בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לסילוק תביעה ייצוגית על הסף: לפניי בקשת המבקשת לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדה. א. הצדדים: המבקשת- תאגיד המים פלג הגליל, מופקדת על התשתיות הציבוריות של המים והביוב ואחראית על אספקת מים לתושבי העיר צפת. המשיב 1 הוא תושב צפת המתגורר ברחוב יוספטל 149 שבשכונת כנען בעיר. המשיבה 2 כימוטל בע"מ, היא חברה מוגבלת במניות שהתאגדה בישראל אשר עוסקת בהובלה יבשתית של כימיקלים ומוצרי נפט, לרבות סולר. המשיבה 3- חברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ היא הבעלים של המתחם עליו בנוי מרכז הקליטה בעיר צפת (להלן: "המתחם או מרכז הקליטה בהתאמה"). ב. ההליכים: 1. ביום 16.12.10 הגיש המשיב 1 כנגד המשיבה 2 בקשה לאשר כייצוגית תובענה שעניינה, לפי הנטען, זיהום מים חמור ביותר שנגרם ביום 13.12.10 כתוצאה מהזרמת אלפי ליטרים של סולר למערכת המים של השכונות הצפוניות בעיר צפת (שכונות כנען). 2. ביום 10.2.11 הגישה המשיבה 2 לפני בית משפט זה בקשה להוספת ארבעה נתבעים נוספים לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והם: 1. חברת סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ. 2. חברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ. 3. עיריית צפת. 4. תאגיד המים פלג הגליל- החברה האזורית למים וביוב בע"מ. 3. בהחלטתי מיום 17.3.11 קיבלתי באופן חלקי את הבקשה להוספת נתבעים והוריתי על צירופן של חברת סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ וחברת סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ, כמשיבות לבקשת האישור. במסגרת ההחלטה קבעתי כי אין מקום לצרף את עיריית צפת ואת תאגיד המים פלג הגליל מן הטעם שאחריותם הנטענת לנזק נובעת מאי הפעלת סמכויות הפיקוח המסורה להן, ולא בשל מעשים או מחדלים ישירים שנעשו על ידן. על כן קבעתי כי צירופן לבקשת האישור אינו אפשרי בהתאם לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. 4. ביום 8.8.11 הוגשה בקשה מוסכמת מטעם המשיבה 2 והמשיבה 3 למחיקת הנתבעת "סביוני כנען מרכז קליטה צפת בע"מ" מבקשת האישור, ובהחלטתי מיום 9.8.11 הוריתי על מחיקתה. 5. ביום 28.2.12 ארע אירוע נוסף של חדירת סולר למערכת המים של מרכז הקליטה סביוני כנען בצפת (להלן: "האירוע השני"). בניגוד לאירוע מושא בקשת האישור, באירוע זה (האירוע השני), הסולר לא חדר למערכת המים של תושבי העיר צפת, אלא נותר במתחם מרכז הקליטה. 6. ביום 17.5.12 הגישה המשיבה 2, בקשה נוספת לצרף כנתבעים את עיריית צפת ואת תאגיד המים פלג הגליל. המשיבה 2, טענה בבקשה הנוספת כי לאחר אירוע חדירת הסולר מושא התובענה, התקינה פלג הגליל שלושה מכשירי "מונעי זרימה חוזרת" (להלן: "מז"ח") במתחם של מרכז הקליטה סביוני כנען, אשר נועדו להגן על הציבור מפני זיהום מי השתייה, לכן לא חדר הסולר למערכת המים של תושבי העיר צפת באירוע השני. לפיכך, טענה המשיבה 2, כי פלג הגליל התרשלה בכך שלא התקינה מז"ח בטרם האירוע הראשון של חדירת הסולר. באשר לצירוף העירייה, נטען כי עיריית צפת במעשיה ובמחדליה הישירים גרמה להיווצרות הנזק מושא התובענה, בכך שאפשרה את התנהלותו של מרכז הקליטה למרות מחדלי הבטיחות החמורים הקיימים בו. 7. בישיבת יום 7.6.12 הוריתי, לאחר שמיעת עמדת הצדדים, על צירופה של פלג הגליל לבקשה האישור. 8. ביום 30.07.12 הגישה פלג הגליל את הבקשה דנן לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגדה. ג. עיקר טענות פלג הגליל: 1. החלטת בית משפט זה מיום 17.3.11, לפיה אין מקום להורות על צירופה של פלג הגליל לבקשת האישור יוצרת מעשה בית דין (השתק פלוגתא והשתק עילה) המונע מן המשיבה 2, להעלות טענה כלשהי כנגד פלג הגליל, ומחייב לסלק על הסף את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית כנגדה. 2. אף לא אחת מעילות התביעה הנטענות במסגרת בקשת האישור או ע"י מי מהמשיבות האחרות בתגובתן, מנויה בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. אין חולק כי הנזק נגרם ע"י צד שלישי, ולא ע"י המבקשת, ועל כן לא ניתן להגיש תובענה זו כנגד המבקשת, שהינה רשות, בהתאם לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. 3. המבקשת, אשר אנשיה עשו לילות כימים בתיקון התקלה (אירוע חדירת הסולר), הפגינה במהלך האירוע רמה מקצועית גבוהה ביותר ועשתה כל שלאל ידה כדי להקל על מצוקת התושבים ולהביא לסיום המשבר. 4. הטענה לפיה התקנת מז"ח עוד לפני האירוע הראשון, הייתה מונעת את חדירת הסולר למערכת המים של תושבי העיר צפת, יכול שתיטען כנגד "בעל העסק" הרלוונטי, שהוא "סביוני כנען ייזום והשקעות בע"מ, ולא כנגד פלג הגליל. המשיבות 2 ו-3, לא הצביעו על מקור החובה על פיו פלג הגליל הייתה חייבת להתקין מז"חים במרכז הקליטה. בתשובתה לטיעוני המשיבים (ראה טיעוניה בכתב מיום 11.10.12) הוסיפה המבקשת והפנתה לתקנה 3(א) לתקנות בריאות העם (התקנת מכשיר מונע זרימת מים חוזרת) תשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות בריאות העם") לפיה נקבע כי החובה להתקין מז"ח בראש מערכת המים מוטלת על בעל עסק הטעון רישוי (הגדרת "עסק" באותן תקנות) וכי סביוני כנען (המשיבה 3) איננה עסק הטעון רישוי. 5. חדירת הסולר למערכת המים אינה יכולה ללמד על כי פלג הגליל נהגה באופן בלתי סביר ואינה מצביעה על רשלנות כלשהי מצידה. אף אם פלג הגליל התרשלה בדרך כלשהי (דבר המוכחש מכל וכל), עדיין אין בכך כדי להקים עילת תביעה כנגדה. רשלנותם של המשיבות הנוספות מנתקת את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת של פלג הגליל, לבין נזקי הקבוצה. 6. בעבר נעשו ניסיונות ע"י תובעים לבסס בקשות לתובענות יצוגיות כנגד רשויות שהתרשלו לכאורה בפיקוח על מזיקים סביבתם על פי סעיף 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות שעניינו "מפגעים סביבתיים". אלא שבע"א (חי) 1933/05 העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה נ' איתנית מוצרי בנייה, נקבע כי אין לראות ברשויות כ"גורם המפגע" כהגדרתו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. מכאן שחוק תובענות ייצוגיות והחוק למניעת מפגעים סביבתיים, יוצרים הסדר שלילי המונע הגשת תביעות ייצוגיות כנגד רשויות בגין מפגעים סביבתיים שגרמו צדדים שלישיים. לפיכך פלג הגליל איננה גורם מפגע. ד. עיקר טענות המשיבים: 1. אין מקום לדון בנפרד בבקשה לסילוק התובענה על הסף מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כך עפ"י ההלכה הפסוקה (רע"א 7096/11 קומם נ' רוזובסקי,). 2. החלטת בית המשפט מיום 17.3.11 בבקשה להוספת נתבעים נוספים, היא החלטה אחרת בבקשת ביניים, במסגרת הליך עיקרי. החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ובית המשפט רשאי היה בדין לשנותה עם שינוי הנסיבות. מתגובתה של המשיבה 3 למדה כימוטל, כי המבקשת היא אשר התקינה בפועל את מכשירי המז"ח לאחר האירוע נשוא התובענה. עובדה זו לא הייתה ידועה לה בעת הגשת הבקשה הראשונה לצירוף נתבעים. התרחשותו של האירוע השני (חדירת סולר למערכת המים של מרכז הקליטה אשר נותר ברחבי מתחם הקליטה ולא חדר למערכת המים של יתר תושבי צפת) בצירוף העובדה שנתגלתה לפיה המבקשת היא אשר התקינה את מכשירי המז"ח בין קרות האירוע הראשון לשני, מהוות עובדות חדשות המקימות עילת התביעה כנגד המבקשת, ומשכך בדין צורפה המבקשת כמשיבה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. 3. התובענה הייצוגית נכנסת לגדרה של התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגית (סעיף 6 לתוספת), שכן תביעה בקשר למפגע סביבתי, הכולל זיהום מים, היא תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית. 4. למבקש בתובענה ייצוגית זו קיימת עילת תביעה כנגד המבקשת בגין הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפי סעיפים 23(א)(4) ו- 31 לחוק תאגידי מים וביוב ולפי סעי 20ג לחוק המים. 5. התרשלותה הישירה של המבקשת היא שגרמה או תרמה לנזקים הנטענים. העובדה כי האירוע השני של חדירת הסולר למערכת המים לא חצה את גבולות מרכז הקליטה בצפת מלמדת, כי התקנת המז"ח ע"י המבקשת טרם קרות האירוע הראשון, הייתה מונעת בהכרח את חדירת הסולר למערכת המים של שכונות בצפת וכן את הנזקים הנטענים. המבקשת גם התרשלה בכך שלא קבעה סטנדרטים לסימון צינורות המים והסולר כנדרש, ולא דרשה ליצור הפרדה פיזית ראויה בין פתח הזנת המים לבין פתח הזנת הסולר. עוד התרשלה המבקשת בטיפול לאחר האירוע מושא התובענה, בכך שלא הציבה מיכליות מים בכמות מספקת בשכונות אשר ניזוקו. בנוסף, נקודות חלוקת המים שהציבה פלג הגליל היו רחוקות האחת מרעותה ומבתי תושבי השכונות. מכאן, כי למשיב 1 עילת תביעה נגד המבקשת גם בגין עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. 6. המבקשת אינה עונה על ההגדרה של "רשות" ומשכך אין להידרש כלל לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. אף אם המבקשת היא רשות, סעיף 3(א) אינו חל כאן, שכן אין מדובר בהטלת אחריות על המבקשת בשל הפעלת סמכויות פיקוח או אי הפעלתן ואין מדובר באכיפה או הסדרה על ידה. אחריותה של המבקשת נובעת ממעשיה ומחדליה הישירים אשר הביאו לקרות האירוע של חדירת הסולר, וכפועל יוצא, לנזקים הנטענים. לפיכך, אין להחיל כאן את פרשת "איתנית" כפי טענת המבקשת. 7. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. פיצול המבקשת משאר המשיבות יגרור הליכים נוספים מיותרים ויצור בהכרח עומס נוסף ומיותר על בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, היעילות, הדעת וההיגיון מחייבים לכרוך את המבקשת בצוותא חדא עם המשיבות האחרות בתובענה ולדון אותן יחדיו. ה. דיון והכרעה: דין בקשת המבקשת לסלק על הסף את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגדה להדחות, מן הנימוקים שלהלן. א. כבר בפתח הדברים אומר כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה החלטת בית משפט זה מיום 17.3.11, כי אין מקום להורות על צירופה של המבקשת לבקשת האישור יוצרת מעשה בית דין, ומשכך לא ניתן להעלות טענות לצירופה עתה. דין טענה זו להדחות. בהחלטתי מיום 17.3.11 קבעתי כי אין מקום להורות על צירופה של המבקשת לבקשת האישור בטענה כי זו לא הפעילה את סמכויות הפיקוח שלה, נוכח הקבוע בסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. ואולם, בבקשה הנוספת לצירוף המבקשת, נתבקש הצירוף מן הטעם שהמבקשת היא נתבעת נדרשת הואיל ולא מנעה את אירוע חדירת הסולר למי השתיה, בכך שלא התקינה בפועל בעצמה את המז"ח, עובר לאירוע הראשון של חדירת הסולר, בעוד שכאשר התקינה מז"ח לאחר האירוע הראשון, מנעה בכך את חדירת הסולר לצינורות המים של תושבי העיר. דבר זה נודע למבקשת רק לאחר קרות אירוע נוסף של חדירת סולר, הוא האירוע השני. מכאן ברור כי המשיבה 2, לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת, קודם לאירוע השני, כי התקנת מז"ח באתר ע"י המבקשת לפני אירוע הראשון, הייתה מונעת בפועל את אירוע חדירת הסולר לצינורות המים של תושבי העיר צפת. בנוסף, המשיבה 2 לא יכולה הייתה לדעת כי האחריות, הליכאורית, - כוללת המונח רשאי (תקנה 5(א) לתקנות "בריאות העם") להתקנת המז"ח הייתה מוטלת גם על המבקשת. עובדות חדשות אלה נודעו לה אך לאחר קרות האירוע השני, אשר ארע לאחר שהמבקשת התקינה מז"ח, ובכך מנעה חדירת הסולר לצינורות המים של תושבי העיר. מכאן המסקנה היא כי אין לדחות את התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. ב. טענה נוספת בפי המבקשת והיא כי העילות הנטענות במסגרת בקשת האישור ובמסגרת תגובת המשיבות לבקשה, אינן מנויות בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, הואיל והנזק נגרם ע"י צד שלישי ולא ע"י המבקשת. משכך, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגדה. גם דין טענה זו להדחות. הן במסגרת בקשת האישור (סעיף 45 לבקשה) והן בתגובת המשיבה 2 (סעיפים 101 ואילך לתגובת המשיבה 2), נטען כי תובענה זו מתבססת גם בגדר סעיף 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות שעניינו מפגע סביבתי. הטענה לפיה הנזק נגרם ע"י צד שלישי ולא ע"י המבקשת, אין בה ממש. חלקה הנטען של המבקשת באירוע הוא בכך שלא ביצעה מעשה בפועל, הוא התקנת מז"ח, משכך הטענה בדבר גרימת הנזק ע"י צד שלישי, אינה רלוונטית ואינה מבטלת את חלקה הנטען של המבקשת בקרות האירוע. די באמור, כדי לקבוע כי המבקשת היא נתבעת רלוונטית בבקשת האישור וכי בדין צורפה לבקשת האישור. יפים לכאן הדברים שנאמרו מפי כב' השופט עמית בע"א (חי') 1933/05 העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה נ' איתנית מוצרי בניה (לא פורסם, 20.8.07) לפיהם: "פשוטו של מקרא, כי גורם הַמִּפְגָּע הוא מי שגרם בפועל להיווצרותו של המפגע. אלא שקו הגבול בין מעשה או מחדל אינו תמיד ברור. לדוגמה, ברי כי פליטת עשן מזהם או הזרמת שפכים לנחל היא "מעשה". אך מה דינו של מפעל, שחומרים בהם הוא משתמש במהלך עבודת הייצור דולפים לנחל סמוך או מחלחלים לאדמה וגורמים לזיהום של מי התהום? האם למעשה או למחדל ייחשב הדבר? על מנת להסיר ספק, מצא המחוקק להבהיר כי אין נפקא מינה אם הזיהום מקורו במעשה או במחדל, וניתן להגיש תובענה כנגד הגורם שיצר בפועל את המפגע, אם במעשה או במחדל. לשון אחר, במחדל ישיר ומיידי דיבר המחוקק, דוגמת אי נקיטת אמצעים למניעת חלחול חומרים מזהמים למי התהום. לא כך מחדל שנמצא במעגל החיצוני של גורם הזיהום, בבחינת מחדל עקיף הבא לידי ביטוי בהעדר פיקוח, אכיפה או הסדרה (רגולציה) מצד הרשות המינהלית. (ההדגשות לעיל ולהלן שלי- נ"מ) בענייננו, נטען כי המבקשת גרמה באופן ישיר להיווצרותו של המפגע בכך שלא התקינה בפועל מז"ח, אשר היה בו כדי למנוע את התרחשות האירוע, כפי שאכן נמנע באירוע השני שארע לאחר שהמבקשת התקינה מז"ח באתר. לפיכך, המחדל הישיר המיוחס למבקשת הוא בגין אי התקנת מז"ח בפועל ולא בגין אי הפעלת סמכויות הפיקוח שלה, שאז לא היה ניתן לצרפה לבקשת האישור. בת"צ (ת"א) 38647-12-09 עומרי חצור נ' איגוד ערים אזור דן (ביוב) (לא פורסם, 23.2.11) (להלן: "פרשת חצור") הדגישה כב' השופטת מיכל אגמון גונן כי חשיבות התובענה היא בזכות הציבור לבקר את האופן בו מפעילות הרשויות את הסמכויות הניתנות להן בקשר לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה. להלן יובאו עיקר דבריה: "הייחוד של תובענה זו, ומכאן גם חשיבותה, הוא באפשרות של הציבור לפקח על פעולות השלטון