מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי חומר חקירה ברשויות הרווחה: לפניי בקשה לגילוי חומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן- החסד"פ), שהוגשה, בתאריך 29.11.2010, בקשר לכתב אישום שהוגש נגד המבקש בת.פ 1664/09 בבית משפט זה. 2. לאחר הגשת הבקשה, התקיימו בהקשר אליה ובהקשר לכתבי אישום שונים התלויים ועומדים נגד המבקש, נסיונות גישור בסיועו של בית המשפט. נתקיימו ישיבות אחדות בנושא הגישור, מעת לעת, תוך שילוב גורמי התביעה - פרקליטות המחוז ויחידת התביעות של משטרת מחוז ירושלים. פעמים נראה היה שההסדר עומד להתגבש ועל כן עוכבה ההחלטה בבקשה. החלטה זו ניתנת לאחר שהתברר שהצדדים אינם מגיעים לכל הסדר שהוא. 3. ביום 26.6.2012, ביקש ב"כ המבקש להרחיב את בקשתו לגילוי חומר חקירה בכל ההליכים התלויים ועומדים נגד המבקש, דהיינו, ת"פ 1091/09 ות"פ 13068/03/10 שניהם של בית משפט השלום בבית שמש ות"פ 1664/09, התיק המקורי שלגביו הוגשה הבקשה. נעתרתי לבקשה. 4. אלה האישומים המיוחסים למבקש: בת"פ 1091/09 עבירה על פי סע' 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) בגין ארוע בו הוא מואשם כי הפר הוראת בית המשפט בתאריך 29.10.2008. המתלוננת בתיק זה הינה רעייתו לשעבר של המבקש (להלן:המתלוננת). בת"פ 1664/09 מיוחסות למבקש שש עבירות על פי סע' 287 לחוק ועבירה נוספת, הכלולה באישום 2 שבכתב האישום, על סע' 379 לחוק. ברשימת עדי התביעה בתיק זה כלולים שמותיהם של שוטרים שהיו מעורבים בחקירה וכן המתלוננת, עדי תביעה שאינם ממשפחת הצדדים, פקידת סעד וילדיהם של הנאשם והמתלוננת. בת"פ 13068/03/10 מיוחסות למבקש עבירות על פי סע' 452, 380 ו- 192 לחוק כלפי רב הישיבה ואחד נוסף מתלמוד התורה בה למדו ילדיו של המבקש. אלה הם המתלוננים בפרשה זו וכלולים ברשימת עדי התביעה יחד עם עדים נוספים, שוטרי סיור וחוקרי משטרה שטיפלו בחקירה זו. 5. במסגרת הבקשה, עתר ב"כ המבקש להעמיד לעיונו חומר רב הנחוץ לו, לטענתו, להגנתו במשפט המתנהל נגד המבקש. בין היתר, ביקש לקבל את תיקי החקירה שנפתחו נגד המתלוננת בגין תלונות של המבקש על אלימות שנקטה כלפי הילדים, כל החומר המצוי בידי רשויות הרווחה אודות בני הזוג וילדיהם, החומר מיחידת הסיוע של בית המשפט לעניני משפחה, מלא התכתובות בין גורמי הרווחה וגורמי התביעה, כל חומר החקירה הנוגע לתיקי החקירה שנפתחו נגד עובדי תלמוד התורה בגין אלימות נגד ילדי המוסד. בדיון שנערך לפני ביום 11.7.2012, הודיע ב"כ המבקש כי הוא חוזר בו מבקשתו לקבלת החומר מיחידת הסיוע של בית המשפט לעניני משפחה. אולם הוסיף לבקשתו את הרישומים הפליליים של עובד תלמוד התורה מת"פ 13068/03/10. 6. בין נימוקי הבקשה טען ב"כ המבקש, כי תיקי החקירה נגד המתלוננת כוללים חומרים שבידיהם להוכיח את עיקרי המסד העובדתי והמשפטי של הגנת המבקש, וכן כי אלו נחוצים לצורך בחינת מהימנות המתלוננת והבטחת קיום הליך הוגן למבקש. לעניין החומר המבוקש מידי רשויות הרווחה, טען ב"כ המבקש כי מדובר בחומר חקירה מובהק, אשר נחוץ למבקש לצורך ביסוס הגנתו, מאחר שמדובר בחומרים שנמסרו לרשויות על ידי עדי תביעה, ביניהם גם גרסתם לאירועים מושא כתב האישום נגדו. כמו-כן, נטען כי על אף החיסיון היחסי הקיים