הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי: בפני בית הדין בקשת המבקשת, סקאי עולם הניקיון בע"מ, ליתן צווים זמניים והמתייחסת למשיבים מר אושי שרביט וחב' דאלאס מוצרי נייר בע"מ כלהלן: צווים האוסרים על משיבים 1 ו-2 מר אושי שרביט וחב' דאלאס מוצרי נייר בע"מ בהתאמה לעסוק או להתחרות עם המבקשת. צו מניעה האוסר על מר אושי שרביט להיות בקשר ישיר או עקיף, עם הלקוחות אותם שירת במסגרת המבקשת , לא ליתן להם שירות ולא לטול מהם הזמנות לא לפנות ללקוחות של המבקשת ולהפסיק מיידית כל קשר עסקי שיצר הוא או שיצרה המשיבה 2 עם לקוחות המבקשת וזאת עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית בנושא. כן התבקש בית הדין ליתן צו האוסר על אושי שרביט לעשות שימוש במידע שאליו נחשף במבקשת והמהווה מידע סודי לרבות רשימת לקוחות, תמחור מוצרים, תיעדוף מוצרים וכל מידע אחר שהגיע לידיו בזמן עבודתו במבקשת בעניינים אלו. מר שרביט וחב' דאלאס הגישו תגובה בכתב בליווי תצהיר המתנגדת לצו. מר שרביט הופיע לדיון ונחקר, חב' דאלאס או מי מטעמה לא התייצבו אולם נתנה לה רשות להגיש סיכומים. העובדות המבקשת (להלן: המבקשת או סקאי), הינה חברה שעיסוקה בין היתר הפצת מוצרי ניקיון והגיינה ללקוחות מוסדיים. מר דוד זיאת הינו הבעלים והמנהל של החברה. המשיבה 2, (להלן: חב' דאלאס), הינה חברה העוסקת ביבוא ושווק מוצרי נייר וכן בשיווק מוצרי ניקיון והגיינה לסוגיהם לשוק המוסדי , מזה כ- 30 שנה. המשיב 1, מר אושי שרביט ( להלן: מר שרביט), הועסק בסקאי מיום 15.3.01 ועד להתפטרותו ביום 1.12.12, כ- 12 שנה. מר שרביט העביר למר זיאת שני מסמכים לעניין שינוי תנאי עבודתו ובקשה להקפדה על תשלום למבטחים, (נספח א' לבקשה). מכתב סיום עבודה הועבר ממר שרביט למר זיאת ביום 23.12.12 בו נאמר "בהמשך לשיחתנו הריני להודיעך על החלטתי לסיים עבודתי בחב' סקאי בתוך שלושים יום מהיום כנדרש על פי חוק מתן הודעה מוקדמת". מר זיאת כתב לו מכתב בכתב יד "הריני לאשר סיום עבודתך בחברתנו על פי בקשתך מיום 22.12.12...". מכתב זה אינו נושא תאריך אולם נשלח בפקס ב 23.1.13 מסקאי. דהינו חודש ההודעה המוקדמת נסתיים ב-23/1/13. מר שרביט חתם על הסכם עבודה עם דאלאס ביום 24.12.12 (נספח ב' לתגובת דאלאס). אולם החל עבודתו בדאלס רק ביום 27/1/13 לאחר שסיים את תקופת ההודעה המוקדמת בסקאי.(טו' 101 - נספח ג' לתגובת דאלס). מר שרביט עבר הכשרה והדרכה בשבוע הראשון לעבודתו בדאלאס. מר שרביט פנה למר דוד זיאת הבעלים והמנכל של סקאי במכתב מיום 6.2.13 המאוחר לסיום עבודתו והנוגע לזכויותיו . מר גיאת אישר בעדותו שזכויותיו כעובד של המשיב 1 לא נשמרו לכאורה ע"י מר גיאת כאמור בעדותו (ע' 4 ש'8-19). צ'ק משכורת של מר שרביט מיום 10.11.11 שניתן על ידי סקאי חזר ללא תשלום אולם שכר זה שולם למר שרביט אחר כך. סקאי לא העבירה למבטחים תשלומים בדבר הפנסיה של מר שרביט, במועדם, או בכלל, ומר שרביט קיבל התראות ממבטחים. (נספחים לתגובת מר שרביט). הוגש מוצג מב/1 מיום 18.9.07 הנושא כותרת נספח להסכם עבודה בחתימת מר שרביט. לא הוגש ולא הוצג הסכם עבודה אחר פרט למב/1 בין סקאי או מר זיאת לבין מר שרביט. הוגשו הסכמי עבודה של סוכנים אחרים (צורפו לבקשה, נספח ג' לבקשה). בתאריך 3.2.13 הגיש דוד זיאת תלונה במשטרה כנגד מר שרביט באשמה של גניבה בידי עובד ממעבידו. מר שרביט הכחיש כל נטילה של מסמך כלשהו מהמבקשת. הכרעת הדין הסכם העסקה - התנהגות מר זיאת ומר שרביט חובת האמון הנאמנות ותום הלב בה חב עובד כלפי מעסיקו פורשה בהרחבה בפסיקת בתי המשפט. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"ע 189/09 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', עבודה ארצי כרך ל"ג (16) 43 (להלן: "הלכת גירית"), כי ההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים: "יחסי עובד-ומעביד הם יחסי קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו... [...] יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלו על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו. במיוחד כן, בשים לב לכך שהיו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בחברה ובעיקר בתחום שיוחד לקשרי המסחר עם קרונה". בע.