מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אדם המתגורר בחו''ל - פיצויים בגין מוות בתאונת דרכים: מבוא   ביום 6.5.05 מצא המנוח ז"ל (להלן:"המנוח") יליד 5.9.60, את מותו בתאונת דרכים (להלן:"התאונה") כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התביעה שבפניי היא תביעת התובעים והיורשים לפיצויים מכוח החוק, לרבות בגין "השנים האבודות". תיק זה הועבר לטיפולי ממותב אחר אשר קבע, ביום 18.7.10, כי בהיעדר כל הודעה אחרת מטעם הנתבעים לא קיימת כל מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. לפיכך, נסבה המחלוקת שבפניי בשאלת הנזק בלבד. המנוח הותיר אחריו שני ילדים: התובעת 2, ילידת 23.6.97 (במועד התאונה כמו גם כיום - קטינה) התובע 3 יליד 11.3.00 (במועד התאונה כמו גם כיום - קטין). אין מחלוקת כי בהתאם לצו הירושה ש הוצא,התובעים 2 ו-3 הם יורשיו היחידים והבלעדיים של המנוח, ולאור היותם קטינים הם נחשבים גם לתלויים בו. (להלן:"התובעים"; "הקטינים"; "התובע"; "התובעת"). עוד אין מחלוקת כי המנוח ואימם של התובעים היו במועד התאונה גרושים ובעלי חזקה משותפת על הקטינים ואילו לאחר פטירת המנוח קיבלה אימם (להלן: "לינדה") חזקה מלאה עליהם.            4.         בעת קרות התאונה שהה המנוח בארץ כתייר, כאשר מרכז חייו וחיי התובעים היה בהולנד. 5.          מטעם התובעים העידה לינדה וכן הוגש תיק מוצגים. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אך הוגש תיק מוצגים שכלל שאלונים ותצהירי תשובות לשאלונים (נ/1).   השאלות שבמחלוקת   6.         ארבע שאלות הן במחלוקת: א.         מהו בסיס שכרו החודשי של המנוח אותו יש להביא בחשבון בעת קביעת הפיצוי (שכר עבודה; הטבות סוציאליות לרבות פנסיה) והאם יש לנכות את דמי המזונות החודשיים ששילם המנוח מבסיס שכרו החודשי.   ב. האם זכאים התובעים גם לפיצוי בגין אובדן פנסיה ב'שנים האבודות'. ג.         האם זכאים התובעים לאובדן שירותי אב, הוצאות קבורה, אבלות ומצבה.               ד.         מהם הניכויים שזכאית הנתבעת לנכות מהפיצוי לו זכאים התובעים, אם בכלל. 7.         נדון בשאלות אלה אחת לאחת. מהו בסיס שכרו של המנוח אותו יש להביא בחשבון בעת קביעת הפיצוי. טענות התובעים 8. א.      הכנסתו החודשית של המנוח, כך על פי תלושי השכר שצורפו, עומדת על 3,208 אירו. ב. מהסך הנ"ל יש להפחית מס כנהוג בישראל וזאת מכוח הלכת חזקת 'שוויון הדינים'.               ג.        מאחר ועל פי דיני הנזיקין הכלל הבסיסי הוא השבת המצב לקדמותו, יש לבצע את חישוב הפיצוי המגיע לתובעים בהתאם לשערו היציג של האירו במועד התאונה ולהצמידו להיום.   טענות הנתבעת   9. א.         לא צורפו נתוני שכר מהם ניתן ללמוד מה היה שכרו של המנוח עובר לתאונה. כל שהתובעים צרפו הם תלושי שכר בשפה ההולנדית ללא כל תרגום כדין. גם התרגום שהוצג הינו חלקי ומתייחס רק לחלק מהמונחים המופיעים בתלושי השכר שצורפו. במצב דברים זה הרי שהתובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו מה היה שכרו החודשי של המנוח עובר לתאונה. ב. בכל מקרה ולחלופין בלבד - מוסכם כי שכרו החודשי עמד על 3,208 אירו ברוטו, כאשר על פי הלכת חזקת 'שוויון הדינים' אליו כיונו התובעים, יש להפחית מסכום זה מס בשיעור של 25% [סעיף 21 לסיכומי הנתבעת].   ג.         באשר לאופן חישוב הפיצוי - יש לבצע המרה של השכר בהתאם לערך האירו במועד כתיבת פסק הדין ולא כנטען על ידי התובעים. דיון : 10. נתוני ההשתכרות של המנוח צורפו לתצהירה של לינדה. 11.       בפתח ישיבת ההוכחות התנגדו הנתבעים להגשת תלושי השכר: "באשר לתלושי השכר שצרפה התובעת 3 לתצהירה, התלושים הללו לא מתורגמים במלואם. נספח ה' שמהווה לכאורה תרגום של נספח ד', אין בו כדי להוות תרגום נאמן ומלא של תלושי השכר והמונחים המופיעים בו ולכן אני מתנגד לאופן שבו הם הוגשו:.(עמ' 5 לפרוטוקול) [הערה: לינדה אינה תובעת בעצמה אלא כאפוטרופסית של התובעים] מנגד טענו התובעים כי אין לקבל את ההתנגדות שכן בהתאם להחלטות קודמות שניתנו על ידי המותב הקודם, המועדים להעלות התנגדויות כגון אלה, חלפו עברו זה מכבר. עיון בהחלטת המותב הקודם בדבר הגשת הראיות מלמד כי נפלה שגגה מלפני התובעים. לא ניתנה כל הוראה באשר לאופן או למועד שבו יש להתנגד למסמכים (ראו החלטת כב' הש' וולצקי בפרוטוקול ישיבת יום 2.9.09). משכך יש לדון בטענת הנתבעת לגופא. עיון בתלושי השכר - נספחים ד' וה' לתצהירה של לינדה - מלמד כי לכאורה יש טעם בטענת הנתבעת. התלושים שצורפו הינם בשפה ההולנדית ולא הוצג כל תרגום שלהם. כל שצורף הוא מסמך בשפה האנגלית, שלא ברור מי ערך אותו, ובו מפורטים מספר מונחים המופיעים בתלוש השכר ולצידם, ככל הנראה, משמעות מונחים אלה בשפה האנגלית. זאת ותו לא. יחד עם זאת, קבלת טענה זו של הנתבעת משמעה קביעה כי התובעים לא הוכיחו את שיעור השתכרותו החודשי של המנוח ולפיכך דין תביעתם, לפחות בכל הקשור לפיצוי לו הם זכאים בגין "השנים האבודות" להדחות. לאחר ששקלתי בדבר אני סבורה כי איזון נכון של האינטרסים ושיקולי צדק מלמדים שאין לקבל את טענתה זו של הנתבעת. אין חולק כי המנוח אכן מצא את מותו בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד תוך שהוא משאיר אחריו שני יתומים קטינים, הם התובעים. בנוסף, עדותה של לינדה לפיה המנוח עבד והשתכר לפני התאונה לא נסתרה. עוד לא נסתרה הטענה כי תלושי השכר שצורפו לתצהירה של לינדה הם תלושי השכר של המנוח. המחלוקת היחידה באשר לתלושי השכר הייתה מהו שכרו החודשי של המנוח עפ"י אותם תלושים. 12.        לאור האמור אני קובעת כי תלושי השכר של המנוח שצורפו לתצהירה של לינדה קבילים ומהווים חלק מראיות התובעים.   13.        כעת כל שעלי לקבוע הוא את בסיס שכרו של המנוח, עפ"י אותם תלושי שכר. 14.     כאמור מסיכומי הצדדים עולה כי גם התובעים וגם הנתבעת מסכימים שעפ"י תלושי השכר שהוצגו, שכרו החודשי של המנוח עמד על 3,208 אירו (ברוטו). הצדדים גם מסכימים כי בהתאם להלכת חזקת 'שוויון הדינים' יש לנכות מס בשיעור 25%. יוצא אפוא כי שכרו הממוצע נטו של המנוח עובר לתאונה עמד על 2,406 אירו.   המרת בסיס השכר מאירו לשקל - מתי? 15.      באשר למועד המרת שכרו החודשי של המנוח, כפי שציינתי וקבעתי בפרשה המקבילה בין אותם באי כוח צדדים, במסגרת ת.א. 44689/07, אני סבורה כי הדין עם התובעים, היינו שהמועד הנכון להמרת שכרו של המנוח הינו מועד הפטירה. מכאן שיש להצמיד את השכר ממועד הפטירה ועד היום, כאשר לתשלומי העבר יש גם להוסיף ריבית מאמצע התקופה. 16. אני קובעת אפוא, כי שכרו של המנוח יומר לשקלים כערכם במועד התאונה וישוערך ממועד התאונה ועד למועד מתן פס"ד. דמי המזונות - האם יש לנכות אותם משכרו החודשי של המנוח? 17.         לטענת הנתבעת יש לנכות מבסיס שכרו החודשי של המנוח את הסך של 440 אירו אותו שילם המנוח מידי חודש - כדמי מזונות לתובעים. התובעים מאידך טוענים כי אין לנכות את הסך הנ"ל שכן עם פטירת המנוח הופסק התשלום החודשי הנ"ל ובכך בעצם נגרם להם הפסד. 18. לאחר ששקלתי טענות הצדדים אלה מול אלה לא ראיתי לקבלת טענת הנתבעת ואני קובעת כי אין לנכות מבסיס שכרו החודשי של המנוח את דמי המזונות. אין מדובר בתלויים אחרים מן התובעים שלהם מחויב היה המנוח במזונות. גם אם על פי הסכם/פסק דין או דין חויב המנוח לשלם מזונות בסכום הנ"ל, עדיין לא הובאו כל ראיות שיהיה בהם כדי להביא לסטייה משיטת "הידות". ומה ביחס לגיל פרישה, לתשלומי פנסיה והטבות סוציאליות אחרות ? 19.     בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה התובעים לא השכילו להוכיח כי המנוח היה חבר בקרן פנסיה ו/או כי היה זכאי לפנסיה בכלל ובאיזה שיעור בפרט. עדותה של לינדה בעניין זה היא בבחינת עדות יחידה שיש להחיל עליה את סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן:"הפקודה") לפיו באין סיוע לעדות של תובע יחיד, חייב בית המשפט לפרט "מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" [ראה: י. קדמי על הראיות (דיונון,1991, חלק 1) 131-142; ע"א (ת.א) 147/84 ברגר ואח' נ. זכאי פס"מ תשמ"ה(א); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק פד"י כז'(1)(771); ע"א 69/79 פלונית נגד אלמונית פד"י לא(1) 212] . ברי, כי עדותה של לינדה הגם שאינה תובעת בעצמה, היא עדות תובע שכן מתוקף היותה אפוטרופסית של התובעים היא זו שהעידה בשמם. 20. בכל מקרה ובנוסף, התובעים לא הציגו "סיוע כנדרש" בכדי שניתן יהיה לקבל את עדותה היחידה של לינדה בעניין אחרון זה. כך למשל לא הוצגה מטעמם כל ראיה בכל הקשור לתגמולי הפנסיה וזאת על אף שלדבריה (ראה עמ' 10 לפרוטוקול) עם פטירת המנוח וכאפוטרופסית של הקטינים, היא מקבלת בעבורם פירוט ביחס לכל הקרנות והחסכונות והתשלומים שהיה זכאי המנוח לקבל. 21.    בעניין אחרון זה יפים הדברים הבאים:  "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימינה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנה מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להניח שאילו הובאה ראיה היתה פועלת נגדו " [ע.א. 548/78, שרון נ' לוי , פדי לה (1) 736, 760; מצוטט בהסכמה בע.א. 55/89, קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ , פדי מד (4) 595, 602;] וכן דברי כב' השופט קדמי בספרו " על הראיות " (דיונו ן חלק ב') בעמ' 719: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו ב בית המשפט, הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה לאי השמעת עד... התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב".   22. זאת ועוד, ניסיונם של התובעים להסתמך על הדין הנוהג בארץ בכל הקשור לזכאות לפנסיה אין לו על מה שיסמוך. משעה שאין חולק כי מרכז חייו של המנוח היה בהולנד והפיצוי לו הוא זכאי מחושב עפ"י הנהוג והמקובל שם, הרי שגם בעניין הזכאות לפנסיה בכלל, ומועד היציאה לפנסיה בפרט, יש להחיל את הדין החל במקום מושבו - הולנד. סיכום ביניים      23. בהינתן כל האמור עד כאן אני קובעת: א.         בסיס שכרו של המנוח לצורכי הפיצוי להלן, יחושב על בסיס שכר ברוטו של 3,208 אירו. מהסך הנ"ל ינוכה מס בשיעור 25% וזאת בהתאם להלכת חזקת 'שיוויון הדינים'. לפיכך השכר נטו (נומינאלי) לחישוב יעמוד על: 2,406 אירו לחודש, יומר לשקלים כערכם במועד התאונה (6.5.05) וישוערך ממועד התאונה ועד למועד מתן פס"ד. ב.         דמי המזונות החודשיים ששילם המנוח לתובעים לא ינוכו מבסיס השכר לחישוב ותשלומי הפנסיה לא יכללו בבסיס השכר לחישוב הפיצוי . פיצוי בהתאם להלכת השנים האבודות 24.        במועד התאונה הייתה התובעת ילידת 23.6.97 בת שמונה שנים וכיום הינה כבת 15 שנים. התובע יליד 11.3.00, היה במועד התאונה כבן חמש שנים וכיום הינו כבן 12 שנים. 25. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה מאחר והמנוח ולינדה חלקו משמורת משותפת יש לבצע חישוב של הפיצוי לפי חצי ידה, ובעניין אחרון זה מקובלים עלי דברי התובעים בסיכומי התשובה, דהיינו, שאין לראות בעובדה כי הקטינים שהו הן אצל המנוח והן אצל לינדה סיבה להקטין את התשלומים בהם יש לחייב את המנוח שכן לטעמי אין בחלוקה האמורה כדי להקטין את צרכי התובעים [כמו כן ובנוסף ראו בעניין זה הסבריי בסעיף 18 לעיל]. 26. באשר לטענה לפיה המנוח היה תומך בקטינים עד לסיום לימודיהם האקדמיים בגיל 21, מדובר בטענה סבירה שבהעדר כל נימוק משכנע מצד הנתבעת מדוע אין לקבלה, ראיתי לקבלה   סיכום ביניים : 27.       בהינתן כל האמור אני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין ה'שנים האבודות' כדלקמן: נתונים לחישוב: -           שער האירו נכון ליום 6.5.05 = 5.645 ₪ ל 1 אירו . -           שכר חודשי 3,208 אירו (ברוטו) - בהמרה לשקלים = 18,109 ₪ ובניכוי מס 25% = 13,582 ₪. -           הסך הנ"ל נטו כשהוא משוערך (הצמדה בלבד) מיום התאונה (6.5.05) למועד פסק הדין עומד 16,554 ₪. - התלויים והיורשים חד הם ועל כן בשלב הראשון יש להביא בחשבון 4 ידות מתוך 5 ידות: והן: ידת המנוח, ידת התובעת, ידת התובע, ידת משק הבית, ידת חיסכון. הפסד עבר- ממועד התאונה (6.5.05) ועד היום (1.6.2012) [סה"כ 84 חודשים - התובעת בת 15 והתובע בן 12] = 3,311 X 4 = 13,244X 84 = 1,112,496 16,554 5         -          בצירוף ריבית מאמצע התקופה (5.10.08) : 1,146,729 ₪. הפסד לעתיד: א. מהיום (12.6.12) ועד הגיע התובעת לגיל 21 (23.6.18).[סה"כ 6 שנים] 871,679 = 3,311 X 4 = 13,244X 65.8169 = 16,554 5 ב. מהגיע התובעת לגיל 21 (23.6.2018) ועד הגיעו של התובע לגיל 21 (11.3.21) [סה"כ 33 חודשים]. 328,968 = 0.8374 = 4,139X 3 = 12,417X 31.6375 = 392,843 X 16,554 4 ג.     מהגיע התובע לגיל 21 (11.3.21) ועד לגיל הפרישה של המנוח (5.9.2027) - סה"כ 6.5 שנים. באשר לגיל הפרישה - בהעדר כל נתונים אובייקטיביים באשר לגיל הפרישה הנוהג בהולנד, הרי שלפי הלכת חזקת 'שיוויון הדינים' אני מעמידה את גיל הפרישה על 67. בעניין זה רק אוסיף ואציין לא מצאתי לקבל את נספח א' לסיכומי הנתבעים שכן לא זו הדרך להוכיח דין זר. כאמור, בתקופה זו זכאים התובעים לחלקו של העיזבון בהתאם ל'הלכת פינץ': 16,554X30% = 4,967 X 70.7860 = 351,594 X 0.7664 = 269,462 28.   סה"כ זכאים התובעים לפיצוי בגין ה'שנים האבודות' לסך של 2,616,838 ₪.   האם זכאים התובעים לפיצוי בגין אובדן שירותי אב: 29. אין חולק כי על אף גירושיהם טיפלו המנוח ולינדה בתובעים במשותף והם חילקו את זמנם בין בית המנוח לבין ביתה של לינדה.   30.    לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובהתחשב בעובדה כי התובעת הייתה בת 8 במועד התאונה וכיום היא בת 15, ואילו התובע היה בן כ- 5 שנים במועד התאונה והוא בן כ- 12 כיום, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה עבור שני התובעים גם יחד על סך של 300,000 ₪. האם זכאים התובעים להחזר בגין הוצאות קבורה מצבה ואבלות 31.       מדובר ב ' נזק מיוחד ' אותו יש להוכיח באמצעות מסמכים וקבלות [ראה: ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע פד"י לה(2) עמ' 800, 809 בע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח' נ. מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח' פד"י מה(2) 1, 10-11]. התובעים לא הציגו קבלות על ההוצאות שנגרמו להם, כאשר בעניין אחרון זה יצויין כי אין בידי לקבל את נספח ו' באשר תרגומו שהוגש לי - נספח ז' - נחזה על פניו כתרגום חלקי בלבד, ובכל מקרה מדובר ברשימה של הוצאות בלבד מבלי שהוצגה שום קבלה לשם תמיכה באמור ברשימה. לא זו אף זו לינדה העידה כי התובעים קיבלו החזר של 8,000 אירו בגין הוצאות הקבורה של המנוח. 32. לאור כל האמור לא הוכח לי וגם לא שוכנעתי כי לתובעים נגרמו הוצאות נוספות המצדיקות פסיקת פיצוי נוסף מעבר להחזר בסך 8,000 אירו אותו קיבלו מהמדינה. נזק לא ממוני: 33.    בהתאם להוראות החוק זכאי העיזבון ל- 25% מהפיצוי המכסימאלי בראש נזק זה העומד נכון למועד מתן פס"ד על: 52,161 ₪ אילו ניכויים זכאית הנתבעת לבצע : מענק פטירה: 34.        לינדה העידה, ועדותה זו לא נסתרה, כי במות המנוח קיבלו התובעים פיצוי מהממשלה, מעין מענק פטירה השווה לשלוש משכורות של המנוח (3,208 אירו X 3 = 9,624 אירו ובהמרה לשקלים: 54,327 ₪. הסך הנ"ל כשהוא משוערך (ריבית והצמדה) מיום התאונה (6.5.05) ועד למועד פסק הדין עומד על 80,551 ₪. 35. איני מקבלת את טענת התובעים כי מדובר בסכום שאינו בר קיזוז בהתאם לסעיף 86 לפקודת הנזיקין. לינדה העידה במפורש כי מדובר בגמלה ששולמה עקב פטירה, כמעין משכורת ממעביד (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). משכך, זכאית הנתבעת לקזז מסך הפיצוי המגיע לתובעים סך של 80,551 ₪. תשלום חודשי: 36. א. משעה שקיבלתי את הטענה לפיה המנוח היה תומך בתובעים עד לסיום לימודיהם האקדמיים [ראו סעיף 26 לפס"ד] ומשעה שעפ"י עדותה של לינדה לו ילמדו התובעים הם יהיו זכאים לתשלום חודשי עד לסוף תקופת לימודיהם, הרי שיש לבצע ניכוי של התשלום החודשי האמור וזאת עד הגיע התובעים לגיל 21. ב. עפ"י עדותה של לינדה היא מקבלת בעבור כל תובע סך של 234 אירו כאשר מהסך הנ"ל מנוכה מס בסך שבין 30% ל - 33%. סה"כ 160 אירו לחודש עבור כל תובע. הסך הנ"ל כשהוא מומר לשקלים (160X5.645=903) ממועד פטירת המנוח (6.5.05) ומשוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על 1,101 ₪ לחודש לתובע. 37. בהתבסס על האמור לעיל להלן חישוב הניכויים שיש לבצע: א. לעבר: ממועד התאונה (6.5.05) ועד היום (1.6.12) - סה"כ 84 חודשים [מועד בו שני התובעים הינם קטינים]: 1,101 X 2= 2,202 X 84= 184,968 ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (5.10.08): 190,654 ₪. ב. לעתיד : לתקופה שמהיום (1.6.12) ועד הגיע התובעת לגיל 21 (23.6.18) [שני התובעים קטינים]: 1,101 X 2= 2,202 X 65.8169=144, 929 לתקופה שמהגיע התובעת לגיל 21 (23.6.18) ועד הגיע התובע לגיל 21 (11.3.21) [בתקופה זו התובע בלבד הינו קטין] 1,101 X 31.6375 =34,833 X 0.8374 = 29,169 סה"כ הניכויים עומדים על: 445,303 ₪. סוף דבר : 38.      א. סך כל הפיצוי המגיע לתובעים עומד על 2,968,999 ₪. סך כל הניכויים עומד על 445,303 ₪. סך כל הפיצוי המגיע לתובעים לאחר הניכויים עומד על 2,523,696₪. ב. בהינתן כל האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,523,696 ₪. ג. יצויין כי הסכום האמור מצוי בתחום סמכותו של בימ"ש זה וזאת בהתחשב בהצמדת תקרת הסמכות מיום הגשת התביעה (12.7.07) ועד למועד מתן פסק הדין [ראה סעיף 51 (א)(2) לחוק בתי המשפט נוסח משולב - התשמ"ד - 1984 וכן רע"א 5585/05 כלל נ' בלומה מן (6.8.6)]. 39.         עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים: א.         הוצאות משפט לרבות אגרת משפט עפ"י קבלות. ב.         שכ"ט עו"ד כחוק.   40.        א. הסכומים המפורטים לעיל בסעיפים 38 (ב) ו - 39 (ב) ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד לתשלום המלא בפועל. ב. הסכומים המפורטים בסעיף 39 (א) יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל. פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות