מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול חלקי של הסכם פשרה: 1. התובענה שבפני היא למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם שנחתם ביום 16.7.09 בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 19.7.09 בטל מעיקרו וחסר כל תוקף מחייב כלפי התובעים. רקע וטענות הצדדים: 2. ביום 12.7.09 הגיש הנתבע בקשה לסעד זמני בבש"א 5818/09 האוסר על התובעים לבצע עבודות בניה ברכוש המשותף בבית המצוי ברח' אלישע 16 בירושלים (להלן-"הנכס") ולעשות שימוש לצרכי אחסון בשטח שסומן בתשריט שצורף לבקשה (נספח ב' לכתב התביעה). בו ביום ניתן סעד זמני ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 16.7.09. 3. ביום 16.7.09 התקיים דיון בבקשה במעמד ב"כ הנתבע ועו"ד יואל אשכנזי (להלן-"מר אשכנזי") שהודיע בדיון כי הוא מייצג את התובעים. בדיעבד, כנטען ע"י התובעים , הוברר להם כי יואל אשכנזי הושעה ע"י לשכת עורכי הדין עד לשנת 2016 . בדיון בקשו הצדדים שהות לנהל מו"מ ביניהם ולפי החלטתה של השופטת ע' זינגר נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 27.7.09 , אם וככל שהמו"מ לא יעלה יפה (נספח ב' לכתב ההגנה). 4. ביום 16.7.09 נחתמה הודעה על הסדר פשרה ע"י התובע ומר אשכנזי מצד אחד והנתבע ובא כוחו עו"ד שבירו, מצד שני. ההודעה הוגשה לבית משפט כבר באותו מועד למתן תוקף של פסק דין (נספח ב' לכתב התביעה , להלן-"הסדר הפשרה") וביום 19.7.09 ניתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה (נספח ב' לכתב התביעה, להלן-"פסק הדין"). 5. ביום 19.7.09 הגישו התובעים בקשה לביטול ההודעה על הסדר הפשרה (נספח ג' לכתב ההגנה) וביום 20.7.09 ניתנה החלטה ע"י השופטת זינגר לפיה, הדרך הראויה להביא לביטולו היא בהגשת תביעה לביטול פסק דין שניתן על בסיס הסכם , ככל שיקבע שההסכם הושג שלא כחוק (נספח ט' לכתב ההגנה). ביום 1.10.09 הגישו התובעים בקשה נוספת לביטול פסק דין ולחילופין להורות על עיכוב ביצוע שלו (נספח י' לכתב התביעה). בבקשה זו טענו התובעים כי הסדר הפשרה הוא הסדר מקפח ונוגע לעניינים שלא נכללו בבש"א 5818/09 ותכליתו, להכשיר בניה ושימוש שלא כדין ע"י הנתבע במניעת זכות מהתובעים להתנגד לכך. בנוסף טענו , כי הם סברו שהם מיוצגים במו"מ ובחתימה על הסדר הפשרה ע"י עו"ד והתבדו, משהתגלה להם בדיעבד כי מר אשכנזי הושעה בניגוד למצג שווא שהציג להם על היותו עו"ד. בכך, יש כדי לרדת לשורש הסדר הפשרה ודינו להתבטל מה גם, שנחתם שהוא ע"י התובע בלבד ולא ע"י התובעת ובהיעדר ייפוי כוח למר אשכנזי. הבקשה הובאה בפני השופטת ע' זינגר ביום 6.12.09 וביום 7.12.09 ניתנה החלטה על דחייתה ונקבע, כי אין לסטות מהחלטתה בבקשה הראשונה לביטול פסק הדין (נספח י"ב לכתב ההגנה). 6. בכתב התביעה חזרו וטענו התובעים כנגד הסדר הפשרה בהיותו מקפח את זכויותיהם מול הנתבע והנהנים בנכס שכן סעיפיו כוללניים וגורפים ונוגעים לעניינים שלא עלו כלל בבקשה לסעד הזמני (סעיף 4 לכתב התביעה ). בנוסף טענו כנגד הכללת סעיף פיצוי דרקוני במקרה של הפרת הסדר הפשרה (סעיף 10 לכתב התביעה). התובע טען כי הוא תלה את יהבו במר אשכנזי בניהול המו"מ ובגיבוש הסדר הפשרה בהיותו סבור בטעות כי הוא עו"ד וכי הוא דואג נאמנה לאינטרסים שלו. פנייתו של עו"ד בן דור בשם התובעים אל ב"כ הנתבע לבטל את הסדר הפשרה (נספח ד' לכתב ההגנה) נדחתה ובכך לדידם, יש כדי ללמד על ניסיון של הנתבע, לכבול אותם בהסכם מקפח. בנסיבות אלו ובהיעדר ייצוג לתובע מול הנתבע, שהוא עצמו עו"ד ולאור תנאי הסדר הפשרה המקפחים , יש להורות על ביטולו של הסדר הפשרה. 