבהיר ללקוחותיו את משמעותו כנדרש (תא (ת"א) 22198-08 כרמי יעל נ' לוונטהל ידידיה עו"ד (מיום 1.11.11, פורסם במאגרים המשפטיים).


סעיף המחייב תשלום שכ"ט עורך דין בשיעור מוסכם גם במקרה שבו מגיע הלקוח להסדר עם הצד השני על דעת עצמו ללא עורך הדין, נועד על פי רוב למנוע מצב שבו עורך הדין משקיע שעות עבודה מרובות ויכול אף הוא להגיע להסדר, אך הלקוח מגיע לאותו הסדר מאוחר יותר בלעדיו בניסיון להתחמק מתשלום שכר טרחת עוה"ד. אין זה המקרה שבפנינו. על כל פנים, לא הוכח כי סוכמה תניה כזאת בפועל, ואין אלא לקבוע כי בהעדר הסכמה מפורשת, יש לפרש את ההסכם שבעל פה כך שהובטח לשלם לתובעים שכר טרחה רק אם תוחזר החבילה כתוצאה משירותים משפטיים ישירים של התובעים. כאמור לעיל, לא הוכח כי השירותים המשפטיים המעטים של התובעים הם אלה שהביאו להחזרת החבילה או חלקה לידי הנתבעים.



אמנם היה מקום לקבוע כי התובעים ביצעו שירותים משפטיים והיו זכאים לשכר טרחת עו"ד בגין שירותים אלו, אולם אין בפנינו תביעה בגין שכר טרחת עורך דין ראוי, ואף לו נדרש בית המשפט לקבוע שכר טרחת עורך דין ראוי, אזי בנסיבות העניין היה פוסק סכום נמוך מסכום המקדמה.




לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על מנת להוכיח כי הוסכם בין הצדדים שאף אם החבילה או חלקה תוחזר לידי הנתבעים שלא בזכות שירותים משפטיים או אחרים של התובעים והוכח כי הנתבעים ומי מטעמם ולא התובעים היו הגורם המכריע להשבת החבילה או חלקה.




בשולי הדברים יצוין כי לטענת התובעים בכתב התביעה הוסכם לקבל 15% משווי החבילה "שתוחזר" לנתבעים, כאשר ניתן לפרש הסכמה זאת כך שהתובעים יהיו זכאים לשכר טרחת עו"ד רק אם תוחזר החבילה במלואה, ומשלא עלה בידי התובעים להוכיח גם זאת, הרי שהם אינם זכאים לשכר טרחת עו"ד נוסף, מעבר לסכום המקדמה.


נוסף על כך, אף לו הייתה מתקבלת גרסת התובעים שלפיה היו זכאים לקבל 15% משווי החבילה שתוחזר על יסוד מסמכים שהציגו הנתבעים, שכר הטרחה המגיע לתובעים היה נמוך משמעותית מזה שנתבע. באותה רשימת מלאי של החבילות שצורפה בנספח נ/1 מטעם הנתבעים צוינה עלות של 339,135$ אל מול הערכת שווי לקונה בסך של 1,017,561$. בהעדר הסכם שכר טרחת עו"ד בכתב, אין מקום לשלול ערכה של החבילה בהתאם לעלותה, קרי 339,135$, כך שערך מחצית החבילה הוא 169,567.50$ ו- 15% מסכום זה הוא 25,435.12$ בלבד, כשלאחר הפחתת סכום המקדמה עומד הסכום על 5,435.12$ בלבד.



לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים.
הנתבעים תבעו את מלוא סכום המקדמה ששולמה בטענה כי בהעדר הגשת תביעה נגד מלכה-עמית, התובעים אינם זכאים לסכום כלשהו. בסע' 44 לתצהירו של שחיבר ישנה התייחסות למה שעומד מאחורי תשלום המקדמה: "לאחר מכן שוחחנו על שכר הטרחה. הוא אמר לי שהוא מוכן לעבוד על פי אחוזים מתוצאת התביעה, אך אמר שהכנת התביעה דורשת השקעה רבה, ומכיוון שהוא לוקח סיכון בעבודה על פי אחוזים, הוא דרש מקדמה על חשבון שכר הטרחה בסך של 20,000 דולר". מגרסתו של שחיבר עצמו עולה כי הסכים להעביר את הסכום הנ"ל לכיסוי הוצאות ראשוניות בגין הכנת התביעה. התובעים הציגו בפני בית המשפט מספר טיוטות של כתב התביעה, ואין חולק כי הנתבעים אף העבירו לתובעים את סכום האגרה לצורך הגשת התביעה, אך בהמשך הודיעו כי הם מבקשים לעכב את הגשת התביעה ולקבל את הסכום בחזרה. כן ניתן לראות כי בסופו של דבר אכן הוגשה תביעה נגד מלכה עמית, אם כי באמצעות משרד עורך דין אחר, והצדדים הגיעו להסדר גישור שעל פיו מלכה–עמית תשלם לשחיבר סך של 41,017$. נוסף על כך, אין חולק כי התובעים ביצעו שירותים משפטיים נוספים כנ"ל, לרבות הגשת הבקשה לסעדים זמניים. לטענת התובעים, הסכם שכר טרחת עוה"ד כלל את כל השירותים המשפטיים לנתבעים, ואילו לטענת הנתבעים, לא היה הסדר שכר טרחת עו"ד לגבי הפעולות הנוספות הנ"ל, והוסכם לשלם בגין התביעה כנגד מלכה-עמית בלבד. כך או כך, מתצהירו של שחיבר עולה כי הוסכם להעביר את סכום המקדמה על חשבון הכנת כתב התביעה, ואכן הוכנו טיוטות של כתב התביעה עד לשלב מתקדם. בנוסף לכך, כשבפנינו הסכם שכר טרחת עו"ד בעל פה עמום, ונטל ההוכחה בתביעה שכנגד מוטל על התובעת שכנגד, אותו הסכם עמום פועל כאן לרעת התובעת שכנגד כפי שפעל לרעת התובעים ומכאן טעם נוסף לדחיית התביעה שכנגד.




מכאן שאין מקום להורות על השבת סכום המקדמה לתובעת שכנגד, ועל כן הנני דוחה את התביעה שכנגד בהתאם.




לפיכך כאמור הנני דוחה את תביעת התובעים וכן את התביעה שכנגד, וקובע כי כל צד יישא בשכר טרחתו והוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול אישור מכר

  2. הפרת הסכם שכר טרחה

  3. חובת הגילוי הסכם מכר

  4. חוב ארנונה - הסכם מכר

  5. חישוב מס - הסכם מכר

  6. הסכם מכר קרקע ביפו

  7. זיוף חתימה על הסכם מכר ?

  8. הסכם שכר טרחה בעל פה

  9. בקשה לאישור הסכמי מכר מקרקעין

  10. ביטול סעיף בהסכם שכר מכר

  11. אי עמידה בלוח תשלומים בהסכם המכר

  12. אי קיום הסכם שכר טרחה בכתב

  13. על מי חלה חובת הרישום בהסכם מכר

  14. פטור מהתחייבות מותנית בביצוע על ידי אחר

  15. פיצוי על הפרש שטח לאחר סטיה מותרת – הסכם מכר

  16. נטען כי הסכם המכר לא היה אלא כסות להסכם הלוואה

  17. הסכם שכר טרחה עם עורך דין - תביעה נגד עורך דין החזר שכר טרחה

  18. איחור במסירת דירה בלמעלה מ-3 חודשי האיחור המותרים על פי ההסכם

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון