המכון למחקר ביולוגי, שהינו גוף במעמד של יחידת סמך ממשלתית אשר הוקם בשנת 1995. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תקנון קרן עזר - המכון למחקר ביולוגי: זוהי בקשת צד לסכסוך קיבוצי במסגרתה מתבקש בית הדין כדלקמן: א. ליתן צו המורה למשיבה 1 לקיים את הוראות תקנון קרן העזר המיוחדת ובכלל זה: לחדול מניהול קרן העזר המיוחדת שלא בהתאם להוראות התקנון של הקרן. להעביר לידי הנהלת הקרן הנכונה, שמונתה בהתאם להודעת הוועד הכללי במכתבו מיום 2.11.11, את כל הסמכויות והמסמכים הנוגעים לקרן העזר ולניהולה וכל פרט אחר. ב. ליתן צו המורה למשיבה להעביר לאלתר לחברי הנהלת הקרן, כמפורט לעיל את כל המידע הנוגע לקרן (לרבות אופן מתן מענקים וכל ההחלטות שנתקבלו על חלוקת כספים) וכן, את כל הסמכויות (כולל סמכויות חתימה בבנק) כדי לאפשר להם למלא את תפקידם. רקע 1. המבקשת 1 (להלן - המבקשת) הינה ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה 1(למעט עובדים בדירוג המחקר) והמבקש 2 הינו אורגן נבחר של המבקשת. 2. המשיבה 1 הינה מדינת ישראל - המכון למחקר ביולוגי, שהינו גוף במעמד של יחידת סמך ממשלתית אשר הוקם בשנת 1995. (להלן - המכון או המשיבה). 3. המשיב 2 הוכר בפסיקת בית הדין הארצי כמי שמהווה ארגון עובדים יציג לגבי עובדים בדירוג המחקר הביטחוני בשירות המדינה. 4. המכון היה בעבר חלק מארגון אחר (להלן - הארגון הקודם). עם הפיכת המכון ליחידת סמך בשנת 1995, הופרד המכון מהארגון הקודם והתקיים משא ומתן לגבי תנאי ההפרדה בין נציגי הוועדים במכון לבין המדינה, באמצעות נציבות שירות המדינה, נציגי המשרד והנהלת המכון. 5. העיקרון שעליו הוסכם במשא ומתן על תנאי ההפרדה היה המשכיות של תנאי העבודה שהיו קיימים במכון עת הוא השתייך לארגון הקודם, אלא אם כן תידרשנה התאמות. 6. במסגרת שירותי הרווחה שהיו נהוגים בארגון הקודם פעלה קרן עזר. מטרתה הייתה לסייע לחברים בה בהלוואות או במענקים לצורך כיסוי חלק מהוצאות כספיות שהיו להם כתוצאה מטיפולים רפואיים חריגים, הוצאות מיוחדות עקב מקרי אסון וכן לצורך טיפולי שיניים. עובדי המכון (טרם שהפכו ליחידת סמך עצמאית) שנזקקו לעזרה כספית בהקשרים אלו, פנו בבקשה לקרן זו שפעלה בארגון הקודם. 7. כחלק מהליכי הקמת יחידת הסמך, ביקש המכון לשמר גם פעילות רווחה זו בדרך של הקמת קרן עזר במכון, בדומה לזו שהייתה בארגון הקודם. 8. ביום 3.7.95 התקיים דיון בהשתתפות סמנכ"ל משאבי אנוש במשרד הביטחון, הממונה על יחידות מערכת הביטחון בנציבות שירות המדינה ונציגי הוועדים שכיהנו באותה עת. באותה פגישה נקבע: "1. .... 2. תוקם קרן עזר במכון במתכונת ובנהלים הקיימים עם התאמות נדרשות, אליה יפרישו העובדים וההנהלה. החלק של ההנהלה יהיה מעוגן בתקציב התפעולי. 3. ר' אמ"א יזמן את העוזר האחראי לממונה על ____ והנהלת המכון לדיון לקביעת נוהל להקמת קרן מצוקה למכון. תקציב קרן זה יבוא לידי ביטוי בתקציב הממונה. במסגרת הדיון יקבעו התנאים והכללים של הקרן ושמות החברים בועדה. הקרן תהייה קרן הנהלה ...... ". (סכום פגישה מיום 3.7.95- נספח א לתשובת המכון). 9. בהמשך לישיבה ולסיכום אשר הושג בה, הודיעה הנהלת המכון ביום 18.7.95 לארגון הקודם שהמכון פועל להקמתה של קרן עזר במתכונת הקיימת. הממונה על שירותי הרווחה בארגון הקודם הודיע בתשובה, שהנהלת הקרן החליטה להמשיך בחברותם של עובדי המכון עד 31.12.95 בתנאי התקנון, בתקווה שעד אז תושלם הקמת הקרן במכון. (העתקי המכתבים מיום 18.7.95 ומיום 6.9.95 צורפו לתשובת המכון וסומנו בהתאמה כנספחים ב' ו- ג'). 10. ביום 14.9.95 התקיימה ישיבה בין הנהלת המכון, ועדי העובדים, המשרד והנש"מ אשר בה סוכם על: א. הקמת קרן עזר החל מיום 1.1.96. ב. נקבע כי על מנת להבטיח כי ככל שייווצר פער כספי בקרן אשר לא יאפשר היענות לבקשות עובדים יועמד סכום נוסף ("הנתח המשלים") שישולם מקרן המצוקה של המשרד ושכולו יבוא מתקציב הנהלת המכון ולא מכספי העובדים. (נספח ד' לתשובת המכון). ביום 2.5.96 הוציא מנהל המכון כתב מינוי לוועדה הראשונה של קרן העזר במסגרת המכון. (נספח ו' לתשובת המכון). 11. אין חולק כי במשך כל השנים מאז הקמת קרן העזר במכון ועד להגשת הבקשה שבפנינו, נוהלה קרן העזר במכון על ידי הנהלת המכון ולא נשמעה טענה כלשהי בעניין. 12. החברות בקרן היא וולנטרית. כל חבר משלם מדי שנה דמי חבר של 95 ₪ למעט בשנה הראשונה להצטרפות אשר בה דמי החבר עומדים ע"ס 150 ₪. הסכומים מנוכים מתלוש השכר של העובדים. הנהלת המכון מעבירה לקרן העזר סכום זהה לזה אשר העובדים משלמים. כספי הקרן מופקדים ומנוהלים בחשבון בנק. ניהול החשבונות השוטף נעשה על ידי מנהלת חשבונות בחשבות המכון. 13. לבקשת הצד מטעם המבקשים צורף מסמך הנחזה להיות העתק מתקנון הקרן (נספח א' לבקשה - להלן - תקנון 95). על פי סעיף 4 למסמך זה הנהלת הקרן תמנה שישה חברים שמתוכם חמישה נציגים של הועדים ונציג הנהלה אחד (שהינו עובד יחידת כ"א) וזה לשון הסעיף: "4. הנהלת הקרן 4.1 הנהלת הקרן תורכב מ- 5 נציגים של הוועדים במכון ומנציג אחד של הנהלת המכון. נציג הנהלת המכון יהיה עובד יחידת כ"א. 4.2 הנהלת הקרן תבחר אחת לשלוש שנים. 4.3 נציג ועד העובדים ישמש כיו"ר הקרן. 4.4 בעלי תפקידים נוספים בהנהלת הקרן יבחרו בהתאם לצורך". המבקשים טוענים כי על אף הקבוע מפורשות שחברי הנהלת הקרן הינם נציגי הוועדים (חמישה מתוך ששת חברי ההנהלה) בפועל, הנהלת המכון השתלטה שלא כדין על הקרן ועל ניהולה. כאשר ניהול הקרן נמצא בפועל כולו בידי נציגי הנהלת המכון שמונו על ידי מנהל המכון בניגוד מוחלט להוראת סעיף 4 לתקנון בדבר הרכב ההנהלה של הקרן. 14. במכתב מיום 2.11.11 מטעם המבקש 2 למנהל המכון הועלתה, בין היתר, הטענה לניהול הקרן בניגוד לקבוע בתקנון. בהמשך הוחלפו תכתובות בין הצדדים והתקיימו מספר פגישות כאשר המשיבה הבהירה עמדתה ולפיה הקרן תמשיך להיות מנוהלת בידי הנהלת המכון כפי שהיה מאז הקמתה . עוד טענה המשיבה כי תקנון 95 שהמבקשים מסתמכים עליו אינו בעל תוקף ומעולם לא יושם. 15. בתגובתה לבקשה שבפנינו חזרה המשיבה על עמדתה זו והוסיפה כי שעה שהמבקשים לא טענו מעולם, איזו מן הטענות המועלות על ידם כעת, הרי שהם מושתקים מלעשות כן שנים כה רבות לאחר מכן. עוד לטענתה אין בפי המבקשים טענה מהותית כלשהי בנוגע לדרך אשר בה מנוהלת קרן העזר. הטענה בדבר "השתלטות" כביכול של הנהלת המכון על הקרן, מטרתה היה ניסיון לצבור מוקדי כוח בידי המבקש 2, מבלי שיהיה לכך כל בסיס עובדתי או משפטי. תצהירים ועדויות 16. מטעם המבקשים הוגשו תצהיריהם של מר פסח דריילינגר אשר עובד במכון משנת 1970 ומי שהיה חבר בוועד דירוג המקצ"ט משנת 1992 והחל משנת 2002 משמש כיו"ר הועד; ד"ר אתי גראואר אשר עובדת במכון מאז שנת 1981 ואשר הייתה חברה בוועד עובדי המחקר בשנים 1994 -1198; מר ניסים עוז אשר עבד במכון משנת 1968 ועד לחודש דצמבר 2003 והיה חבר בוועד עובדי הטכנאים במשך כחמש שנים, כולל בתקופה בה נעשתה ההפרדה של המכון מהארגון הקודם. מטעם המשיב 2 הוגש תצהירו של פרופ' דורון חבצלת המשמש כיו"ר ארגון סגל המחקר. מטעם המכון הוגש תצהירו של מר דניאל גליקין המשמש כמנהל משאבי אנוש במכון. דיון והכרעה 17. הסוגיה העיקרית אשר עומדת אפוא במחלוקת בין הצדדים נוגעת למהותה ואופייה של קרן העזר שבמכון. המשיבה טוענת, כאמור, כי כבר בפגישה מיום 3.7.95 (אשר סיכומה צורף כנספח א' לתשובת המכון) נקבע במפורש כי " הקרן תהייה קרן הנהלה". למען הנוחות מובאים עיקרי הדברים בשנית: "1 .... 2. תוקם קרן עזר במכון במתכונת ובנהלים הקיימים עם התאמות נדרשות, אליה יפרישו העובדים וההנהלה. החלק של ההנהלה יהיה מעוגן בתקציב התפעולי. 3. ר' אמ"א יזמן את העוזר האחראי לממונה על ____ והנהלת המכון לדיון לקביעת נוהל להקמת קרן מצוקה למכון. תקציב קרן זה יבוא לידי ביטוי בתקציב הממונה. במסגרת הדיון יקבעו התנאים והכללים של הקרן ושמות החברים בועדה. הקרן תהייה קרן הנהלה ......". 18. המבקשת טוענת מנגד כי השימוש בצמד המילים "קרן הנהלה" כלל לא התייחס לקרן העזר כי אם ל"קרן המצוקה". בתגובה לכך טענה המשיבה כי קרן העזר וקרן המצוקה חד הם ומדובר באותה קרן ממש. 19. מעיון בסיכום הפגישה מיום 3.7.95 עולה כי מדובר בשתי קרנות נפרדות אשר אין ביניהן זהות כפי שטען המכון. כל קרן מוזכרת בסעיף נפרד, כשבכל סעיף ישנה התייחסות למקור תקציבי אחר. כמו כן ביחס לקרן העזר נכתב כי זו תוקם במתכונת ובנהלים הקיימים, בעוד שלגבי קרן המצוקה מדובר על דיון לקביעת נוהל להקמת קרן מצוקה. תמיכה נוספת לכך כי מדובר בשתי קרנות נפרדות מוצאים אנו במסמך סיכום פגישה שהתקיימה ביום 14.9.95 (העתק המסמך מיום 19.9.95 צורף כנספח ד' לתשובת המכון). במסמך זה נאמר כי "אם בשנה מסוימת קרן העזר של המכון תגמור את המקורות הכספיים העומדים לרשותה, ניתן יהיה להפנות בקשות לקרן המצוקה הקיימת במשרד". דהיינו מדובר בשתי קרנות נפרדות, אשר האחת משלימה את השנייה. ומכאן כי הביטוי "קרן הנהלה" (בנספח א' לתשובת המכון) מתייחס רק ל"קרן המצוקה" ולא ל"קרן העזר" כפי שטוענת המשיבה. 20. משדחינו את טענת המשיבה כי כבר במסמכי הקמת קרן העזר נקבעה עובדת היותה "קרן הנהלה", נותרה להכרעה שאלת תוקפו של תקנון 95 עליו מבקשת להסתמך המבקשת ולפיו חמישה מתוך ששת החברים צריכים להיות חברי וועדים. 21. המשיבה טוענת כי תקנון 95 שהוצג על ידי המבקשת אינו בעל תוקף משפטי מחייב. מדובר במסמך לא חתום ושאינו נושא כל סימן רשמי כלשהו כמו תאריך, שם הכותב, שם המאשר, חתימה וכו'. המשיבה מוסיפה כי לכל היותר ניתן לסווג מסמך זה כ"הסדר קיבוצי חד צדדי" אשר איננו יכול להיות חוזה במישור האובליגטורי, משאין לו צדדים. עוד טוענת המשיבה כי המכון מעולם לא הכיר בתקנון הנ"ל ומעולם לא נהג על פיו. קרן העזר פועלת במכון מאז הקמתה כקרן הנהלה, בהתאם לעקרונות שהיו בארגון הקודם תוך ביצוע התאמות שנדרשו בהרכב הועדה ובדרך המינוי של חברי הנהלת הקרן. כאשר מינוי חברי ההנהלה נעשה מראשיתה על ידי מנהל המכון. התאמות אלו, שאמנם אינן מעוגנות במסמך נפרד, השתרשו כנוהג מחייב ומוסכם על ידי ועדי העובדים. 22. נקדים ונאמר, כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה, הוכח שתקנון 95 הוא התקנון המחייב את הצדדים. אין חולק כי עם הקמת המכון כיחידת סמך והפרדתו מהארגון הקודם קיבל כל ועד עובדים במכון קלסר שהכיל מסמכים הנוגעים לתנאי ההעסקה בארגון הקודם. במכתבו של מר באטוס, מנהל כח האדם במכון, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של עד המבקשת מר פסח דריילינגר נכתב כך: "מצורף בזאת תיק צילום מצב תנאי השירות ותנאי עבודה כפי שהיו תקפים לעובדי המכון ביום 2.7.95". עדת המבקשת ד"ר אתי גראואר הצהירה כי בסביבות חודש דצמבר 1995, קיבלה ממר באטוס מכתב לאמור (נספח יד' לתצהירה): " הנדון: תקנון קרן עזר מיוחדת רצ"ב תקנון קרן עזר מיוחדת מעודכן בצרוף המכתב המלווה בנושא "הנתח המשלים" אנא התייחסותכם ליישום הקרן במכון" . למכתב זה צורף עותק מהתקנון דוגמת נספח א' לבקשת הצד. (ראה סעיף 10 לתצהיר ד"ר גראואר וראה גם סעיף 12 לתצהיר דריילינגר). 23. המשיבה טוענת שמנספח יד' הנ"ל עולה כי תקנון 95 הוא לכל היותר טיוטה של תקנון ולא נוסח מחייב. אולם די בעיון בנספח יד' כדי להיווכח כי אין המדובר בטיוטה; במכתב מציין מר באטוס כי הוא מעביר לידי הגב' גראואר את התקנון המעודכן. מר באטוס מדבר על קבלת הערות הוועדים ליישום התקנון במכון. יש לציין כי המשיבה אף לא טענה כי הועברו הערות כלשהן מטעם נציגויות העובדים. יתרה מכך, לטענת המשיבה התקנון נקבע על ידה בלבד, והקרן היא בכלל "קרן הנהלה". לא ברור כיצד טענה זו מתיישבת עם טענתה כי מדובר בטיוטה בלבד שהועברה להתייחסות הוועדים. 24. בסיכומיה (סעיף 51) מוסיפה המשיבה וטוענת כי לכל היותר ניתן לראות בתקנון כהסדר קיבוצי חד צדדי, שממילא אינו יכול להיות חוזה אכיף במישור האובליגטורי. לענין זה נעיר, כי נוכח העובדה שהתקנון הועבר לוועדים להתייחסות הרי שמדובר למעשה בהסדר קיבוצי דו צדדי וככזה יש לו נפקות משפטית גם במישור היחסים שבין הצדדים. 25. אף השוואת תקנון 95 לתקנון הארגון הקודם (נספח ה' לתשובת הצד) תומכת במסקנה כי מדובר בתקנון מעודכן שעבר שינויים והתאמות למצב הארגוני החדש. מדובר במסכת ארוכה של שינויים שוודאי לא נעשתה במקריות ובהיסח הדעת, אלא הייתה תוצאה של דיונים שנוהלו בין הצדדים. אין פלא אפוא, כי יצא מכתב רשמי של הנהלת המכון (מר באטוס) אל ועד המחקר (ד"ר גראואר) אליו צורף הנוסח המתוקן והמעודכן. 26. המכון בחר משיקוליו שלא להביא עדים רלוונטיים, אשר השתתפו במשא ומתן על הפרדת המכון מהארגון הקודם והם יודעים או אמורים לדעת מידיעה אישית ומזמן אמת את העובדות הרלוונטית. תחת זאת הביא המכון עד מטעמו מר דניאל גליקין, שלא עבד במכון בזמנים הרלוונטיים ושאינו יודע את העובדות מידיעה אישית (עמ' 15 לפרוט' ש' 25-28 ). מעדותו של גליקין (עמ' 15 ש' 31-32 וכן עמ' 16 ש' 1-4) עולה כי העדים הרלוונטיים המרכזיים עדיין עובדים במכון, ועל כן לא ברור מדוע לא זומנו לעדות מטעם המכון. על פי ההלכה הפסוקה אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו: "וזהו הכלל: אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד..." כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו של ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו... הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה". [י' קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי (מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד- 2003), בעמ' 1648, והאסמכתאות שם]. 27. מנגד גירסת המבקשת נתמכת בעדויות וראיות מזמן אמת. המצהירה מטעם המבקשת ד"ר אתי גראואר, עובדת במכון החל משנת 1981 ובין השנים 1998-1994 הייתה חברה בוועד עובדי המחקר- תקופה בה נעשתה ההפרדה של המכון מהארגון הקודם. (סעיפים 1-2 לתצהירה וכן עמ' 11 לפרוט' ש' 8-11). המצהיר מר ניסים עוז עבד במכון משנת 1968 ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 2003. בתקופת עבודתו היה חבר בוועד עובדי הטכנאים במשך כחמש שנים, כולל בתקופה בה נעשתה ההפרדה כאמור (סעיפים 2-3 לתצהירו). בדומה גם מר פסח דריילינגר , כמפורט בתצהירו, עובד במכון משנת 1970. עד זה שימש כחבר בוועד דירוג המקצ"ט משנת 1992 כולל בתקופה בה נעשתה ההפרדה של המכון מהארגון הקודם. משנת 2002 שימש כיו"ר ועד המקצ"ט (סעיפים סעיפים 1-2 לתצהירו וכן עמ' 7 לפרוט' ש' 19-20). 28. אכן, בפועל ובמשך שנים ארוכות הנהלת הקרן מונתה על ידי מנהל המכון אלא ששוכנענו כי הרכב הנהלת הקרן תאם, לאורך שנים ארוכות, את ההרכב כפי שנקבע בתקנון, כך שבפועל הציג המכון כלפי המבקשת מצג אשר לפיו עולה כי הקרן מנוהלת בהתאם להסכמות הצדדים כפי שעוגנו בתקנון 95. (סעיף 14 לתצהיר מר דריילינגר, סעיף 12 לתצהיר ד"ר גראואר וכן עדותה בעמ' 11 ש' 12-19). לתשובת הצד צירף המכון עותק של כתב מינוי להנהלת הקרן מיום 2.5.96 ממנו עולה כי הרכב הנהלת הקרן עולה בקנה אחד עם התקנון (ראה סעיף 15 לתצהיר דריילינגר וסעיף 14 לתצהיר הגב' גראואר): משך שנים רבות שימשה כיו"ר הקרן עובדת של המכון, גב' ניצה שדה - אחות המכון, שהייתה גם חברת ועד העובדים הכללי . ד"ר ראובן גבעתי - היה חבר ועד עובדי המחקר. מר אריה גרוס - היה חבר וועד הטכנאים וההנדסאים. ד"ר פרנק הברמן - היה עובד בדירוג המחקר. מר יגאל מגד- היה חבר ועד מהנדסים/ מח"ר במכון מר ידידיה באטוס- שימש כמנהל כח אדם במכון. ככל הנראה במשך השנים ומבלי שוועדי העובדים יודעו על כך, הלכה ההנהלה וקנתה לעצמה שליטה מוגברת בניהול הקרן ובכספיה, כאשר ועדי העובדים סברו שהדברים מתנהלים כשורה ועל פי התקנון. עובדה זו גרמה למבקשת להניח שקרן העזר מתנהלת לפי תקנון 95 ועל כן אין בסיס לטענת השיהוי שנטענת על ידי המכון. 