מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אירוע חריג בעבודה - ויכוח: השופטת אלישבע ברק המערער הוא איש אחזקה ואחראי על מוקד אחזקה בבית החולים תל השומר. המערער לקה באוטם שריר הלב ביום .8.3.1994לטענתו אירע האוטם כתוצאה מתאונת עבודה, אלא שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו בטענה כי לא הוכח אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לקרות האוטם. לטענת המשיב האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. גם בית הדין האזורי מפי השופט לובוצקי (בתב"ע נה/541-0) דחה את תביעתו. בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי כי אירע אותו אירוע לו טוען המערער אלא שלא היה מקום להכיר באירוע כאירוע חריג. מדובר בשיחה טלפונית ובית הדין האזורי סבר שאמנם היתה זו שיחה טלפונית שלא נוהלה על מי מנוחות, בדומה לשיחות טלפוניות רבות שקדמו לה אך יחד עם זה מצא בית הדין, על סמך חומר הראיות, כי השיחה לא חרגה מהמקובל ביחסי העבודה בין המערער למי שעמו נוהלה השיחה. אפרט את העובדות. העובדות אותו אירוע לו טוען המערער אירע ביום 6.3.1994, ובית הדין קבע כממצא עובדתי שהוא אכן התרחש. היה זה יומיים לפני שהמערער לקה באוטם שריר הלב. באותו יום נקלע המערער לויכוח קולני בטלפון בענייני עבודה עם הגב' קורנליה וסרמן, מנהלת משק הבית בבית החולים. הויכוח השפיע מאד על המערער. בהודעתה לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי אמרה הגב' ויקי אפרתי, אשר נכחה במקום בעת הויכוח: "הבנתי שלקורנליה יש טענות קשות על אי ביצוע עבודות שהזמינה... (עמוד 1להודעתה) ... ולאט לאט הבחנתי בעובדה ששמואל [המערער - א.ב.] מתחיל להתרגז וטון הדיבור שלו עולה ועולה ונהיה אדום בפנים. הדו-שיח נהפך לקול רם יותר ... לאחר סיום השיחה הזו הבחנתי בשמואל שהוא אדום בפניו וכועס ומתרגז (עמוד 2להודעתה) ... כפי שציינתי היה [המערער - א.ב.] אדום מאוד, כעוס, וזו תופעה של אחר התרגזות. באותו יום של האירוע [האוטם - א.ב.] ... היינו אני ושמואל במוקד הכוונה שלי שזה היה ביום שבו חש לא טוב וזה כיומיים לאחר יום הויכוח שלו עם קורנליה (עמוד 3להודעתה). ... מבחינה בריאותית שמואל מוכר לי עד ליום האירוע כאדם בריא. זו פעם ראשונה שחש לא טוב. ... אבל המקרה עם גברת קורנליה היה חריג מאוד ... כמובן שהיו צעקות. ... גברת קורנליה שידועה כאשה קשה מאוד ותמיד באה בטענות כלפי כולם... " (עמוד 4להודעתה). גם בבית הדין העידה הגברת אפרתי, שהיתה עדה מטעם המערער: "יש לי קשר עין אתו [עם המערער - א.ב.]. אני גם שומעת שיחות שלו... אני ביום האירוע שמעתי שהיתה לתובע שיחה טלפונית סוערת. שמעתי שהוא מדבר עם קורנליה לפי התשובות שהוא נתן ..." גברת קורנליה היא בדרך כלל אשה קשה ... גברת קורנליה היא בהחלט תובענית. היא אשה קשה מאד ... ... מה ששמעתי באותו יום היה ממש חריג ... במקרה הנוכחי ראיתי שהוא נהיה אדום והבנתי שהוא התרגז מאוד ... הייתי בערך חצי מטר ממנו ..." אשר לחריגותו של האירוע עולה מהעדויות שהיו מקרים רבים של ויכוחים עם הגברת קורנליה וסרמן, אך המקרה הנוכחי היה מיוחד במינו. אמרה הגברת אפרתי, עדה מטעם המערער, בהודעתה לחוקר: "... אנחנו כעובדי מוקד רגילים לזה שמנהלות המשק באות בטענות ... אחת לכמה זמן, אחת לכמה חודשים, מתנהל ויכוח זה או אחר עם שמואל [המערער א.ב.] ... אני נוכחתי בהרבה מצבי התרגזויות שלו במהלך העבודה, אבל המקרה עם הגברת קורנליה היה חריג מאוד...". גם המערער עצמו העיד שהיו לו ויכוחים עם אנשים כולל הגברת קורנליה וסרמן, תמיד היו לאנשים טענות, אך הויכוח הנוכחי חרג מהרגיל. וכך ציין בפני החוקר: "... יש לציין שקורנליה זו היא אשה מאוד קשה, ותיקה מאוד בתל השומר ופקידות המוקד לא אוהבות לדבר אתה. אני רוצה לציין שהאירוע הזה חרג בצורתו מכל ויכוח אחר שהיה לי אתה בפעמים קודמות. הויכוח ביני לבינה נמשך לסירוגין וכל הויכוח התנהל באמצעות הטלפון ...". בעדותה בבית הדין העידה הגברת אפרתי, כי הרבה פעמים יש חילוקי דעות עם הגברת וסרמן "באופן יומיומי, לפחות פעמיים ביום". לדבריה בדרך כלל כשגברת וסרמן באה בטענות היא באה בטענות קשות מאוד. "לפעמים נדלקת לה נורה אדומה, למשל כשעושים עליה ביקורת ואז היא מנהלת ויכוח קשה עם התובע, היא רוצה להאשים את המוקד שבו עובד התובע", לפי עדותה של הגברת אפרתי בבית הדין. אין ספק שהויכוח עם הגברת וסרמן היה ויכוח קשה. לחוקר מטעם המשיב אמר המערער כי הגורם, לדעתו, להתקף, היה התרגזות בלתי רגילה עם אחת ממנהלות המשק ושמה קורנליה, יומיים לפני קבלת התקף הלב. הויכוח עמה היה על רקע מצב העבודה, כאשר הגברת וסרמן טענה שהמערער אינו מבצע את העבודה שלו כראוי ופגעה בו אישית. הגברת וסרמן והמערער צעקו זה על זה. לדבריו לא היו לו ויכוחים דומים בעבר, בהחלט לא כמו זה. היו לו ויכוחים בעבר עם אנשים אך לדבריו "ברמה רגילה". המקרה עם קורנליה חרג בעוצמתו. הויכוח נמשך שעתיים עד שלוש לסירוגין והצעקות היו חריגות מהויכוחים הרגילים. היו למערער, לפי עדותו, ויכוחים קודמים עם הגברת וסרמן אך לא בעוצמה כזו. לדבריו מדובר באשה קשה. לאחר הויכוח הוא הרגיש, לדבריו, שהוא "הולך להתפוצץ מעצבים". מעבר לויכוח עם הגברת וסרמן היה עומס העבודה באותו יום רגיל. האם הויכוח הקולני הינו אירוע חריג עד כדי הכרה בו כתאונה בעבודה אוטם שריר הלב יכול שיוכר כתאונת עבודה, כל עוד האירוע שקדם לו היה אירוע תאונתי. על האירוע התאונתי להיות חריג ופתאומי. השאלה היא האם אותו ויכוח קולני של המערער עם מנהלת משק הבית היה חריג ויוצא דופן במהלך עבודתו של המערער עד כדי הכרה בו כאירוע תאונתי לצורך קביעה כי האוטם מהווה תאונת עבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה ממספר נימוקים: א. ברישומי חדר המיון לא הוזכר הויכוח בעבודה. ב. על פי הודעת המערער לחוקר, יום קרות האוטם היה יום עבודה רגיל והויכוח התרחש יומיים קודם לכן. ג. עדת התביעה, הגברת ויקי אפרתי, העידה כי פעמים רבות היו חילוקי דעות. מעדותה עולה כי אותו ויכוח היה ויכוח שגרתי. אמנם באותו ויכוח הטונים החלו לעלות, אלא שפעמים רבות בעבר נתן המערער לקורנליה הסברים והיא לא היתה מוכנה לקבלם, כמו במקרה הנוכחי. ד. הגברת קורנליה וסרמן, שהעידה מטעם ההגנה, לא זכרה כלל את קיומו של ויכוח חריג, אך זכרה התרגזויות במהלך העבודה. אכן מחומר הראיות עולה, כי היו ויכוחים רבים עם הגברת וסרמן. יחד עם זה הויכוח הנוכחי היה יוצא דופן עבור המערער, אשר התרגז בצורה יוצאת דופן. בכך השתכנע בית הדין האזורי. אשר לעדותה של עדת ההגנה, הגברת קורנליה, היא סירבה למסור הודעה לחוקר, לא היתה מוכנה לשתף עמו פעולה, למסור לו פרטים אישיים ולהזדהות בפניו. לחוקר אמרה, כי היא לא זוכרת דבר: "אני לא זוכרת כלום לא זוכרת בכלל שדיברתי עם שמואל לא יודעת כלום". בעדותה בבית הדין אמרה, כי החוקר מטעם המשיב איים עליה שיכניסה לבית סוהר. כן היא העידה כי היה עליה לחץ ולכן כמו בכל עבודה היו לה לפעמים ויכוחים עם המערער. לעתים היא התרגזה בזמן העבודה. היא התקשתה לזכור דברים בעדותה בבית הדין. היא לא ידעה מיהי הגברת ויקי אפרתי ושהמערער היה חולה. בבית הדין היא סתרה את הודעתה לחוקר, לפיה היא כלל לא דברה עם המערער. מדובר באשה מבוגרת יחסית שיתכן שהיא פחדה שתואשם בגרימת האוטם למערער. לאור האמור אין לתלות את המסקנה העובדתית על עדותה של עדת ההגנה. על אי הודעת המערער על האירוע בבית החולים אין לסמוך. ראשית, לדבריו הוא סיפר על האירוע. שנית, יש והרישום אינו מציין כל מה שהחולה אומר, באשר בעת הרישום בבית החולים שם הושם דגש על עצם המחלה ועל האנמנזה מנקודת ראות בריאות החולה. שלישית, חולה המגיע לבית חולים בגלל אוטם שריר הלב עשוי שלא לחשוב או לזכור לספר אירועים בעבודה, וכל שחשוב לו הוא הרגשתו הרעה ומחלתו. אילו סיפר החולה כי לא אירע דבר קודם לכן, או סיפר על אירועים אחרים, אילו נשאל על התרגזות בעבודה, והיה עונה כי לא היתה כזו, היה הדבר משמעותי. אין גם לתלות את הקולר על כך שחלפו יומיים מיום האירוע עד לקרות האוטם. אילו סברנו שהאירוע חריג עד כדי הכרה בו כעשוי לגרום לאוטם, היינו נועצים במומחה יועץ רפואי באשר לאפשרות של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לקרות האוטם גם לאור העובדה שחלפו יומיים מאז האירוע בעבודה עד לקרות האוטם. עולה אם כן שהיו למערער ויכוחים מדי פעם עם עובדים כולל עם הגברת קורנליה וסרמן וכי האירוע האמור עצמו לא היה חריג אם כי הפעם הוא היה יוצא דופן בעוצמתו. יתכן שהאירוע זרז את קרות האוטם. יחד עם זה יש לשים סייג להכרה באירועים כאירועים תאונתיים הגורמים לאוטם שריר הלב על פי חוק הביטוח הלאומי. בחיי העבודה יש עליות ומורדות ביחסים בין אנשים. כאשר מהות העבודה גורמת למתחים בין עובדים מעת לעת, הרי שמתח גדול במקצת אין להכיר בו כאירוע חריג לצורך הכרה בו כתאונה בעבודה. המערער עבד בתפקיד בו היו לו עימותים מדי פעם עם הגברת וסרמן ואחרים. על כן כדין קבע בין הדין האזורי, כי אין להכיר באירוע כאירוע חריג. גם אם העימות הפעם היה חריף מהרגיל, אין לראות בו אירוע חריג לצורך הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה לצורך חוק הביטוח הלאומי. בשקילת מכלול הנסיבות ובהשוואה לויכוחים שהיו למערער בעבודתו הרגילה הרי שהוויכוח לא היה בעוצמה שניתן להגדירה כ"אירוע חריג". על כן יש לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. אירוע חריגויכוח