תביעה ייצוגית נגד משרד התמ''ת

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה ייצוגית נגד משרד התמ''ת: 1. המבקשים הגישו בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו - 2006, (להלן: "החוק"). עילות התובענה - הלנת שכר עבודה בניגוד להוראות חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, (להלן: "חוק הגנת השכר"). 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. המבקשים עוסקים/ הועסקו כסטודנטים במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה בשירות המדינה, (להלן: "משרד התמ"ת"). ב. המבקשים הועסקו במתכנת העסקה שעתית. ג. חלק מעבודת המבקשים נעשתה מחוץ למשרדי המשיבה והמבקשים דיווחו על שעות עבודתם אלו, בדיווח ידני בדוחות הנוכחות. ד. על המבקשים חלים הסכמים קיבוציים המסדירים את תנאי העסקתם. ה. שכרם של המבקשים שולם באופן הבא - עבור עבודתם מיום הראשון לכל חודש ועד ליום ה - 15 לכל חודש - ביום 1 לחודש העוקב. עבור עבודתם מיום ה 16 לכל חודש ועד לתום אותו החודש - ביום ה - 1 לחודש שלאחר מכן. ו. הלכה למעשה המבקשים קיבלו שכר עבודה עבור חודש ימים אולם עבור המחצית השנייה של החודש, השכר שולם באיחור של כ - 15 יום. ז. החל מחודש 2/2011 שונתה מתכנת תשלום שכרם של המבקשים ומאותו מועד שכרם משולם בזמן, באמצעות מקדמות שכר אשר מקוזזות במידת הצורך, בחודש שלאחר תשלום השכר. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - המבקשים כולם ומטעם המשיבה - הגברת הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה בנציבות שירות המדינה. 4. התובענה הייצוגית כבר נפסק, כי התובענה הייצוגית היא כלי דיוני משפטי המאפשר צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, אשר בחלקם אינם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה ייצוגית מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה אשר אינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה. בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין טצת, (רע"א 4556/94, טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, להלן: "פס"ד טצת"), עמד הנשיא ברק על שני העקרונות העומדים ביסודה של התובענה הייצוגית. האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע אשר ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה באשר מדובר בנזק קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הכוללת הוא גדול, כך שהגשת תובענה ייצוגית בנסיבות אלו, הופך את התביעה לכדאית. השיקול השני הנו אינטרס הציבור והצורך לאכוף את הוראות החוק. כך למעשה, מהווה התובענה הייצוגית ערך מרתיע שכן מפירי החוק יודעים, כי לניזוקים יכולת פעולה כנגדם. 5. חוק התובענות הייצוגיות סעיף 3 לחוק מגדיר את התנאים להגשת תובענה ייצוגית. בסעיף זה נקבע, כי עילות התביעה האפשריות הן רק אלה הקבועות בתוספת השנייה לחוק: "3. א. לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי... ב. הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה." 6. עילות התביעה האפשריות כאמור בסעיף 3 לחוק הן רק אלו המצויות בתוספת השנייה לחוק בה נמצאת רשימת הנושאים והעילות בהם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הסעיף הרלוונטי לענייננו, סעיף 10(1): "10. (1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, התשי"ח - 1958". 7. לאור האמור ובהתאם להוראות החוק עלינו לבחון תחילה האם עילת תביעתם של המבקשים עומדת בתנאי הקבוע בתוספת השנייה לחוק שאם לא כן, הרי שיש לדחות את הבקשה על הסף. 8. העובדות המהוות את הרקע לתובענה המבקשים הועסקו כסטודנטים במשרד התמ"ת במתכנת העסקה שעתית. לצורך תשלום שכרם נדרשו המבקשים למלא דוחות נוכחות. על חלק משעות עבודתם, לגבי עבודתם מחוץ למשרד, מילאו המבקשים ד"וח שעות ידני. המשיבה טענה, כי הדיווח הידני מנע ממנה את האפשרות לשלם את שכרם של המבקשים עבור המחצית השניה של החודש בחודש העוקב. בנוסף המשיבה טענה, כי היה על המבקשים למלא טפסי דיווח בהתאם למספר השעות שעבדו בפועל, מדובר בשעות עבודה משתנות ולא קבועות. תהליך החישוב, הכולל קבלת דיווח ידני בגין השעות שבוצעו בפועל עד לתום החודש, בדיקתו ואישורו בחתימת הממונה, עיבוד הדיווח הידני המאושר והזנתו למערכת עד להפקת דו"ח ממוחשב. תהליך זה לטענתה איננו מסתיים בשבוע העבודה הראשון בחודש לא כל שכן, בטרם סגירת מערכת השכר החודשית. בשל כך, לאור אילוצי המערכת, שולם שכרם של המבקשים רק לגבי מחצית החודש, בחודש שלאחר מכן. לצורך ההדגמה - שכר ששולם לתובעים ביום 1/3 שולם עבור התקופה שמיום 16/1 ועד ל- 31/1 וכן עבור התקופה שמיום 1/2 ועד ליום 15/2. כלומר, המבקשים קיבלו שכר עבודה עבור חודש ימים אולם חלקו שולם באיחור. 9. עילת התובענה והסעד המבוקש סעיף 10(1) לחוק קובע את הסייג לפיו אין אפשרות להגיש תובענה ייצוגית אשר הסעד הנדרש בה הוא של פיצויי הלנת קצבה, הלנת שכר, או הלנת פיצויי פיטורין בהתאם לחוק הגנת השכר. במקרה שלפנינו אין חולק, כי עילת התובענה הנה הלנת שכר עבודה על פי חוק הגנת השכר. לטענת המבקשים, המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת השכר בכך שלמעשה שילמה את שכרם באיחור משך כל תקופת העסקתם. 10. על פי חוק הגנת השכר הרי שהסעד הקבוע במקרה של הלנת שכר עבודה הנו פיצויי הלנת שכר. על פי סעיף 10(1) לתוספת השניה לחוק הרי שאין אפשרות להגיש תובענה ייצוגית בסעד של פיצויי הלנת שכר. במקרה דנן, למרות שעילת התובענה הנה הלנת השכר המבקשים לא תבעו סעד של פיצויי הלנת שכר אלא סעד של הפרשי ריבית והצמדה. טוענת המשיבה, כי בחירת המבקשים בסעד של הפרשי ריבית והצמדה נועדה לעקוף את הסייג הקבוע בחוק לפיו, לא תאושר תובענה ייצוגית במידה ונדרש בה סעד של פיצויי הלנת שכר וכן כי מדובר בסעד אשר איננו מייצג את כלל חברי הקבוצה. 11. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו מקבלים את עמדתה של המשיבה. שוכנענו, כי טענת המבקשים, לפיה יש להעניק להם בגין הלנת שכר עבודה סעד של הפרשי ריבית והצמדה הנה מלאכותית, נועדה ליתן להם אפשרות להגיש תובענה ייצוגית בעניין והיא אף נוגדת את טובתם של "חברי הקבוצה" אותה הם מתיימרים לייצג. אף אם היינו מקבלים את טענת המבקשים, כי המשיבה הלינה את שכר עבודתם הרי שאין חולק, כי הסעד לו התכוון המחוקק בגין הלנת שכר עבודה הנו סעד של פיצויי הלנת שכר. משכך, בחירת המבקשים בסעד אחר מזה הקבוע בחוק איננה סבירה ואף מנוגדת לתכליתו של חוק הגנת השכר. 12. טענת המבקשים, כי זכותם של חלק מחברי הקבוצה התיישנה ועל כן אין באפשרותם לתבוע פיצויי הלנת שכר לא הוכחה, הנה כוללנית ולא מבוססת. הזכות לפיצויי הלנת שכר מתיישנת, במקרה של הפרה שיטתית, לאחר 3 שנים, (ראה סעיף 17א(ב) וסעיף 17א(ג) לחוק הגנת השכר). במקרה שלפנינו המבקשים לא פירטו ולא הביאו כל מסמך או ראיה להיקף קבוצת הסטודנטים שלגביהם הזכות התיישנה לכאורה ולא זו אף זו, טוענת המדינה, כי במשרד התמ"ת שיטת תשלום השכר הנטענת, החלה רק בשנת 2008, ועל כן ברור כי אין מדובר בזכות שהתיישנה לגבי מרביתם של העובדים במשרד התמ"ת. יובהר, כי המבקשים לא הביאו בפנינו כל נתונים אחרים לגבי משרדי הממשלה האחרים והמשיבה אף טענה, כי במשרדי ממשלה אחרים נהוגה שיטת תשלום אחרת. על כן, טענת המבקשים כי בחרו סעד אחר מזה הקבוע בחוק הגנת השכר מחמת התיישנות נדחית בהיעדר כל ראיה. זאת ועוד ,גם לצורך בחינת טענת ההתיישנות נדרשת בחינה אישית נקודתית של כלל חברי הקבוצה ולו מן הטעם הזה, יש לדחות את הבקשה להגשת תובענה ייצוגית בעניין. 13. היחס בין חוק הגנת השכר לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, (להלן:"חוק פסיקת ריבית"). משוכה נוספת עליה על המבקשים לעבור נמצאת בהוראות חוק פסיקת ריבית אשר קובע את הכלל לפיו אין לפסוק ריבית והצמדה במקרים כאמור, "6 (2) אם נקבע בחיקוק תשלום ריבית או סעד אחר כפיצוי על פיגור בתשלום, וכל עוד ניתן להעניק אותו סעד. (ב) אין לפסוק הפרשי הצמדה וריבית פי חוק זה - ... (3) אם נקבע בחיקוק אחת מאלה (א) הוראה בדבר תשלום הפרשי הצמדה או סעד אחר, למעט ריבית, מחמת פיגור בתשלום;" הווה אומר, הוראות חוק פסיקת ריבית ברורות ואינן ניתנות לפרשנות יתר. כאשר מדובר בעילת תביעה שהנה הלנת שכר עבודה אשר הסעד הקבוע בחוק להפרתה הנו פיצויי הלנת שכר אין מקום לאפשר סעד של פסיקת ריבית והצמדה. 14. מהאמור עולה, כי ככל שמדובר בחלק מהקבוצה, אשר אין בידנו כאמור נתונים מפורטים לגביהם, אשר חל עליהם חוק הגנת השכר הרי שאין לקבוצה זו כלל עילת תביעה לפי חוק פסיקת ריבית וכפועל יוצא מכך, יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לגביהם על הסף. לגבי הקבוצה האחרת, אשר לכאורה התיישנה תביעתם לפי חוק הגנת השכר הרי שניתן לתבוע את הסעד לפי חוק פסיקת ריבית אולם יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר בתובענה ייצוגית הרי שאין מקום לאשר את הבקשה כאשר מדובר בקבוצה נפרדת, אשר לא ידוע היקפה הכולל וכאשר, כפי שיפורט להלן, אף קבוצה זו, לא הוכיחה עילת תביעה לפי חוק תובענות ייצוגיות. 15. לא זו אף זו. במקרה שלפנינו כאשר עסקינן בחוק הגנת השכר - חוק העוסק בזכויות קוגנטיות של עובדים וחוק תובענות ייצוגיות, אשר מסייג מתחולתו כל סעד הנוגע לפיצויי הלנת שכר הרי שהנטל המוטל על המבקשים להוכיח ולשכנע מדוע יש לאפשר להם הגשת תובענה ייצוגית בעילת הלנת שכר עבודה וסעד של הפרשי הצמדה וריבית ולא סעד של הלנת שכר עבודה לכל חברי הקבוצה הנו נטל מוגבר אשר המבקשים לא עמדו בו. בעניין זה יש לעמוד על מידת ההוכחה הלכאורית כשמדובר במתן רשות לתביעה ייצוגית. על מנת לאשר תביעה ייצוגית על המבקש להוכיח כי לו עצמו יש לכאורה זכות. אך מעבר לכך עליו לעמוד בסטנדרט גבוה יותר מאשר בתביעה רגילה, אינדיבידואלית, בה מתבקשת כנגד התובע מחיקה על הסף. עמדה על כך השופטת טובה שטרסברג-כהן בעא 2967/95 מגן וקשת בע"מ והרצל כספי, עו"ד נגד טמפו תעשיות בירה בע"מ ו15- אחרים, פ"ד נא(2) 312: "תכלית החוק מחייבת עמידת תובע בתובענה ייצוגית בסטנדרד גבוה יותר מעמידתו של תובע בתביעה רגילה בפני סילוק התביעה על הסף... הטעם לדרישת סטנדרד גבוה זה הוא מעמד התובע הייצוגי המייצג תובעים פוטנציאליים בלתי מזוהים, במספר בלתי ידוע, שאינם נמצאים בפני בית-המשפט, ושלא הסמיכו את התובע לייצגם. הם נקשרים לתביעתו לטוב ולרע בלי ליטול חלק במשפט. בית-המשפט הוא להם לפה. הוא בוחן כליות ולב ומוודא שהתובענה המוגשת ראויה להתברר כייצוגית הן מבחינת המבקשים הן מבחינת הנתבעים והן מבחינת הציבור. פסק-הדין הניתן בתביעה כזו נגד הנתבעים מחייב את הנתבעים כלפי ציבור רחב, בחיובים שגודלם והיקפם אינם ידועים כלל והם עשויים להטיל נטל כבד ביותר לא רק על הנתבעים, אלא גם על הציבור בכללו". 16. לאור כל האמור לעיל שוכנענו, כי עילת תביעתם של המבקשים הנה עילה שסעד המצוי והראוי לה הנו פיצויי הלנת שכר ולא הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק ריבית והצמדה. שוכנענו, כי הסעד המבוקש נועד לאפשר להגשת תובענה ייצוגית למרות הסייג הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות וכי הסעד המבוקש אינו מייצג את טובתם של כלל חברי הקבוצה. 17. קיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים. תנאי נוסף שהנו תנאי סף להגשת תובענה ייצוגית מנוי בפריט 10(3) לתוספת השניה לחוק והוא עוסק בהסכמים קיבוציים המסדירים את תנאי העסקתם של הצדדים. פריט 10(3) לתוספת השניה קובע כדלקמן: "(3) בפרט זה - 'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי. 'הסכם קיבוצי' - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, או הסדר קיבוצי בכתב." בפריט 10(3) לתוספת השנייה לחוק קבוע סייג להגשת תובענה ייצוגית במקום בו קיים הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי. הרעיון העומד בבסיס אותו סייג הנו, כי הדרך לבירור והכרעה בסכסוכים במקום עבודה מאורגן הנו דרך הארגון היציג בהליך של סכסוך קיבוצי, ולא על דרך של תובענה ייצוגית. 18. אנו סבורים, כי יש לאמץ את דרך הפרשנות לפיה, הכלל הוא, שאין לאשר קיומן של תובענות ייצוגיות כאשר קיים הסכם קיבוצי החל על הצדדים שכן הדרך העיקרית לבירור סכסוך הנוגע להסכם קיבוצי הוא על דרך הליך של סכסוך קיבוצי. יחד עם זאת, יש חריגים לדרך יישומו של הכלל ואלו באים כאשר ארגון העובדים נכשל בתפקידו ואיננו מיישם ו/או אוכף את הוראות ההסכם על הצדדים. כאשר קיימות ראיות מבוססות לכך, שארגון העובדים איננו פעיל במישור יחסי העבודה בין הצדדים ואינו נותן מענה לפניות העובדים ואינו דואג ליישומם של הוראות ההסכם על הצדדים הרי שבפועל, אין מדובר בארגון המייצג את העובדים על פי מהותו ומקיים הלכה למעשה את תנאי ההכרה שקבעה הפסיקה אלא הוא מהווה ארגון עובדים "פורמאלי" ו"טכני" בלבד. השאלה שעל בית הדין לשאול את עצמו בבואו לבחון אישורה או דחייתה של בקשה לניהול התובענה כייצוגית אינה האם הארגון אמיתי ופעיל באופן כללי אלא, האם הוא אמיתי ופעיל בעניין הקונקרטי שהובא לפתחו. יש לבחון גם האם מדובר בסיטואציה בהן ההימנעות נובעת משיקולים ארגוניים כללים יותר הנוגעים לטווח הארוך או לראייה הכוללת של יחסי העבודה הקיבוציים וזאת, מתוך ראיה כוללת של מכלול היחסים וכלל העובדים. 19. מהראיות שעמדו בפנינו עלה באופן ברור, כי תנאי העסקתם של המבקשים מוסדרים באמצעות הסכמים קיבוציים תקפים בין המדינה לארגון המייצג את המבקשים - הסתדרות העובדים הכללית. אין חולק, כי ביום 3/11/2009, במסגרת תקופת התובענה, נחתם הסכם קיבוצי בין הצדדים בנוגע להעסקת סטודנטים בשירות הציבורי, הסכמים קיבוציים קודמים נחתמו עובר להסכם כאמור. ההסכם הקיבוצי עוסק בתנאי העסקתם של הסטודנטים המועסקים על בסיס שעתי בשירות המדינה. על פי הוראות ההסכם, ועדת מעקב בהשתתפות הממונה על השכר ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות תמשיך לעקוב ולסייע בביצועו של ההסכם ולהכריע בחילוקי הדעות הנוגעים לו. 20. טענת המבקשים שנטענה באופן כוללני ולא מפורט הנה, כי ההסתדרות לא פעלה בעניינם והיא בבחינת ארגון עובדים פורמאלי בלבד. טענה זו נדחית. במהלך ניהול ההליך התברר, כי הסכמי העסקה של המבקשים הנם הסכמים קיבוציים עדכניים אשר נעשים בהם שינויים וארגון העובדים לוקח חלק פעיל בהסדרת תנאי העסקתם של המבקשים במשיבה. לא שוכנענו, כטענת המבקשים, כי מדובר בארגון יציג אשר אינו מייצג את המבקשים הלכה למעשה ואשר לכאורה מתרשל בתפקידו. טענת המבקשים, כי בית דין זה מפרש את הסייג בחוק באופן מצומצם איננה מדויקת. אכן, במקרים מסוימים וחריגים, ניתנה האפשרות להגיש תובענה ייצוגית אף כאשר קיים היה הסכם קיבוצי בין הצדדים אולם מקרים ספורים אלו חלו כאשר דובר היה בעובדים מוחלשים מענף השמירה וניקיון אשר המעביד וארגון העובדים היציג אכן לא הסדירו ודאגו לשמירת זכויותיהם משך שנים. לא מצאנו, כי יש להשליך מידה שווה בין תובענות ייצוגיות אשר עסקו במעמדם של זכויות עובדים בענף השמירה והניקיון על המקרה דנן. מצבם ומעמדם של המבקשים בפנינו אינו דומה למעמדם של עובדים בענף השמירה והניקיון, ארגון היציג במקרה שלפנינו פועל ופעל באופן אקטיבי לשמירת זכויותיהם ועילת תביעתם שונה לחלוטין. 21. לא זו אף זו, התברר, כי המבקשים אף לא פנו לארגון היציג טרם בקשת האישור ואין חולק, כי על פי ההסכמים החלים על הצדדים היה על המבקשים לפנות לארגון היציג על מנת שיפעל למיצוי זכויותיהם. לאור כל האמור לעיל מתקבלת בזאת טענת המשיבה, כי אין מקום לאשר את התובענה הייצוגית אף מחמת קיומם של הסכמים קיבוציים תקפים החלים על הצדדים. לאור קביעתנו דלעיל הרי שהתובענה הייצוגית איננה עומדת בתנאי הסף הקיימים בתוספת השניה לחוק ולמעשה יש לדחות את בקשת המבקשים על הסף. יחד עם זאת ולמען הסר כל ספק נדון אף בעילת התביעה לגופו של עניין ונכריע, האם התובענה עומדת ביתר התנאים הקבועים בחוק. נאמר כבר עכשיו, כי לא מצאנו כי הבקשה עומדת בתנאי החוק לצורך הגשת תובענה ייצוגית. 22. דיון - האם הוכחה קיומה של עילת תביעה אישית וקבוצתית סעיף 4 לחוק קובע מי רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית. במקרה שלפנינו, ההוראה הרלוונטית מצויה בסעיף 4 (א)(1): "4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה. סעיף 8 לחוק קובע מהם התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית: "8. (א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה. (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ..." על מנת שתאושר תביעתו של תובע כתובענה ייצוגית, עליו לעמוד בתנאי בסיסי וראשוני, במובן זה שעליו להיות "אדם שיש לו עילה בתביעה" (ס' 4(א)(1) לחוק). בקשר לכך נקבע, כי על מנת לאשר תביעה כתובענה ייצוגית, על התובע לעמוד ברף מחמיר של שכנוע בקשר לסיכויי הצלחתה. וכך נקבע לעניין זה בפסק דינו של בית המשפט העליון מפי השופטת (כתוארה אז) דורית בייניש: "התנאי הבסיסי לאישורה של התובענה הייצוגית מחייב את התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה ממשית, אשר גם ראויה לבירור על דרך של תובענה ייצוגית. הפסיקה הישראלית אשר בחנה את השאלה מתי תובע ייצוגי יעמוד בנטל של הוכחת עילתו, הטילה מבחן מחמיר למדי. למעשה, שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה, שולבה בשאלה של סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה. בית המשפט קבע בשורה של פסקי דין כי תובע ייצוגי פוטנציאלי המבקש להוכיח באופן מקדמי את עילתו, צריך לעמוד ברף מחמיר יותר מזה החל על תובע המבקש להגן על תביעתו מפני סילוק על הסף... רמת ההוכחה הגבוהה נגזרת מאופייה של התובענה הייצוגית, על חסרונותיה ויתרונותיה"(רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ ואח' פ"ד נז(3), 220 בעמ' 276, וכן ראו ע"ע נפתלי גרוס- מדינת ישראל (9.1.07), וההפניות שם). 