קצבת נכות כללית של האישה לצורך השלמת הכנסה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבת נכות כללית של האישה לצורך השלמת הכנסה: לפנינו תביעת התובע לתשלום גמלת השלמת הכנסה. התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה בחודשים: 1/1995, 3/2001 - 6/2001 (כולל), 8/2001 - 10/2001 (כולל), 7/2004 - 10/2005 (כולל), 1/2006 - 2/2006, 4/2006 - 5/2006, 9/2006 - 2/2007 (כולל). בחודשים 4/2007 - 10/2007 קיבל התובע דמי אבטלה ואינו זכאי להבטחת הכנסה בחודשים אלה. אשת התובע,, קיבלה קצבת נכות כללית בשיעור חודשי של 60% בתקופה 30/5/2007 - 30/9/2009. החל מיום 1/10/2009 מקבלת אשת התובע קצבת נכות כללית בשיעור 100%. ביום 25/10/2007 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה. התביעה נדחתה ע"י הנתבע במכתב מיום 20/2/2008 (ר' מוצג נ/5), מן הטעם שההכנסה הנחשבת מהכנסות התובע לחודש 10/2007 עמדה על גובה 5,022 ₪ (2,413 ₪ דמי אבטלה ו-2,609 ₪ הכנסות מנכסי מקרקעין) וסכום זה עולה על גובה הגמלה לחודש 10/2007, שהיא בסך 1,967 ₪. בנסיבות אלה התביעה מושא דיוננו היא לגמלת השלמת הכנסה, לקצבת הנכות הכללית שמקבלת אשת התובע, לחודשים 11/2007 - 2/2008 (כולל). התביעה נדחתה גם מן הטעם שאשת התובע לא התייצבה כדין בלשכת שירות התעסוקה בחודש 11/2007, ברם במהלך הדיונים חזר בו הנתבע מטענתו זו. משכך המחלוקת היחידה שנותרה בתיק היא האם לתובע היתה הכנסה מנכס, העולה על שיעור הגמלה לה הוא זכאי בתקופה 11/2007 - 2/2008 (כולל). במס רכוש רשומים על שם התובע: נכס מקרקעין בגוש 8811 חלקה 19 ונכס מקרקעין בגוש 8823 חלקה 24 (ר' מוצג נ/10). התובע המציא אישור כי חלקה 19 בגוש 8811 הופקעה לטובת כביש חוצה ישראל (ר' מוצג נ/11). משכך חלקה 19 לא נלקחה בחשבון על ידי הנתבע בעת בחינת זכאות התובע להשלמת הכנסה. התובע הינו יליד 1953 והוא מתגורר בכפר ג'ת - בקה אל ג'רביה. בבעלות התובע נכס מקרקעין הידוע כחלקה 24 בגוש 8823. בנכס זה שלוש קומות, קומת קרקע, קומה ראשונה וקומה שנייה. התובע מתגורר יחד עם אשתו בקומה הראשונה. לתובע 4 בנות ובן. מעל דירתו של התובע (הנמצאת בקומה הראשונה) החלו בבניית דירה בקומה השניה, אשר לא הסתיימה ובתקופה הרלוונטית לתביעה היה מדובר בשלד בלבד. מתחת לדירתו של התובע, מצויה דירת הקרקע, בה מתגוררים בנו של התובע ואשתו החל מחודש מרץ 2009. התובע לא העביר את הבעלות בדירה על שם בנו, אחמד. במסגרת חישוב הכנסותיו של התובע מנכסים שבבעלותו, לקח הנתבע בחשבון את שלד הדירה הנמצא בקומה השניה מעל לדירתו של התובע, וכן את דירת הקרקע ובנוסף לקח הנתבע בחשבון קרקע עודפת המצויה סביב ביתו של התובע. התובע טוען, כי אין ביכולתו להפיק כל הכנסה מהנכסים הבאים: שלד הדירה שמעל דירתו, דירת הקרקע בה מתגורר בנו ומחצר עודפת, ולפיכך אין לקחת בחשבון נכסים אלה לשם חישוב הכנסתו הרעיונית. לגרסת התובע, במגזר הערבי קיים נוהג על פיו אבות מעניקים לבניהם קרקע על מנת שיבנו עליה את ביתם, ואבות אשר אין בבעלותם קרקע פנויה מעניקים לבניהם רשות לבנות את ביתם על גג ביתם. עוד טוען התובע כי אין ביכולתו להפיק הכנסה מהדירות הבנויות מעל ומתחת לביתו שכן במגזר הערבי לא נהוג להשכיר נכסים אלה לאנשים שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה (כמו בן או אח). בנוסף טוען התובע כי בנו, אחמד, מימן את בניית שלד הדירה מעל דירתו; את הדירה בקומת הקרקע נתן לבנו במתנה ובנו מימן את השיפוץ בדירת הקרקע ועקב נישואיו עבר להתגורר שם עם אשתו, בתחילת שנת 2009, וגם מטעם זה אין לראות בנכסים אלה כנכסים שבבעלותו. כמו כן טוען התובע כנגד השומה שהוגשה על ידי הנתבע. מנגד טוען הנתבע, כי יש לזקוף לתובע הכנסות רעיוניות מנכסי המקרקעין שבבעלותו. שלד הדירה שמעל דירתו של התובע שייך לתובע והדירה בקומת הקרקע עדיין בבעלותו של התובע. עוד טוען הנתבע כי אין לקבל את טענת התובע, לפיה אין כל ערך לנכסיו, הואיל ובמגזר הערבי לא ניתן להשכיר ו/או למכור דירות אלה לאנשים שאינם מבני המשפחה הקרובה. מטעם התובע, העידו לפנינו התובע עצמו, אשתו, הגב' שפיקה פאוזי חלף, בנו, מר אחמד מוחמד חלף, מר עומר זאהר זידאן, השמאי מר זחאלקה מוחסן והאדריכל מר מוחמד תאופיק מחאמיד. מטעם הנתבע העיד לפנינו השמאי מר יצחק ברדוגו. דיון והכרעה: הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קמה לפי הוראות חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה וגם החוק). בסעיף 5(א) נקבע שיעור הגמלה לזכאי שאין לו הכנסה ובסעיף 5(ב) לחוק נקבע כי זכאי שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו- לבין הכנסתו. הכנסה מהי? בסעיף 9(א)(4) לחוק נקבע, כי לצורך החוק "הכנסה" משמעה, בין היתר, הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה ולרבות: "(4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה." עוד נקבע כי "נכס" לעניין סעיף זה, כולל "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין". בתקנה 10 לתקנות הבטחה הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן - התקנות) נקבע: "10. הכנסה מנכס (א) כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. (ב) שווי הנכס לענין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמיטלטלין - גם לפי הצהרת התובע בכתב, הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השוו - הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי." תקנה 11 לתקנות, דנה בהעברת נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של תובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר, ללא תמורה או בתמורה סמלית, וכך נקבע: "הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס- (1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה; (2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)." סעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי: "הבעלות בקרקע חלה על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר". על מנת שזכויות התובע בנכס יחשבו כמועברות לבנו של התובע, אין די בהוצאת היתר בנייה על שם הבן, אלא יש להוכיח, כי התובע ובנו פעלו בתום לב להעביר את זכויות התובע במקרקעין על שם הבן, או באמצעות יפוי כח בלתי חוזר, או באמצעות רישום במס רכוש: "6. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא ממתי פקעו זכויותיו של המשיב בחלקה או בחלק ממנה. ככלל בעלות במקרקעין נקנית ברישום, אך במקרה הנוכחי אין החלקה רשומה על שם המשיב, אם כי ברור שהוא רשום כבעל הזכויות בה במס רכוש והוא נהג בה מנהג בעלים ללא עוררין. מקרה בו הזכויות הקנייניות בנכס רשומות רק במס רכוש, ההיגיון המשפטי אומר, שהעברת הזכויות בנכס לאחר - תיעשה גם היא באמצעות הרישום במס רכוש. על פי הלך מחשבה זה, היה מקום לסבור שכל עוד לא הועברו זכויות המשיב לבניו במס רכוש לא פקעה הזכות הקניינית שלו בחלקה". (ר' עב"ל 522/05, המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24/7/2007). קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתחשב כהעברת זכויות לצורך חוק הבטחת הכנסה; עם זאת, זכות החזקה בנכס תתגבש רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, ובתנאי שבנייתה מומנה ע"י בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו (ר' עב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי - יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24/7/2007). לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי בדין לקח הנתבע בחשבון את שווי הדירה בקומת הקרקע, שווי השלד ושווי החצר העודפת. טעמינו יובאו להלן. הדירה הבנויה בקומת הקרקע - התובע העיד כי נתן דירה זו במתנה לבנו, עוד כאשר בנו היה בן 6 (הבן אחמד יליד 21.7.1984). בהצהרתו לפקידת התביעות מיום 17/1/2008 ציין התובע את הדברים הבאים: "הריני מצהיר כי דירתי נבנתה על עמודים בשנת 85 סגרתי קירות בין העמודים ונוצרה דירה. היא עמדה ריקה עד שנת בתי התחתנה עם בעלה שהוא מהשטחים ב- 97 וגרה אתו שם יומיים בשבוע. ב- 98 עברה לגור בקומה הראשונה שמיועדת לבן אחמד שהוא בן 24 ורווק. הדירה עמדה ריקה כל השנים" (ר' מוצג נ/7). התובע העיד לפנינו בעניין הדירה בקומת הקרקע והדירה בקומה השניה: ש. את קומת העמודים מי שסגר זה אתה. ת. כן. ש. אתה שילמת לסוגר את קומת העמודים ת. ברור. ... ת. למעלה צריך טייח וגג אין כלום יש שלד לא מוכן. למטה הוא עשה צבע, אינסטלציה החליף צנרת ונכנס לגור בבית." (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 15-12; 26-25). מהעדויות והראיות אשר לפנינו עולה כי התובע בנה את הדירה בקומת הקרקע עוד בשנת 1985. לגרסת התובע, על אף שדירה זו לא הייתה ראויה למגורים, הרי שבמשך השנים התגוררו בה בתו של התובע ובעלה ואף בנו התגורר בה לעתים. התובע, נשא בכל הוצאות הבית. בנו של התובע נישא ב- 26/3/2009, עובר לנישואיו שיפץ את הדירה אשר בקומת הקרקע ועבר לגור בה יחד עם אשתו. הנה כי כן, התובע עצמו בנה את הדירה בקומת הקרקע, על גבי קרקע שבבעלותו ומתחת לדירתו שלו, והתיר לבנו להתגורר בה, ללא העברת בעלות. בנו של התובע לא בנה את הדירה, אלא רק שיפץ ועבר לגור בה בשנת 2009, לאחר התקופה הרלוונטית לתביעה מושא דיוננו (11/2007 - 2/2008, כולל). בנוסף החשבונות הינם על שם התובע (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 10-9), ולא שוכנענו כי בנו של התובע נושא בכל ההוצאות (ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 7-4). בנסיבות אלה בדין זקף הנתבע לתובע הכנסה מדירה זו. השלד הבנוי בקומה השניה מעל דירת התובע - התובע טוען כי השלד נבנה