התובעת טוענת כי בתקופת הריונה הראשון, בשנים 2004-2005, צומצמה עבודתה וכי לא הוצעה לה עבודה חלופית, מה שהביא לפגיעה בשכרה, ולפיכך הינה זכאית להפרשי שכר בסך של 45,000 ₪. התובעת טוענת כי בתקופת הריונה השני, בשנים 2007-2008, צומצמה עבודתה וכי לא הוצעה לה עבודה חלופית, מה שהביא לפגיעה בשכרה, ולפיכך הינה זכאית להפרשי שכר בסך של 45,000 ₪. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צמצום שעות עבודה בהריון: כללי - 1. לפנינו תביעתה של הגברת התובעת כנגד בית החולים הצרפתי (להלן: "הנתבע"), לתשלום זכויות המגיעות לה לטענתה בגין תקופת עבודתה וסיומה. 2. תחילתו של הליך זה ביום 16.11.08, עת הגישה התובעת את תביעתה המקורית בהליך (להלן: "התביעה המקורית"). במסגרת התביעה המקורית, עתרה התובעת להפרש פיצויי פיטורים, הפרש תוספת דרגה ופיצויי כספי בגין אפליה. 3. ההליך התנהל תחילה בפני כב' הרשמת סלווא שאמי, כאשר בעקבות החלטתה לעניין גילוי מסמכים, הגיש הנתבע ערעור אשר התברר בפני מותב בראשות כב' השופטת איצקוביץ (עב 2350/09). כנגד פסק הדין של המותב האמור, הגישה התובעת בקשת רשות ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה (ברע 462/09), ולאחר שהבקשה נדחתה, הוחזר התיק להמשך ההתדיינות. 4. בין לבין, תיקנה התובעת את תביעתה ביום 10.6.09 (להלן: "התביעה המתוקנת"), תוך שהיא מרחיבה את תביעתה ע"י הוספת רכיבי תביעה ובהם פיצוי בגין עגמת נפש ופיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אפליה בקבלת עובדים, פיצוי בגין תקופת אבטלה והפרשי שכר שונים. בעקבות כך, תיקנה הנתבעת את כתב הגנתה בהתאם. 5. העובדות המוסכמות כפי שנקבעו בדיון שהתנהל בפני כב' הרשמת סלווא שאמי ביום 26.2.09 הינן כדלקמן: א. בין התובעת לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד החל מ- 1.4.98 ועד ליום 21.3.08. ב. התובעת ביקשה להתפטר על מנת לטפל בילדה, זאת במכתבה מיום 11.2.08. ג. תפקידה של התובעת היה רנטגנאית מוסמכת בעלת תואר שני בניהול מערכות הבריאות. ד. הנתבע שילם לתובעת פיצויי פיטורים בסכום של 20,179 ₪, כמפורט בנספחים ח.1. ו- ח.2. לכתב התביעה. ה. דרגתה האחרונה של התובעת הייתה 7, וזאת עד למועד התפטרותה. דרגה 8 ניתנה לתובעת בחודש מרץ 2008 (אין במוסכמה זו כדי לפגוע באמור בסעיף 25 לכתב ההגנה ולפיו, ההחלטה בדבר העלאה בדרגה התקבלה לפני התפטרותה של התובעת והדבר בא לידי ביטוי אך ורק בתלוש חודש מרץ 2008 שהתקבל אחרי סיום עבודתה). ו. מוסכם בין הצדדים כי היקף משרתה של התובעת בתקופת עבודתה עמד על 50% משרה. 6. במהלך 3 ישיבות הוכחות, העידו התובעת בעצמה, מר נאיף אבו נאסר מי שמשמש כטכנאי אחראי על הרנטגנאים בנתבע, ד"ר זאהי אבו נאסר מנהל רפואי במחלקת הרנטגן של הנתבע, מר אבו נסאר נאיף, מר חנא עילוטי המנהל האדמיניסטרטיבי של הנתבע ורו"ח סמיר אבו נאסר, המשמש רו"ח של הנתבע. כן העיד מר איהאב קורדחג'י, רנטגנאי בבית החולים. 7. בכל אחת מן הישיבות שהתקיימו בהליך, עשה בית הדין כל אשר ביכולתו במטרה לנסות ולהביא את הצדדים להסדר פשרה או לכל הפחות להסדר דיוני, אשר ימנע את הצורך בהכרעה שיפוטית בהליך, לגופו של עניין. למרבה הצער, לא עלה בידי בית הדין לשכנע את התובעת ואת בעלה אשר ייצג אותה, להגיע להסדר כלשהו, ולפיכך לא נותר לנו אלא להכריע בהליך לגופו. תמצית טענות התובעת - 8. התובעת טוענת כי הינה זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך של 50,000 ₪ בשים לב לכך שלטענתה, שכר היסוד שלה בחישוב הפיצויים צריך לכלול את כל שעות עבודתה לרבות תורנויות ושבתות. 9. התובעת טוענת כי הינה זכאית להפרשי תוספת דרגה בסך של 5,323 ₪ אשר נובעים מכך שהיא אמורה היתה לעלות לדרגה 8 עוד בשנת 2005 ולא להשאר בדרגה 7 כפי שהיה בפועל. 10. התובעת טוענת כי הופלתה בניגוד להוראות חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה וכי נמנע קידומה בבית החולים. בגין זאת, דורשת התובעת פיצוי כספי בגין אפליה בסך 50,000 ₪. 11. התובעת טוענת כי בתקופת עבודתה לא שולמה לה תמורה בגין 12 ימי בוקר נוספים בהם עבדה, ובגין כך הינה זכאית להפרש שכר של 2,325 ₪. 12. התובעת טוענת כי בעקבות החלטה בלתי לגיטימית של המנהל, שונתה תוכנית העבודה, מה שהביא לכך שתוספת עבודת הערב צומצמה. לפיכך, טוענת התובעת כי הינה זכאית להפרשי שכר של 2,180 ₪. 13. התובעת טוענת כי בתקופת הריונה הראשון, בשנים 2004-2005, צומצמה עבודתה וכי לא הוצעה לה עבודה חלופית, מה שהביא לפגיעה בשכרה, ולפיכך הינה זכאית להפרשי שכר בסך של 45,000 ₪. 14. התובעת טוענת כי בתקופת הריונה השני, בשנים 2007-2008, צומצמה עבודתה וכי לא הוצעה לה עבודה חלופית, מה שהביא לפגיעה בשכרה, ולפיכך הינה זכאית להפרשי שכר בסך של 45,000 ₪. 15. התובעת טוענת כי הגם שהתפטרה על מנת לטפל בילד, הרי שלאחר שגילתה כי הופלתה לרעה עת קודמו שני עמיתיה למקצוע, הינה זכאית לפיצוי כספי עבור 9 חודשים שהנם תקופת האבטלה שלה, קרי פיצוי כספי בסך של 65,700 ₪. 16. התובעת טוענת כי אסור היה למנהל לשנות את מתכונת עבודתה אשר כתוצאה ממנה צומצמה כמות משמרות הערב שביצעה. התובעת טוענת כי בעקבות כך, הינה זכאית לפיצוי של 4,008 ₪. 17. התובעת טוענת כי הגם שהיתה העובדת הוותיקה ביותר, היא לא קודמה בעבודה והופלתה גם בדרגה ובהשתלמויות, כאשר במקביל התקבלו עובדים חדשים. בשל כך, טוענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪. 18. התובעת טוענת כי נאלצה להתפטר לנוכח קידומם של שני עמיתיה לעבודה, מה שגרם לה עגמת נפש. בגין כך, טוענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי כספי בסך של 50,000 ₪. תמצית טענות הנתבע - 19. הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעת וטען כי ההסכם הקיבוציים הנטענים אינם חלים על היחסים בין הצדדים וכי התובעת קיבלה מהנתבע את כל הזכויות המגיעות לה. בנוסף, חלק מרכיבי התביעה התיישנו וחלק לוקים בשיהוי ניכר. 20. הנתבע טוען כי שינוי המשרה של התובעת מעובדת ברנטגן לעובדת מזכירות עת הייתה התובעת בהיריון, בוצע ביוזמת התובעת ולכן אין על הנתבע לשפותה בגין הפסדים אלו. 21. הנתבע טוען כי סיבת הפסקת עבודתה של התובעת הינה רצונה לטפל בילד, כפי שנטען במכתב ההתפטרות ולכן כל טענותיה בדבר התפטרות הנובעת ממניעים של אפליה וקידום עובדים אחרים, לנוכח היותה אישה או בהיריון, דינן להדחות. דיון והכרעה - 22. לטענת התובעת, על היחסים בין הצדדים חלים הוראות הסכמי שכר ויחסי עבודה בענף הרנטגנאות מיום 1.11.96 וכן הסכמי השכר החלים על רנטגנאים. הנתבע הכחיש את תחולת ההסכמים המצוינים לעיל. כפי שניתן ללמוד מסיכומי התובעת (עמ' 44 לסיכומים) שעניינו "הסכמים קיבוציים" שם טוענת התובעת כי "למדנו מהמסכת הראייתית כי הנתבע אינו צד ואף אינו חתום על הסכם קיבוצי מיוחד או כללי", כי הלכה למעשה התובעת חוזרת בה מטענותיה לעניין תחולת הסכמים כלשהם על הצדדים. 23. הפרשי פיצויי פיטורים - א. לאחר התפטרותה של התובעת לצורך טיפול בילד, שילם לה הנתבע פיצויי פיטורים בסך של 20,179 ₪. ב. לטענת התובעת, שגה הנתבע בחישוב הפיצויים, מאחר שלא כלל בשכר הקובע את התורנויות. על כן, דורשת התובעת כי ישולמו לה פיצויי פיטורים בסך של 50,000 ₪, כשלטענתה השכר הקובע שלה היה כ- 7,000 ₪ בממוצע * 10 שנות עבודה בחישוב של משכורת אחת בשנה = 70,000 ₪. מסכום זה יש להפחית 20,179 ₪, לפיכך טוענת התובעת כי על הנתבע לשלם לה הפרשים בשווי של 50,000 ₪. ג. על מנת לחשב את השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים במקרה דנן, יש לפעול בהתאם לתקנות 1 ו-4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964, (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים"). תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים קובעת את רכיבי השכר הקובע כדלקמן - "1. (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם: (1) שכר יסוד; (2) תוספת ותק; (3) תוספת יוקר המחיה; (4) תוספת משפחה." בחישוב שכר היסוד יש לבדוק האם התוספת הינה חלק אינטגראלי מהמשכורת אם לאו. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הטוען לכך, היינו על התובעת. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי שכרה השתנה מידי חודש בחודשו משום שמעבר לעבודתה בחלקיות משרה של 50%, ביצעה התובעת תורנויות לפי צרכי המחלקה ולפי בקשותיה, בהיקף שהיה שונה מחודש לחודש. לפיכך, אנו סבורים כי התורנויות כאמור, אינן נכללות בשכרה הקובע של התובעת לצורך פיצויי פיטורים. ד. לכתב התביעה צורף תלוש של חודש מרץ 2007 ובו השכר הקובע של התובעת הינו 2,019 ₪ (ראה נספח ז.13 לכתב התביעה). לפיכך, לא נפל פגם בסכום פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובעת, בסך כולל של 20,179 ₪. ה. ב"כ התובעת מפנה לבג"ץ 5572/92 יעקב זכאי - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(3) 602 (להלן: פס"ד "יעקב זכאי"). באותו הליך, התייחס הנשיא דאז שמגר לעניין השאלה האם המשמרות בהן עבד התובע אצל הנתבע הינן בגדר שעות נוספות ואז אינן חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים או שמא מדובר בחלק מהשכר הקובע. בהלכה זו קבע הנשיא שמגר כי: "המחוקק ביקש להבחין בין שניים, והם המשכורת היסודית והתוספות. המשכורת היסודית משמשת לעולם מרכיב בסיסי בחישוב הגמלה. לא כן התוספות." יוער כי בסע' 26(ב) לסיכומי התובעת, מפנה בא כוח התובעת לפסק הדין האמור, בו הוא מבקש להסתמך על קביעותיו של כב' השופט חשין באותו פסק דין. לא למותר לציין כי בעשותו כן, שגה בא כוח התובעת, הואיל וכב' השופט חשין נותר בדעת מיעוט באותו הליך. לפיכך, דין רכיב תביעה זה - להדחות. ו. למעלה מן הצריך, נוסיף ונציין כי נקודת המוצא ולפיה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים לנוכח התפטרותה לצורך טיפול בילד, מוטלת בספק. זאת, מאחר שבהליך שבפנינו, כפי שנפרט בהמשך, טוענת התובעת כי הסיבה להתפטרותה היתה אפליה. במצב דברים זה, הרי שגם אילו היינו מוצאים כי התובעת זכאית להפרשי פיצויים, ספק בעינינו אם היתה זכאית להם, קודם שתוכיח את זכאותה לפיצויי פיטורים. 24. הפרשי תוספת דרגה - א. התובעת טוענת כי החל משנת 2005 הייתה אמורה לעלות בדרגה לדרגה 8, ולא להישאר בדרגתה הקודמת (דרגה 7). משכך, נפגעה משכורתה של התובעת בשווי של 1.05 ₪ לשעה. בנוסף מוסיפה וטוענת התובעת כי פנתה למנהל הנתבע בכדי שיעלה את דרגתה ופנייתה זו נענתה בשלילה. לפיכך, טוענת התובעת, הינה זכאית בגין רכיב זה לסך של 5,323 ₪. ב. הנתבע טוען כי עניין העלאת הדרגה מצוי בשיקול הדעת של המעביד ולכן אין עליו חובה כלשהיא לעשות כן. לעניין זה, מביא הנתבע בחשבון שיקוליו את איכות עבודת העובד, יחסו לקהל החולים ולשאר העובדים, מידת מסירותו ועוד. ג. מר חנא עילוטי, המשמש כמנהל האדמיניסטרטיבי של הנתבע, הסביר בחקירתו כדלקמן - "לאחר שנתיים של אי העלאה של דרגה לתובעת בגלל סיבות שלא צריך לפרט כי לא שאלת על זה, החלטתי לתת לה דרגה כי אכן היה שיפור ביחסים בין התובעת לבין העובדים, היו יחסים יותר טובים בין התובעת לבין המחלקות ולבין הרופאים אז החלטתי לתת לה דרגה 8, אני חושב שההחלטה הייתה ב- 12/08, אני חושב שאז הייתה בחופשת לידה. מדי שנה אנו עושים בדיקה לכל הדרגות של בית החולים ואז מחליטים למי לתת דרגות, כשהיא חזרה מחופשת לידה היא קיבלה את הדרגה." ד. מאחר שהתובעת לא הצביעה על מקור המחייב את הנתבעת להעניק לה דרגה 8 במועד נתון, ואף לא הוכיחה כי החלטות הנתבע לעניין זה היו נגועות בשיקולים זרים, הרי שדין רכיב תביעה זה, להדחות. 25. פיצוי כספי עבור אפליה - א. התובעת טוענת כי הופלתה לרעה על רקע מין, הורות, היריון ולידה. התובעת טוענת כי כאשר צומצמה כמות העובדים במחלקה, לא הועלה אחוז המשרה שלה כמצופה, זאת בעוד שהתקבלו לעבודה עובדים אחרים, וכן עובדים אחרים קודמו. התובעת טוענת כי לפיכך לא נותרה לה ברירה והיא הייתה חייבת להתפטר מהעבודה, ולכן היא דורשת 50,000 ₪ פיצויים בגין הפלייה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ב. הנתבע טוען כי כל התנהלותו ביחס לקבלת עובדים, קידומם ותנאי העסקתם בוצעו משיקולים עניינים בלבד. ג. ניכר כי טענתה של התובעת ולפיה הופלתה לרעה, נשענת על אדני שווא. התובעת לא הביאה ראיות מספקות על מנת להוכיח את טענותיה כאמור, ומהמסמכים שהובאו בפנינו, לרבות בחינת המסמך שנשלח ע"י רו"ח סמי אבו נאסר ובהסתמך על הפרוטוקול מיום 16.11.11 בו נחקר הרו"ח, נחה דעתנו כי התובעת לא הופלתה. ד. נוסיף ונציין כי טענת התובעת ולפיה התפטרה עקב אפליה, בעוד שאין חולק כי במכתב ההתפטרות ציינה כי התפטרה על מנת לטפל בילד, מביא לכלל מסקנה כי התובעת מבקשת להציג מצג שווא, בניסיון ליצור עובדות אשר יתאימו לטענותיה המשפטיות, כאשר הלכה למעשה, טענות אלה נשמעות לראשונה בהליך ואינן עולות כאמור בקנה אחד עם גרסתה שלה, במועד התפטרותה. לפיכך, דין תביעתה של התובעת בגין רכיב זה - להדחות. 26. הפרשי שכר בגין 12 ימי בוקר - א. התובעת טוענת כי במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבע עבדה 13 בקרים נוספים כאשר מתוך 13 בקרים לא שולם לתובעת שכרה אלא עבור בוקר אחד בלבד. התובעת טוענת בתצהיר המשלים שהגישה (סע' 3) כי עבדה כדרישת הטכנאי "13 ימים בבקרים, זאת למיטב זכרוני מחודש 10/05 ועד 2/06". סך שווי התביעה בגין רכיב תביעה זה הינו 2,365 ₪. ב. ככל ידוע הוא, כי תביעת שכר כגון זו, הינה תביעה הדרושה הוכחה ברורה ופירוט מלא בכל הנוגע למשמרות בגינן נדרש שכר אשר התובעת טוענת כי לא שולם. גרסת התובעת, המתבססת על זכרונה ותו לא, אינה יכולה לשמש בסיס לחישוב הפרשי שכר בגין תקופות העבר. לפיכך, דין תביעתה של התובעת בגין רכיב זה - להדחות. 27. הפרשי שכר תוספת ערבים - א. התובעת טוענת כי הנתבע החליט באופן חד צדדי על פיצול תוכנית העבודה שלה, ללא כל הסבר לגיטימי וללא כל התייעצות עם העובדים. לטענתה, שינוי זה בוצע בשל שיקולים זרים ובלתי עניינים וכי טענת הנתבע כי שינוי זה מיטיב עם העובדים בהיותו מרכיב פנסיוני, הינה טענה חסרת שחר לטענתה. ב. לטענת התובעת החישוב של 47 ערבים בהם עבדה מיום השינוי ועד לתום התקופה בה עבדה ערבים הינו בעל הפרש של 46.4 ₪ למשמרת. ובסה"כ 46.4 ₪ (הפרש משמרת)* 47 (משמרות) = 2,180 ₪. ג. לטענת הנתבע, פיצול תוכנית העבודה נעשה לאור תלונות העובדים כולל התובעת, אשר התלוננו על העומס הרב בביצוע תורנות לאחר משמרת בוקר. הנתבע הוסיף וטען כי שינוי המשמרות היטיב עם העובדים בכך שהתווסף רכיב נוסף למרכיבי השכר הפנסיוניים. הנתבע הוסיף וטען כי דרישת התובעת נובעת משיקולים זרים ולא עניינים, ובייחוד לאור העובדה כי הינה היחידה מבין כל עובדי מחלקת הרנטגן אשר מלינה על כך, לאחר ארבע שנים מיום הפיצול. זאת ועוד, מדובר בשינוי אדמיניסטרטיבי אשר נמצא בסמכות בית החולים ונתון לשיקול דעתו. ד. אשר לעמדתנו - גם סוגייה זו, כמו קודמותיה, דינה להידחות. למעביד נתונה הפררוגטיבה והסמכות לקבוע את תוכניות העבודה, בהתאם לצרכי בית החולים. משלא הוכח כי הנתבע פעל משיקולים זרים ולא ענייניים, אין בסיס לתלונות התובעת בעניין זה, קל וחומר אין היא זכאית לפיצוי כלשהו. 28. הפרשי שכר בגין התקופות בהן היתה התובעת בהריון - א. במהלך תקופת עבודתה, היתה התובעת בהריון בין השנים 2004-2005 (להלן: "ההריון הראשון") ובין השנים 2007-2008 (להלן: "ההריון השני"). התובעת טוענת כי עת הייתה בהריון, נאלצה לשנות את אופי עבודתה משום הסכנה לעובר הכרוכה בעבודה עם קרינה מייננת. כתוצאה מכך, נפגע שכרה של התובעת, לטענתה בסכום כולל של 90,000 ₪. ג. זאת ועוד, התובעת טוענת כי למרות שיכולה היתה לשבת בביתה ולקבל שכר מלא דרך המוסד לביטוח לאומי, היא בחרה שלא לדרוש ולקבל שמירת היריון אלא ללכת לעבוד אצל הנתבע כדי לתרום למעביד. ד. התובעת דורשת כי ישולם לה פיצוי עבור הפגיעה בשכר שנגרמה לה הואיל ובתקופת ההיריון הראשון לא יכולה היתה לתבוע מהמל"ל תשלום בגין שמירת הריון חלקית, משום שאותה עת לא הייתה בנמצא שמירת היריון חלקית ואילו בתקופת ההיריון השני, רק החלה תביעה לקבלת שמירת היריון חלקית בעקבות הגשת תביעה לבית הדין האזורי בנצרת, אך גם אז השכר שקיבלה לא כיסה את הפסד השכר שלה. ה. הנתבע טוען כי שני הצדדים (התובעת והנתבע) הסכימו כי מאחר שאין היא יכולה לעבוד כטכנאית רנטגן בתקופת ההריון, אזי היא תעבור כעוזרת בתקופה זו. לפיכך, מדובר במהלך שהיה מוסכם על התובעת ומקובל עליה. מעבר לכך, אין לתובעת להלין אלא על עצמה, בשל העובדה כי לא מיצתה את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי ומשלא עשתה כן, אין הנתבע צריך לפצותה בשל כך. ו. אשר לדעתנו - בפתח הדברים נציין כי סבורים אנו כי מן הראוי היה שהתובעת תציין ביתר פירוט לא רק את העובדה כי ניהלה הליכים משפטיים כנגד המוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לגמלת שמירת הריון, הן בפני בית דין זה והן בפני בית הדין הארצי לעבודה (ולטענת הנתבע גם בהליך בבג"צ), אלא שאף קיבלה גמלה בגין כך, אשר ניתן היה לצפות מטבע הדברים, כי תופחת מרכיב זה בתביעתה. מכל מקום, יש לזכור כי השינוי בעבודתה של התובעת בתקופות ההריון היה על פי בקשתה ובהתבסס על אישור רפואי בכתב. במצב דברים זה, אין התובעת יכולה לבוא בטרוניה, אלא היה עליה למצות את ההליכים (כפי שעשתה בהיריון השני), לקבלת מלוא זכויותיה מן המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, גם התביעה בגין רכיב זה - נדחית. 