23. אין חולק, כי המבקשים עבדו בשירות המדינה כסטודנטים בשכר שעתי. חלק מעבודתם המבקשים עבדו מחוץ למשרדי המבקשת ולצורך כך, נדרשו למלא דיווח שעות ידני. סעיף 2 לתקנות הגנת השכר, (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), התשמ"ח 1987, (להלן: "תקנות הגנת השכר"), קובעת כדלקמן, "2. (א) שכר עבודה שלא נקבע מועד לתשלומו בסעיפים 9 עד 12 לחוק, המשתלם על-פי דיווח שהעובד מגיש למעבידו, והדיווח הוגש לא יאוחר מחמישה ימים מתום חודש העבודה - ישולם לא יאוחר מהיום השישי מתום חודש העבודה. (ב) הוגש הדיווח האמור בתקנת משנה (א) לאחר היום החמישי מתום חודש העבודה - ישולם שכר העבודה האמור בתקנת משנה (א) בתום החודש שלאחר החודש שבו הוגש הדיווח". הווה אומר, כאשר מדובר בדיווח ידני שנעשה על ידי העובד התקנה מאפשרת תשלום שכר עבודה עבור תקופת הדיווח הידני עד לתום החודש שלאחר החודש בו הוגש הדיווח. מהראיות שהובאו בפנינו שוכנענו, כי דיווחי השעות של המבקשים, לגבי המחצית השנייה של כל חודש אינם מגיעים בהכרח בזמן הפחות מחמישה ימי עבודה מתום חודש העובדה הליך מילוי הדוחות הידניים, בדיקתו ואישורו על ידי הגורמים האמונים על כך, הנו הליך האורך זמן רב יותר, (ראה עדות מרקוביץ, עמ' 32 לפרוט' ש' 27). לאור האמור הרי שהמשיבה לא הלינה את שכרם של המבקשים שכן התשלום בגין המחצית השניה של החודש שולם במועד בחודש שלאחר מכן מאחר שטכנית לא ניתן היה לבצע תשלום באותו חודש. לפיכך למעשה, כל חודש, למעט החודש הראשון לעבודה, קיבלו המבקשים תשלום שכר עבור 30 יום, מדי חודש בחודשו ובאותו מועד ולא נגרם להם כל נזק. 24. לא זו אף זו, אף אם היינו מקבלים את טענות המבקשים כי יש בידיהם עילת תביעה אישית הרי שהם לא עמדו בתנאי הנוסף הקבוע בחוק והוא עילת תביעה קבוצתית. 25. השונות רבה על הזהות המבקשים טענו כי הם מייצגים קבוצה בת 15,000 סטודנטים אשר עבדו/עובדים בשירות המדינה אולם לא הציגו כל ראיה כי אכן מדובר במספר זה של חברים. טענת המשיבה, כי מדובר לכל היותר בקבוצה של 1500 סטודנטים לא נסתרה על ידי המבקשים. לאור האמור המבקשים אף לא הוכיחו את היקף הקבוצה הנטענת. 26. המבקשים מתיימרים לייצג את כלל הסטודנטים העובדים בשירות המדינה אולם התברר, כי אין להם כל מידע באשר למרביתם של הסטודנטים העובדים בשירות המדינה ואת מתכנת תשלם שכרם. מהראיות שעמדו בפנינו התברר, כי "חברי הקבוצה" הנם סטודנטים שונים בעלי תקופות העסקה שונות, בעלי שכר עבודה שונה ומתכונת העסקה שונה. כפי שעולה מעמדת המשיבה, ואשר לא נסתרה על ידי המבקשים, אין אחידות במשרדי הממשלה באשר לאופן תשלום שכרם של הסטודנטים. לא זו אף זו, במשך התקופה הרלוונטית לבקשה הונהגו שיטות תשלום שכר שונות. ראה בתצהירה של הגברת מרקוביץ: "3. א. במשרד ממשלתי מסויים, בתקופה מסויימת, שולם שכר הסטודנטים, באמצעות מקדמות בכל חודש וקיזוז בחודש שלאחריו. ב. במשרד ממשלתי מסויים, בתקופה מסויימת, שולם שכר הסטודנטים, עבור תקופת העבודה מה - 22 לחודש עד ה - 21 לחודש שלאחריו. ג. במשרד ממשלתי מסויים, בתקופה מסויימת, שולם שכר הסטודנטים, מה - 16 לחודש עד ל - 15 לחודש שלאחריו. 4. בנוסף לשוני בשיטת התשלום, קיים שוני באופן תשלום השכר בין סטודנטים המועסקים בישרות המדינה שהינם סטודנטים לרפואה, לרפואת שיניים ולסיעוד לבין סטודנטים בתחומים אחרים. ר' בעניין זה לדוג' ההסכמים הקיבוציים בדבר תנאי העסקה של סטודנטים לרפואה, לרפואת שיניים ולסיעוד (ההסכם הקיבוצי שנתחם ביום 16/1/1991 ... וכן ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 29/12/2009...) וחוזרי נש"מ בעניין תנאי העסקת סטודנטים לרפואה בשירות המדינה, המפורסמים באתר נציבות שירות המדינה". 