מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר של נהג אמבולנס: התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, גמול שעות נוספות, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין ופיצויי הלנת שכר. העובדות הרלוונטיות בתיק זה התובע עבד בנתבעת בשתי תקופות העסקה: תקופה ראשונה - מחודש אפריל 2002 ועד לחודש אפריל 2005. תקופה שניה - מחודש אפריל 2006 ועד לחודש אוגוסט 2007. התובע עבד בנתבעת כעוזר נהג אמבולנס וכנהג אמבולנס. בתקופה הראשונה עבד התובע 6 ימים בשבוע. בתקופה השניה עבד התובע 5 ימים בשבוע. התובע עבד על פי שיבוץ עבודה שניתן לו על ידי הנתבעת. בתקופה הראשונה קיבל התובע שכר לפי 266 שעות עבודה בחודש בשכר שעתי קבוע בסך של כ- 26 ₪ לשעה. בתקופה השניה נעשתה חלוקה בתלוש השכר ובעבור חלק משעות עבודתו שולם לתובע סך של 22 ₪ לשעה ובעבור חלק אחר סך של 26 ₪ לשעה. בחלק מתקופת עבודתו הראשונה בוצעה הפחתה בשכרו של התובע בסכום חודשי קבוע בסך של 353 ₪. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע ומטעמו רון טיטלבוים, עובד לשעבר של הנתבעת. מטעם הנתבעת - הרב עמיקם תנעמי, מנהל יחידת האמבולנסים, מר גל דובר, אחראי על מוקד האמבולנסים של הנתבעת, עו"ד אסתר היימן, יועצת משפטית ומר חיים שטרן, מנהל החשבונות של הנתבעת. התובע הגיש תמלול של שיחה שהתקיימה לכאורה בינו לבין עובד לשעבר בנתבעת. התמלול גובה בתצהיר המתמללת הגברת אורית קארה. מסגרת עבודתו של התובע התובע עבד בנתבעת כנהג אמבולנס וכעוזר נהג. יובהר, כי שימש כנהג בהסעות מתוכננות של חולים לקבלת טיפול רפואי ולא באירועי חרום. טענותיו העיקריות של התובע הנן, כי עבד שעות נוספות בנתבעת מדי יום ביומו ולא קיבל על כך גמול על פי דין וכן, כי לא שהה בהפסקות בפועל במהלך יום עבודתו. לטענת התובע, עבד כל יום מהשעה 7:00 בבוקר עד השעה 18:00 בערב וביום שישי מהשעה 7 בבוקר ועד השעה 14:00. בתקופת עבודתו השניה לא עבד התובע בימי שישי. הנתבעת טענה, כי התובע לא עבד בפועל שעות נוספות וככל שעבד, קיבל על כך גמול על פי דין. לעניין ההפסקות נטען, כי התובע שהה בהפסקה מדי יום במשך 45 דקות ולעיתים יותר מכך ואף קיבל שכר עבודה בגין השעות בהן שהה בהפסקה. נטל הראיה תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, (להלן: "החוק") נכנס לתוקף ביום 1.2.09, קרי לאחר תקופת עבודתו של התובע. סעיף 26ב(א) לחוק קובע כי: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית. שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, כלל שהוא חייב לנהלו" יחד עם זאת, עוד טרם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע 212/06 ימית א.בטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים ואח', ניתן ביום 12.11.08, כי: "אכן, במספר רב של פסקי דין נקבע כי הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל (דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ' - ישראל כר אדון, פד"ע ד' 39; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ. אולם, כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נקבע חריג לכלל זה, והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה. כמו כן, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי יש להגמיש את נטל הראייה החל על עובד בתביעה לגמול שעות נוספות". התשתית הראייתית - מתכונת העסקה קבועה הצדדים הציגו בפני דוחות שיבוץ עבודה אשר על פיהם עבד התובע. מדובר בדוחות בהם מפורטים שעות הנסיעה, מסלול הנסיעה - מוצא ויעד. בדוחות השיבוץ הייתה משבצת קבועה של הפסקה בשעות משתנות. כך לדוגמא - דוח שיבוץ ליום רביעי יב אדר תשס"ה, (נספח א' לתצהיר התובע). תחילת עבודה בשעה 7:20. הפסקה בשעה 8:00. המשך עבודה בשעה 10:00 הפסקה בשעה 11:00. המשך עבודה בשעה 11:45 שעה 12:15 "צהריים טובים". המשך עבודה מהשעה 13:00 עד השעה 17:00. הצדדים שניהם, צירפו לכתבי טענותיהם עשרות דוחות אשר מהם עולה, כפי המפורט לעיל, שעות עבודתו של התובע ושעות ההפסקה באותו היום. התובע טען, כי דוחות השיבוץ אינם משקפים בפועל את מסגרת עבודתו שכן לטענתו, דוחות אלו היו נתונים לשינויים כאשר בוטלו או נוספו הסעות ולמעשה, עבד מדי יום 11 שעות ללא שקיבל הפסקה בפועל. טענות הנתבעת בעניין היקף משרתו של התובע היו לא ברורות וסתרו האחת את השניה. מחד טענה הנתבעת, כי התובע לא עבד שעות נוספות ואף במרבית המקרים לא עבד בהיקף משרה מלאה ומנגד טענה, כי שולמו לתובע שעות נוספות גלובאליות בתלוש השכר. יובהר, כי מלבד דוחות השיבוץ אשר הוצגו בפני לא הובאה כל ראיה בכתב המעידה על היקף עבודתו של התובע בפועל מדי יום ביומו. יחד עם זאת, מעיון בתלושי שכרו של התובע עלה באופן ברור, כי בתקופת העסקתו הראשונה שולם לתובע שכר לפי 266 שעות בחודש, הווה אומר, לפי היקף משרה מלאה בתוספת שעות נוספות בשיעור של 80 שעות נוספות מדי חודש. ניתוח העדויות מעדותם של העדים בפני עלה, כי מסגרת שעות עבודתו היומית של התובע אכן עמדה על 11 שעות ביום, ראה עדותו של רון טיטלבוים עובד לשעבר בנתבעת, "ש. אני מפנה אותך לס' 2 לתצהירך. אתה דווקא ידעת לספר על כלל הנהגים. אז אתה יודע על הנהגים ת. כל נהג עבד 11 שעות משרה מלאה. זאת היתה המשרה המלאה בנתבעת. ש. אבל כרגע אמרת שאתה לא יודע ביחס לגבי נהגים אחרים. ת. אני ידעתי מה היקף המשרה של הנהגים האחרים בנתבעת. עבדתי במשרה בדיוק כמו הנהגים האחרים. אני לא יודע כמה לדוחות ביחס לנהגים האחרים שעות נוספות", (עמ' 1- לפרוט' ש' 10-15). הרב תנעמי העיד מחד כי התובע לא עבד שעות נוספות ומאידך כי התובע קיבל שעות נוספות גלובאליות מבלי שבוצעה אבחנה לכך בתלושי השכר של התובע, " בתקופה הראשונה למיטב ידיעתך התובע קיבל את השכר שלו כשכר גלובלי. הכוונה כולל שעות נוספות. ת. אני לא יודע אם זה כולל שעות נוספות. אני יודע שהוא קיבל את כל מה שמגיע לו. אני יודע מה זה שכר גלובלי ומה זה שעות נוספות. ש. יש שתי תקופות. התקופה הראשונה הוא סיים. התקופה הראשונה הוא קיבל שכר גלובלי. ת. ה- 266 שעות זה לא נכון. עלינו על הטעות יותר מאוחר. חישבנו 266 שעות שזה כולל כבר את כל התוספות האפשריות כי לקחנו בחשבון. ב"כ התובע: אני מתנגד להרחבת חזית. ש. חוזר על השאלה. ת. כן. זה כלל גם שעות נוספות. ש. האם אתה יכול להפנות אותך לתצהירך לטענה שבה אתה טוען שבתקופה הראשונה השכר היה גלובלי וכלל גם את השעות הנוספות. קראת את התצהיר לפני העדות? בית הדין: אני מפנה לסעיף 6 לתצהירך וגם לסעיף 9 . זה לא בדיוק מה שאמרת קודם. ב"כ התובע: אני מוותר על השאלה. ש. האם הסעיף הספציפי הזה כפי שאתה קורא אותו עכשיו, האם אתה רואה שם שהשכר היה שכר גלובלי? ת. זה כתוב במפורש. הוא לא עבד 266 שעות. ש. האם כתוב המילה גלובלי? ת. לא מופיע המילה גלובלי", (עמ' 12 לפרוט' ש' 12-עמ' 13 ש' 5). תנעמי לא ידע להסביר לבית הדין כיצד חושבו שעות עבודתו של התובע ועדותו בעניין זה לא הייתה ברורה כלל, "מי דיווח את השעות על פיהם שולם השכר? ת. זה מופיע בדוח שמוגש כל חודש דרך המוקד. יש לנו תוכנת מחשב שמראה מה הנהג עבד והדיווח של המוקד זה דיווח השעות. ש. האם זה דוחות השיבוץ שצירפתם. ת. דוחות השיבוץ שצירפנו אלה הנתונים הנכונים. ש. חוזר על השאלה. ת. לא משולם לפי הדוחות. אם יש חריגה כלומר נהג היה בחופש או לא היה בעבודה, אז המוקד מעביר את זה אלי ואני מעביר את זה להנהלת החשבונות. ש. איך ידע מי שהכין את השכר מתי לשלם כנהג ומתי לשלם לפי תעריף של עוזר נהג. ת. לפי דיווח של המוקד. ש. והדיווח של המוקד זה דוחות השיבוץ. ת. לא. ש. כלומר יש עוד דוח נוסף שמראים את הנוכחות והעבודה המדוייקת של התובע. ת. רק החריגים. י ש למוקד דוח שהוא מנהל בו חריגים, כגון חופשה, מילואים, מחלה . ש. מדוע לא הצגתם את הדוחות האלה בתצהיר. ת. אני לא בטוח אם זה היה בתקופה ההיא. ש. תקופת העסקתו השנייה של התובע, היה את הדוחות האלה שאתה אומר עכשיו? ת. לא יודע. לא זוכר. ש. אתה לא ידוע לענות לי לפי מה שולם השכר כנהג או כעוזר נהג. ת. לא זוכר", (עמ' 14 לפרוט' ש' 9 - 28). כן ראה עדותו של גל דובר לעניין שעות עבודתו של התובע. גם עדותו של זה הייתה רצופת אי בהירויות. גם בעדותו של זה לא ניתן היה להבין כיצד חושבו שעות עבודתו של התובע בפועל, "ש.אני מדבר על השעות עצמן, שהוא עבד באותו יום ? ת. אף אחד לא חרג מעבר ל- 11 שעות שהוא היה אמור לעבוד. אם היו חריגות, החריגות התבטאו בדיווח. ש. הוא עבד 11 שעות ליום ? ת. הוא עבד פחות והוא קיבל על 11 שעות", (עמ' 26 לפרוט' ש' 33- עמ' 27 ש' 5). וכן, "ש.בהבדלים בתקופות - בין השעות לבין שהוא עבד משרה מלאה, היו הבדלים במשכורתו, במובן של תלושי שכר ? ת. מטבע הדברים. שילמנו על פי כמות השעות שהוא עבד הן בתור עובד והן בתור נהג. ש. איך ידעתם את השעות שהוא עבד ? ת. רשמנו זאת יום יום. בדוחות השיבוץ זה היה התוצאה הסופית. אני הייתי רושם לעצמי בצד באיזה ימים הוא עבד ומס' השעות שהוא עבד ובתור נהג או עוזר ומעביר את הדוח בסוף החודש. ש. קודם אמרת שהיית מעביר לרב עמיקם רק את הימים והיו משלמים לו 11 שעות ? ת. כאשר הוא עבד במשרה מלאה. כאשר הוא עבד שעות, החישוב נעשה על פי השעות שהוא עבד. כאשר הוא עבד משרה - שולם לו אוטומטית 11 שעות על כל יום שבו הוא עבד", (עמ' 27 ש' 23- 32). תצהירה של עו"ד אסתר היימן הגברת היימן פרטה בתצהירה את אופן חישוב היקף עבודתו של התובע. לטענתה, לאחר חישוב של שעות עבודתו של התובע נמצא, כי במהלך התקופה הראשונה עבד התובע 1066.5 שעות נוספות ששוויון 8,060 ₪ ובמהלך התקופה השניה עבד התובע 204.25 שעות נוספות ששוויון הוא 1,339 ₪ ובסה"כ זכאי היה התובע לגמול ש.נ בסך של 9,399 ₪. טענתה המרכזית הנה, כי הנתבעת שילמה לתובע תשלום בגין זמני ההפסקות שניתנו לו בסך של 12,771 ₪. הווה אומר, לשיטתה התובע קיבל ביתר סכומים בסך של 3,372 ₪. היימן טענה, כי מדי יום התובע נטל הפסקה בת 45 דקות ובמקרים רבים, הפסקה ארוכה יותר של שעה וחצי ולעיתים שעתיים. זמני ההפסקות נקבעו על פי האמור בדוחות השיבוץ. לאחר שעיינתי בתצהירה של היימן ולאחר שמיעת עדותה שוכנעתי, כי אין לקבל את דרך חישובה לעניין זמני ההפסקות. כאשר חישבה היימן זמן הפסקה גדול יותר מ 45 דקות היא עשתה כן כאשר היו מרווחים גדולים בין הסעה אחת לשנייה וזאת ללא כל התחשבות בכך שאין מדובר היה בהפסקה מובנית אלא בחלק משעות עבודתו של התובע בהן היה זמין לרשות מעסיקתו. יש להבין, כי מרווחי הזמן בדוחות השיבוץ נעשו על ידי הנתבעת ללא כל מעורבות של התובע ולא ניתן אף לבסס קיומם בפועל מלבד רישומם בדוחות השיבוץ. יחד עם זאת ולגבי יתר טענותיה, יש לבחון האם אכן התובע קיבל תשלומים ביתר מהנתבעת ולבצע חישוב מה היה השכר אשר היה אמור להיות משולם לתובע. לאור כל האמור לעיל ולאחר שקילת טענות הצדדים לכאן ולכאן שוכנעתי, כי התובע אכן עבד שעות נוספות בנתבעת והוכיח את מסגרת השעות הנטענת. מהראיות שעמדו בפני ניתן לקבוע, כי התובע הוכיח תביעתו לביצוע היקף המשרה הנטען על ידו כאשר טענותיו מקבלות בסיס וחיזוק הן בדוחות השיבוץ והן בתלושי השכר שהופקו על ידי הנתבעת. הנתבעת, קבעה בתלושי שכרו של התובע כי מסגרת עבודתו החודשית של התובע הנה בשיעור של 266 שעות. בעשותה כן, הרי שעליה לשלם לתובע גמול שעות נוספות על כל שעות עבודתו מעבר להיקף משרה מלאה. טענות הנתבעת, כי התובע לא עבד כך בפועל וכי אין ללמוד מדוחות השיבוץ בכללותן על מסגרת עבודתו נדחות ואין לנתבעת אלא להלין על עצמה בעניין זה. הפסקות התובע טען כאמור, כי עבד מדי יום 11 שעות ללא הפסקה. לטענתו, הגם שנרשמה בדוחות השיבוץ משבצת מוגדרת לשעות הפסקה בפועל, לא הייתה לו אפשרות ליטול הפסקה וכי לא היה מספיק לבצע את המטלות שלו בזמן המוגדר. הנתבעת טענה כאמור, כי התובע שהה בהפסקה מדי יום בת 45 דקות לכל הפחות וכי היה נוטל הפסקות בין נסיעה לנסיעה כאשר היה ניתן. הרב תנעמי העיד בעניין ההפסקות במהלך יום עבודתו של התובע. עדותו בעניין זה הייתה מהימנה ומשכנעת, "ש. נשאלת לגבי ת/3. לגבי זה שאיפה שכתוב הפסקה שם לא כתוב הפסקה. מתי הוא קיבל הפסקה . ת. בשעה 8:15. הוא לקח מתנדבות לבילינסון, וב- 9:30 הוא היה צריך לקחת חולה מפתח תקוה, ובאמצע זו ההפסקה. אפשר להסתכל גם בשעה 13:00, הוא לקח לקפלן ברחובות ובשעה 14:30. (העד מעין במסמך ומחפש את ההפסקות). משעה 14:30 הוא לקח מתל השומר לאשדוד . ובשעה 16:30 הוא צריך להיות בבית שמש ובין לבין יש הפסקה", (עמ' 17 לפרוט' ש' 28-33). "תאשר לי שבזמן ההפסקות התובע נדרש להיות בקרבת הרכב. ת. לא. מעולם לא .יתירה מזאת הוא היה סוגר טלפונים, ולא יכולתי לעשות שום דבר. אין שום סיבה שאפריע לו באמצע ההפסקה. ש. ואף פעם לא קרה שעדכנתם אותו באמצע ההפסקה. ת. רק אם הוא היה זמין. ש. אתה טוען בתצהירך שהיו הפסקות של יותר משלושת רבעי שעה. האם ההפסקות האלו היה לבקשת התובע. ת. לא בהכרח. לא פעם היו הפסקות יותר גדולות או שהתבטלה נסיעה ולא היה לנו לתת משהו במקומה או שבשיבוץ עצמו יצא שההפסקה יכלה להיות יותר", (עמ' 16 לפרוט' ש' 28-עמ' 17 ש' 4). ראה עדותו של דובר לעניין ההפסקות שנטל התובע במהלך יום עבודתו, "ש.בזמן ההפסקות - זה נכון שטל כמו כל הנהגים נדרש להיות זמין ובקרבת הרכב ? ת. לא, אף נהג לא נדרש להיות זמין ובקרבת הרכב, מעבר לקשר טלפוני. ש. הנהג היה צריך להיות זמין בטל' עבור הנתבעת גם בזמן ההפסקה ? ת. כן. ש. אני מפנה לס' 8 לתצהיר - אתה אומר שהיו הפסקות שהיו 3/4 שעות עד 3 שעות. ההפסקות האלו היו הפסקות שהנתבעת יזמה אותן או שהתובע ביקש אותן ? ת. זה הפסקות שנבעו מחורים בסידור. ש. בזמן הזה אותו נהג היה צריך להיות זמין טלפונית לך או לכל גורם אחר האחראי על הנהגים? ת. הנהג, כן. ש. היו מקרים שבזמן החורים שיבצתם אותם לפעולות אחרות, נסיעות אחרות ? ת. כן, זה מופיע בגיליונות. בזמן אמת אני מעדכן את זה בשטח, כי אחרת לא אדע מי פנוי ומי לא ובאיזה שעה ואיפה", (עמ' 28 ש' 2- 14). תמליל שיחת התובע עם עובד לשעבר בנתבעת התובע צרף לתיק תמלול של שיחה שנערכה לכאורה בינו לבין מר אויערבך אשר שימש כמוקדן האמבולנסים בתקופת עבודתו של התובע. לטענת התובע, מר אויערבך אישר בשיחה כי אחת מדרישות הנהגים הייתה להיות זמינים בהפסקות. מר אוירעבך לא הגיע למתן עדות בבית הדין ועל כן לא ניתן היה לחקור אותו על אותה שיחה שהתקיימה לכאורה בינו לבין התובע. כמו כן, לא ניתן להסתמך על האמור בתמלול מכיוון שאין כל ראייה כי אכן מדובר באוירבעך ולא באדם אחר. מעבר לאמור מעיון בתמלול עלה, כי בקטעים אשר בהם דובר על הדרישה להיות זמין בהפסקות נרשם בהמשך "לא נשמע" ומכיוון שמדובר בקטעי שיחה משמעותיים הרי שאין להסתמך על רישום זה. לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע שהה בהפסקה בת 45 דקות מדי יום. שוכנעתי, כי התובע היה נוטל הפסקה כאשר הדבר היה מתאפשר לו הגם שאין מדובר היה בהפסקה קבועה ומוגדרת בשעות. עבודתו של התובע היה עבודת הסעות והיה עליו כאמור לבצע נסיעות משך כל היום על פי סידור העבודה שניתן לו. בנסיבות אלה סביר כי במהלך יום העבודה של התובע אכן הייתה לו אפשרות ליטול הפסקה כפי שטענה הנתבעת ,אולם אינני מקבלת את טענתה כי מדובר היה בהפסקה ארוכה מ 45 דקות. לאור כל האמור לעיל אקבע בזאת כי התובע עבד מדי יום 10.15 שעות וביום שישי 6.15 שעות. חישוב השעות הנוספות התובע כאמור קיבל שכר קבוע שחושב לפי 26 ₪ לשעה כפול 266 שעות לחודש. סה"כ קיבל התובע שכר חודשי בסך של כ 6985 ₪ - 7057 ₪ לחודש. התובע כאמור קיבל שכר מהנתבעת גם עבור זמני ההפסקות. להלן אחשב את השכר שהיה אמור להיות משולם לתובע לא כולל זמני ההפסקות. שבוע עבודה במשק הנו בן 43 שעות. הווה אומר, ביום חול 8 שעות וביום שישי 3 שעות. כל שעה מעבר לכך הנה שעה נוספת. אשר על כן, בימי חול התובע עבד 10 שעות ו 15 דקות, הווה אומר, שעתיים ו - 15 דקות נוספות מדי יום וביום שישי 6 שעות ו 15 דקות, הווה אומר, 3 שעות ו 15 דקות נוספות. בהתאם לכך, שהתובע זכאי היה לשכר לפי החישוב הבא - 26 כפול 186 = 4836 ₪. 26 כפול 1.25 כפול 2 = 65 ₪ (גמול שעות נוספות עבור שעתיים ביום למשך חמישה ימים בשבוע). 26 חלקי 4 כפול 1.5 = 9.75 (גמול 15 דקות נוספות למשך חמישה ימים בשבוע). 26 כפול 1.25 כפול 2 = 65 (גמול שעתיים נוספות ביום שישי). 26 כפול 1.5 כפול 1.25 = 48.75 (גמול שעה ורבע נוספת ביום שישי). סה"כ 487.5 ₪ + לשבוע ולחודש 2096.25₪. ובהתאם, התובע היה אמור להשתכר שכר חודשי בסך של 4836+2096.25 = 6932 ₪. מכיוון שהתובע השתכר שכר גבוה יותר הרי שאין התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות. לתקופה שניה בתקופה השניה נטען על ידי התובע כי קיבל שכר שעתי כעוזר נהג בסך של 22 ₪ וכנהג בסך של 26 ₪. התובע פרט את השעות הנוספות אותן ביצע בנתבעת בנספח ו' לתצהירו. על סמך הנתונים שהובאו על ידו נבחן האם התובע זכאי להפרשים כלשהם. טענתו המרכזית של התובע הייתה, כי עבד 11 שעות מדי יום. מאידך בחישוב השעות הנוספות אשר צורף לתצהירו טען זה כי עבד היקף שעות נוספות משתנה מדי חודש בחודש. מדובר בטענות עובדתיות הסותרות האחת את השניה ולמרות האמור נקבל את טענתו כי אכן עבד היקף שעות משתנה, דבר אשר בא לידי ביטוי בתלושי השכר. ברם, יחד עם זאת, התובע לא הפחית את שעות ההפסקה מדי יום אשר כפי האמור לעיל קבענו כי ניתנה לה הפסקה בת 45 דקות מדי יום. לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי אקבל את חישוב השעות הנוספות של התובע בהפחתת הפסקה בת 45 דקות מדי יום ולחודש 396 ₪. להלן נחשב את הפרשי השכר המגיעים לתובע על פי הנתונים המפורטים בתלושי השכר, בחישובי התובע ובהפחתת שעות ההפסקה - חודש 5/06 - 34 ש.נ = 221 ₪ - 396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך 175 ₪. חודש 6/06 - 1 ש.נ.= 6.5 ₪ - 396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך 389.5 ₪. חודש 7/06 - ש.נ. 292.2 - 396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 103.8 ₪. חודש 8/06 - ש.נ. 474.5 ₪ - 396 שעות הפסקה = 78 ₪. חודש 9/06 - ש.נ. 247 ₪ 396- ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 149 ₪. חודש 12/06 - ש.נ. 390 ₪ - 396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 6 ₪. חודש 1/07 - ש.נ. 422.5 ₪ - 396 שעות הפסקה. 26.5 ₪. חודש 2/07 - ש.נ. 757.25 - 396 ₪ שעות הפסקה. 361.25 ₪. חודש 3/07 - ש.נ. 559 ₪ - 396 ₪ שעות הפסקה = 163 ₪. חודש 4/07 - ש.נ. 331.5 ₪ -396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 64.5 ₪. חודש 5/07 - ש.נ. 562.25 ₪ - 396 = 166.25 ₪. חודש 6/07 - ש.נ. 292.5 ₪ -396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך 103.5 ₪. חודש 7/07 - ש.נ. 331.5 ₪ -396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 64.5 ₪. חודש 8/07 - ש.נ. 221 ₪ -396 ₪. אין הפרשים התובע קיבל שכר ביתר בסך של 175 ₪. לאור כל האמור לעיל הרי שהתובע קיבל שכר ביתר בסך של 436 ₪ ( 1231 - 795 ). התפטרות התובע בתקופה הראשונה התובע טען, כי התפטר מעבודתו לאחר שבוצעה הפחתה חד צדדית משכרו על ידי הנתבעת. ההפחתה בוצעה בחודש אוקטובר 2004 והתובע עבד עד לחודש אפריל 2005 עת התפטר. התובע לא הביא כל ראייה בכתב כי התלונן על ההפחתה בשכרו וכי התריע בפני המעביד כי עליו לתקן את ההרעה בתנאי העסקתו ולא, יתפטר בדין מפוטר. לא זו אף זו, התובע חזר לעבודתו לאחר תקופה של שנה וגם במהלך תקופת עבודתו השניה לא הציג ולו ראיה אחת בכתב, כי התלונן על ההפחתה בשכרו וכי התפטר בדין מפוטר. תלונות הראשונה של התובע בעניין זה הובאה רק לאחר שהתפטר מעבודתו בתקופה השניה, בחודש אוקטובר 2007. התובע טען, כי במועד התפטרותו בתקופה הראשונה הלין בפני הנתבעת על ההפחתה בשכרו וכי הגיש לה מכתב התפטרות המפרט זאת ללא כל ראייה בכתב. טענת התובע בעניין קיומו של מכתב התפטרות לכאורה הועלתה לראשונה רק במהלך עדותו ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה ואין לקבלה. לא זו אף זו, לא הובאה בפני כל ראיה לקיומו של מכתב התפטרות כאמור. הנתבעת טענה, והדבר לא נסתר, כי אכן בוצעה הפחתה בשכרם של כל עובדי העמותה בשל מצבה הכלכלי של העמותה באותו העת וכי לאחר תקופה בוטלה ההפחתה. הנתבעת צירפה הודעה שנשלחה באותה העת לכלל עובדיה לפיה תבוצע הפחתה בשכר בשיעור של 5% בשל קשיים כלכליים. לטענת הנתבעת, כל עובדיה ידעו מבעוד מועד על ההפחתה והסכימו לכך ואילו התובע אכן התנגד לכך היה עליו לעשות כן באותו מועד ולא מספר שנים לאחר מכן. לאחר שקילת טענות הצדדים בעניין זה אקבע בזאת, כי התובע לא הוכיח את תביעתו ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורין מהנתבעת בגין תקופת עבודתו הראשונה. הנתבעת הוכיחה, כי נשלח לכל עובדיה מכתב בגין ההפחתה הצפויה וכן נסיבות ההפחתה פורטו במכתב זה. התובע המשיך לעבוד בנתבעת משך תקופה של מספר חודשים ולא הוכיח כי הלין בפני הנתבעת על ההפחתה כאמור לא במועדה ולא כאשר החליט להתפטר מעבודתו. התובע שב לעבוד בנתבעת ואף במהלך תקופת עבודתו השנייה לא הוכיח כי התלונן על ההפחתה האמורה ולא דרש לראותו כמי שהתפטר בדין מפוטר. אשר על כן, אין לראות את התובע כמי שהתפטר בדין מפוטר והתביעה ברכיב זה נדחית. סוף דבר 1התביעה על כל רכיביה נדחית. 54678313הוצאות - לאור תוצאות פסק דין זה התובע ישא בהוצאות הנתבעת על ניהול ההליך בסך 7,000 ₪. 54678313 1 מגן דוד אדוםאמבולנס