איחור בהגשת תביעת חוב

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא איחור בהגשת תביעת חוב: מונח לפני ערעור על החלטת הנאמנים לדחות את תביעת החוב שהוגשה על ידי המערערת מבלי לדון בה לגופה בשל איחור שחל בהגשתה לנאמנים. רקע עובדתי ביום 14.2.12 נתן בית משפט זה צו הקפאת הליכים לחברת אם.די.ג'י מדיקל בע"מ (להלן: "החברה") וקבע כי עו"ד טומי מנור ישמש כנאמן לחברה במהלך כל תקופת הקפאת ההליכים לצורך יישומה של תוכנית הבראה. כן נקבע כי "הנאמן יפרסם הודעה בדבר מועד להגשת תביעות מצד נושי החברה. הפרסום יעשה תוך 7 ימים והוכחות לחוב תוגשנה תוך 21 ימים ממועד הפרסום" (פסקה 7 בהחלטה). ביום 17.2.12 פרסם הנאמן הודעה הקוצבת מועד להגשת תביעות חוב עד ליום 9.3.12 . ההודעה פורסמה בשלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בישראל - שני עיתונים בעברית (הארץ וגלובס) ועיתון אחד בערבית (אלאתיחאד). ביום 19.2.12 שלח ב"כ הנאמן מכתב בדואר רשום (עם אישור מסירה), שהתקבל אצל המערערת ביום 22.2.12 (בהתאם לאישור מסירה שצורף כנספח 2 לתגובת הנאמנים לערעור) ואשר כותרתו - "פר"ק 2200-10-11 - אמ.די.ג'י. מדיקל בע"מ (בהקפאת הליכים) - הודעה לספקים". במכתב זה צוין, בין היתר, כי ניתן צו להקפאת הליכים כנגד החברה, כי עו"ד טומי מנור מונה לנאמן בהקפאת ההליכים, כי על המערערת להימנע מביצוע פעולות כלשהן ברכוש החברה, וכי יתכן שבימים הקרובים עשוי הנאמן לפנות למערערת בבקשה לחדש את ההתקשרות עם החברה. בסיפא של המכתב נכתב כדלקמן: "מבלי לגרוע מן האמור לעיל, אם וככל שיש לחברתכם טענה לחוב של החברה, הנכם רשאים להגיש לנאמן תביעת חוב, ערוכה כדין והנתמכת באסמכתאות הדרושות, וזאת תוך 21 יום ממועד קבלת מכתבי זה" (ההדגשה במקור - ב.א.). נוכח לוח הזמנים שנקבע במכתב מיום 19.2.12, נדרשה המערערת להגיש את תביעת החוב לא יאוחר מיום 14.3.12. דא עקא, נשמט מעיני המערערת לוח הזמנים להגשת תביעת החוב אשר נקבע בסעיף האחרון של המכתב. בין הצדדים קיימת מחלוקת מהו התאריך בו הגישה המערערת לנאמנים את תביעת החוב. המערערת טוענת כי תביעת החוב הוגשה על ידה ביום 22.3.12, ואילו הנאמנים טוענים כי תביעת החוב הוגשה ביום 25.3.12. יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי תביעת החוב הוגשה תוך חריגה מלוח הזמנים שנקבע על ידי הנאמנים במכתב מיום 19.2.12 (אורך החריגה - 8 ימים לטענת המערערת, ו- 11 ימים לטענת המערערים). על אף החריגה מלוח הזמנים שנקבע לא ביקשה המערערת, באותה עת, להאריך לה את המועד להגשת תביעת החוב. נימוקיה לכך הם אלה: ראשית, לא היה ברור למערערת באותה עת האם תביעת החוב הוגשה באיחור אם לאו, ולפיכך לא רצתה להגיש בקשה להארכת מועד שתהווה הודאה מצדה בהגשת תביעת החוב באיחור מבלי שיובהר לה מעל לכל ספק כי אכן קיים איחור שכזה; שנית, המערערת סברה כי הנאמנים לא יעמדו על "קוצו של יוד" בכל הנוגע למועדים שנקבעו להגשת תביעת החוב מטעם נושי החברה. ביום 4.4.12 מונה עו"ד א. אקסלרוד כנאמן נוסף לחברה שכבר נמצאה אותה עת בהקפאת הליכים. ביום 21.8.12, כ- 5 חודשים(!) לאחר הגשת תביעת החוב, החליטו הנאמנים על דחיית תביעת החוב עקב האיחור בהגשתה על ידי המערערת. ראוי להדגיש כי תביעת החוב של המערערת מסתכמת בסך של 90,000 $ ארה"ב, ובמועד הגשת הערעור היא הסתכמה בסך של 412,776 ₪ (ראו סעיף 72 בכתב הערעור). ביום 27.8.12 קיבלה המערערת את החלטת הנאמנים בדבר דחיית תביעת החוב. עוד באותו יום הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמה. ביום 9.10.12 דחו הנאמנים גם את בקשת המערערת להארכת מועד. ביום 29.11.12 הסתיים צו