27. מהאמור עולה באופן ברור, כי אין מדובר בקבוצה הומוגנית בעלת אינטרסים זהים. בעניין זה כבר נפסק, כי אין לאשר תובענה ייצוגית כאשר קיימת שונות ניכרת בין חברי הקבוצה, אכן, כפי שנפסק לאחרונה על ידי בית דין זה, הבדלים מסוימים בין עובדים בקבוצת עובדים, כגון בתקופת העבודה או בהיקף המשרה, הם הבדלים טבועים המאפיינים כל קבוצת עובדים במשפט העבודה, באופן שאין בהם, כשלעצמם, למנוע אישור ניהולה של תובענה כייצוגית... אלא שאין בכך כדי להתיר את הרסן ולאפשר הגשתה של תובענה ייצוגית בכל עילה שהיא, באופן שיחייב בירור עובדתי ופרטני ביחס לכל עובד ועובד וביחס לעילת התובענה עצמה... יתרה מזו הכלל הוא, כי אין לפצל דיון ולקיים דיון בחלק מהעילות שיש לתובע. עליו להגיש תביעה הכוללת את כלל העילות שיש לו כתוצאה מעבודתו אצל המעסיקה", ((ע"ע 425/09 - אבישי גולדברגרנ' אגודת השומרים בע"מ, ניתן ביום 3/2/2010). יובהר, כי שוני בין חברי הקבוצה אינו צריך להוביל, בהכרח, לאי-אישורה של תובענה כייצוגית. אלא שבכך אין די, שהרי בעניין שלפנינו אין המדובר רק בשוני בהיקף המשרה או בשיעור השכר בלבד, אלא בהבדלים נוספים, מהותיים אשר יש בהם כדי למנוע את ניהולה של התובענה כייצוגית. לכאורה, חלק מ"חברי הקבוצה" מקבלים את שכרם באופן שונה ונבדל מהמבקשים ומכאן, שלגבי הרכיב המרכזי של התובענה - הלנת השכר הנטענת, קיים שוני בין רוב רובם של חברי הקבוצה. מדובר אם כך, בשוני מהותי בין חברי הקבוצה העומד בניגוד לאישור ניהולה של התובענה כייצוגית. 28. חישוב סכום העילה האישית וסכום התביעה הייצוגית המבקשים הגדירו את הסעד הנתבע על פי מספר פרמטרים - ממוצע שכר חודשי, שיעור הריבית החוקית וריבית לתקופת האיחור, תקופת עבודה ממוצעת ומספר חברי הקבוצה. כאשר אנו בוחנים את המרכיבים דלעיל יוצא, כי המבקשים לא הוכיחו את הפרמטרים כאמור ולא הבהירו כיצד אלו מתיישבים עם העובדות הקיימות בתיק. יובהר, כי סכום העילה האישית חושב לפי 81.62 ₪ וסכום התביעה הייצוגית - 81.62 כפול מספר חברי הקבוצה - 52,500 = 4,284,856 ₪. ממוצע שכר חודשי - 2068 ₪ - ממוצע השכר חושב לפי ממוצע שכרם של 4 המבקשים אשר כאמור עבדו כולם במשרד התמ"ת. היקף משרתם של המבקשים השתנה מחודש לחודש ולא הוכח, כי לגבי יתר חברי הקבוצה, אשר כאמור עבדו במשרדי הממשלה השונים תקופות שונות, מדובר בשכר ממוצע ו/או אף קרוב לכך. תקופת עבודה ממוצעת - תקופת העבודה הממוצעת לשיטת המבקשים הנה 24 חודשים בעוד שהתברר, כי בהתאם לחוזר נש"מ עד ליום 1/1/2010 תקופת העבודה המקסימאלית הייתה 24 חודשים ועל כן, בהכרח אין היא יכולה להוות תקופת עבודה ממוצעת. מספר חברי הקבוצה - כאמור, קיים שוני מהותי בתנאי העסקתם של הסטודנטים בשירות המדינה. כך למשל שונה מסגרת העסקתו של סטודנט ברפואת שיניים מסטודנט העובד במשרד התמ"ת. אין בידי המבקשים כל מידע ברור ומפורט לגבי מסגרות ההעסקה השונות, מספר הסטודנטים המועסקים ודרך תשלום השכר במשרדי הממשלה השונים. יובהר, כי הגברת מרקוביץ העידה, כי מספרם של חברי הקבוצה - 15,000 סטודנטים אינו מבוסס וכי בתקופה המדובר היו לכל היותר 1,500 סטודנטים המועסקים בשירות המדינה. העדה הוסיפה, כי המדינה החלה להעסיק סטודנטים בשנת 2007 ולפני כן עבדו בשירות כמה עשרות בודדות. יובהר, כי עצם הגדרת "חברי הקבוצה" מהווה מכשול בפני המבקשים לאישור התובענה הייצוגית. קבוצה המבקשים אשר הוגדרה בבקשה באופן הבא - "הקבוצה - עובדי המשיבה בתקופה הקובעת שעבדו במשרת סטודנט בשכר שעתי, לרבות עובדים שעזבו עבודתם בנתבעת לפני הגשת הבקשה לאישור שהמשיבה שילמה את שכרם באיחור כמפורט בבקשה זאת. לחילופין, עובדי המשיבה כאמור, שתביעתם להלנת שכר התיישנה". הקבוצה הוגדרה באופן חלופי, אחת - קבוצת העובדים שהתיישנה זכותם לפיצויי הלנת שכר. השניה - קבוצת העובדים אשר זכותם לא התיישנה ועולה מהגדרתה, כי לכאורה יש בידי חברי הקבוצה עילת תביעה לפי חוק הגנת השכר ועל כן מדובר בתובענה אשר איננה מייצגת אותם. התקופה הקובעת - בנוסף לכל האמור לעיל, המבקשים העמידו את התקופה הקובעת מיום 3/10/03 ועד ליום 3/10/10 תוך התעלמות מיתר העובדות הקיימות בתיק - שיטות תשלום שונות במשרדי הממשלה בתקופות שונות, שיטת תשלום שכר אשר החלה במשרד התמ"ת החל משנת 2008 ואילך, העסקת סטודנטים במשרד התמ"ת החל משנת 2007 וכן, אף לא אחד מהמבקשים לא הועסק כל משך התקופה הקובעת. 