ב. (ת"א) 2395/04 פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ נ' ברק ענבר (להלן: "פרשת פרודקטיב"), בעמ' 9 נאמר כדלקמן: "באותו מקרה הוגבל עיסוקם של העובדים למשך 12 חודשים, בהסתמך על שני אינטרסים שהוכרו כ"לגיטימיים": האחד, בלעדיות הקשר שבין המעסיק לשעבר לבין הספק הרלוונטי, קשר שנמשך כארבעים שנה ואשר אותו ניסו העובדים לנכס לעצמם; השני, חוסר תום הלב הקיצוני של העובדים, אשר "במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר- תרתי משמע - עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה". (דגש שלי ש. ש.). חובת האמון מטילה על עובד חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיים יחסי עובד-מעביד, וכן לברירות תפקודו ותחומי אחריותו. 4. מעבר לחובה שלא לחשוף סוד מסחרי, מוטלת על העובד חובת אמון כלפי מעבידו, מכח חובת האמון מנוע העובד מלחשוף כל מידע קונפידנציאלי שנמסר לו במסגרת עבודת אף אם אין המידע בגדר סוד מסחרי. מחובת האמון נגזרות חובות רבות, אשר רובן מתייחסות לתקופת קיומם של יחסי עובד-מעביד ולאופן ביצוע העבודה על ידי העובד, כגון: האיסור של שידול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או איסור על ניגוד עניינים. ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ פ"ד נא(3), 421; להלן: "הלכת ורגוס" . 5. בבש"א 1142/09 (עב 1526/09) סוויטש תקשורת בע"מ נ' דרור שלומי ואח' נקבע כי לא קיים סוד מסחרי, ואף שאלת חתימתו של העובד על תניית אי תחרות הוטלה בספק. עם זאת, קבע בית דין זה כדלקמן (עמ' 10 לפסה"ד ): "...הוכח כי ההשקעה של סוויטש בעבודת הרגליים של דרור ויצירת קשריו עם לקוחות, מנוצלת על ידו מיידית לטובת וריפון על חשבון השקעה שהשקיעה סוויטש בהפיכתם ללקוחותיה. בעניין זה מחוייב העובד בחובת תום לב מוגברת כלפי מעבידו הקודם, וגם בסעיף 18.2 לנספח ז' בדבר אי שימוש בקשריו המסחריים עם לקוחות המבקשת? עניין זה הודגש בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בעניין בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח'). שם נקבע כי על עובד מוטלת חובה הנגזרת מיחסי עובד ויחסי האמון ביניהם לקיים חוזה בתום לב ושלא לנצל סודות עסקיים של מעביד לצרכיו או לצרכי זולתו וכן כי: " השימוש במידע העסקי אף הוא צריך להיות כפוף לאותה חובת תום הלב עליה מדבר פס"ד יבין פלסט. אם אם אינו מידע קונפידנציאלי כדברי פס"ד ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ. כרמקס בע"מ ואח'. " מן הכלל אל הפרט סקאי טוענת כי היה הסכם עבודה כתוב בינה לבין מר שרביט באותו נוסח של ההסכמים עם סוכנים אחרים אותם צרפה כנספח ג' לבקשה. לטענתה הסכם זה נגנב מהקלסר האדום אותו הציג בפנינו מר זיאת ואשר לטענתו הייתה למר שרביט גישה ישירה אליו. בהקשר זה הגיש מר זיאת תלונה למשטרה. נבדוק את סבירות קיומו של הסכם כתוב אף שכזה לא הוצג בפנינו ,מהטעם שיש חשיבות לכך שמר שרביט נחשף לתוכן ההסכמים כעולה מעדותו לעניין תום הלב דלעיל ולעניין הגבלת חופש העיסוק, חשיפה זו בעלת משמעות. מר זיאת העיד כי מר שרביט "הכניס לתוך התיק במהלך השנים כל מיני שיפורים של עובדים אחרים בתיק. הוא השתמש בתיק". (עמ' 3 שו' 17-21). אישוש לנגישות לקלסר מצאנו בעדות מר שרביט: "מעולם לא היה הסכם כזה, מעולם לא חתמתי על הסכם כזה, אני זה שיזמתי להחתים את הסוכנים החדשים שאני גייסתי מיוזמתי. ש. אתה מכיר את התיק וההסכמים שבו. ת. נחשפתי אליו, לקלסר... לא אמרתי כל עובדי החברה, רק הסוכנים, יש עוד עובדים שלא חתומים. אני החתמתי את הסוכנים הבאתי אותו לדוד, לא תייקתי". (עמ' 11 שו' 23-30). לא הוכח ולו לכאורה הסכם כתוב זהה עם מר שרביט וגם לא הוכחה ולו לכאורה גניבה כלשהי. אולם ברור כי מר שרביט ידע היטב את תוכן ההסכמים עם סוכנים אחרים, שכן לדבריו הוא החתים אותם והעביר את ההסכמים למר זיאת. בכל אחד מההסכמים נמצא המשפט הבא: "במקרה של סיום עבודה מכל סיבה שהיא חלה על העובד תקופת צינון של 12 חודש". כלומר מר שרביט ידוע ידע היטב כי זהו התנאי שהתנה עם הסוכנים והיה ער לעניין תקופת הצינון. עניין זה מקבל חיזוק בנספח האחרון לתגובת המשיב 1, בו כותב מר זיאת לאושי "הריני לאשר את סיום עבודתך בחברתנו על פי בקשתך מיום 22.12.12 אבקש להזכירך כי הינך חתום על הסכם עבודה המסדיר את ההגבלות החלות עליך עם סיום עבודתך בכלל זה את חובת הסודיות ואת אי התחרות בחברה. אבקש לאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". מכתב זה מתיישב לכל הפחות עם העובדה שמר שרביט ידע היטב כי בהסכמים עם הסוכנים יש חובת תקופת צינון. כאמור טענת "הנך חתום" לא הוכחה ולו לכאורה. כמו כן הציגה סקאי את מב/1 אשר מפאת חשיבותו נצטטו כלשונו "18.9.07 נספח להסכם עבודה הוסכם בין אושי שרביט לבין דודו זיאת כי החל מחודש ספט' יועלה שכר היסוד של אושי העמוד (הטעות במקור) ,על 4,500 ₪ ברוטו, בכפוף להסכם זה אני מתחייב להמשיך ולתרום ככל יכולתי להצלחת החברה ולעמוד במשימות שיוטלו עלי בתחום המכירות. על החתום אושי שרביט. (חתימה). " מר שרביט אישר את חתימתו על מסמך זה "אני מכיר את זה מדובר בכתב ידי. במסגרת הישיבות הרבות עם סוכני המכירות, לא פעם ולא פעמיים בקשו ממני לשפר את תנאי שכרם, ולהעלות את שכר היסוד, כשישבתי ודנתי בסוגיה בקשתי מהם תמורה מסוימת להעלאה שאאשר והיא שיפור גביית הצ'קים ללקוחות. אכן שכר היסוד של הסוכנים עלה ל- 4,500 ₪ כאשר שכר יסוד שלי היה 4,000 ₪, בקשתי עדכון בשכר היסוד, לכן כתבתי שכחלק משיפור תנאי שכרם של הסוכנים יעלה גם שכרי. כשכתוב נספח להסכם עבודה זה הסכם עבודה עם סוכנים". (עמ' 12 שו' 1-12). ביחס לגניבת ההסכם המקורי כפי שטענה סקאי עונה מר שרביט "... אני מואשם שהעלמתי את הסכם העבודה שלי. מדוע לא העלמתי גם את זה? ". (עמ' 12 שו' 14-15). מר שרביט הכחיש כל גניבה או נטילה של מסמך כלשהו מהמבקשת באופן גורף. גם אם נקבל את טענת מר שרביט כי המילים "נספח להסכם עבודה" מתייחס להעלאת השכר של הסוכנים האחרים בהסכמים, נוכח תוכן מב/1 המתייחס לגובה השכר והעלאתו, עדיין מונח בפנינו קיומם של הסכמי העבודה עם העובדים בהם יש את סעיף תקופת הצינון. לאור האמור, הגם שלא הוגש הסכם עבודה כתוב בין מר זיאת למר שרביט , ולא הוכח לכאורה קיומו, אין מחלוקת כי מר שרביט היה ער לדרישה זו של סקאי מסוכניה שהוא היה אחד מהם וייתכן העיקרי שבהם ממה שהוכח. יודגש, כי נוסח הסעיף "חלה על העובד תקופת צינון של 12 חודש" אין בו הגבלת חופש העיסוק באופן קונקרטי למעשה נוסח זה לא מגדיר כל מגבלה. אין התייחסות לשמירה על סודיות, אין התייחסות ליצירת קשר עם לקוחות, ואין התייחסות ספציפית לקשרים עם מעסיק אחר. הפסיקה אינה מקבלת אמירה גורפת כזו ודורשת הגבלה ספציפית לתקופת זמן סבירה, מבלי לשלול ממנו לחלוטין את יכולת ההתפרנסות שבה יש פגיעה במאזן האינטרסים ההדדי. (ראה בש"א (ת"א) 9323/07 אסקוטק נ. משה מרום; בש"א (י-ם) 3016/05 אהרון בטיחות בתנועה בע"מ נ. אבינועם אפרים ואח'). על כן גם לו היה חתום על הסכם בנוסח זה , מה שאין כן, לא היה בכך להגביל את מר שרביט באופן המבוקש בצווי המניעה לאיסור על שווק לכל הלקוחות ואיסור להתקשר בחוזה עם חברה דומה ל -12 חודשים. בנוסף, מר שרביט טען כי סעיף תקופת הצינון לא יושם מעולם ע"י סקאי כלפי מי מעובדיה או סוכניה בעלי אותו סעיף בהסכם וגם הבכירים שבהם. טענה זו הוכחה לכאורה ואוששה בעדות מר זיאת (פרו' עמ' 6 שו' 1-15), עד כדי כך שעתה הוא קיבל בחזרה לחברה עובד שעזב אותו לחברה מתחרה. (ע' 6 ש' 9). משכך גם בנוהג לא יושם סעיף זה ע"י המבקשת על הסוכנים שכן חתמו עליו. נצא אפוא מהנחה כי בין מר זיאת או סקאי ובין מר שרביט לא נחתם הסכם הכולל תנאי הגבלת חופש העיסוק או שמירה על סודיות ועל כן החוזה החל ביניהם הוא כחוזה שלא נחתם. מבחינת הדין הגבלת חופש העיסוק מחייבת חוזה חתום. מטעם זה ניתן לדחות את הבקשה לסעדים הזמניים. חרף זאת משידע מר שרביט והיה ער לסעיף "תקופת הצינון" נסקור מטה איזה מהמידעים לגביהם נחשף ואותם מבקשת סקאי לראות כמידע סודי הוא למעשה מידע המצוי בנחלת הכלל ואינו מידע סודי על פי כללי הפסיקה. מידע סודי בית הדין הארצי בפסק הדין ע"ע 1141/0 0 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ. פודליין בע"מ ( להלן: "פס"ד הר זהב") פסק כי כאשר בוחנים רשימת לקוחות כסוד מסחרי יש לשקול סודיותה, וכן היקף התחרות בין המעביד הקודם לחדש, פלח השוק או המוצר, תנאי העסקאות והטיפול בלקוח, היקף הידע של העובד, הענף נשוא העניין, השקעת המעסיק הקודם ברכישת לקוחות וחיסכון המעביד החדש. (ראה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תכנה בע"מ נ רדגארד בע"מ). סקאי