האם המוסך אחראי על גניבת רכב ?

התובעת טוענת כי הנתבע אחראי לרכב הנגנב, בשל אחריותו עפ"י חוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974 וחוק השומרים תשכ"ז 1967. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא האם המוסך אחראי על גניבת רכב: 1. התובעת, חברת ביטוח, הגישה תביעה זו כתביעת תחלוף, בגין פיצוי ששלמה למבוטח בעבור רכב שנגנב. 2. הרכב נגנב ממוסך בו תוקן הרכב, ולפיכך תובעת חברת הביטוח את בעל המוסך כמי שנושא באחריות לאובדן הרכב. 3. גובה הנזק - מוסכם הצדדים הגיעו להסכם ביניהם לגבי גובה הנזק. הסכומים המרכיבים את גובה הנזק הם כדלקמן: 19,410 ש"ח מיום 1.7.97 500 ש"ח מיום 7.7.97 2,826 ש"ח מיום 2.7.97 סכומים אלו יש לשערך למועד מתן פסק הדין (הפרשי הצמדה + ריבית כחוק) (הסכום המצטבר המשוערך להיום הוא 29,774 ש"ח). 4. עובדות הרקע: 4.1 המבוטח, מר גל ברק, משתמש בשרותי המוסך של הנתבע במשך 7 או 8 שנים (עמ' 7 לפרטיכל). המבוטח והנתבע ביחסים טובים (עמ' 7 לפרטיכל). 4.2 ביום 26.5.97 הכניס המבוטח את הרכב למוסך לצורך טיפול 10,000 הכנה לטסט, והעברת הרכב את הטסט הדרוש (ס' 4 לתצהיר ת1/). עובדה זו איננה שנויה במחלוקת. 4.3 ביום 26.5.97 אחה"צ התקשר הנתבע למר גל והודיע לו כי סיים את הטיפול של 10,000 וכי יעביר את הרכב טסט למחרת (ס' 5 לתצהיר ת1/), גם עובדה זו איננה שנויה במחלוקת. 4.4 השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים אם באותה שיחת טלפון ביקש בעל המוסך מהמבוטח לקחת את רכבו מהמוסך ולהחזירה למחרת לצורך העברת הטסט, וזאת בשל העובדה שלפני ימים אחדים היתה פריצה במוסך ובעל המוסך חושש מפני גניבת הרכב ולכן איננו משאיר כלי רכב במוסך. 5. טענות הצדדים: טענות התובעת: 5.1 התובעת טוענת כי הנתבע אחראי לרכב הנגנב, בשל אחריותו עפ"י חוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974 וחוק השומרים תשכ"ז 1967. התובעת טוענת כי אחריות הנתבע היא אחריות שומר שכר שאחראי לאבדן הנכס זולת אם נגרם עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. 5.2 לחלופין, טוענת התובעת כי אם יקבע כי המטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית, יש לראות בהתנהגות הנתבע התנהגות רשלנית ולפיכך לחייבו בנשיאה באחריות. 5.3 התובעת טוענת כי המבוטח לא התבקש לקחת את רכבו מהמוסך ולהחזירו למחרת. טענות הנתבע: 5.4 הנתבע טוען כי כתב הטענות איננו מייחס לנתבע אחריות לפי חוק חוזה קבלנית וטענה כזו מהווה שינוי חזית. 5.5 הנתבע טוען כי כלל לא הוכח עובדתית כי הוא קבלן, ואחריותו נופלת במסגרת חוק חוזה קבלנות. 5.6 הנתבע טוען כי גם אם יקבע שהוא קבלן, הטיפול ברכב הסתיים כבר ביום 26.5.97. 5.7 הנתבע טוען כי לא היתה כל רשלנות מטעם הנתבע ובכל מקרה המבוטח התבקש לקחת את הרכב באותו יום, אלא שהעדיף להשאירו במוסך. 6. האם אחריות הנתבע היא האחריות הקבועה בחוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974: 6.1 אקדים ואציין כי כתב התביעה איננו מגביל את עצמו לחוק השומרים בלבד, אלא טוען באופן כללי כי הנתבע הינו שומר שכר. קביעה כזו יכולה לצמוח גם מכח חוק חוזה קבלנות. טענת שינוי חזית אמורה להתייחס לטענות עובדתיות שלא נטענו, להבדיל מטענות משפטיות. כתב התביעה מניח את התשתית העובדתית המייחסת לנתבע אחריות מכח חוק חוזה קבלנית (ס' 5,6,8,15 לכתב התביעה). לעולם אין צד כבול בטענות משפטיות אותן העלה בכתב הטענות ופתוחה בפניו הדרך לטעון טענות משפטיות נוספות. (וראה תקנה 74(2) לתקסד"א הקובע כי אין בעל דין מנוע מלהסתמך על הוראת דין מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו). במאמר מוסגר יצויין כי טענת חוק חוזה קבלנות כבר עלתה בישיבת קדם משפט מיום 28.4.99, ולא נטענה כנגדה טענה של שינוי חזית. טענת "שינוי חזית", נדחית. 6.2 מחומר הראיות עלה כי הנתבע מפעיל מוסך ונותן שרותי מוסך, שרותים להם נזקק התובע במהלך 7-8 השנים האחרונות. עוד עלה כי הרכב הוכנס למוסך לצורך טיפול 10,000 אשר בוצע וכי נשאר לנתבע להעביר את הרכב טסט. חוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974 מגדיר חוזה קבלנות כ"חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". הצדדים לא חלקו על כך שהתקיימו כאן יחסי מוסך-ומקבל שרות, ויחסים אלו עונים להגדרת חוזה קבלנות. 6.3 ס' 6(ב) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974 קובע: "(ב) אבד או נזק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים תשכ"ז 1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". 6.4 חוק השומרים תשכ"ז 1967 קובע בס' 2(ב) את מסגרת אחריות השומרים - (ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". 6.5 מכאן שחוק חוזה קבלנות מפעיל חובה רחבה יותר על הקבלן כשומר שכר, חובה שהיא כמעט אבסולוטית, אלא אם לא ניתן היה לחזות את התוצאות מראש ולא ניתן היה למנוע אותן. 6.6 הרכב שהה במוסך ביום 26.5.97 לצורך טיפול. למחרת היה אמור הרכב לעבור "טסט", וגם זאת במסגרת השרותים שנותן המוסך. התקיימו יחסי חוזה קבלנות. הנתבע, הקבלן, יכול היה לצפות את העובדה שתהיה פריצה למוסך, שכן 4 ימים קודם לכן היתה פריצה לאותו מוסך. על שומר שכר נטל ההוכחה שהנזק נגרם ע"י נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ושלא יכול היה למנוע תוצאותיהן, והנתבע לא הרים נטל זה. משכך, חלה על הנתבע אחריות שומר שכר כפי שהיא בס' 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד 1974. 7. האם רשלנות תורמת למבוטח? 7.1 הנתבע העיד כי צלצל אל המבוטח בתום יום העבודה וביקש ממנו לקחת את הרכב ולהחזירו למחרת, וזאת מהטעם שחשש מפריצה. באותה שיחה ציין הנתבע בפני המבוטח כי היתה פריצה במוסך. עוד ציין כי אין צורך להשאיר את הרכב כל הלילה במוסך "והוא מעדיף שיקח אותה" (ס' 3,4 לתצהיר נ2/, וכן עמ' 7 לפרטיכל). 7.2 המבוטח לא זכר את פרטי השיחה. המבוטח אישר כי היתה שיחה בתום יום 26.5.97, בה הנתבע הודיע לו שסיים את הטיפול. המבוטח זכר כי הנתבע ציין בפניו כי היתה פריצה בעבר, וגם היה ברור כי למחרת צריך להעביר את הרכב "טסט" (עמ' 3 לפרטיכל). המבוטח לא ידע לציין באיזה הקשר נאמר לו באותה שיחת טלפון כי היתה פריצה בעבר למוסך. 7.3 הוגש מסמך נ1/ שנחתם ע"י המבוטח ביום 29.9.97 בו הוא מאשר כי היה ידוע לו שהיתה פריצה במקום בעבר. המבוטח מרחיב בעדותו ומציין כי באזור שבו הוא מתגורר גנבו לו ולבני משפחתו 8 כלי רכב. 7.4 קיבלתי גרסת הנתבע כי אכן אמר למבוטח בשיחת הטלפון כי הוא מעדיף שהמבוטח יקח את רכבו למשך הלילה, בשל סכנת פריצה. עדותו נשמעה אמינה, וקיבלה חיזוק בדברי המבוטח שהעיד על כך ששיחת הטלפון כללה דיווח על פריצה כמה ימים קודם לכן. הנתבע טען בתצהירו (ס' 5 ל - נ2/) כי המבוטח השיב לו בשיחת הטלפון כי אין כל הבדל אם המכונית תגנב מהמוסך או מליד ביתו. אני נוטה לקבל גם גרסה זו מטעם הנתבע, נוכח העובדה שהמבוטח מצא לנכון להזכיר בעדותו כי לבני משפחתו באותו אזור נגנבו 8 כלי רכב, וזאת מבלי שנשאל על כך מפורשות. 7.5 משנתבקש המבוטח לקחת את רכבו ע"י הנתבע, או משמסר הנתבע למבוטח כי הוא מעדיף שיקח את רכבו בשל סכנת פריצה, והמבוטח השאיר למרות זאת את רכבו במוסך, עולה התנהגותו לכדי רשלנות תורמות. אני מעריכה את רשלנותו התורמת של המבוטח בשיעור של 70%. 8. לסיכום: 8.1 לפיכך, ישא הנתבע בפיצוי התובעת בסך של 8,932.2 ש"ח. 8.2 לסכום זה יש להוסיף את תשלום האגרה, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. 8.3 הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. מוסךרכבשאלות משפטיותגניבת רכבביטוח גניבת רכב