על חלק מהחומר, זכותו של המבקש להליך הוגן עדיפה על פני עיוות דין שעלול להיגרם למבקש בשל החיסיון. לגבי התכתובות בין גורמי הרווחה לגורמי התביעה והחומר מתיק תלמוד תורה נטען, כי המבקש זכאי לעיין בכל החומר, מאחר שהוא מהווה חומר חקירה קלאסי אשר חיוני להגנת המבקש ולהוכחת גרסתו. כחלק מנימוקיו של המבקש לבקשתו לקבלת החומרים שלעיל, ציין ב"כ המבקש כי הללו נחוצים לו לשם ביסוס טענת הגנה מן הצדק. 7. המשיבה התנגדה לבקשה. בראש ובראשונה טענה, כי תיקי החקירה נגד המתלוננת אינם רלוונטיים לעניין הנדון, וכי המבקש יכול היה לבקש לעיין בהם לקראת הערר על החלטת הסגירה של חלקם, אולם בחר שלא לעשות כן. עוד נטען, כי אין כל קשר בין החומר המבוקש המצוי בידי רשויות הרווחה לאירועים הנקובים בכתב האישום, ובכל מקרה הבקשה בעניין זה צריכה הייתה להיעשות על פי סעיף 108 לחסד"פ ולא על פי סעיף 74 לחסד"פ. באשר לתכתובות בין גורמי הרווחה לגורמי התביעה, טען ב"כ המשיבה כי החומר אינו רלוונטי לאישום הנדון וכי הנ"ל מהוות תרשומות פנימיות, ומשכך אין להעבירן למבקש. טענת היעדר רלוונטיות נטענה גם בנוגע לבקשה לעיין בחומרי החקירה מתיק תלמוד תורה. 8. בהתאם להחלטה מיום 11.7.12, גורמי התביעה הגישו לעיון בית המשפט את תיקי החקירה הרלוונטיים לכתבי האישום הנידונים, וכן תיקי חקירה נוספים שהיו בידיהם הכלולים בבקשה זו. דיון והכרעה 9. נקודת המוצא המשפטית לדיון מצויה בהוראת סעיף 74 לחסד"פ, הקובעת: 74. (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. 10. סעיף זה קובע את זכותו של נאשם לעיין בחומר שנאסף על ידי גורמי החקירה והתביעה, בנוגע לכתב האישום שהוגש נגדו. זכות העיון של נאשם בחומר חקירה שואבת את קיומה בין היתר מן הזכות למשפט הוגן, שכן בלא שמלוא החומר הנוגע לעניינו של הנאשם הוצג לו ומצוי בידיעתו, אין להניח כי יוכל לממש את זכותו להתגונן. [בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי), פ"ד ס(1) 360, (2005), עמ' 378, (להלן- "בג"צ היומנים"]. 11. לאור תכליותיה של זכות הנאשם לנהל הגנתו, המונח "חומר חקירה" פורש בפסיקה באופן מרחיב, ככולל כל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי [בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, עמ' 381 (להלן- "פרשת מסארווה")]. אין מדובר בהגדרה נוקשה וממצה, אלא בהגדרה גמישה שיישומה מונחה בשכל הישר והמגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין הגנתה [בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, עמ' 129 (להלן- "פרשת אל הוזייל")]. ההנחיה שניתנה בפסיקה באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. 12. יחד עם זאת, הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות. הרחבה יתירה עלולה בנסיבות מסוימות להרחיב את היריעה שלא לצורך, ובכך לא זו בלבד שלא תתרום להגנת הנאשם, אלא שעלולה היא לפגוע בזכויותיהם המוגנות של אחרים באופן בלתי מידתי וללא הצדקה [בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625 (2003), עמ' 633], וכך נאמר בפרשת אל הוזייל הנ"ל: "...אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות, שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (ראה פרשת אל הוזייל, עמ' 129). 