טענה כי מר שרביט עשה שימוש ברשימת לקוחות ובפרטיה, עשה שימוש ב"קו חלוקה", דהיינו באותם לקוחות מוסדיים להם משווקת סקאי מוצרי צריכה נחוצים. כן טענה כי מר שרביט נחשף לרשימת ההנחות ולתמחיר של המוצרים כלפי לקוחותיה. עוד טענה כי חוסר תום הלב של מר שרביט מודגש עוד יותר לעניינים אלה נוכח סעיפים 15 ו- 16 להסכם העבודה שנחתם בינו לבין דאלאס , וצורף לתגובת דאלאס. אין לקבל טענות אלו כפי שינומק מטה. בהסכם אל מול דאלאס התחייב מר שרביט כי לאחר תום תקופת עבודתו "לא יעסוק לא ישתתף ולא יקבל העובד כל תפקיד בכל צורה או אופן שהוא אשר יהווה תחרות בין במישרין ובין בעקיפין .... בנוסף לאמור בסעיף 15.1 לעיל מתחייב העובד כי במשך תקופת אי התחרות לא יפנה ללקוחות החברה ולא יקבל מלקוחות החברה או מכל אדם אחר.. כל תפקיד, הזמנה הצעה או עבודה או עסק בתחום בו החברה כבר עסקה באותו זמן ... ". סעיף זה מגביל את מר שרביט ביציאתו מדאלאס. אולם סעיף 15.3 וסעיף 16 מתייחסים להעסקתו הקודמת ולכן יובאו כלשונם: "15.3 העובד מצהיר כי מילוי התחייבותו על פי כתב זה, העסקתו על ידי החברה ושימוש במידע ובכישורים שברשותו אינו מפר ולא יפר כל הסכם או התחייבות אחרים למסירת סודיות (טעות במקור) או אי תחרות שהוא צד להם או שהיה צד להם קודם העסקתו בחברה לא התקשר ולא יתקשר בכל הסכם בכתב או בעל פה הסותר את האמור לעיל ובכתב זה. 16 . האמור בסעיף 15 לעיל (אי תחרות), אינו מתייחס בשום צורה ואופן ללקוחות שהסוכן עבד אתם בעבר וממשיך לעבוד אתם בדאלאס. על לקוחות אלה ו/או לקוחות שהסוכן יפתח ביוזמנתו ובכוחות עצמו, בהיותו עובד דאלאס, לא יחול סעיף אי התחרות הנ"ל. הסעיף הנ"ל מתייחס אך ורק ללקוחות שהסוכן יופנה אליהם מטעם דאלאס ו/או יקבל מדאלאס לטפל בהם במהלך עבודתו בחברה". (דגש שלי ש.ש.) טענה המבקשת כי הלקוחות המוזכרים בסעיף אלו אותם לקוחות שיביא "נדוניה "ממנה. בעניין זה נשאל מר שרביט: "ש. האם הבטחת למשיבה 2 שהעבודה אצלה כוללת נדוניה של תיק לקוחות קיים. ת. לא הבטחתי. ש. בהסכם העבודה שלך עם משיבה 2, בסעיף 15-16 להסכם , תסביר על מה חתמת ב 15 ומה כוונת ההסתייגות ב 16. ת. אני בסה"כ חתמתי הם בקשו שאחתום על אי תחרות עתידית במידה ויסתיימו היחסים. במסגרת המו"מ סוכם בינינו כי ההסכם יחול רק על לקוחות שאקבל לטפול ישירות מהחברה ולא על לקוחות שאפתח בעצמי. ... ש.כתוב ברור עבד אתם בעבר וימשיך לעבוד . ת. במשך 12 שנות עבודה נוצרו קשרים עם לקוחות מי שירצה יפנה אלי מי שירצה לעבוד מולי אשמח לשרת אותו. אציין כי קבלתי לקוחות גדולים לטפול בהם אני מטפל מי שיפנה אלי אשקול לעשות זאת זה שוק חופשי. אציין כי חלק קטן מהלקוחות שקבלתי מהחברה החדשה לטפול היו לקוחות שלי בעבר בחברה הקודמת. אתן דוגמא :חומה בטחון ושמירה, אלוין הכפר השבדי, משואה למלונאות ונופש, אוכל להציג חשבוניות מחצי שנה אחורה. בחברה החדשה. הם לקוחות פעילים שלה עוד לפני שנכנסתי לחברה. ש. אלוין למשל בשיחה עם המבקש נטען שרק עכשיו נפתח להם תיק לקוחות. ת. בוודאות קיים במערכת של המשיבה שנים. " מר שרביט סתר את טענת המבקשת בדבר התחייבות להביא את לקוחותיה עמו ואין זה עולה מלשון הסעיף. אמנם יש התייחסות ללקוחות שעבד אתם בעבר ושיוותרו שלו אולם אין כל התחייבות מצד מר שרביט להביא כאלו למעביד החדש. כך שאין בסיס בנוסח הסעיף לטענת המבקשת וזו אף הוכחשה על ידי מר שרביט. תימוכין לכך יש בתצהיר מר כהן מדאלס :"אני אטען כי איננו מכירים את לקוחות המבקשת, אין בידנו רשימת לקוחות המבקשת ורשימה כזו מעולם לאהוצגה בפנינו על ידי המשיב 1 בתקופה הקצרה בה מועסק המשיב 1 אצל המבקשת (7 ימים בלבד ) ו/או במהלך ראיון העבודה אשר בוצע למשיב 1 ו/או במהלך התקופה שקדמה לתחילת עבודתו אצל משיבה 2" . ערים אנו לערך הראייתי הנמוך ,אם בכלל, של התצהיר מטעם דאלאס כאשר המצהיר לא התייצב להיחקר עליו, אף שהמבקשת לא בקשה הוצאתו מתיק בית הדין. אולם אין לנו צורך בו אלא כתנא דמסייע לגרסתו של מר שרביט אשר הכחיש מסירת כל מידע בנוגע ללקוחות המבקשת לדאלס. גרסתו הוכחה לכאורה וגרסת המבקשת למסירת מידע כזה נסתרה. עוד נשאל מר שרביט פרטנית לגבי לקוחות מסויימים. "ש. לגבי לקוחות עיקריים, סביון, זה לקוח שעבדת אתו. ת. עבדתי אתו, זה חבר אישי שלי, היו בינינו קשרים חבריים מחוץ לשעות