הקפאת ההליכים. עם סיומו, הגישו הנאמנים את "דו"ח מס' 2 מטעם הנאמנים ובקשה למתן הוראות" בגדרם נמסר לבית המשפט כי בין בעלת השליטה החדשה לבין הנאמנים ועובדיה לשעבר של החברה הושג הסכם לעניין השבת השליטה בחברה לידי בעלת השליטה החדשה, לעניין בקשות התלויות ועומדות בפני בית המשפט, ולעניין תשלום חובותיה של החברה שאינם בדין קדימה, וכי הסכם זה מוגש לאישורו של בית המשפט במקביל להגשת הדו"ח והבקשה הנ"ל. לא למותר לצייו כי עד כה טרם הוגש הסכם זה לאישורו של בית המשפט. עיקר טענות הצדדים א. טענותיה של המערערת לטענת המערערת, הנאמנים נמנעו מלדון בתביעת החוב שלהם המסתכמת בסכום של 412,776 ₪, מנימוק טכני לחלוטין - איחור קטן של 11 ימים (לכל היותר) בהגשתה. לטענתם, מדובר באיחור שנעשה בתום לב, ונבע מכך שהמכתב מיום 19.2.12 ציין את המועד להגשת תביעת החוב בפסקה האחרונה ובצורה שאינה בולטת. הנאמנים לא העלו כל טענה כנגד תביעת החוב גופא. הנאמנים אף לא העלו כל טענה לפיה האיחור הקצר בהגשתה של תביעת החוב עלול היה לגרום לשינוי "סדרי עולם" בהיקף הנשיה של הנושים, או לכך שצדדים שלישיים יסתמכו על היקף הנשייה בטרם קבלת תביעת החוב של המערערת. המערערת סבורה כי הנאמנים שגו בדחותם את תביעת החוב שלה, תוך שהם אינם מאזנים כנדרש את השיקולים הנוגעים לזכותה המהותית לגבות מהחברה את חובה כלפיה לבין שיקולים פרוצדוראליים פורמליים נוקשים. לטענת המערערת, המועד שנקבע להגשת תביעת חוב הינו מועד שנקבע על פי החלטת בית המשפט מיום 14.2.12 ולא מועד שנקבע בחיקוק. לפיכך, על פי הוראת תקנה 528 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") מוסמך בית המשפט להאריך מועד זה. בנסיבות אלה טוענת המערערת כי מן הראוי היה שהנאמנים יעבירו את הבקשה להארכת מועד לבית המשפט בטרם יחליטו לדחותה על הסף. המערערת מפנה לע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי ואח' ( 29.9.2002), בגדרו נקבע כי גם במקרים בהם המועד נקבע בחיקוק, כגון בסעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980, עדיין עומדת לבית המשפט האפשרות להאריך את המועד, כאשר מתקיימים התנאים הבאים: לא נגרם נזק לאף אחד מהצדדים המעורבים; לא חולק דיבידנד למי מן הנושים; לא נוצר כל נזק כתוצאה מהסתמכות מצד מי מבעלי הדין. המערערת סבורה כי היא עומדת בכל התנאים המפורטים בפרשה זו לעניין הארכת מועד שקבוע בחיקוק, ולפיכך, לטענתה, מקל וחומר ניתן לקבוע שהיא עומדת גם בתנאים להארכת המועד שנקבע בהחלטת בית משפט. המערערת מפנה אל פש"ר 1594/04 (בש"א 21258/04) (מחוזי תל אביב) יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת טלמניע בע"מ ( 18.4.2005), בו נקבע כי אחד השיקולים אשר בית המשפט נדרש לשקול בבואו לדון בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב הינו מידת האיחור בהגשת תביעת החוב ביחס למועד שקצב בית המשפט להגשתה. לטענת המערערת, האיחור שלה בהגשת תביעת החוב הינו של 11 ימים לכל היותר, ולפיכך אין בו כדי להצדיק את דחיית תביעת החוב שהגישה. המערערת מוסיפה וטוענת כי לנאמנים אין כל הסבר מדוע חלפו 150 ימים מהמועד בו הגישה המערערת לנאמנים את תביעת החוב שלה ועד למועד בו דחו הנאמנים את תביעת החוב בשל האיחור שנפל בהגשתה. לטענת המערערת, הליך הגשת תביעת החוב נושא ערעור זה עניינו קביעת זכאות ומתן זכות הצבעה באסיפת הנושים, אך אין לו כל נפקות לעניין הכרעה בדבר החובות הנטענים - כמוגדר בתקנה 24(ג) בתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב - 2002. לפיכך, טוענת המערערת כי לכל היותר ניתן היה לשלול ממנה את זכות ההצבעה באסיפת הנושים, אך לא ניתן היה למנוע ממנה מלהגיש את תביעת החוב באיחור, ולהשתתף בחלוקת הדיבידנדים בין הנושים. בהקשר זה, מציינת המערערת את קביעתו של כב' השופט בנימין ארבל בבש"א (נצרת) 1254/07 שירותי בריאות כללית - מחוז צפון נ' עמק פארם בע"מ בהסדר נושים ( 25.2.2007) ולפיה: " ... כאשר המדובר בהארכות מועד במצב של הקפאת הליכים, הכללים גמישים יותר, מאשר ההלכה הקיימת בענייני פירוק ופשיטת רגל, ויש לגלות יתר התחשבות בנסיבות המקרה. זאת בעיקר כאשר המדובר בתביעת חוב ראשונית, אשר מטרתה רק איתור זכויות הצבעה באסיפות נושים, ועריכת מאזן גבי יכולתה של החברה להבריא עצמה או להגיע להסדר נושים" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). לטענת המערערת, תביעת החוב התקבלה אצל הנאמנים בעת שהקפאת ההליכים הייתה בראשיתה, בטרם נבדקו תביעות החוב, לפני שגובש הסדר חוב ולפני שחולקו דיבידנדים לנושים. לפיכך יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא היו נפגעים באופן משמעותי, אם בכלל, אם הנאמנים היו נעתרים לבקשה להארכת המועד ומקבלים את תביעת החוב. בנוסף לכך טוענת המערערת כי האיחור בהגשת תביעת החוב היה קטן - 11 ימים לכל היותר. לפיכך טוענת המערערת כי על פי ההלכה שנקבעה ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (14) בע"מ (בפירוק) ( 21.8.2012) באשר להגשת תביעות חוב על פי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, נדרשו הנאמנים להצביע על קיומה של הצדקה משמעותית לקבלת החלטה השוללת מהמערערת אפשרות להגיש תביעת חוב. דא עקא, הנאמנים לא הראו, לטענת המערערת, קיומה של הצדקה משמעותית כזו. המערערת מוסיפה וטוענת כי פרשת מלונות רותם עוסקת במועד הקבוע בחיקוק (דהיינו - בפקודת פשיטת הרגל), ומכוח קל וחומר ניתן להאריך מועד שנקבע על ידי בית המשפט, דוגמת המקרה דנן. לטענת המערערת קיימים תקדימים שונים בהחלטות בתי המשפט אשר בגדרם התקבלו תביעות חוב על אף שהוגשו באיחור - וכך צריך לנהוג בית המשפט גם במקרה דנן. לטענת המערערת, הנאמנים שגו בכך שהפרו את החובה לנהוג בחמלה כלפי המערערת, שהינה נושה של החברה, ולמנוע מצב בו כספה יורד לטמיון רק בשל איחור קטן בהגשת תביעת החוב. לטענת המערערת, החלטתם של הנאמנים חורגת ממתחם הסבירות מאחר והם שקלו שיקול אחד בלבד, טכני במהותו (איחור של 11 ימים, לכל היותר, בהגשת תביעת החוב) - והתעלמו מיתר השיקולים הרלבנטיים שאותם היו צריכים לשקול. המערערת סבורה כי בכך אף הפרו הנאמנים את ההלכה שנקבעה בפרשת מלונות רותם אשר לפיה בכדי להכריע בבקשה להארכת מועד על הנאמן להתחשב במכלול הנסיבות, ולהעריך את מידת ההשפעה של קבלת הבקשה על התהליך בכללותו. ביחס לטענה שמעלים הנאמנים לפיה קבלת הערעור תיצור חוסר שוויון בין המערערת לבין נושים אחרים שהגישו תביעות חוב באיחור ותביעות אלו נדחו על ידי הנאמנים - משיבה המערערת כי טענה זו הועלתה על ידי הנאמנים בעלמא וללא פירוט מספיק, וכי כלל לא ברור שאומנם נדחו על ידי הנאמנים תביעות חוב בשל איחור בהגשתן. לפיכך, דינה של טענה זו להידחות. ב. טענותיהם של הנאמנים לטענת הנאמנים, קיימות בפסיקה שתי גישות לעניין הארכת מועד בתביעת חוב - גישה מחמירה לפיה נושה שאיחר בהגשת תביעת החוב מאבד את זכותו לתבוע את חובו, וגישה מקלה לפיה יש לבחון קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, כל זאת - לפי הנסיבות. ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (14) בע"מ (בפירוק) ( 21.8.2012) התייחס בית המשפט לשתי הגישות הנ"ל וקבע כי כאשר מדובר בנושה שלא ידע בפועל אודות מתן הצו ויוחסה לו ידיעה קונסטרוקטיבית - יש להעדיף את הגישה המקלה. מאידך, משנשלחה לנושה הודעה בדבר מתן הצו, "הוא יתקשה מאוד להוכיח כי 'לא יכול היה' להגיש את תביעת החוב במועד וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד" (פסקה 18 בפסק הדין). לפיכך, סבורים הנאמנים כי יש לאבחן את פסקי הדין עליהם נסמכת המערערת מהמקרה דנן. לטענת הנאמנים, במקרים עליהם מסתמכת המערערת בטיעוניה - יוחסה לתובעים ידיעה קונסטרוקטיבית בשל פרסום ההודעה על מתן הצו בעיתונות בלבד, ואילו במקרה דנן מיוחסת למערערת ידיעה פוזיטיבית לאור קבלתו בפועל של המכתב מיום 19.2.12 אשר נשלח ע"י ב"כ הנאמן, בנוסף על פרסום ההודעה בעיתונות. נוכח הבדל זה סבורים הנאמנים כי לא קמה הצדקה לכך שהנאמנים יקלו עם המערערת במקרה הנדון. באשר לבש"א (נצרת) 1254/07 שירותי בריאות כללית - מחוז צפון נ' עמק פארם בע"מ בהסדר נושים ( 25.2.2007): הנאמנים סבורים כי קיימת סיבה נוספת לאבחן את פסק הדין מהמקרה דנן שכן שם דובר במקרה בו החברה לא עמדה בדרישות התקנות בכל האמור לחשיפה מלאה ובתום לב של נושיה, כשנמנעה מלציין את שם הנושה במסמכי הקפאת ההליכים שהגישה. מאידך, נסיבות אלה אינן רלבנטיות למקרה דנן. ביחס לטענתה של המערערת לטעות בתום לב: הנאמנים טוענים כי המערערת ידעה בפועל אודות מתן הצו להקפאת הליכים ולפיכך צריכות היו להתקיים נסיבות נדירות כדי להצדיק הארכת מועד להגשתה של תביעת החוב. לדעת הנאמנים, המערערת לא הראתה קיומן של נסיבות נדירות כאמור. הנאמנים מוסיפים וטוענים כי טעות בשיקול דעת ו/או התרשלות של הנושה או פרקליטיו אינם מהווים טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב. הנאמנים מציינים כי המערערת בחרה, במודע, להימנע מהגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, וזאת - מטעמים שונים שפורטו בערעור. בפועל הגישה המערערת לנאמנים בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב רק ביום 27.8.12, דהיינו - לאחר דחיית תביעת החוב, ולפיכך - אין למערערת להלין אלא על עצמה. בהתייחס לפסקי הדין שאזכרה המערערת בגדרם התקבלו תביעות חוב על אף איחור בהגשתן - סבורים הנאמנים כי פסקי הדין האלה עוסקים בנסיבות שונות מהמקרה דנן, ולפיכך יש לאבחן בין המקרים. הנאמנים מוסיפים וטוענים כי קבלת הערעור תיצור חוסר שוויון בין המערערת לבין נושים אחרים שהגישו תביעות חוב באיחור, ואשר תביעותיהם אלו נדחו על ידי הנאמנים. הנאמנים מציינים את ההלכה לפיה בית המשפט לא יתערב בהחלטתו של הנאמן, זולת במקרה שחרגה ממתחם הסבירות [ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' שושני ( 27.12.2010)]. לדידם, החלטתם לדחות את הוכחת החוב אשר הוגשה ע"י המערערת באחור לא חרגה ממתחם הסבירות, ולפיכך אין עילה להתערב בה. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית הליך הגשת תביעות חוב כנגד חברה המצויה בהקפאת הליכים מוסדר בתקנות 15 ו-21 בתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות החברות"), הקובעות כדלקמן: "15. בכל עת לאחר פתיחת הליכים על פי תקנות אלה, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, לקבוע מועד להגשת תביעות חוב או תביעות לתיקון מרשם בעלי המניות, לפי הענין (להלן - התביעות), ולקבוע את דרך בדיקתן ואישורן של התביעות לשם הצבעה, בהתאם להוראות פרק זה". "21 )א) תביעות יוגשו לבעל תפקיד, בשני עותקים, במועד שקבע לכך בית המשפט. (ב) בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע". (ההדגשה איננה במקור - ב.א.). ביחס לנושה המצוי בפשיטת רגל ובהתייחס לחברה המצויה בפירוק, קובע סעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 כדלקמן: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". (ההדגשה איננה במקור - ב.