29. שוני רלוונטי בין הסטודנטים למפקחים עובדי המדינה יש לדחות אף את טענת המבקשים, כי המפקחים, עובדי המדינה, אשר עוסקים באותו תפקיד כמותם, מקבלים את שכרם בזמן ובאופן מלא. המשיבה טענה, והדבר לא נסתר, כי מפקחים המועסקים בשירות המדינה מועסקים במתכנת העסקה קבועה ולא שעתית. תנאי העסקתם של המפקחים שונים ושכרם משולם להם כשכר קבוע כאשר התברר, כי גם למפקחים הרכיבים המשתנים התלויים בדיווח משולמים בתום החודש העוקב, (ראה עדותה של מרקוביץ עמ' 31 לפרוט' ש' 12-15, 20-22). 30. שינוי אופן תשלום שכרם של המבקשים מהראיות שעמדו בפנינו עלה, כי החל מחודש 2/2011 הונהגה שיטת תשלום שכר לסטודנטים המועסקים במשרד התמ"ת אשר לפיה, משולם שכר באמצעות מקדמות מדי חודש בחודשו וככל שהדבר נחוץ, מבוצעים קיזוזים בשכר בחודש העבודה שלאחר מכן. הנהגת שיטת השכר החדשה למעשה, הביאה לפתרון מעשי שבבסיס עילת התביעה הנטענת - הלנת שכר העבודה. המשיבה טענה, והדבר לא נסתר, כי עוד טרם הוגשה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, התקיימו דיונים בין הדרגים הממונים על תשלומי השכר במדינה, בניסיון לפתור את דרך תשלום השכר לסטודנטים המועסקים בשכר שעתי בשירות המדינה והנדרשים למלא דוחות שעות ידניים כאמור. המשיבה שכנעה בטיעונה, כי הניסיון להביא לפתרון הולם של הסוגיה נעשה עוד טרם הוגשה הבקשה כאמור ואין חולק, כי זמן קצר לאחר הגשת התובענה נמצא פתרון לסוגיה. לאור האמור ומשאין חולק, כי החל מחודש 2/2011 אין כל עילה לבקשת המבקשים לאישור התובענה הייצוגית הרי שאף מן הטעם הזה, יש לדחות את הבקשה. טענת המבקשים, כי דחיית הבקשה לאור תיקון תשלום השכר לא תענה על מטרת החוק שהנה אף להביא להתרעה מפני אי תשלום שכר במועד נדחית. מטרתו ההרתעתית של חוק תובענות ייצוגיות אין בה כדי להתגבר על כל יתר התנאים הקבועים בחוק ואשר אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. משקלה של התכלית ההרתעתית אינה יכולה לעמוד היא עצמה, כתנאי יחיד המתקיים לצורך אישור התובענה הייצוגית. 31. המדינה כמשיבה בהליך מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המדינה. בעניין זה כבר נפסק, כי בבוא בית הדין לשקול את השימוש בתובענה הייצוגית כנגד רשויות המדינה, עלינו להביא בחשבון שיקולים נוספים המייחדים את המדינה תוך שנשמר הכלל שלפיו דינה כדינו של כל בעל-דין אחר. מבין שיקולים אלה ראוי לציין כי ככלל, נוהגת המדינה להחיל את פסיקתו של בית-המשפט בשאלות עקרוניות שהן בגדר "מקרה מבחן" (Test Case) בעניינו של יחיד, גם על הקבוצה שהוא משתייך אליה ועל עניינים אחרים מאותו סוג, אם אכן זהים הם. מדובר בנימוק כבד משקל שלא לאשר תובענות ייצוגיות, על כל הסרבול, הטרחה וההוצאות הכרוכים בו. לא זו אף זו, כי במקרה שלפנינו שונה תשלום שכרם של המבקשים זה מכבר ולו מן הטעם הזה, יש לדחות את התובענה כאמור. 32. לאור כל האמור לעיל יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. 33. לאור כל קביעותינו בפסק הדין ובפרט משמצאנו כי לא היתה עילה למבקשים להגשת הבקשה, המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך כולל של 40,000 ₪. משרד התמ"תתביעה ייצוגית