13. עוד נקבע, כי אין לחייב את התביעה במסירת חומרים לפי סעיף 74 לחסד"פ, במידה ומדובר בניסיון ספקולטיבי בלבד לאיתור חומר שיסייע לנאשם בהגנתו, שיהא בבחינת FISHING EXPEDITION ומכאן שעל הסנגור להראות כי בקשתו נשענת על נקודת אחיזה ממשית [בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל 13.9.09, עמ' 9 (להלן- "פרשת קצב"). 14. התשובה לשאלה האם חומר חקירה הוא רלוונטי להליכים המתנהלים נגד הנאשם תלויה, אפוא, במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה [בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל,]. מבחן הרלוונטיות מבטיח את יעילות ההליכים באופן שיאפשר התמקדות בסוגיות העומדות להכרעה, וכן הימנעות מפגיעה בזכויות יסוד של עדים או מתלוננים, כמו גם פגיעה באינטרסים ציבוריים אחרים העלולים להיפגע במידה ויימסר החומר לנאשם. 15. סיווגו של חומר חקירה ייעשה על פי בחינה מהותית ולא בחינה טכנית או פיזית. הלכה פסוקה היא, כי "חומר חקירה" אינו כולל רק חומר המצוי פיזית בידי גורמי התביעה, אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של אלה במובן הרחב או חומר שצריך על פי טיבו להימצא בידיהם (ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5)8, עמ' 19). עם זאת, נפסק כי העובדה שחומר שבמחלוקת אינו מצוי בידי גורמי התביעה, מהווה אינדיקציה לכך שאין מדובר בחומר חקירה, וזאת לאור הנחת היסוד לפיה התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות והגינות, ולפיכך, ככלל, ניתן לסמוך על כך שחומר שלא נמצא בידה אינו בגדר "חומר חקירה" (ראה בג"ץ היומנים, עמ' 378). כאמור, השאלה מהו חומר חקירה שיש להעמידו לעיון הסנגוריה תוכרע בכל עניין באופן פרטני, על פי טיבו ומהותו של החומר, ומידת זיקתו לעניין הנדון בהליך הפלילי שלשמו הוא מבוקש. מבחן הרלוונטיות הוא המבחן שנקבע כמגשים את התכלית הניצבת בבסיסה של זכות העיון לה זכאי כל נאשם, הזכות למשפט הוגן. 16. על רקע עקרונות אלה, תיבחן השאלה האם חלה על התביעה החובה להעביר לסנגור את החומרים המבוקשים, על פי סדר הופעתם בבקשה. תיקי החקירה כנגד המתלוננת 17. בעניין שלפניי ביקש ב"כ המבקש מבית המשפט לקבל לעיונו את חומר החקירה המצוי בתיקי החקירה שנפתחו כנגד המתלוננת, בעקבות תלונותיו של המבקש על אלימות שלכאורה נקטה כלפי ילדיהם. המטרות שחפצה ההגנה לעשות כאן בחומר המבוקש הינן, בין היתר, ביסוס טענות הגנתה וערעור מהימנותה של המתלוננת. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, מהסיבה שלטעמו לחומר המבוקש אין רלוונטיות לכתב האישום הנדון. 18. שאלת מהימנותה של המתלוננת הינה שאלה רלוונטית כשלעצמה, ולהלכה נקבע כי חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד מרכזי, עשוי אף הוא להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. ככל שהחומר מתרחק מנגיעה ישירה לאישום הנדון, כך הופכת היותו "חומר חקירה" למובהקת פחות [בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, מיום 23.2.09]. האינטרס שיש להגנה לקיים חקירה נגדית מקיפה, עשוי להצדיק הכללת חומר הנוגע לעד תביעה בעניין הקשור לנושא עדותו בגדר "חומר חקירה", אך אין די בו כדי להגדיר כל חומר הנוגע לאירועים הקשורים בעד כ"חומר חקירה" [בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 426, עמ' 430]. 