מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אשרות עבודה לישראלים בחו''ל: פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה ג'ובלה בע"מ (להלן: "ג'ובלה") נגד עו"ד דליה סקלאר (להלן: "דליה") אשר הוגדרה כתביעה למתן צו עשה וכספית בסך של 157,080 ₪, אולם בהמשך זנחה ג'ובלה את הסעד של צו עשה וביקשה בסיכומיה סעד כספי בלבד. יצוין כי בעקבות הגשת התביעה הנ"ל הוגשה תביעה שכנגד של דליה נגד ג'ובלה בסך של 139,200 ₪, אך לבקשת בא כוחה של דליה, בישיבה האחרונה של דיון ההוכחות בתיק נמחקה התביעה שכנגד, ונקבע כי כל צד יהיה רשאי לטעון לעניין ההוצאות בסיכומים. ג'ובלה היא לפי הגדרתה בכתב התביעה חברה העוסקת בהשמה ובייעוץ לעובדים המבקשים לעבוד בחברות בחו"ל, ובמסגרת עיסוקה מסייעת לחברות זרות בטיפול בהשגת אישורי עבודה וויזות עבודה לעובדים שלהן. דליה היא עורכת דין העוסקת בין היתר במתן שירותי הגירה לחו"ל, לרבות טיפול בהשגת אישורי עבודה וויזות עבודה לחברות מחו"ל. להלן עיקרי טענותיה של ג'ובלה בכתב התביעה: במהלך חודש נובמבר 2007 הציעה ג'ובלה להפנות לדליה את לקוחותיה שהן חברות זרות כדי שתטפל עבורן בהשגת אשרות עבודה וויזות עבודה לעובדים ישראלים. דליה נתנה אישור עקרוני להצעה, והחל להתנהל בין הצדדים מו"מ לשם הסדרת ההתקשרות הן במישור העסקי והן במישור המשפטי. ביום 28.11.07 העבירה ג'ובלה לדליה מסמך עקרונות המסכם את תנאי ההתקשרות המסחריים כפי שסוכמו בין הצדדים (להלן: "המסמך מיום 28.11.07") שאליו צורף מסמך נוסף (להלן: "נספח קריסמס 2008"). לפי מסמכים אלה, ג'ובלה תפנה לדליה לקוחות עסקיים ותהיה אמונה על המרכיבים הארגוניים-טכניים שבליווי המועמדים, נקבע מחירון שלפיו ייגבה שכר טרחה מהלקוחות, דליה תשלם סכום מסוים לג'ובלה בתמורה לעבודה הטכנית וג'ובלה תגבה סכומים נוספים עבור תחילת הטיפול מהמעסיק ומהעובד. באותו יום התקבל אצל ג'ובלה בדוא"ל אישורה העקרוני של דליה לשיתוף הפעולה. אמנם באישורה ציינה דליה כי היא מבקשת לחתום על הסכם בין הצדדים אשר היא זו שתנסח אותו, אך משניתן אישורה העקרוני לתנאים המסחריים, החלה ג'ובלה מיד בשיתוף הפעולה עם דליה, בעידודה ובתמיכתה. שיתוף הפעולה כלל המלצה ללקוחותיה של ג'ובלה ליצור קשר עם דליה; דיווח שוטף של ג'ובלה לדליה על הלקוחות שהופנו אליה; דיווח של דליה לג'ובלה על סטאטוס הפניות והטיפול בלקוחות שהופנו אליה; וסיוע של ג'ובלה בהחתמת לקוחותיה על הסכמי שכר טרחה של דליה המבוססים על מדרגות התמחור שמופיעות במסמך מיום 28.11.07. בד בבד עם שיתוף הפעולה, המשיכו הצדדים לנהל מו"מ לעניין החתימה על הסכם מפורט. ביום 3.12.07 התקבלה אצל ג'ובלה טיוטת הסכם מדליה, ובעקבות זאת הוחלפו מספר טיוטות נוספות של ההסכם בין הצדדים. ביום 23.12.07 נפגשו ג'ובלה ודליה בנוכחות באי כוחם, ובפגישה זו נדהמה ג'ובלה לגלות כי דליה החליטה לפתע לסגת מהסיכומים עמה וכי אין בכוונתה לקיים את התחייבויותיה, וזאת כאמור לאחר שכבר אישרה את עקרונות ההתקשרות ולאחר ששיתוף הפעולה ומתן השירותים כבר החל בפועל. במאמץ רב הצליחה ג'ובלה לשכנע את דליה במהלך אותה פגישה להמשיך ולקיים את שיתוף הפעולה, ובלית ברירה אף הסכימה לשם כך לשנות את אופי ההתקשרות בין הצדדים, באופן שג'ובלה היא זו שתתקשר עם החברות הזרות בעוד דליה תספק את שירותיה לג'ובלה, על אף שהשינוי האמור פגע בג'ובלה. כעבור מספר ימים העבירה ג'ובלה לדליה טיוטת הסכם חדש, אך לא התקבלה כל תגובה של דליה לטיוטה זו עד שלבסוף הודיעה דליה לג'ובלה כי אין בכוונתה לממש את הסיכום ביניהן. אף על פי כן, דליה לא חדלה מלספק שירותים לאותם לקוחות שהופנו אליה על ידי ג'ובלה, וזאת מבלי להעביר לג'ובלה תמורה כלשהי כמתחייב מהמסמך מיום 28.11.07 שאישרה דליה. לתדהמתה של ג'ובלה אף התקבל אצלה ביום 30.6.08 מכתב התראה מדליה שבו נדרשה ג'ובלה לחדול מלציין בפני לקוחותיה כי היא משתפת פעולה עם דליה. ביום 10.7.08 