קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית:

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם.
רקע



בבעלות הנתבע חברה הפועלת בתחום הבניה והנדל"ן בה הועסקו עד ליום 6.3.06 – אחיינו של הנתבע (להלן:- "התובעים").




בתחילת שנת 2006 פנתה חברת Marfeilds Enterprises Ltd. (להלן:- "חברת מרפילדס") באמצעות נציגה מר משקיף (להלן:- "מר משקיף") אל הנתבע בהצעה להיות שותף ברכישת זכויות בקרקע המצוייה בעיר לימסול, באי קפריסין. על הקרקע תוכננה בניית בנייני מגורים, שטחים מסחריים ומרתפי חניה (להלן:- "המיזם").




הנתבע פנה אל התובעים וביקש לבחון את כדאיות הכניסה לשותפות במיזם והשלושה ניהלו משא ומתן עם מר משקיף במסגרתו ביקרו באתר המיזם, ניהלו ביחד עם מר משקיף מגעים עם בנק קפריסאי, Laiki Bank, לקבלת מימון וליווי פיננסי לפרויקט (להלן:- "הבנק") וגם הוחלפו טיוטות של הסכם בין ב"כ הצדדים עו"ד עוזי פנחסי (להלן:- "עו"ד פנחסי") וב"כ חברת מרפילדס עו"ד רמי סופר.




בשל הוראות הדין הקפריסאי ועל מנת להשתתף במיזם נדרש להקים חברה אירופאית. עו"ד פנחסי רכש בכספי הנתבע את חברת Colbert International B.V - חברת לא פעילה בהולנד, "חברת מדף" (להלן:- "חברת קולברט" או "החברה"). תובע 1, תובע 2 והנתבע נרשמו כבעלי המניות בחברת קולברט ולכל אחד מהם הוקצו 1/3 מהון המניות שלה (סיכומים מטעם התובעים נספח 4) (להלן:- "בעלי המניות").




במהלך חודש פברואר 2006 נתגלעו חילוקי דעות בין התובעים לנתבע בכל הקשור לשליטה בפעילות החברה. לאחר שמספר ניסיונות ליישב המחלוקת לא עלו יפה, פנה הנתבע אל עו"ד משה שיפמן (להלן:- "עו"ד שיפמן") וביקש להכין טיוטת הסכם שיבהיר את עקרונות השליטה בחברת קולברט (להלן:- "הסכם השליטה") כך שהחלטות "בכל דבר וענין הקשור לניהול" המיזם יתקבלו על ידי הנתבע פרט לעניינים שיפורטו בהסכם השליטה (כתב הגנה נספחים ג ו-ד1 סע'2).




משא ומתן שנערך בין הצדדים על מנת להגיע לנוסח מוסכם של הסכם השליטה עלה על שרטון. הנתבע הודיע לתובעים כי הוא אינו מעוניין להמשיך לפעול איתם במסגרת המיזם וגם לא בכל מסגרת עסקית אחרת ורכש את חברת Gerimed B.V (להלן:- "חברת גרימד") שחתמה הסכם עם חברת מרפילדס לביצוע המיזם.


תמצית טענות הצדדים

בפתח הדברים אציין כי ביום 6.7.09 קבעתי כי התובעים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.9.09 והנתבע יעשה כן עד ליום 1.11.09. משהצדדים לא קיימו החלטתי קבעתי ביום 16.11.09 כי העדים יעידו ללא תצהירים.



התובעים טוענים כי החל משנת 2004 פעלו ביחד עם הנתבע כשותפים שווי זכויות בשלושה פרויקטים בלאס וגאס: פרויקט Tango Bay , פרויקט Park One ופרויקט Avalon (להלן:- "הפרויקטים"). התובעים מוסיפים וטוענים כי בתחילת שנת 2006 נוצרה הזדמנות עסקית להשתלב במיזם והם ביחד עם הנתבע החליטו לפעול במשותף במתכונת זהה לזו בה פעלו בפרויקטים.


מנגד טוען הנתבע כי בתחילת שנת 2006 פנה אליו מר משקיף, הציג בפניו באופן כללי את המיזם ולאחר שהנתבע התרשם כי מדובר בעסקה בעלת פוטנציאל רב ביקש מתובע 2 להיפגש עם מר משקיף. בעקבות פגישה זו נערכו מספר פגישות בין התובעים למר משקיף כאשר התובעים מוצגים כנציגו של הנתבע.



התובעים טוענים כי לצורך השתלבות במיזם נרכשה חברת קולברט. במעמד ההחלטה על הרכישה לא העלה הנתבע כל הסתייגות באשר לשאלת השליטה בחברה והמסמכים שנחתמו לצורך הרכישה משקפים חלוקה שיוויונית של הון המניות. התובעים מוסיפים וטוענים כי ברכישת קולברט יש לראות כריתת הסכם בינם לבין הנתבע ויצירת קשר משפטי מחייב.


מנגד טוען הנתבע כי חברת קולברט נרכשה כ"חברת מדף" על מנת לתת פתרון בהיבטי מס ורגולציה. לא נעשה כל שינוי במסמכי ההתאגדות שלה על ידי מי מבעלי המניות ומסמכים אלה לא יכולים לשקף את הסכמות הצדדים לעניין השליטה בחברה.



התובעים טוענים כי מההיכרות רבת השנים והפעילות המשותפת להם ולנתבע נוצרה שיטת עבודה וחלוקה של תפקידים ולפיכך לא היה צורך בגיבוש הסכם שליטה בין בעלי המניות בחברת קולברט לצרכי המיזם.


מנגד טוען הנתבע אי אפשר להסיק מניהול הפרויקטים על גיבושה של שיטת עבודת משותפת לו ולתובעים מה עוד שאין מחלוקת כי גם לאחר שפעלו במשותף באותם הפרויקטים כל צד רשאי היה להיקשר בעסקאות עתידיות עם צדדים שלישיים מבלי לשתף בהן את הצד השני.



התובעים טוענים כי הנתבע העלה את שאלת השליטה בחברת קולברט על מנת לפגום ביסוד המסויימות הנדרש לשם קיום ההסכם שכרת איתם בהקמתה של החברה.


התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבע לא עשה ניסיון של ממש להגיע להסכמה איתם במחלוקת על השליטה בחברת קולברט. למרות שהם לא היו חייבים, כך לטענתם, לשנות דבר במישור הפורמאלי של מערכת היחסים עם הנתבע. היתה מצידם נכונות לבחון חלופות לעניין זה אולם הנתבע ניסה לכפות עליהם להסכים לתנאים שהכתיב.

עוד טוענים התובעים גם אם בהקמת חברת קולברט לא נכרת בין בעלי המניות חוזה לעניין השליטה בחברה מעשיו של הנתבע מהווים הפרה של עקרון תום הלב בשלב הטרום חוזי.

מנגד טוען הנתבע כי גם לאחר רכישתה של חברת קולברט הוא ניהל עם התובעים משא ומתן לגיבוש הסכמות בעניין השליטה, משא ומתן זה נכשל ולפיכך לא השתכללה עסקה בין הצדדים.



התובעים מוסיפים וטוענים כי העסקה בין חברת קולברט לחברת מרפילדס הושלמה במישור המהותי ונותר רק להשלים את האקט הפורמלי של החתימות על ההסכם בין החברות. לטענת התובעים לא ברור מדוע נציגי חברת מרפילדס לא הודיעו כי שליטתו של הנתבע בחברת קולברט היא תנאי מהותי לביצוע ההסכם בין החברות ותנאי כזה גם לא הופיע בכל מסכת ההתכתבויות בין חברת מרפילדס לצדדים בתובענה דנן.


מנגד טוען הנתבע כי חברת מרפילדס פנתה אליו מאחר והיתה מעוניינת בעסקה עם גוף בשליטתו לצרכי המיזם ועיגנה דרישה זו במסמכים שהוחלפו בין הצדדים. הנתבע מוסיף וטוען כי התובעים ניסו לעשות מחטף וביצעו שינויים באותם המסמכים כך שהשליטה בחברת קולברט הוצגה כמשותפת לו ולתובעים.

הנתבע מוסיף וטוען כי הוכח שחברת מרפילדס לא הסכימה להיקשר בעסקה עם חברה שאינה בשליטתו ולפיכך לא יכולה היתה להשתכלל עסקה בין חברת קולברט וחברת מרפילדס.



לטענת התובעים השימוש שעשה הנתבע בנכס בו הם שותפים והעושר בו הוא צפוי לזכות מהמיזם מזכה אותם לפיצוי על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט.


דיון והכרעה

מסגרת הדיון



ביום 6.07.09 נתתי תוקף להסכמת הצדדים לפיה יפוצל הדיון כך שתחילה תדון שאלת הקשר החוזי המחייב בין הצדדים.


המסגרת הנורמטיבית



חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 קובע בסעיפים 1 ו-2 כי חוזה יכרת בדרך של הצעה וקיבול ובגמירות דעת של שני הצדדים והפסיקה קבעה:


המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו" ( ע"א 7193/08 עדיני נ' דוד דינים עליון (121) 1188 סע' 9 (18.7.10)) (להלן:- "פרשת עדיני").

האם נוצר קשר חוזי המחייב את הנתבע לשותפות עסקית עם התובעים במיזם?



לטענת התובעים "את הקמת קולברט יש לראות כהשלמת מעשה כריתת ההסכם בין השלושה בדרך של שיוויון מוחלט, מבלי לגרוע ממנהגם של השלושה כבני משפחה קרובים לעצב לעיתים היבטים מסוימים במערכת היחסים ביניהם תוך כדי התהוות העסקה כפי שכבר הומחש לעיל. ניתן לאמר שעל פי כל הגיון גמרו הצדדים בדעתם לכרות במשותף הסכם עם חברת מרפילדס ולנהלו במשותף על פי חלוקת תפקידים טבעית התואמת כישוריו של כל אחד מהם, כשהם מכירים זה את כישוריו של האחר מהלך חיים שלמים" (סיכומים מטעם התובעים סע' 48).


אין מחלוקת בין הצדדים כי הצעה להשתתפות במיזם הופנתה מחברת מרפילדס לנתבע (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 18 שורות 1- 3, פרוטוקול מיום 25.3.10 בעמ' 520 שורות 2- 8) וגם אין מחלוקת כי התובעים נתבקשו על ידי הנתבע לבחון את כדאיות ההשתתפות במיזם וניהלו משא ומתן עם מר משקיף (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 18 שורות 11- 13, פרוטוקול מיום 14.10.10 בעמ' 507 שורות 5- 10).



על הכוונה לכרות הסכם בין הצדדים לפעול כשותפים שווי זכויות במיזם לומדים התובעים, כאמור, "מהקמתה של חברת קולברט" ומכאן אבחן מה עמד בבסיס מהלך זה שעשו הצדדים.


תובע 2 העיד כי רכישת החברה היתה "נדבך" בתוך העסקה (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 26 שורות 1- 2). לגרסת הנתבע במועד רכישת החברה עדיין לא היה ברור מה תפקידה (פרוטוקול מיום 14.10.10 בעמ' 537 שורה 17) – ועו"ד פנחסי שטיפל מטעם הצדדים ברכישה העיד:-

"היה צריך להקים בעצם את הכלי המשפטי שבאמצעותו שלושתם הולכים וחותמים על ההסכם, וקולברט אמורה הייתה להיות בעצם הכלי המשפטי למצוא אותו" (פרוטוקול מיום 25.3.10 בעמ' 458 שורות 12- 15) וגם "כשקולברט הוקמה או.קיי. היינו צריכים כלי שיחתום מול מרפילד או.קיי. כלי בעבור שלושתם" (שם בעמ' 508 שורות 9- 11).

הסברו של עו"ד פנחסי מתיישב גם עם טענות שני הצדדים כי לשם מימוש המיזם היה עליהם לרכוש חברה הרשומה בהולנד (סיכומים מטעם התובעים סע' 45, סיכומים מטעם הנתבע סע' 45 ) וגם עם לשון מסמך העקרונות לשיתוף פעולה שנכתב על ידי מר משקיף (תיק מוצגים נספחים 6 ו-42).

רכישת חברת קולברט היוותה מרכיב אחד מהעסקה שהתגבשה עם חברת מרפילדס. בבחינת התנהגות הצדדים לאחר רכישתה של חברת קולברט אני לומד כי רכישתה אינה ראיה לכוונתם לראות בפעולה זו הסכמה לדרך השליטה והניהול במיזם כפי שאפרט להלן:-

בעניין זה העיד תובע 2:

"ש. האם נעשה הסכם? הקמה של חברה, זה הקמה. אני שואל האם נעשה הסכם בכתב המגדיר את התנאים ביניכם כפי שעשיתם בלאס ווגאס? זאת השאלה שלי.
.
.
.
ת.לא"
(פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 99 שורות 19- 23, שם בעמ' 100 שורות 1- 5).

והנתבע העיד כי אמנם רכשו את החברה ונרשמו כבעלי מניות אבל "על התוכן ועל השליטה ועל דברים – לא נסגר עוד כלום" (פרוטוקול מיום 14.10.10 בעמ' 535 שורות 18- 20).

תקנון חברת קולברט (נ/1) מגדיר את דרך קבלת ההחלטות בחברה (נ/1, בין היתר בסעיפים 8.4, 8.7, 8.8). לשיטתם של התובעים "המסמכים משקפים חלוקה שוויונית של המניות" (סיכומים מטעם התובעים סע' 47). הנתבע טוען כי מסמכי החברה אינם משקפים הסכמות בכל הקשור לסוגיית השליטה מאחר ו"מדובר במסמכים סטנדרטיים שנרכשו מהמדף, מבלי שנערך שינוי כלשהוא בתכנם" (סיכומים מטעם הנתבע סע' 200) וגם בשל העובדה כי תקנון ההתאגדות של החברה לא תורגם ולא הוסבר לנתבע ולפיכך אי אפשר לאמר כי הוא הסכים לתוכנו (סיכומים מטעם הנתבע סע' 210.4).

כך או כך הצדדים לא פעלו על פי התקנון. התנהגותם לאחר שנרשמו כבעלי מניות וחתמו על התקנון מעידה כי הם לא ראו בו מסמך מחייב לצורך הגדרת השליטה ודרך ניהולה של החברה. כשנתגלתה מחלוקת הנוגעת לנושא מהותי, כזה שניתן לו מענה במסגרת התקנון, הם ניהלו משא ומתן ליישבה. משא ומתן שנכשל.



התובעים רואים במיזם המשך טבעי לעסקאות משותפות להם ולנתבע, עסקאות שבוצעו עם צדדדים שלישיים, בין היתר הפרויקטים בלאס וגאס. לשיטתם של התובעים משהוחלט על יצירת שותפות עם הנתבע, כמו שהוחלט במקרה דנן, חלה על שותפות זו "שיטת עבודה" שהתפתחה במשך שנים של עבודה משותפת (פרוטוקול מיום 24.3.10 בעמ' 300 שורות 10- 19) (להלן:- "שיטת העבודה").


באותה השיטה הוגדרה "חלוקת הרווחים ודרך קבלת החלטות באורח שוויוני לחלוטין" (סיכומים מטעם התובעים סע' 28). התובעים העידו כי "חלק מהמרכיבים של שיטת העבודה, זה שיוויון בין הצדדים" (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 69 שורה 22) היא "כללה חיפוש של עסקאות במדינות אחרות" (שם בעמ' 72 שורה 9) וגם כי כל אחד היה יכול לגייס משקיעים לפרויקטים שהצדדים התכוונו לבצע במשותף. אולם לא מצאתי, גם בכתבי הטענות שהונחו לפני, כי חלק משיטת העבודה היתה גם הסכמה שבכל עסקה בה יהיו התובעים מעורבים מתוקף עבודתם כשכירים בחברה בבעלות הנתבע הם יקבלו מעמד של שותפים שווי זכויות בכל עניין בו תעסוק השותפות או כי נוצר מנגנון כלשהו, גם הוא כחלק מאותה השיטה, שקבע באילו נסיבות יזכו למעמד כזה.

כאן ראוי לציין כי בנסיבות מסויימות מצאו הצדדים לנכון לחתום על הסכם בינם לבין עצמם. "הסכם שיתוף יזמות לאס ווגס" (סיכומים מטעם התובעים נספח 2) נחתם על מנת להגדיר את חלוקת רווחים והתובעים קבעו כי "הוא ההסכם היחיד, שאי פעם נחתם בין השלושה בלבד, שלא בדרך של הקמת חברה משותפת וכו'" (סיכומים מטעם התובעים סע' 21). אלא מאי? לא הוצגה בפני כל ראיה כי הוקמה על ידי הצדדים חברה משותפת כחלק משיטת העבודה ובאותה המתכונת כפי שנעשתה במקרה דנן.

עוד אציין כי לא נעלמה מעיני טענת התובעים כי מ"שיטת העבודה" שהתפתחה ניתן להסיק שכאשר הנתבע "מעוניין בהסכם בכתב על מנת להבהיר זכויותיו....הוא מתנה את הדבר השתתפות הפרויקט בקיומו של הסכם כזה טרם הקמת חברה משותפת לשלושה" (סיכומים מטעם התובעים סע' 23). אין ממש בטענה זו. היא מבוססת על פעילות עסקית משותפת לצדדים במקרה בודד, פעילות שונה במהותה מהמקרה דנן. רכישת חברת קולברט היתה בעיני הצדדים פעולה טכנית ולא עניין עקרוני שעמד בבסיס השיקולים של מי מהם לצורך קבלת החלטה להשתתפות במיזם וכך גם העיד תובע 2: "העסקה עצמה היתה, העניין שהתעסקנו בו ביומיום וזה חלק מהתהליך עצמו" (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 26 שורות 1- 2) ("זה" - הכוונה לרכישת חברת קולברט א.י). עו"ד פנחסי הוסיף "הם מבחינתם רצו לעשות את העסקה ביי הוק וביי קרוק" (פרוטוקול מיום 25.3.10 בע' 455 שורות 12- 13).

העובדות כי אין מחלוקת ש"כל צד היה חופשי לעשות עסקאות בארץ ובחו"ל באופן עצמאי ללא שנדרש לקבל את הסכמתו של הצד השני" (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 80 שורות 17- 20) וגם כי סוגיית השליטה "לא עלתה ולכן לא היה ניסיון עבר" (פרוטוקול מיום 25.3.10 בעמ' 497 שורות 9- 10) כפי שהעיד עו"ד פנחסי, מחזקות עוד יותר את המסקנה כי במקרה והיתה בכוונתם של הצדדים ליצור שותפות היה עליהם להגדיר הסכמה זו במפורש וגם לקבוע לה כללים הנוגעים לדרך קבלת ההחלטות.

מכלל העדויות והראיות שהונחו לפני אני מוצא כי אין ממש בטענת התובעים כי על בסיס פעילות משותפת שביצעו עם הנתבע בעבר ניתן ללמוד כי היתה בין הצדדים הסכמה על דרך הניהול והשליטה במיזם.

מהמקובץ עד כאן אני קובע כי בין התובעים לנתבע לא נוצר קשר חוזי מחייב להקמתה של שותפות עסקית לצרכי המיזם. ברכישת חברת קולברט אין לראות גמירות דעת של הצדדים לעניין קיומה של שותפות שתשמש כלי לניהול המיזם. הנתבע ראה בחברה אמצעי לחלוקת רווחים ואילו התובעים ביקשו לקבוע באמצעותה את זהות מקבלי ההחלטות לדרך ניהול המיזם. הצדדים ניהלו משא ומתן ולא הגיעו להסכמה ולעניין זה נקבע כבר בפסיקה כי "היעדר הסכמה לגבי נושא מהותי עשויה להעיד על פגם הן ביסוד גמירת הדעת, הן ביסוד המסוימות" (פרשת עדיני סע' 14).



מכאן אדון בטענת התובעים שהנתבע ניהל ופרש מהמשא ומתן שלא בתום לב.


חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג, 1973 קובע בסעיף 12(א):

" במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב"


ולסוגיית הפרישה ממשא ומתן נקבע בפסיקה:-

"הכלל הוא, כידוע, שלכל צד למשא-ומתן עומדת הזכות העקרונית לפרוש ממנו בכל עת. אך גם פרישה ממשא-ומתן צריך שתיעשה בתום לב; ו"המגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום הלב" (פרופ' שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 50). פרישה ממשא-ומתן, שאיננה מודרכת על-ידי שיקולים ענייניים, הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא-ומתן ומעמדות הצדדים לו, חשודה כנגועה בהעדר תום לב (הגם שלא תמיד הינה, בהכרח, כזאת: ע"א 251/84 חברת ס.ג.פ. להשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 463, בעמ' 467). לאמור: שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), על מקרה של הסתלקות ממשא-ומתן, טעונה גם בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא-ומתן בין הצדדים; שכן, ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצופים הם להציג סיבה יותר ברורה להצדקת פרישה מן המשא-ומתן (ראה: שלו, שם; ע"א 800/75 קוט נ' ארגון הדיירים במרכז המסחרי רמת-יוסף, בת-ים, פ"ד לא(3) 813, בעמ' 818; וספרם של ד' פרידמן ונ' כהן, "חוזים", כרך א' (הוצאת אבירם תשנ"א-1991), בעמ' 597)"
(ע"א 416/89 גל אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ פ"ד מו(2) 177, 185 (1992)).

התובעים טוענים כי המשא ומתן שניהל הנתבע היה "מעשה של כפיה חד צדדי, בבחינת דרישת כניעה מוחלטת בניגוד להכרח מציאת דרך ביניים ראויה" (סיכומים מטעם התובעים סע' 7) בעוד הם היו מוכנים לעבור מרחק רב על מנת להגיע לפשרה (סיכומים מטעם התובעים סע' 15). הנתבע טוען כי "המשא ומתן שנוהל בין הצדדים ביחס לתוכנו ונוסחו של ההסכם הסתיים ב"פיצוץ", מבלי שהושגה הסכמה ותוך אובדן אמון מוחלט" (סיכומים מטעם הנתבע סעיף 123.2).

המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים עמד בצילו של לוח זמנים קצר שהוכתב על ידי חברת מרפילדס בשל העובדה שהאופציה שהיתה בידה להשתתפות במיזם עמדה לפקוע ביום 9.03.06.
חילוקי הדעות בין הצדדים החלו מיד עם חזרתם מביקור בקפריסין ביום 28.2.06 וכך העיד תובע 2:-

"התגובה הראשונית שלי היתה שזה לא נראה לי שאנחנו מדברים על הנושא הזה ופותחים אותו, אבל אמרתי לו: בוא נשב ונדבר על זה, לא נהפוך את זה ל- Issue, זה לא כזה מהותי ואנחנו לא נעשה מזה סיפור גדול. אמרתי לו: בוא נשב ונדבר על זה, אם זה כזה מפריע לך, נשב ונדבר על זה" (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 29 שורות 19- 23).

בפגישות שנערכו למחרת היום לא הגיעו הצדדים להסכמה וביום חמישי 2.3.06 העביר עו"ד שיפמן לתובעים טיוטה של הסכם השליטה שכותרתו "הסכם עקרונות שיתוף פעולה בפרויקט קפריסין" (כתב הגנה נספח ג) ועוד באותו הערב שוחח תובע 1 עם עו"ד שיפמן על מנת לנסות להגיע לנוסח מוסכם. ביום ראשון 5.3.06 הועבר לתובעים נוסח שני של טיוטת הסכם השליטה (כתב הגנה נספח ד1) ולאחר שבפגישה באותו היום בין תובע 1 לנתבע הם לא הצליחו להגיע להסכמה שלח הנתבע ביום 6.03.06 מכתב לתובעים בו הוא מודיע להם כי הוא מפסיק כל קשר עסקי איתם והוסיף "ברור לכם שבתור מי שהביא את העסקה, מממן אותה, ומקבל אשראי לצורך מימונה המלא, אני אצטרך להציל את העסקה בכל דרך שתהיה על מנת שלא יגרם נזק נוסף לזה שכבר גרמתם" (כתב הגנה נספח ה'). על מכתב זה הגיבו התובעים ביום 9.3.06 ודרשו לקיים ישיבה דחופה (תיק מוצגים נספח 21).

להשלמת התמונה צריך להוסיף כי ביום שישי 3.3.06 הודיע הנתבע למר משקיף כי הוא נסוג מהשתתפות בפרויקט וכך העיד מר משקיף על פגישה שהתקיימה ביום שבת 4.3.06:-

"אז הגענו לקרית גת, היו שמה יוסי ועוד מספר נוסף של אנשים, הוא הציג לי, הוא חזר עוד פעם על הטיעון שלבד, שהוא לא עשה את העסקה בסיטואציה הזאת, אלא אם כן נמצא פתרון אחר, ועוד פעם הוא חזר שהוא יפצה אותי, ואני אם אני רשאי לעשות את העסקים עם החברה האחרים. אמרתי לו שזה לא, בכלל לא על הפרק, ואז בעצם אמרתי לו, תראה. אני העלתי את הרעיון...בוא נקים חברה אחרת, תביא אותה לבנק" (פרוטוקול מיום 25.3.10 בעמ' 529 שורות 8- 22).

תובע 1 העיד כי ביום 4.3.06 התקיימה שיחה בינו ובין מר משקיף. בשיחה אמר לו מר משקיף, בין היתר "שיוסי רוצה לקחת את העסקה לבד, ושהם רוצים להתקדם מול יוסי" (פרוטוקול מיום 26.3.10 בעמ' 344 שורות 17- 19).
הנתבע העיד כי רצה לתת לתובעים חלק שווה ברווחים מהמיזם (פרוטוקול מיום 14.10.10 בעמ' 537 שורות 18- 19). הנתבע גם העיד כי לא רצה בסכסוך עם בני משפחתו, רצה לתת הזדמנות לתובעים (שם בעמ' 551 שורות 19- 21) אולם לא הסכים להתפשר בעניין השליטה מאחר והוא "בעל הידע, הניסיון, המוניטין, אני בעל המזל פה ואני בעל הבטן ויודע מה זה נדל"ן, הם לא יודעים מה לעשות" (שם בעמ' 552 שורות 17- 19).

בנסיבות המקרה דנן כאשר לנתבע היה ברור כי לא יעלה בידיו להגיע להסכמה עם התובעים וחברת מרפילדס רואה בו את הכתובת באם המשא ומתן עם חברת קולברט יכשל והאופציה להשתתפות במיזם תפקע, אני מוצא כי פרישתו של הנתבע מהמשא ומתן עם התובעים על סוגיית השליטה בחברה נעשתה כדין, מה עוד שמעדותו של הנתבע אני למד כי הוא עשה מאמץ כן לסיים את המחלוקת ולהמשיך לפעול ביחד עם התובעים גם אחרי שהודיע למר משקיף כי הוא נסוג מהעסקה.

התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי הנתבע פרש מהמשא ומתן עמם שלא בתום לב.

למעלה מן הצורך אציין כי סד הזמנים בו היה נתון הנתבע היה ידוע לתובעים. תמוהה בעיני העובדה שתובע 2 לא היגיע לפגישה שנערכה ביום 5.03.06 גם כאשר היה ברור לו כי העסקה עם חברת מרפילדס לא תמומש ללא הנתבע ואין אני מקבל את ההסבר שנתן בעדותו (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 42 שורות 16- 23 , שם בעמ' 43 שורות 1- 8).

תגובתם של התובעים על מכתבו של הנתבע מיום 6.03.09 רק ביום 9.03.09 כאשר היה בידיהם כבר המידע על השלמת העסקה בין הנתבע לבין חברת מרפילדס והם ידעו כי באותו המועד פוקעת האופציה של חברת מרפילדס להשתתף במיזם, אינה יכולה להסביר מדוע לא נזעקו מיד כשהבינו שהנתבע אינו מתכוון להמשיך בשותפות עמם לעמוד על זכויותיהם ולא עשו שימוש בכלים שעמדו לרשותם.



בשולי הדברים לפני סיום אציין כי חברת מרפילדס וגם חברת קולברט לא צורפו כצדדים לתובענה זו אולם לא אוכל להתעלם מהעובדה כי בבסיס טענות התובעים מונחת הנחה שזכותם לפיצוי נקנתה גם בשל העובדה כי השתכלל הסכם לשותפות במיזם בין חברת מרפילדס לחברת קולברט ומצאתי לנכון לדון בקצרה גם בטענה זו.



האם נוצר קשר חוזי מחייב בין התובעים לחברת מרפילדס?



התובעים טוענים כי "רק אקט החתימה הפורמלי בין חברת קולברט לחברת מרפילדס נותר עוד להשלמה" (סיכומים מטעם התובעים סע' 2).


הפסיקה קבעה:-

"התנהגותם של הצדדים לאחר גיבושו של מסמך הבנות מוקדם יכולה ללמד האם ב"זמן אמת" כוונתם היתה להתקשר בהסכם מחייב, אם לאו" (פרשת עדיני סע' 15).

ביום 8.2.06 העביר מר משקיף לנתבע מסמך שכותרתו "עקרונות לשיתוף פעולה בעסקת לימסול, קפריסין" ובו נכתב בין בסעיף שכותרתו "אחזקות הצדדים במיזם": "49% - ע"י חברה אירופאית בשליטתו של יוסי אברהמי" (תיק מוצגים נספח 42 סע' 2). ביום 13.2.06 העביר מסמך נוסף הנושא כותרת זהה אל הנתבע ואל תובע 2 (תיק מוצגים נספח 6).

לידי הבנק הועבר על ידי חברת מרפילדס מסמך בו הובהר כי קבוצה בשליטת הנתבע היא חלק מהמיזם (נ/17). עו"ד פנחסי העיד: "הבנק הקפריסאי לא היה מדבר איתם בלי לדעת מי זה הגורמים שנמצאים מאחורנית ובעצם מה היכולות הפיננסיות מה הניסיון שלהם" (פרוטוקול מיום 25.3.10 עמ' 467 שורות 23- 24, שם בעמ' 468 שורה 1). אין חולק כי היכולות הפיננסיות שנדרשו לצורך קבלת מימון מהבנק היו באותה העת של הנתבע.
בין ב"כ חברת קולברט לב"כ חברת מרפילדס הועברו טיוטות הסכם. האחרונה ביום 1.3.06 (נ/3) (להלן:- "טיוטת ההסכם").

במסמכים שהועברו על ידי ב"כ חברת קולברט בוצע שינוי בהגדרת בעל השליטה בחברה מהנתבע כך שהוגדר כי הנתבע והתובעים הם בעלי השליטה (תיק מוצגים נספח 43). שינוי זה נעשה ללא ידיעתו של של הנתבע (פרוטוקול מיום 26.11.09 בעמ' 182 סע' 13- 23, שם בעמ' 187 שורה 23, שם בעמ' 188 שורות 1- 7).

הנתבע הודיע לחברת מרפילדס באמצעות מר משקיף כי הוא לא יהיה צד לעסקה במתכונת שסוכמה בטיוטת ההסכם. בתגובה הודיע מר משקיף, גם לתובעים, כי ללא הנתבע חברת מרפילדס לא תחתום על ההסכם.
משא ומתן לכריתת הסכם התנהל בין חברת מרפילדס לחברת קולברט. בבסיס המשא ומתן עמדה אמירה מפורשת של חברת מרפילדס כי היא מעוניינת להתקשר בעסקה עם חברה בשליטת הנתבע. אמנם השינויים שבוצעו במסמכים שהועברו לחברת מרפילדס באשר לבעלי השליטה בחברת קולברט לא זכו לתגובה אולם לא עלה בידי התובעים להוכיח כי חברת מרפילדס הביע נכונות להתקשר בעסקה עם חברה שהנתבע אינו חלק ממנה. מהיום בו נודע על המחלוקת בין הצדדים הודיע מר משקיף, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי חברת מרפילדס לא תתקשר בהסכם עם התובעים.

מכלל האמור לעיל אני מוצא כי לא היתה בכוונת חברת מרפילדס להתקשר בהסכם עם חברת קולברט אותו ההסכם שעקרונותיו גובשו בטיוטת ההסכם ללא שהנתבע צד לו ומכאן לא השתכלל הסכם בין חברת קולברט לחברת מרפילדס ולא נוצר קשר חוזי מחייב בין התובעים לבין חברת מרפילדס.

למעלה מן הצורך אציין כי התובעים הציגו בפני שורה של התכתבויות שניהלו עם מר משקיף ובעלי מניות נוספים בחברת מרפילדס (תיק מוצגים נספחים 22- 25) והודיעו להם כי"ברור לחלוטין שההסכם בין קולברט למרפילד עבר את שלב האל חזור ולמעשה נכרת בין הצדדים, למעט ההיבט הפורמלי של חתימה טכנית על מסמכים שכבר הוגדרו, סוכמו ואושרו על ידי הצדדי שניהם, באופן מוחלט וסופי" (תיק מוצגים נספח 24 סע' 4). התובעים לא הסבירו מדוע לא פעלו באותה העת לביטול ההסכם שנכרת בין חברת מרפילדס וחברת גרימד לאחר שחברת מרפילדס הודיעה להם כי היא עומדת על זכותה להתקשר עם הנתבע ועם שותפים שהוא יבחר לצרף אליו (תיק מוצגים נספח 26).

סיכום



המיזם הוא תוצאה של הצעה של חברת מרפילדס אל הנתבע על בסיס המוניטין שרכשה החברה בבעלותו בתחום הבניה והנדל"ן. לנתבע היה עניין לחלק את הרווחים מהמיזם עם התובעים ששימשו עוזריו הקרובים והם גם אלה שעסקו בניהול המשא ומתן עם נציגי חברת מרפילדס על פרטי העסקה.


התובעים לא הסתפקו ברווחים הצפויים ובחרו לנסות לפעול באופן עצמאי תוך שהם מעלימים מידע מהותי מהנתבע אודות פרטי העסקה הנרקמת. בפעילותם זאת כרתו התובעים את הענף עליו ישבו ולפיכך הם יכולים להלין רק על עצמם באשר לתוצאה הסופית של מעשיהם.

סוף דבר



התביעה נדחית.

התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע עבור הוצאותיו ושכר טרחת עורך-דינו סכום כולל של 50,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.


5129371
54678313







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מיסוי שותפות

  2. סיווג שותפות

  3. תקנות השותפות

  4. שותפות לא רשומה

  5. עורך דין שותפות

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. פירוק שותפות עסקית

  8. פירוק שותפות בחברה

  9. הסכם פירוק שותפות

  10. שותפים לחיצת יד

  11. בעלות משותפת במושע

  12. הסכם הפסקת פעילות שותפות

  13. פירוק שותפות לראיית חשבון

  14. הוצאת שותף משותפות

  15. תביעה כספית בפירוק שותפות

  16. מלכ''ר או עוסק מורשה

  17. הסכם שותפות מוסך מכונאות רכב

  18. חוזה שותפות מועדון לילה

  19. חלוקת נכסי שותפות בפירוק

  20. הפרת הסכם שותפות - התיישנות

  21. פיצויי פיטורים בפירוק שותפות

  22. תביעה על שותפות עסקית בכפיה - פרוטקשן

  23. תביעה לתשלום שעניינה הסכם פירוק שותפות

  24. פקודת השותפויות נוסח חדש תשל''ה – 1975

  25. קניית קרקעות בחו''ל - הפרת הסכם שותפות עסקית

  26. הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש 30% מהעסק ונחתם הסכם שותפות

  27. הסכם קונסיגנציה לפיו יספק לבית העסק שבבעלות משותפת משקאות חריפים במחירים מוסכמים

  28. סעיף 31 לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון