מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רשלנות עורכי דין בעסקאות מקרקעין - דוגמא לתביעה שנדחתה: מבוא 1. התובע, הגיש תביעה על סך 262,000 ₪ כנגד עו"ד X בטענה לרשלנות מקצועית. 2. הנתבע התגונן מפני התובענה. טענות הצדדים 3. לטענת התובע, ביום 11.6.99 ערך הנתבע עבורו הסכם לרכישת זכויות המקרקעין, בדירה בת שני חדרים בחלקה 250 בגוש 8267 (להלן:"הנכס") מגב' שושנה שליט. לטענת התובע, הנתבע ידע שהנכס נרכש על ידי התובע בנאמנות עבור אחיו של התובע, ד"ר שמואל בולמש, ואף ציין את הרכישה בנאמנות במפורש בהסכם הרכישה בצמוד לשמו של התובע. 4. לטענת התובע, היה על הנתבע לדווח על עסקת הרכישה לשלטונות המס כעסקת נאמנות תוך 30 יום מיום ביצוע העסקה. לטענתו, הנתבע סבר כי יוכל לדווח על העסקה תוך 45 יום ממועד החתימה ועל כן איחר בדיווח לשלטונות מס שבח. ביום 16.7.99 פנה הנתבע למנהל מס שבח בנתניה וביקש אורכה להגשת דיווח הנאמנות בגין העיסקה, אך בקשתו נדחתה. 5. לטענת התובע, כתוצאה מאי אישור עסקת הרכישה כעסקת נאמנות במועד, נאלץ התובע לקחת הלוואה לצורך מימון העיסקה לשם תשלום למוכרת, גב' שליט. לטענתו, לקח ביום 13.8.99 הלוואה ביחד עם אשתו על סך 504,000 ₪ מחברת מנורה. לטענת התובע, המשיך ודרש מהנתבע להסדיר את עניין רישום העסקה בנאמנות. לטענת התובע, לאחר ה-27.10.99 קיבל הנתבע תשובה סופית ממס שבח כי הבקשה נדחית ואז התברר כי רשלנותו של הנתבע הפכה לעובדה מוגמרת. 6. התובע טוען כי כתוצאה מהרשלנות הנטענת של הנתבע נגרמו לו הנזקים הבאים: 1. עלויות משכנתא כולל ריבית ששולמה בגין הסכם ההלוואה בסך 203,000 ₪ וכן ריבית העתידה להיות משולמת בגין הסכם ההלוואה עד לפרעון מלא בסך 200,000 ₪ . 2. מס רכישה על סך 27,000 ₪ בגין רכישת הנכס. 3. השבת הוצאות ושכ"ט שיפסקו לתובע, באם יפסקו, בקשר לנכס הזה בת.א. 1982/04. 4. הוצאות שיפוץ הנכס על פי הערכת שמאי בסך 32,000 ₪. 5. מס שבח והיטלים נוספים, ככל שיושתו על התובע בגין מכירת הנכס, בעוד שאם הנכס היה נרכש בנאמנות ונרשם בסופו של יום על שם ד"ר שמואל בולמש, הנכס היה נמכר בפטור ממס והיטלים בהיותו של ד"ר שמואל בולמש תושב חוץ ובהתאם לשווי הנכס כפי שיקבע בפסק הדין. 7. הנתבע, מצידו, העלה טענה מקדמית של התיישנות או שיהוי שכן מדובר בתביעה בה נטען לרשלנות בגין אי דיווח אודות עסקת נאמנות שנערכה ביום 11.6.99, כאשר הדיווח היה אמור להיעשות ביום 11.7.99 ואילו התביעה הוגשה ביום 26.10.06 דהיינו, למעלה משבע שנים לאחר המועד בו הדיווח היה צריך להתבצע. לטענת הנתבע, מועד ההפרה הינו לכל המאוחר ביום 17.6.99, המועד בו דווחה עסקת המכר קרי, כעסקה של התובע ולא כעסקת נאמנות ואף זאת למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. 8. הנתבע מוסיף וטוען כי הטענה נשוא התובענה לא הועלתה ע"י התובע כלפי הנתבע במשך כשבע שנים, על אף שלא הייתה מניעה כי התובע יעלה אותה. בפרט, כאשר התנהלה במשך השנים תביעת שכ"ט שהגיש הנתבע כנגד התובע כבר בשנת 2004 (בת.א. 1982/04). הנתבע הוסיף והעלה טענות למניעות ושיהוי וזאת אף לאור התביעה הקודמת שהתנהלה. 9. הנתבע טוען להעדר יריבות שכן ככל שנגרם נזק, הנזק נגרם לאחיו של התובע שהוא, לפי הנטען, הנהנה ולא לתובע שהוא הנאמן. 10. לטענת הנתבע, התובע ואימו היו בעלי מחצית הזכויות בחלקה 250 גוש 8267 ברחוב ששת הימים 38 נתניה (להלן: המקרקעין), כאשר המחצית האחרת של המגרש היתה שייכת לאחרים, ה"ה פליגלמן ושליט. ביום 28.11.89 נחתם הסכם למתן שירותים משפטיים בין התובע לנתבע לצורך טיפול בעניין המקרקעין האמורים, ייעוץ משפטי בכל הקשור להקמת יחידות מגורים בהתקשרות עם קבלני משנה ורישום הדירות כבית משותף. ביום 31.12.96 התגבש המו"מ בין התובע לבין שכנים אחרים בשם פליגלמן ונחתם הסכם מכר לפיו רכש התובע את זכויותיהם של פליגלמן, המהווים רבע מהמקרקעין. לטענתו, צוין בגוף החוזה כי רכישת הזכויות במקרקעין היא בנאמנות על אף שבאותה עת לא היה קיים נהנה. התובע בחר לדווח על העסקה לרשויות המס כעסקה רגילה ולא ציין כי מדובר בעסקת נאמנות וביום 6.4.97 נרשמו הזכויות על שם התובע. ביום 11.6.99 הבשיל המו"מ בין התובע לגב' שליט ונחתם הסכם מכר לפיו רכש התובע את זכויותיה של הגב' שליט במקרקעין, הוא ההסכם נשוא התביעה. לטענת הנתבע, כמנהגו של התובע ולבקשתו צוין גם בגוף חוזה זה רכישה בנאמנות, למרות שבאותה העת לא היה קיים כל "נהנה". הנתבע טוען כי התובע עצמו ביקש ממנו לדווח על העיסקה כעסקה רגילה ולא כעסקת נאמנות ואף הצהיר על כך בטופס המש"ח. העסקה דווחה לרשויות המס ביום 17.6.99 כעסקה רגילה. 11. ביום 16.7.99, כחודש לאחר מכן, פנה התובע לנתבע וביקש לשנות את אופן הדיווח לשלטונות המס כך שאחיו, המצוי בחו"ל, יהיה הרוכש. לטענת הנתבע, הסביר לתובע כי באותה עת יש קושי לשנות את העסקה וזאת לאור העובדה כי קביעת הנהנה מתבצעת במהלך 30 יום ממועד ביצוע העסקה. עוד הבהיר לו כי על הצהרת הנאמנות, דרושה חתימת הנהנה, אחיו של התובע שלא שהה בארץ. התובע עמד על כך שהנתבע ינסה לשנות את העסקה בכך שתרשם כעסקת נאמנות על שם אחיו. הנתבע פעל בהתאם להוראות התובע והגיש בקשה להארכת המועד ביום 16.7.99, תוך ציון גרסתו של התובע כי אחיו שוהה בחו"ל ולא ניתן להשיגו במהלך החודש. כמו כן, צויין כי התשלום הראשוני ברכישת הזכויות במקרקעין בסך 125,000 דולר שולם על ידי אחיו של התובע. לטענת הנתבע, הבקשה נדחתה ואולם רשויות המס ביקשו כי ימציא את המסמכים המעידים על תנועות החשבון וכן את הודעת הנהנה. לטענת הנתבע, בסמוך לאחר שפנה הנתבע לרשויות המס ועוד בטרם התקבלה תשובת המנהל פנה התובע לנתבע והודיע לו שבשל מורכבות העניין הוא מעוניין להותיר את העסקה כפי שדווחה מלכתחילה. לאור הודעת התובע, הופסק הטיפול בשינוי הדיווח והעסקה נרשמה על שמו של התובע בחודש ספטמבר 2000 בלשכת רישום המקרקעין. 12. לטענת הנתבע, מאז ועד סמוך להגשת התביעה לא שמע כל טענה לעניין זה גם לא במסגרת ההליך שהתנהל בין הצדדים במסגרת ת.