העבודה, שבע שמונה 12 שנים אחורה, ישבנו ו נפגשנו בלי קשר לענייני עבודה, הוא הרגיש צורך. זה לקוח אחד. הוא מבקש 13 חלוקה בכמה אתרים, זה עניין אחר. ש. סביון לקוח שעבד בעבר גם עם המשיבה 2 ת לא יודע. ש. איך פנית ת במסגרת חברותנו הוא התקשר לטלפון החדש שלי והתעניין היכן אני עובד, ביקש הצעת מחיר, 18 קיבל הצעת מחיר ויבחר הוא מה לעשות. השוק פתוח. אני לא כופה על אף אחד לעבוד אתי. ספקתי לו שתיים שלוש הזמנות קטנות בסה"כ. ש. לגבי שמים בהירים, נורית שושן, ת. לא קבלו מעולם סחורה ממני, לא שמים בהירים לא נורית שושן, לא דברתי אתם בקשר לדאלאס בכלל. בכלל בכלל. שמים בהירים לא יצרתי אתה קשר מרגע שהודעתי לה שאני מסיים את עבודתי." על כן הופרכה טענת המבקשת לגבי לקוחות אלו ו"סביון" הוא חבר. דאלס צירפה לסיכומיה רישומי עסקות עם הלקוחות לגביהם טען מר שרביט שהיו לקוחותיה קודם. גם אם נתעלם ממסמכים אלו עליהם לא היתה למבקשת ההזדמנות לחקור , מכל מקום טענתו של מר שרביט מפריכה את טענת המבקשת כי רק בגינו נקשר קשר בין אלווין לדוגמא לבין דאלאס ולא היא. באשר ל"קו החלוקה" העיד מר שרביט: "ש. האם הטענה שהוצהרה על ידי המבקש לפיה כל קו ים המלח קלייה סופק על ידך. ת .לא נכון חד משמעית. קו ים המלח הוא קו בחורף מאד חלש, לא פעם ולא פעמיים בשנים קודמות הגעתי פעם בשבוע ונאמר לי שאין צורך השבוע בהזמנה. כשבקרתי בשבוע האחרון בפעם הראשונה זה היה לאחר שבוע מאד חורפי לכל מי שפניתי נאמר לי אין צורך השבוע בהזמנה, נשמח להיות אתך בקשר בעתיד. זה היה בשם דאלאס ולא הזמינו. ש. הופעת אצלם ואמרת עכשיו אני דאלאס. ת. מעבר לסל המוצרים שהיה לי להציע בעבר, יש לי סל גדול יותר להציע שהחברה הקודמת לא הייתה יכולה להציע כי אין לה מוצרים כאלה, למשל: חב' דאלאס מאבזרת חדרי שירותים במתקני היגיינה, בונה מחיצות לתאי שירותים, תחום שלא עסקתי בו בעבר, מוניתי לאחראי תחום פרויקטים, שבעצם בתחום זה אין לי תחרות והשגה מהמבקשת. ש. היום אתה לא סוכן? ת. חלק מהקו שלי אני אחראי על תחום פרויקטים, כשנפגשתי הצעתי להם לשפץ את חדרי השירותים להחליף את מתקני ההיגיינה בין היתר. ש. לספק את המוצרים הזהים לשתי החברות. ת מי שימצא לנכון, אחוזי המכירה בתחום הפרויקטים הוא גבוה ורווחי שם החלטתי לתת את הדגש הראשוני שלי. ש. יש חברות שקבלו ממך. ת. טלפונית. בשבוע הראשון של העבודה לא היה לי זמן לנשום, ההדרכה הייתה , אוכל להוכיח זאת . בדף שהוצא שמראה שהדרכה החלה בשעה ,,: 2, ומסתיימת ב ,,: 12 20 ש. מתי הספקת? הרבה לקוחות טוענים שספקת להם סחורה. ת. תוכיחי. למעט סביון ואולי עוד 2,3 לקוחות שהתקשרו אלי, עדיין לא התחלתי לעבוד. "(דגש שלי ש.ש.)(פרו' עמ' 14 שו' 2-31, עמ' 15 שו' 1-8 , שו' 18-22). על כן גם אם פנה מר שרביט ל"קו החלוקה" או לחלקו לא קיבל הזמנות לפיכך לא הוכח לכאורה הנזק הנטען ע"י המבקשת וגם לא מדובר בדיוק באותו סל מוצרים או פלח שוק. מר זיאת טען אומנם שמר שרביט ניהל את כל העסק שלו אולם עולה כי בזמן עבודתו של מר שרביט היו תקופות שעבדו ארבעה או שלושה סוכנים אחרים פרט לו. עוד אישר מר זיאת כי מר שרביט עשה חפיפה עם סוכן נוסף על עניין קו החלוקה בטרם עזיבתו. (גם אם הייתה לו בקורת על חפיפה זו). משכך, ברי כי אופי קו החלוקה והלקוחות בו היו ידועים לפחות לסוכן אחד נוסף פרט למר שרביט אם לא למעלה מזה . עוד עלה כי סוכנת אחרת החלה לעבוד חודש אחרי התפטרותה מסקאי אצל מתחרים (עמ' 5 שו' 20-22). כמו כן אחיו של מר זיאת עבד אתו וגם מנהלת החברה שהתפטרה מסיבות אישיות. העובדים האחרים הקימו עסק מתחרה (עמ' 5 סיפא עמ' 6 רישא). מר זיאת טען כי לכל הסוכנים לא הייתה גישה להסכמים או תמחירים וכי מר שרביט היה הקניין של החברה ובעל המדיניות שלה וכי רק לו הייתה גישה לכל הקוים. סקאי לא הוכיחה זאת במסמכים או באסמכתא או עדות אחרת כל שהיא אפילו לא של אחיו של מר זיאת. הוכח מנגד שלמר שרביט לא הייתה סמכות לחתום על הצ'קים, (עמ' 6 שו' 15) דהיינו סמכותו הנטענת היתה מוגבלת. מר זיאת גם לא יכול היה לסתור את העובדה שלסוכנים האחרים הייתה רשימת לקחוחות שלהם לגביה היו אחראים וברשימת מחירים עם מרווח משחק של מיקוח עם הלקוח. הוא אמנם ענה "לא נכון". אולם תשובה זו אינה מתקבלת על הדעת ולא מתיישבת עם אופי התפקיד של איש מכירות. על כן מצאנו ממה שהוכח לפנינו לכאורה בהליך הזמני כי רשימת הלקוחות הנטענת או קו החלוקה אינם סודיים על פי אמות המידה הקבועות בפסיקה, וכי קווי החלוקה היו ידועים למגוון סוכנים אף כי לא רבים וכך גם מחירי המוצרים אותם הפיצו. גם אין הם מהווים מידע קונפידנציאלי . בפסק דין בעניין ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה (להלן פסק דין תנובה), נקבע כי כדי שרשימת לקוחות תהיה סוד מסחרי המגיעה כדי זכות קניינית של בעליה עליו להוכיח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה וכי קיים ערך מוסף לקבלת רשימה מן המוכן. כך גם בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט -1999 בסעיף 5 נקבע :"מידע עסקי , מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ובלבד שבעליו נקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו" . מאחר ועסקינן במוצרי ניקיון ונייר הרי שכל לקוח הוא לקוח פוטנציאלי שהרי כל מוסד נזקק למוצרים אלה. כך גם כל ספא בואכה ים המלח. לא הוכח מכל מקום הצורך במאמץ מיוחד. לא הוכח ולו לכאורה אמצעי סביר שנקטה המבקשת לשמירה על מידע כזה ככל שהיה . אפילו לעניין קלסר הצ'קים ,עבר שבוע (מ- 27/1/13 ועד 3/2/13) לכל הפחות בטרם מר זיאת גילה שהקלסר נעלם ופנה למשטרה, כך שגם בעניין צ'קים שללא ספק יחשב כעניין סודי לא נשמר המידע או החומר ע"י המבקשת.(ראה גם ע' 11 ש' 4 ). משכך לא עמדה המבקשת בנטל המוטל עליה בדבר היות המידע הנטען סוד מסחרי או רשימה הטעונה הגנה. "..לתניית הגבלת העיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן כשלעצמה משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על אינטרסים של שני הצדדים ...בהעדר "סודות מסחריים" גובר עיקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות..."(ראה עניין צ'ק פוינט לעיל). גם מטעם זה דין הבקשה להידחות. המבקשת טענה כי פרטי כל לקוח ,צרכיו המחיר שניתן לו ומגוון סל קניותיו מהווה מידע חסוי וסודי. אין אנו סבורים כן. מוצרי ניקיון כמוצרי ניקיון הם מגוונים ומתחלפים ולא מצאנו כי מדובר במידע חסוי וסודי. לא הוכח לכאורה ככזה. זאת ועוד, מר שרביט העיד כי לדאלאס יש מוצרים רבים אותם היא מפיצה אשר אין לחב' סקאי על כן בעניין היקף התחרות ניתן לומר כי לא מדובר בדיוק נמרץ באותו פלח שוק שכן לדאלאס יש פלח שוק נוסף המתייחס למוצרים אחרים כגון לבניית מחיצות שירותים תחום שכלל אינו בעיסוקה של סקאי. אין ספק שעל פי ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ. פודליין בע"מ (עבודה ארצי, כרך לג(25) עמ' 33 ),יש חשיבות אם המעביד הקודם והחדש מתחרים על אותו פלח שוק ואין ספק כי במקרה שלפנינו הם מתחרים על אותו פלח שוק אף כי לא בדיוק, אולם יחד עם עוד לפחות שלושה מתחרים לפחות באותו מתחם במישור אדומים (ע' 5 ש' 25-26 "קילומטר ממני" ע' 6 ש' 1 ). הוכח לכאורה כי כל הענף מתנהל באותו אופן פחות או יותר ולכן אין במידע סוד מסחרי או מידע קונפידנציאלי. יתר על כן הוכח כי לדאלאס יש יתרון יחסי לפלחי שוק נוספים ואין לראות בהן שתי חברות המתחרות בדיוק נמרץ. גם בפסק דין תנובה נקבע כי רשימת לקוחות ותנאי מכירה יהוו סוד מסחרי אם דרוש מאמץ מיוחד להשיגם וכשיש ערך מוסף לקבלת רשימה מן המוכן, לא הוכח לכאורה על ידי המבקשת כי דרוש מאמץ מיוחד כזה או כי יש ערך נוסף לעיסוק במהלך השנים. אמנם הוכח לכאורה כי למבקשת לא היו סוכנים אחרים פרט למר שרביט אולם זאת רק בתקופה האחרונה ממש וכי מר זיאת נקלע לקשיים אישיים ולפיכך סמך לחלוטין על מר שרביט. (עמ' 6 שו' 12-15, 22-26). עניין זה יזקף אך ורק לעניין תום הלב, אך אין לזקוף אותו לעניין הסודות המקצועיים או המסחריים. מכל מקום דווקא בהיבט זה בו מר שרביט החזיק לכאורה את העסק שעה שמר זיאת היה טרוד בענייניו האישיים יש לזקוף למבקשת חוסר תום לב באי שמירה על זכויות המשיב 1 כעובד באופן אותו תיארנו לעיל, בדבר בסיסי כמו העברתם במועד של כספי הביטוח למי שמסתובב בדרכים. לפיכך, משעל המעביד חובת תום לב מוגברת, ומשהבא לבקש סעד מן היושר צריך לבוא בנקיון כפיים ובתום לב, גם בהיבט זה הכף למתן סעד זמני לכל היותר מעויינת ואינה נוטה לטובת המבקשת. הוכח לכאורה כי מר שרביט יצר קשר עם לקוחות של סקאי "כשבקרתי בשבוע האחרון בפעם הראשונה (בקו ים המלח של סקאי -ש.ש.), זה היה לאחר שבוע מאד חורפי ולכל מי שפניתי נאמר לי אין צורך השבוע בהזמנה אשמח להיות אתך בקשר בעתיד. זה היה בשם דאלאס ולא הזמינו. ש. הופעת אצלם ואמרת עכשיו אני דאלאס. ת. מעבר לסל המוצרים שהיה לי להציע בעבר יש לי סל יותר גדול להציע שהחברה הקודמת לא הייתה יכולה... ש. לספק את המוצרים הזהים בשתי החברות. ת. מי שימצא לנכון...". (עמ' 15 שו' 1 ואילך). אולם לטענתו גם הלקוחות עמם יצר קשר רכשו בסך מכירות של 20,000 ₪ מקסימום (עמ' 16 שו' 24) ומרביתם היו לקוחות של דאלאס עוד קודם. (ע' 14 ש' 6-8). הנה כי כן המבקשת טענה לנזקי ענק שלא הוכחו לכאורה ואף נסתרו במידע קונקרטי. במאזן הזכויות הראויות להגנה נקבע מפורשות כי: "ככלל אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו("אי תחרות כשלעצמה") נוגדת את תקנת הציבור . בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי " ביסודה ועל כן , ככלל, אין מקום לבחון כלל את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה"(ע"א 6601/96 AESsistem inc נ סער(פד"י נד(3) 850)(דגש שלי ש.ש.). בקשה זו רובה ככולה עניינה אינטרס זה של המעביד שעובדו לא יתחרה בו. אולם גם לו נבדוק מידתיות וסבירות הרי שבשבעה ימי העבודה בהם הספיק המשיב 1 לעבוד בדאלס , שמתוכם שהה בהכשרה מרביתם, לא באמת עבד מר שרביט ולא נגרם נזק ולא הוכח נזק לכאורה כנטען ע"י המבקשת. היקף פעילותו של מר שרביט כפי שהוכח לכאורה היה מזערי. (ראה בש"א(י-ם) 2511/06 רון שולמית עמותה רשומה נ. בת שבע שוובר). בעניין בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי על העובד מוטלת חובה נגזרת מיחסי עובד ומעביד ויחסי האמון ביניהם לקיים את החוזה בתום לב ולא לנצל סודות עסקיים של מעביד וכי הוא כפוף לאותה חובת הלב גם במידע שאינו קונפידנציאלי. (ע"א 1142/92 ורבוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ). לא הוכח לכאורה כי נעשה שימוש אף במידע לא קונפידנציאלי על ידי מר שרביט. הפסיקה קובעת כי סוד מסחרי צריך להיות מוכח וכך גם גדרו והיקפו. (ראה עניין וצ'ק פוינט ). התקופה לגביה חל צינון בהסכמים של המבקשת היא של שנה -12 חודשים. כאמור לא הוכחה חתימת מר שרביט על הסכם כזה בכתב . הגבלת חופש העיסוק היא זכות יסוד יכול שתעשה רק בחוזה חתום. אשר קיומו נותר בספק בפנינו. (ע"ע 1045/00 אריה נצר נ' אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ). התקופה של שנה ארוכה מידי ואינה מידתית.(ראה עניין AES לעיל וכן בש"א 1142/09 ע"ב 1526/09 חברת סוויטש תקשורת בע"מ נ דרור שלומי החלטה מיום 25/3/09 והאסמכתאות שם, גם מטעם זה דין הבקשה להידחות. עוד, הוכח לכאורה כי מדובר בשוק דינמי משתנה דווקא מעדות מר זיאת. ולכן במאזן האינטרסים, הנשקל למתן סעד זמני , בין הנזק לסקאי לבין הנזק למר שרביט על פי מבחני מאזן הנוחות ,לפיהן אין לשבור את מטה לחמו שכן יהיה זה סעד בלתי מידתי ומנגד אינטרס העדר התחרות כתוצאה ממעבר לקוחות לדאלאס, (ראה עניין צ'ק פוינט וכן בר"ע 230/99 שנאר תקשורת בע"מ נ איילת אורון) ,יש להעדיף את מר שרביט והכף נוטה לדחיית המבקשת ולאי מתן הסעדים המבוקשים. אין לשכוח כי מר שרביט פנה לפחות פעמיים בכתב למר זיאת וביקש כי ימנע מלעכב את ההעברות של הכספים להם זכאי למבטחים וכפי שציין בפנינו בעדותו היו הפרות לאורך שנתיים שלוש אחרונות "קבלתי חדשות לבקרים טלפונים שאתה מסתכן... במבטחים הותיקה אם יש פיגור מעל 90 יום ביום 91 אם חס וחלילה היה קורה לי משהו לא הייתי זכאי לאובדן כושר עבודה ... (עמ' 13 שו' 12-16). דהיינו מר שרביט עזב רק כשכלו כל הקיצים וכן יש לזכור כי פנייתו לחיפוש עבודה הייתה מבלי שידע למי הוא פונה שכן נענה למודעה מבלי ששם החברה היה כתוב בה פרט לעובדה שמדובר בחב' שיווק (עמ' 12 שו' 23-26) עולה איפוא כי לכתחילה לא הייתה הפנייה יזומה שלו לחב' מתחרה וזה נודע לו בדיעבד. תום ליבו נוכח האמור ייזקף לזכותו של מר שרביט בשאלת נקיון הכפיים הנשקל במתן סעד מן היושר. שתי נקודות אלו מטות את הכף לטובת מר שרביט בעניין תום הלב וניקיון הכפיים . מנגד המבקשת לא גילתה בבקשה את כל מחדליה בהעסקתו. את ירידת היקף עסקיה במילא בתקופה האחרונה עקב אירועים חיצוניים למר שרביט והתלויים במר זיאת. עניין זה שעלה רק בחקירה נגדית יזקף לחובת המבקשת. לסיום יש להדגיש את אמירתו של בית המשפט העליון בע"א 6601/96 AES System Inc. ואח' נ' סער ואח' (פדי נד(3) 850): "26.     מבחן הסבירות או המידתיות מבקש להבטיח כי ההגנה על "האינטרסים הלגיטימיים" של המעביד לא תחרוג מעבר לנדרש. בעניין זה יש לבחון את היקפה של ההגבלה מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות. השאלה בכל מקרה הינה, אם מועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה אינם חורגים מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעביד. עמד על כך הנ שיא אדלר בפרשת צק פוינט [29], בציינו: "במסגרת האיזון השיפוטי, על בתי הדין ליישם את מבחן הסבירות והמידתיות, היינו - עליהם לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות בנסיבות המקרה. בהקשר זה, יש ליתן את הדעת לסבירות תקופת ההגבלה, לרבות הצורך לשמור ע ל הסודות המסחריים השייכים למעסיק הקודם, להיקפה ולתחומה הגיאוגרפי... כמו כן יש לבחון את מידת הפגיעה בעובד וכן את מידת הפגיעה במעסיק הקודם. ... יש לציין, כי מבחן הסבירות הינו מבחן רחב, הכולל הגנה על אינטרסים רבים ושונים של המעסיק. אולם, האינטרס המוגן, בדרך כלל, הוא הסודות המסחריים השייכים לו" (שם, בעמ' 311-310). ... סיכום ביניים 31. . בטרם אעבור לנסיבותיו המיוחדות של הערעור שלפנינו, מן הראוי שאסכם את עיקרי דבריי. את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העו בד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגעת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים, ש ל המעביד אינה מוחלטת. היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שע ובדו לא יתחרה בו ("אי תחרות כשלעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה". בית המשפט מצביע על כך שתקנת הציבור טומנת בתוכה גם את הצורך של משק חי ודינמי להתפתח הן במישור חופש הפרט להתקדם כעובד והן את התחרות הקיימת בשוק חופשי בין חבריו כשהתוכן הנורמטיבי ל"תקנת הציבור" הוא לקיחה בחשבון של מכלול האינטרסים והמשקלות שיש ליתן להם והכל במידתיות כלפי כל הצדדים תוך שמירה על יכולתו של עובד להתפרנס למחייתו בכבוד. שיהוי - צו עשה עוד יש להוסיף כי הבקשה הוגשה בתאריך 4/2/13. מכתבו של מר שרביט הוגש למר זיאת כבר ב- 23/12/12 (נ/5) ואושר במענה מר זיאת (נ/6) המאשר בקשת מר שרביט "מיום 22/12/12" על כן בסמוך לתאריך זה כבר ידעה המבקשת שהמשיב 1 מחפש דרכו בעולם התעסוקה וכפי שציין מר זיאתף:(ע' 10 ש' 21 ) "סוכן מכירות יכול למכור ירקות, מכוניות... אך לא מוצרים חופפים שלי.." כבר אז היה צריך לעשות מעשה אולם הבקשה הוגשה רק לאחר שהעסקתו של מר שרביט בדאלאס התגבשה והפכה לעובדה מוגמרת עת החל לעבוד בפועל. משכך לא בצו מניעה עסקינן שמטרתו לשמור על מצב קיים אלא בצו עשה שמטרתו לשנות מהותית מצב קיים . נפסק כי ידו של בית הדין תהא קפוצה ליתן סעד כזה. קל וחומר שעה שלא הוכח ולו לכאורה הטעון הוכחה לכאורה ,לא לעניין העברת לקחות וגרימת נזק ולא לעניין העברת מידע כזה או אחר.על כן אין ליתן את הסעדים הזמניים המבוקשים. מכל מקום לעניין מתן צו זמני יבדוק בית הדין אם מדובר בנזק הפיך אשר יהיה בפיצוי כספי כדי לתקנו. לטעמנו זה המקרה שבו מדובר בתהליך הפיך בר פיצוי , אם וככל שיוכח נזק בהליך עיקרי כלשהו, ולכן על פי הפסיקה אין ליתן סעד זמני גם מטעם זה. הסעדים המבוקשים מטרתם לנשל למעשה את מר שרביט מפרנסתו או מלעסוק בעיסוקו ותחום מומחיותו דבר אשר הפסיקה לא התירה כלל במאזן האינטרסים. (ראה בש"א (ת"א) 9323/07 אסקוטק נ. משה מרום; בש"א (י-ם)3016/05 אהרון בטיחות בתנועה בע"מ נ. אבינועם אפרים ואח'). סוף דבר לאחר ששקלנו כל טענות המבקשת והמשיבים, את המסמכים שהוצגו והעדויות שנשמעו וגם אלו שלא נשמעו, מצאנו כי אין להיעתר לבקשה על כל הסעדים שנתבקשו בה. בכל אחד מהפרמטרים שנבדקו בנפרד ,כל אחד מטעמיו , ונוכח מבחני הפסיקה לעניין מתן סעד זמני כפי שנתבקש, נטתה הכף לטובת המשיב 1 מר שרביט ושלא לטובת המבקשת סקאי , ובמשתמע גם לטובת משיבה 2- דאלאס. על כן הבקשה נדחית. לא בלי התלבטות, אולם נוכח מצבו הכספי והאישי של מר זיאת כנטען על ידו (ע' 3 ש' 4-13), ועל מנת לאפשר לכל צד לילך לדרכו לשלום ,כל צד ישא בהוצאותיו. חוזה עבודהחוזההגבלת חופש העיסוק