התובע מבסס את זכאותו לפיצוי מאת הנתבעת על החריג לכלל הקובע מי שנהג ברכב כשהביטוח לא כיסה את השימוש בו, אינו זכאי לפיצוי מכוח החוק (סעיף 7(5) לחוק). החריג האמור, המעוגן בסעיף 7א לחוק, מעניק זכאות לפיצוי למי שלא ידע, ובנסיבות העניין אף לא היה סביר שיידע, על היעדר הכיסוי הביטוחי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים - הנהג לא ידע שאין ביטוח: התובע עותר מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 7/7/2007 עת רכב על אופנוע שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ללא פוליסת ביטוח מתאימה. התובע הגיש תביעה מכוח החוק נגד הנתבע והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") - שהינה קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - בטענה כי חייבת לפצותו מכוח סעיף 7א לחוק. הנתבעת הכחישה את חובתה לפצות את התובע וזאת בטענה כי נהג ללא ביטוח מתאים ובלא היתר מהבעלים. במקביל, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד הנתבע, בטענה כי התיר את השימוש באופנוע בלא כיסוי ביטוחי מתאים. לבקשת הצדדים הדיון בתיק זה פוצל כך שתחילה נידונה שאלת החבות. טענות הצדדים: לטענת התובע, התאונה אירעה תוך כדי ביצוע ה"הרצה" לאופנוע של הנתבע שנרכש תקופה קצרה עובר לתאונה. ההרצה בוצעה על-ידי התובע לבקשת הנתבע שהינו חבר לעבודה כאשר הנתבע העלים ממנו מידע בדבר היעדר כיסוי ביטוחי מתאים. לטענת הנתבע, התובע מעולם לא קיבל הרשאה לנהוג על האופנוע. האופנוע נמסר לידי התובע למטרת ביצוע הטיפול במחיר מוזל בידי מכונאי שהוא חברו של התובע - בבית התובע, לקראת תום תקופת ההרצה. לטענת הנתבעת, נהיגת התובע באופנוע בעת קרות התאונה, אמנם לא הייתה מכוסה על-ידי תעודת ביטוח חובה בת תוקף, אך נעשתה בלא היתר מהנתבע ולפיכך הוא אינו זכאי לפיצויים מאת הנתבעת לפי סעיף 7(5) לחוק. גרסאות הצדדים: אין מחלוקת כי התובע והנתבע מכירים זה את זה מעבודתם כנהגים שכירים בסניף אשדוד של חברת "אגד", והיו בקשר ביניהם סביב האופנוע החדש שרכש הנתבע. מוסכם על הצדדים כי במסגרת קשר זה רכש התובע עבור הנתבע ועבור נהג נוסף בסניף אגד קסדות במחיר מוזל. בין הצדדים נתגלעו חלוקי סביב השאלה האם התובע הציג את עצמו כבר -סמכא בענייני אופנועים, שכן, לטענת הנתבע, מצג זה הוא שגרם לו למסור את האופנוע לתובע לצורך ביצוע הטיפול. מחלוקת זו משפיעה באופן עקיף ובמידה מוגבלת על ענייננו, שכן גם לגרסת הנתבע הטיפול אמור היה להתבצע על-ידי חבר של התובע ולא על-ידי התובע בעצמו . מוסכם על הצדדים כי האופנוע נמסר לתובע על-ידי הנתבע בשעות הערב ביום שישי ה-6/7/07 כאשר לנתבע התלוותה רעייתו דאז, הנוהגת ברכב המשפחה. על פי גרסת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה ומתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו, האופנוע נמסר לו על מנת לזרז את סיום תקופת ה"הרצה" כאשר הסיכום היה, כי התובע ינהג באופנוע במהלך סוף השבוע. עוד עולה מגרסת התובע כי האופנוע נמסר לו בכניסה לרחוב בו הוא מתגורר והוא רכב עליו לעיני הנתבע ורעייתו, מנקודת המסירה ועד לחנייה. גרסת הנתבע שונה בתכלית, כאמור. על פי גרסתו, עובר לסיום תקופת ההרצה מסר לו התובע כי חברו המכונאי ישהה בביתו בסוף השבוע, ויכול לבצע עבור הנתבע את הטיפול הדרוש במוצאי שבת, במחיר מוזל. על פי גרסת הנתבע, האופנוע נמסר לתובע בחניית ביתו והסיכום היה כי בסוף המשמרת במוצאי שבת יסור הנתבע לאספו מבית התובע. הנתבע הדגיש כי הקפיד שלא לאפשר לאף אחד לנהוג באופנוע וזאת בשל היעדר ביטוח מתאים. בתצהירו אף תיאר הנתבע תקרית במהלכה נטל אחד העמיתים לעבודה בשם אמנון את האופנוע ורכב עליו מספר מטרים והנתבע דאג לעצרו תוך שהוא מסביר לו על היעדר הביטוח. בנקודה זו טוען התובע לעומתו כי ראה עמיתים נוספים לעבודה נוהגים באופנוע בהיתר מפורש מהנתבע על מנת לזרז את סיום תקופת ההרצה. מוסכם על הצדדים כי במהלך מסירת האופנוע לידי התובע, נמסרו לידיו המפתחות וה"שלט", כן ניתנו הסברים באשר לביטול האזעקה. לגרסת התובע, באותו מעמד, הנתבע הרים את מכסה המושב והצביע על רישיונות וביטוח וכן טופסי הגרלה וביקש מהתובע להקפיד שלא יאבדו. בנוסף, כעולה מגרסת התובע הוא שאל את הנתבע לגבי סוג הביטוח שיש לאופנוע ונענה "יש לי את כל הביטוחים, אני משלם על כך 6,000 ₪". הנתבע מכחיש מכל וכל כי סוגיית הביטוח הועלתה באותו ערב, שכן האופנוע נמסר למטרת ביצוע הטיפול בלבד והתובע לא היה צפוי לעשות בו שימוש. מוסכם על הצדדים כי בשבת , בשעות אחר הצהריים , יצר התובע קשר עם הנתבע ופנה אליו בשאלה בדבר סוג דלק אשר יש למלא באופנוע. אולם, הגרסאות חלוקות בדבר התוכן המדויק של השיחה ומשמעותה. לגרסת התובע, הוא חש אי נעימות מאחר וצרך דלק בנסיעותיו ולפיכך ביקש למלא את המיכל. לדבריו, הנתבע, לאחר שהשיב לו מהו סוג הדלק, הוסיף כי אין צורך למלא את המיכל כי הוא סבור כי גונבים ממנו דלק והוא מבקש לעקוב אחר מד הדלק. לגרסת הנתבע הוא הופתע מהשאלה, שכן התובע לא אמור היה כלל לעשות שימוש באופנוע וכאשר שאל לפשר השאלה השיב התובע כי הייתה התערבות בינו לבין חברו. לגרסת התובע, התאונה אירעה עת היה בדרכו לעבודה, שם אמור היה להשיב את האופנוע לנתבע. לגרסת הנתבע הוא נתבשר על התאונה ואף ראה את האופנוע הניזוק בזירה עת המתין לתובע בסוף המשמרת על מנת לסור לביתו של התובע ולאסוף את האופנוע. עוד עולה מגרסת הנתבע כי בערב התאונה הוא מסר בשיחה הטלפונית לאבי התובע כי נהיגת התובע באופנוע אינה מכוסה בפוליסת ביטוח והוא נתבקש על-ידו להימנע מלדון בנושא זה עם העמיתים לעבודה. בשלב מאוחר יותר הופעל עליו לחץ מצד אבי התובע - עובד ותיק ובעל השפעה ב"אגד" - "להסדיר" את עניין הביטוח, כך שהפוליסה תכסה את התאונה נשוא התביעה, היינו לבטח בדיעבד. אף התובע תיאר בכתב התביעה, ובתצהיר מטעמו, את הניסיונות שנעשו על-ידי הנתבע על מנת להנפיק פוליסת ביטוח מתאימה "בצורה רטרואקטיבית", וזאת כשהוא מבקש להחתים את התובע על טופסי הביטוח, תוך ציון תאריך מוקדם לתאונה. התובע אף מודה כי חתם על הטפסים כאמור, אם כי, ללא ציון פרטי כרטיס האשראי לחיוב. דיון והכרעה - תביעת התובע נגד הנתבעת: התובע מבסס את זכאותו לפיצוי מאת הנתבעת על החריג לכלל הקובע מי שנהג ברכב כשהביטוח לא כיסה את השימוש בו, אינו זכאי לפיצוי מכוח החוק (סעיף 7(5) לחוק). החריג האמור, המעוגן בסעיף 7א לחוק, מעניק זכאות לפיצוי למי שלא ידע, ובנסיבות העניין אף לא היה סביר שיידע, על היעדר הכיסוי הביטוחי. התובע, בתצהיר עדות ראשית מטעמו הצהיר כי האופנוע נמסר לידיו על מנת שינהג בו כמה שיותר על מנת לזרז את סיום תקופת ההרצה ואף נאמר לו על-ידי הנתבע כי לאופנוע כל הביטוחים הרלוונטיים. כאמור, התובע העיד בחקירה הנגדית כי האופנוע נמסר לו על-ידי הנתבע בקצה הרחוב בו הוא מתגורר והוא רכב עליו לעיני הנתבע ורעייתו מרחק של כ-40-50 מטר (עמ' 11 ש' 5-11) עד לחניה. רעיית הנתבע שהייתה לכאורה להתרחשות שיכולה הייתה להכריע במחלוקות בין הצדדים, לא הובאה לעדות. היא לא הוזמנה על ידי התובע, לא על ידי הנתבעת ולא על ידי הנתבע. יחד עם זאת, בשים לב לכך שמדובר לכאורה במי שהייתה קרובה של הנתבע, נראה כי הציפייה העיקרית הייתה כי הוא יביאה לתמוך בגרסתו. עם זאת, וכפי שיפורט בהמשך אף הנתבע בחר שלא להביא את רעייתו לשעבר לעדות על מנת להפריך את גרסת התובע ולפיכך אין באי הבאתה לעדות כדי להחליש משמעותית את גרסת התובע, אלא במעט. לעומת זאת, הדבר משליך הרבה יותר על גרסת הנתבע. התובע העיד כי לאחר התאונה היה מוכן לשתף פעולה עם ניסיונות הנתבע "ליצור" רטרואקטיבית, היינו במרמה, את פוליסת הביטוח בדיעבד. התובע העיד כי הוא חתם על טפסי ההצעה שנמסרו לו על-ידי הנתבע, ללא ציון פרטי כרטיס האשראי לחיוב, על אף שהיה מודע לכך שהתאריך שצוין בטופס ההצעה קודם לתאריך בו אירעה התאונה. התנהגות זו מצד התובע היא הקושי העיקרי ביחס לעדותו, שכן היא מטילה צל על אמינותו, ומקשה על קבלת גרסתו ללא תמיכה חיצונית. לגרסת התובע, הנתבע יצר כלפיו מצג לפיו השימוש באופנוע מכוסה בפוליסה מתאימה, וזאת במודע ובכוונת מכוון. התובע העיד כי הנתבע פתח את התא מתחת למושב והצביע לכיוון שקית הפלסטיק על הרישיונות והביטוחים (עמ ' 11 ש' 14-25, עמ' 12 ש' 6-7) ולידם טפסים לגביהם נמסר לו על-ידי הנתבע כי אלו טופסי ההגרלה (עמ' 12 ש' 1-4). התובע אישר שלא פתח את השקית. הנתבע בסיכומיו תוהה כיצד הצליח התובע לראות במעמד מסירת האופנוע מה מכילה שקית הפלסטיק. אין בתמיהה זו ממש, שכן, כאמור, התובע לא טען כי ראה מה בדיוק מכילה השקית או באילו טפסים מדובר אלא למד על כך מדברי הנתבע. הנתבע אף ביקש לעמת את התובע עם הסתירה, לכאורה, בתשובותיו לשאלון שהועבר אליו על-ידי הנתבע בו נשאל האם וידא כי לאופנוע יש רישיון ופוליסת ביטוח והאם ביקש לראותם ולהחזיקם. התובע השיב בתצהיר תשובות לשאלון כי הוא וידא כי לאופנוע יש רישיון ופוליסת ביטוח, שכן הנתבע הראה לו את מיקומם והוא סמך עליו. במענה לשאלה השנייה השיב התובע כי הוא דרש מהנתבע להראות לו את הרישיון ואת הפוליסה ומר וקנין הראה לו את מיקומם מתחת למושב האופנוע. כאמור, התובע העיד בחקירתו כי הנתבע הראה לו את השקית שהכילה לדבריו את הרישיונות ואת הביטוח אך לא נשאל בחקירתו ביוזמת מי נפתח מכסה התא עם השקית. נראה שלא קיימת סתירה של ממש בין תשובותיו במענה לשאלון כפי שפורט לעיל. יחד עם זאת, כאמור, עצם הנכונות לחתום על טפסי ביטוח בדיעבד מעיב על האמינות של התובע. לפיכך לא ראוי לקבל את גרסתו ללא תמיכה חיצונית. התובע העיד בחקירה הנגדית כי הנתבע נהג למסור את האופנוע לאנשים נוספים על מנת לזרז את סיום תקופת ההרצה וביניהם אמנון שרירא ושני נהגים נוספים שאינם מעוניינים להעיד, על מנת שלא לקחת צד בתביעה הנוכחית (עמ' 16 ש' 22-25). צודקים ב"כ הנתבעים בהצביעם על כך כי מן הראוי היה להביא את אותם הנהגים לעדות בביהמ"ש ויש לדבר משקל נגד גרסת התובע. עם זאת, אמנון שרירא - אחד מתוך אותם שלשה הנהגים - הגיש תצהיר עדות ראשית לתיק ואף הובא לעדות. עדות מר שרירא הייתה לכאורה פשוטה, אמינה וקוהרנטית. הוא לא הסתיר את היחסים הקרובים הקיימים בין משפחתו שלו לבין משפחת התובע אך אין בסיס מספיק להטיל בה דופי אך בשל יחסיו הקרובים עם משפחת התובע. מר שרירא הותיר רושם של אדם המבקש לומר את האמת, ללא קשר ליחסי חברות. מר שרירא הצהיר כי קיבל את האופנוע מהנתבע על מנת לזרז את סיום תקופת ההרצה ונהג בו ל"סידורים" מספר לא מבוטל של קילומטרים. בחקירתו הדגיש כי נטל את האופנוע באישור מפורש של הנתבע (עמ' 5 ש' 3). לא זו אף זו, מר שרירא העיד כי שאל את הנתבע לגבי הביטוחים ונענה כי בת זוגו הנפיקה את כל הביטוחים הדרושים וכי הדבר עלה לא מעט כסף (עמ' 7 ש' 13-16, 24-26). מר שרירא אף הוסיף והעיד כי לא ביקש לבדוק את הפוליסה מאחר ו"אני עובד איתו המון זמן ומתוך אמון לא ביקשתי ..." (עמ' 8 ש' 10-12). בעדותו של מר שרירא - המהווה חיזוק מספיק לגרסת התובע - מתוארת סיטואציה התואמת את גרסת התובע. גרסה, לפיה הנתבע נהג להפקיד את האופנוע בידי העמיתים לעבודה על מנת לסיים את תקופת ההרצה וזאת תוך יצירת מצג, בין היתר על-ידי ההפניה לעיסוק בת זוגו בביטוח, כי לאופנוע כל הביטוחים הנדרשים על פי החוק. לו הייתה גרסת הנתבע מחוזקת, או לפחות משכנעת, היה בה כדי לכרסם בגרסת התובע. אולם, כפי שיפורט בפרק הבא, גרסתו של הנתבע נמצאה כה חלשה מבחינת מהימנותה, עד כי יש בחולשתה הרבה משום חיזוק נוסף לגרסת התובע. אכן, ההכרעה בין הגרסאות אינה דיכוטומית. העובדה כי גרסת הנתבע נדחית בשתי ידיים, אינה מלמדת מיניה וביה כי גרסתו של התובע אמת. קיימת אפשרות לפיה שניהם מטעים ומתעים, וביחסים שבין התובע לבין הנתבעת הרי הנטל הוא על התובע להוכיח את אי ידיעתו, באופן עצמאי וללא קשר למהימנות הנתבע. אולם, בהערכת משקלן של העדויות, בכל זאת יש משמעות לעובדה כי גרסת הנתבע נדחית, כחיזוק מסוים, אף אם לא מכריע, לגרסתו התובע בטענתו שלו. לסיכום שאלת מהימנות גרסת התובע, יש להזכיר כי עדותו של התובע לא הופרכה מתוכה בשל תמיהות ממשיות בגרסתו. אולם, העובדה שנכון היה לחתום על טופסי ביטוח שקריים העיבה על חזקת אמינותו, וחייבה תמיכה בגרסתו. יש לראות בעדותו האמינה של מר שרירא, המתייחסת לשאלה עובדתי רלוונטית ביותר השנויה במחלוקת, כסיוע מספיק בהחלט לגרסת התובע, המאפשרת, אם לא מחייבת, לקבל את גרסתו לגבי מטרת העברת הרכב ובעיקר כי הוטעה על ידי הנתבע ביחס לקיומה של פוליסת ביטוח מתאימה. חיזוק נוסף, מסוים, יש בגרסתו החלשה של הנתבע, אשר בחולשתה מחזקת את גרסת התובע. למעלה מן הצורך יש לציין כי הפסיקה בדבר קיום או היעדר חובה לבדוק את סוגיית הביטוח בעת מסירת כלי רכב אליה ביקשו להפנות באי כוח של שני הצדדים אינה רלוונטית לענייננו, שכן נקבע פוזיטיבית כי התובע ביקש לברר סוגיה זו וכי הנתבע יצר מצג - ולא רק כלפי התובע - כי עניין הביטוח מוסדר. כאמור, אין מחלוקת שהיו יחסי חברות בין התובע לנתבע. אמנם אין מדובר בחברות ותיקה מאוד, אך מדובר בקשר בן כמה חודשים במסגרת העבודה. קשר, שבא לידי ביטוי בענייני אופנועים גם מחוץ למעגל העבודה. התובע התבקש על ידי הנתבע לנהוג עבורו באופנוע, להשלמת ה"הרצה". הוא שאל אודות הביטוח, נמסר לו שיש ביטוח מתאים ואף הוצבע לו על חבילה בה היו ניירות, ונמסר כי שם טופסי הביטוח. אכן, התובע לא פתח וקרא את "האותיות הקטנות". אף על פי כן יש לקבוע כי יצא ידי חובתו בבדיקת שאלת הביטוח בקבלת תשובה בעל פה מחבר והצבעה על הניירות. יש לקבוע כי, בנהיגה כך, פעל באופן סביר. העולה מן המקובץ הוא כי הראיות בתיק מחייבות קביעה, למעלה ממאזן ההסתברות, כי התובע לא ידע, ובנסיבות העניין אף לא היה סביר שידע, כי נהיגתו באופנוע של הנתבע אינה מכוסה בפוליסת ביטוח מתאימה. אי לכך ובהתאם לסעיף 7א לחוק, התובע זכאי לפיצוי מאת הנתבעת בערך שייקבע לאחר הדיון בשאלת הנזק. דיון והכרעה - הודעת צד ג': גרסת הנתבע, כפי שביקש להציגה בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית מטעמו, לפיה נהיגת התובע באופנוע הייתה נעשתה ללא רשותו וידיעתו אינה משכנעת ואין בה תשובה הולמת לקשיים העולים ממנה. כך למשל, קשה להלום טענה כי הנתבע מסר אופנוע חדש לטיפול ראשון אצל מכונאי אלמוני מבלי לברר דבר וחצי דבר על זהותו ומקצועיותו (עמ' 35 ש' 17-22), ומבלי לפגוש את המכונאי במהלך מסירת האופנוע והכול לשם החיסכון בעלויות (עמ' 35 ש' 25). תמיהה זו מתחזקת נוכח עדות הנתבע בחקירתו הנגדית, ממנה עולה כי מאז התאונה כל הטיפולים שבוצעו באופנוע בוצעו במוסך מורשה (עמ' 36 ש' 13-14). אף הטענה כי הנתבע אמור היה לסור לביתו של התובע עם תום המשמרת במוצאי שבת על מנת לאסוף את האופנוע תמוהה במקצת, וזאת לאור עדות הנתבע עצמו ממנה עולה כי הוא והתובע אינם מסיימים את המשמרת באותה שעה (עמ' 34 ש' 1). זאת במיוחד בשילוב של האמור בסעיף 11 לתצהיר הנתבע, ממנו עולה כי עם סיום עבודתו הוא התקשר לתובע ומשלא ענה, המתין לו בכניסה לחניון "בציפיה שיגיע עם סיום המשמרת שלו". הרי אם לא מסיימים לעבוד באותה שעה - כיצד הנתבע ממתין לתובע בסוף המשמרת? ואם הנתבע אמור היה לסור לביתו של התובע בגפו, ללא התובע - מדוע המתין לו והתקשר אליו? השיחה הטלפונית לתובע וההמתנה לו המתוארת בתצהיר הנתבע תואמות יותר את גרסת התובע לפיה האופנוע אמור היה להימסר לנתבע במקום העבודה, ולא להיאסף מביתו של התובע. אף השיחה הטלפונית אשר במהלכה ביקש התובע לדעת מהו סוג הדלק אותו יש למלא לאופנוע - שיחה שעצם קיומה ותוכנה הבסיסי מוסכמים על הצדדים - תואמת את גרסת התובע ומקשה על קבלת גרסת הנתבע. ההסבר של התובע כי הרגיש חוסר נעימות בשל צריכת הדלק (עמ' 13 ש' 12) ולכן ביקש למלא את המיכל מתיישבת היטב עם הגרסה לפיה האופנוע נמסר לו על מנת שיעשה בו שימוש. מאידך, קשה לקבל את גרסת הנתבע לפיה הוא שאל את התובע מדוע הוא מבקש לדעת מהו סוג הדלק, והזכיר שהאופנוע לא אמור לזוז ממקומו, ועל אף הבהרה זו התובע המשיך לנהוג באופנוע, כטענת הנתבע. לא זו אף זו, כאמור, לפי גרסת הנתבע האופנוע נמסר לתובע, אשר, כהגדרת הנתבע, "מבין באופנועים" ולחברו המכונאי לצורך ביצוע הטיפול על-ידי החבר. תשובת התובע לשאלת הנתבע מדוע עליו לדעת את סוג הדלק, ממנה ניתן להבין כי לא הוא ולא חברו המכונאי יודעים מהו סוג הדלק המתאים לאופנוע, אינה מתיישבת היטב עם גרסתו זו. בנוסף, בתצהירו ובסיכומיו טען הנתבע כי אי הנפקת ביטוח עבור כל נהג נבעה משיקולי חיסכון, והוא נמנע מליידע את התובע בדבר היעדר הביטוח בשל החשש להפוך ל"מושא לעקיצות בגין קמצנותו" (סעיף 20 לתצהיר, סעיפים 67-68 לסיכומים) . טענה זו בפי מישהו שלא נמנע מלהסתייע בתובע על מנת לחסוך סכומים של כמה מאות שקלים ברכישת קסדה, או לטפל באופנוע שלא במוסך מורשה, כפי שעלה מחקירתו, לצורך חסכון בעלויות - לעיניהם ובידיעתם של העמיתים לעבודה - תמוהה משהו. יתרה מזו, גרסה זו תמוהה שכן כבר בתצהיר, בסעיף 21, סיפר הנתבע כי כאשר נהג אמנון שרירא באופנוע במקום העבודה צעק עליו הנתבע שאין ביטוח. משמע, לא התבייש לומר שאין ביטוח, במקום העבודה, אף נוכח החברים המתפעלים מהאופנוע החדש. לטעמי, בדברים אלה יש משום "הודיה במקצת", שהנתבע אכן התבייש להודות כי לא רכש ביטוח לכל נהג, משום שלא רצה להיראות כ"קמצן". דבר המתיישב דווקא עם הגרסה לפיה יצר מצג שקרי כלפי התובע בהקשר זה. חקירתו הנגדית של הנתבע לא סייעה לפזר הערפל אלא חיזקה את הרושם השלילי ביחס למהימנותו. כך לדוגמא, על אף ניסיונותיו להתחמק מהשאלות שנגעו לניסיונו להפיק ביטוח באופן רטרואקטיבי עלה מעדות הנתבע כי הוא נטל טופס הצעה לביטוח, מילא את פרטי רעייתו - סוכנת ביטוח בעיסוקה - ברובריקה המתאימה ואף זייף את חתימתה תוך שהוא מציין על גבי הטופס תאריך הקודם לתאריך התאונה (עמ' 34 ): ... בחלק ההצהרה של הסוכן. שי מי החתימה פה? - של ג'ולי. של מי החתימה פה? יכול להיות שלי. מי מילא את השעה? יכול להיות אני. מי מילא תאריך? יכול להיות אני. יש הצעות כאלה שהן מוכנות ואני פשוט לקחתי והבאתי אותה לתובע. מה זה הצעות מוכנות. הרי תאריך מישהו ממלא ושעה? זו לא החתימה של ג'ולי אז מי חתם בשם ג'ולי? יכול להיות שאני ... אתה לקחת טופס מבת זוגתך וחתמת בשמה כאילו שהיא חתמה כסוכנת על הטופס הזה, מילאת תאריך שהוא קודם לתאונה והבאת לתובע? כן יש לציין שאביו של התובע אכן הודה בחקירתו כי ביקש מהנתבע לבדוק מול סוכן ביטוח אם אפשר "לעשות משהו ... למען הילד" ואף ניתן לקבל את גרסת הנתבע לפיה אביו של התובע - אדם בעל ותק ומוניטין במקום עבודתם המשותפת - הפעיל עליו לחץ למצוא פתרון למצב שנוצר בשל היעדר הביטוח, אך מכאן ועד לניסיון לזייף הצעת ביטוח, ולזייף חתימה של סוכנת ביטוח - רחוקה הדרך. העולה מן המקובץ הוא כי בשל קשיי האמינות אין לקבל את עדות הנתבע. בוודאי שאין לקבלה ללא כל תמיכה. תמיכה כזו ניתן היה למצוא, כאמור, בעדות רעייתו לשעבר שנכחה במהלך מסירת האופנוע לתובע והייתה יכולה לשפוך אור על מטרת מסירתו ועל טענת התובע לפיה רכב על האופנוע לעיני הנתבע ורעייתו עד לחניה. הנתבע בחר שלא להביא את גרושתו לעדות וזאת על אף שהגדיר את יחסיהם ביום עדותו כ"יחסית בסדר" (עמ' 37 לפרוטוקול). ההסבר כי הגרושה לא הובאה לעדות בשל היחסים העכורים בינה לבין הנתבע אינו מספיק כדי לשקם מהימנותו שנפגמה, בוודאי כאשר היא באה מפיו עצמו ללא כל חיזוק חיצוני. כמובן שאין בעצם קיומו של הסבר לאי הבאת החיזוק כדי לבטל את הצורך שבחיזוק גרסתו. מכל מקום, החזקה הידועה בדבר משמעות אי הבאת עד חיוני חלה בנסיבות העניין. לא מצאתי בסיכומי הנתבע מענה לעצם החבות על פי הודעת צד ג', בהנחה שגרסתו נדחית. העולה מן המקובץ הוא כי יש לדחות את גרסת הנתבע לפיה האופנוע נמסר לתובע אך ורק לצורך הטיפול בו וכלל לא ניתנה לו רשות לנהוג באופנוע. יש לקבוע, על יסוד עדות התובע שהתקבלה, כאמור לעיל, כי הנתבע אכן התיר לתובע לנהוג ברכב ואף ביקש זאת ממנו. זאת, כאשר הוא מטעה את התובע ומציג כלפיו כאילו יש ביטוח מתאים. כך, קמו התנאים המקימים את זכות החזרה של הנתבעת כלפי הנתבע. אי לכך, במישור החבות, הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת נגד הנתבע מתקבלת. הנתבע יפצה את הנתבעת בקשר לחיוב שיוטל עליה לטובת התובע מכוח החוק, במסגרת פסק הדין הסופי בתיק. סיכום סיכומו של דבר, לא ניתן לקבוע עובדות חד משמעיות, בבחינת מסמרות נטועים, ביחס לגרסאות הצדדים. יחד עם זאת, הראיות שהובאו מחייבות את בית המשפט לקבוע שחלק מהעובדות לעניין החבות הוכחו מעל ועבר למאזן ההסתברות, ויש להכריע במחלוקת על יסוד מסקנות אלה. לעניין החבות, נקבע כי התובע עמד בנטל והוכיח שלא ידע ולא יכול היה באופן סביר לדעת כי ביטוח הרכב אינו חל על נהיגתו, נוכח ההטעיה של הנתבע. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בסכום שייקבע. נקבע שהנתבע ביקש מהתובע לנהוג באופנוע, תוך שהוא מטעה אותו במודע ביחס לקיומו של הביטוח. לפיכך, חייב הנתבע לשפות את הנתבעת, לפי הודעת צד ג', לאחר שייקבע גובה הנזק. לאחר שעברתי לכהן בבית משפט אחר, יועבר תיק זה להמשך טיפול של שופט חדש, על פי הניתוב המקובל בבית המשפט. שימת לב כבוד השופט לבקשת התובע לקבוע קדם משפט נוסף, אליו יוגשו תחשיבי נזק. שאלת ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק. תאונת דרכים