מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול החלטת בורר על ידי בית המשפט: בקשת רשות ערעור על החלטת הבורר, עו"ד גד שילר (להלן: "הבורר"), מיום 4.1.2012 (להלן: "ההחלטה"), הדוחה חלק מתביעת המבקש כנגד המשיבים על הסף מהטעמים של העדר עילה והעדר יריבות. עיקרי העובדות: המבקש (להלן: "המבקש" או בנימין") והמשיב 1 (להלן: "מרדכי") הם אחים שניהלו במשך כ - 40 שנה עסק משותף לפיתוח ייצור ושיווק ציוד חילוץ והצלה. העסק פעל כשותפות בלתי רשומה הידרו נע (המשיבה 4, להלן: "השותפות"). בשנת 1988 הקימו מרדכי ובנימין את חברת הידרו נע (1988) בע"מ (המשיבה 3, להלן: "החברה"), בה היו שניהם בעלי המניות היחידים, כשכל אחד מהם החזיק ב - 50% ממניות החברה. בשנת 1997 החל לעבוד כשכיר בעסק המשפחתי המשיב 2, שהוא בנו של מרדכי (להלן: "שי"). בעקבות סכסוך בין מרדכי ובנימין, שנתגלע סביב כישלון שילוב בנו של בנימין בעסק, הגיש מרדכי ביום 22.9.2008, תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג תמ"ש 45110/08 (לפני כב' השופט שפרה גליק) לפירוק השותפות בעסק ולמינוי כונס נכסים. ביום 22.12.2008 הגיעו הצדדים להסדר מוסכם (להלן: "ההסדר"), שקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג, לפיו ימונה כונס, רו"ח דב נוח (להלן: "הכונס"), לפירוק נכסיהם המשותפים של הצדדים. הנכסים המשותפים כוללים לפי ההסדר, בין היתר, הן את השותפות, והן את החברה. עוד נקבע בהסדר המוסכם כי ימונה בורר, עו"ד גד שילר, להכרעה בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לרבות בשאלה אלו נכסים נכללים בעסקים המשותפים, ולרבות בשאלה אלו תשלומי איזון נדרשים, אם בכלל, לצורך ביצוע פירוק העסק המשותף. הוסכם אף כי הבורר ידון לפי הדין המהותי ויהיה פטור מהוראות סדרי הדין ומדיני הראיות. בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה לפני הבורר הורחבו סמכויותיו כך שהוא יוסמך להכריע גם בכל מחלוקת שתתעורר או התעוררה בין הצדדים ובלבד שהמחלוקת אינה נתונה לסמכות כונס הנכסים. כן הוסכם כי ניתן לערער על פסק הבורר ברשות בית המשפט לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק"). כנראה מתוך טעות סופר צויין בסעיף 29ד לחוק במקום סעיף 29ב' לחוק בפרוטוקול - נספח ו' לתגובה). בהמשך התנהלו דיונים נוספים לפני הבורר בעניין מסמכי העסק ונכסיו, ובאשר לנוסח הסכם ההתמחרות, עד שבמאי 2009 חתמו הצדדים על הסכם התמחרות ביניהם לצורך פירוק השיתוף של העסק ע"י מכירת חציו לאחד מהם. ביוני 2009 בוצעה ההתמחרות בין הצדדים, שתוצאותיה היו כי מרדכי רוכש את חציו של העסק מבנימין, תמורת 1,010,000 ₪. לאחר ביצוע ההתמחרות, הורה הבורר לשני הצדדים על הגשת כתבי תביעה שיכללו את כל הסוגיות שהם מוצאים לנכון, להביא להכרעתו. מרדכי הגיש את תביעתו כנגד בנימין לבורר, על סך של כ - 2.8 מיליון ₪. בנימין לא הגיש תביעתו לבורר, אלא הגיש תביעה כספית על סך של כ- 8.3 מיליון ₪ וצו למתן חשבונות לביהמ"ש המחוזי בת"א ת.א. 24036-12-09, כנגד מרדכי, שי, השותפות והחברה (להלן: "התביעה"). בנימין תבע את המשיבים בעילות רבות, וטען בתביעתו, בין היתר, כי מרדכי ושי במעשיהם ובמחדליהם דרדרו את שווי העסק מכ- 16 מיליון ₪ בסוף שנת 2007 לכ- 2 מיליון ₪ ביוני 2009 (מועד ההתמחרות שבוצעה בין הצדדים). המשיבים הגישו לביהמ"ש המחוזי כתב הגנה וכן בקשה לסילוק על הסף של תביעת בנימין בשל העדר סמכות עניינית, העדר עילה העדר יריבות (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף"). ביום 28.2.2011 קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בפסק דינו (נספח טז' לתגובה לבר"ע), כי בשל היות העניין סכסוך משפחתי ביהמ"ש המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה ובבקשה, והעביר את התביעה והבקשה לסילוק על הסף להכרעת ביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג. הוא נמנע מלהכריע בטענות החילופיות של המשיבים לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות. ביום 28.7.2011 התקיים דיון בביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג ובו הסכימו הצדדים להעביר את הדיון בתביעה ובבקשה לבורר (נספח יג' לבר"ע). הוגשה בקשה לסילוק על הסף של תביעת בנימין, וביום 4.1.2012 נתן הבורר את החלטתו בבקשה לסילוק על הסף, היא ההחלטה מושא בר"ע זו. 3. הבורר קבע בהחלטתו כי אין לסלק על הסף חלק מעילות התביעה, אך התיר לבנימין לתקן את תביעתו על מנת לפרט יותר את עילות תביעה אלה. באשר לעילות התביעה בגין הפרת חוזה והפרת הסכם השותפות (סעיפים 198-202 לתביעה) קבע הבורר כי יש לדחותן על הסף בהעדר עילה ובהעדר יריבות. נימוקו היה שכאשר מרדכי ובנימין החליטו להתאגד כחברה, השותפות חדלה להתקיים. אי לכך חלים על יחסי הצדדים דיני החברות בלבד. מכאן הסיק הבורר כי העילות שדינן להמחק, הן עילות תביעה העומדות לחברה בלבד, שהיא אישיות משפטית נפרדת, ובנימין אין עילה ישירה בגינן. הבורר קבע כי מאחר שבנימין כבר מכר את מניותיו בחברה למרדכי, אין באפשרותו להגיש כנגד מרדכי תביעה נגזרת כבעל מניות בשם החברה. עוד קבע הבורר כי עפ"י הפסיקה בעל מניות איננו רשאי לתבוע את החברה על נזק שנגרם בשווה לכל בעלי המניות, בעקבות כך שהחברה בכללותה הפסיקה להיות רווחית, וכי בנימין לא הוכיח, כי נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות שמאפשרות תביעה של בעל מניות כנגד החברה. עוד קבע הבורר שבנימין לא הגיש את תקנון החברה, המהווה לפי הדין חוזה בין בעלי המניות, ולכן לא ניתן להיווכח האם יש לו עילת תביעה כנגד מרדכי. הבורר אף קבע כי אין להחיל על החברה דנן את הלכת ה"מעין שותפות" (הקובעת שיש להחיל את דיני השותפויות, לפחות בחלקם, גם על חברת מעטים שמנוהלת כשותפות), מאחר ש-"נראה" לו שהצדדים התכוונו לפעול כחברה באופן מהותי ולא רק לצורך נקודתי בלבד, כגון לצורך פיסקלי. באשר לתביעת בנימין כנגד שי, קבע הבורר כי יש לדחות על הסף בהעדר יריבות עילות תביעה אלה, בהיות שי עובד של החברה ולא של בנימין באופן אישי, כך שרק החברה יכולה לתבוע את שי בגין עילות אלה. דיון 4. לאחר שבחנתי את החלטת הבורר, את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, הגעתי למסקנה כי נפלה בהחלטת הבורר טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין, לפי סע' 29ב לחוק הבוררות. מתוקף סמכותי לפי תקנות 407 ו- 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") אני נותנת למבקש רשות לערער ודנה בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי הרשות שניתנה. ראשית יש לציין כי גישת הפסיקה, בסילוק תביעה על הסף יוצאת מנקודת המוצא כי יש לנהוג בזהירות רבה, וכי על בית המשפט לנקוט בצעד זה רק במקרים קיצוניים: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף על-פי תקנה 105 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. אם תיקון כתב התביעה עשוי למנוע את הצורך למחוק תביעה על הסף, תינתן לתובע אפשרות לתקן את תביעתו, והתביעה לא תימחק. במקרה דנן, בקשת המחיקה נשענת על הטעם, שלסברת המשיבים הנ"ל אין כתב התביעה מראה עילת תביעה כנגדם. במקרה כזה הכלל הוא, שהעדר העילה צריך להתגלות על-פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות, המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה. (ע"א 109/49 [1], בעמ' 1592; ע"א 788/76 [2]; ע"א 590/74 [3] וכן ספרו של המלומד ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 297-298)". ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פד"י לז(4) 721, 724 (ראו עוד: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (לא פורסם) סע' יא' לפסה"ד, ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש). 5. ככל שעולה מהחלטת הבורר, הוא יצא מנקודת הנחה שפעילות השותפות כולה עברה לחברה, ומרגע שהוקמה החברה, כל העסק התנהל בחברה בלבד. "הצדדים ניהלו את עסקם, תחילה כשותפות שאינה רשומה, בה הצדדים שותפים בחלקים שווים, ולאחר מכן, החל משנת 1988, כחברה בע"מ..." (עמ' 6 להחלטה, סע' 29). לפיכך מצא הבורר להחיל על הצדדים את דיני החברות בלבד. אין התייחסות בהחלטה לכך שהשותפות המשיכה לפעול, כאשר רק חלק מהפעילות עבר לחברה, אשר בעלי המניות היחידים שלה היו רק שני האחים - מרדכי ובנימין, שכן זוהי חברת יחידים ולא חברה ציבורית. המשיבים טענו כי בנימין שינה חזית בבר"ע במחוזי כאשר העלה לראשונה בבר"ע את טענתו כי החברה היא חלק מהשותפות (ולכן יש לבנימין עילה אישית נגד מרדכי) וכי החברה התנהלה במעין שותפות, אך בטענה זו אין ממש, כפי שיובהר להלן, בהתייחסות להחלטת הבורר. הנחתו המרכזית של הבורר בהחלטתו, לפיה משהתאגדו הצדדים כחברה נעלמה השותפות, כלל לא עולה מכתבי הטענות של שני הצדדים, ומכתבי טענות המשיבים משתמעת אף הנחה הפוכה. לצורך הדגמה אפנה למספר הפניות: א. סעיף 29 לכתב ההגנה מודים המשיבים מפורשות כי: "בשנת 1988 הוקמה חברת הידרו נע (1988) בע"מ, ח.פ. 51-131438-7, היא הנתבעת 4 (להלן גם: "החברה"), בה היו בנימין ומרדכי בעלי מניות בחלקים שווים, כאשר החברה היוותה חלק מהשותפות ביניהם". על פיסקה זו בנוסח זהה חזרו המשיבים גם בסע' 28 לבקשתם לסילוק תביעת בנימין על הסף. ב. בהמשך סעיף 29 הנ"ל לכתב ההגנה מתארים המשיבים כיצד תפקדו ביחד השותפות והחברה זו לצד זו תוך חלוקת פעילות מוגדרת ביניהם: "חלוקת הפעילות בעסק נעשתה כך שהייצור והאספקה למרבית לקוחות העסק נעשתה באמצעות החברה, ואילו השותפות סיפקה שירותי תיקון ואחזקה שוטפת, וכן ייצור מוצרים עבור משרד הבטחון - לקוח מרכזי של העסק - בשל העובדה שלשותפות היה מספר ספק רשום במשרד הבטחון". על פיסקה זו בנוסח זהה חזרו המשיבים בסע' 28 לבקשתם לסילוק תביעת בנימין על הסף. ג. תיאור דומה של חלוקת הפעילות בין השותפות לחברה מצוי גם בכתב התביעה של בנימין: "חלוקת הפעילות בין השותפות לחברה נעשתה באופן הבא: החברה ייצרה מוצרי חילוץ והצלה ומכרה את המוצרים למשרד הבטחון, לצה"ל למכבי אש וללקוחות נוספים בארץ ובחו"ל, חלק מן המכירות נעשו באמצעות השותפות לדוגמא כל המכירות למשרד הביטחון ולכוחות הביטחון נעשו באמצעות השותפות שהינה ספק מורשה של משרד הבטחון - כאשר החברה הוציאה לשותפות חשבונית בגין מכירת המוצרים לשותפות. מכירת המוצרים לכוחות כיבוי האש וללקוחות בחו"ל וללקוחות אחרים נתבצעה באמצעות החברה, כאשר מתן השירותים לרבות שירותי תיקונים לכוחות כיבוי האש, ללקוחות בחו"ל וללקוחות אחרים נתבצעו באמצעות השותפות". ד. גם בסעיף 13 לבקשה לסילוק על הסף (נספח יג' לתגובת המשיבים לבר"ע) מודים המשיבים שהחברה והשותפות יחד מהוות את העסק המשותף: "בניסיון להתחמק מניהול הליכי הבוררות...בחר המשיב לכלול בתביעתו גם את העסק המשותף - המבקשות 3 ו- 4" (כאשר המבקשות 3 ו - 4 בכותרת אותה בקשה לסילוק על הסף הם החברה והשותפות בהתאמה). ה. כ- 7 שנים לאחר שהקימו מרדכי ובנימין את החברה, כתבו השותפים את מסמך ההסכמות מיום 29.8.95 (נספח ג' לתגובת המשיבים לבר"ע), ובו מנו השותפים את כלל נכסי השותפות, ובכללם מנו הן את השותפות והן את החברה. ו. בסעיף 31 לבקשה לסילוק על הסף ציינו המשיבים שהמסמך מיום 29.8.95 (נספח ג' הנ"ל) הוא מסמך בכתב שנותן ביטוי כתוב לנכסי השותפות שהייתה קיימת בין הצדדים עוד קודם לכן. כאמור לעיל, במסמך זה צויינו בכלל נכסי השותפות הן החברה והן השותפות: "בנימין ומרדכי פעלו בשותפות באופן המתואר לעיל משך שנים רבות, ונוכח היותם אחים, לא טרחו להסדיר את היחסים ביניהם במסמך כתוב . בשנת 1995, לקראת נסיעה מתוכננת של בנימין לחו"ל, הוא בקש להעלות על הכתב את רשימת כל הנכסים המשותפים לצדדים נכון לאותה עת, במסמך המהווה מעין "צוואה" הדדית של שני האחים, אותו ערך בכתב ידו. בנימין מסר למרדכי צילום של עותק חתום על ידו, ומרדכי חתם עליו"... ז. בהסדר המוסכם מיום 22.12.2008 (נספח יג' לבר"ע), בו מונו הן המפרק והן הבורר, צויין כי העסק המשותף, הטעון חלוקה בין השניים, כולל גם את השותפות וגם את החברה. כלומר ששתיהן פועלות זו לצד זו, ולא כפי שהניח הבורר שהחברה החליפה את השותפות. ח. בהסכם ההתמחרות שנחתם בין הצדדים (נספח ז' לתגובת המשיבים לבר"ע) צויינו הן השותפות והן החברה, שפועלות אחת לצד שנייה, ושתיהן מהוות את נושא ההתמחרות והפירוק. הנה כי כן, ההנחה שבבסיס הסכם ההתמחרות עומדת בסתירה לקביעת הבורר כי החברה החליפה את השותפות. ט. הטענה שהחברה התנהלה במעין שותפות נטעה לפני הבורר, כפי שצוין בפרוטוקול הדיון לפניו מנובמבר 2011, והבורר התייחס בהחלטתו מושא הבר"ע לטענה זו לגופה ולא דחה אותה בשל שינוי חזית. מהמקובץ דלעיל עולה, כי ההנחה המרכזית שעומדת בבסיס החלטת הבורר שגויה, או למצער בלתי מוכחת עדיין בשלב מקדמי זה. הבורר לא היה מוסמך להגיע למסקנות עובדתיות שונות מהנטען בכתבי הטענות, בשלב של הבקשה לסילוק על הסף. על בסיס מסקנות לא מבוססות אלה, הוא סילק חלק מתביעת בנימין על הסף בהעדר עילה ובהעדר יריבות, ובכך שגה שגיאה מהותית. 6. המשיבים העלו בפני טענה לשינוי חזית מצד המערערים. אם יש שינוי חזית הוא מצד המשיבים. בתגובתם לבר"ע דנן טענו המשיבים (סע' 28-29, 163 לתגובה לבר"ע) כי הכוונה הייתה להעביר את כל פעילות העסק מהשותפות לחברה, וכי הסיבה להשארת השותפות הייתה לצורך הפעילות מול משרד הביטחון, כי לשותפות היה מספר ספק אצל משרד הבטחון, והוצאת מספר ספק לחברה הייתה כרוכה בטרחה רבה. אין בטענה זו כדי לתמוך בעמדת המשיבים. ראשית, גם לפי גרסתם זו, כפי שמופיעה בתגובתם לבר"ע, השותפות עדיין קיימת לצד החברה, ומבצעת נפח פעילות לא מבוטל של העסק המשותף. שנית, הן בכתב ההגנה (סע' 29) והן בבקשה לסילוק על הסף (סע' 28) טענו המשיבים כי מלבד הפעילות מול משרד הביטחון השותפות גם סיפקה שירותי תיקון ואחזקה שוטפת לכלל לקוחות העסק. על פניו, טענות בנימין בתביעתו מתייחסות לפעולות מרדכי ושי הן בחברה והן במסגרת השותפות, וללא שמיעת ראיות אין להכריע ביחס לאופן התנהלות העסק והממשק בין החברה לשותפות. 7. לא זו אף זו, בסע' 36 להחלטה קבע הבורר: "...הלכת "מעין שותפות", מיושמת אך ורק במקרים בהם הפיכתה של השותפות לחברה, לא הייתה אלא, לדוגמא, לצורך פיסקלי, וללא כוונה אמיתית לשנות את היחסים בין הצדדים - ובעניינו נראה לי כי לצדדים הייתה כוונתה אמיתי (כך במקור, י"ש) לנהל את עסקם כחברה (ראה ע"א 47/78 חלקה 3 בגוש 6541 בע"מ נ' ראובן זליג בן אפרים, פד"י לב(3), 723, 724-725)". אף קביעה זו של הבורר שגויה. בשלב כה מקדמי, לפני שנשמעו הראיות, הבורר לא היה רשאי לקבוע ממצא עובדתי רק לפי מה ש"נראה" לו שהייתה כוונת הצדדים. לפיכך שגה הבורר כשדחה על הסף את עילת התביעה של הפרת חוזה והפרת הסכם השותפות ע"י המשיבים. 8. מאחר שהנחת הבורר בשלב זה שגויה, הרי שיש להתייחס אל החברה, המהווה עפ"י הנטען, חלק מהשותפות, לפחות לכאורה, גם מנקודת המבט של דיני השותפויות. דינים אלו שונים באופן מהותי מדיני החברות. כך למשל נקבע בסע' 20(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ד-1975 (להלן: "פקודת השותפויות"), שכותרתו "השותפים חבים יחד ולחוד": "כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו-19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו". סע' 29 לפקודת השותפויות, שכותרתו "חובת שותף כלפי רעהו", מוסיף וקובע: "חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות". לא זו אף זו, עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון, בעוד שעקרון האישיות המשפטית הנפרדת הוא מנשמת אפם של דיני החברות, הרי שיישומו ביחס לשותפות בלתי רשומה לא הוכרע עדיין: "שאלת היותה של שותפות בלתי רשומה בגדר אישיות משפטית נפרדת מהשותפים המרכיבים אותה הינה שאלה מורכבת, אשר אין לגביה הכרעה ברורה בפסיקת בית-משפט זה (ראה: ע"א 821/88 [2], בעמ' 780; בג"צ 194/84 [3], בעמ' 525; ע"א 367/73 [4], בעמ' 750; ע"א 268/54 [5], בעמ' 1887; ע"א 96/60 [6], בעמ' 1561; בג"צ 29/61 [7], בעמ' 1248). גם בין המלומדים קיימת מחלוקת בשאלה זו (לדעות התומכות בהיותה של שותפות בלתי רשומה בגדר אישיות משפטית נפרדת, ראה: ג' פרוקצ'יה, התאגיד, מהותו ויצירתו (אבוקה, תשכ"ה) 173; י' כהן, דיני חברות (בורסי, כרך א, 1988) 45-46, וראה גם נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, תשנ"א) 462; לדעות השוללות היותה של השותפות הבלתי רשומה אישיות משפטית נפרדת, ראה: א' ברק, "חוק השליחות, התשכ"ה-1965" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ה) 313ה"ש 18; ז' יהודאי, דיני שותפויות בישראל (תמר, תשמ"ט) 85)". (ע"א 583/88 ברנע אלכסנדר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פד"י מה (5) 670, 684-683). יתירה מכך, בפסיקה אף הובעה הדעה כי קיים ספק גם בסוגיה האם ניתן להגדיר שותפות בלתי רשומה כתאגיד: "בשותפות לא רשומה ולנוכח סעיף 66(א) לפקודת השותפויות ספק אם ניתן לקרוא לשותפות שאינה רשומה תאגיד. שאלת היותה של שותפות בלתי רשומה בגדר אישיות משפטית נפרדת היא שאלה מורכבת שאין לגביה הכרעה ברורה בפסיקה ואף קיימת מחלוקת בעניינה בקרב המלומדים (ע"א 583/88 אלכסנדר ברנע נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פ"ד מה (5) 670, 683-684). אם אין הכרעה ברורה בשאלה האם שותפות בלתי רשומה היא אישיות משפטית נפרדת, ספק גדול יותר אם ניתן לראות בה תאגיד". (ה"פ (מרכז) 3544-04-08 י.מ. כהן ונכסים בע"מ נ' אורי סלמה (לא פורסם) סע' 3 לפסה"ד, מפי כב' הנשיאה ה. גרסטל). המשיבים הצביעו על רע"א 3179/12 יוסי לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת (לא פורסם), אשר מציין את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ביחס לשותפות. דא עקא, שפס"ד זה עוסק בשותפות רשומה, בעוד שהשותפות דנן היא שותפות שאיננה רשומה. 9. על רקע האמור לעיל, שגה הבורר גם כשדחה על הסף את תביעת בנימין כנגד שי. הבורר קבע כי מאחר ששי הוא עובד שכיר של החברה ולא של בנימין, הרי שרק החברה יכולה לתבוע אותו ולא בנימין באופן אישי. דא עקא, כפי שהוסבר לעיל, לפי הנטען בכתבי הטענות של שני הצדדים בערכאה קמא, השותפות המשיכה להתקיים לצד החברה גם לאחר הקמת החברה. כמו כן, לפי הנטען בכתב התביעה של בנימין כנגד שי, האחרון פעל גם בשותפות, ובמסגרת פעילותו בשותפות עיוול כלפי בנימין והפר כלפיו את חובת הנאמנות ותום הלב (ראו: סע' 1, 4, 5, 23, 26, 28, 30 לכתב התביעה, נספח ג' לבר"ע). כך למשל צויין בסע' 26 לכתב התביעה: "לא זו בלבד שהנתבעים 1-2 לא מילאו את חובות האמונים, המיומנות והזהירות...אלא שבדרכי תחבולה, ערמה והתחכמות ביצעו פעולות הנוגדות את טובת החברה והשותפות וכענין שבמדיניות פעלו הלכה למעשה להביא את העסק המשותף לנוון ולקריסה כלכלית, מסחרית, שווקית ותודעתית...". לפיכך לא ניתן בשלב זה לסלק על הסף את תביעת בנימין כנגד שי, ויש לנהל פרשת הוכחות בעילות אלה כדין כדי שיוכח מה בדיוק היה היקף פעילותו של שי והאם אכן פעל גם בשותפות, או רק בחברה. מאותה סיבה גם שגה הבורר כשדחה על הסף את עילות התביעה ברשלנות, גזל, עיכוב נכסים, הפרת חובות אמון ועשיית עושר ולא במשפט. מאותה סיבה של הנחת הבורר השגויה הנ"ל, גם לא היה מקום לצמצם בשלב זה את הסעד המבוקש של מתן חשבונות לעילת תביעה שאיננה קשורה לירידת ערך החברה. הלכה מבוססת היא כי בשלב מקדמי זה של בחינת בקשה לסילוק על הסף בהעדר עילה, יש לבחון רק את הכתוב בכתב התביעה, ולבחון האם מתוך הנחה שהדברים הנטענים בכתב התביעה יוכחו, יש בהם כדי לזכות את התובע בסעדים להם הוא עותר בתביעתו (ראו: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז(4) 721, 724, י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים-1995) 384-383). שגיאתו של הבורר בדין שגרמה למחיקה מוקדמת של חלק מהתביעה שוללת מעיקרא את האפשרות להתדיין ולברר את המחלוקות העובדתיות הנטענות ועל כן יש בה כדי לגרום לעיוות דין במובן ס' 29 ב לחוק הבוררות. 10. באשר לעילת התרמית, הבורר נתן לבנימין את הרשות לתקן את כתב תביעתו. יחד עם זאת, מקובלת עלי קביעת הבורר כי אין מספיק פירוט בכתב התביעה באשר לעילת התרמית, ולפיכך על בנימין לתקן את כתב תביעתו אם ברצונו להמשיך את תביעתו בעילה זו. אכן עיון בכתב התביעה מעלה כי לא ברור כיצד העובדות המתוארות בו עונות על הגדרת עוולת התרמית הקבועה בסע' 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). הבורר מחק את הסעד של צו להצגת מסמכי העסק שפורט בסע' 257(ח) לכתב התביעה של בנימין בשל כפילות שנוצרה עם הסעד של מתן חשבונות שפורט בסע' 257(ב) לכתב התביעה. מנוסח שני הסעיפים נראה שאכן הם חופפים ברובם, פרט לשני עניינים שמופיעים בסע' 257(ח) לתביעה אך לא מופיעים בסע' 257(ב) לתביעה, ולהבנתי אין למוחקם בשלב זה: א. דיסק המחשב של העסק במחשב הנייד של מרדכי ושי. ב. התאריך שממנו והלאה מבוקש המידע. מאחר שהתאריך המבוקש בסע' 257(ח) שנמחק ע"י הבורר הוא מוקדם יותר - ראשית שנת 2007, לעומת התאריך 1.7.2007 שננקב בסע' 257(ב) לתביעה, אני קובעת כי בנימין יהיה רשאי לנסות להוכיח בתביעתו את הסעד הרחב יותר מבחינת המועדים - החל מראשית שנת 2007. 11. הבורר קבע בסע' 67-69 להחלטתו, כי יש למחוק את עילת תביעתו של בנימין בעוולת הפרת חובה חקוקה הקבועה בסע' 63 לפקודת הנזיקין, כאשר החובה החקוקה שהופרה לטענת בנימין הייתה חובת תום הלב החוזית לפי סע' 12, 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. הבורר מסתמך על דעת המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם חוזים (ירושלים- 2011) כרך ד', עמ' 486, ה"ש 330, לפיה הפרת חובת תום הלב אינה מקנה סעדים נזיקיים אלא רק סעדים בגין הפרת חוזה. בנימין מצידו לא הפנה לאסמכתאות מהפסיקה או מהספרות המקצועית לתמיכת דעתו המשפטית הנ"ל. מסקנת הבורר נסמכת על דעתם של מלומדים מובילים בתחום, ומסקנתי היא שלא נפל ברכיב זה של החלטתו פגם העולה כדי טעות יסודית ביישום הדין כמשמעו בסע' 29ב לחוק. לפיכך לא מצאתי מקום להתערב ברכיב זה בהחלטת הבורר. מצאתי להוסיף ולהבהיר למניעת ספק כי מהערעור לא ברור האם המערער תוקף את המסקנה של הבורר לגבי דחיית טענת האילוץ במכירה. מכל מקום, נימוקי הבורר בסוגיה זו מקובלים עלי ואין מקום להתערב במסקנתו בעניין זה. כך גם לגבי המסקנה כי לא יכולות להיות לבנימין טענות לגבי שווי העסק במועד ההתמחרות והוא זה שקיבע אותו. עצם ההשתתפות בהתמחרות, והתנהלותו של בנימין במהלכה מדברים בעד עצמם. טענותיו יכולות להתייחס רק לתקופה שקדמה להתמחרות. סיכום 12. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני מקבלת הערעור בחלקו העיקרי ומחזירה לבורר את הדיון בעילות התביעה ובסעדים שסולקו על ידו על הסף בשל ההנחה שהעסק כולו נוהל כחברה, לצורך שמיעת ראיות והכרעה באשר לאופן התנהלות הפעילות של העסק, שהיחסים בין השותפות והחברה וההשלכות של אלה על המצב המשפטי, ועילות התביעה. בהתחשב בתוצאות, המשיבים 1 ו- 2 יחד ולחוד יישאו בהוצאות המבקש בסך 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יישוב סכסוכיםבורר