להלן החלטה בנושא שלילה עקב סירוב לבדיקת אלכוהול. החלטה 1. ביום 17.8.07, בשעה 04:15 לערך (כך על פי טופס "שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או המחזיק רשיון נהיגה" שצורף לערר ועל פי כתב האישום שהוגש כנגד העורר), נהג העורר במכונית פרטית בתל אביב ונעצר על ידי שוטרים לביקורת. העורר שנחשד בנהיגה תחת שכרות נתבקש לבצע בדיקת נשיפה ובדיקת דם וסירב. ביום 19.8.07 נפסל רשיונו מנהלית לתקופה של 30 יום. בהחלטה מיום 19.9.07 הורה בית המשפט קמא על הארכת הפסילה המנהלית של רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו ולא יותר מ-9 חודשים. על החלטה זו של בית המשפט קמא מוגש הערר שבפני. 2. הלכה פסוקה היא, כי לאחר הגשת כתב אישום, ובטרם הרשעה, ניתן להורות על פסילת רשיון הנהיגה של נהג עד תום ההליכים בהתמלא שני תנאים מצטברים: האחד - כאשר קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. השני - המשך נהיגתו מסוכנת במידה כזו שאין להמתין עד לתוצאות משפטו, ויש לפסול את רשיונו כבר עתה, עד תום ההליכים. 3. בישיבת יום 16.9.07, בה נדרש בית המשפט קמא לבקשת המשיבה להארכת הפסילה, בחר העורר, באמצעות בא כוחו, למקד את טענותיו בהיבטים משפטיים שונים, שיש בהם לדעתו כדי לדחות את הבקשה תוך התעלמות מהממצאים הראייתיים שהונחו בפני בית המשפט ומהנתונים בדבר מסוכנותו של העורר. בית משפט קמא, ובצדק, עמד על הראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לעורר ולמסוכנותו, כעולה מנסיבות הארוע הספציפי בו נחשד ומעברו התעבורתי, והורה על הארכת הפסילה. 4. בערר, חזר העורר, באמצעות בא כוחו, על טענותיו המשפטיות [בנוגע לתקינותה של חקיקת המשנה באשר למידה אותה קבע שר התחבורה לקביעת שכרותו של אדם (השר לא הוסמך לקביעת מידה קבועה - באוויר נשוף); להפעלה בלתי תקינה של מכשיר הנשיפה (כיול אחת ל-24 שעות ואי הזרמת אויר חופשי למכשיר הנשיפה לשם ביצוע הבדיקה); להגדרת משקה משכר; לתקינותו של מכשיר הנשיפה ועוד], נמנע מלתקוף את ממצאיו של בית המשפט קמא ביחס לראיות לכאורה וטען אך ורק להתחשבות במרשו חרף עברו התעבורתי, בהיותו נהג משאית. 5. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא. קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר הראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לעורר ראויות ומבוססות ובפועל לא נסתרו על ידי העורר. מסוכנותו של העורר באה לידי בטוי הן בנסיבות הספציפיות של הארוע בגינו נפסל רשיונו מנהלית והן מעברו התעבורתי המכביד, והעובדה שהוא נהג משאית אין בה כדי להקל בעניינו. 6. בישיבת יום 11.11.07 צמצם ב"כ העורר את טענותיו המשפטיות להפעלה הבלתי תקינה של מכשיר הנשיפה (עמ' 1-2 לפרוטוקול). דא עקא שבענינינו לא בוצעה כלל בדיקה עקב סירובו של העורר לעשות כן. סירובו זה של העורר נזקף לחובתו בהתאם לסעיף 64ב(א1) + 64ד(א) לפקודת התעבורה, ודי בכך כדי למלא אחר רכיב הראיות לכאורה לצורך הארכת הפסילה. ב"כ העורר טען לפני, כי מרשו לא נתבקש לבצע בדיקת נשיפה. טענה זו עומדת בסתירה לחומר הראיות לכאורה שהונח בפני בית המשפט קמא. אוסיף ואומר, כי ב"כ העורר לא חולק שמרשו נתבקש לבצע בדיקת דם וסירב (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 22-23). עם זאת טוען הוא, כי סירובו כדין, שכן בניגוד לדרישה לביצוע בדיקת נשיפה יש צורך בחשד כי נעברה עבירה על פי פקודת התעבורה על מנת לדרוש בדיקת דם. אין ממש בטענה זו. התנהגותו של העורר ובדיקת המאפיינים שנערכה לו הצביעה בבירור על חשד של נהיגה בשכרות, עבירה על פי הפקודה, כך שבהחלט היה חשד סביר לצורך הדרישה לבדיקת דם לפי סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה. 7. משכך, אינני רואה מקום לחזור ולהידרש לטענותיו המשפטיות של ב"כ העורר, אותן העלה בפני בתיקים קודמים, טענות שנדחו על ידי. 8. התוצאה היא - הערר נדחה. משפט תעבורהשכרותשלילת רישיון נהיגהמשקאות משכרים / אלכוהולבדיקת שכרות (אלכוהול)