7. התובעת טענה כי היא לא חתמה על יפוי כוח למר אשכנזי ; לא נכחה במעמד החתימה על הסדר הפשרה ואף לא חתמה עליו. לדבריה, היא עיינה בהסדר הפשרה לראשונה לאחר שנחתם ע"י בעלה, התובע וע"י מר אשכנזי ונדהמה לגלות כי היא מחויבת לכאורה, לדברים שכלל לא נתנה את הסכמתה אליהם. לפיכך טענה כי כי החתימה על הסדר הפשרה אין לה כל תוקף בנוגע אליה והוא אינו מחייב אותה. 8. התובע טען גם כנגד שוני בין הסדר הפשרה שנחתם על ידו ובין הסדר הפשרה שהוצג לו עובר לחתימתו עליו . בסיכומי התובעים לא חזרו התובעים על טענתם זו, שהוכחשה מכל וכל ע"י הנתבע . 9. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי אין עילה לביטול הסדר הפשרה שנערך ע"י הצדדים ונחתם כדין לאחר ניהול מו"מ במשך כ-3 שעות בינו ובין התובע, ביחד עם מר אשכנזי ועו"ד שבירו. טיוטה ראשונה הוכנה, רק לאחר שהתנהל מו"מ ביניהם והוכנסו בה תיקונים כתוצאה מהתפתחות המו"מ שהתובע, היה מעורב בו לפרטי פרטים. הסדר הפשרה אינו בגדר הסכם אחיד ואין בו תנאי מקפח. ההסדר, קצר ותמציתי ואינו מנוסח בלשון משפטית , שאינה נהירה למי שאינו עו"ד, כי אם בלשון ברורה ששיקפה את תוצאות המו"מ ביניהם. הנתבע הכחיש כי נעשה שינוי בהסדר הפשרה שנחתם ע"י התובע , מהנוסח לגביו סוכם ביניהם עובר לחתימה עליו. לא בכדי , לא הועלתה הטענה בדבר שינויי נוסח בבקשה לבטול פסק הדין ובמכתבו של עו"ד בן דור אליו, בהיעדר כל בסיס לכך. 10. בהתייחס לייצוג ע"י מר אשכנזי טען הנתבע, כי התובעים בחרו בו כעו"ד ואילו לו עצמו, לא הייתה היכרות מוקדמת אתו והוא לא ידע כי הושעה. מר אשכנזי הציג עצמו בפניו וכן בפני בית משפט בבש"א 5818/09 כב"כ התובעים והשתתף בפגישה במשרדו של בא כוחו עו"ד שבירו בה נוהל המו"מ ביניהם, ביחד עם התובע ללא עוררין מצדו של האחרון. אין לתובעים להלין כנגדו על הימנעותו מדרישה להציג בפניו יפוי כוח משלא היה בסיס לחשש של הנתבע שמא אינו עו"ד מייצג כדין. יתירה מכך, בבקשתם לביטול ההודעה על הסדר פשרה (נספח ג' לכתב ההגנה) טענו התובעים כי מר אשכנזי ייצג אותם ואילו בתביעתם, הכחישו זאת באופן תמוה. אין גם בהשעיה, כדי לפגום בהסדר הפשרה בהיות התובע מעורה בפרטיו ובעל ניסיון בעבר בניהול מו"מ. 11. לשיטתו של הנתבע, חתימתו של התובע על הסדר הפשרה נעשתה בשמו ובשמה של התובעת לפי המצג שהציג בפגישה ביניהם אף שהתובעת, אינה בעלת זכויות בנכס לפי רישומי התובע בלבד בחברת עמידר, כבעל זכויות בדירה. מר אשכנזי, הציג עצמו כמייצג של התובעים ולפיכך, חתימתו מחייבת גם את התובעת בפרט משלא נטען אחרת בבקשה הראשונה לביטול הסדר הפשרה. 12. הנתבע, לא הכחיש כי נכללו בהסדר הפשרה עניינים שלא נטען לגביהם בבקשה לסעד הזמני אך טען כי אין בכך כדי לפגום בו וההסכמות שהושגו, הן הסכמות הדדיות וכללו גם הוראות לטובת התובעים. הוא נתן הסכמתו לבצוע פעולות בנייה ע"י התובעים להכשרת המחסן המצוי ברכוש המשותף לשירותים ומקלחת עבורם למשך שנה . בחלוף השנה וככל שלא יתן לתובעים ארכה, תיהרס הבניה הנ"ל והמחסן , שסומן בתשריט שצורף להסדר הפשרה (להלן-"המחסן") ישמש את התובעים בלעדית, כמחסן. אין גם פגם בסעיף הפיצוי שנקבע בהסדר הפשרה שנועד להבטחת קיומו. לפיכך, אין עילה לביטולו של הסדר הפשרה. 13. הנתבע הוסיף וטען כי ההסכמות בהסדר הפשרה, דומות בתוכנן להסכמותיו של התובע בהסכם שנחתם ביניהם ביום 12.10.99 (נספח ח' לכתב ההגנה) לאחר שהוא רכש מהתובע דירה בנכס (הסכם המכר צורף כנספח ז' לכתב ההגנה). בכך, יש כדי ללמד שלא עסקינן בהסדר פשרה מקפח והתובע חתם עליו כדין. 14. בהתייחס לבקשות לביטול פסק הדין טען הנתבע, כי הוגשו שתי בקשות אשר נדחו. בהחלטה בבקשה השנייה, העיר בית המשפט בדבר העלאת טענה חדשה שלא בא זכרה בבקשה הראשונה , על אי נטילת חלק ע"י התובע במו"מ ועל שינוי בנוסח הסדר הפשרה מנוסח שהוצג לו קודם לכן. בבקשה הראשונה , טען התובע כי הופעלו עליו לחץ ואיומים מצד הנתבע על מנת שיחתום על הסדר הפשרה (נספח יב' לכתב ההגנה) ואילו בבקשה השנייה, לא טען זאת התובע. בכך, יש כדי להעיד על חוסר מהימנותו ועל היעדר בסיס עובדתי ומשפטי לביטול הסדר הפשרה. המסגרת הנורמטיבית: 15. התובעים טוענים, כי נפלו פגמים בכריתת הסדר הפשרה שיש בהם כדי להביא לביטולו. עסקינן בהסכם, אשר אין חולק כי התובע והנתבע חתמו עליו וחתומים עליו ב"כ הנתבע ומר אשכנזי. להסדר הפשרה גם ניתנה גושפנקא מעבר להסכמות הצדדים, במתן תוקף של פסק דין כבקשת התובע והנתבע לכך בבש"א 5818/09 (על מעמדו של הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין ראו בספרו של י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, עמ' 737 וע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט, פ"ד לב(2)42, 46-47 בדברי השופט שמגר (כתוארו אז)). 16. התובע טען כי הופעלו עליו לחצים ואיומים על מנת שיחתום על הסדר הפשרה. לחץ, הופעל עליו ע"י מר אשכנזי שאמר לו כי בחתימה על הסדר הפשרה הוא "יצא עם משהו ביד". הנתבע מצדו, סרב לתת לו הזדמנות לעיין בהסדר הפשרה בביתו לפני חתימתו עליו. בנוסף טען , כי הוא היה עייף, מותש ורעב עובר לחתימה על הסדר הפשרה ותלה את יהבו על ייצוגו ע"י מר אשכנזי, אשר רק בדיעבד נודע לו כי הוא מושעה למשך שנים ארוכות. 17. התובעים, לא טענו מפורשות בכתב התביעה ובסיכומיהם מה הן עילות הביטול אך מעיון בכתב התביעה ובפרט במסכת העובדתית שהוצגה בו, למדתי כי עילות הביטול הן מכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"חוק החוזים") של כפיה ועושק (סעיפים 17-18 לחוק החוזים). 18. סעיף 17 (א) לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". ס"ק ב' קובע סייג לפיו אזהרה בתום לב, על הפעלתה של זכות אינה מהווה כפייה. הנטל מוטל על הטוען לכפיה, להוכיח כי הנתבע או מי מטעמו עשה מעשה כפייה ולהוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מעשה הכפייה לחתימה על ההסכם . על האיום שהופנה כנגד הטוען לכפייה להיות בגדר סיבה יעילה ומשמעותית, להתקשרות גופה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת א' חיות בע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח (5)193, 198(2004): "הסעיף אינו מגדיר מהי כפיה, למעט הקביעה כי כוח או איום יכולים להוות כפייה ולמעט הוראת ס"ק (ב)... בהקשר זה מקובל לומר ככלל, כי על האמצעי הכופה להיות בלתי חוקי , ואילו השימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה, אינו מקים את העילה (ג' שלו דיני חוזים)... ההכרעה בשאלה האם לחץ הינו פסול ועולה כדי כפייה תלויה, בסופו של דבר, במכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה". 19. סעיף 18 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו , ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל , רשאי לבטל את החוזה". התנאים, הם תנאים מצטברים והנטל מוטל על הטוען לעושק, להוכיח את קיומם. על עילת ביטול הסכם בגין עושק, מצינו בדבריו של השופט י' טרקל בע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון פ"ד לו (1)762,767: "חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון, להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון " (ראו: ע"א 2409/10 אילנה מגורי ואח' נ' ראובן מלאכי ואח' , ניתן ביום 23.8.12, ע"א 719/78 אילוט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לד(4)673). המסכת העובדתית: 20. שמעתי את עדויותיהם של התובע והנתבע, על ניהול מו"מ ארוך ביניהם עובר לחתימה על הסדר הפשרה. התובע, אינו מכחיש כי המו"מ עם הנתבע נוהל במשך מס' שעות בנוכחותו ובנוכחותם של מר אשכנזי וב"כ הנתבע ביום 16.7.09 (להלן-"הפגישה") והעיד כי יום קודם לכן, הייתה פגישה במשרדו של ב"כ הנתבע בנוגע למקלחת ולשירותים (עמ' 6 שורות 10 ו- 21-29). התובע העיד כי מר אשכנזי לחץ עליו לחתום על הסדר הפשרה הואיל ובכך, יהיה בידו הישג כלשהו. מר אשכנזי, הוריד לו את המורל באומרו שאין לו סיכוי (עמ' 8 שורה 12) . הלחץ עליו מצד הנתבע , היה לחץ מילולי בלבד וכן הייתה עליו אימת בית משפט בשל ניהול ההליך כנגדו (עמ' 8 שורות 17-19). מנגד, הכחיש הנתבע בתצהירו כי הפעיל לחץ כלשהו על התובע והוא לא נחקר על כך בחקירה הנגדית שלו. 21. לדברי התובע, הפגישה התארכה בין השאר בשל שיחות ברוח חברית על דא ועל הא בין מר אשכנזי לנתבע ובא כוחו ( עמ' 7 שורות 1-3 ). מעדותו, לא התרשמתי כי נוצרה בפגישה אוירה של איום ולחץ מילולי מצד הנתבע או בא כוחו שאינה מתיישבת עם האווירה הנינוחה עליה הוא העיד. מה גם, שהתארכות המו"מ מלמדת כי לא הופעל לחץ, גם לא לחץ זמנים, לחתום על הסדר הפשרה לפני מיצוי המו"מ מצד התובע. ידיעתו של התובע כי מתנהל הליך כנגדו וכנגד התובעת בבקשה למתן סעד הזמני גם אם יצרה מורא בלבו, אין בה משום איום , כאמור בסעיף 17(ב) לחוק החוזים. התובע הודה כי הנתבע ובא כוחו לא מנעו ממנו לישון בביתו והציעו לו שתיה חמה וקרה במהלך הפגישה (עמ' 9 שורות 9-14). גם בכך , יש כדי ללמד כי לא הופעלו איומים או לחץ על התובע לחתום על הסדר הפשרה. 22. התובע גם העיד כי לא אולץ להגיע לפגישה במשרדו של הנתבע במועד שנקבע. ככל שאכן כגרסתו, חסרו לו שעות שינה בלילה שקדם לפגישה צפוי היה שיודיע לנתבע כי נבצר ממנו להגיע וימנע מהגעה למשרד ביחד עם מר אשכנזי היישר מבית המשפט. כמו כן, הגעתו לפגישה הייתה בנפרד מהנתבע ובא כוחו (עמ' 6 שורות 21-22) וגם בכך, יש כדי לשלול את הטענה על לחץ ואיומים . בהתאם ללוח המועדים שנקבע בבש"א 5818/09, לא היתה כל דחיפות בחתימה על הסדר הפשרה ביום 16.7.09 וככל שהתובע חש ברע, היה בידו לסרב לחתום עליו בו ביום (ראו ההחלטה מיום 16.7.09 בקביעת דיון רק ביום 27.7.09 לצרכי מו"מ עד אותו מוד). מדברי התובע (בבקשה לביטול הסדר הפשרה) עולה כי הוא נכח בבית משפט ביום 16.7.09 ומכאן אני למדה, ולא נטען אחרת, שהיה ידוע לו על היעדר דחיפות לפגישה ולחתימה על הסדר הפשרה. 23. מכל האמור, השתכנעתי כי לא הייתה כפייה על התובע מצד הנתבע או מי מטעמו, לחתום על הסדר הפשרה ונדחית טענתו על לחץ או איום כלפיו מצדם. 24. בחנתי את שאלת מצבו הגופני של התובע אם היה נתון כדבריו, במצב גופני שלא אפשר לו להגיע להסכמות עם הנתבע , כאמור ברישא של סעיף 18 לחוק החוזים בדבר עושק. 25. התובע טען להיעדר שעות שינה מספיקות עובר לחתימתו על הסדר הפשרה מבלי שטען זאת בבקשה לביטול פסק דין (תצהירו מיום 29.9.09 ). התובעת, גם היא לא טענה זאת בתצהירה ובעדותה בפני על חוסר שינה של בעלה וחזקה עליה, שהייתה מעידה על כך אם אכן היה בסיס לטענתו של התובע בנדון. טענתו זו של התובע בדבר חולשתו עקב מצבו, לא הועלתה במכתבו של עו"ד בן דור לב"כ הנתבע מיום 20.8.09 בדרישתו ממנו להסכים לבטול הסדר הפשרה ופסק הדין. במכתב נטען כנגד היעדר ייצוג לתובע ע"י עו"ד בניהול המו"מ, משהוברר לו בדיעבד כי מר אשכנזי הושעה וכנגד היעדר תוקף מחייב להסדר הפשרה עליו לא חתמה התובעת. 26. התובע לא טען כי הוא הודיע לנוכחים בפגישה או למי מהם, כי אינו חש בטוב ולא ביקש מהם להפסיק את המו"מ באותו יום. הוצעה לו שתיה כאמור במהלך הפגישה ולא נאמר בתצהירו או בעדותו, כי הוא ביקש שהות לאכול והנתבע סרב לכך. לאור האמור, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי היה נתון בחולשה גופנית במו"מ ובמעמד החתימה על הסדר הפשרה. 27. נדרשתי לשאלת מצבו של התובע מחמת "חוסר ניסיון" (סעיף 18 לחוק החוזים, ביחס למצבו של העשוק) לניהול מו"מ ולעריכת הסכם וכן יבחן קיומו של קשר סיבתי בין התנהגותו של העושק והתקשרותו של התובע, העשוק לדידו, בהסדר הפשרה. בנוסף, בחנתי אם ההסדר בלתי סביר וחורג מהמקובל ביחסי הצדדים, לאור התקשרויות קודמות ביניהם אותן לא ביקש התובע להורות על ביטולן. 28. התובע הצהיר כי ידע לראשונה על השעייתו של מר אשכנזי בסמוך לאחר החתימה על הסדר הפשרה ולא נסתרה גרסתו זו. גרסתו, מתיישבת עם המצג שהוצג בדיון בבקשה לסעד הזמני (נספח א' לתצהיר הנתבע) לפיו עו"ד אשכנזי, מייצג את התובעים. בנסיבות אלו, אני מאמינה לתובע כי הוא היה סמוך ובטוח במהלך ניהול המו"מ ובמעמד חתימתו על הסדר הפשרה, כי הוא נעזר בעו"ד ומיוצג על ידו נאמנה. 29. מר אשכנזי , שלוח של התובע שהאמין למצג שהוצג על ידו בדבר היותו עו"ד וחלות עליו הוראות חוק השליחות, תשכ"ה-1965(להלן-"חוק השליחות").על פי סעיף 8 לחוק השליחות, חייב השלוח לנהוג בנאמנות כלפי שולחו. אי גילוי דבר היותו עו"ד מושעה כגרסת התובע, היה בו משום הפרה של חובת הנאמנות. לפי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קיים איסור להתחזות כעורך דין (סעיף 97) ובין הפעולות המיוחדות לעורכי דין בלבד, נכלל ייצוג של אדם במו"מ משפטי לקראת ניסוח מסמך משפטי ומתן חוות דעת משפטית (סעיף 20 (3)(4) לחוק). 30. מעדויותיהם של בעלי הדין עולה כי התובע, קיים התייעצויות חוזרות ונשנות עם מר אשכנזי, לרבות ביחידות, במהלך הפגישה שהתנהלה במשך כ-3 שעות, עד לגיבוש הסדר הפשרה (עמ' 6 שורות 11, 24-26). אין חולק כי הוכנסו שינויים בטיוטה המקורית כתוצאה מהתייעצות של התובע עם מר אשכנזי ולפי בקשתו של התובע מהנתבע, עד לגיבוש של הנוסח הסופי שנחתם על ידו (עדות התובע עמ' 8 שורות 7-11 , עדות הנתבע עמ' 20 שורות 1-2). לדברי הנתבע, התובע ניהל ביד רמה את המו"מ והקפיד על כל תג ותג (עמ' 19 שורות 29-32) והוא נענה לחלק מדרישותיו ממנו , לאחר שקיבל את אישור הנהנה לכך. 31. מעדותו של התובע עלה כי הוא אכן היה מעורב במו"מ והיה שותף לגיבוש ההסכמות ובכללן, קבלת הסכמת הנתבע להשלמת בצוע העבודות ברכוש המשותף, בבניית מקלחת ושירותים בשטח הרכוש המשותף, אותו הוא צרף לדירתו ולשימוש בלעדי שלו (המחסן, כהגדרתו לעיל). בנוסף נקבע כי גם לאחר שיהיה על התובע להרוס את המקלחת והשירותים יישאר המחסן לשימוש בלעדי שלו (סעיפים 1-4 להסדר הפשרה). התובע אף היה מעורב בהכנת התשריט שצורף להסדר הפשרה ונחתם על ידו, בשונה ממר אשכנזי שכלל לא ביקר בנכס עובר לחתימה עליו (עמ' 8 שורות 22-23). 32. ערה אני לניסוח הגורף של סעיף 8 להסדר הפשרה אך לא הוכח כי הנתבע, ניצל את חוסר ניסיונו של התובע בעריכת הסדר הפשרה בהיעדר ידיעה שלו כי מר אשכנזי הושעה מעריכת דין . היה בידי הנתבע ללמוד על היותו עו"ד פעיל, ממעורבותו של הלה בניסוח הסדר הפשרה ודרישותיו לעריכת תיקונים כבקשת התובע ולאור המצג שהציג בבית המשפט. הנתבע, אינו אחראי לבחירתו של מר אשכנזי כמייצג ולהיעדר ייעוץ משפטי לתובע ע"י עו"ד מורשה לעריכת מסמך משפטי והדבר, התגלה גם לו בדיעבד. הסתמכותו של התובע על מר אשכנזי אינה רובצת לפתחו של הנתבע ולא הוכח כי הוא ניצל את חוסר הניסיון של התובע שכן, הוא סבר כי המו"מ מתנהל מול עו"ד מטעם התובעים. הנחיתות של צד לחוזה בידיעותיו אל מול הצד השני אין בה כשלעצמה, כדי לתן זכות מוקנית לביטולה ויש לבחון כל מקרה , לפי נסיבותיו. מצינו בע"א 593/79 מימוני נ' פרלמן ואח', פ"ד לו(2)319, 329 בנוגע לעילת ביטול בגין עושק : "אמנם, הפער בהשכלה בין שני הצדדים גדול במיוחד, אולם אין בעצם קיומו של פער כזה בלבד משום ביסוס למסקנה, כי המשכיל יותר ינצל את חוסר ההשכלה של המתקשר עמו בחוזה או שהצד החזק יותר מבחינה כלכלית והמנוסה יותר בהוויות עולם ינצל את נחיתות הצד המתקשר עמו". בעניינו של התובע, לא הוכח ניצול מצבו ע"י הנתבע ובא כוחו לעריכת הסדר הפשרה בשל חוסר הניסיון של התובע ובדין, הם הניחו כי התובע מיוצג ואף הוכנסו שינויים בהסכם כבקשתו וכבקשת מר אשכנזי לטובת התובע ובכלל זה ובפרט, מתן רשות לעשות שימוש בלעדי במחסן המצוי ברכוש המשותף. 33. סעיף 9(א) לחוק השליחות קובע כי בידי השולח, שהשלוח הפר את חובותיו כלפיו לפי הוראות סעיף 8 לחוק, עומדת הזכות לבקש לבטל את הפעולה כלפי צד ג' ובלבד שצד ג', ידע על אותה הפרה של השלוח. לפיכך, מקום בו צד ג', הנתבע או בא כוחו, לא ידעו על התחזות של מר אשכנזי לעו"ד פעיל ומורשה, אין לתובע זכות לבטל את הסדר הפשרה עמו. שונים הדברים ביחס לזכותו של התובע כאמור בסעיף 9(א) לחוק השליחות, לתרופות מהשלוח בשל הפרת החוזה , בגין הפרת חובותיו לפי סעיף 8 לחוק. כדברי פרופ' א' ברק בספרו , חוק השליחות, על היעדר זכות לביטול הפעולה כלפי צד ג': "... זו היא תוצאה סבירה, שכן ביטול הפעולה נושא השליחות פוגע בצד שלישי . אין הצדקה לפגוע בו כאשר הוא לא ידע כלל על הפרת החובה" (כרך א' עמ' 1097-1098 ). 34. למעלה מן הצורך לאור קביעותיי בדבר אי הוכחת ניצול מצבו של התובע עקב חוסר ניסיון שלו, בחנתי הסכמים קודמים עליהם חתמו התובע והנתבע בהם, הסכים התובע לוותר על זכויות שונות העומדות לו מכוח החוק . ב"זיכרון דברים ונספח" להסכם מכר דירה של התובע לנתבע מיום 19.7.99 (נספח ה' לתצהירו של הנתבע) התחייבו המוכרים (התובע- מ.ל.) לחזור בהם מן הטענות שהעלו במסגרת התנגדותם ...ולפנות מידית לעירייה להסרת התנגדותם... המוכרים מתחייבים לתן הסכמתם לכל שינויים או בנייה בבניין שיבוצעו בעתיד" (סעיף 5 לזיכרון הדברים). בדומה לכך, בהסדר שנחתם בין התובע לנתבע ביום 12.10.99 בנוגע למכר דירת התובע, חזר התובע על התחייבותו לחזור מהתנגדותו בעירייה לתכניותיו של הנתבע וכן הוא התחייב "כי הם (התובע- מ.ל.) או מי מטעמם לא יפנה עוד לעירייה בכל התנגדות הקשורה בבניין" (סעיף 2.8). 35 . מכאן ניתן ללמוד על הקשר הדברים ברישא של סעיף 8 להסדר הפשרה בו נאמר כי "המשיבים (התובעים -מ.ל.) חוזרים ומצהירים כי אין להם שום התנגדות... ולא יגישו התנגדות ". קרי, התובע מתחייב פעם נוספת שלא להתנגד לפעולות של הנתבע או הנהנה . אמנם, בסעיף 8 ויתר התובע על זכותו להתנגד להחזקה של הנאמן או הנהנה בחלקי הנכס או ברכוש המשותף אך בה בשעה הואט עצמו קיבל כבקשתו זכויות בחלק מהרכוש המשותף, במחסן ולא נפגעה זכותו, להתנגד להחזקה של הנאמן והנהנה בדירת התובע ובמחסן (על יתרונותיו של ההסדר לתובע ראו בעדות הנתבע בעמ' 20 שורות 5-9 ו- 19-22). 36. לפיכך, לא הוכח כי הנתבע ניצל את חוסר הניסיון של התובע בניסוח ההסדר וכי עומדת לו זכות לבטל את הסדר הפשרה מחמת עושק. עסקינן, בנטילת סיכון, כמו גם סיכוי על ידי התובע בחתימתו על הסדר הפשרה, על מנת לקבל חלק מהרכוש המשותף לשימושו הבלעדי ובה בשעה, במתן רשות לנאמן ולנהנים, לעשות שימוש ברכוש המשותף. בהסכמות אלו , אל לו לבית המשפט להתערב (ע"א 4481/90 י' אהרון ואח' נ' בן גיאת חב' להנדסה ולבניין בע"מ). כדברי הנשיא מ' שמגר בע"א 700/83 אברהם כהן ואח' נ' י' הרשקוביץ חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 9.12.85 : "אולם כאן המקום לשוב ולהדגיש אתאשר אמרנו לא אחת והוא, כי לא כל אי שיוויון באורך הנשימה של צדדים, החולקים זה על זה ומתווכחים זה עם זה, יוצר עילת עושק (ע"א 395/83, ע"א 593/29)". 37. למרות קביעותיי , בחינת הוראת סעיף 8 להסדר הפשרה מלמדת על היותה תניה גורפת, החולשת על כל פעולה מצד הנאמן והנהנים מחד שהרשות בידם לבצע אותה בנכס ומנגד, מניעת זכות כלשהי מהתובעים להתנגד לפעולות אלו בכל דרך שהיא . סעיף 30 לחוק החוזים עוסק בחוזה פסול ובכלל זה, היכן שהוא סותר את תקנת הצבור והרשות בידי בית המשפט לבחון את שאלת היותו חוזה פסול, מיוזמתו (ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג , פ"ד מ"ו (5) 679, 683 (1992)) . "תקנת הצבור משקפת את הערכים , האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים שהחברה מבקשת ליישם , לשמר ולפתח בזמן נתון . למעשה, זהו מכשיר משפטי המבטא את האני מאמין של החברה (בג"צ 693/91 ד"ר מ' אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1)749, 779(1993). הסכם, שפוגע בזכות יסוד של אחד הצדדים עלול לפגוע בתקנת הצבור. 38. לאור הוראת סעיף 8 להסדר הפשרה, הצעתי לצדדים בתום שמיעת העדים להסכים לבטול חלק ממנו מחמת הגבלות גורפות בו כמובא לעיל. הנתבע בעדותו, הודה כי הוטלו הגבלות גורפות על התובע בנוגע לבנייה שלו בנכס וכי ניתנה לו זכות ברכוש המשותף לזמן מסויים, על מנת "להשתיק" אותו לזמן מסויים (עמ' 21 שורות 12-15). הנתבע, דחה את הצעתי לביטול חלקי של הסדר הפשרה בהסכמה , כאמור בהודעתו שהוגשה לפי החלטתי לאחר הדיון. 39. סעיף 8 להסדר הפשרה קובע: "המשיבים חוזרים ומצהירים כי אין להם שום התנגדות להחזקת הנאמן/ ו/או הנהנים בכל חלק של הבניין או הרכוש המשותף (למעט דירת המשיבים המסומנת 17 והשטח נשוא המחלוקת בתובענה זו)(המחסן המסומן בתשריט שצורף להסדר הפשרה - מ.ל.) , ומתחייבים כי לא יפריעו בכל צורה שהיא להחזקתם או לשימוש או לפעולות בנייה מכל מין וסוג שיעשו בבניין או בדירות כגון חיבור , הפרדה, קירוי, התקנת מעליות , והכל בתנאי שלא תחול על המשיבים כל חבות הנובעת מההתקנה או מהשימוש ולא יגישו כל התנגדות לכל גורם שהוא". הנפקות המשפטית של הוראה זו, אינה רק מניעה , לגיטימית וחוקית מהתובע, להגיש התנגדות לתוכניות ובקשות להיתרים שיוגשו ע"י הנאמן או הנהנים לפי הוראות חוק התכנון והבניה אשר כאמור, אין בה כל פסול . כך גם, אין פסול במניעת התנגדות של התובע לגריעה מהרכוש המשותף ע"י הנאמן או הנהנים בפרט כאשר התובע , נהנה על פי הסדר הפשרה מחלק מהרכוש המשותף באופן בלעדי. 