באמצעות מכשיר התובענות הייצוגיות, לא רק בקשר לגביית כספים על ידי רשויות המדינה, אלא בקשר לחובותיו של השלטון כלפי הציבור בשמירה על תנאי מחייה סביבתיים מינימליים. הבקשה מעוררת שאלות של אחריות גופים ורשויות שלטון כלפי הציבור למחדלים ומפגעים סביבתיים, ומחויבותם לאפשר לציבור חיים בסביבה הולמת נטולת סיכונים בריאותיים. המבקשים מייצגים, במובן הרחב, את כלל הציבור במערכת היחסים שלו אל מול השלטון. החשיבות בבירור התובענה הינו בעצם לקיחת אחריות של רשויות שלטון למחדלים בנושאים אשר בתחום אחריותם. לקיחת האחריות הכרחית לקיומו של אמון הציבור ברשויות ולשמירתו של שלטון החוק". יש מקום להקיש מפרשת חצור האמורה שעניינה בזיהום חופי ת"א והרצליה, למקרה שבכאן, באשר לשאלת אחריות המבקשת כלפי תושבי העיר צפת ביחס למחדליה הישירים של המבקשת שהביאו למפגע הסביבתי שהוא זיהום מערכת המים של התושבים. לפיכך לטעמי, המבקשת היא נתבעת נדרשת בבקשת האישור דנן ואין מקום להורות על סילוק התובענה כנגדה על הסף. ג. עוד נטען כי חדירת הסולר למערכת המים אינה יכולה ללמד על כי המבקשת נהגה באופן בלתי סביר ואינה מצביעה על רשלנות כלשהי מצידה. בנוסף, רשלנותם של הנתבעות הנוספות מנתקת ממילא את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת של המבקשת לבין נזקי הקבוצה. דין טענות אלה להדחות בשלב זה. בחינת תקנה 5(א) לתקנות בריאות העם הקובעת: "לא התקין בעל עסק מז"ח כאמור בתקנה 3, רשאי ספק מים בעצמו או על ידי אחר מטעמו, להתקין מז"ח בראש מערכת המים של העסק, בכפוף לאמור בתקנה 6(א)", מלמדת כי שאלות אלה מקומן להתברר במסגרת התובענה עצמה, היה ותאושר בקשת האישור. לפיכך, לא מצאתי מקום להתייחס לטענות אלה בשלב זה. למעלה מן הצריך, יודגש כי מתקנה 5 מעלה, אנו למדים, לכאורה, על כך שתפקידו של תאגיד המים אינו תפקיד פיקוח בלבד. ד. למעלה מן הצריך , אוסיף ואומר כי הכלל הוא שיש לברר טענות סף נגד אישור תובענה ייצוגית במסגרת הדיון בבקשה לאישור עצמה, ואין לערוך דיון נפרד בבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. הטעם שניתן לכך הוא שהדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי ופיצולו לתתי הליכים עלול להוביל לסרבול ההליך. עוד נקבע, כי בקשה לסילוק על הסף של בקשת אישור תתקבל במקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור על פני הדברים "שאין בבקשה ולא כלום" (קרע"א 8332/96, 8377/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001)). לכלל האמור נקבוע חריגים: "אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה" (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, (לא פורסם, 13.8.07)). עוד נאמר: "יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם - לעצם עריכת הדיון באלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר - כדוגמאות בלבד - מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק)" (רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי (לא פורסם, 2.4.09)). המקרה הנדון, אינו בא בגדר החריגים הנ"ל אשר מצדיקים דיון בבקשת הסילוק על הסף בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שכן מדובר בבקשת אישור המצריכה בירור עובדתי באשר לשאלת אחריותה הנטענת של המבקשת לנזקי המשיב 1 ויתר חברי הקבוצה. נוכח כלל המקובץ לעיל, דין הבקשה לסילוק על הסף להדחות. המבקשת תגיש תגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית תוך 30 יום. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪ לכל משיב. סילוק על הסףתביעה ייצוגית