שלחה ג'ובלה לדליה מכתב תגובה והתראה שבו דרשה ממנה לקיים את התחייבויותיה לפי המסמך מיום 28.11, אך עד למועד הגשת כתב התביעה לא התקבלה כל תגובה למכתב זה. למיטב ידיעתה של ג'ובלה, דליה נתנה שירותים לחברה בשם GAYA (Excellent Cart) הפועלת בארה"ב ונמצאת בבעלותם של האחים אורי ורון ניר. לגבי חמש חברות נוספות שהפנתה ג'ובלה לדליה אשר שמותיהן מפורטים בכתב התביעה, לא ידוע לג'ובלה האם דליה נתנה להן שירותים כלשהם. למיטב ידיעתה של ג'ובלה, עד למועד הגשת התביעה טיפלה דליה לפחות ב- 85 ויזות עבור חברות שהופנו אליה, ושבגין הטיפול בהן קיבלה או זכאית ג'ובלה לקבל תמורה. עקב הפרת התחייבויותיה של דליה נגרמו לג'ובלה נזקים שונים. עקב הפרת התחייבותה להעביר לג'ובלה את הטיפול הטכני במועמדים, נגרם לג'ובלה נזק בסך של 200$ ארה"ב לכל מועמד, ובסך הכול עבור 85 מועמדים - 17,000$ ארה"ב שהם 78,540 ₪ כולל מע"מ. כמו כן נגרמו לג'ובלה נזקים בשל אובדן הכנסות של 100$ ארה"ב שהייתה אמורה לגבות מכל חברה בגין כל מועמד, ושל 100$ ארה"ב נוספים שהייתה אמורה לגבות באופן ישיר מכל מועמד, ובסך הכול בגין 85 מועמדים - 17,000$ ארה"ב נוספים (8,500$ ארה"ב X 2) שהם 78,540 ₪ כולל מע"מ. בית המשפט התבקש לחייב את דליה לפצות את ג'ובלה בגין הנזקים שנגרמו לה כמפורט לעיל. כמו כן התבקש סעד נוסף הנוגע לתמורה עתידית שתקבל דליה מהחברות שג'ובלה הפנתה אליה, אך ג'ובלה זנחה סעד זה אשר לא הוזכר בסיכומיה. להלן עיקרי טענותיה של דליה בכתב ההגנה והתביעה שכנגד (אשר נוסח והוגש כמסמך אחד כאשר כאמור התביעה שכנגד נמחקה בשלב מאוחר יותר): התובעת האמיתית והמקורית במקרה דנן היא דליה. ג'ובלה היא זו שהפרה בצורה בוטה התחייבויות מהותיות שנתנה לדליה, וכתוצאה מהפרות אלה נדרשה דליה להשקיע עשרות שעות עבודה אשר תמורתן לא שולמה לה. בשל מחדליה של ג'ובלה לא נחתם בין הצדדים הסכם כלשהו, וההסכמות שגובשו בין הצדדים היו הפוכות לטענותיה של ג'ובלה. דליה הביעה עניין בשיתוף פעולה עם ג'ובלה, אך התנתה את המשך ההתקדמות בבדיקות נוספות ובעריכת הסכם מסודר בין הצדדים. המסמך מיום 28.11.07 ונספח קריסמס 2008 אינם משקפים את תנאי ההתקשרות המסחריים בין הצדדים, אלא לכל היותר את עקרונות ההתקשרות כפי שראתה אותם ג'ובלה בלבד. מדובר במסמכים לא חתומים המשקפים הצעה שלא התקבלה וממילא לא הבשילה לכדי הסכם. פורמט ההתקשרות כפי שג'ובלה ראתה אותו לא היה מקובל על דליה, אשר ניסתה להסביר לנציגי ג'ובלה טלפונית כי פורמט זה אינו ישים ואינו הגיוני, והודיעה להם כי לא תחתום על טיוטת ההסכם במתכונתה הנוכחית. לאור זאת התעקשו נציגי ג'ובלה על קיום פגישה על מנת להבין את דרישותיה של דליה. בפגישה שהתקיימה ביום 23.12.07, לא התגמשה ג'ובלה "מחוסר ברירה", שכן הייתה לה ברירה לא להתקשר עם דליה בהסכם, אך היא בחרה להסכים לעמדתה מבלי שנכפה עליה דבר. ממילא עד הפגישה הנ"ל טרם החל הטיפול בחברות שג'ובלה טענה כי הפנתה לדליה. כאמור לעיל, ג'ובלה הסכימה למתכונת ההתקשרות החדשה עם דליה, אך לאחר מספר ימים התחרטה והודיעה לדליה באמצעות מכתב של נציגה, מר איתי רשף, מיום 25.12.07 על הפסקת המו"מ בין הצדדים. לפי ההסכם החדש שנוסח לאחר הפגישה מיום 23.12.07, כל ההסכמות, ההתחייבויות וההצהרות הקודמות בין הצדדים מבוטלות. דליה הבהירה לג'ובלה בהודעת דוא"ל מיום 27.1.08 שגם ההסכם החדש חורג מאוד מהעקרונות שסוכמו בין הצדדים בפגישה מיום 23.12.07, וג'ובלה השיבה להודעת הדוא"ל הנ"ל בהודעה מיום 28.1.08. העובדה שג'ובלה המשיכה "להפנות לקוחות" לדליה - אין בה מאום, שכן סוכם בין הצדדים שדליה תטפל בהשגת אישור ההעסקה עבור החברות ואילו ג'ובלה תבצע את הטיפול הטכני, אך ג'ובלה לא ביצעה את הטיפול הטכני, ואותם עובדים הופנו לדליה על מנת שהיא תבצע אותו. לגבי החברה המכונה בכתב התביעה שהגישה ג'ובלה חברתGAYA , מדובר בחברה הנקראת N.B. International (להלן: "NB") שבעליה הם חברי ילדות של דליה, אוי ורון ניר, וודאי שדליה לא הייתה זקוקה לג'ובלה על מנת שזו "תפנה" אליה את האחים ניר. היות שבסופו של דבר לא ביצעה ג'ובלה את העבודה הטכנית כפי שהתחייבה, נאלצה דליה לבצע גם את העבודה הטכנית עבור עובדי NB במחירים שישקפו רק את מחיר הטיפול המשפטי הכרוך בהשגת אישור העסקה. כמו כן מבחינה מעשית, 30 מתוך 74 העובדים של NB כבר נמצאו בארה"ב באותו שלב, ולכן הטיפול בעובדים אלה הוא של "שינוי סטטוס" בלבד כך שאין כל צורך בטיפול בישראל. אשר לחברות האחרות, חברת J.G. Cosmetics אמנם הופנתה לדליה על ידי ג'ובלה, אך התחמקה מלשלם את מלוא שכר הטרחה המוסכם ושילמה 1,100$ ארה"ב בלבד מתוך השכר הכולל של 4,000$ ארה"ב, כשג'ובלה הייתה זו שאמורה לגבות ממנה ומיתר החברות את הכסף; דליה מעולם לא שמעה על חברה בשם Unique 18; נציגי חברת IAI Sales אכן פנו לדליה לצורך בירור ראשוני, אולם מאז אותו בירור לא היו מצויים בקשר עמה; חברת EMarketing היו לקוחות קודמים של דליה; וחברת M&A גם היא התחמקה מלשלם לדליה את שכר הטרחה המוסכם בסך של 6,000$ ארה"ב. ככל שקיימות הבנות בין הצדדים, הרי שאלו הן ההבנות המופיעות בהסכם החדש, שלפיהן דליה הייתה אמורה לקבל מג'ובלה תשלום, וג'ובלה הייתה יכולה לגבות מהחברות תשלום לפי שיקול דעתה. מכאן שג'ובלה לא זכאית לתשלום כלשהו עקב טיפולה של דליה, אלא דליה היא זו שזכאית לקבל פיצוי מג'ובלה בגין מחדליה והפרותיה. בעקבות הפרותיה של ג'ובלה נאלצה דליה לספוג נזקים משני סוגים: (1) טיפול טכני בויזות שלNB תמורת סכום המגלם טיפול משפטי בלבד; (2) אי תשלום שכר טרחה על ידי חברות אשר ג'ובלה הייתה אחראית לגבות מהן שכר טרחה. הסכומים שהציגה ג'ובלה ל- NB שיקפו מצב שבו דליה תבצע את הטיפול המשפטי ואילו ג'ובלה תבצע את הטיפול הטכני. לאור זאת הסכימה דליה לגבות סך של 400$ ארה"ב לעובד עבור 74 עובדים, בעוד מחיר המחירון הרגיל של דליה הכולל גם טיפול טכני עומד על 750$ ארה"ב לעובד. לאחר שהתברר שג'ובלה אינה מתכוונת למלא את התחייבויותיה, פנו בעלי NB לדליה ודרשו ממנה לטפל בעובדיהם, וכך נאלצה דליה לבצע את כל הטיפול הטכני באותם 74 עובדים בחינם. לאור זאת נגרם לדליה נזק שהוא ההפרש בין מה ששילמהNB בפועל לבין מה שהיה משולם לדליה אלמלא מחדלה של ג'ובלה - בסך של 350$ ארה"ב לויזה, ובסך הכול 25,900$ ארה"ב. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד (אשר כאמור נמחקה בהמשך) נטען כי דליה מודה בכתב הגנתה שלא הייתה הסכמה בנוגע להסכם החדש, כך שאין כל מקום לטענה כאילו נגרמו לדליה נזקים עקב כך שג'ובלה לא פעלה לפי ההסכם החדש. עוד נטען כי המחירון שהוסכם בין הצדדים שיקף מצב שבו מתוך הסך של 450 דולר שתגבה דליה, 200$ אמורים היו לעבור לג'ובלה, כך שטענתה של דליה כאילו ביצעה את העבודה הטכנית בחינם אינה ברורה. לגבי המחירים שנגבו מ-NB , נטען כי דליה הייתה זכאית לקבל סך של 250 דולר לויזה ולא 350 דולר כפי שטענה. דליה ובא כוחה לא התייצבו לדיון הראשון שנקבע בתיק, ולכן לבקשת בא כוחה של ג'ובלה, ניתן נגד דליה פסק דין בהעדר התייצבות בתביעה הכספית. בהמשך הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אשר התקבלה בכפוף לתשלום הוצאות. לאחר ביטול פסק הדין הנ"ל הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מר רונן נוחי (להלן: "רונן") שהוא לפי הצהרתו מנהל ג'ובלה ערך תצהיר עדות ראשית מטעמה שבו חזר על הטענות בכתב התביעה, וכן הוסיף ותיאר את שיתוף הפעולה בין הצדדים אשר לדבריו החל בפועל עוד בסוף חודש נובמבר 2007. נוסף על כך הצהיר רונן כי ג'ובלה קיבלה מדליה הסכמי שכר טרחה המבוססים על מדרגות התמחור שנקבעו בהסכם והעביר אותם ללקוחות. רונן חזר והצהיר כי למיטב ידיעתם, נכון למועד הגשת התביעה, דליה נתנה ועדיין נותנת שירותים לחלק מהחברות שג'ובלה הפנתה אליה, וטיפלה ב- 85 ויזות עבור חברות אלה. בתגובה לטענתה של דליה בכתב ההגנה כי האחים ניר מחברת GAYA/ NB הם חברי ילדות שלה, הצהיר נוחי כי בשיחה שערך עם מר אורי ניר ביום 8.3.09, הבהיר מר ניר כי לא היה מגיע לדליה לולא הופנה אליה על ידי ג'ובלה. מר איתי רשף (להלן: "איתי") שהוא לפי הצהרתו מנהל בג'ובלה, ערך אף הוא תצהיר עדות ראשית מטעמה שבו חזר על חלק מהטענות בכתב התביעה. איתי התייחס בתצהירו בין היתר לפגישה שהתקיימה עם דליה ביום 23.12.07 שבה לדבריו נדהם לגלות כי דליה החליטה לסגת מהסיכומים עמה, וכששאל אותה מה יעלה בגורלם של אותם לקוחות שהופנו אליה על ידי ג'ובלה ושהיא כבר החלה לטפל בהם, השיבה כי תדאג לפצות את ג'ובלה באופן כלשהו, אם כי לא יהיה מדובר בסכום המקורי שסוכם. לפי תצהירו של איתי, נציגי ג'ובלה לא הסכימו לכך, ובמאמץ רב הצליחו לשכנע את דליה במהלך אותה פגישה להמשיך ולקיים את שיתוף הפעולה באמצעות שינוי נוסח ההתקשרות בין הצדדים, באופן שג'ובלה תהיה זו שתתקשר עם החברות הזרות ותגבה מהן את הכספים. עוד הצהיר איתי כי יום לאחר הפגישה הנ"ל דרש בא כוחה של דליה דרישות שונות ומשונות בנוגע להסכם אשר משנות באופן מהותי את ההסכמות בין הצדדים, ולכן ביום 25.12.07 שלח איתי לדליה מכתב בנדון. לאחר מכן הוחלפו בין הצדדים טיוטות של ההסכם, כאשר לטענתו של איתי, הטיוטה האחרונה ששלחה דליה סטתה באופן מוחלט מההסכמות שעל בסיסן התקיים במשך למעלה מחודשיים שיתוף הפעולה בין הצדדים. דליה ערכה תצהיר עדות ראשית שבו התייחסה בפירוט למו"מ שהתנהל בינה לבין ג'ובלה, וזאת כפי שיפורט להלן. דליה התייחסה בתצהירה בין היתר לתגובתה למסמך מיום 28.11.07 בהודעת דוא"ל ששלחה לרונן עוד באותו היום: "רונן: תודה על המסמך ששלחתם. לדאבוני כהסכם הוא אינו מקובל עלי אף שהעקרונות מקובלים עלי. אשמח להתחיל את הפעילות על בסיס המחירון והעקרונות המפורטים, אך זאת בכפוף לחתימה על הסכם שינוסח על ידי בימים הקרובים. מצ"ב המחירון + הסכם שכ"ט של החברות. בברכה, דליה סקלאר-אבניאלי, עו"ד" כן הצהירה דליה כי מר נוחי השיב להודעה זו כך: "תודה קיבלתי. ממתין לאישור ההסכם כדי להתחיל לרוץ...". לדבריה של דליה, בשום שלב לא ניסתה לקדם את העבודה עם ג'ובלה, ותכתובות הדוא"ל בינה ובין ג'ובלה לבין החברות בארה"ב לא היו בגדר תחילתו של שיתוף פעולה, אלא פעולות שהתבצעו ביוזמתה של ג'ובלה כדי לנסות ולקדם את פעילותה. מתצהירה של דליה עולה כי הבהירה לנציגי ג'ובלה טלפונית, ולאחר מכן בפגישה שקיימה עימם בנוכחות באי כוחם, כי כעורכת דין לא תוכל לעבוד במתכונת שהציעה ג'ובלה שלפיה דליה תעסיק את ג'ובלה ותגביל את עצמה מלעבוד עם גורמים נוספים. עוד הצהירה דליה כי בסופה של הפגישה החליטה ג'ובלה, מבלי שנכפה עליה דבר ומתוך בחירה שלה, לקבל את עמדתה של דליה, אך לאחר הפגישה נמסר לדליה כי באופן חסר תום לב ניסה בא כוחה של ג'ובלה לשוב למתווה הקודם של ההסכם. בהקשר זה הפנתה דליה למכתבו של רונן מיום 25.12.07 שלהלן: "אשמח לשוב ולדבר כאשר תחליטו להמשיך מהנקודה בה עצרנו בפעם האחרונה, במטרה אמיתית להגיע לפתרון מהיר וענייני שיטיב עם שני הצדדים, רק על בסיס ההבנות שכבר סוכמו בעבר" לטענתה של דליה, בין הפגישה שנערכה ביום 23.12.07 לבין המכתב הנ"ל ששלח אליה רונן ביום 25.12.07 לא העלתה בעצמה או באמצעות בא כוחה דרישות חדשות כלשהן. בהמשך התייחסה דליה לטיוטת ההסכם האחרונה ששלח אליה רונן ביום 27.1.08 ולהודעת הדוא"ל ששלחה לנציגי ג'ובלה ביום 28.1.08 בעקבות טיוטה זו, שלפיה הטיוטה מנוסחת בצורה שלחלוטין לא משקפת את מה שסוכם. כן הציגה דליה בפירוט את תשובתו של איתי מיום 30.1.08 להודעת הדוא"ל הנ"ל, שבה ניסה לשכנע את דליה לקבל את ההצעות החדשות והלא מקובלות שהיו כלולות בטיוטת ההסכם האחרונה. דליה חזרה בתצהירה על הטענה כי לא גרמה לג'ובלה נזק כלשהו, וג'ובלה היא שגרמה לה נזקים משום שבסופו של דבר לא ביצעה את הטיפול הטכני בעובדים ולא הצליחה לגבות מהעובדים ומהחברות דמי טיפול. נוסף על כך חזרה דליה על טענתה בעניין המספר הכולל של הויזות שבהן טיפלה עבור NB (75 ויזות), והצהירה כי הטיפול שבוצע ב- 20 מאותן ויזות (ולא ב- 30 מהן כנטען בכתב ההגנה) לא כלל טיפול טכני כלשהו. במהלך דיוני ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב. דיון דינה של התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק כי בעקבות מגעים שהתנהלו בין דליה לג'ובלה במהלך חודש נובמבר 2007, נשלח לדליה המסמך מיום 28.11.07, ובתגובה לכך כתבה דליה במייל מאותו יום אשר צוטט במלואו לעיל, כי "לדאבוני כהסכם הוא אינו מקובל עלי אף שהעקרונות מקובלים עלי. אשמח להתחיל את הפעילות על בסיס המחירון והעקרונות המפורטים, אך זאת בכפוף לחתימה על הסכם שינוסח על ידי בימים הקרובים". דליה הצהירה כי כאשר כתבה ש"העקרונות מקובלים עליה" כוונתה הייתה שהיא מסכימה לעבוד עם ג'ובלה לפי העיקרון הקובע כי תטפל בהשגת אישור ההעסקה וג'ובלה תטפל בשלב הטכני - והכל במחירים שפורטו במסמך מיום 28.11.07 (סעיף 28 לתצהיר). ואולם, דליה לא ציינה בהודעתה הנ"ל שזהו העיקרון היחיד המקובל עליה, אלא אישרה כי העקרונות המפורטים במסמך מקובלים עליה. מדובר במסמך קצר ופשוט המתייחס בעיקרו לכך שג'ובלה תפנה לדליה לקוחות ותהיה אמונה על המרכיבים הארגוניים הטכניים, וכן מפורט באותו מסמך מחירון לפי כמות ויזות שיונפקו ומצוין התגמול שתקבל ג'ובלה מדליה. מהודעתה של דליה אפשר היה להבין, אם כן, כי התנאים המסחריים המופיעים במסמך מקובלים עליה, וכי היא מסכימה שהעבודה תתבצע על בסיס המחירון המפורט באותו מסמך. יתרה מזאת, טיוטת ההסכם הראשונה מיום 3.12.07 שאותה ניסחה דליה עצמה (עמ' 140 לפרוטוקול ש' 6-5 ועמ' 116 ש' 5-4), הביאה לידי ביטוי את אותם עקרונות מרכזיים המופיעים במסמך מיום 28.11.07. באותה טיוטה אשר צורפה לתצהירי העדות הראשית מטעם ג'ובלה ואשר דליה לא מצאה לנכון לצרף אותה לראיותיה, נקבע כי דליה תעסיק את ג'ובלה ותשלם לה 200$ עבור כל עובד שיינתנו לגביו שירותים (ראו לעניין זה גם חקירתה של דליה בעמ' 104 ש' 28-31; בעמ' 105 ש' 15-13; ובעמ' 144 ש' 19-18). כן מפנה הטיוטה הנ"ל למחירון זהה לזה אשר הופיע במסמך מיום 28.11.07. אמנם בהודעתה מיום 28.11.07 כתבה דליה כי תשמח להתחיל את הפעילות בכפוף לחתימה על הסכם שתנסח, אך מחקירתה הנגדית עלה כי הלכה למעשה החלה הפעילות מיד לאחר ששלחה את הודעת הדוא"ל הנ"ל ועוד לפני ניסוח הסכם כלשהו. כך הודתה דליה כי עוד ביום 29.11.07 החלה ג'ובלה להפנות אליה חברות (עמ' 96 לפרוטוקול, ש' 23-15), וכי לא עשתה זאת לפני ההודעה מיום 28.11.07 (עמ' 109, ש' 6-5). כן עלה כי דליה צירפה להודעתה מיום 28.11.07 הנ"ל הסכם שכר טרחה, ובהסכמתה של דליה, ג'ובלה היא זו שהעבירה את ההסכם לחברות האמריקאיות (תחילת עמ' 108). עוד עלה מתצהירו של איתי ומהנספחים המצורפים אליו כי בסמוך לאחר שאישרה דליה את עקרונות המסמך החלה בין הצדדים התכתבות ענפה בנוגע להנפקת האשרות עבור החברות שהפנתה ג'ובלה לדליה (ראו פירוט בעניין זה בסעיף 29 לסיכומים מטעם ג'ובלה). גם דליה עצמה אישרה בחקירתה הנגדית כי ביום 28.11.07 העבודה כבר התחילה (עמ' 119, ש' 27-24), ומבחינתה לא הייתה מניעה לעבוד החל מה- 28.11.07 ועד 5.12.07 (עמ' 115 ש' 30-28) כשלדבריה גם לאחר ה- 6.12 העביר לה איתי פרטים לגבי חברות מסוימות (עמ' 121 ש' 9-1). לטענתה של דליה בחקירתה הנגדית, באותה תקופה לא עבדה עם ג'ובלה אלא עם החברות האמריקאיות (עמ' 97 לפרוטוקול ש' 25-21). לדבריה, קיבלה את הסכמי שכר הטרחה החתומים והחלה לעבוד עבור החברות, בעוד מה שהיה בינה לבין ג'ובלה הוא נושא שונה לחלוטין (תחילת עמ' 110). בהקשר זה העידה דליה כי היה לג'ובלה אינטרס לסייע לה להשלים את עניין האשרות, כדי שבהמשך תוכל ג'ובלה לבצע את ההשמות ואת העבודה הקונסולרית הטכנית (עמ' 108 ש' 12-4, עמ' 123 ש' 11-9). עוד העידה דליה כי לא גבתה מ- NB תשלום עבור העבודה הטכנית אלא רק עבור העבודה המשפטית (עמ' 141 ש' 27-21). אין לקבל טענות אלה של דליה. כפי שעולה מהמסמך מיום 28.11.07 ומטיוטת ההסכם הראשונה שניסחה דליה עצמה, הוסכם כי דליה תגבה מהחברות האמריקאיות סכום מסוים בגין הטיפול בכל עובד ותשלם לג'ובלה סך של 200$ עבור העבודה הטכנית. כך לגבי טיפול ב- 60 עובדים ומעלה הוסכם כי ייגבה מהחברות סך של 450$ לעובד, ויועבר לג'ובלה סך של 200$ לעובד, כך שדליה תקבל עבור הטיפול המשפטי סך של 250$ בלבד. גם לפי טיוטת ההסכם מינואר 2008 אשר נוסח לפי המתכונת החדשה שהציעה דליה, נקבע כי בגין טיפול ב- 61 עובדים ומעלה, תקבל דליה 250$ בלבד לכל עובד. מכאן שמתוך הסכומים שדרשה דליה, לפי הסכמי שכר הטרחה שהועברו לחברות האמריקאיות באמצעות ג'ובלה, אמורה הייתה ג'ובלה לקבל מדליה 200$ בגין כל עובד עבור העבודה הטכנית, ורק על בסיס כך הסכימה ג'ובלה להתחיל לעבוד עם דליה בפועל. בא כוחה של דליה שב ומדגיש את העובדה שבסופו של דבר לא נחתם כל הסכם בין הצדדים וטוען כי נציגי ג'ובלה ידעו לאורך כל הדרך שאין הסכם. בעניין זה הופנה בית המשפט בין היתר להודעת דוא"ל של רונן אשר על פני הדברים נחזה כי נשלחה ביום 28.11.07 לאחר קבלת הודעתה של דליה, שבה נכתב "ממתין לאישור ההסכם כדי להתחיל לרוץ" וכן להודעה נוספת של רונן מיום 16.12.07 שבה כתב כי "חשוב לסגור את עניין החוזה בהקדם". ג'ובלה העלתה טענות שונות בנוגע למועד משלוח ההודעות הנ"ל ולמשמעותן, אך גם אם נקבל את גרסתה העובדתית של דליה בעניין זה, אין בכך כדי לשנות את העובדה שדליה הביעה את הסכמתה לעקרונות המסמך מיום 28.11.07 ולתנאים המסחריים הכלולים בו, ואף ניסחה טיוטת הסכם מיום 3.12.07 בהתאם, כשעל בסיס כך החלו הצדדים לעבוד הלכה למעשה. אילו אכן סברה דליה כי אינה יכולה או אינה רוצה לעבוד עם ג'ובלה לפני חתימה על הסכם המסדיר את כל תנאי ההתקשרות, היה עליה להודיע על כך לג'ובלה במפורש ובכתב. דליה לא עשתה כן, וזאת גם לאחר 5.12.07 - המועד שבו לדבריה הבינה שלא תוכל להתקשר עם ג'ובלה לפי המתכונת הקודמת שדליה עצמה הציעה ואשר באה לידי ביטוי בטיוטת ההסכם מיום 3.12.07 (עמ' 120 לפרוטוקול ש' 25-12). על כל פנים, מטיוטת ההסכם שניסחה דליה מיום 3.12.07 הנ"ל עולה כי עד לאותו מועד הפנתה ג'ובלה לדליה שש חברות, ודליה הודתה בכך גם בחקירתה הנגדית (עמ' 107, ש' 10-11). שש החברות הללו (וביניהן, כפי שיפורט להלן, גם את חברת NB) הופנו לדליה על בסיס ההבנות הקודמות בין הצדדים שלפיהן ג'ובלה תקבל מדליה 200$ בגין הטיפול הטכני בכל עובד. לפיכך, הגם שבשלב מסוים הביעה ג'ובלה נכונות לשנות את מבנה ההתקשרות לפי בקשתה של דליה, הרי שלגבי אותן חברות שהופנו לדליה עד ליום 3.12.07, ולכל הפחות לגבי חברת NB שהטיפול בה כבר החל בפועל בהסתמך על העקרונות המרכזיים שסוכמו בין הצדדים קודם לכן, הייתה ג'ובלה רשאית להתנות את המשך המו"מ בשמירה על אותם העקרונות הנ"ל אשר באו לידי ביטוי במסמך מיום 28.11.07 ובטיוטת ההסכם של דליה מיום 3.12.07. אף אם אין בהודעתה של דליה מיום 28.11.07 ובהתחלת העבודה בפועל מיד לאחר מכן משום הסכם סופי בין הצדדים לגבי הטיפול בחברת NB, ואינני נדרש להכריע בכך, הרי שלכל הפחות יש לקבל את טענתה של ג'ובלה כי בכל הנוגע לשכר הטרחה שהתקבל מחברת NB, לא פעלה דליה בתום לב ועשתה עושר שלא במשפט על חשבון ג'ובלה, וזאת כפי שיפורט להלן. בכתב ההגנה ובתצהירה של דליה אשר הוגש בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין נטען כי האחים ניר, בעליה של חברת NB, הם חברי ילדות של דליה, ולכן היא לא נזקקה לג'ובלה על מנת שתפנה אותם אליה (ראו סעיף 45 לכתב ההגנה וסעיף 22 לתצהיר הנ"ל). טענה זו לא הופיעה בתצהיר עדותה הראשית של דליה, ובחקירתה הנגדית היא אף הודתה במפורש כי האחים ניר פנו אליה בעקבות הפנייה של ג'ובלה (עמ' 130 לפרוטוקול ש' 13-9), וכי רק לאחר מכן גילתה שהכירה את האחים ניר עוד בנעוריה (שם, ש' 15, 17). אמנם בכתב התביעה נטען כי למיטב ידיעה של ג'ובלה, החברה שבבעלות האחים ניר אשר דליה טיפלה בה נקראתGAYA (Excellent Cart) בעוד מכתב ההגנה ומתצהירה של דליה הסתבר כי פעלה מול חברה אחרת של האחים ניר בשםNB , אך אין בכך כדי לשנות דבר, שכן כאמור דליה הודתה כי ג'ובלה היא זו שהפנתה אליה את האחים ניר. מכאן שדליה טיפלה בחברת NB בעקבות תיווכה והפנייתה של ג'ובלה, וגבתה מ-NB שכר טרחה בהתאם למחירון שסוכם עם ג'ובלה ולהסכם שכר הטרחה שהועבר ל-NB באמצעות ג'ובלה (ראו סעיף 80.4 לתצהירה של דליה). בנסיבות אלה, היה על דליה לאפשר לג'ובלה לבצע את העבודה הטכנית עבור אותם עובדים ולקבל בגין כך את הסכום המוסכם בין הצדדים. בסעיף 73 לתצהיר עדותה הראשית של דליה הועלתה לראשונה טענה חדשה שלפיה זמן מה לאחר שהמו"מ בין דליה לבין ג'ובלה נכשל (בחודש מרץ או אפריל 2008), פנו האחים ניר לדליה ואמרו לה שג'ובלה דרשה מהם דרישות כספיות מופרזות עבור גיוס עובדים וטיפול טכני באשרות של העובדים הפוטנציאלים והם לא הסכימו להיכנע לדרישות אלה. כך העידה דליה בעניין זה בדיון ההוכחות, כעולה מעמ' 133 לפרוטוקול ש' 9-3: "הלקוחות באו והם לא ידעו לאן להפנות, הלקוח היחיד בוא נקרא לזה ככה רון, הוא לא ידע לאן להפנות את העבודה הטכנית שלי, הוא נתקל בבעיה הוא התקשר אלי באמצע הלילה והוא אמר מה אני עושה אני הייתי בטוח שכאן שעושים את העבודה הטכנית ועכשיו ג'ובלה אומרים שכדי לעשות את העבודה הטכנית הם גובים תשלומים עבור השמה. אני לא צריך השמה, יש לי חברת השמה אישית שלי והם לא מוכנים לעשות את ההשמה ואת העבודה הטכנית". בהמשך העידה דליה כדלקמן (שם, ש' 21-18): "לא היה לנו שום הסכם בינינו, לא היה לנו שום חוזה חתום. אני נתקלתי בבעיה שאני בסופו של דבר נאלצתי לעשות את העבודה בשביל רון ואורי, הם אם הם רצו הם יכלו להפנות את כל ה 74- עובדים לג'ובלה ולעשות את זה. תשאל את NB למה הם לא פנו לג'ובלה לעשות את זה. יש להם סיבה טובה מאוד". טענות אלה לא הועלו בתצהיר אשר צורף לבקשה לביטול פסק הדין או בכתב ההגנה, ולכן מדובר בעדות כבושה אשר אין לייחס לה משקל של ממש ובהרחבת חזית אסורה. דליה אף לא הוכיחה את גרסתה הנ"ל ולא הזמינה את האחים ניר להעיד בעניין זה. על כל פנים, מעדותה של דליה עולה כי למעשה כלל לא פנתה לג'ובלה על מנת שתבצע את עבור עובדיNB את העבודה הטכנית תמורת הסכום שהסכימה דליה לשלם לג'ובלה. לכל היותר הציעה דליה לאחים ניר לפנות לג'ובלה בעצמם בבקשה לבצע עבורם את העבודה הטכנית, כאשר ברי כי ג'ובלה לא הייתה מסכימה לעשות זאת מבלי שיובטח השכר המגיע לה מדליה בגין כך. מדבריה של דליה עצמה עולה כי נציג חברת NB, רון ניר, סבר שהעבודה הטכנית כלולה במחיר ששילם לדליה, ולכן לא הסכים לשלם לג'ובלה או לדליה סכום נוסף כלשהו בגין עבודה זו. טענה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שלפי התנאים המסחריים שסוכמו בין דליה לבין ג'ובלה, דליה תגבה מהחברות סכום אחד כולל בגין כל עובד ותשלם לג'ובלה סך של 200$ עבור ביצוע העבודה הטכנית. לפיכך, משביצעה דליה את העבודה הטכנית בעצמה ולא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הציעה לג'ובלה לבצע עבודה זו ולשלם לה את התמורה המוסכמת, יש לקבל את הטענה כי דליה מנעה מג'ובלה לבצע את העבודה הטכנית ולקבל בגין כך את שכרה בסך של 200$ לכל עובד. כאמור לעיל, דליה אישרה בכתב את עקרונות המוזכרים במסמך מיום 28.11.07 לרבות המחירון המופיע שם, ניסחה טיוטת הסכם מיום 3.12.07 בהתאם, החלה לעבוד עם ג'ובלה בפועל, טיפלה בחברת NB אשר ג'ובלה הפנתה אליה ואף גבתה מ-NB תמורה לפי המחירים שסוכמו עם ג'ובלה. בנסיבות אלה, דליה לא פעלה בתום לב כאשר מנעה מג'ובלה לבצע העבודה הטכנית ולקבל את התמורה המוסכמת בגין עבודה זו. זאת ועוד, ג'ובלה הפנתה לדליה את בעליה של חברתNB , העבירה לדליה מידע ומסמכים הנוגעים לחברה זו וסייעה לה בכל הנוגע לטיפול בחברה, וכל זאת על בסיס ההבנות שלפיהן ג'ובלה תקבל תמורה בגין הטיפול הטכני בעובדים של החברה. מכאן שכאשר דליה קיבלה לידיה את מלוא הסכום שגבתה מ- NB על בסיס המחירון המוסכם עם ג'ובלה (בין אם נתנה ל- NB הנחה נוספת ובין אם לאו), ולא העבירה לג'ובלה את הטיפול הטכני בעובדים של חברה זו ואת התגמול המוסכם בסך של 200$ לעובד, הרי שעשתה עושר שלא במשפט, ועליה להשיב לג'ובלה את הסכום שזכתה בו על חשבונה. לעניין הנזק, ג'ובלה טענה כי דליה טיפלה ב- 85 עובדים אך לא פירטה באילו עובדים מדובר ולא הוכיחה את טענתה זו. דליה הצהירה כי טיפלה ב- 74 עובדים בלבד, אשר 20 מתוכם כבר נמצאו בארה"ב, ולגביהם לא נדרש טיפול טכני כלשהו. גרסתה זו של דליה לא נסתרה בחקירתה הנגדית, ואף לא הובאו עדים כלשהם מטעם ג'ובלה על מנת להפריכה. מכאן שיש לפצות את ג'ובלה בגין הסכום שהיה על דליה לשלם לה עבור טיפול ב- 54 עובדים בלבד. מנגד, אין לקבל את טענת בא כוחה של דליה כי ג'ובלה לא הציגה ראיות שבאמצעותן ניתן לחשב את הרווחים שאבדו לה. משנקבע כי דליה מנעה מג'ובלה לבצע את העבודה הטכנית, עליה להשיב את הסכומים שהגיעו לידיה כתוצאה מכך, בסך של 200$ לעובד. אמנם סעיף 3 לחוק עשיית עושר שלא במשפט קובע כי "הזוכה רשאי לנכות ממה שעליו להשיב את מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר להשגת הזכייה", אך הנטל בעניין זה הוא על הזוכה, דהיינו על דליה. כפי שהוסבר לעיל, אין לקבל את טענתה של דליה כי נאלצה לבצע את העבודה הטכנית בחינם. דליה הצהירה כי היא נוהגת לגבות באופן רגיל עבור טיפול בהשגת אישור עבודה כולל הטיפול הטכני סך של 750$ לעובד (סעיף 80.1 לתצהיר עדותה הראשית), אך זאת ללא הפניה לאסמכתה כלשהי. לעניין זה אין די בהצעות מחיר שונות ששלחה דליה לג'ובלה בתחילת המו"מ בין הצדדים שממילא אינן משקפות את התעריף הנטען הנ"ל. מכל מקום, טענתה של דליה כי הסכום שגבתה מ-NB נדרש ושולם בגין הטיפול המשפטי בלבד אינה עולה בקנה אחד עם הסכמתה של דליה בהודעת הדוא"ל המצוטטת בפסק דין זה לעיל, לעבוד בהתאם למחירון שצורף למסמך מיום 28.11.07 שלפיו תגבה מהחברות הזרות סך של 450$ לעובד בלבד, ותשלם לג'ובלה 200$ לכל עובד בגין הטיפול הטכני. כך גם לא הוכחה טענתה של דליה כי העניקה ל- NB הנחה נוספת של 100$ מעבר למחיר הנקוב במחירון של דליה, משום שחשבה באותו שלב שהטיפול הטכני יבוצע על ידי ג'ובלה. לאור כל האמור לעיל, על דליה לשלם לג'ובלה סך של 200$ עבור כל אחד מ- 54 העובדים של חברתNB אשר דליה מנעה מג'ובלה לטפל בהם ולקבל בגינם את הסכום הנ"ל. לעומת זאת, אין לקבל את תביעתה של ג'ובלה לקבלת 200$ נוספים מדליה בגין כל אחד מהעובדים של NB על בסיס הסיכום המופיע בין היתר במסמך מיום 28.11.07, שלפיו ג'ובלה תגבה 100$ מכל עובד לצורך התחלת התהליך וסך של 100$ נוספים בגין כל עובד ישירות מהחברה המעסיקה עם הנפקת הויזה בשגרירות (סעיף 5 למסמך). אף אם התנאי הנ"ל אכן היה מוסכם על הצדדים, ברי כי ג'ובלה הייתה זו שאמורה לגבות את הסכומים הנ"ל של 100$ מכל עובד ו- 100$ נוספים מכל מעסיק, וזאת ישירות מהעובדים ומהמעסיק ולא באמצעות דליה. לפיכך, אם אמנם לא גבתה ג'ובלה את הסכומים הללו מ- NB ומעובדיה, וככל שלא טרחה להחתים אתNB ואת עובדיה על הסכם המחייב אותם לשלם לג'ובלה את הסכומים הנ"ל - אין היא יכולה להלין בעניין זה על דליה. לפיכך, הנני מחייב את דליה לשלם לג'ובלה סך של 10,080$ (54 עובדים X 200$) שעומדים לפי השער של 4 ₪ ל- 1$ המופיע בהסכמי שכר הטרחה של דליה על סך של 40,320 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. נוסף על כך, לנוכח קבלת תביעתה של ג'ובלה בחלקה, מחיקת התביעה שכנגד של דליה במועד דיון הוכחות וטענות הצדדים בעניין זה, הנני מחייב את דליה לשלם לג'ובלה סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וסך נוסף של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת עבודה