על ידי בנו, בשנים 2002- 2004 ובנייתו הופסקה באמצע בשל מצבו הכלכלי הרעוע. טענתו של התובע איננה מתיישבת עם מבחן ההיגיון. התובע עצמו טען כי הדירה בקומת הקרקע הייתה מיועדת לבנו עוד מיום שזה נולד ומכאן עולה השאלה מדוע החל הבן בבניית דירה בקומה השניה. בנוסף, גרסתו של הבן, לעניין זה בלתי ברורה ואינה נתמכת בראיות חיצוניות. בנו של התובע ציין כי הוא עובד ומשתכר עוד מגיל 15 ולכן היו בידיו האמצעים לבניית הדירה (ר' עמ' 11 לפרוטוקול ש' 17-8). מאידך גיסא טען בנו של התובע כי הוא לקח הלוואות על מנת לממן את בניית הדירה והחל בבנייתה בשנת 2002. דא עקא שאישורי ההלוואות שהוגשו מטעם התובע להוכחת טענה זו הינם משנת 2005 ואינם מתיישבים עם עדויות התובע ובנו. זאת ועוד התובע לא הביא לבית הדין קבלות או מסמכים לפיהם ניתן ללמוד כי בנו קנה מכספו את חומרי הבניה לבניית השלד (ר' עב"ל 229/05 חסן אגבאריה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.1.2006). לא זו אף זו, בהצהרת התובע לפקידת התביעות מיום 10/1/2008 ציין התובע את הדברים הבאים: "אני גר בבית בן שתי קומות. בני גר בקומה הראשונה, בני רווק בן 23....הבית היה שלי ונתתי לו לגור שם. אני משלם את כל הוצאות הבית. ארנונה מים וחשמל. אני בניתי את הדירה העליונה ב-86." (ר' מוצג נ/6; ההדגשה שלנו, מ.א.ח). בשים לב לאמור, עדויותיהם של התובע ושל בנו, לפיהן הבן בנה את השלד בקומה השניה, אינן מהימנות ואינן מקובלות עלינו; מאידך גיסא מצאנו כי התובע הוא זה שבנה את הדירה בקומה השניה. משכך בדין ייחס הנתבע לתובע את הבעלות בנכס בקומה השניה (שלד הדירה) וכפועל יוצא את הזכויות הנלוות לו. התובע טוען שלא ניתן להשכיר דירות אלה במגזר הערבי, ולפיכך אין לדירות אלו שווי כלכלי. אין אנו מקבלים טענה זו של התובע. מעדות התובע עולה כי גם במגזר הערבי קיים שוק של שוכרים ומשכירים. ראיה לכך היא בתו של התובע אשר אינה גרה עם אביה, אלא שוכרת דירה. התובע נשאל בעדותו היכן גרות בנותיו, על כך השיב: "הגדולה גרה בשיכונים והשניה גרה בשכירות. שתי בנות גרות בג'ת ואחת בבקע" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 31-30). חתנו של התובע, מר זאהר עומר, העיד בעניין זה: "אני שוכר דירה וגר עם אשתי" (ר' עמ' 17 לפרוטוקול ש' 6-1). עובדה זו שבתו שוכרת דירה, אינה מתיישבת עם טענת התובע שלא ניתן להשכיר דירות במגזר הערבי. זאת ועוד, בית הדין הארצי ובתי הדין האזוריים קבעו פעם אחר פעם, ובנסיבות דומות, כי יש לקחת בחשבון כהכנסה את שווי הדירות/זכויות הבניה של דירות שנבנו על בתי תובעים, העותרים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה במגזר הערבי. העובדה כי במשך השנים קבעו בתי הדין כי יש שווי כלכלי לנכסים אלה ולזכויות הבנייה, ואף חוות הדעת של שמאי המקרקעין מייחסות שווי מסוים לנכסים במגזר הערבי, מלמדת כי יש לנכסים אלו ערך כלכלי, גם אם מדובר בשווי מופחת. משכך לא ניתן לקבל את טענת התובע לפיה אין כל ערך כלכלי לנכסים אלה במגזר הערבי. עוד יוטעם כי אלמלא ניתנה לבנו של התובע האפשרות לגור מתחת לדירת אביו, הרי שהיה נאלץ לרכוש או לשכור נכס למגורים עם נישואיו, ואף מטעם זה יש לנכסים אלה ערך כלכלי בלתי מבוטל. לפיכך אנו דוחים את טענת התובע שלשלד הדירה מעל ביתו ולדירת הקרקע אין כל ערך כלכלי. טענות התובע בעניין שומת הנתבע בסיכומיו, טוען התובע כי יש לפסול את הערכת השמאי מטעם הנתבע מהנימוקים הבאים: השמאי, מר ברדוגו, לא ביקר בנכס, לא ערך ולא אסף את הנתונים העומדים בבסיס השומה, אלא מתמחה ממשרדו; השומה אינה ערוכה על פי פקודת הראיות ולא מפורטים בה השכלתו וניסיונו של מר ברדוגו, וכן חסרה היא הצהרתו של מר ברדוגו לפיה יודע הוא שחוות הדעת תוגש כראיה לבית המשפט; הנתונים שבשומה זו עומדים בניגוד לנתונים המצוינים בשומה שהגיש התובע מטעמו ומר ברדוגו לא סיפק כל הסבר סביר לכך; לא ניתן לתת שווי כלשהו לשלד הבנוי מעל דירתו של התובע, משמדובר בבניה בלתי חוקית שאין לה היתר; מנגד טוען הנתבע, כי השומה של מר ברדוגו נערכה על פי הגרמושקה, תוכנית החלוקה, תוכנית המגרש ותוכנית הדירה, לפיה שטח המגרש הוא 649 מ"ר, וכי גם בשומה מטעם התובע מצוין כי שטח המגרש נטו הוא 649 מ"ר. עוד טען הנתבע, כי השומה נערכה בהסתמך על מכרזים דומים של המינהל בישובים דומים וקרובים, ואף נלקחו בחשבון עלויות הבנייה הנמוכות במגזר הערבי, המצב הפיזי הירוד של קומת הקרקע וכן מיקום החלקה ביישוב והפיתוח העירוני בסביבה. משומת המקרקעין שהגיש הנתבע, אשר נערכה על ידי מר ברדוגו ביום 13/2/2008 (מוצג נ/16) עולה, כי חלקו של התובע בחלקה הוא 630 מ"ר לפי תכנית החלוקה, על המגרש השייך לתובע קיים מבנה מגורים בן 3 קומות; בקומת הקרקע דירת מגורים בשטח של 92 מ"ר הכולל 2 חדרי שינה, מטבח, סלון, מקלחת ושירותים, במצב כללי נמוך ואינה מתוחזקת היטב. בקומה א' מתגורר התובע בדירה בשטח של 99 מ"ר; בקומה ב' יש תחילת בניית דירה בשלב בניית שלד, קירות בלוקים, רצפה ותקרת בטון. נבנה חדר מדרגות חדש לכל הקומות. לאחר שקילת כל השיקולים החשובים בעיניו, העריך השמאי את שווי זכויות הנכס למועד 1/2007 כדלהלן: שווי זכויות הבניה לדירה בקומת הקרקע - 38,000 ₪ אומדן עלויות בנייה לפי 1,900 ₪ למ"ר - 188,600 ₪ סה"כ שווי הדירה - 226,600 ₪ שווי זכויות בניה לדירה בקומה העליונה, מצב שלד - 39,000 ₪ אומדן עלויות בניה שלד לפי 600 ₪ למ"ר - 64,300 ₪ סה"כ שווי הדירה - 103,300 ₪ שווי חצר עודפת - לפי 410 ₪ למ"ר מבונה קרקע, סה"כ 150 מ"ר - 61,500 ₪. בהערכת שווי הנכס לקח השמאי בחשבון, בין היתר, את הנתונים הבאים: שווי קרקע ליחידת דיור במכרזי המינהל במגזר הערבי, תוך התאמת המחירים שהושגו במכרזים לקרקעות מושא דיוננו; עלויות בניה במגזר הערבי נמוכות מהמגזר היהודי; המצב הפיזי של קומת הקרקע ירוד, 65% ממצב רגיל; מיקום החלקה במרקם התכנוני של היישוב; מרחק הנכס למרכז היישוב; נגישות לחלקה וצפיפות הבניה למגורים; הפיתוח העירוני בסביבה. התובע הגיש שומת מקרקעין מטעמו, שנערכה ביום 23.2.2009 על ידי שמאי המקרקעין, מר זחאלקה מוחסן. בשומה זו צוין כי שטח המגרש של התובע הינו 558 מ"ר לפי תכנית החלוקה בהסכמה מיום 1/2/1987. ברם בנספח א' לחוות הדעת בתרשים המגרש והסביבה רשום כי שטח נטו לבניה הוא 649 מ"ר. עוד צויין בשומה כי על המגרש השייך לתובע קיים מבנה מגורים בן 3 קומות; בקומת הקרקע דירת מגורים אשר שימשה בעבר את בת התובע, וביום הביקור בנכס ביצע בנו של התובע שיפוץ כללי לצורך הכנת הדירה למגוריו של הבן. הדירה בשטח של 92 מ"ר הכוללת 2 חדרי שינה, מטבח, סלון מקלחת ושירותים, במצב כללי נמוך ואינה מתוחזקת היטב. בקומה א' מתגורר התובע בדירה בשטח של 99 מ"ר. בקומה ב' בשלב שלד. שטח הדירה כ - 70 מ"ר. השלד נבנה בסוף שנת 2007/2008. השמאי ציין כי הבניה אסורה על פי תקנון תכנית בניין עיר. באשר לחצר צויין, כי החצר נמצאת בחזית המבנה. בתחום החצר עוברת צנרת ניקוז מי שופכין. לאחר שקילת גורמים ושיקולים שונים העריך השמאי את שווי זכויות הנכס למועד 1/2007 כדלהלן: שווי זכויות הבניה לדירה בקומת הקרקע - 19,000 ₪ אומדן עלויות בנייה לפי 912 ₪ למ"ר ובהתחשב בפחת פיזי מצטבר 91,930 ₪ סה"כ שווי הדירה - 110,930 ₪ שווי זכויות בניה לדירה בקומה העליונה, מצב שלד - אין זכויות בניה 0 ₪ אומדן עלויות בניה שלד 70 מ"ר לפי 300 ₪ למ"ר - 23,640 ₪ 2 מ"ר מרפסת 200 ₪ למ"ר - 4,400 ₪. סה"כ עלות הבניה - 28,040 ₪ שווי חצר 140 מ"ר מבונה קרקע - 28,000 ₪ לחישוב שווי זכויות הבניה השתמש השמאי בגישת ההשוואה עם נכסים דומים, תוך התאמות נדרשות וכן ההיצע והביקוש בשוק המקומי (סעיף 7.16 לשומה). עלויות הבניה נקבעו על פי המקובל בשוק המקומי, תוך התחשבות בקרבת הכפר לקו הירוק והשגת בעלי מקצוע במחירים זולים. בהערכת שווי הנכס לקח השמאי בחשבון, בין היתר, את הגורמים והשיקולים הבאים: מבנה השלד על גג ביתו של התובע נזנח, נבנה ללא היתר בניה וללא אפשרות בניה על הגג; ניתן לבנות בנכס שתי קומות בלבד; לא ניתן לבנות על גג המבנה בקומה א'; הדירה בקומת הקרקע אינה מאוכלסת והיא נמצאת בשלבי שיפוץ ע"י בן התובע; כל הבקשות לבניה ולניצול זכויות על הגג וקומת הקרקע מוגשות ע"י בן משפחה של בעל הנכס; במגזר הערבי בנייה רוויה אינה מקובלת ובמבנים של יותר מקומה אחת גרים בני משפחה אחת - הורים וילדים; הבניה על גג מבנה ההורים או בקומת הקרקע של מבנה קיים, היא בניה מאולצת, בהעדר קרקע לבניה בבעלות ההורים; הבניה הרוויה לא צלחה בכפרים ובמקומות בהם היה ניסיון לשווק מגרשים לבניה רוויה, הנסיון לא צלח; אין שוק של היצע וביקוש לזכויות בניה על גג מבנה; המבנה של התא המשפחתי ותרבות הדיור בכפרים הערביים אינם מאפשרים מסחר בזכויות הבנייה הנ"ל, כמו כן לא ניתן להשכיר ולו קומה אחת לאנשים זרים, מחוץ לתא המשפחתי; לא ניתן לתת שווי, הואיל ואין זכויות בניה לגג קומה א'; זכויות הבניה בקומת הקרקע אינן סחירות מאחר ולא ניתן למכור או להשכיר את קומת הקרקע לאנשים זרים; לאחר ניצול חלק מזכויות הבניה במגרש נותרו 70.4 מ"ר בשתי קומות שניתן להוסיף אותם למבנה הקיים; על פי התקנון ניתן לבנות מבנה אחד על המגרש ושתי יחידות דיור, משכך לא ניתן לסחור בזכויות תבניה הנ"ל; בחצר עובר מצפון לדרום וממזרח למערב צינור ניקוז מי שופכין, המונע ניצול מלוא הזכויות הנותרות; מצב דירת הקרקע, במועד הקובע - היה גרוע. אשר לדעתנו - לא מצאנו עילה לפסול את השומה שהגיש הנתבע מן הטעם שמר ברדוגו לא ביקר בנכס בעצמו ולא אסף את הנתונים בעצמו. מר ברדוגו העיד לפנינו כי מתמחה מטעמו ביקר בנכס, ולאחר מכן העביר אליו טיוטה של השומה, עם מסמכים וצילומים ותוכניות ומר ברדוגו ערך את השומה (ר' עמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 20/06/2010, ש' 31-26). שמאי רשאי ליתן חוות דעת על סמך בדיקה של שותפו, של שמאי אחר או של מתמחה במשרדו (ר' לעניין זה תקנה 1(3) לתקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966; ר' גם בספרו של יעקב קדמי על הראיות חלק שני (2009), בעמ' 772 ו- 775). בנסיבות אלה רשאי היה מר ברדוגו להסתמך בחוות דעתו על הבדיקות שערך המתמחה מטעמו במגרש התובע ולא מצאנו כל פגם בכך שהשומה הוגשה על ידי מר ברדוגו והוא זה שנחקר עליה בבית הדין. אשר לטענה כי השומה אינה ערוכה על פי פקודת הראיות ואינה מהווה חוות דעת לבית משפט - מדובר בפגם טכני, אשר אין בו כדי לשנות את חוות הדעת ואין לטעמנו עילה לפסול את השומה מסיבה זו. בנוסף, לא מצאנו עילה לפסול את השומה רק משום שהנתונים המצוינים בה סותרים את חוות הדעת של השמאי מטעמו של התובע. מעבר לפירוט השיקולים בחוות הדעת, לא סיפק השמאי מטעם התובע נתונים וראיות התומכים בגורמים ובשיקולים, כך למשל השמאי לא הביא נתוני השוואה של נכסים דומים. כך גם לא הוכח לפנינו כי הנתונים המצוינים בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע מדויקים ונכונים יותר מאלה המצוינים חוות דעתו של מר ברדוגו. יתרה מכך, שיקול מרכזי בהערכת שווי הנכסים על ידי השמאי זחאלקה מוחסן הוא חוסר הסחירות של נכסים אלה במגזר הערבי. כפי שפסקנו לעיל, טענה זו איננה מקובלת עלינו ולפיכך אין אנו יכולים לקבל את השומה מטעם התובע, באשר רובה ככולה מתבססת על טענה זו. זאת ועוד, מר זחאלקה קבע כי לא ניתן לתת שווי לשלד הדירה שנבנה מעל דירתו של התובע, מאחר ומדובר בבנייה בלתי חוקית. בית הדין הארצי קבע לאחרונה, כי יש לזקוף הכנסה רעיונית לתובע גמלת הבטחת הכנסה, מבית שנבנה ללא היתר, גם אם תלוי ועומד כנגדו צו הריסה, כל עוד צו ההריסה לא בוצע. כך גם בענייננו, אף שהשלד בקומה ב' נבנה ללא היתר, יש ביכולת התובע להפיק ממנו הכנסה (ר' עב"ל 332/09 המוסד לביטוח לאומי - ג'בארין מוחמד אמין, ניתן ביום 14.12.10). אשר לחצר העודפת - השמאי ברדוגו צין בחוות דעתו כי שטח המגרש הוא 649 מ"ר ואילו השמאי זחאלקה מוחסן ציין כי שטח המגרש הוא 558. ברם בנספח א', שצורף לחוות הדעת של מר זחאלקה, מצוין כי שטח הנטו לבניה במגרש הוא 649 מ"ר. בנסיבות אלה אנו קובעים כי שטח הבניה הוא 649 מ"ר. באשר לצינור מי השופכין שעובר במגרש העיד מר ברדוגו כי : "אני אומר שצנרת שקיימת במגרש ורוצים לבנות והצנרת מפריעה פשוט מזיזים את הצנרת. הצנרת נמצאת חצי מ' מתחת לאדמה." (ר' עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 15-14). דברים אלה מקובלים עלינו. בנוסף משחוות דעתו של השמאי זחאלקה נסמכת על ההנחה בדבר אי סחירות נכסים במגזר הערבי ועל אי יכולת השכרתם, אין ניתן לקבל את שומתו בעניין החצר העודפת ואנו מקבלים את שומתו של השמאי ברדוגו לחצר העודפת. סיכומו של דבר - משלא מצאנו ממש בטענותיו של התובע כנגד השומה מטעם הנתבע ומשאין באפשרותנו לקבל את חוות דעתו של השמאי זחאלקה מוחסן, אנו מקבלים את האמור בחוות דעתו של השמאי ברדוגו. משהתובע לא השכיל להוכיח תביעתו - התביעה נדחית. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. קצבת נכותנכות כלליתהבטחת הכנסהנכות