א. 1982/04. עוד טען הנתבע כי ככל שהתובע היה מעוניין כי אחיו יהא הנהנה או שותף במקרקעין לא הייתה מניעה שהתובע יבצע בשנת 2000 את העברת הזכויות לחלקה של אימו במקרקעין לאחיו ובכך יקטין את נזקו. 13. מטעם התובע, הוגש תצהירו. מטעם הנתבע הוגש תצהירו. במועד ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם והוגשו סיכומים בכתב. לאחר הגשת הסיכומים, הגיש התובע בקשה להוספת ראיות נוספות. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. בהחלטת בית המשפט מיום 5.10.11 ניתנה לתובע, מבלי לפגוע באפשרות של הנתבע לטעון להרחבת חזית, אפשרות להגיש חלק מהמסמכים הנוספים שביקש לצרף, כמפורט בהחלטה. הצדדים הודיעו בדיון כי אין צורך בהשלמת החקירות. ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת טיעון. הוגשו השלמות טיעון מטעם הצדדים. דיון והכרעה 14. אין מחלוקת כי הנתבע ייצג את התובע בהתקשרות בחוזה לרכישת חלקה של הגב' שליט במקרקעין. 15. התביעה מבוססת על טענה כי הנתבע התרשל בכך שלא דיווח במועד על כך שמדובר בעסקת נאמנות. בהתאם לנטען בתביעה, בשל האיחור בדיווח לא התקבל הדיווח על העסקה כעסקה שנערכה בנאמנות ונגרמו לתובע כתוצאה מכך נזקים. 16. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התביעה התיישנה. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף וזאת, בין היתר, מחמת התיישנות. התובע הגיש תגובה ובה התנגד לבקשה. בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת עובדיה, נקבע כי בירור הטענות מצריך עריכת בירור עובדתי וקביעת ממצאים עובדתיים אשר מן הראוי לערוך אותן במסגרת הדיון בתובענה לגופה. 17. לטענת הנתבע, העסקה נערכה ביום 11.6.99 ולפיכך, מכיוון שלטענת התובע, הדיווח היה צריך להיעשות בתוך 30 יום, הרי שהמחדל הנטען ארע, לכל המאוחר, ביום 11.7.99. התביעה הוגשה ביום 28.10.2006 זאת, לטענת הנתבע, בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו קמה עילת התביעה. 18. לא הוגש כתב תשובה על ידי התובע. התובע ציין בתצהירו, כי הנתבע פנה בבקשה להארכת מועד למס שבח ביום 27.10.99 ובמועד שלאחר ה-27.10.99 קיבל הנתבע תשובה סופית ממס שבח כי בקשתו המאוחרת לאישור עסקת הרכישה נדחית וכי אז התבררה רשלנותו כעובדה מוגמרת. בתשובה לבקשה לסילוק על הסף, טען התובע כי הנתבע מעלים את המועד בו קיבל תשובה ממס שבח לבקשה מיום 27.10.99 שהוגשה על ידו על מנת להכיר בעיסקה כעיסקה של רכישה בנאמנות. לטענת התובע, רק לאחר אותו מועד החל מירוץ ההתיישנות. 19. במסגרת השלמת הטיעון מטעם התובע נטען כי מהמסמכים שהתגלו לאחר ניהול התובענה התברר כי העסקה כלל לא הסתיימה במועד זה אלא נמשכה חודשים ארוכים לאחר מכן בשל חילוקי דעות בין הצדדים. התובע מפנה למסמכים שצורפו לבקשה לצירוף מסמכים כנספח ד' וכן לנספח ה' שלדבריו הינו טיוטת חוזה מיום 3.11.99. התובע טען בהשלמת הטיעון מטעמו, כי ניתן היה לתקן את המועד של דיווח ביצוע העסקה ובהתאם את המועד של הודעת הנאמנות ומכאן שהתביעה לא התיישנה. 20. בהשלמת הטיעון מטעם הנתבע צויין כי המסמך נספח ה' אינו מיום 3.11.99 אלא מיום 3.6.99. עוד נטען כי אין בעובדה שעסקת שליט טרם הסתיימה ביולי 99', כדי להעיד על מועד התגבשות עילת התביעה וטענת ההתיישנות. המועד הרלוונטי הינו מועד דיווח העסקה, כאשר המועד הקובע על פי חוק הינו תוך 30 יום ממועד חתימת העסקה. לכן, אין רלוונטיות לכך שתנאי העיסקה הושלמו מאוחר יותר. עוד הפנה הנתבע לכך שהתובע הציג עוד בדיון ראיות לכך שעסקת שליט נמשכה והצדדים אף חתמו תוספת להסכם בשנת 2000. 21. שקלתי את טיעוני הצדדים לעניין ההתיישנות. עיון בכתב התביעה מעלה כי הטענה של התובע הינה, בעיקרה, כי הנתבע לא דיווח במועד על העיסקה כעסקת נאמנות. בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות הינה שבע שנים. בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע כך: " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בענייננו, עילת התובענה נולדה כאשר חלפו 30 יום ממועד עריכת ההסכם מבלי שהנתבע דיווח על העסקה כעסקת נאמנות. אינני מקבלת את טענת התובע לפיה רק לאחר שנכשלו הנסיונות להארכת המועד, נהפכה הרשלנות הנטענת לעובדה מוגמרת. המחדל הנטען בתביעה התרחש במועד שבו היה צריך להיעשות הדיווח. נסיונות מאוחרים לתקן זאת, אין בהם כדי לשנות את המועד בו, לפי הנטען, התרחש המחדל הרשלני. למעלה מן הצורך, יצויין כי עולה בבירור מהראיות, כי התובע ידע, לא יאוחר מחודש אוגוסט 1999, כי העסקה לא דווחה כעסקת נאמנות. זאת, משום שהתובע ציין בסעיף 7 ואילך לתצהירו, כי כבר בחודש אוגוסט 1999 פעל בהתבסס על כך שהעסקה לא אושרה כעסקת נאמנות ולקח, לדבריו, הלוואה ביחד עם רעייתו לצורך מימון הרכישה. עולה מן האמור, כי המועד ממנו יש לחשב את תקופת ההתיישנות בכל הנוגע למחדל הנטען בתביעה, של אי דיווח על העיסקה כעסקת נאמנות, הינו ביום 11.7.99 לכל המאוחר. ממועד זה חלפו למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התובענה ביום 28.10.06. 22. בהשלמת הטיעון שהוגשה על ידי התובע, בעקבות הגשת המסמכים הנוספים על ידו, ניסה התובע לשנות את קו הטיעון. בהשלמת הטיעון נטען, כאמור, כי הנתבע התרשל שכן לא פעל לתקן את המועד של הדיווח על ביצוע העסקה למרות שהתקיימו מגעים נוספים בין התובע לגב' שליט, לאחר שהעסקה נחתמה. הנתבע טען בהשלמת הטיעון מטעמו, בין היתר, כי לא הוכח על ידי התובע כי ניתן היה לתקן את מועד הדיווח ובעקבות זאת את מועד הודעת הנאמנות. עיינתי במסמכים שהותר צירופם, העוסקים בעיקרם בטענות לעניין הפרת ההסכם. בדיון ההוכחות, שקדם לצירוף המסמכים האמורים, ב"כ התובע חקר את הנתבע לגבי המגעים שהתנהלו מול שליט לאחר חתימת העיסקה (ר' עמ' 15 לפרוט' הדיון): "ש. בנושא השיפוץ- אתה מאשר שבסופו של יום היה איחור במסירת הנכס על ידי שליט? ת. הנכס היה צריך להימסר לפי החוזה ב- אוגוסט 99. (מעיין במסמכים) ש. ולכן בספטמבר 2000 יש תוספת לחוזה שמשום מה מצורף ממנו עמוד אחד. היה שינוי להסכם ביום 12/09/00 נכון? ת. כן . ש. במסגרת השינוי הופחתה התמורה שנדרש בולמש לשלם ת. כן ש. בכמה ת. מ- 250 ל- 235 ש. ההפחה הזאת רק בגלל האיחור במסירה, נכון? ת. היה מועד מסוים שבו היו צריכים לבצע את העסקה והם לא עמדו בלוח הזמנים של ביצוע העסקה. התבקשתי לנהל מו"מ מול קונפורטי על קבלת פיצוי מוסכם כמו שמופיע בתוך העסקה, היה גם רגע שהדירה שהיתה אמורה להתקבל נפרצה ונכנסו אנשים שלא ידעו לשמור על הדירה ולא היתה במצב שמיש. זה בא לידי ביטוי ושווי העסקה הופחתה. הרקע לכך היה האיחור. ש. האם זה נכון שההפחתה היתה רק בגלל האיחור במועד המסירה ת. ההפחתה היתה בגין מועד המסירה וגם בדירה בוצעו שיפוצים. ש. השיפוצים היו על חשבונם. לא היה צריך להפחית. מפנה לסעיף 31.3 לתצהירך הסבר האם הפיצוי של 15000 דולר זה על האיחור או השיפוץ? ת. ההפחתה היתה בגין זאת שלא עמדו בלוח הזמנים ונוהל מו"מ אשר ברקע היה מצב של דירה שלא היתה מתוחזקת במצב תקין וטוב. לכן הגענו להסכם לנוסח המוסכם. ש. האם מה שכתוב ב 31.3 זה נכון? שבוצע 15000 דולר על שיפוץ ת. זה מה שאפרים ביקש לבוא לציין. בנוסח ההסכם שמופיע בשנת 2000 יש התייחסות לגבי נושא של השיפוץ. ש. וכתוב שהוא שיפץ ומגיע לו 15000 דולר על השיפוץ? ת. היה נכון ב 31.3 לציין שמעבר לעבודות השיפוצים גם בגין פיגור במסירת החזקה, העברת הזכויות. זה היה משקף נכונה את הפיצוי שקיבל. הוא קיבל דירה במצב לא טוב. הוא ביצע שיפוצים על חשבונה של גב' שליט. הוא הגיש בתביעה שהוא רוצה דרישה לקבל פיצוי בסך 15000 עבור שיפוצים או סכום אחר. הביצוע של הדברים נעשה על ידי נציגי גב' שליט. ש. אני מציג לך תביעה שלך סעיף 19.8 בתביעתך באמצעות עו"ד שלך תיק 182/04 בית המשפט השלום ת"א . ת. לאחר שאני קורא זה מחזק את מה שאני אומר". (ההדגשה הוספה - א.ר.ב.). עולה מן האמור, כי למרות שהמידע לעניין זה היה בידי התובע, לא הועלתה על ידי התובע בתביעתו טענה כי ניתן היה לבקש לשנות את מועד הדיווח בשל השינוי שחל בעיסקה. לא למותר לשוב ולציין, כי התובע טען בכתב התביעה (סעיף 4) כי היה על הנתבע לדווח על עסקת הרכישה תוך 30 יום ממועד ביצוע העיסקה. התובע לא ביקש לתקן את כתב תביעתו. העובדה שניתנה לתובע אפשרות לצרף מסמכים, לאחר הגשת הסיכומים, אין בה כדי לאפשר לו לתקן את כתב התביעה מבלי שביקש לעשות כן. יתרה מכך, אני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע כלל לא הוכיח כי ניתן היה לתקן את מועד הדיווח לרשויות המס על העיסקה, בשל המגעים הנוספים שהתקיימו בין הצדדים לעיסקה וההסכמות הנוספות אליהם הגיעו, לפי הנטען, לאחר חתימת ההסכם. לנוכח כל האמור, טענת ההתיישנות דינה להתקבל. 23. אף לגופו של עניין, התביעה לא הוכחה כנדרש. בבסיס התביעה, טענתו של התובע, כי מסר לנתבע מלכתחילה, כי הינו רוכש את הנכס בנאמנות עבור אחיו. אך, התובע חתם על טופס מש"ח אשר בו צויין התובע כרוכש. בטופס זה לא צוין כי המקרקעין נרכשו בנאמנות. הגם, שבהתאם למפורט בטופס, יש צורך לציין את הדבר ולצרף כתב נאמנות והודעה. התובע טען בחקירתו הנגדית כי חתם על הטופס "בלנקו" כלומר כאשר הטופס איננו ממולא. התובע הצהיר לעניין נסיונו והעיד כי ביצע עסקאות רבות ואף ביצע עסקאות נוספות בנאמנות (ר' עמ' 6 לפרוט' הדיון). מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי אף לשיטתו של התובע, טופס המש"ח אינו מתיישב עם טענתו כי רכש את הנכס בנאמנות. כך בעדותו של התובע (ר' עמ' 6-7 לפרוט הדיון): "ש. בחודש יוני חתמת על משח ת. שלילי. לא חתמתי ביום 11/06 . התאריך זוייף. לא יודע מתי חתמתי. ש. איך אתה יודע שלא חתמת ביום 11/06 אם אתה לא יודע מתי חתמת? ת. התאריך שם זוייף . אני לא יודע מתי חתמתי. חותמים בלנקו על כל המשחים ועורכי הדין אח"כ ממלאים וזה בשיגרה. תמיד, ועשיתי הרבה עיסקאות , כך זה נעשה. איך יכול להיות שחתמתי על משח ב- 11/06 והיתה אז עיסקה על נאמנות ולא כתבתי שזה בנאמנות. איך יכול להיות שחתמתי אז על משח שבו כתוב שקיבלתי את הכסף ביום 03/06? איך יוכל להיות שעשיתי שומה עצמית באותו יום של החוזה כאשר יש לי 50 יום לדיווח לשומה עצמית ולא קיבלתי את הכסף והחזקה וכאשר בספמטבר עשו תיקון להסכם. אין לי מושג מתי חתמתי. אני לא רוצה לשקר. אין לי מושג. אבל לא יכול להיות שביום 11/06 חתמתי על משח שהוא סותר את העסקה". (ההדגשות הוספו - א.ר.ב.). ניתן אם כן להניח שהתובע הבין את המשמעות של הצהרה בטופס מש"ח. 24. על התובע מוטל הנטל להוכיח את טענתו כי המסמך נחתם על ידו כשהוא אינו ממולא. זאת ועוד, טענות זיוף כפי שהעלה התובע בחקירתו הנגדית הינן טענות שנדרשת לגביהן רמת הוכחה מוגברת. הנתבע מציין בסיכומיו כי התובע נמנע מהבאת עדים רלבנטיים ובכלל זאת את אחיו וכן את המוכרת ועורך דינה החתומים על טופס המש"ח. טופס המש"ח חתום גם על ידי המוכרת, הגב' שליט, באותו תאריך (ביום 11.6.99 ) ואף על ידי בא כוחה, עו"ד נורי קונפורטי, אשר אישר על גבי טופס המש"ח כי הטופס נחתם על ידה בפניו באותו יום. בעניין המש"ח, יכול היה התובע להביא לעדות, אם כן, את הגב' שליט ועורך דינה החתומים אף הם על הטופס. משלא עשה כן, אני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע נמנע מלהביא עדים רלוונטיים. בהתאם להלכה, כאשר בעל דין נמנע מלהביא ראיה רלבנטית ללא הסבר סביר, ניתן להסיק כי אילו הובאה היתה פועלת כנגדו (ר' ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר פ"ד מד (4) 595 אשר אליו ולאסמכתאות נוספות הפנה הנתבע בסיכומיו). סיכומו של דבר, חתימה של התובע על טופס מש"ח בו הינו מצהיר כי הוא רוכש את הנכס, מבלי לציין כי הדבר נעשה על ידו כנאמן, איננה מתיישבת עם הטענות המועלות בתביעה שהוגשה על ידו. 25. התביעה מבוססת, כאמור, על טענה כי אחיו של התובע ביקש לרכוש את המקרקעין כנהנה וכי התובע מסר זאת לנתבע מלכתחילה. התובע לא הביא לעדות את אחיו, שלטענתו הוא זה שהיה אמור להיות הנהנה בעסקת הנאמנות, לצורך הוכחת תביעתו. התובע נשאל לענין זה בחקירתו הנגדית ומעדותו עולה כי הוא בקשר עם אחיו ולא היתה מניעה שאחיו ייתן תצהיר בתביעה זו (ר' עמ' 4 לפרוט' הדיון). התובע אישר בחקירתו כי לגבי עיסקה קודמת בה טיפל עבורו הנתבע, עיסקת פליגלמן, נכתב בהסכם כי מדובר בעיסקת נאמנות ובסופו של דבר התובע רכש את הנכס בעצמו. התובע הסביר בחקירתו כי אחיו רצה להכנס לעיסקה רק אם העיסקה לא תהיה חלקית. כך, בעדותו של התובע ( ר' עמ' 6 לפרוט' הדיון): "ש. ומה לגבי פליגלמן ת. בפליגלמן היה מו"מ יחד עם שליט כפי שX עצמו ציין. אם העסקה היתה מתבצע יחד היה אפשר לסיים את הנאמנות. האח לא רצה להיכנס לעסקה חלקית. ש. העסקה נחתמה רק פליגלמן בנאמנות ת. נכון היה צריך להיות מצורף הסכם עם שליט. ש. מפנה לנספח ג' - חוזה עם האדונים פליגלמן בנאמנות הצהרת שחתמת באופן אישי ת. נכון. X ידע שהאח ישב אצלו ואמר אם יש עסקה משותפת אז כן אם לא אז נשארת העסקה האחרונה שזה עם שליט, וזה יוצר מצב שהוא בפנים. ש. במועד שנחתם ההסכם עם פליגלמן נחתם רק עם פליגלמן ת. מתוך ידיעה שהולך להסתיים יחד עם שליט. ש. בפועל העסקה עם פליגלמן לא נחתמה יחד עם שליט ת. נכון . כי שליט חזר בו והיה צורך ללכת להליך הארוך של פירוק שיתוף. הוא חשב שאם הוא האחרון הוא יכול לקבל יותר". בנסיבות אלו, היתה חשיבות רבה לעדותו של האח, על מנת ללמוד מתי אכן החליט כי הוא מעונין להיות ה"נהנה" בעיסקה. זאת בפרט, כאשר הודעת הנאמנות נחתמה על ידי האח רק בחודש אוגוסט 1999, לאחר שחלף המועד לדיווח על העיסקה כעסקת נאמנות. 26. סיכומו של דבר, לנוכח כל האמור וכאשר מצרפים לכך את העובדה שהתובע כלל לא העלה את טענותיו נשוא התביעה כנגד הנתבע במשך שנים ארוכות, אף לא במסגרת ההתדיינות הקודמת שנגעה גם לאותה העיסקה ואשר ניתן היה לצפות כי תועלה שם כטענת הגנה, המסקנה היא כי טענות התובע כנגד הנתבע בתובענה שבפני לא הוכחו. 27. יתרה מזאת, קיים קושי אף בכל הנוגע לנזקים הנטענים בתביעה. בתביעה מבקש התובע לחייב את הנתבע בהוצאות המשכנתא שלטענתו נטל לצורך רכישת הנכס ואף בהוצאות שיפוץ הנכס. לטענתו, ככל שהעיסקה הנאמנות היתה מדווחת במועד, לא היה נאלץ להוציא את ההוצאות האמורות לצורך רכישת הנכס שכן אחיו היה רוכש את הנכס. הנתבע טוען כי על התובע חלה חובה להקטין את הנזק. הנתבע טוען כי ככל שרצה התובע כי אחיו ירשם כבעלים של הדירה, יכול היה לבצע, לאחר מכן, את ההעברה לאח. לטענתו, האח היה נדרש לשלם מס רכישה חלקי ובכך היה מתמצה הנזק. התובע לא נתן מענה לטענה זו. הנתבע אף טוען כי ככל שהתובע מבקש לחייב את הנתבע בהוצאות רכישת הנכס ושיפוצו, עליו להפחית את הרווחים שהפיק התובע מהיותו הבעלים של המקרקעין, עליהם בנה בנין דירות. אכן, יש ממש בטענה זו שכן התובע הינו עתה הבעלים של הנכס, ולא הנאמן כפי שלטענתו ביקש להיות ומן הראוי היה אף להביא בחשבון את היתרונות שצמחו לו מכך. 28. התובע טוען לנזקים של עלויות מס שבח והיטלים נוספים אשר יכול ויושתו עליו כשימכור את הנכס. לטענתו, אחיו לא היה צריך לשלם את המסים האמורים בהיותו תושב חוץ. הנתבע טוען לענין זה להעדר יריבות. אני מקבלת את הטענה להעדר יריבות. זאת, משום שאין המדובר בזכות לפטור ממס שהיתה אמורה לקום לתובע ונמנעה ממנו אלא בזכות נטענת של אחיו. לפיכך, אין לתובע זכות לתבוע פיצוי מהנתבע בגין נזקים נטענים אלו. 29. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. 1 54678313 התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. עורך דיןמקרקעיןרשלנותעסקת מקרקעין