19. עיינתי בחומר שבתיקים הנדונים. החומר כולל בין היתר את תלונותיו של המבקש כנגד המתלוננת, במסגרתן מסר את גרסאותיו לאירועים בהם לטענתו נקטה באלימות כלפי ילדיהם המשותפים. בהמשך לכך, מופיעות גרסאות המתלוננת והילדים לאותם האירועים וכן מסמכים מגורמי הרווחה הנוגעים להליכים שהתקיימו בעניינם בבית המשפט לענייני משפחה. 20. במצב דברים בו כתב האישום מבוסס ברובו על גרסאותיה של מתלוננת לאירועים בגינם הוגש, ישנה חשיבות יתרה לשאלת מהימנותה, ומכאן שעל בית המשפט להתיר עיון בחומר הקשור לאותה עדה, למקרה בו החומר יוכל לסייע לבחינת שאלה זו. כך גם במקרה שלפנינו. מדובר בסכסוך עיקש בין בני זוג, שיצר מציאות מורכבת, היות ומעורבים בו גם ארבעת ילדיהם הקטינים, כאשר בני הזוג לא מגיעים להסדר לעניין גידול הילדים וחינוכם, ומשכך מתעמתים זה עם זו ומגישים תלונות הדדיות חדשים לבקרים. לפיכך, אני מוצאת שיש לאפשר למבקש לעיין בתיקי החקירה כנגד המתלוננת, שכן תיתכן זיקה ספציפית בין החומר המצוי בהם לבין טענות הגנתו של המבקש לכתב האישום הנדון. חומר מרשויות הרווחה 21. ב"כ המבקש עתר לקבל לעיונו את החומרים המצויים בתיק הרווחה שנפתח בעניין משפחתו, ביניהם, מסמכים שכתבה והעבירה פקידת הסעד לגורמי התביעה, וכן גרסאות המתלוננת וילדיהם אודות האירועים מושא כתב האישום והרקע להתרחשותם, שכן אלו מהווים לגישתו "חומר חקירה" מובהק, ומכאן זכותו לעיין בהם. בנוסף לכך, ב"כ המבקש טוען כי החומר המצוי בתיק הרווחה נחוץ לו על מנת לתמוך בגרסתו ולשמש בסיס להגנתו, וכי החיסיון היחסי החל על חלק מהחומר, נסוג מפני זכות המבקש להליך הוגן. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, בטענה כי החומר אינו רלוונטי לעניין ההפרות המפורטות בכתב האישום ומכאן שאינו מהוה חומר חקירה, וכן טען כי מדובר בחומר חסוי. בנוסף, הועלתה טענה לפיה הבקשה לעיין בחומר זה צריכה הייתה להיות מוגשת על פי סעיף 108 לחסד"פ ולא לפי סעיף 74 לחסד"פ, מאחר שהחומר לא נמצא כרלוונטי לחקירה ומשכך אינו מצוי בידי גורמי התביעה. 22. בחינת סוגיה זו צריכה להיעשות בשני שלבים- תחילה השאלה שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו, היא אם החומר שגילויו מתבקש, מהווה "חומר חקירה", שאם לא כן תדחה בקשת העיון מיניה וביה. משנמצא כי החומר הוא בבחינת "חומר חקירה", הכלל הוא שיש לגלותו להגנה, אלא אם כן עומדת טענת חיסיון או קיימים טעמים אחרים בגינם אין להתיר את הגילוי. 23. כאמור לעיל, "חומר חקירה" הינו חומר הרלוונטי לאישום הנדון, בהתאם למבחן ההיגיון והשכל הישר, כאשר המגמה היא להרחיב ולהקל על הנאשם להתגונן במשפטו כדבעי. זאת ועוד, נפסק לא אחת כי קיימת הנחת יסוד לפיה העובדה שחומר אינו בידי גורמי החקירה והתביעה, מצביעה בדרך כלל על כך שלא מדובר ב"חומר חקירה"- "בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה באופן ענייני ובתום-לב, החומר אינו בידי גורמי החקירה רק משום שלא נמצא על ידיהם כרלוונטי לחקירה; לכאורה משמעות הדבר היא שהחומר אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 75 לחוק". (ראה פרשת מסארווה, עמ' 381). אף על פי כן, ראוי לציין, כי אין מדובר בחזקה חלוטה אלא באינדיקציה בלבד. בהתאם להוראת סעיף 74 לחסד"פ, "חומר חקירה" עשוי לכלול גם חומר שאינו מצוי בידי גורמי התביעה אולם מצוי בשליטתם או צריך על פי טיבו להימצא בידיהם. בסופו של דבר תוכרע השאלה אם מדובר בחומר חקירה על ידי בית המשפט, על פי מכלול השיקולים, ובראש ובראשונה על פי הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם, ועל פי הערכת הסיכוי כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם [בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' ביה"ד הצבאי תק-על 2003(2) 1890, עמ' 364]. 24. מן הכלל אל הפרט: ראשית אציין, כי בתיקי החקירה שנפתחו הן כנגד המבקש והן כנגד המתלוננת מופיעים חומרים שונים שנערכו על ידי גורמי הרווחה והועברו לגורמי החקירה והתביעה לרבות, חוות דעת ותסקיר שנערכו על ידי פקידת הסעד לבקשת בית המשפט לענייני משפחה, וכן גרסאות של גורמי הרווחה לאירועים המפורטים בכתב האישום. ב"כ המבקש לא פירט מהו אותו חומר המצוי בתיק הרווחה, מעבר לחומר שבתיקי החקירה, הנחוץ לו להגנתו ומהי התועלת שתצמח למבקש מעיון בחומר זה. בענייננו, אין מדובר בחומר שבידי התביעה, ומטרת ב"כ המבקש לחפש חומר הנוגע לאירועים שבבסיס כתב האישום, זאת כאשר לא הראה שום אינדיקציה כי בתיק הרווחה המבוקש נמצא מידע נוסף, שעשוי להיות רלוונטי להגנת המבקש, מעבר לחומר שהותר לעיונו. לפיכך, נראה כי הבקשה לעיון בחומר הנ"ל לא עברה את המשוכה הראשונה של הוכחת הרלוונטיות של החומר לאישום, ועל כן דין הבקשה להידחות. למעלה מן הצורך אציין, לעניין טענת החיסיון היחסי החל על החומר, הלכה היא, כי כאשר על כפות המאזניים מונחת זכותו של הנאשם למשפט הוגן מול ההגנה על פרטיות העדים, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים, כאשר זכות הנאשם למשפט הוגן תכריע את הכף, אולם, כאשר זכות הנאשם איננה נפגעת או שהאפשרות שהיא תפגע רחוקה ובלתי משמעותית יש לתת משקל הולם לזכויות עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי [בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור פד"י נ(3), עמ' 689]. 25. לא עלה בידו של ב"כ הנאשם להוכיח כי דחיית בקשתו לעיין בתיק הרווחה תביא לפגיעה בזכות המבקש למשפט הוגן, ואף לא על קיומה של אפשרות פגיעה שכזו. הזכות לפרטיות וצנעת הפרט של המתלוננת וילדיה הקטינים, וההימנעות מ"מסע דיג" של המבקש מחייבים להימנע מחשיפת חומרים שכשלעצמם לא הוגדרו על ידי גורמי התביעה כ"חומר חקירה" ושב"כ המבקש לא הצביע על הרלוונטיות שלהם והפוטנציאל הטמון בהם להגנת המבקש, ולכן דין הבקשה להידחות. 26. אשר לטענת ב"כ המשיבה לפיה הבקשה צריכה הייתה להיעשות בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ חלף סעיף 74 לחסד"פ; נאמר לא אחת, כי ההבחנה בין שני ההליכים אינה ברורה וחדה. סעיף 74 לחסד"פ חל על חומר הנוגע לליבת העניין הנדון באישום, המהווה "חומר חקירה" אשר התביעה חייבת להמציאו להגנה. לעומת זאת, סעיף 108 לחסד"פ עניינו בחומר שאינו בליבו של העניין ולא מצוי בידי גורמי התביעה, לגביו בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו האם להורות על מסירתו להגנה [בש"פ 6521/09 פלוני נ' מדינת ישראל, עמ' 5]. לגופו של עניין, ב"כ המבקש לא הניח תשתית כלשהי שיש בה כדי לבסס את הטענה כי יש בידי רשויות הרווחה חומרים רלוונטיים להגנת שולחו, ומכאן שנראה כי צדק ב"כ המשיבה באשר הבקשה לא הייתה צריכה להיות מוגשת לפי סעיף 74 לחסד"פ. עם זאת, אני סבורה כי חוסר הרלוונטיות של החומר וריחוקו מהאישומים נגד המבקש, היו מביאים לדחיית הבקשה גם לו הייתה מוגשת לפי סעיף 108 לחסד"פ. 27. כאמור, מסקנתי היא כי אין מקום לקבל את בקשתו של המבקש לעיין בחומר שבידי רשויות הרווחה וזאת מהטעם שב"כ המבקש לא הצביע כל רלוונטיות כלשהי של החומר להגנת המבקש וכן מטעמי הגנה על פרטיות המתלוננת וילדיהם. תרשומות פנימיות בין גורמי הרווחה לתביעה 28. ב"כ המבקש ביקש לקבל לעיונו את כל התכתובות בין התביעה לגורמי רווחה ובפרט את התכתובות עם פקידת הסעד, שכן לגישתו מדובר בחומר חקירה קלאסי שיש בו לבסס את טענות הגנתו. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען שמדובר בחומר שאינו רלוונטי להגנת המבקש ושככלל, חומר מסוג זה אינו מועבר לעיון הסנגור, ובענייננו לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מן הכלל. 29. זכות העיון של הנאשם בחומר חקירה איננה זכות מוחלטת, ויש לה חריגים, שאחד מהם נוגע לתרשומות פנימיות בתיק המשטרה והפרקליטות. סיווג מסמך כתרשומת פנימית אינו תמיד קל, והוא מחייב הפעלת שיקול דעת בהתאם למבחן האם יש בו מידע מהותי הנוגע לאישום, אשר קיומו עשוי לתרום להגנתו של הנאשם והוא חשוב לצורך ניהול משפט הוגן [בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625, (2000), פסקה 12]. בבסיסו של חריג זה ניצב האינטרס הציבורי במתן אפשרות לעובדי ציבור להביע דעתם בחופשיות וללא מורא במהלך עבודתם, מבלי שיחששו שהדברים ימצאו דרכם לגורמים חיצוניים למערכת. התבטאותם החופשית של עובדי ציבור יש בה כדי לאפשר להם להביא לידי ביטוי את ניסיונם ועמדתם המקצועית, ובכך להבטיח קבלתה של החלטה מקצועית, נכונה ומבוססת (ראה פרשת קצב, עמ' 13). בפסיקה נקבע כי האבחנה העיקרית שיש לערוך כאשר מתעוררת שאלה מהסוג שלפנינו היא, האם מדובר בראיות עצמאיות שהושגו במסגרת חקירת המשטרה, או שמא מדובר בסיכומים ותרשומות פנימיים של גורמי החקירה והתביעה, שיש בהם ניתוח מסקנות על בסיס חומר הראיות הגולמי [בש"פ 7553/10 בר אושר נ' מדינת ישראל, פסקה 12]. 30. מן הכלל אל הפרט: ככלל, התכתבויות פנימיות אינן מהוות "חומר חקירה", אלא אם כן הן כוללות מידע מהותי לחקירה או לכתב האישום. בענייננו, החומר המהותי הנוגע לאישום שהועבר בין גורמי הרווחה לתביעה פתוח לעיון המבקש שכן, בתיקי החקירה מופיעים חומרים אלו כפי שפורט לעיל. ב"כ המבקש לא הצביע מהי התועלת הצפונה ביתר התרשומות להגנת המבקש, ומה השימוש הלגיטימי שניתן לעשות בהן לצורך הגנה במשפט המתנהל נגדו. אינני מוצאת טעם לחרוג מן העיקרון לפיו אין לאפשר עיון בתרשומות פנימיות, ולהתיר לב"כ המבקש לקבל לעיונו חומר זה, שכן לא הוכח כי מדובר בחומר שיתרום ויצמיח למבקש תועלת מעבר לחומר שכבר הותר לעיונו. על יסוד האמור, החלטתי לדחות את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לתכתובות ותרשומות בין גורמי הרווחה לגורמי תביעה. תיקי תלמוד תורה 31. ב"כ המבקש סבור כי החומר המבוקש נחוץ לו לשם ביסוס טענת הגנתו, לרבות הוכחת טענתו לאכיפה סלקטיבית מצד גורמי החקירה והתביעה. ב"כ המשיבה טען שחומר זה אינו נוגע בדרך כלשהי למעשים המיוחסים למבקש בכתב האישום נגדו ולפיכך אינו נכנס בגדר "חומר חקירה" המקים למבקש זכות עיון בו. 32. מלשון סעיף 74 לחסד"פ עולה, כי על "חומר חקירה" להיות חומר הנוגע לאישום ולנאשם עצמו המצוי בידי התובע, ולא חומר של נאשמים או חשודים אחרים בתיקים אחרים (ב"ש 4843/08 מדינת ישראל נ' איתמר בן גביר, פסקה 8). על כך יש להוסיף את ההלכה לפיה, חומר שעניינו חקירה בפרשה אחרת, שאין לו כל קשר לפרשה המתבררת בפני בית המשפט, והקשור לעד תביעה, אינו בגדר חומר חקירה שעל המאשימה החובה להעבירו לעיון הנאשם כדי שיוכל לעשות בו שימוש לצורך ערעור מהימנותו או הצגת אופיו של עד תביעה [בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 426, עמ' 430]. כפי שפורט לעיל, שאלת הרלוונטיות חובקת את פוטנציאל ההגנה של הנאשם. הנאשם זכאי למלוא החומר הרלוונטי כדי שיוכל להכין את הגנתו כראוי, ומניעת העברת חומר רלוונטי עלולה לפגוע לפיכך בפוטנציאל ההגנה שלו. 33. במקרה דנן, מתבקש חומר מתוך תיקי החקירה שנפתחו נגד עובדי המוסד תלמוד תורה, בו למדו ילדי המבקש, כאשר ביניהם לבין כתב האישום הנדון אין ולא כלום. ב"כ המבקש לא הצביע על קיומה של זיקה בין החומר המבוקש לפוטנציאל ההגנה של המבקש. ככל שמעוניין הסנגור בחומר מתיקים אלו, כדי לברר שמא יש בהם נתונים שאף אם אינם קשורים לפרשות הנדונות בכתב האישום נגדו, יהיה בהם כדי לסייע לו להוכיח את טענות הגנתו, הרי שזו אותה תקווה ספקולטיבית שאין די בה כדי להצדיק מסירת החומר. אשר על כן, לטעמי, תיקי החקירה הנוגעים לאירועים אחרים אינם בבחינת "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ, ולפיכך דין הבקשה לעניין רכיב זה להידחות. 34. אשר לבקשת ב"כ המבקש לקבל לעיונו את הרישומים הפליליים של עד התביעה; שאלת מסירת גיליונות הרישום הפלילי של עדי תביעה לנאשם מעלה מעצם טיבה את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין זכות הנאשם לנהל הגנתו, כאשר כל חומר החקירה נמצא בידיו, לבין זכות הפרטיות של העד ויכולת שיקומו והשתחררות מעברו. ככל שאישום נגד נאשם מבוסס יותר על מהימנות עדי התביעה, במיוחד המתלוננים שבהם, כך תתעצם זכותו של נאשם לעמוד על קנקנם, גם ע"י בדיקת עברם הפלילי. מובן שאין בכך לשלול מראש מהימנות של עד בעל עבר פלילי ולעיתים קרובות ניתן לקבוע כי אין רלוונטיות לעברו הפלילי בהליך בו הוא מעיד, אך הפסיקה העדיפה מתן אפשרות לנאשם להגן על עצמו בהליך גם במחיר פגיעה כלשהי בפרטיותו של עד התביעה. בהינתן שההליך הפלילי בעיקרו הינו הליך פומבי, אזי בדרך כלל גם הפגיעה בעד ע"י מתן רשות לעיין ברישום הפלילי נגדו, ככל שקיים כזה, מהווה פגיעה קטנה שנסוגה מפני צימצום ההגבלות על הגנתו של הנאשם. לפיכך, אני מורה להעמיד לרשות ב"כ המבקש את המרשם הפלילי של עדי תביעה לפי בקשתו. 35. על יסוד כל האמור, אני מקבלת את הבקשה לעיון בתיקי החקירה שנפתחו כנגד המתלוננת וכן את ההעתק של המרשם הפלילי של עד התביעה ודוחה את יתר רכיבי הבקשה. חומר חקירה