להלן פסק דין העוסק בהרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי: פסק - דין 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 5.11.06, בתיק ת 14085/05 - בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירה של נהיגה בחוסר זהירות - עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: התקנות), וזאת חלף העבירה, אשר יוחסה לו בדו"ח שקיבל, והיא: אי ציות לרמזור אדום, בניגוד לתקנה 22א לתקנות. בית המשפט השית על המערער העונשים הבאים: 30 ימי פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן קנס בסך 360₪. טענות הצדדים 2. ב"כ המערער העלה טענתו העיקרית, כי המערער לא הוזהר גבי העבירה - בה הורשע, ובזאת קופחו זכויותיו. ככל שנוגע הדבר לגזר הדין ציין ב"כ המערער, כי המדובר בעונש חמור, וכן לא נגרם כל נזק כתוצאה מהעבירה. ב"כ המשיבה התנגד לערעור. לטענתו, זהו ערעור סרק ומוטב היה אילולא הוגש. המערער הודה בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות - בה הורשע בסופו של יום. משכך, לא ברור על איזו הגנה או לאיזו אזהרה מתייחס בא-כוחו. דיון 3. טענתו המרכזית של ב"כ המערער, ככל שנוגע הדבר לערעור על הכרעת הדין, הייתה כאמור, כי המערער לא הוזהר בטרם הורשע בעבירה שונה מזו המעוגנת בכתב האישום. סוגיה זו קיבלה ביטויה במסגרתו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, שעניינו "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום", כלהלן: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום". כעולה מן האמור, בית המשפט רשאי להרשיע נאשם על פי עובדות שלא הוצגו בכתב האישום וכן בעבירות על פי הוראות חיקוק, שלא פורטו בכתב האישום. הדבר יתאפשר בהינתן שני תנאים בסיסיים: האחד, אם ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירה ה"אחרת", קרי: הרשעתו בה אינה בבחינת הפתעה עבורו; השני, העונש, אשר יושת על הנאשם בגין הרשעתו בעבירה האחרת, לא יהא חמור מזה הקבוע לעבירה המצוינת בכתב האישום (ראו י' קדמי סדר הדין בפלילים - הדין בראי הפסיקה (חלק שני, 2003) בעמ' 1091-1092). 4. חשוב לציין, כבר בראשיתם של דברים, כי בית המשפט רשאי לעשות שימוש בהוראה דלעיל מיוזמתו הוא, גם בלא שהתביעה נדרשה לכך, וכל זאת כאמור - בתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן (ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747, 754). האם בטענת ב"כ המערער, כי מרשו לא הוזהר מבעוד מועד בבית משפט קמא, יש כדי להפר התנאי הנדרש, בדבר הזדמנות סבירה להתגונן? התשובה לכך שלילית. תנאי זה, בדבר מתן הזדמנות להתגונן, מיועד למלא חסרונו של טיעון עובדתי בכתב האישום, כאשר מטרתו של כתב האישום הנה, כידוע, להעמיד הנאשם, מראש ומפורשות, על גרסתה הנטענת של התביעה. כך יידע הנאשם מה מבקשים להוכיח נגדו, במה מבקשים להרשיעו ומפני מה עליו להתגונן. יחד עם זאת, תנאי זה מתקיים גם אם לא הוזהר הנאשם מפורשות, כי נתבררו עובדות חדשות, העשויות להוות אף הן תשתית להרשעתו. גם כאשר בית המשפט אינו נוקט דרך של אזהרה מפורשת לנאשם, כי נתבררו עובדות חדשות, העשויות להוות תשתית להרשעתו - אין משמעו, שלא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. יש לבחון כל מקרה, לנסיבותיו הוא. במקרה בו ניכר קיומו של קשר ענייני ממשי והדוק, בין העובדות המצוינות בכתב האישום לבין מערכת העובדות - על פיה הורשע הנאשם, אין חובה באזהרת הנאשם מבעוד מועד, שכן במקרים שכאלה נמצא למעשה, כי הנאשם התגונן הן מפני האישום במתכונתו המקורית והן מפני האישום, אשר היווה, בסופו של דבר, יסוד בסיס להרשעתו בדין (ע"פ 1145/92 פלוני נ' מועצת רואי החשבון, פ"ד מח(4) 314, 325-326). יש להביא לענייננו גם מדבריו של השופט ברק, מתוך ע"פ 63,76/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606, 615, להלן: "אם קו ההגנה שבנה לעצמו הנאשם כלפי האישום, שהופיע בכתב האישום, כולל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב הנאשם לאישום בו הורשע, אין לומר כי הנאשם הופתע וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן" 5. בנסיבות המקרה שלפנינו ניתן לראות, כי בית משפט קמא סמך הרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, על דבריו של המערער ועל קו ההגנה שבחר לנקוט בו. בית המשפט לא סמך דבר ההרשעה על מערכת עובדתית חדשה וזרה לחלוטין למערער - בעטיה מן הראוי היה להזהירו. המערער חזר על גרסתו הן במהלך הדיון והן במסגרת הסיכומים, לאחר ששמע עמדתו של ב"כ המשיבה לעניין. משדבק המערער בגרסתו ושב והסבירה פעמים מספר, אין להלין על בית המשפט, אשר אימץ דבריו של המערער, וסמך עליהם הרשעתו בדין, בביצועה של עבירה "אחרת" מזו המופיעה בכתב האישום. משכך, בנסיבות אלה, לא היה זה מחובתו של בית משפט קמא להזהיר המערער בטרם הרשעה ויש לקבוע, כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן. על כן, דין ערעורו, באשר להכרעת הדין - להידחות. 6. ככל שנוגע הדבר לגזר הדין, הרי גם בזאת איני מוצא טעם ראוי להתערב. נראה, כי עונשו של המערער סביר והולם בנסיבות העניין, הגם שנוטה לחומרא, וזאת בהתחשב בסכנות הרבות, הגלומות בעבירה - אותה ביצע המערער. סוף דבר 7. דין הערעור - על שתי חלופותיו - להידחות. המערער ישלם הקנס ויפקיד רישיונו עד יום ה- 15.3.07. משפט פליליסדר דין פלילי