התובעת טוענת כי הנתבעים יצרו מצג שווא לפיו התחייבו לשלם בעבור הפוליסות בשעה שידעו שקיים חשש סביר שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה ובכך שמסרו לתובעת שיקים ביודעם כי לחברה אין יכולת כספית לפרעם. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוצאת צ'ק של חברה בידיעה שאין לו כיסוי: תביעה זו עניינה חיובם האישי של הנתבעים 2-3 בפרעון חובה הנטען של הנתבעת 1 שהינה חברה בבעלותם. העובדות בקצרה: התובעת הינה חברת ביטוח אשר ממנו רכשו הנתבעים פוליסת ביטוח לנכסיהם. בתמורה, נמשכו מחשבונה של הנתבעת 1 חמישה שיקים בסכום כולל של 8,528 ש"ח אשר זמן פרעונם 4-9/94 (ת/ 4). משהגיע זמן פרעונם חוללו השיקים עקב היות חשבונה של הנתבעת 1 מוגבל ואולם גם לאחר שנשלחו לנתבעים הודעות החילול , לא שולם החוב על ידם. הנתבעת 1 הינה חברה חדלת פרעון. התובעת טוענת כי הנתבעים יצרו מצג שווא לפיו התחייבו לשלם בעבור הפוליסות בשעה שידעו שקיים חשש סביר שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה ובכך שמסרו לתובעת שיקים ביודעם כי לחברה אין יכולת כספית לפרעם. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, הנתבעת 1, עת משכו שיקים מחשבונה שעה שידעו כי הוא מוגבל וכי הנתבעת 1 לא תוכל לעמוד בפרעונם ובכך הוליכו את התובעת שולל ופעלו בדרכי תרמית ועל כן יש לחייב אישית את הנתבעים 2-3 בחוב החברה. מנגד טוענים הנתבעים 2-3 כי פוליסות הביטוח הוצאו לטובת הנתבעת 1 בלבד וכיוון שכך הם פני הדברים הרי שהיא, ורק היא , הנתבעת הנכונה בתביעה. עוד טוענים הנתבעים 2-3 כי מעולם לא התחייבו בהתחייבות אישית לתובעת וכי הם אינם ערבים לחובותיה של הנתבעת 1 . אין מחלוקת באשר לקיום החוב ולסכומו והשאלה שמחלוקת היה האם יש לחייב את הנתבעים 2-3 חיוב אישי בחובה של החברה, הנתבעת 1, אשר מחשבונה נמשכו השיקים. הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של בעל מניות בחברה נעשית מקום בו הוכח כי בהתנהגותו האישית גרם לחברה להפר חובות כאלו או אחרות כלפי צד אחר. בנסיבות המקרה שלפני ניתן יהיה להרים את מסך ההתאגדות אם יוכח כי בפעולותיהם האישיות של הנתבעים נגרם נזק לתובעת שהתקשרה עם הנתבעת 1. בע"א 543/98 החברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מה (1) 529, 539 נקבע: "אני ער לכך שהרמת מסך זו, אשר במסגרתה מזהים בין התאגיד לבין העומד בראשו, יש בה כדי לכרסם ברעיון הבסיסי בדיני תאגידים בדבר האישיות המשפטית הנפרדת. ואולם, במקרה כמו זה שבפנינו , כאשר אנו עדים לניסיון של בעל השליטה בחברה להתכחש למצג שיצרה החברה באמצעותו, ולטעון כאדם פרטי, לעובדות אחרות - יש הצדקה להרים את המסך החוצץ בין בעלי המניות לבין החברה, ועל ידי כך לקשור את בעל המניות לאותו מצג". ואוסיף ואומר כי ניתן לחייב את מנהלי החברה באחריות אישית לחיוביה כאשר התנהגותם נגועה בחוסר תום לב באשר למצבה הכלכלי של החברה לאור הסיכון הבלתי צפוי שיצרו בהתנהגותם אצל החברה המתקשרת. לאור הלכה זו עומדות במרכז הדיון מס' שאלות: ראשית יש לבחון מה היה מצבה הכספי של הנתבעת 1 במועד ההתקשרות והאם התובעים ידעו על מצב זה. מראיות התובעת עולה כי אמנם בעת מתן השיקים לתובעת לא היה עדיין חשבונה של הנתבעת 1 מוגבל ואולם ניתן להסיק כי הנתבעים 2-3 ידעו ברמת סבירות גבוהה שהנתבעת לא תוכל לפרוע את השיקים שניתנו לתובעת: בעמ' 12 לפרוטוקול מול השורה 10 מעיד הנתבע 3 לעניין מועד ההגבלה על חשבון החברה: "ש.: כשמסרת את השיקים, ידעת על ההגבלה של חשבון החברה? ת.: לא. לא היתה הגבלה גם. נודע לי על כך 4 חודשים אחרי שמסרתי אותם. בזמן שמסרתי לא היתה הגבלה. אפשר להביא את זה מבנק ישראל." ואולם סבורה אני כי על אף שהוכח כי במועד מסירת השיקים לא היה החשבון מוגבל הרי שהנתבעים ידעו את מצב החשבון כפי שמעיד על כך הנתבע 3 (בעמ' 15 מול השורה 20) ומתדפיס חשבונה של החברה (ת/ 6) עולה בבירור כי חשבון החברה נמצא ביתרת חובה באופן שוטף וכי כבר מחודש אוקטובר 1993 מאושרים השיקים שנתנה החברה רק בכפוף להפקדת סכום תואם במזומן לכיסויו. בהתייחס לעובדה זו השיב התובע בחקירתו בעמ' 16 מול השורה 18: "ש. אציג לך דפי חשבון של החברה. אני מפנה לשורות מ- 28 באוקטובר ואילך...כנגד כל שיק שהחברה נתנה ונפרע, הופקד סכום זהה בטלר במזומן. ת. לא זוכר. אני לא מתעסק בחשבונות. יש לי רו"ח שטיפל בזה... ש. האם נכון לפי החשבון שאתה רואה מולך , שפרט להפקדות אלה לא מבוצעות הפקדות נוספות? מבוצעת הפקדה כנגד שיק בלבד ואין הכנסות לחברה. ת. מה שהדפים אומרים זה מה שהם אומרים." לאור האמור לעיל עולה כי קשייה הכלכליים של החברה החלו בטרם נמשכו השיקים מחשבונה וכי בשלב זה כבר ידעו הנתבעים כי אין לחברה יכולת לכסות את חובותיה. בנוסף על האמור לעיל, הרי שטענת הנתבעים כאילו כל הפוליסות הוצאו לטובת החברה נמצאה בלתי נכונה כעולה מדברי הנתבע 3 בחקירתו הנגדית ממנה התברר כי לא נעשתה אבחנה בין עסקי החברה לבין ענייניהם הפרטיים של הנתבעים 2-3 בעיקר לאור העובדה כי אחת מהפוליסות בגינן נמשכו השיקים של החברה לזכות התובעת היתה פוליסת ביטוח מקיף לרכב פרטי ע"ש הנתבעת 2: בעמ' 15 מול השורה 24: "ש. אומר לך את מספר הרכב 2581589, למי שייך הרכב? ת. אני זוכר, זה סובארו שלקחתי אותו מחבר מחיפה, הוא שעבד אותו לבנק הבינלאומי או בנק אמריקאי ישראלי ולא עמדתי בתשלומים והבנק לקח אותו. כדי לשעבד אותו הייתי חייב להעבירו ע"ש אישתי. ש. הרכב הועבר ע"ש אישתך? ת. כדי לשעבד אותו הוא חייב ע"ש אישתי. ש. האם נכון שבמסגרת הזמנת פוליסות לחברה ביקשת לבטח גם את הרכב הזה? ת. כן." בכתב התביעה העלתה התובעת טענה נוספת לפיה נפתחו כנגד הנתבעת 1 הליכי הוצל"פ לשם ביצוע השיקים ואולם הליכים אלו לא הועילו כיוון שהנתבעים העבירו את פעולות הנתבעת 1 לחברה אחרת והותירו את הנתבעת 1 בלא נכסים. בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 הסתבר כי הנתבעת 1, אשר עסקה היה ניהול מוסך, נסגרה בתחילת שנת 95 וכי כיום ישנה חברה נוספת בשם "מוסך בן שבת" אשר מקום מושבה אף הוא במושב בני ציון, כמקום מושבה של הנתבעת 1, וכי חברה זו מנוהלת על ידי בתו ואחותו של הנתבע 3 (עמ' 14 לפרוטוקול מול השורה 22) . לאור האמור נראה כי מדובר במוסך אשר ממשיך לעבוד במשך כל הזמן וכי רק שם החברה משתנה באופן פורמלי ובעלי המניות מתחלפים כדי למנוע זיהוי הבעלים עם הנתבעים שבפני. אוסיף ואומר, כי תמוהה בעיני העובדה שהנתבעת 2, אשר הינה בעלת מניות בחברה ובעלת שליטה בה ואף הוכח כי היתה בעלת זכות חתימה והיא זו אשר חתמה על השיקים נשוא התביעה (עמ' 17 לפרוטוקול , שורה 7) לא טרחה להתייצב ולמסור גרסתה. דעתי זו מתחזקת לאור הסתירה אשר עולה מחקירת הנתבע 3 אשר בראשית חקירתו (בעמ' 12 לפרוטוקול מול השורה 4) טען כי אשתו, הנתבעת 2, לא היתה מעורבת בענייני החברה, ואילו בהמשך התברר כי הנתבעת 2 היא זו אשר פתחה את חשבון הבנק ע"ש החברה וזאת על מנת להתגבר על העובדה שחשבונו של בעלה, הנתבע 3, היה מוגבל ועל כן לא הותר לו לפתוח חשבון נוסף (עמ' 17 לפרוטוקול מול השורה 6). עובדה זו מעידה על דפוס התנהגות לפיו הנתבעת 2 משמשת ככסות לבעלה בכדי לסייע לו לפעול על אף חשבונו המוגבל. לסיכום, סבורה אני כי הנתבעים 2-3 פעלו בחוסר תום לב עת ידעו את מצבה הכלכלי של החברה אשר בבעלותם ובניהולם וכי במתן השיקים מחשבונה של הנתבעת 1 ניסו להסתתר מאחורי מסך התאגדות ולנצלו לרעה. מסקנתי זו מתחזקת לאור העובדה שהנתבעים עצמם אינם עושים הבחנה בין נכסיי החברה לנכסים פרטים וכיוון שכך אין מקום להבחין בין חובות של החברה לבין חיובם האישי. על כן אני מקבלת את התביעה. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת את סכום התביעה בסך 16,230 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/1/96 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שיקיםשיקים ללא כיסוי