29. פיצוי כספי תקופת האבטלה - א. התובעת טוענת כי לאחר שגילתה כי שני עמיתיה קודמו, היא הייתה חייבת להתפטר, וכי למרות שטענה במכתב התפטרותה כי סיבת הפיטורים הייתה לצורך טיפול בילד, הרי שאין זה נוגד את תחושתה הקשה בשל האפליה שנגרמה כלפיה מאת המעביד. ב. התובעת טוענת כי הינה זכאית על פי הפסיקה, לפיצוי בגובה של שנתיים מיום הפיטורים ואולם הינה מסתפקת בתשלום של 9 חודשים בלבד עבור תקופת האבטלה וזאת משום שלאחר 9 חודשים היא מצאה עבודה חדשה ומשום כבוד לנתבע. סך שווי התביעה בגין רכיב תביעה זה הינו 7,300 ₪ (שכר קובע) * 9 חודשים = 65,700 ₪ . ג. אשר לדעתנו - לא זו בלבד שטענות התובעת בדבר אפליה לא הוכחו, הרי שבהתאם למוסכמות שנקבעו בתחילת ההליך וכפי שנכתב במפורש במכתב ההתפטרות של התובעת, הרי שסיבת ההתפטרות הייתה בכדי לטפל בילד שנולד, ולא הועלתה כל סיבה אחרת. במצב דברים זה, בו התובעת מתפטרת מרצונה החופשי ועל פי בחירתה, לא מובן לנו על בסיס מה סבורה היא כי זכאית לפיצוי בגין החלטתה זו. מעבר לכך, כאמור, אין כל בסיס משפטי בגינו יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי כזה או אחר. לפיכך - דין תביעת התובעת בגין רכיב זה להדחות. 30. הפרשי משכורת בגין הפחתת משמרות הערב - א. התובעת טוענת כי הנתבע שינה את מתכונת העבודה וכתוצאה מכך נפגע שכרה. בנוסף טוענת התובעת כי השינוי בוצע משיקולים זרים ובלתי ענייניים. לטענת התובעת, שינוי מתכונת העבודה גרם לה להפסד של 24 משמרות ערב ובסכום של 167 ₪ לערב. סה"כ 167 ₪* 24 = 4,008 ₪. ב. לטענת הנתבע, ביצוע השינוי במבנה העבודה נערך לאור תלונות העובדים והתובעת בכללותם, על העומס הרב בביצוע תורנות לאחר משמרת בוקר. מעבר לכך, השינוי במתכונת העבודה היטיב עם העובדים בכך שהביא להגדלת הרכיב הפנסיוני. ג. עוד טוען הנתבע כי התובעת לא פירטה מה הם השיקולים הזרים הנטענים על ידה, אשר הביאו לביצוע הפיצול, מה שמעיד על סתמיות הטענה. בנוסף לכך טוען הנתבע כי התובעת הינה היחידה מבין כלל העובדים אשר התלוננה על פיצול השעות. ד. אשר לדעתנו - למעביד נתונה הפררוגטיבה לבצע שינויים כדוגמת השינוי בו עסקינן, בוודאי ובוודאי כאשר מקור השינוי הוא תלונות העובדים על קשיים הנובעים מעומס העבודה. לא הוכח בפנינו כי לנגד עיני הנתבע עמדו שיקולים זרים בעשותו כן, ולפיכך, דין התביעה גם בגין רכיב זה - להדחות. 31. פיצוי כספי בגין אי קידום התובעת - א. התובעת טוענת כי היתה העובדת הותיקה והמשכילה במחלקת הרנטגן אצל הנתבע אך למרות זאת וחרף פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע לקידומה בעבודה, בחר המעביד שלא לקדמה. ב. זאת ועוד, לטענת התובעת המעביד קיבל עובדים אחרים לעבודה ובחר שלא לקדמה, על אף שיכול היה להגדיל את אחוז משרתה מעבר ל- 50% בהם עבדה, אשר משמעותם היתה כי לא היתה זכאית לגמול עבור השתלמויות. ג. התובעת מוסיפה וטוענת כי הסיבה בגינה הופלתה ע"י הנתבע נובעת מדבר אחד והוא "היותה אישה ואם הצפויה להיכנס להיריון בכל רגע נתון". סך כל התביעה בגין רכיב זה הינה 50,000 ₪ . ד. הנתבע מכחיש את כל טענות התובעת לעניין האפליה בשל היותה אישה או אם, במיוחד הואיל ומדובר במוסד אשר מנוהל ברובו ע"י נשים. כמו כן מכחיש הנתבע את הטענה כי התובעת הינה היחידה אשר לא תוגמלה על השתלמויות מבין העובדים. ה. אשר לעמדתנו - כפי שצויין בפתח פסק דין זה, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן הופלתה בדרך כלשהיא וכי איזו מפעולות הנתבע, לא היו מתוקף הפררוגטיבה המוקנית לו כמעביד. נוסיף ונציין כי קשה שלא לקבל את הרושם כי התובעת מנסה לעשות שימוש אינטנסיבי ומיותר בטענות האפליה מחמת היותה אשה ואם, כאשר מלבד העלאת הטענה פעם אחר פעם, במטרה לזכות בסעדים כספיים שונים, אין בידי התובעת ולו שמץ של ראיה להוכחת טענת סרק זו. 32. פיצוי כספי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין - א. התובעת טוענת כי לאור העובדה שגילתה כי שני עמיתיה קודמו בעבודתם ואילו היא לא קודמה, היה עליה להתפטר, להתייצב בלשכת התעסוקה, ולחפש מקומות עבודה אחרים. כמו כן נמנע מהתובעת להתקדם במקום עבודתה זה, וכל מעבר למקום עבודה אחר יגרום לה לקשיים כגון נסיעות ארוכות. התובעת טוענת כי התנהלות הנתבע גרמה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים, תוך שהנתבע פועל כלפיה בחוסר תום לב ובכך שלא גילה לה את העובדה כי עמיתיה קודמו משך זמן רב ועליה פסחו. סך כל התביעה עבור רכיב זה הינה ע"ס 50,000 ₪. ב. הנתבע חוזר וטוען כי התובעת התפטרה על דעת עצמה, מרצון טוב ומהצורך לטפל בילד שזה עתה נולד, כפי שכתבה במכתב ההתפטרות שהגישה. ג. אשר לדעתנו - ניכר כי התובעת ממשיכה ועושה שימוש בטענות מטענות שונות בהתאם לצורך המשפטי בזמן נתון. כך, כאשר ביקשה התובעת לסיים את עבודתה אצל הנתבע, היא התפטרה "לצורך טיפול בילד", מה שמזכה עפ"י חוק, בפיצויי פיטורים. לטענתה, כפי שעמדנו עליה בפתח פסק הדין, היא לא קיבלה את מלוא הפיצויים המגיעים לה בנסיבות העניין, ולפיכך דורשת השלמתם, אולם אין זה מונע ממנה כעת לזנוח את הטענה כי התפטרה על מנת לטפל בילד, ולטעון ברכיב תביעה זה - כפי העולה מסע' 83(א) לכתב התביעה המתוקן: "התובעת תציין שלאור גילוי עובדת התקדמות שני עמיתיה לעבודה מר קובטי סאהר ומר איהאב קורדחגי, לא נותר בידיה לפעול ולנהוג כלפי מעבידה זה, והצטרכה להתפטר בהזדמנות הראשונה". דהיינו כעת, לאחר שהפיקה התובעת את המירב מטענת ההתפטרות לצורך טיפול בילד, וקיבלה בשל כך פיצויי פיטורים, היא מבקשת לשנות חזית ולטעון כי התפטרה עקב אפליה ולפיכך זכאית לפיצוי. ד. התובעת לא הוכיחה את הטענה בדבר אפליה, כמו גם את הטענה כי התפטרה מסיבה שונה מזו שהצהירה עליה, ולפיכך דין תביעתה בגין רכיב זה להדחות, תוך שאנו מבקשים להביע את מורת רוחנו מהתנהלות התובעת כאמור, המבקשת להחזיק את החבל בשתי קצותיו. 33. סוף דבר - תביעתה של התובעת נדחית. בשים לב לכך כי עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 369,536 ₪, אשר נדחתה במלואה, ובהתחשב בהיקף הנרחב של ההליך, בו נקטה התובעת, אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבע בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, סך של 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו. הריוןצמצום שעות העבודהחוק עבודת נשיםשעות עבודה ומנוחה