מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת שכר טרחת עורך דין גירושין: א. התביעה ובעלי הדין: בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין שהגיש התובע נגד הנתבע. התובע, עורך דין על פי מקצועו, תובע מן הנתבע, לקוחו בעבר, שכר טרחת עורך דין בעבור טיפולו בסכסוך גירושין שבין הנתבע ורעייתו דאז של הנתבע (להלן:"האישה"), מזה. התביעה הוגשה בעילה של התחייבות הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה מוסכם בסך של 120,000 ₪ או סך של 80,000 ₪ במקרה של פשרה בין הנתבע לאישה, והכל בתוספת מע"מ, (להלן: "שכר הטרחה המוסכם"). לחילופין, הוגשה התביעה בעילה של שכר ראוי מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בהתבסס על שעות העבודה אשר התובע הקדיש לגירסתו לטיפול על סך של 63,125 ₪ בתוספת מע"מ (להלן : "שכר הטרחה הראוי"). עיקר טענות התובע: התובע טוען כי התבקש על ידי הנתבע לייצגו בהליכים נגד האישה תמורת תשלום שכר טרחה מוסכם וכי לאחר שהתובע החל לייצג את הנתבע בהליכים לפני בית המשפט לענייני משפחה החליט הנתבע, באורח חד צדדי, על הפסקת ייצוגו של התובע וזאת כדי להימנע מתשלום שכר הטרחה המוסכם. לגירסת התובע הוסכם בינו לבין הנתבע כי האחרון ישלם לו שכר טרחת עורך דין בסך של 120,000 ₪, בתוספת מע"מ בגין ייצוגו של הנתבע בבית המשפט לענייני משפחה וכן הוסכם כי במקרה של פשרה ישולם לתובע סך של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ. להלן טוען התובע, כי ביום 17.2.2010, הוגשה על ידי הנתבע תביעה רכושית וכן הוגשו בקשות למתן צו עיכוב זמני ולמתן צו מניעה זמני שנועדו למנוע הברחת רכוש על ידי האישה. (להלן : "הסעדים הזמניים"). לטענת התובע הסעדים הזמניים נותרו על כנם חרף התנגדות האישה. התובע מוסיף וטוען, כי טיפל בשם הנתבע גם בהסדרת תביעה שהגישה נגדו האישה לבית דין צדק בירושלים, וכן במשא ומתן ממושך עם עורכי הדין שמאמה ובבניסטי שייצגו את האישה בניסיון להגיע לידי הסכם גירושין. לגירסת התובע עם גיבוש הסכם גירושין עם הנתבע לאישה, ניתק הנתבע את הקשר עם התובע תוך שהוא מסרב לשלם לו את יתרת שכר הטרחה בסך 82,800 ₪ כולל מע"מ. התובע מוסיף וטוען כי השקיע בעצמו ובאמצעות צוות משרדו שעות עבודה רבות בטיפול בעניינו של הנתבע כדלקמן: 25 שעות עבודה של התובע בתעריף של 1,725 ₪ לשעה בתוספת מע"מ. 125 שעות עבודה של עו"ד גזית גולדברנר בתעריף של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ. 10 שעות עבודה של מתמחה בתעריף של 200 ₪ לשעה בתוספת מע"מ. התובע העמיד את תביעתו ע"ס 82,800 ₪ בתוספת מע"מ בגין השכר המוסכם, ולחילופין ע"ס 63,125 ₪ בתוספת מע"מ - כשכר ראוי. עיקר טענות הנתבע בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את מרבית טענות התובע וכפר בזכותו לגבות ממנו סכום כלשהו. הנתבע טען כי סוכם בינו לבין התובע, כי האחרון ייצג אותו בהטלת עיקולים על רכוש האישה וכי התובע יקבל כנגד שירותיו אלו סך של 10,000 ₪ בלבד. להלן הודה הנתבע, כי החליט באופן חד צדדי על הפסקת ייצוגו באמצעות התובע וזאת לגירסתו בשל העובדה שהתובע "מכר" את עניינו של הנתבע במסגרת משא ומתן להסכם פשרה שבגדרו היו אמורים הנתבע והאישה להתגרש זה מזו (להלן : "הסכם הגירושין"). הנתבע הוסיף וטען כי שילם לתובע את הסך של 10,000 ₪ וכן הוסיף ושילם לו בחודש אפריל 2010, סכום נוסף במזומן בסך 5,000 ₪ על חשבון הטיפול בהסכם הגירושין. להלן הוסיף הנתבע והבהיר כי נוכח לראות שטיוטת הסכם הגירושין שגיבש התובע "היה לרעתו" ולא כפי שסיכם את התובע. בהתייחסו לתביעת השכר הראוי טען הנתבע, כי גם בהנחה שהתובע עבד שעות רבות בעניינו של הנתבע ואין הדבר מצדיק גביית שכר טרחה בסכום שהנתבע על ידי התובע בכתב התביעה וכי עסקינן בסכומים מופרזים שאין בהם כדי להוות שכר כראוי. עד כאן עיקר טענות הצדדים. המחלוקת: הפלוגתא הצריכה להכרעה בתובענה זו, האם זכאי התובע לגבות מן הנתבע שכר טרחה מוסכם או שכר טרחה ראוי בסכומים שנתבעו על ידו. ההכרעה בפלוגתא האמורה מחייבת קביעת ממצאים בשאלות כדלקמן: האם נקשר בין בעלי הדין הסכם מבורר באשר להיקף עבודתו ושכר טרחתו של התובע. האם הוכחה טענת הנתבע, לפיה התובע לא ייצג אותו נאמנה. האם הנתבע היה רשאי בנסיבות אלה להביא לידי גמר את התקשרותו עם התובע. דיון בגובה הנזק (הסכומים הנתבעים). דיון וממצאים: העדרו של הסכם שכר טרחה בכתב אין חולק כי בין בעלי הדין לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב שמפרט את תוכן והיקף השירותים המשפטיים ומגדיר את תשלום השכר. בסעיף 15 לתצהירו טען התובע, כי הנתבע התחייב לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוסכם בין הצדדים, כי במקרה של פשרה יעמוד שכר הטרחה המוסכם על סך 80,000 ₪, בתוספת מע"מ. התובע הוסיף וטוען בתצהירו, כי הנתבע שילם לו על חשבון שכר הטרחה סך של 10,000 ₪ בלבד. במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע, כי אין בידו הסכם שכר טרחה בכתב (עמ' 20 שורות 2-3), ולגירסתו אין הוא נוהג לעשות הסכמי שכר טרחה עם לקוחות למעט עם חלק קטן מהם (שם, שורות 6-7). בתשובה לשאלה ישירה, מדוע לא ערך עם הנתבע הסכם שכר טרחה בכתב, העיד התובע ; "הסכמתי לקחת על עצמי את הייצוג ולא עשיתי איתו (הסכם) שכר טרחה כי נראה רב גדול וצדיק וגם דיבר איתי בדבר תורה מעבר לעובדה שהכרתי אותו 15 שנה קודם שהיה אצלי בייעוץ". (עמ' 20 שורות 13-16). התובע העיד מטעמו גם לקוח שלו לשעבר (מר דוד הולשטיין) אשר העיד בתצהירו כי סיכם את התובע על שכר טרחה בסך של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי : "התובע לא ערך איתי הסכם שכר טרחה וכי הסביר לו שלא יקבל על עצמו אדם שלא יוכל להאמין לו ולכן, אינו מקפיד על הסכמי שכר טרחה". בעדותו הבהיר הולשטיין, כי התובע אמר לו שהוא יגבה את השכר לפי התיק מתחילת ההליך ועד סופו ללא שנכנס לפירוט וכי ההליכים בעניינו נמשכו כ - 3.5 שנים (עמ' 16 שורות 13-20). עד נוסף מטעם התובע שהינו בנו של התובע והתמחה במשרדו טען בסעיף 4 לתצהירו, כי היה עד לשיחה שבין התובע לנתבע במהלכה ניסה הנתבע לוודא כי שכר הטרחה שלו יעמוד על סך 80,000 ₪ במידה ויגיע להסכם פשרה עם האישה. אריאל (להלן : "אריאל"), שהעיד מטעם הנתבע טען בסעיף 4 לתצהירו כי בפגישה בה נכח שנערכה בין הנתבע לתובע במשרדו של האחרון נאמר על ידי התובע "ברורות" כי : "שכר הטרחה יסתכם בסך של 80,000 ₪, אם הוא (התובע) מייצג בכל התיק ואם נגיע להסכם בין הצדדים ישולם שכר הטרחה בסך 55,000 ₪. גרסה זהה בעיקרה הביא הנתבע בהעידו, כי הוסכם על : "תשלום של 80,000 ₪ על ניהול כל ההליך בניכוי 15,000 ₪ ששולמו כבר". (עמ' 44 שורות 8-9 לפרוטוקול). הממצאים שבפני מלמדים איפוא, כי לא נערך בין התובע לבין הנתבע הסכם שכר טרחה בכתב וממילא לא הוגדרו במדוייק היקף השירותים המשפטיים שהתובע יתחייב להעמיד לנתבע וכן לא סוכם באופן ברור שכר הטרחה שהותנה בין הצדדים על פי החלופות השונות. עדותו של התובע בסוגיה זו מלמדת, כי הוא לא הפנים את המסר הגלום בפסיקה עקבית של בית המשפט בדבר חובתו של עורך דין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב עם לקוחו. השוו: ע"א 9282/02 יכין חקל נ' עו"ד יחיאל. בע"א (בת"א) 2058/08 לוין ברטל בע"מ נ' עו"ד ארנון גיצלטר. וכן ב - ע"א 1990/09 אבי זלצמן נ' עו"ד אביחי ורדי (פיסקה 37) עמד בית המשפט על חובתו של עורך דין לערוך עם לקוחו הסכם שכר טרחה שיגדיר במדוייק את היקף העבודה ואת השכר שהותנה. עמדה זו חזרה ונשנתה גם בכתיבה המשפטית ובין היתר בחיבורו של פרופ' פרידמן: "שכר טרחה ראוי לעורך דין" (ביטאון המשפט כרך ב' עמ' 111). נמצא איפוא כי עמדתו הזחוחה קמעא של התובע לפיה : "בתי המשפט מכירים כבדרך שיגרה בהסכמי שכר טרחה בעל פה". (פיסקה 24 לסיכומיו) - איננה משקפת את המציאות המשפטית. גרסתו של התובע לפיו הותנה בינו ובין הנתבע על תשלום שכר טרחה בסך של 120,000 ₪ לא גובתה בראיות כלשהן ואני רואה לדחותה. לעומת זאת, אני מקבל את גרסת הנתבע ואריאל ולפיה בין התובע לנתבע סוכם על שכר טרחה בסך 80,000 ₪ בעבור טיפול מלא בתיק מתחילתו ועד סופו וכי קודם לכן סוכם על תשלום בסך 10,000 ₪ בעבור טיפולו של התובע בהגשת הבקשות למתן צווים זמניים באופן שהתשלום בסך 10,000 ₪, שולם על חשבון השכר המוסכם בסך 80,000 ₪. אני דוחה כבלתי מוכחת את טענת הנתבע לפיה שילם לתובע סכום נוסף במזומן בסך 5,000 ₪. הפסקת שירותי התובע על ידי הנתבע: 2.1. בסעיף 9 לתצהירו טען הנתבע: "ניתקתי את קשריי עם התובע לאחר שנוכחתי לדעת, כי ההסכם שגובש בין התובע לאישתי הינו הסכם לרעתי, הסיכום ביני לבין התובע היה, כי התובע יגבש הסכם פשרה ביני לבין אישתי, אולם הלכה למעשה הסכם הפשרה היה לרעתי ולא כפי שסוכם ביני לתובע". אריאל, טען בסעיף 7 לתצהירו : "לאחר פגישתנו והתרשמותי מעו"ד אינבורסקי המלצתי לידידי מר י.הגר (הנתבע) כי עו"ד X לטעמי אינו מתאים לטיפול בתיק ופעלתי למציאת עורך דין חדש". מעורבותו של התובע בהליכי המשא ומתן לחתימת הסכם הגירושין (הסכם הפשרה) בזיקה להפסקת שירותי התובע הסתברה להיות סלע מחלוקת מהותי. עו"ד בניסטי שהעיד מטעם התובע, טען בעדותו כי בינו לבין התובע התנהלו שיחות לגבי גיבוש הסכם מחוץ לכתלי בית המשפט (עמ' 6 שורות 1-2), וכי המשא ומתן המשיך באמצעות אריאל חברו של הנתבע ובמהלכו הוגשה טיוטת הסכם לגירושין אשר נחתמה על ידי האישה והייתה אמורה להיחתם גם על ידי הנתבע (שם, שורות 7-10). בניסטי המשך וטען בעדותו, כי : "לאחר מספר ימים טילפן אלי עו"ד אוסדישטשר ואמר לי, כי