המעסיק טען כי לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים החל התובע לחבל בנכסיה ובפעילות הנתבעות, נטל שלא כדין את תוכנת המקור ואת המחשב הנייד השייך לחברה. לחברה נגרם נזק בשיעור של 1,727,215 ₪ (שווי תוכנת המקור - 900,000 ₪; נזק תדמיתי לחברה - 800,000 ₪; שימוש ברכב בתקופה בה לא עבד - 15,215 ₪; שווי מחשב - 10,000 ₪; שימוש במכשיר הטלפון אחרי הפסקת העבודה - 2,000 ₪). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה שכנגד - נגד עובד: התובע הנו בעל כמחצית ממניות חברת אי.אר.די, האם זכאי התובע לזכויותיו כעובד מחברת ש. נתנאל ומהחברה שבבעלותו החלקית והאם גרם התובע נזק לנתבעות - אלו הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין במסגרת התביעה והתביעה שכנגד. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: עד שנת 2000 היה התובע יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל של הנתבעת 2 (להלן - "אי. אר. די"). בשנת 2000 רכש מר שמואל נתנאל, באמצעות חברת "עידן בטיחות מהנדסים ניהול ואחזקות 1998 בע"מ", מחצית ממניות אי.אר.די. התובע המשיך לשמש כדירקטור ומנכ"ל טכנולוגי באי.אר.די. לתובע הונפקו תלושי שכר על ידי אי.אר.די ועל-ידי הנתבעת 1, ש. נתנאל מהנדסים, עד ליום 30.6.09 (להלן - "ש. נתנאל"). לתובע נמסר שעבודתו תופסק, בזו הלשון: "לכבוד 30 יוני 2009 מר X משרדי ש. נתנאל מהנדסים בע"מ בניין UMI ראשל"צ שלום רב, הנדון: X, הפסקת התקשרות כפועל יוצא מסיום העסקתך כשכיר בחברת ERD NETWORKS (להלן: "החברה") ולעובדה כי התשלומים אשר שולמו לך במסגרת חברת ש. נתנאל מהנדסים נעשתה כהשלמה ובקשר ישיר להעסקתך בחברה, מופסקת בזאת ההתקשרות בינך ובין חברת ש. נתנאל מהנדסים יועצים בע"מ, בכפוף להסכם בינינו. מכתב זה מהווה אישור הפסקת התקשרות. בברכה ובהערכה, שמואל נתנאל, מנכ"ל ש. נתנאל מהנדסים יועצים בע"מ" טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא הועסק על ידי שתי הנתבעות ופוטר ללא הודעה מוקדמת. על כן זכאי התובע לפיצויי פיטורים (309,708 ₪) ודמי הודעה מוקדמת (25,809 ₪). עוד טוען התובע כי הנתבעות נותרו חייבות לו חופשה שנתית (77,427 ₪), הפרשות לקרן פנסיה (10,554 ₪) והחזר בגין ניכוי בעבור חלק עובד שנוכה משכרו של התובע (12,000 ₪). טענותיהן של הנתבעות: התובע הציג עצמו כמומחה טכנולוגי אשר לחברתו (אי.אר.די) תוכנה מקורית לניהול פרויקטים, אולם בשל היעדר משאבים כספיים הוא מחפש שותף אסטרטגי לשם שיווק התוכנה והבטיח כי תוך 24 חודשים תחזיר החברה שבבעלותו את הוצאותיה ואת ההלוואות שנטל. לכן רכש מר נתנאל מחצית ממניות חברת אי.אר.די. על סמך הבטחותיו של התובע העמיד מר נתנאל מערך לוגיסטי ואשראי בבנקים לאי.אר.די. המעסיקה של התובע הייתה חברת אי.אר.די בלבד ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברת ש. נתנאל והיא רק הנפיקה עבורו תלושי שכר. האשראי שהועמד לחברת אי.אר.די על ידי ש. נתנאל היה בדרך של תשלום חלק מהשכר המגיע לתובע מאי.אר.די. הכספים נרשמו בספרי החברות כהלוואה מחברת ש. נתנאל וחברת עידן לנתבעת 2. בפועל, התברר כי כל הצהרותיו של התובע היו הצהרות כזב וכי לאי.