מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם שירותי הסעות בעל פה: 1. לפניי תביעה על סך של 369,624 ₪, לתשלום שכר עבור שירותי הסעות, שביצעה חברת עין הנמר הסעות נימר בע"מ (להלן: "התובעת"), עבור עיריית רהט (להלן: "העירייה"), במהלך שנת הלימודים תשס"ח, מיום 2.11.2008 וכלה ביום 11.8.2009. 2. הצדדים אינם חלוקים כי ההתקשרות בין הצדדים להזמנת שירותי הסעות לא הוסדרה בהסכם בכתב. עיקר המחלוקת נסובה על צורת ההתקשרות, בשים לב לכך שעסקינן בעירייה שדרך התחייבויותיה הכספיות קבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] להלן: "הפקודה"), לפיו התחייבות כספית של עירייה דורשת חתימת ראש העירייה והגזבר, לצד חותמת העירייה וזאת כתנאי לכך שההסכם יהיה בתוקף. העובדות 3. התובעת הינה חברת הסעות אשר מספקת שירותי הסעות למספר רשויות מקומיות. התובעת ניגשה למכרז לביצוע שירותי הסעות עבור העירייה. ועדת ההתקשרויות של העירייה לא התכנסה על מנת לאשר את הצעת המחיר של התובעת (נספח 11 למוצגי התובעת) - להלן: "הצעת המחיר". למרות האמור, בהתבסס על דבריו של הפרוייקטור מטעם הנתבעת, סיפקה התובעת שירותי הסעות, לסטודנטים תושבי העירייה, אל מוסדות הלימוד במהלך שנת הלימודים - 2008, בשני קווי הסעות וכדלקמן: קו אחד - רהט - באר שבע - רהט [כולל את מכללת קיי, המכללה הטכנולוגית סמי שמעון ואוניברסיטת בן גוריון]. התובעת ביקשה לבצע את השירות עפ"י הצעת מחיר שנתנה, בעלות של 405 ₪ לכל כיוון ובסה"כ 810 ₪ ביום (כולל מע"מ). קו שני - רהט - מכללת אחווה - רהט. התובעת ביקשה לבצע את השירות עפ"י הצעת מחיר מטעמה, בעלות של 566 ₪ לכל כיוון ובסה"כ 1,132 ₪ ביום (כולל מע"מ). לסיכום, התובעת עותרת שישולם לה סך כולל של 1,942 ₪, עבור כל יום בו בוצעו ההסעות. 4. ההתקשרות בין התובעת לבין העירייה, נעשתה באמצעות מר עטא אבו מדיעם, אשר שימש כפרויקטור של ראש העירייה דאז, מר טלאל אלקרינאוי, אשר הסמיכו מטעם העירייה להסדיר את שירותי הסעות לסטודנטים לשנת הלימודים - 2008 (להלן: "הפרוייקטור"). הפרוייקטור אינו עובד עירייה מן המניין, אולם משרדו היה ממוקם בבניין העירייה והעירייה שילמה את שכרו כנגד חשבוניות. 5. סמוך לאחר שהתובעת החלה לספק שירותי הסעות לעירייה, עוד מהלך חודש נובמבר 2008, נערכו בחירות לראשות העירייה [הסיבוב הראשון של הבחירות התקיים ביום 11.11.2008 והסיבוב השני התקיים ביום 25.11.2008], במהלכם נבחר ראש עיר חדש, מר פאיז אבו צהבאן. ראש העיר הקודם, מר טלאל אלקרינאוי סיים את כהונתו ביום 16.12.2008. בעקבות חילופי כהונת ראש עיר, הפרוייקטור פוטר מעבודתו בעירייה סמוך לחילופי כהונת ראשי עיר, בסוף חודש דצמבר 2008. טענות התובעת 6. העירייה הזמינה את שירותי ההסעות נשוא התובענה, אולם נמנעת מלשלם את שכרה בגין שירותי ההסעות בטענות סרק. נטען, כי התובעת הניחה כי ההתקשרות החוזית בכתב ו/או הזמנת עבודה כדין, תוסדר תוך כדי או במהלך העבודה, כפי שנעשה בעבר. לעניין זה נטען, כי בעבר הצדדים פעלו במתווה זה, קרי, התובעת סיפקה שירותי הסעות ולאחר מכן הצדדים הסדירו את ההתקשרות החוזית. על רקע האמור, התובעת סיפקה לעירייה שירותי ההסעות. 7. לטענת התובעת, שירותי ההסעות סופקו לעירייה תוך יצירת מצג שווא של נציגי העירייה לפיו החוזה הפורמאלי יוסדר והתשלום יבוצע בנפרד. נטען כי טענות העירייה נועדו להתחמק מהתשלום, שעה שסופקו לעירייה שירותי הסעות על דעת ראש העיר הקודם. סופו של יום, כך ע"פ הנטען, התשלום בגין שירותי ההסעות לא שולם ממניעים פוליטיים בעקבות חילופי תפקידים בכהונת ראש העיר. לכתב התביעה צורף מכתב מיום 30.10.2008 [נספח א'], אשר נחתם ע"י הפרוייקטור ומוען אל התובעת, הנחזה כהזמנת עבודה מטעם העירייה (להלן: "המכתב"). למכתב זה אתייחס בהמשך. טענות העירייה 8. העירייה טוענת כי היא לא הזמינה את שירותי ההסעות, ההתקשרות בוצעה על ידי הפרוייקטור בחוסר סמכות, שכן הפרוייקטור אינו עובד עירייה מן המניין, לפיכך, אין בנמצא הסכם תקף בין הצדדים. נטען כי בהעדר הסכם בכתב, אין מקום לחייב את העירייה בגין שירותי ההסעות, שעה שהוראת סעיף 203 לפקודה קובעת כתנאי להתקשרות תקפה עם עירייה, כי על ראש העירייה והגזבר, לחתום על התחייבות כספית של העירייה לצד חותמת הגומי של העירייה. עוד נטען כי על רקע העובדה שבעבר התובעת התקשרה עם העירייה בהסכם כדין, וכן לנוכח העובדה שהתובעת מספקת שירותי הסעות לרשויות מקומיות נוספות, יש להניח כי היא הכירה את הנוהל לפיו התחייבות כספית של העירייה כפופה להזמנה כדין, ובפרט לחתימות של ראש העיר והגזבר. 9. עוד נטען, כי ה"התקשרות" באמצעות הפרויקטור נעשתה ימים בודדים לפני הבחירות ומכן שמדובר במניעים פסולים של התקשרות על רקע פוליטי. העירייה טוענת כי אף לא הוקצה במסגרת התקציב השנתי של שנת 2008, תקציב לשירותי ההסעות נשוא התביעה. מכאן שניתן ללמוד שאף במסגרת התקציב השנתי של העירייה לא הוקצה תקציב לשירותי ההסעות. ועוד נטען, כי לעירייה מונה חשב מלווה באמצע חודש פברואר 2009, עקב קשיים כספיים, עובדה שהייתה ידועה לתובעת ועל כן גם מטעם זה אין לחייבה. לסיכום, נטען כי יש לדחות את התביעה כנגדה. 10. מטעם התובעת העידו - מנהל התובעת, מר סאלם אלעסם. מר טלאל אלקרינאוי - ראש העיר. מר עטא אבו מדיעם - הפרוייקטור. מר אבו מדיעם מוחמד - סטודנט שנסע בשירותי ההסעות. מר סאלמה אבו דעבס - גזבר עיריית רהט שסיים את עבודתו בעירייה באוקטובר 2009. מטעם הנתבעת העידו - מר סאדק דלאשה - גזבר העירייה החל מחודש אוקטובר 2009. ד"ר עאמר אלהוזייל - סגן ממלא מקום ראש עיריית רהט החל מחודש דצמבר 2008. הצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב וכן סיכמו את טענותיהם בע"פ - כל אחד לשיטתו. דיון 11. כבר עתה אציין כי החלטתי לקבל את התביעה רק בחלקה מהנימוקים שיפורטו להלן. אכן, כפי שטוענת העירייה לא נערך בין הצדדים חוזה בכתב המסדיר את ההתקשרות ביניהם. עם זאת, לאחר עדותו של ראש העירייה בתקופה הרלוונטית, מר טלאל אלקרינאוי, הוברר כי התובעת סיפקה שירותי הסעות לסטודנטים תושבי העיר, לאחר שראש העיר, הסמיך את הפרוייקטור להסדיר את נושא ההסעות, אם כי לא ברור מהו פרק הזמן שסיפקה התובעת את שירותי הסעות. אציין כי לצורך הכרעתי אין צורך לבחון את מכלול הראיות המעידות על פרק הזמן שהתובעת סיפקה שירותי הסעות לעירייה, שעה שהגעתי לכלל מסקנה, שיש לפסוק לתובעת שכר בגין תקופה חלקית, למשך כשלושה חודשים בלבד, החל מיום 2.11.2008 ועד לסוף חודש ינואר 2009. טרם אדון בהתקשרות החוזית - מנהלית - שנרקמה בין הצדדים, אבחן את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית החלה על חוזים של עירייה המתקשרת עם חברה פרטית. השאלה איזה דין חל על עירייה המתקשרת בחוזה עם חברה פרטית נידונה על ידי כב' הנשיא א' ברק, אשר קבע כי כאשר עירייה כגוף ציבורי מתקשרת בחוזה אזי היא נתונה למשטר של "דואליות נורמטיבית". דהיינו, חוזה מינהלי כפוף הן לדיני החוזים והן לדיני המשפט המינהלי (ראו ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון פסקה 2). 12. התחייבות כספית של עירייה מוסדרת בסעיף 203 לפקודה הקובע: "חוזה, כתב התחייבות, ... שיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה" (ההדגשה הוספה ע.ר.). בית משפט העליון בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים עמד על הרציונאל שבסעיף 203 לפקודה ופסק כי: "תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי הציבור ... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העיריה כמו גם הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה. אכן, סעיף 203 הוא ביטוי לעקרון שלטון החוק וחוקיות המנהל" [פסקה 22 לפסק דינו של כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (להלן: "עניין בית הרכב")]. ביחס להפרת הוראת סעיף 203 לפקודה נאמר בעניין "בית הרכב" כדלקמן: "אי קיום דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 בהתאם לפרשנות לעיל משמעה סיווג החוזה כחוזה בלתי חוקי. אי החוקיות נעוצה בשלב כריתת החוזה ... סעיף 203 קובע את התוצאה הראשונית: החוזה שנעשה בניגוד לדרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 'לא יחייב' את העיריה. אך אין זו התוצאה היחידה. על החוזה הבלתי חוקי חל גם הדין הכללי הקבוע בסעיף 30 לחוק החוזים . סעיף זה קובע כי חוזה שכריתתו היא בלתי - חוקית הוא חוזה בטל ... " (שם, פסקה 24). בהתאם להלכה הפסוקה נמצא, כי חוזה אשר אינו מקיים את הוראת סעיף 203 הינו בטל מחמת אי חוקיות. אולם בכך לא סגי. תוצאת בטלותו של חוזה בלתי חוקי היא החלת הוראות הסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. סעיפים אלה מורים על השבה במקרה של ביטול חוזה. יסודה של חובת ההשבה הינו בדיני עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 קובע, כי הוראותיו יחולו "כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים". השופטת נאור בעניין בית הרכב קבעה, כי אין בסעיף 203 הוראה אשר שוללת את תחולתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט ועל כן סעד של השבה בהתאם לסעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים מתאים בנסיבות העניין (שם, פסקה 44). לאחר דברים אלה, נעבור אפוא ליישום ההלכה הפסוקה על המקרה הקונקרטי שלפניי. ההתקשרות בין הצדדים 13. כאמור, ראש העירייה דאז, מר ט' אלקרינאוי אישר בעדותו כי הסמיך את הפרוייקטור להסדיר את שירותי ההסעות, בהתחשב בכך שבאותם זמנים לא הייתה תחבורה ציבורית זמינה לטובת הסטודנטים בעיר רהט. כך ציין בעדותו: "הסמכתי את רכז הפרוייקט, מר עטא אבו מדיגם, להזמין את ההסעות ולפעול להזמנת הסעות לסטודנטים בהקדם האפשרי, כדי להיערך לתחילת שנת הלימודים - 2008 ... בגדול, אני זוכר שהסמכתי את עטא לטפל ולהזמין ...ההסעות ... רצינו לממן הסעות, שכולם יהנו" (פרו' מיום 09.01.13 עמ' 21 ש' 20 ואילך). כאשר נשאל מר אלקרינאוי מה מעמדו של הפרוייקטור השיב: " ... העירייה משלמת לו את השכר, באמצעות חשבונית שהוא מגיש. הוא מעין קבלן עצמאי. במקום שראש העיריה יעסיק שכיר, העסיקה אותו כפרוייקטר. בין היתר, עטא ייעץ לי בפרוייקטים אחרים" (עמ' 22 ש' 24 ואילך). בהמשך נשאל האם היה מקובל עליו שהפרוייקטור הוציא מכתבים עם לוגו של העירייה אז השיב: "כן. הוא ישב בעיריה, המשרד שלו היה בעיריה" (עמ' 22 ש' 31). עדותו של מר אלקרינאוי השתלבה עם יתר העדויות שהובאו בפניי של עובדי העירייה. בהתבסס על עדותו ניתן לקבוע כממצא עובדתי שהתובעת התקשרה עם העירייה בחוזה בעל פה, בהנחיית ראש העיר מר ט' אלקרינאוי, לפיו יסופק שירותי הסעות לסטודנטים, מהעיר רהט אל מוסדות הלימוד. עוד ניתן לקבוע כי ההתקשרות החוזית נשוא כתב התביעה יצאה אל הפועל באמצעות הפרוייקטור שעבד תחת ראש העיר. לעניין מעמדו של הפרוייקטור אציין כי אין ממש בטענת העירייה לפיה, הפרוייקטור היה "פעיל פוליטי", ואולם גם אם כך הדבר, משהתובעת הסתמכה על דבריו לאחר שראש העיר הסמיכו להתקשר עימה, אין לזקוף זאת לחובתה. 14. הפרוייקטור ציין בתצהירו כי ההתקשרות עם התובעת החלה לאחר שהעירייה פירסמה מכרז לשירותי הסעות. למכרז ניגשו חברות הסעות, לאחר קבלת ההצעות, וביניהן, הצעתה של התובעת. נטען, כי מזכיר העירייה הורה לו להודיע לזוכים במכרז כי יתחילו לספק את שירותי ההסעות. עוד נטען כי ההודעה הייתה בהתאם להנחיית ראש העיר. כאמור, על אף שוועדת ההתקשרויות לא התכנסה לאשר את הצעת התובעת, שעה שבתקופה זו היו מצויים במערכת בחירות (סע' 11-15 לתצהירו). הפרוייקטור אישר עוד בעדותו, כי ההתקשרות עם התובעת הייתה על דעת ראש העיר (עמ' 29 ש' 21). על רקע האמור, הפרוייקטור שלח את המכתב המאשר לתובעת להתחיל את שירותי ההסעות. המכתב אשר נושא תאריך מיום 30.10.2008, עם לוגו של העירייה, צורף לכתב התביעה כנספח א'. המכתב ממוען אל התובעת והעתק הימנו נשלח, לכאורה, לראש העירייה. במכתב עליו חתום הפרוייקטור, שמפאת חשיבותו אצטט את הדברים הרלוונטיים, נרשם כדלקמן: "לכבוד הסעות עין הנמר ..... ע"פ הנחיות ראש העיר הינכם מתבקשים להתחיל להסיע את הסטודנטים מרהט למכללות בנגב. .... הסעות עין הנמר מסיע למכללות בבאר-שבע ולמכללת אחווה, ... ההסעה הלוך וחזור כולל איסוף ופיזור מתחנת האסיפה. וועדת ההתקשרויות לא הצליחה לשבת בתקופת הבחירות והמעטפות הסגורות ישמרו עד לישיבת וועדת ההתקשרויות. עלות ההסעה לפני ישיבת הוועדה לכל קוו תעמוד לפי האומדן שהכנתי לוועדת הקשרויות, ואילו עלות ההסעה לכל קוו אחרי פתיחת המעטפות בועדת התקשרויות, יהיה לפי החלטת וועדת ההתקשרויות...". 15. במהלך קדם המשפט, מנהל התפעול של התובעת, מר סאלם אלעסם, העיד כי ההתקשרות בוצעה באמצעות הפרוייקטור בלבד. כך ציין: "מי שביצע את ההזמנה הוא מר עטא אבו מדיעים, הוא שיצר איתנו כל הזמן ... היחיד שהיה איתנו בקשר ונתן את האישור הוא עטא. הוא יצר איתנו קשר כל הזמן, גם לגבי עבודות קודמות וגם לגבי העבודה כאן ... כל הסיכומים, האישורים וההזמנות - כל הקשר היה עם עטא" פרו' מיום 18.03.12 עמ' 2 ש' 7 ואילך). בעדותו מיום 09.01.13 אישר כי בהתבסס על המכתב, וכתוצאה התובעת החלה לספק לעירייה שירותי הסעות (פרו' מיום 09.01.13 עמ' 8 ש' 27 + עמ' 9 ש' 22). 