40. שונים הדברים ביחס לסיפא של סעיף 8 להסדר הפשרה העשוי לפי נוסחו בלשונו המרחיבה למנוע מהתובע, להתנגד בפני גורם כלשהו על בצוע פעולות בנייה ושימוש בנכס ע"י הנאמן או הנהנים. מכאן עשוי להשתמע כי התובעים מנועים מהגשת תלונה לרשויות הפיקוח בעיריית ירושלים על בנייה בנכס בסטייה מהיתר בנייה או ללא היתר כדין בניגוד להוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו. תכליתם של הוראות חוק התכנון והבנייה להבטיח את שלום הצבור בבנייה תחת פיקוח ואישור מהנדס , אישור רשות הכיבוי וכל כיוצ"ב לפי אופי הבנייה המבוצעת. אין לפגוע במסגרת הסדר הפשרה, בערכים ובתכלית של חוק התכנון והבנייה . הואיל ועשוי להשתמע , מההגבלה שנקבעה בסעיף 8 להסדר הפשרה על אפשרות להתנגדות של התובעים בפני גורם כלשהו בגין פעולות בנייה בנכס שיבוצעו ע"י הנאמן והנהנים, יש להורות על ביטול חלקי של הסיפא של סעיף 8 ובדומה לכך, של סעיף 2 כפי שיובא להלן. חופש החוזים, הוא ערך חשוב ויש לכבדו, אך הוא אינו ערך מחולט ויש לדאוג לאיזון בינו ובין ערכים ואינטרסים אחרים הראויים להגנה (ראו: ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים " נ' קסטנבאום , פ"ד מ"ו (2) 464, 534-539, ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 22.1.09 , בסעיף 49 ). 41. לאור האמור ומכוח סמכותי לפי סעיף 19 לחוק החוזים , אני מורה על ביטול חלקי של סעיף 8 להסדר הפשרה , בהתייחס להתחייבויות התובעים להימנע מהתנגדות בפני "כל גורם שהוא" כאמור בסיפא שלו זאת בהוספת סייג לפיו אין בסעיף כדי למנוע את הזכות להתנגד לבצוע עבירת בנייה בנכס בפני רשויות האכיפה בעיריית ירושלים . בדומה לכך, אני מורה על ביטול חלקי של סעיף 2 להסדר הפשרה בהוספת הסייג האמור בנוגע להתחייבותו של הנתבע לפיה לא יתנגד לפעולותיו של התובע בנכס ויוסף: למעט זכותו להתנגד בפני אגף הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים לעבירת בניה בנכס מצד התובעים. בכך, יהיה כדי לרפא את הפגם והפסול בהסדר הפשרה, מבלי שיהיה בתיקון החלקי משום עיוות דין כלפי מי מהצדדים משנותרו יתר סעיפי הסדר הפשרה על כנם, בכיבוד הרצון ההדדי שלהם וגמירות דעתם, להתקשר בהסדר הפשרה. 42. בהתאם לקביעותי לעיל, על היעדר הרשאה למר אשכנזי לייצג את התובעת בשל השעייתו ומשהוכח כי התובעת, לא חתמה על הסדר הפשרה כי אם מר אשכנזי חתם עליו, באופן הנחזה להיות גם בשמה ומשהוכח בעדותה, כי היא לא הסכימה לתנאי הסדר הפשרה, דין טענתה להתקבל על היעדר תוקף מחייב של הסדר הפשרה ביחס אליה. על כגון זה מצינו בספרו של פרופ' א' ברק , דיני שליחות, עמ' 707-708 : " פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר ללא הרשאה , אין בפעולתו כדי לחייב או לזכות את השולח ...אלא אם השולח מאשר את הפעולה בדיעבד ". פעולתו של מר אשכנזי בחתימה על הסדר הפשרה, נעשתה ללא הרשאה עליה נודע לתובעת בדיעבד בשל השעייתו ובשעה, שהיא עצמה לא נכחה במעמד החתימה. לא הוכח כי התובע , הוסמך לחתום בשמה של התובעת על הסדר הפשרה מה גם, שהיא סברה בזמנו כי עו"ד אשכנזי מוסמך לייצגה ולחתום בשמה. לפיכך, בהיעדר חתימה מחייבת של התובעת אני קובעת כי הסדר הפשרה אין לו תוקף מחייב כלפי התובעת. 43. בנסיבות העניין ולאור קביעותיי בדבר נסיבות ההתקשרות, שחלקן נוצרו עקב מחדלו של צד ג' שנודע לצדדים עליו בדיעבד , כל צד יישא בהוצאותיו. חוזההסכם פשרהפשרה