א.). עיון בסעיפים אלו מלמד כי הליך הגשת תביעות חוב במסגרת הליך פירוק של חברה ובמסגרת הליך הבראה של חברה הינו שונה בנוגע לקביעת המועד להגשת תביעות החוב, אך דומה בנוגע לאפשרות להארכת המועד להגשת תביעות החוב: באשר לקביעת המועד להגשת תביעת החוב: סע' 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל קובע כי המדובר במועד הקבוע בחיקוק - "תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס", להבדיל מתקנה 15 בתקנות החברות הקובעת כי מועד הגשת תביעת החוב יקבע על ידי בית המשפט. באשר לאפשרות להארכת המועד להגשת תביעת חוב: קיים דמיון בין סע' 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל לבין תקנה 21(ב) בתקנות החברות, הקובעים שניהם כי הארכת מועד תינתן במידה ובית המשפט שוכנע שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע. ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (14) בע"מ (בפירוק) ( 21.8.2012) (להלן: "פרשת מלונות רותם") סקר כב' הנשיא א. גרוניס את פסיקת בתי המשפט המחוזיים, ופסק כי קיימות שתי גישות, האחת מקלה והאחרת מחמירה, ביחס לאפשרות להעניק לנושה ארכת מועד להגשת תביעת חוב בהתאם לחריג אשר בסעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל: על פי הגישה המחמירה, ניתן יהיה לאשר הארכת מועד רק במקרים בהם הנושה לא יכול היה, מטעמים אובייקטיביים שאינם תלויים בו, להגיש את תביעת החוב במועד. לגישה זו, הפרסום ברשומות ובעיתונות "מקים חזקה של ידיעה קונסטרוקטיבית של כלל הציבור, והנושים בכללם, אודות הליכי חדלות הפירעון" (פסקה 11). לעומת זאת, על פי הגישה המקלה, "יש לבחון את קיומם של 'טעמים מיוחדים' להארכת מועד בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב. בהתאם לגישה זו אין לקבוע חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים אודות מתן צו הכינוס או הפירוק... גישה זו מיייחסת משקל בלתי מבוטל להתנהגות החייב. לפיכך, כאשר החייב נוהג בחוסר תום לב ואינו מגיש דוח על מצב עסקיו כנדרש או מסתיר את חובו לנושה מסוים עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד" (סעיף 12). יצוין כי במסגרת פסקי הדין שניתנו במסגרת אסכולת הגישה המקלה, מנה כב' הנשיא א. גרוניס גם את פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי ואח' ( 29.9.2002) (להלן: "פרשת בנק איגוד"): "תמיכה מסוימת לגישה המקלה אף ניתן למצוא בפסק דין קצרצר של בית משפט זה בו נקבע, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של אמת על החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים ואי-חלוקת דיבידנד לנושים (ראו ע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי ( 29.9.2002))". כסיכומם של דברים קבע כב' הנשיא גרוניס כדלקמן: "קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך" (סעיף 14) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). מדברים אלה עולה כי על פי ההלכה שנקבעה בפרשת מלונות רותם ניתן לאשר לנושה של חברה המצויה בפירוק הארכת מועד להגשת תביעת חוב מכוח החריג הקבוע בסעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל, במידה ומתקיימים התנאים המצטברים הבאים: הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק; יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. במסגרת תנאי זה, על הנאמן או המפרק "להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך". כך עשה בית המשפט העליון בפרשת בנק איגוד, עת בחן את כלל הנסיבות הרלבנטיות וקבע, לאורן, כי יש מקום להיענות לבקשה וליתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב, בהתאם לחריג אשר בסעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל: "בנסיבות העניין שלפנינו, דהיינו: בשים-לב לכך שאין מחלוקת של-אמת על חובם של המשיבים 2 ו3- למערער; כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים; כי לא חולק עד-כה כל דיווידנד למי מן הנושים; כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי-הדין; כי המערער יכול היה להניח, לכאורה, שהיתה הוכחת חוב; וכי המערער נהג, לכאורה, בתום-לב; בנסיבות אלו כולן אנו סבורים כי יש הצדק להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מצידו. אנו קובעים כי תקופה זו תהא בת חמישה עשר ימים מהיום" ( (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). כב' השופטת ו. אלשייך בפש"ר 1594/04 (בש"א 21258/04) (מחוזי תל אביב) יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של חברת טלמניע בע"מ ( 18.4.2005), דנה בשאלה האם יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב במסגרת הליכי פירוק (ע"פ סעיף 71(ב) בפקודת פשיטת הרגל) גם ביחס לבקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב במסגרת הליכי הקפאת הליכים (ע"פ תקנה 21(ב) בתקנות החברות). מסקנתה של כב' השופטת ו. אלשייך הינה כי: "דומה, כי מכל האמור לעיל, אין ספק כי אין זה ראוי לנקוט בפתרון פורמליסטי ואוטומטי, אשר יאמץ את ההלכה מתחום דיני הפירוק As is לתוך דיני הקפאת ההליכים, תוך התעלמות מן ההבדלים המשמעותיים הקיימים בעניין זה בין ההליכים השונים. אין ספק, כי היקש הינו אפשרי, הן בשל לשונו הדומה של הדין והן לפי הכללים המנחים בהלכת ע"א 3911/01, כספי נ' נס - אולם מן הראוי לעשותו בזהירות, תוך התחשבות בהבדלים, ובמבנה הדינמי והגמיש של הקפאת ההליכים, על איזון האינטרסים המיוחד לה. אין ספק, כי גם על הפתרון, בכל האמור בהארכות מועד, להיות גמיש יותר מאשר ההלכה הקיימת בפירוק ופשיטת רגל, ולגלות יתר התחשבות בנסיבות המקרה. אמנם, יש להדגיש כי גם כאן, מן הראוי ליתן תוקף לרצון המחוקק, אשר הורה אותנו כי עסקינן בחריג; אי לכך, חובה להקפיד שלא להופכו לכלל בדרך של פרשנות מקלה מדי ... " (פסקה 8) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבור כי ניתן להחיל את ההלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת מלונות רותם גם על דיני הקפאת הליכים, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות. בנוגע לתנאי הראשון שנקבע בפרשת מלונות רותם ולפיו "הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק" - אני סבור כי יש להתאים תנאי זה לדיני הקפאת הליכים ולקבוע כי התנאי הינו שהנושה לא ידע בפועל אודות המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעות חוב. זאת נוכח העובדה שלהבדיל מהליך של פירוק אשר במסגרתו מועד הגשת תביעת החוב הינו מועד הקבוע בחוק ("תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס") ולפיכך הינו מועד הידוע לכל נושה שיודע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק - במסגרת הליך של הקפאת הליכים המועד להגשת תביעות החוב אינו קבוע בחיקוק אלא נקבע על ידי בית המשפט, כך שאין די בכך שהנושה מודע לעובדת כניסתה של החברה להקפאת הליכים. לא זו אף זו: תקנה 24(ג) בתקנות החברות קובעת כדלקמן: "החלטת בעל התפקיד בענין תביעת חוב או תביעה לתיקון מרשם בעלי מניות וכן החלטת בית המשפט בהתאם לתקנת משנה (ב) נועדה אך ורק לשם קביעת זכאותו של בעל המניה או הנושה להצביע באסיפות ולא יהיה בה משום הכרעה בדבר החוב או הזכאות להירשם במרשם בעלי המניות". מכאן, שעצם ידיעתו של הנושה על המועד שנקבע להגשת תביעות החוב - אין די בה ככל שהנושה אינו יודע, בנוסף לכך, גם מהי התכלית שלשמה נתבקשו הנושים להגיש את תביעות החוב: האם על מנת לקבוע את זכאותו של הנושה להצביע באסיפת הנושים (כמצוות תקנה 24(ג) בתקנות החברות), או שמא לצורך הכרעה בחוב גופו. ככל שהמועד שהוקצב על ידי בית המשפט נועד לצורך הכרעה בתביעות החוב גופן - יש לציין זאת בהודעה הנמסרת לנושים באופן ברור שאם לא כן עלולים הנושים לסבור, נוכח הוראת תקנה 24(ג) בתקנות החברות, שאי הגשת תביעת החוב במועד תשלול מהם, לכל היותר, את זכאותם להצביע באסיפות, ותו לא. תימוכין לגישתי זו ניתן למצוא אף בפסק דינו של כב' השופט ב. ארבל בבש"א (נצרת) 1254/07 שירותי בריאות כללית - מחוז צפון נ' עמק פארם בע"מ בהסדר נושים ( 25.2.2007) הקובע כדלקמן: "לטעמי, כאשר המדובר בהארכות מועד במצב של הקפאת הליכים, הכללים גמישים יותר, מאשר ההלכה הקיימת בענייני פירוק ופשיטת רגל, ויש לגלות יתר התחשבות בנסיבות המקרה. זאת בעיקר כאשר המדובר בתביעת חוב ראשונית, אשר מטרתה רק איתור זכויות הצבעה באסיפות נושים, ועריכת מאזן גבי יכולתה של החברה להבריא עצמה או להגיע להסדר נושים ... לטעמי אין למנוע מנושה מלהגיש את תביעתו באיחור ולהשתתף בחלוקת דיבידנד שתיעשה לאחר הגשת תביעת החוב על ידו, כל עוד הדבר אינו פוגע ביתר הנושים" (פסקה 14) (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). מן הכלל אל הפרט לנוכח הדברים המפורטים לעיל אפנה לבחון האם בנסיבותיו של המקרה דנן מתקיימים שני התנאים המצטברים אשר נקבעו על ידי בית המשפט העליון בפרשת מלונות רותם כמאפשרים מתן ארכה להגשת תביעת חוב, וכל זאת - תוך התאמת תנאים אלה לתנאים הנדרשים (כפי שהוסבר לעיל) בהליך של הקפאת הליכים. תנאי ראשון - אי ידיעה בפועל של המערערת אודות המועד שהוקצב לתביעת החוב מחד, אין מחלוקת כי הנאמן הודיע על דבר האפשרות להגשת תביעות חוב נגד החברה עד למועד שהוגדר על ידי בית המשפט (9.3.12) הן בהודעה בעיתונות והן במישרין למערערת, במכתב שנשלח אליה באמצעות בדואר רשום ביום 19.2.2 והתקבל אצלה ביום 22.2.12. מאידך, המערערת טוענת שעל אף מכתב זה, נודע לה בפועל על לוח הזמנים שנקבע להגשת תביעות חוב נגד החברה רק ביום 19.3.12, בהמשך לפגישה שערכה עם בא כוחה. לטענתה, לוח הזמנים להגשת תביעות חוב נגד החברה לא היה בולט דיו במכתב הנ"ל שנשלח על ידי הנאמן. אני סבור כי בטענה זו יש ממש. כותרתו של המכתב הינה "הודעה לספקים" - ואין בה כדי לרמז על לוח הזמנים שהוקצב להגשת תביעות חוב כנגד החברה. גם לוח הזמנים שנקבע בהחלטת בית המשפט נכתב בפסקה האחרונה במכתב, בצורה שאינה בולטת דיה בהתייחס לחשיבות הקריטית של הנושא עבור הנושים. לפיכך, ניתן להבין את הסיטואציה בה נמצאו אנשי המערערת, שאינם בעלי ההשכלה המשפטית הרלבנטית, לא הבינו את חשיבותה של הפסקה האחרונה והמובלעת במכתב, ואת לוח הזמנים שהוגדר בה לגבי הגשת תביעות חוב כנגד החברה. לא זו אף זו: בנוסח המכתב נכתב, בהקשר ללוח הזמנים להגשת תביעות חוב, כדלקמן: "מבלי לגרוע מן האמור לעיל, אם וככל שיש לחברתכם טענה לחוב של החברה, הנכם רשאים להגיש לנאמן תביעת חוב, ערוכה כדין והנתמכת באסמכתאות הדרושות, וזאת תוך 21 יום ממועד קבלת מכתבי זה" (ההדגשה במקור - ב.א.). ניתן לראות כי בנוסח זה לא נאמר דבר וחצי דבר על כך שמטרת הגשת תביעת החוב הינה לצורך הכרעה בתביעות החוב לגופן ולפיכך המערערת בהחלט יכולה הייתה להניח, בהתבסס על תקנה 24(ג) בתקנות החברות, כי תביעות החוב עליהן דובר במכתב עניינן קביעת זכאותם של הנושים להצביע באספות הנושים - ולא הכרעה בתביעות החוב לגופן. בנסיבות אלו, נוכח חוסר בהירות הדברים המפורטים במכתב שנשלח אל המערערת ע"י הנאמן - הן בהיבט של אי הדגשה מספקת של לוח הזמנים שנקבע להגשת תביעת החוב, והן בהיבט של אי הבהרה מספקת של התכלית בהגשת תביעת החוב - אני קובע כי בפועל לא נוצרה אצל המערערת המודעות הנדרשת לגבי המועד שהוקצב להגשת תביעת החוב לשם דיון בגוף החוב הנטען ע"י המערערת, ולפיכך יש לראותה כמי ש"לא יכלה" להגיש את תביעת החוב שלה במועד שנקבע. תנאי שני - יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. במקרה דנן תביעת החוב הוגשה באיחור של 11 ימים (לכל היותר) מהמועד שנקבע על פי החלטת בית המשפט. קבלת תביעת החוב בהתחשב באיחור קצר זה, בעת שהליכי חדלות הפירעון של החברה מצויים בתחילת דרכם, בטרם הסתיים הליך בחינת מצבת החובות הלכאורית של החברה, ולמותר לציין - עוד בטרם נבדקו תביעת החוב, גובש הסדר נושים או חלק דיבידנד לנושים - לא הייתה פוגעת כלל ביעילותו ו/או בקידומו של ההליך. ראוי לציין כי במסגרת "הודעה מטעם הנאמן - דו"ח פעילות מס' 1" ציין הנאמן (עוה"ד ט. מנור) בפני בית המשפט כי תביעת החוב של המערערת הוגשה באיחור "לאחר המועד הקובע" (סעיף 15). דא עקא, בפועל בחרו הנאמנים להשהות את תשובתם למערערת כ- 150 ימים בטרם השיבו תשובתם (השלילית) לתביעת החוב. אומנם, אין החוק והתקנות קוצבים לנאמנים לוח זמנים למתן הודעה לנושים בדבר פסלות תביעות החוב שהגישו. יחד עם זאת, טוב היו עושים הנאמנים לו היו מוסרים הודעתם למערערת בשלב מוקדם יותר ומאפשרים לה לפעול כנגדה בשלב מוקדם יותר. מכל מקום, על אף חמשת החודשים שחלפו מיום הגשת תביעת החוב ועד לקבלת תשובתם השלילית של הנאמנים - עודני סבור כי אין במתן ארכת הזמן המבוקשת לשם הגשת תביעת החוב כדי לפגוע באופן משמעותי ביעילות ההליך ובקידומו. בהקשר זה אציין כי עד היום לא גובש הסדר נושים ולא חולק דיבידנד, כך שאין כל מניעה להכליל את תביעת החוב במסגרת מצבת הנשייה של החברה. לא למותר לציין כי אף יתר הנסיבות שהוגדרו בפרשת בנק איגוד כמצדיקות היענות לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מתקיימות בנסיבות העניין: הנאמנים לא חלקו על חובה של החברה למערערת; לא ייגרם נזק למי מן הצדדים המעורבים כתוצאה מקבלת ערעורה של המערערת; לא חולק עד כה דיווידנד למי מן הנושים (כאמור לעיל); לא נוצר נזק כתוצאה מהסתמכות של מי מבין בעלי הדין שהניח כי תביעת החוב לא תתקבל; המערערת הגישה את תביעת החוב באיחור קטן בלבד ונהגה, לכאורה, בתום לב. הלכה היא כי "הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה" [8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' שושני ( 27.12.2010), פסקה 16]. יחד עם זאת, מקריאת כתבי הטענות של הנאמנים עולה כי במקרה דנן נמנעו הנאמנים מלשקול את מלוא השיקולים הרלבנטיים לעניין ולאזן כראוי בין שיקולים אלו, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה [ראו - בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא (4) 1, 33-34 (1997)] והסתפקו בשקילת שיקול עיקרי אחד, דהיינו - בעובדה שתביעת החוב הוגשה באיחור. בכך חרגו הנאמנים ממתחם הסבירות, ולפיכך ראוי כי בית המשפט יורה על תיקון השגגה שנפלה בהחלטתם. סוף דבר דין הערעור להתקבל. הנני מאשר למערערת ארכת הזמן שהתבקשה על ידה לצורך הגשת תביעת החוב לנאמנים, דהיינו - עד למועד בו המציאה בפועל את תביעת החוב לידי הנאמנים. על אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות עשיית צו להוצאות. תביעת חובחוב