16. על אף שקבעתי כי העירייה התקשרה בחוזה בעל פה עם התובעת, סבורני שבנסיבות שיפורטו להלן, היה על התובעת להפסיק את שירותי ההסעות, תוך זמן סביר, שהינו כשלושה חודשים מתחילת ההתקשרות. למסקנה זו הגעתי לאחר שהתרחשו אירועים, אשר היו בגדר "אותות אזהרה" וחייבו את התובעת לנקוט משנה זהירות, טרם המשך ביצוע שירותי ההסעות. יודגש, כי מדובר על אירועים שונים שהמשותף להם הוא, שהיה על התובעת לחדול מהמשך מתן שירותי ההסעות, לכל המאוחר, בסוף חודש ינואר 2009. להלן אפרט את האירועים הרלוונטיים: א. נסיונה של התובעת בהתקשרויות מול עיריות אחרות. מנהל התובעת, מר סאלם אלעסם העיד כי התובעת מספקת שירותי הסעות לעוד רשויות מקומיות. קרי, המדובר בתובעת שלה ניסיון עשיר בהתקשרויות מסוג זה. עוד אישר בעדותו כי הוא היה מודע לכך שההתקשרות החוזית נשוא כתב התביעה מחייבת חוזה בכתב וכך ציין: "ידעתי על קיומו של סעיף שההתקשרות צריכה להיות מסודרת בכתב ... " (עמ' 8 ש' 22). עובדה נוספת שאינה במחלוקת כי התובעת התקשרה עם העירייה, במהלך שנת 2005, בהסכם כדין להספקת שירותי הסעות (ראו נספח 3 לכתב ההגנה). אף על פי כן בענייננו לא פעלה התובעת, בתוך זמן סביר, להסדיר את ההתקשרות החוזית בכתב והמשיכה לספק שירותי הסעות ללא הזמנה כדין. ב. חילופי תפקידים בכהונת ראש עיר סמוך לאחר לאחר התחלת ביצוע העבודה. כאמור, מנהל התובעת העיד כי ההתקשרות בוצעה באמצעות הפרוייקטור בלבד. הפרוייקטור אישר, כי לאחר הבחירות שנערכו, כאמור, בחודשים נובמבר- דצמבר 2008 הוא פוטר מתפקידו, אז נציגי התובעת פנו אליו וביררו האם להמשיך את שירותי ההסעות, הפרוייקטור השיב כי עליהם לפנות לעירייה (סע' 16 לתצהירו). על פי עדותו של מנהל התובעת, הניסיון ליצור קשר עם הנהגת העירייה החדשה עלה בתוהו. ראו דבריו לעניין זה: ".... לצערי, אין לי הזמנת עבודה, לאחר שהוחלפו ראשי העיריות. בשורה התחתונה - לא קיבלתי הזמנה מאושרת" (עמ' 9 ש' 19). ג. משהחלה ההתקשרות בהתבסס על המכתב, ומשהובא לידיעת התובעת, כי התמורה בגין שירותי ההסעות תהיה בהתאם להחלטת וועדת ההתקשרויות, היה על התובעת לא להמתין זמן רב, שעה שוועדת ההתקשרויות לא התכנסה והזמנת עבודה פורמאלית לא ניתנה והתמורה הסופית לא סוכמה. ד. פיטוריו של הפרוייקטור. על פי גרסת התובעת, ההתקשרות בוצעה אך ורק באמצעות הפרוייקטור, משהפרוייקטור פוטר מעבודתו בעירייה שבועות ספורים לאחר תחילת ביצוע העבודה, היה על התובעת "לעשות חושבים" ולבחון את המשך ההתקשרות החוזית עם העירייה בנסיבות שנוצרו. יצויין כי מנהל התובעת אישר בעדותו כי הפרוייקטור הודיע שהוא פוטר מהעירייה (ראו עמ' 20 ש' 14). ד. מנהל התובעת ציין בתצהירו, כי לאחר הבחירות, במהלך חודש ינואר 2009 או בסמוך לכך, הוא זומן לפגישה עם מנהל מחלקת חינוך מר סלים אלעתאיגה בה השתתף סגן ראש העיר, ד"ר עאמר אלהוזייל. בישיבה זו הוא ביקש להסדיר את ההתקשרות החוזית בכתב. חרף בקשתו העניין לא הוסדר ובחודש מרץ 2009 הוא קבע פגישה עם ראש העיר המכהן, מר פאיז אבו צהבאן להסדרת ההתקשרות (סע' 15-19 לתצהירו). למרות האמור, ע"פ הנטען בכתב התביעה, גם בתקופה זו התובעת המשיכה לספק שירותי הסעות, ללא התקשרות פורמאלית בכתב. ראו חקירתו בבית המשפט, כאשר נשאל בדבר המשך התקשרות התובעת עם העירייה למרות שלא הוסדר חוזה פורמאלי בכתב: "ש. אתה נמצא במצב, אחרי הפגישה בינואר, עברו חודשיים מאז תחילת העבודות, ד"ר עאמר לא התייחס אליך, אתה פונה לגזבר לשעבר, בתחילת שנת 2009, שואל אותו מה קורה - הוא אמר לך הכל מוקפא כרגע, אתה עדין ממשיך לספק הסעות ... בינואר 2009 - אתה לא מקבל תשובות מעאמר, אין לך שום דבר ביד, לא הסכם, לא הזמנת עבודה, הגזבר אומר לך שהכל מוקפא - אתה ממשיך לספק הסעות? ת. נכון" (עמ' 11 ש' 1 ואילך). בהמשך טען כי לא הפסיק את ההתקשרות וזאת: "... כי אף אחד לא אמר לי בכתב להפסיק שירותי הסעות". תשובה זו תמוהה ביותר, כאשר מחד ההתקשרות נשוא כתב התביעה לא בוצעה בכתב תקופה ארוכה כפי שדרשה התובעת, ומאידך טוען מנהל התובעת כי התובעת לא הפסיקה את המשך ההתקשרות שעה שהמתינה למסמך בכתב (עמ' 11 ש' 13 ועמ' 16 ש' 28). ה. ראש העירייה, מר טלאל אלקרינאוי אישר שבתקופת כהונתו, היו ספקים שעבדו עם העירייה ללא חוזה, אולם, בד בבד, העיד כי מדובר לכל היותר: "בחודש חודשיים עד שמוציאים הזמנה. לא שנים. אם לא מוציאים הזמנה, הספק צריך להגיד שבלי הזמנה הוא לא עובד" (עמ' 24 ש' 17). אינני סבור שיש בניסיון העבודה הקודם של התובעת מול העירייה, כדי לחזק את טענות התובעת וזאת לאחר שהוברר, כי לגבי העבודות הקודמות, הוצאה הזמנת עבודה פורמאלית, סמוך לאחר תחילת ביצוע העבודות. ו. עדותו של סגן ראש העיר, ד"ד עאמר אלהוזייל לפיה בפגישה שנערכה ביום 13.01.2009, הובהר לנציגי התובעת כי עליהם להפסיק את שירותי ההסעות מכיוון שההתקשרות החוזית אינה מוסדרת (עמ' 51 ש' 8). למרות שעלו גרסאות שונות לגבי מה שנאמר באותה פגישה, חזרה בה התובעת מכוונתה להעיד את סלים אלעתיקה, שנכח בפגישה ויכל לשפוף אור על המקרה. בעניין זה נאמר, כי "אי הבאתו של עד רלבנטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית" [ר' ע.א. 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה, פ"ד מ"ה (4) 651, 658] והדבר יוצר הנחה שאילו הובאה אותה עדות, הדבר היה סותר את גרסת התובעת. ז. מכל הראיות שהובאו בפני בית המשפט ניתן לקבוע שלעירייה לא היה מקור תקציבי למימון ההסעות וגם אם הייתה תוכנית לממן את ההסעות, מתוך תקציב המלגות, הרי שבפועל לא התקבל בקופת העירייה המימון הדרוש, לצורך כך. 17. בנסיבות העניין תמוהה ולא ברורה נחישותה של התובעת להמשיך ולספק שירותי הסעה. יצויין, כי התובעת המשיכה, לטענתה, לספק שירותי הסעה גם לאחר שנאמר לה מפורשות ובכתב לחדול מכך, וזאת במהלך חודש יוני 2009. ראו מכתב הנתבעת מיום 18.6.2009 בו צויין, כי לא ידוע לעירייה על חוזה התקשרות עם התובעת. ראו גם מכתב הנתבעת מיום 28.6.2009 אשר נשלח לתובעת, בו צויין, בין היתר: "בישיבה איתי בזמנו נמר לכם באופן ברור 1. אין לכם חוזה התקשרות. 2. מעולם לא אמרתי לכם "שהחוזה יסודר כדין ואנו נמשיך בביצוע ההסעה. ההיפך נכון. נאמר לכם באופן הברור, שאתם עובדים ללא חוזה, שזה נוגד את הנוהל התקין..." כאמור, גם לאחר דברים מפורשים אלו המשיכה התובעת, לטענתה, לספק את שירותי ההסעות, וראה הסברי התובעת, בעמ' 16 לפרוטוקול משורה 24: "ש. במכתב נרשם - אין לעיריה מחוייבות כלפיכם - למה המשכת לעבוד? ת. המשכתי לעבוד, כי במכתב מיום 28.06.2009 הוא לא מדבר אמת. ש. מה זה לא מדבר אמת? ת. הוא אמר שיצא מכתב מהעיריה, שאין מחוייבות. ש. גם אם לא יצא מכתב - למה אתה ממשיך לעבוד, כשאין לעיריה מחוייבות כלפיכם? ת. אני המשכתי לעבוד, כי המתנתי למכתב על הפסקת עבודה..." היוצא מכל האמור לעיל, שהתובעת התרשלה בכך, שלמצער, המשיכה, לכאורה, לספק את שירותי ההסעות חרף כל האינדקציות שהיה עליה להפסיק את שירותי ההסעות, בהעדר הסכם בכתב פורמאלי המסדיר את ההתקשרות. על התובעת הייתה מוטלת החובה להפסיק את ההתקשרות עם העירייה בתוך זמן סביר, בשים לב לאמור לעיל, לכל המאוחר, בסוף חודש ינואר 2009. משהתובעת לא פעלה להפסקת ההתקשרות, על אף שלא נענו שבקשותיה החוזרות והנשנות להסדרת התקשרות חוזית כדין, אין לה להלין אלא על עצמה. תוצאת בטלותו של החוזה 18. מכאן ובהתאם להלכה הפסוקה אנו מצויים בחוזה, שהינו בטל מחמת אי חוקיות. כעת נותר לבחון מהו הסעד הראוי שיש ליתן לתובעת. לעניין הסעד בחוזים אלה, נפסק בעניין בית הרכב: "מדברים אלה למדים אנו כי התוצאה האזרחית הרגילה היא השבה, אולם הבחירה בסעד הסופי שיינתן נתונה לשיקול דעת בית המשפט. אכן 'הכלל הוא בטלות החוזה והשבה של דברים שנתקבלו על פיו. החריג הוא שלילת ההשבה וצו לקיום חיוב' .... מכאן ניתן לומר כי במסלול החוזי, סעיף 203 אינו מחייב בטלות מוחלטת והשבה מוחלטת, כתוצאה שאין בלתה, אלא קיים שיקול דעת לשופט, במסגרת מתחם התוצאות האזרחיות האפשריות משילוב סעיפים 30 ו-31 לדיני החוזים ... לסיכום: המסלול החוזי המתאים לענייננו הוא יישום סעיפים 21, 30 ו-31 לחוק החוזים בדרך של קביעת חובת השבה, בכפוף לעקרונות הצדק בהשבה ... " (שם, פסקה 31). בהמשך פסק הדין, מציינת כב' השופטת מ' נאור כי גם במישור המנהלי אנו נגיע לתוצאה זהה, בהתבסס על דוקטרינת הבטלות היחסית. "הדינים הולכים יד ביד, אף שהדרך שונה, התוצאה היא אחת. הטעם לכך הוא ששתי מערכות הדינים מטרתן אחת והיא, להביא לצדק" (שם, פסקה 34). 19. משקבעתי כי החוזה בטל מחמת אי חוקיות לפי כלל ההשבה, כל צד חייב להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה הפסול. אם ההשבה אינה אפשרית או אינה סבירה, כפי שבמקרה דנן, עליו לשלם לצד השני את השווי של מה שקיבל (סעיף 21 לחוק החוזים). במקרים חריגים בית המשפט רשאי, אם ראה ש"מן הצדק לעשות כן" לפטור צד מחובת ההשבה או תשלום השווי, כמו כן רשאי בית המשפט לחייב צד בקיום חיובו, כולו או מקצתו, ובלבד שהצד האחר ביצע את חיובו שלו לפי החוזה. 20. בעניין "בית הרכב" עמדה כבוד השופטת נאור על שיקולי הצדק בדבר שיקול הדעת השיפוטי בשאלת תוצאות החוזה הבטל: "שיקולי הצדק נותנים כר רחב לשיקול דעת שיפוטי בשאלת תוצאות החוזה הבטל ודרך ההשבה בהתאם לנסיבות המקרה ... מחד יש לשקול את האינטרס הציבורי במניעת כריתת חוזה בלתי חוקי, מאידך יש לשקול שיקולי צדק ויושר לרבות התנהגות הצדדים להסכם ותום הלב שלהם ... האיזון בין שני שיקולים עיקריים אלה - שלעיתים פועלים בכיוונים נוגדים ולעיתים הם פועלים באותו כיוון - הוא שקובע בסופו של יום את היקף ההשבה, מתוך מטרה להגיע לצדק יחסי בין הצדדים. בין היתר יש לשקול את דרגת החומרה של אי החוקיות, מידת 'האשמה' של הצדדים לחוזה, ומידת הביצוע של החוזה הפסול" (שם, פסקה 42). עוד נפסק בעניין "בית הרכב" כי: "במסגרת שיקולי הצדק מקובל עלי כי יש ליתן משקל גם לעקרון תום הלב. במסגרת שיקולי הצדק אין לאפשר לעיריה להשתמש בסעיף 203 באופן המקנה לה 'חומה' בצורה שאינה משקללת את התנהגותה ואולי אף את רשלנותה בנסיבות העניין" (פסקה 54). 21. בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הדברים בשים לב לכך שקבעתי כי ראש העירייה הסמיך את הפרוייקטור להתקשר עם התובעת בחוזה להספקת הסעות והיה על העירייה לפעול בהתאם לנוהל שקבע המחוקק, מהצד האחר, משקבעתי כי המשך ההתקשרות עם העירייה מעבר ל- 3 חודשים חורג מזמן סביר להסדרת הסכם פורמאלי, והיה ראוי שהתובעת תפסיק את ההתקשרות לאחר תקופה זו, התוצאה היא, שיש לחייב את העירייה לשאת בעלות ההסעות במשך שלושה חודשים בלבד, החל מנובמבר 2008 ועד לסוף חודש ינואר 2009. סופו של דבר, ניתן לקבוע שמידת האשמה של התובעת, עולה על מידת אשמתה של העירייה עת נכרת חוזה בלתי חוקי. שכן התובעת יכלה למנוע ולחילופין להקטין את הנזק ולא עשתה כן, התנהגותה במשך תקופה ארוכה עת המשיכה, לכאורה, לספק שירותי הסעות אינה עולה עם עקרון הקטנת הנזק, וכן עם שיקולי הצדק או התכלית של סעיף 203 לפקודה. 22. קיים קושי להעריך את הסכום המדוייק שיש לפסוק לתובעת, שעה שהוברר שוועדת ההתקשרויות לא התכנסה לאשר את ההצעה של התובעת בסך של 1,942 ₪ ליום, וזאת מתוך הנחה לפיה הוסכם, כי עלות ההסעה תקבע (בעתיד) לפי החלטת ועדת ההתקשרויות. הפרוייקטור ציין במכתב כי העירייה הכינה אומדן על בסיס הצעתה של התובעת, אולם העירייה לא הגישה לבית המשפט את האומדן שערכה, לפיכך יש להניח שהצעתה של התובעת התקבלה בקירוב. בעדותו בבית המשפט ציין מנהל התובעת כי בכל יום עבודה יצאו שני אוטובוסים אל מוסדות הלימוד. קו אחד מרהט למכללת אחווה, וקו נוסף מרהט לב"ש למכללת קיי (עמ' 19 ש' 18). בתקופה הרלוונטית (נובמבר 2008 עד סוף ינואר 2009) היו בסה"כ 58 ימים בהם התבצעו הסעות. מכאן שהחישוב הוא 1,942 ₪ כפול 58 ימים ובסה"כ 112,636 ₪. מסכום זה יש להפחית על דרך האומדנא 20%, וזאת על בסיס ההנחה שוועדת ההתקשרויות הייתה רשאית לאשר סכום נמוך יותר מהצעת התובעת ובהעדר נתונים מצד התובעת, באשר לסכום העבודה הראוי, לפי סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. מכאן שהסכום הסופי הוא, 90,109 ₪ (במעוגל). למותר לציין, כי בנסיבות שצוינו לעיל מצאתי שמן הצדק, לפטור את העירייה מחובת התשלום בגין ההסעות שסופקו, מחודש פברואר 2009 ואילך. 23. לא מצאתי שיש מקום לשנות מסקנתי זו, גם לנוכח הדף שהופק מהאינטרנט, בנוגע ל"לוח שנת הלימודים", שכן המידע אינו מתייחס לכל מוסדות הלימודים, אליהם בוצעו ההסעות, ועוצמת הראייה אינה מספקת, כדאי להטות את הכף, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי. 24. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבור 3 חודשים, החל מ- 2 בנובמבר 2008 וכלה בסוף ינואר 2009, בסך של 90,109 ₪. על סכום זה יחולו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, מיום 1.12.2008 (אמצע התקופה) ועד לתשלום המלא בפועל. 25. הואיל והוגשה תביעה מוגזמת ומנופקת, אשר התקבלה רק בחלקה, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם בסכום כולל) של 10,000 ₪ בלבד. 26. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. חוזה שירותחוזהשירותי הסעותבעל פה