אר.די לא היה כל מוצר מוגמר ולא תוכנה מקורית. הנתבעת נשאה בעלות העסקתו של התובע בסך 1,310,862 ₪ בעבור עלות השכר וההוצאות. סוכם עם התובע כי עבודתו תופסק ולכן נמסרה לו הודעה על כך. לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים החל התובע לחבל בנכסיה ובפעילות הנתבעות, נטל שלא כדין את תוכנת המקור ואת המחשב הנייד השייך לחברה. לחברה נגרם נזק בשיעור של 1,727,215 ₪ (שווי תוכנת המקור - 900,000 ₪; נזק תדמיתי לחברה - 800,000 ₪; שימוש ברכב בתקופה בה לא עבד - 15,215 ₪; שווי מחשב - 10,000 ₪; שימוש במכשיר הטלפון אחרי הפסקת העבודה - 2,000 ₪). עדויות: מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעות העידו: מר שמואל נתנאל, הבעלים של ש. נתנאל ובעל מניות באי.אר.די. גב' אושרת יצחק, מנהלת החשבונות של ש. נתנאל ואי.אר.די. מר נעם גרינברג, שעבד כמנהל רשת בין השנים 2007 - 2009 בחברת ש. נתנאל. מר אריק אופק, הבעלים של חברת "טריוטק", חברה בתחום המחשבים, אשר סייע למר שמואל נתנאל בשנת 2009 בהפעלת מערכת תוכנה שפעלה בנתבעות. הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין בתביעה העיקרית: א. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין חברת ש. נתנאל לתובע ? ב. האם היו הנתבעות מעסיקות במשותף של התובע? ג. מתי החל התובע את עבודתו ? ד. מתי פוטר התובע ? ה. מהו השכר הקובע של התובע? ו. מהו גובה פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע? ז. האם זכאי התובע לדמי חופשה שנתית? ח. האם זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת? ט. האם נותרו הנתבעות חייבות כספים לתובע בגין קרן הפנסיה? הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין בתביעה שכנגד: א. האם גנב הנתבע שכנגד את תוכנת המקור? ב. האם גרם הנתבע שכנגד לנזק תדמיתי לתובעות שכנגד? ג. האם זכאיות התובעות שכנגד לכספים מאת הנתבע שכנגד בגין שימוש ברכב ובטלפון? הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות. א. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין חברת ש. נתנאל לתובע ? על המבקש להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין לגוף לו הוא טוען שביצע עבורו עבודה, מוטל הנטל להוכיח זאת (ראה לעניין זה דב"ע שנ/147-3 מלונות דן בע"מ נ' מיכאל ברנט פד"ע כ"ג 176, 181 וכן בג"ץ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ל"ד (2) 75). לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד: מבחן הפיקוח, מבחן ההשתלבות והמבחן המעורב. בית הדין הארצי בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות (פד"ע כ"ד 535), התווה מספר סימני היכר לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד. אבחן את מערכת היחסים שבין הצדדים על פי מבחני הפסיקה. מהעדויות התברר כי התובע ביצע עבודה בש. נתנאל: "ש. אני מפנה לס' 6 לתצהירך, מה היה תפקידו של יורם ? ת. יורם עובד, עבד... ש. מה היה התפקיד ? ת. הוא היה אחראי לתכנת תוכנות מיחשוב." (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 7-4 לעדות יצחק) ש. נתנאל קיבלה את התובע לעבודה אצלה. לא הוכח על ידי ש. נתנאל כי לא היא זו שקבעה את גובה שכרו של התובע וברי כי התובע שעבד אצלה קיבל תשלומים מתוך כספיה של חברת ש. נתנאל והיא זו שהנפיקה עבורו תלושי שכר. אינני מייחסת חשיבות לעובדה כי הכספים, ששולמו לתובע בגין משכורות, נרשמו כהלוואה מהנתבעת 1 לנתבעת 2 מאחר שהמהות האמתית של התשלום הייתה משכורת ולא הלוואה. לא זו אף זו, הרכב של התובע שולם על ידי חברת ש. נתנאל: ש. נשאלת שאלה על הרכב שקיבל יורם ששולם ע"י חברת ש. נתנאל, למה הרכב הגיע דרך חברת ש. נתנאל ? ת. בדרך כלל כשפונים לחברת ליסינג גדולה כמו שעבדנו איתה, חברת הרץ, היא חברה גדולה שמבקשת לדעת את כל ההכנסות והמאזנים של החברה ולאי אר די לא היו אמצעים מספיק גדולים בשביל להיות לקוח של הרץ. (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 20-16 לעדות יצחק) כעולה ממכתב הפיטורים, חברת ש. נתנאל פיטרה את התובע ומאחר שבידה היה הכוח להפסיק את עבודתו של התובע. העולה מהאמור לעיל, כי ש. נתנאל הייתה מעסיקתו של התובע מאחר שהתובע ביצע עבורה עבודה, ש. נתנאל שילמה לו שכר מכספיה וכשרצתה פיטרה אותו. ב. האם היו הנתבעות מעסיקות במשותף של התובע? על פי עדותו של התובע ביצע התובע את עבודתו אצל שתי הנתבעות ולא ניתן להפריד בין העבודה אותה ביצע אצל אי.אר.די לבין העבודה אותה ביצע אצל ש. נתנאל: "ש. אז אני לא מבין עבדת בשתי חברות או בחב' אחת ? ת. הרישום היה בשתי חברות, בפועל נמצאתי באותו מקום וביצעתי את אותה עבודה, הרי זה שהרישום הופיע בשתי חברות זו החלטה של מר נתנאל. ש. אתה עבדת באי אר די או בש. נתנאל בפועל ? ת. בשניהם. ש. מה עשית באי אר די ומה עשית בש. נתנאל ? ת. אותו דבר. ש. אתה יכול לתאר מה עשית באי אר די ? ת. פיתחתי תוכנה. ובש. נתנאל גם פיתחתי תוכנה. את אותה תוכנה." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 32-30 לעדות התובע וכן עמ' 9 לפרוטוקול שורות 6-1). על פי ההלכה הפסוקה כשנעשית עבודה אחת בעבור מספר מעבידים, המעבידים יהיו מעבידים במשותף: "האם עירית חיפה ובין הגפן הינם "מעבידים במשותף" או "מעבידים במקביל" ? ההבחנה בין מושגים אלה הובהרה בדב"ע מד/3-168 [1], בע' 425: "השוני בין שני המצבים ברור. joint employment קיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל עבודה מפלוני. ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד, והצדדים לחוזה הם 'העובד' מצד אחד, ומהצד השני - שניים 'כאחד' שבשירותם מבוצע חוזה העבודה. dual employment או עבודה במקביל בשירותם של שניים קיים עת היחסים החוזיים הם, בו-זמנית ובמקביל, בין עובד ובין שניים, שבינו ובין כל אחד מהם קיים חוזה העומד בפני עצמו...". על מנת שעירית חיפה ובית הגפן יהיו "מעבידים במשותף" צריכים הם להיות צד אחד (המעביד) במשותף לחוזה עבודה אחד (דב"ע מג/2-22 [2], בע' 327). "בית הדין הגדיר מעבידים במאוחד כפעילות משותפת של שתי חברות, כדי לקבל עבודה מפלוני" (דב"ע מו/3-150 [3], בע' 418)." (דיון מס' נא/3-82 אריה אולברג - בית הגפן; עירית חיפה, פד"ע כ"ג, עמ' 262-263). עוד התברר מהראיות כי הנתבעות נוהלו בערבוביה על ידי מר שמואל נתנאל. הנתבעות הנפיקו בעבור התובע תלושי שכר מקבילים בעבור העבודה אותה ביצע התובע. זאת ועוד, כעולה מהודעת הפיטורים עולה בבירור כי מופסקת ההתקשרות בין התובע לנתבעת 1, ש. נתנאל, וכן נכתב בו כי מסתיימת העסקתו של התובע כשכיר בנתבעת 2, ERD. לפיכך בדין הוגשה התביעה כנגד שתי הנתבעות. מאחר שהתובע עבד אצל שתי הנתבעות וכל אחת מהן הפיקה עבורו תלושי שכר בעבור עבודה אחת, הנני קובעת כי הנתבעות העסיקו את התובע במשותף וכל אחת מהן נושאת בחבות בגין התקופה בה הועסק אצלה ועל פי השכר הקובע המופיע בתלושי השכר וברור כי בדרך זו גילו הצדדים דעתם כי מתכונת ההעסקה זו ודרך חלוקת זכויות התובע מקובלים על שני הצדדים. ג. מתי החל התובע את עבודתו ? בטרם תוקן חוק הגנת השכר, הנטל להוכיח מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד, מהו היקף משרתו ומהו גובה שכרו הוטל על העובד (דיון נד/23-3 (ארצי) חיים פרינץ - עזבון המנוח אהרון ויינגרטן פד"ע כו 547, 553). התובע טוען שהחל עבודתו בנתבעת 2, אי.אר.די, משנת 98' אולם לא הציג אסמכתה לטענתו זו. התובע היה עד שנת 2000 הבעלים של אי.אר.די ולטענתו שימש כשכיר בעל שליטה באי.אר.די. טעות בידי התובע, עת טוען הוא כי על הנתבעות להראות הסכם העסקה בינו לבין הנתבעות, מאחר שבאותה תקופה טרם נכנס לתוקפו חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב - 2002. מעיון בתלושי השכר עולה כי את עבודתו באי.אר.די החל התובע ביום 1.1.00 ובש. נתנאל ביום 1.11.01. על פי ההלכה הפסוקה - "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19, 27). לטעמי, הלכה זו מתייחסת לכל הנכתב בתלוש השכר, המהווה הודאת בעל-דין. אי לכך, הנני קובעת כי התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבעות כפי שנרשם בתלושי השכר. טענתן של הנתבעות כי בחודשים אפריל, מאי, יוני 2000 לא עבד התובע באי.אר.די הוכחה בפנינו באמצעות ריכוז שכר לשנת 2000 (נת/1), שממנו עולה כי מחודש אפריל ועד חודש יולי לא השתכר התובע שכר בחברת אי. אר. די. תקופה זו מנתקת את תחילת העסקתו של התובע באי.אר.די. התובע החל עבודתו כעולה מתלושי השכר ביום 1.1.00 באי.אר.די. לא הובאה בפנינו ראיה מתי נרכשה במדוייק אי.אר.די ולכן הנחתנו היא שהתובע החל אומנם לעבוד באי. אר. די. ביום 1.1.00, הפסיק למספר חודשים ושב לעבוד בחודש 8/00 . אין עסקינן בעובד אשר נמצא בעמדת נחיתות מול מעבידו בעת קבלה לעבודה אלא במנכ"ל וחזקה שהנכתב בתלושי השכר וריכוזי השכר מקובלים עליו. התובע סיים עבודתו ב- 30.6.09. ד. מתי פוטר התובע ? מכתב הפיטורים נושא את התאריך 30.6.09. לפיכך לתובע עומד הכלל של מסמך בכתב כנגד עדות בעל-פה: "למעשה, מנסה המערערת להביא כאן עדות בעל-פה כנגד ראיה בכתב, דבר שאין לקבלו, לאור הוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני (ראה לעניין זה פסק-דינו של השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 444/59 [1], בעמ' 542)" (ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג. חברה זרה פ"ד, כרך מה, חלק חמישי, תשנ"א/תשנ"ב 1991 עמ' 853). נספח ב' לתצהיר נתנאל (סיכום פגישה מיום 1.6.09) איננו חתום על ידי התובע או על ידי מי מהנוכחים. זאת ועוד, מכתבו של התובע מיום 20.7.09 (נספח ד' לתצהיר התובע) בו מודיע התובע כי המכתב הגיע לידיו ביום 2.7.09, לא נסתר במכתב התשובה למכתב זה שנכתב על ידי מר נתנאל (נספח ה' לתצהיר התובע). אשר על כן הנני קובעת כי התובע פוטר ביום 30.6.09 על פי מכתב פיטורים שהגיע אליו ביום 2.7.09. ה. מהו השכר הקובע של התובע: השכר האחרון מחברת אי.אר.די עמד על סך 16,003.54 ₪ ברוטו ומחברת נתנאל 8,156.3 ₪ ובסך הכל שכרו הקובע עמד על סך 24,159 ₪. בדרך הנפקת התלושים ע"י שתי הנתבעות תוך חלוקה של 1/3 שכר ע"י ש. נתנאל ו - 2/3 ע"י אי.אר.די הביע התובע את דעתו והסכמתו כי הוא איננו עובד רק של ש. נתנאל בלבד ודרך חלוקת השכר בין שתי הנתבעות מקובלת עליו. לא נעלם מעינינו כי השכר ששולם לתובע יתכן שהווה גם כסות לתמורה בעבור התוכנה, שהייתה בבעלותו של התובע, ונמכרה למר נתנאל ולחברות שבבעלותו וזאת מבלי לדווח על אירוע מס בעת מכירת התוכנה, אולם זו איננה הסוגיה שבפנינו. התובע עבד באי. אר. די. ברציפות מיום 1.8.00 ועד 30.6.09 על פי שכר קובע של 16,000 ₪. התובע ש. נתנאל מיום 1.11.01 ועד 30.6.09 על פי שכר קובע של 8,156 ₪. ו. מהו גובה פיצויי הפיטורים לו זכאי התובע: נוכח מסקנתנו דלעיל, על כל אחת מהנתבעות לשאת בחלקה בעבור זכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו. על אי. אר. די. לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 62,524 ₪ (ראו נספח ב' לסיכומים) ועל ש. נתנאל לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 14,688 ₪ (ראו נספח ב' לסיכומים). התובע לא התייחס בסיכומי התשובה לחישובים אלו ובכך למעשה לא חלק על נספח ב' לסיכומי הנתבעות. ז. האם זכאי התובע לדמי חופשה שנתית על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, חלה חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשות בו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. נקבע כי מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253). לא הוצג בפנינו פנקס חופשות של התובע ובתלושי השכר לא נרשמו צבירה וניצול של ימי החופשה. אשר על כן הנני מקבלת את חישוביו של התובע ועל הנתבעות לשלם לתובע 77,427 ₪ בגין חופשה שנתית על פי חלוקה לפיה על אי. אר. די. לשלם 2/3 מדמי החופשה השנתית ועל ש. נתנאל 1/3. אי.אר.די. תשלם לתובע 51,618 ₪ וש. נתנאל תשלם לתובע 25,809 ₪ בגין דמי חופשה שנתית. ח. האם זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת: נוכח מסקנתי דעיל, הרי שהתובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת מש. נתנאל בעבור חודש 7/09 בסך של 8,156 ₪ ומאי.אר.די בסך 16,000 ₪. ט. האם נותרו הנתבעות חייבות כספים לתובע בגין קרן הפנסיה? הנתבעות לא הציגו הגנה בעניין רכיב תביעה זה. אשר על כן על הנתבעות לשלם לתובע על פי חלוקה של 1/3 (ש. נתנאל) ו- 2/3 (אי.אר.