מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי ביצוע הפרשות לפנסיה - תביעה ייצוגית: פתיח בפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: החוק). המשיבה - בן בטחון (1989) בע"מ - הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה. המבקש, מר לאון מגיאר, עבד במשיבה כשומר החל מיום 19.4.07 ועד לחודש אוקטובר 2008. המבקש הועסק על בסיס הסכם עבודה אישי בכתב (נספח ב' לתגובת המשיבה, עמ' 1 לפרוטוקול; להלן - הסכם העבודה). ביום 1.1.09 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד המשיבה, במסגרתו תבע תוספת ותק, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה, הפרשי שכר וגמול שעות נוספות, החזר קנסות והפחתות שכר, הוצאות נסיעה, תשלומי אש"ל, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. ביום 25.1.09 הגיש המבקש בקשה לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית, בארבע עילות - אי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים ורכיב פיצויים), תוספת ותק, תשלום אש"ל ודמי חגים. ביום 2.7.09 התקיים דיון בבקשה, בפני מותב בראשות השופטת חנה בן יוסף, ונשמעו חקירותיהם הנגדיות של המבקש כמו גם של העדה מטעם המשיבה. ביום 18.2.10 ביקש המבקש לצמצם את עילות הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, באופן שהבקשה תתייחס לשתי עילות בלבד - תוספת ותק, ופנסיה בסעיף התגמולים. הבקשה התקבלה במסגרת החלטה מיום 11.7.10. ביום 28.10.10 התקבלה החלטת בית הדין (השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר יצחק לורנס) על דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בהתבסס על פסיקתו של בית הדין הארצי בע"ע 425/09 אבישי גולדברגר - אגודת השומרים בע"מ, מיום 3.2.10. על החלטת בית הדין מיום 28.10.10 הוגש ערעור לבית הדין הארצי (ע"ע 42355-11-10). במהלך הדיון בערעור ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים הבאה: "עניין התובענה הייצוגית יוחזר לבית הדין קמא על מנת שיבחן את שאלת התובענה הייצוגית אך ורק בהתייחס לעניין חובת ההפרשה הפנסיונית. בית הדין, על פי נסיבות המקרה, יקבע את ממצאיו העובדתיים לעניין זה ויחליט על פי הדין והפסיקה היש מקום לאישור התובענה הייצוגית. בנוסף לאמור, ישקול בית הדין את החלפת התובע המייצג לרבות עניין מועד החלפתו, ככל שיחליט שיש מקום לכך. לצדדים שמורות טענותיהם לגבי ענייני הסדר זה. בא כוח המערער, שטרם הגיש כתב תובענה ייצוגית, יגישה תוך 30 יום מהיום... לעניין ההוצאות, בית הדין קמא יקח בחשבון בבואו ליתן את פסק דינו את השתלשלות העניינים עד כה". עם החזרת התיק בהתאם להסכמת הצדדים, ולאור פרישתה של השופטת בן יוסף, הועבר הוא לטיפול מותב זה. הצדדים הודיעו כי אין צורך בקיום דיון הוכחות נוסף, והסתפקו בהגשת סיכומים. החלטה זו ניתנת לפיכך על סמך הראיות כפי שעמדו בפני בית הדין טרם ההחלטה מיום 28.10.10, ולאחר עיון בסיכומי הצדדים. בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, העילה היחידה העומדת לדיון בפנינו הינה העילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים. התשתית העובדתית על המשיבה חל, בתקופה הרלוונטית לתובענה שבפנינו, צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה מיום 31.12.73, אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף זה כפי שנחתם בשנת 1972 (להלן: צו ההרחבה). במאמר מוסגר יצוין כי ביום 2.11.08 נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף זה, וביום 14.7.09 הוצא לו צו הרחבה - אך אלו אינם רלוונטיים להליך שבפנינו. המשיבה אינה צד להסכם קיבוצי כלשהו (וראו את הצהרתה בקשר לכך במסגרת ה"הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה", נספח ב' לכתב ההגנה). בתצהיר שצורף לבקשה טען המבקש כי מעולם לא בוצעו בגינו הפרשות או הפקדות כלשהן לקרן פנסיה. בחקירתו הנגדית תיקן זאת, והשיב כי "רק בשלושה חודשים האחרונים, הנתבעת הפקידה עבורי לפנסיה, אולי חודשיים" (עמ' 3). בהמשך החקירה תיקן עצמו פעם נוספת לאחר שהופנה לתלושי שכרו, ואישר כי בוצעו בגינו הפרשות לפנסיה החל מחודש מרץ 2008 ואילך. כאשר נשאל מדוע כתב אחרת בתצהירו, השיב - "יכול להיות שלא ראיתי את הסעיף בתצהיר" (שם). המבקש אישר במהלך חקירתו הנגדית כי עובדה נוספת שנטענה בתצהירו - קבלת שכר מינימום - אינה מדויקת. המבקש אישר עוד בחקירתו הנגדית כי בסיום עבודתו בוצע מולו "גמר חשבון", ובמסגרתו חתם על כתב סילוק (נספח א' לכתב ההגנה). בכתב הסילוק הצהיר, בין היתר, כי הסכום המשולם לו הינו "לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המגיע לי, לרבות הפרשי שכר, הוצאות נסיעות, דמי מחלה, פדיון דמי חופשה והבראה" (להלן: כתב הסילוק). המבקש נשאל מדוע לא הצהיר מיוזמתו על חתימת כתב הסילוק, והשיב כי "המכתב לא היה אצלי, אבל אני מאשר שחתמתי... לא חשבתי שצריך לומר לעו"ד לציין בתצהיר שחתמתי על כתב ויתור" (עמ' 4). גב' רונית פינקלשטיין, סמנכ"לית כספים במשיבה, העידה כי "נוכח השחיקה והתחלופה הגבוהה בענף זה, משך העסקה ממוצע של עובדי שמירה ואבטחה אצל המשיבה הינו עשרה חודשים", ולכן "בחוזה ההעסקה האישי של השומרים מוסכם כי ההסכם הוא לתקופה קצובה שהינה תקופת ניסיון שלא תעלה על 10 חודשים" (סעיף 5 לתצהירה; כן ראו בסעיף 5 להסכם העבודה). באשר להפרשות הפנסיוניות - טענה כי עד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן: צו ההרחבה הכללי), ביצעה המשיבה הפרשות פנסיוניות "לכמות לא מבוטלת של עובדים שסיימו את תקופת הניסיון... בהתאם לשיעורים הקבועים על פי הדין", ולאחר הוצאת צו ההרחבה הכללי - "פועלת המשיבה גם במסגרתו ומבצעת הפרשות לעובדיה בגינם טרם נערך הסדר פנסיוני, בהתאם להוראותיו" (סעיף 18 לתצהירה). גב' פינקלשטיין הגישה כדוגמא "דו"ח הפרשות לקופות גמל בגין השנים 2005 - 2008", ממנו עולה לטענתה כי המשיבה "מפרישה... בגין עובדיה הפרשות לקופות גמל שונות" (שם; נספח ו' לתצהירה). גב' פינקלשטיין הוסיפה כי בהתאם לאמור לעיל, בוצע גם למבקש הסדר פנסיוני החל מחודש מרץ 2008, והדבר עולה מתלושי שכרו. גב' פינקלשטיין התבקשה לצרף מסמך מחברת הביטוח המאשר העברת תשלומים בגין המבקש, והשיבה כי באפשרותה להגישו (עמ' 6 לפרוטוקול) - אך לא עשתה כן בפועל. גב' פינקלשטיין טענה עוד שאינה יכולה לציין מהם אחוזי ההפרשות שבוצעו בגין המבקש, או בגין עובדי המשיבה ככלל (עמ' 7) - הגם שהיא זו שמאשרת באופן אישי את התשלומים לחברות הביטוח מדי חודש, ובודקת כי ההפרשות נכונות. טענות הצדדים המבקש טוען כי המשיבה מחויבת הייתה, מכוח צו ההרחבה וכפי שנקבע בפסקי דין רבים, לבצע בגינו הפרשה לתגמולים בשיעור 6% משכרו מדי חודש. לגישתו, "גם על פי גרסת הנתבעת, כעולה מהנתונים שמסרה ללא כל אסמכתא, עולה כי ההפקדה הפנסיונית זעומה וחסרה יחסית לחבות" (סעיף 10 לסיכומיו המקוריים). לאור זאת, עומדת לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבה - לקבלת מלוא הסכומים שאמורים היו להיות מופרשים בגינו ולחלופין פיצוי בגובה סכומים אלה. המבקש חישב את זכאותו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לקרן הפנסיה (רכיב התגמולים), בסך של 4,223 ₪ (סכום זה לא לוקח בחשבון הפרשות שבוצעו בפועל בגין המבקש). המבקש הדגיש כי לפי פסיקת בתי הדין לעבודה - אין תוקף לכתב סילוק שיש בו ויתור על זכויות מכוח משפט העבודה המגן (דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג 241 (1998); להלן - עניין תנובה). קל וחומר בעניינו, כאשר כתב הסילוק אינו מפורט ואינו כולל התייחסות להפרשות פנסיוניות. המשיבה טוענת את הטענות העיקריות הבאות: למבקש אין עילת תביעה אישית נוכח כתב הסילוק עליו חתם, ואשר המבקש כלל לא ניסה לכפור בתוקפו. למבקש אין עילת תביעה אישית בהתחשב בכך שהועברו בגינו בפועל, תוך כדי תקופת עבודתו, תשלומים להסדר פנסיוני. צו ההרחבה - בכל הנוגע להיבט ההפרשות הפנסיוניות - כלל אינו ניתן לביצוע, וזאת על אף ההנחה אשר שימשה יסוד לפסיקות קודמות. המשיבה טוענת בהקשר זה כי נוסחו של צו ההרחבה עוסק בביצוע הפרשות לפנסיית היסוד של "מבטחים הותיקה", הגם שקרן זו נחסמה בפני מצטרפים חדשים בעקבות החלטת הממשלה מס' 5156 מיום 29.3.95 וכאשר לא ניתן עוד לרכוש זכויות לפנסיית יסוד. לפיכך, הוראה זו של צו ההרחבה הפכה בפועל "לאות מתה", וזאת עד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הכללי בשנת 2008. קיימת שונות ממשית בתשתית העובדתית בין העניין שלפנינו לבין פסקי הדין עליהם מתבסס המבקש, דבר המצדיק קביעה משפטית שונה. כך, ולמשל, להבדיל ממעסיקים אחרים בענף השמירה - המשיבה הפרישה בפועל בגין עובדיה, החל מתום תקופת הניסיון, הפרשות לקופות גמל. הדבר אף מעלה לדיון שאלה משפטית אשר פוגמת ביעילותה של התובענה הייצוגית, והינה "האם הפרשה של 5% לביטוח מנהלים + רכישת כיסוי לאובדן כושר עבודה הינה שוות ערך להפרשת 6% לתגמולים לקרן פנסיה". התביעה אינה מתאימה להידון בדרך של תובענה ייצוגית כיוון שהמשיבה מבצעת הפרשות בגין מרבית עובדיה, "ובהכרח שנוכח האמור נוצרות תתי קבוצות המחייבות בחינה עובדתית פרטנית של מספר שאלות בגין כל עובד ועובד". כך, ובין היתר, יהא צורך לברר האם הועברו בגין כל שומר ושומר דמי גמולים וממתי; לפי אילו שיעורים; והאם כל אחד מהשומרים השלים את תקופת הניסיון, שעומדת לשיטת המשיבה על 24 חודשים. התנהלות המבקש ובא כוחו מעלה חשש סביר כי עניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג בדרך הולמת ובתום לב. המשיבה מדגישה כי המבקש ובא כוחו כלל לא טרחו לברר את העובדות לאשורן טרם הגשת הבקשה, ולו באמצעות פנייה למשיבה. פנייה זו נדרשת לפי הפסיקה כחלק מחובת תום הלב (ע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל - הוט מערכות תקשורת בע"מ, מיום 9.6.11; להלן - עניין אייל). המבקש אף העלים בבקשתו את עובדת חתימתו על כתב הסילוק, והוסיף לכתב התובענה הייצוגית - שהוגש לאחר הדיון בבית הדין הארצי - עילה חדשה של "עשיית עושר ולא במשפט" הגם שאינה נכללת בתביעתו האישית. לחלופין, יש לצמצם את הגדרת הקבוצה ולכלול בה רק עובדי שמירה (להבדיל מעובדי אבטחה), שהועסקו מעבר לתקופת הניסיון ההסכמית - שהינה אינדיבידואלית לכל עובד ולחלופין 24 חודשים (לפי ההסכם הקיבוצי הכללי לתנאי שכר במשק הפרטי מיום 9.1.95). מהקבוצה יש לגרוע את אותם עובדים שנערכו בגינם הסדרי ביטוח פנסיוני, וכן ליצור תתי קבוצות בהתייחס למי שבוטחו בגין חלק מתקופת ההעסקה וכן מי שבוטחו בהסדר חלקי מכוח צו ההרחבה הכללי. המבקש השיב לטיעוני המשיבה, כי את ההלכה בעניין אייל יש לפרש בצמצום על מנת שלא תפגע בתכלית חוק תובענות ייצוגיות. לגישתו, יש להחילה רק בנסיבות בהן לאחר הגשת הבקשה לתובענה ייצוגית מתקנת המשיבה את ההפרה. עוד טוען המבקש, כי הטענות בדבר הגדרת הקבוצה צריכות להתברר במהלך הדיון בתובענה הייצוגית לגופה, כאשר עובד שבוצעו בגינו בפועל הפרשות פנסיוניות לא ייכלל בקבוצה, ולהיפך. המבקש סבור בהקשר זה כי "הפקדה לביטוח מנהלים אינה תחליף לקרן פנסיה" (עס"ק 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל, פד"ע לח 795 (2003)). הכרעה תובענה ייצוגית הינה כלי משפטי ייחודי, במסגרתו "תובע אחד (או מספר תובעים) תובע בשם קבוצה של יחידים בגין פגיעה (בעלת אופי דומה) שכל אחד מבני הקבוצה נפגע מהפרת חובה בעלת אופי זהה כלפיו" (רע"א 4556/94 טצת נ. זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (1996); להלן - עניין טצת). במקום אחר כתבתי, לגבי מהותה של התביעה הייצוגית, את הדברים הבאים: "ביסוד התביעה הייצוגית מונחים שני אינטרסים מרכזיים. הראשון שבהם הינו אינטרס הפרט, אשר לולא הסדר ייחודי זה לא היה מממש את זכותו בשל שוויה הנמוך של תביעתו, עלויות ניהולה או מחסומי תביעה אחרים. האינטרס הנוסף הינו אינטרס הציבור, להביא לאכיפת הדין כמו גם להרתעה מפני הפרתו, תוך יעילות, חיסכון במשאבים ואחידות... התובענה הייצוגית מקדמת לפיכך את זכות הגישה לערכאות המשפטיות, בעיקר של סוגי אוכלוסיות המתקשים לפנות אליהן כיחידים (סעיף 1 לחוק). בצד יתרונותיה של התובענה הייצוגית, הכיר המחוקק גם בסכנות הנובעות ממנה, והציב משוכות שונות בדרכם של תובעים המבקשים לברר את תביעתם בדרך של תובענה ייצוגית. בשלב בירור הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית על בית הדין לבחון לפיכך אם התביעה עומדת בתנאים להגשת תובענה ייצוגית, כפי שנקבעו על ידי המחוקק במסגרת חוק תובענות ייצוגיות וכפי שפורשו בהלכה הפסוקה" (ע"ע 6540-10-10 יבגני גולוב - אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ, מיום 12.1.12; להלן - עניין גולוב; כן ראו את החלטתנו ב-עב' (ת"א) 12694/08 בוריס רדידה - סומך אבטחה בע"מ, מיום 16.9.12; להרחבה בדבר תכלית החוק ראו את ע"ע 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, מיום 3.1.11, להלן: עניין וירון; ע"ע 633/08 ארז אפרים - גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, מיום 11.1.11, להלן: עניין אפרים; ע"ע 67/10 יבטח בע"מ - ארז חבושה, מיום 14.3.12; להלן - עניין חבושה; ע"ע 132/10 אילן בוסקילה - סער בטחון בע"מ, מיום 3.9.12). לצורך אישור תביעה כתובענה ייצוגית על המבקש לעמוד אם כך במשוכות כפי שנקבעו על ידי המחוקק, והן: יש לבדוק אם התביעה כלולה בתוספת השנייה לחוק, או "בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" (סעיף 3(א) לחוק). בעניינו מתקיים תנאי זה (והמשיבה לא ניסתה לחלוק על כך), בהתבסס על סעיף 10 לתוספת השנייה הקובע כי ניתן לאשר תובענה ייצוגית כאשר התביעה הינה "בעילה אשר לבית דין אזורי הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים...". יש לבדוק אם עומדת למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה (סעיף 4 לחוק). בפסיקה נקבע כי "על התובע לשכנע את בית הדין במידת הסבירות הראויה, ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד, שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת וכי סיכוייו טובים להצליח בה" (עניין וירון). יש לבדוק אם מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 8 לחוק, ומצדיקים לנהל את תביעתו של המבקש - או חלקה - כתובענה ייצוגית. במסגרת זו יש לוודא כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה", כי "יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה", כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין" וכי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בדרך הולמת" ו"בתום לב". טרם דיון פרטני בכל אחד מהתנאים נציין, כי בהלכה הפסוקה חלו שינויים משמעותיים מאז שניתנה החלטת בית הדין מיום 26.10.08, וניתנו החלטות רבות המאשרות הגשת תובענות ייצוגיות בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים כנגד חברות שמירה (ראו למשל את עניין וירון; ע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ - סיגל בן שלמה, מיום 29.3.11; להלן - עניין בן שלמה; עניין גולוב; וכן בג"צ 2023/10 גולדברגר נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 14.2.11). האם עמד המבקש בנטל להוכיח עילת תביעה אישית? כאמור לעיל, אמת המידה שנקבעה בהלכה הפסוקה הינה קיומן של ראיות לכאורה לעילת תביעה אישית וזאת "במידת הסבירות הראויה" (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312 (1997)). היינו, "אמת המידה הינה מחמירה יותר בהשוואה לתובע המבקש למנוע את סילוק תביעתו על הסף, ובדיקתה נעשית על סמך ראיות לכאורה ולא בהתבסס על כתב התביעה בלבד. זאת, כבדיקה מקדמית בלבד, להבדיל מדיון ענייני בתובענה לגופה" (עניין גולוב; כן ראו בעניין אפרים). העילה היחידה שנותרה להכרעתנו - אי העברת הפרשות פנסיוניות ברכיב התגמולים - מתבססת על סעיף י"ב לצו ההרחבה, אשר קובע את החבות בביצוע הפרשות לפנסיה בשיעורים הבאים: "פיצויים לעובדים חודשיים - 8.33% מהשכר היומי המלא, פיצויים לעובדים יומיים - 4% מהשכר היומי המלא, פנסיה ותגמולים - 5% מהשכר היומי המלא" (במאמר מוסגר נציין כי במסגרת ההסכם הקיבוצי החדש משנת 2008 קיים הסדר שונה בהקשר זה). בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, הוגדלו תשלומי המעסיקים לפנסיה ברכיב התגמולים לשיעור של 6% (ע"ע 420/06 ליאוניד קוגן - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, מיום 6.5.07; עניין חבושה). המשיבה טענה כי סעיף י"ב לצו ההרחבה הפך ל"אות מתה", נוכח הפניית הצדדים במסגרת צו ההרחבה לביצוע הפרשות ב"מבטחים" דווקא, ונוכח העדר האפשרות לבצע הפרשות לקרן פנסיה ותיקה החל משנת 1995. טענה זו תתברר במהלך הדיון בתובענה הייצוגית; בשלב זה די אם נציין כי הטענה מנוגדת באופן חזיתי להלכה הפסוקה, שאישרה את החובה בביצוע הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה וזאת לכל קרן פנסיה מקיפה. בנוסף, ולכאורה, גם אם ביצוע ההפרשות בהתאם ללשונו המקורית של צו ההרחבה הפך בלתי מעשי בשלב מסוים (ואיננו קובעים כך) - אין בכך כדי לפגוע בזכות מהותית של העובדים, והיה על המשיבה לבצעה תוך "ביצוע בקירוב" (ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ, מיום 22.8.10). סעיף ד' לצו ההרחבה קובע כי כל עובד בענף השמירה מתקבל לעבודה לתקופת ניסיון של ששה חודשים, כאשר "עובד שעבר את תקופת הניסיון, ייחשב כעובד קבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה, הזכויות והחובות הקבועים בהסכם זה מיום כניסתו לעבודה". הזכאות לביצוע הפרשות לפנסיה מתייחסת לפיכך, ככלל, לעובדי המשיבה אשר הועסקו בה לפחות שישה חודשים. המשיבה אמנם טענה בהקשר זה כי תקופת ה"ניסיון" לגבי עובדיה עומדת על עשרה חודשים, אך גם אם ניתן היה לפרש את הסכם העבודה כקובע זאת (ואיננו קובעים מסמרות בקשר לכך בשלב זה) - לא ניתן להתנות לרעת העובדים על ההסדר הקבוע בצו ההרחבה. עוד טענה המשיבה כי תקופת הניסיון הוארכה ל - 24 חודשים במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי לתנאי שכר במשק הפרטי מיום 9.1.95, אך טענה זו כבר נדחתה בפסיקה (החלטת השופט אילן איטח ב-עב' (ת"א) 6918/09 מיכל בן דוד - אחים עובדיה שירותי ניקיון ושמירה בע"מ, מיום 5.9.12; להלן - עניין אחים עובדיה). ממילא, המבקש עבד תקופה העולה על 10 חודשים, כך שהשלים גם את תקופת הניסיון הנטענת על ידי המשיבה והיה זכאי לביצוע ההפרשות לזכותו רטרואקטיבית ממועד תחילת עבודתו. המשיבה טענה עוד כי למבקש אין עילת תביעה אישית כיוון שחתם בסיום עבודתו על כתב הסילוק. טענה זו אינה מקובלת עלינו. עיון בכתב הסילוק מלמד כי נחתם כנגד "גמר חשבון" שבוצע מול המבקש בכל הנוגע לזכויותיו לדמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות נסיעה בלבד. המסמך לא כולל אזכור כלשהו של הזכאות לביצוע הפרשות פנסיוניות, והמבקש לא קיבל דבר כנגד "ויתורו" (שהיה לכאורה בלתי מודע) על זכות זו. לאור זאת, ובהתאם להלכה הפסוקה לפיה "רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן יינתן משקל לחתימת כתב הויתור" (עניין תנובה) - שוכנענו כי עילת תביעתו של המבקש בכל הנוגע להפרשות פנסיוניות אינה נחלשת בשל קיומו של כתב הויתור (כן ראו את דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3). המשיבה טענה עוד כי למבקש אין עילת תביעה אישית שכן בוצעו בגינו בפועל הפרשות פנסיוניות בחלק מתקופת עבודתו. המשיבה צירפה, לצורך הוכחת טענתה זו, את תלושי שכרו של המבקש, מהם עולה כי החל מחודש מרץ 2008 בוצעו בגינו ניכויים חודשיים לחברת "הראל". עם זאת, המשיבה לא הגישה אישור כלשהו מחברת הביטוח בדבר מהותה של הפוליסה אליה בוצעו ההפרשות או בדבר שיעור ההפרשות. גב' פינקלשטיין בחקירתה - על אף היותה סמנכ"לית הכספים של המשיבה, ועל אף שהעידה כי הינה מאשרת באופן אישי את הסכומים המועברים לחברת הביטוח - אף סירבה לציין מהם שיעורי ההפרשות בטענה כי נתון זה אינו ידוע לה. עיון בתלושי שכרו של המבקש מעלה כי בחודשים מרץ - אוקטובר 2008 בוצעו בגינו ניכויים לחברת "הראל" בשיעור של 0.833% (לערך) משכרו - היינו השיעור הקבוע, נכון לשנת 2008, בצו ההרחבה הכללי, שהינו נמוך משמעותית מהשיעור הקבוע בצו ההרחבה של ענף השמירה והאבטחה. גם במהלך הדיון בבית הדין הארצי הודה ב"כ המשיבה כי הניכוי משכרו של המבקש בוצע לפי צו ההרחבה הכללי (עמ' 1 לפרוטוקול). המשיבה אמנם טענה כי גם טרם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הכללי ביצעה הפרשות פנסיוניות לעובדים שעברו תקופת עבודה בת 10 חודשים, אך טענותיה בקשר לכך היו כוללניות ובלתי מפורטות ולא הוכחו - נכון לשלב זה - בכל דרך. כל שהוגש על ידי המשיבה הוא מסמך (נספח ו' לתצהיר גב' פינקלשטיין) אשר לא ברור כיצד הופק ועל ידי מי, וביחס לשנים 2007-2008 אף כלל לא מתייחס לשמה של המשיבה. המסמך כולל רשימה ארוכה של כ - 20 קופות וקרנות, חלקן קרנות השתלמות, אך לא ברור מיהם העובדים שבוצעו בגינם הפרשות לקופות וקרנות אלו ובאילו שיעורים. ראוי לציין בהקשר זה כי לפי תצהירה של גב' פינקלשטיין, רק 205 מתוך 873 עובדי המשיבה הינם שומרים - מבלי שהובאה כל ראיה כי ההפרשות המפורטות בנספח ו' רלוונטיות לקבוצה זו. נזכיר, כי המבקש עצמו עבר את תקופת ה"ניסיון" הנטענת בת עשרת החודשים ולמרות זאת בוצעו בגינו הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה הכללי בלבד - ולא בשיעורים גבוהים יותר. המבקש אף טען - ונכון לשלב זה לא נסתר - כי הנתונים העולים מנספח ו' מלמדים כי שיעור ההפקדה לתגמולים עמד על 0.29% - 0.36% מהשכר בלבד, במקום 6% כפי שנדרש בצו ההרחבה. המשיבה טענה עוד כי המבקש עבד תקופה קצרה יחסית, ולכן אינו יכול לתבוע בשם קבוצת המעוניינים הנטענת על ידו. טענה זו כבר נדחתה בהלכה הפסוקה, ונקבע כי "בעובדה זו אין כדי למנוע מהעובדת את הזכות לייצג את כל חברי הקבוצה מקום בו הוכח שקיימת לה עילת תביעה אישית בגין אי ביצוע הפרשות לקופת תגמולים במהלך תקופת עבודתה" (עניין בן שלמה; כן ראו בעניין אפרים). נוכח כל האמור לעיל אנו קובעים כי המבקש הוכיח, במידת הסבירות הנדרשת, קיומה של עילת תביעה אישית בכל הנוגע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים (להחלטה לפיה קיימת עילת תביעה אישית המצדיקה אישור תובענה ייצוגית גם כאשר בוצעו הפרשות פנסיוניות חלקיות ראו למשל את החלטת השופט איטח בעניין אחים עובדיה). אין בכך כדי למנוע מהמשיבה לנסות ולהוכיח, תוך כדי הדיון בתובענה הייצוגית לגופה, את דרך ביצוע ההפרשות על ידה ובאילו שיעורים. אף אין באמור לעיל כדי למנוע מהמשיבה להעלות - במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית - את טענתה המשפטית לפיה "הפרשה של 5% לביטוח מנהלים + רכישת כיסוי לאובדן כושר עבודה (ככל שתוכיח כי אכן נעשו על ידה הפרשות כאלה - ס.ד.מ) הינה שוות ערך להפרשת 6% לתגמולים לקרן פנסיה". האם עמד המבקש בנטל להוכיח את התקיימות תנאי סעיף 8 לחוק? באשר לתנאי המחייב קיומן של "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" נקבע בהלכה הפסוקה, כי "די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות" (עניין וירון; כן ראו בעניין טצת), ואין צורך בקיומה של זהות מוחלטת בין השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה. מקובלת עלינו בהקשר זה טענת המבקש כי דרישה של זהות מוחלטת, והעדר מוחלט של מחלוקות "ספציפיות" שאינן "משותפות", עלולה להביא לסיכול תכלית החוק, שכן באופן טבעי - כאשר עסקינן בקבוצה גדולה של תובעים - עשויות להתעורר מחלוקות עובדתיות נוספות שאינן "משותפות" לכל חברי הקבוצה. השאלה הינה לפיכך שאלה של עיקר וטפל, ועד כמה ניתן לדון במחלוקות ה"ספציפיות" בעזרת המנגנון הקבוע בסעיף 20 לחוק. בעניין שלפנינו, שוכנענו כי קיימות "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" בהתייחס לעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה ברכיב התגמולים, והדבר כבר נקבע בנסיבות דומות בהלכה הפסוקה (עניין וירון; עניין בן שלמה; עניין גולוב). בהקשר זה נדגיש כי גם אם לחלק (לא ידוע) מחברי הקבוצה בוצעו בפועל הפרשות פנסיוניות חלקיות - אין מדובר בשונות משמעותית. ניתן לחשב את הסעד הכספי - 6% מהשכר - בהתאם לדרישות צו ההרחבה, ולנכות את ההפרשה שבוצעה בפועל (ככל שבוצעה), כאשר כל הנתונים הדרושים ממילא מצויים בתלושי השכר או במערכות השכר של המשיבה. מטעם זה אף אין צורך לחלק את חברי הקבוצה, לפחות בשלב הנוכחי, ל"תתי קבוצות". המשיבה טענה כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג בדרך הולמת ובתום לב על ידי המבקש ובאי כוחו, והדגישה במסגרת טיעוניה את הסתרתן של עובדות רלוונטיות (דוגמת החתימה על כתב הסילוק וביצוע הפרשות פנסיוניות בפועל) במסגרת הבקשה. בהקשר זה צודקת המשיבה, כי היה על המבקש למסור את כל הנתונים הרלוונטיים, כאשר לא עשה זאת בפועל (כמפורט בסעיפים 11 ו - 12 לעיל) ללא כל סיבה מוצדקת. עוד מקובלת עלינו עמדת המשיבה, כי תובע המגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית מחויב בחובת תום לב מוגברת, ועליו לכלול בבקשתו את כל הנתונים הידועים לו כהווייתם (וראו בקשר לכך בעניין אייל). על אף האמור לעיל, שוכנענו כי בנסיבותיו של מקרה זה אין למנוע את קבלת הבקשה רק בשל התנהלות זו של התובע המייצג, שכן כנגדה עומדת התכלית לאפשר לקבוצה הרלוונטית - שהינה קבוצת עובדים מוחלשת שפעמים רבות אינה מודעת לזכויותיה - את הזכויות הפנסיוניות המגיעות לה. הסתרת העובדות הרלוונטיות מצד המבקש תבוא לידי ביטוי, לפיכך, בעת פסיקת ההוצאות. המשיבה טענה, בנוסף, כי המבקש לא עמד בדרישה שנקבעה בעניין אייל - ולא פנה אליה טרם הגשת הבקשה. עם זאת, הבקשה בענייננו הוגשה זמן רב טרם ההלכה שנקבעה בעניין אייל, וממילא אין בה כדי ללמד על חוסר תום לב מצד המבקש בעת הגשת בקשתו (וראו גם את עניין חבושה ועניין גולוב בקשר לכך). עוד טענה המשיבה כי המבקש הוסיף לכתב התובענה הייצוגית, כפי שהוגש על ידו לאחר הדיון בבית הדין הארצי - עילה חדשה, שלא הוזכרה על ידו עד אז ואשר לא קיבל רשות להוסיפה - של "עשיית עושר ולא במשפט". עיון ב"כתב התובענה הייצוגית" כפי שהוגש על ידי המבקש מעלה כי אין מדובר בעילה חדשה אלא בדרישתו מהנתבעת "לקיים את צו ההרחבה, ולשלם לכל אחד מחברי הקבוצה את סכומי ההפקדה כפי שהיו צריכים להיות משולמים לקרן הפנסיה בשיעור של 6% מהשכר הכולל, בגין הפקדת המעסיק לתגמולים" (סעיף 5.1). לחלופין, התבקש תשלום "הסכום שהיה אמור להיות מופקד בתקופה הקובעת כאמור, כפיצוי על כך שהנתבעת לא הפקידה עבורם סכומים אלה" (סעיף 5.2), ולחלופין - וזהו הסעיף שהתווסף - "להשיב לחברי הקבוצה את הסכום שהיה אמור להיות מופקד בתקופה הקובעת, כאמור, בגין עשיית עושר ולא במשפט" (סעיף 5.3). כיוון שמדובר בהוספת טענה משפטית שאין בה כדי לשנות את העילה - אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לרכיב התגמולים מכוח צו ההרחבה - או את הסעד הנדרש בגינה, לא מצאנו כי יש בהוספתה משום חוסר תום לב מצד המבקש המצדיק את דחיית הבקשה לתובענה ייצוגית. ב"כ המבקש ביקש - לשם הזהירות - כי אם ימצא בית הדין כי התקיימו התנאים לאישור התובענה הייצוגית אך לא התקיימו התנאים לגבי התובע המייצג, כי אז יאשר את התובענה הייצוגית ויורה על החלפת התובע המייצג כאמור בסעיף 8(ג)(2) לחוק. שקלנו אפשרות זו, אך לא מצאנו טעם ממשי בהחלפתו של התובע המייצג. נוכח כל האמור לעיל, כאשר לא הייתה מחלוקת ממשית כי מתקיימים שאר התנאים הנקובים בסעיף 8 לחוק ובהלכה הפסוקה, וכאשר תובענה ייצוגית הינה "כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויותיהם של עובדים... תוך הגברת המודעות לעצם הזכאות" (עניין וירון) - שוכנענו כי תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת בנסיבות העניין, וכי יש לאשרה. סוף דבר - הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בכל הנוגע לעילת אי ביצוע הפרשות פנסיוניות מכוח צו ההרחבה ברכיב התגמולים, מתקבלת. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית הינה עובדי המשיבה בתפקידי שמירה ואבטחה אשר הועסקו בה משך למעלה משישה חודשים, בשבע השנים - או בחלק משבע השנים - שקדמו ליום הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (25.1.09), ולא הופרשו עבורם לקרן פנסיה מלוא הסכומים הנדרשים לרכיב התגמולים מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. עילת התביעה בתובענה הייצוגית הינה אי ביצוע הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים) מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה. הסעד הנתבע הינו פיצוי בשיעור ההפרשות שהיו אמורות להיות מועברות לקרן הפנסיה (רכיב תגמולים), בשיעור של 6% מהשכר החודשי לכל אחד מחברי הקבוצה, לגבי כל תקופת העבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה ותנאי הזכאות הנקובים בו. התובע המייצג הינו המבקש - מר לאון מגיאר. באי כוח הקבוצה יהיו עוה"ד גל גורודיסקי ורם גורודיסקי. באי כוח המבקש יודיעו על החלטה זו למנהל בתי המשפט (סעיף 14(ב) לחוק), וכן לממונה הראשי על יחסי העבודה (סעיף 3 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע - 2010), תוך 21 יום. באי כוח המבקש ידאגו לפרסום הודעה לחברי הקבוצה על החלטה זו, בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק, וזאת לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעה וכאשר המשיבה היא שתשא בעלות הפרסום. בקשה לאישור נוסח ההודעה תוגש תוך 21 יום. כתב הגנה יוגש תוך 45 יום. קדם משפט בתובענה הייצוגית, וכן קדם משפט בשאר רכיבי תביעתו האינדיבידואלית של המבקש, יתקיים ביום 15.1.13 בשעה 14.00. בהתחשב בהסתרתן של עובדות רלוונטיות על ידי המבקש במסגרת בקשתו, בשלב זה לא ניתן צו להוצאות. הפרשה לפנסיהפנסיהתביעה ייצוגית