29. בנוסף, יש להדגיש כי למצב בו מנהל המכון ממנה את הנהלת הקרן אין כל בסיס משפטי. עיון בתקנון הקודם כמו גם בתקנון החדש מוכיח כי אין יסוד לדרך קביעה זו של הנהלת הקרן. ההיפך הוא הנכון - סעיף 4.2 של התקנונים (נוסחו זהה בשניהם) קובע שהנהלת הקרן תיבחר. לא נאמר דבר על מינוי ודאי לא על מינוי שנעשה על ידי מנהל המכון. מכאן כי אפילו לשיטת ההנהלה הכופרת בתוקפו של תקנון 95, אין בסיס משפטי להתנהלות על פיה מנהל המכון הוא זה שממנה את הנהלת הקרן, והתנהלות זו סותרת גם את האמור בתקנון הקודם. 30. המשיבה טוענת כי זהו המצב שהוסכם, וכי על בסיס הסכמה זו פעלה ופועלת הקרן משך שנים (ראה סעיפים 68 ו-89 לסיכומי המשיבה בדבר "נוהג מוסכם"). אנו סבורים כי שעה שהוכח כי לקרן היה תקנון תקף, ושעה שמדובר בעניין הקשור בניהולם של כספי עובדים- לא ניתן לבסס התנהלות חד צדדית שכזו רק על יסוד העובדה שכך נהגו במשך שנים. טענת המשיבה, כי אם יאלצו אותה לחשוף את נתוני הקרן ולשתף את העובדים בהנהלתה הרי שההנהלה תבטל את הקרן, לפחות במתכונתה הנוכחית, אינה רלוונטית לשאלה העומדת להכרעה בפנינו ואין בה כדי לשנות את מסקנתינו. 31. נוכח האמור לעיל ומשהגענו למסקנה כי תקנון 95 הוא תקנון מחייב, די בכך כי המשיבה לא מקיימת את הוראותיו, לפחות בכל הקשור לניהול קרן העזר, בכדי לקבל את הבקשה בחלקה כמפורט להלן. לא מצאנו מקום להתייחס לטענות המרומזות, באשר לניהול בלתי תקין של הקרן - חוסר שקיפות, הסתדרת דוחות כספיים וכיו"ב. אין בפנינו כל ראיה לטענות אלו והן אינן חלק מהנושאים הטעונים הכרעה בתיק זה. 32. לטענת המכון, יו"ר ארגון סגל המחקר המשיב 2 הודה כי עמדת ועד המחקר במכון היא כעמדת ההנהלה (סעיף 70 סיפא לסיכומי המכון). המשיבה לא הביאה תצהיר כלשהו מטעם ועד סגל המחקר במכון ומתצהירה של ד"ר גראואר, שהייתה חברת ועד המחקר במכון במשך שנים, עולה כי עמדתה אינה כעמדת המשיבה כי אם להיפך. בנוסף, בעדותו של פרופ' חבצלת בעניין זה מעלה כי התמונה מורכבת יותר וכי ישנם חילוקי דעות בין המבקשת לבין המשיב 2 וכי הדעות בוועד המחקר חלוקות בעניין זה. בהמשך לעמדת המשיב 2 ייאמר כי אין בידינו לקבל את בקשת המבקשת להעביר את ניהול הקרן לידי ההנהלה שמונתה בהתאם להודעת הוועד הכללי במכתבו מיום 2.11.11, שכן בעניין הרכב הוועדה וחלוקת הכוחות קיימת מחלוקת מהותית בין המבקשת לבין המשיב 2. סוף דבר 33. נוכח המפורט לעיל, אנו נענים חלקית לבקשה וקובעים, כי התקנון התקף באשר לקרן העזר, הינו תקנון 95. על כל הצדדים לפעול בהתאם לתקנון זה בכל הקשור לבחירת הנהלת הקרן. כאמור לעיל, אין בידינו לקבוע, כי הנהלת הקרן הינה זו שמונתה בהתאם להודעת הועד הכללי מיום 2.11.11 וזאת נוכח חילוקי הדיעות שבין המבקשים לבין המשיב 2. על הצדדים לנהל משא ומתן על מנת לקבוע את המשך ההליכים באשר לבחירת הנהלת קרן העזר. ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמה באשר לסדרי בחירת הנהלת הקרן על פי קביעתנו דלעיל, רשאים הם לפנות לבית הדין בבקשות מתאימות. משמדובר בהליך קיבוצי, אין צו להוצאות. מסמכיםמחקר