די) בגין רכיב תביעה זה אשר מורכב מחובת תשלום לקרן הפנסיה לשנים 2008- 2009 בסך כולל של 10,554 ₪ וכספים שנוכו משכרו של התובע ולא הועברו לקרן הפנסיה בסך של 12,000 ₪. קרי, על חברת אי.אר.די לשלם לתובע סך 15,036 ₪ ועל ש. נתנאל לשלם לתובע סך של 7,518 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. התביעה שכנגד א. האם גנב התובע את תוכנת המקןר? מהעדויות התברר כי התובע לא נטל את תוכנת המקור ועותק מתוכנת המקור שמור אצל רואה החשבון של הנתבעת: ש. מדוע לא פנית לרו"ח רובי רוקח ובקשת ממנו את עותק המקור ? ת. בשביל מה ? (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 7-6 לעדות נתנאל) קרי, מר נתנאל כלל לא טרח לפנות לרו"ח. עוד התחוור כי הנתבעות עושות שימוש בתוכנה: האם את משתמשת בתוכנת אי אר די עד עצם היום הזה? ת. כן. ש. האם נכון שהשימוש שלך בתכנת אי אר די הוא שימוש יומיומי במשך רוב שעות העבודה? ת. כן. ש. האם ראית עובדים נוספים שמשתמשים בתכנת אי אר די בחברת נתנאל? ת. כן. (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 32-27 לעדות גב' אושרת יצחק) וכן: ש. נשאלת על התוכנה. תספרי לנו כמה זמן התוכנה קיימת בחברת ש. נתנאל? ת. אני 11 שנים בש. נתנאל ומאז אני מכירה את התוכנה. (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 15-14 לעדות הגב' יצחק) זאת ועוד, מעדותו של התובע התברר כי הנתבעות השמיצו אותו בעניין התוכנה ובכלל לא פנו אליו: ש. מה יש לך להגיד על שני המצהירים שהצהירו : נועם ואריק אופק, שאמרו שהיו קבצים מחוקים ולא הייתה תוכנה ובהארד דיסק לא הייתה תוכנה? ת. שני דברים אני יכול להגיד על זה שממש זועקים לשמיים: אחד, למה הם לא הרימו טלפון אם הם נתקלו בקשיים, שניים, עותק המקור של התוכנה הופקד בידי רואה החשבון של מר נתנאל, ... (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 4-1 לעדות התובע). מעדויות עדי הנתבעות עלה בבירור כי התוכנה הותקנה על השרתים של חברת ש. נתנאל: ש. האם נכון שכל המחשבים של אי אר די עבדו תחת השרת המרכזי של חברת ש. נתנאל דבר שנקרא ACTIVE DIRECTORY ת. ממש לא. זו הייתה בקשה שלו. ברגע שזה היה מחובר, לא היה עם מי לדבר. (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 8-7 לעדות גרינברג) וכי הסיסמאות בידי ש. נתנאל: ש. האם היו בידיך ססמאות של השרתים בחברת ש. נתנאל ת. כן (עמ' 22 שורות 10-9 לעדות גרינברג) המפתח לשרתים בידי ש. נתנאל: ש. בידי מי היה המפתח לחדר השרתים ת. בידיי ובמזכירות ואני חושב שמר שמואל אבל אני לא זוכר בע"פ. (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 27-26 לעדות גרינברג) עוד יצויין כי מר נתנאל רכש את אי.אר.די ללא תמורה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-22 לעדות נתנאל) ואי.אר.די מעולם לא קיבלה תמורה בעד התוכנה (עמ' 18 שורות 11-9 לעדות יצחק), כך שלא יכול היה להיגרם לה נזק בגין מוצר שאותו קיבלה ללא תמורה. לא נעלם מעיניי כי יתכן שהתמורה נתקבלה גם באמצעות המשכורות ששולמו לתובע על ידי נתנאל, וזאת על מנת להימנע מתשלומי מס על מכירת התוכנה, אולם כאמור משהונפקו תלושים ואלה ושולמו מסקנתי היא כפי שפורטה לעיל. אשר על כן הוכח כי עותק מתוכנת המקור מצוי בידי הנתבעות והנתבעות עושות בתוכנה שימוש מזה 12 שנים. אי לכך תביעתה הנגדית של הנתבעת לא הוכחה כלל ועיקר ולנתבעות לא נגרם כל נזק. לא נעלמה מעיניי התנהלות הנתבעות עת הפרו את הצו לגילוי מסמכים שניתן על ידי בית הדין ביום 31.1.12 ולא גילו את המסמכים ומן הדין היה למחוק את כתב ההגנה ואת התביעה שכנגד. על פי תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין למחוק את כתב טענותיו של מפר הצו ויתכן כי בהפרת צו זה, ובאי גילוי המסמכים נפגמה הגנתו של הנתבע שכנגד בתביעה שכנגד. בין השאר יתכן והיה בהם כדי לשפוך אור על התוכנה שאותה פיתח התובע והפירות שלהן זכו הנתבעות מתוכנה זו. אולם נוכח מסקנתי דלעיל כי דין התביעה בגין רכיב תביעה זה להידחות, אינני נדרשת לסוגיה זו. ב. האם גרם התובע לנזק תדמיתי לתובעות שכנגד? התובעת שכנגד לא הוכיחה כיצד היא כימתה סך של 800,000 ₪ בגין נזק תדמיתי לחברות ואיזה נזק תדמיתי נגרם לה ובעיני מי. אשר על כן די רכיב תביעה שכנגד זה להידחות. ג. האם זכאיות התובעות שכנגד לכספים מאת התובע בגין שימוש ברכב ובטלפון? התובע עשה שימוש ברכב החברה ובטלפון למרות שעבודתו הופסקה: ש. אתה שלחת מכתב, אחרי שפוטרת / עזבת את מקום העבודה, ואמרת שאתה משאיר בידך את הרכב והסלולרי לתקופה של 3 חודשים ת. כן ש. וכתבת במכתב "כנהוג וכמקובל" איפה זה כתוב ? ת. כשמפטרים אדם ממקום העבודה באופן פתאומי ומאחר שהאדם הזה היה אדם חיובי, נותנים לו זמן ולו מעט, להתאושש מהמכה שחטף. ש. אז זו הייתה פרשנות שלך בעצם שהרכב והמכשיר הסלולרי צריכים להישאר אצלך עוד 3 חודשים ? ת. כן. (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 9-1 לעדות התובע) יחד עם זאת, לא הוסבר ע"י הנתבעות באמצעות עדויותיהן כיצד חושב סך של 15,215 ₪ בגין שימוש ברכב בתקופה שלא עבד וסך של 2,000 ₪ בגין שימוש בטלפון הנייד אלא סכומי התביעה נזרקו לחלל האוויר, ללא הצגת קבלות ששולמו ע"י התובעות שכנגד בגין רכיבי תביעה אלה. אשר על כן דין רכיבי תביעה זה להידחות. סוף דבר: על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 14,688 ₪. דמי חופשה שנתית בסך 25,809 ₪. חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,156 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 7,518 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.13 ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. על הנתבעת 2 לתובע לשלם את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 62,524 ₪. דמי חופשה שנתית 51,618 ₪. חלף הודעה מוקדמת בסך 16,000 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 15,036 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.13 ועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובע שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה שכנגד נדחית. התובעות שכנגד תשלמנה לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ולא ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תביעה שכנגד