הוא מייצג את הנתבע וכי טיוטת ההסכם שנחתמה על ידי האישה אינה מקובלת עליו. שם, (בשורות 10-12). עו"ד בניסטי טען, כי טיוטה ת/1 "נחתמה בעיקרון" על ידי האישה (שם, עמ' 8 שורות 10-13). בתשובה לשאלה, טען עו"ד בניסטי בחקירתו, כי הגם שטיוטת הסכם הגירושין סוכמה בינו לבין אריאל, הרי שהתובע היה מעורב בניסוח הטיוטה שכן הוא היה כל הזמן מאחורי אריאל (עמ' 7 שורות 27-31 והמוצג ת/1). עיון במוצג ת/1 מלמד, כי ההסכם לא חתום על ידי הנתבע ואף לא על ידי האישה. משכך, לא הוכחה בפני גרסתו של עו"ד בניסטי לפיה האישה חתמה על ההסכם. מכל מקום, לא ניתן לחלוק על העובדה כי הנתבע לא חתם על הטיוטה ת/1 ובכך הודה גם עו"ד בניסטי (עמ' 11 שורות 20-12), יתר על כן ביום 3.6.10 שיגר עו"ד אוסדיטשר, בא כוחו החדש של הנתבעת מכתב (נ/1) לעו"ד בניסטי ובו טען בין היתר כי : "הסכם הגירושין שהתקבל ממשרד עו"ד בניסטי הינו מגמתי וחד צדדי לטובת מרשתך". בסעיף 3 לאותו מכתב ציין עו"ד אוסדיטשר (שנשכר על ידי הנתבע להמשך הטיפול המשפטי), כי הוא מודע לכך שהאישה מסרבת לשנות את ההסכם וכי אם היא תעמוד בסירובה לאיזון ההסכם יפתח תיק ממון בלא שהות נוספת. 2.10 אריאל טען בעדותו כי עסק משך תקופה ממושכת בעניין הסכם הגירושין וכי משנשאל אם הצדדים דהיינו, הנתבע והאישה הינו קרובים להגיע להסכם גירושין השיב: "לא נראה לי", (עמ' 29 שורות 15-21). אריאל אף גרס בעדותו כי התובע נמנע מלסייע בידו שעה שאריאל ניהל משא ומתן לגבי הסכם הגירושין מול עו"ד בניסטי שייצג את האישה (עמ' 31 שורות 13-15). 2.11 הנתבע טען בעדותו כי הוא לא הגיע עם האישה לכדי הסכם גירושין (עמ' 34 שורה 1), ואף הוסיף כי ההסכם לא הבשיל (שם, שורה 5). גם משעומת הנתבע עם הטענה לפיה האישה חתמה על ההסכם הוא משיב : "לגופו של עניין העובדה שגרושתי חתמה ואני לא חתום, מראה שאין הסכם". (שם, שורה 15). 2.12 בהמשך עדותו אישר הנתבע, כי במהלך התנהלות המו"מ היו דיבורים על הסכמה משותפת (סוף עמ' 34), אולם לטענתו : "עו"ד בניסטי חזר בו לאחר מספר ימים. הוא לא הסכים לתנאים וכתוצאה מכך התפוצצה ההסכמה להסכם". (עמ' 35 שורות 1-3). 2.13 במענה לתשובה 12 בשאלון שהוצג לו (נספחים ג.ח. לתצהיר התובע), טען הנתבע, כי לא גובשה על ידי התובע טיוטת הסכם גירושין שהיתה מקובלת על הנתבע. 2.14 הנתבע אף הבהיר כי : "עוד לפני שהגיע לטיפולו של אוסדישטר היה נראה בגדול שלא עומדים להגיע להסכם, כשהגעתי לעו"ד אוסדיטשר נעשה על ידי נסיון נוסף.... וזה התפוצץ לאחר מספר ימים. (עמ' 35 שורות 4-7). 2.15 בהידרשו לאובדן האמון שלו בתובע טען הנתבע כי בסמוך לאחר פסח תש"ע דהיינו, כ - 3 חודשים לאחר תחילת טיפולו של התובע בעניינו הגיע למסקנה כי התובע אינו מייצגו כראוי (עמ' 42 שורות 19-22). 2.16 במענה לשאלה מס' 11 בשאלון הוצג לו באשר לטענת הנתבע לפיה התובע "מכר" אותו טען הנתבע בתצהיר התשובה כי התובע איחר בהטלת העיקולים ונכסי האישה הוברחו, התובע הניא את הנתבע מהעסקת חוקר פרטי, התובע יעץ לנתבע עצות אחיתופל, ובכלל זה לנהוג באלימות כלפי האישה. 2.17 במהלך חקירתו נשאל הנתבע, מה היו סימני השאלה שהתהוו לגבי איכות הטיפול המקצועי שקיבל מהתובע והשיב : "הגדול מכולם היה הברחת 583 אלף ₪ מתחת לאף שלך ושלי אשר מתברר שפעולה הכי פשוטה של דיבור איתם הייתה מונעת את ההברחה". הנתבע אף הוסיף ואמר כי : "הלין על כך בפני התובע וכי זה הסתפק בכך שאמר לו, חבל". (עמ' 22 שורות 19-31). 2.18 הנתבע הוסיף וטען, כי התברר לו כי הסכום בסך 5,000 ₪ אשר שילם לתובע בגין טרחתו בניהול משא ומתן לעריכת הסכם הגירושין לא הגיע לתובע כיוון שהתברר לו כי 98% מהמשא ומתן ניהל אריאל (שם, בעמ', 43 שורות 19-22). גירסה זו חופפת בבסיסה לעדותו של אריאל לפיה, הוא פעל מול עו"ד בניסטי לעריכת ההסכם, בעוד שחלקו של התובע בעריכת ההסכם היה זניח (עמ' 30 שורות 30-32 וכן בעמ' 31 שורות 13-15). גם מעדותו של עו"ד בניסטי מתקבל רושם ברור לפיו חלקו של התובע במו"מ לעריכת הסכם הגירושין, היה קטן לאין שיעור בהשוואה למאמציו של אריאל (עמ' 6 שורות 1-10). 2.19 הנתבע לא הסתיר את תחושותיו לגבי טיוטת הסכם הגירושין שהתובע עסק בגיבושו והגדיר אותו כהסכם רע (עמ' 44 שורות 24-27). 2.20 התובע לעומת זאת דבק בגירסתו לפיה "הנתבע עזב אותו", לאחר שהושג הסכם בינו ובין האישה וזאת על מנת להימנע מתשלום שכר טרחת עו"ד (עמ' 22 שורות 18-20). התובע מיחזר גירסה זו גם בסעיף 19 לסיכום טענותיו תוך הסתמכות כביכול על עדות הנתבע בעמ' 33 לפרוטוקול. עיון בעמ' 33 לפרוטוקול מזים את גירסת התובע שכן הנתבע חזר והכחיש כי פיטר את התובע לאחר שהושג כביכול הסכם פשרה. (שם, שורות 27-31). 2.21 על כך אוסיף, כי במהלך חקירתו אישר הנתבע, כי שכר הטרחה שהותנה עם עו"ד אוסדיטשר מסתכם לסך של 80,000 ₪ גלובלי (עמ' 45 שורות 29-33) קרי, סכום זהה שהתחייב לשלם לתובע. גירסה זו מהווה למיצער ראיה נסיבתית לפיה לנגד עיני הנתבע בפיטוריו את התובע מהמשך הייצוג לא עמדה מטרה של "רווח משני" (חסכון בהוצאות). 2.22 על יסוד הראיות שבפני הגעתי למסקנה כי הנתבע יזם את הפסקת ייצוגו על התובע בעקבות אובדן האמון והמקצועי שהינו בבחינת אבן הראשה בהתקשרות שבין עורך דין ללקוחו וכן בשל תחושתו כי התובע אינו מייצגו נאמנה במשא ומתן לחתימת הסכם הגירושין. 2.23 סבורני כי בבחינת מניעיו של בעל דין, אשר פיטר את פרקליטו, יש לקחת בחשבון גם את תחושתו הסובייקטיבית של הלקוח באשר לאיכות הטיפול המקצועי ושימור יחסי האמון, וכי ככל שעסקינן בטיפול משפטי בסוגיה טעונה כגון מאבק גירושין - כן יגבר המשקל שיש לייחס לתחושה הסובייקטיבית של הלקוח. הבסיס הנורמטיבי וקביעת השכר הראוי: בסיכום טענותיו דבק התובע בטענתו, כי הנתבע הפסיק את ההתקשרות עימו בנסיבות העילות כדי חוסר תום לב ומשכך זכאי התובע לפיצוי המשקף את מלוא שכר הטרחה שנמנע ממנו. (פיסקה 25 לסיכומי התובע). עמדה זו של התובע מתבססת על ההלכה שנפסקה ב - ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נ' משה סורוצקין. הרציונל העומד בבסיס פרשת קורפו הינו בקביעת "תג מחיר" המוטל על לקוח המבקש להשתחרר מעורך דינו, ללא שעלה בידיו לבסס עובדתית כי הפסקת ההתקשרות נובעת מחוסר שביעות רצונו של הלקוח מן הטיפול המשפטי. פסקתי לעיל כי בנסיבות התובענה שבפניי עלה בידי הנתבע לבסס את טענתו לפיה המניע להפסקת התקשרותו עם התובע נעוץ באבדן האמון שבא לידי ביטוי בתחושת של הנתבע לפיה התובע לאי ייצג אותו בצורה נאמנה ולא עלה בידו של התובע. מגבש הסכם גירושין אשר יענה על ציפיותיו של הנתבע אשר שאף למיקסום זכויותיו הרכושיות במסגרת הסכם גירושין שבבסיסו העובדה המוכחת לפיה האישה זנתה תחתיו. בנסיבות אלו נחה דעתי כי התובע אינו זכאי לפיצוי ציפיה המגלמים את תשלום מלוא יתרת שכר הטרחה המוסכם אלא לשכר ראוי בלבד המשולם בעבור השירותים המשפטיים שנתן בפועל עד למועד פיטוריו וזאת בהתבסס על ההלכה שנפסקה ב-ע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ. כזכור ביקש התובע לתשלום שכרו הראוי בסכום של 63,125 ₪ בתוספת מע"מ על בסיס שעות העבודה שהקדיש המוכפלות בתעריף שעתי. בחקירתו נשאל התובע אם יש במשרדו תוכנת ניהול שעות עבודה והשיב : "לא מה שכתוב פה זו הערכה, אין לי תוכנת ניהול, ציינתי את השעות לפי הערכה..... עשיתי את החשבון פחות או יותר ככה בראש, את החשבון עשיתי בדיעבד לא היה לי שום רישום". (עמ' 20 שורות 27-33). על כך אוסיף כי נתוני התעריף השעתי עליה התבסס התובע בסעיף 35 לתצהירו אינם סבירים על פניהם בהשוואה לגובה המשכורות של עובדי המשרד עליהם העיד התובע (עמ' 25 שעות 10-19). בנסיבות אלו לא עלה בידי התובע להוכיח כדבעי כי הוא זכאי לשכר ראוי בהתבסס על ש"ע, שכן כמות השעות, זהות העובד בעדן חייב, ומהות הטיפול שבגינו חייב לא בוססו בראיות; ומשכך אין בידי לפסוק לתובע שכר רואי בהתבסס על תעריך ש"ע. השוו: ע"א (חיפה) 1250/05 פצאל מושב עובדים נ' עו"ד שפריר; ת.א. (חיפה) 20511/01 עו"ד גולדבליט נ' קופרמן. עם זאת נחה דעתי, כי ניתן לבסס את שכרו הראוי של התובע כנגזרת של השכר המוסכם אותו היתנה עם הנתבע (סך 80,000 ₪ בתוספת מע"מ), בהתבסס על המוניטין המקצועי שלו והערכה באשר להיקף העבודה שבוצעה על ידו עד למועד פיטוריו, על בסיס הראיות שהובאו. אשר למוניטין המקצועי של התובע נטען על ידו בסעיף 2 לתצהירו. "הנני עורך דין במקצועי בעל ותק של 12 שנה בעריכת דין ובעל נסיון ומיומנות בתחום הליטיגציה וענייני משפחה מזה עשרות שנים כטוען רבני". גם הולשטיין הגדיר את התובע בסעיף 3 לתצהירו "כעורך דין מן המעלה הראשונה בענייני הנעמד האישי, מעולה ומוביל בתחום". הערכה דומה ליכולתו המקצועית של התובע מצוייה גם בעדותו של עו"ד מאיר האגר (עמ' 27 שורות 8-9), וכן עו"ד בניסטי (עמ' 10 שורות 1-5). הוכח בפני כי התובע וצוות משרדו ביצעו עבור הנתבע שירותים משפטיים מעבר להכנת והגשת הבקשות לצווים זמניים ובכלל אלו הגשת התביעה הרכושית, כמו כן הוכח בפניי, כי התובע טרח גם בניסיון שלא צלח לעריכת הסכם גירושין בין הנתבע לאישה. על יסוד מקבץ נתונים אלו, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט ראוי בסכום של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובניכוי סך של 10,000 ₪ אשר הנתבע שילם לתובע על חשבון שרותיו ביום 15.2.2010. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מחצית מסכום אגרת התביעה ששילם התובע וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪. הודעה זכות ערעור. עורך דיןגירושיןשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה