פסק-דין 1. לפנַי ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט לתעבורה בפתח-תקווה (כב' השופט נחשון), ב-ת.ד. 2391/03 שניתן ביום 19.1.2005. על המשיב נגזרו העונשים הבאים: א. פסילה בפועל בת שנה אחת. ב. פסילה על-תנאי בת 12 חודשים, לתקופה של שנתיים. ג. מאסר על-תנאי בן 6 חודשים לתקופה של שנתיים, לפי סעיפים 67 או 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). 2. העוּבדות לענייננוּ: כנגד המשיב הוגש כתב-אישום ב-ת.ד. 2391/03 ביום 2.10.2003, בבית-משפט לתעבורה בפתח-תקווה. על-פי עוּבדות כתב-האישום, ביום 13.6.2003 בשעה 19:00 נהג במכונית פרטית בכפר-סבא, סטה שמאלה, עלה על אי-תנועה והתנגש בעץ. הרֶכֶב ניזוֹק. המשיב נהג תחת השפעת אלכוהול, סירב לדרישת שוטר למסור דגימת דם. ביום 15.6.2003 נפסל על-ידי קצין משטרה בפסילה מינהלית ל-60 יום. ביום 19.1.2005 הורשע על-פי הודאתו בעבירות שעניינן,- א. נהיגה בקלות-ראש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה. ב. גרימת תאונה בה נגרם נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). ג. נהיגה בשׁכרות, עבירה על סעיפים 62(3) ו-39א' לפקודה. ד. סירוב להיבדק, לפי תקנה 169ו(א) לתקנות. במסגרת טיעונים לעונש, הוגש גיליון הרשעות קודמות, ממנו עולה כי מדובר בנהג חדש משנת 2003, ולוֹ הרשעה אחת בגין נהיגת רכב לא תקין שלא נאֱסר בשימוש. הוגש דו"ח בדיקת מאפיינים ת/1, ממנו עולה כי מתקשה לעמוד, תגובות איטיות, חוזר וּמציין כי עוד מעט שבת ורוצה להגיע ליעדוֹ, לא נוטל סמים ותרופות. בית-המשפט גזר העונשים כמצויין ברישא לפסק-דין זה. 3. לטענת באת-כוח המערערת, התעלם בית-משפט קמא מהוראת הפקודה לפסילת חובה בת שנתיים ימים בפועל בגין עבירה זו, וּמפּסיקה מחייבת, מפנה במיוחד ל-רע"פ 9282/03. בית-משפט קמא התעלם ממשמעות ההוראה בדבר פסילת המינימום, בית-משפט קמא התעלם מפּסיקה מחייבת בעבירה של סירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול. בית-משפט קמא טעה כשהתחשב לקוּלא בקשיי פרנסה של המשיב. נסיבות אישיוֹת אינן מהוות עילה המצדיקה סטייה לקוּלא מעֲנישת המינימום. במסגרת הטיעון בעל-פה, הדגישה באת-כוח המערערת "ותק" המשיב בנהיגה. מחזיק ברישיון מינואר 2003, והעבירה מבוצעת ביוני 2003; עוד מציינת העדר מתן נימוק בבית-משפט קמא על שום מה בחר לסטות מעֲנישת המינימום. 4. לטענת באת-כוח המשיב, די בקביעת בית-המשפט בהחלטתו, כי התחשב בכֹל הנימוקים שהושמעו באוזניו, כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. אין צריך כי בית-המשפט יחזור על תוכן מסמכים רפואיים ו/או כל טיעוני ההגנה. מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיב, כי התביעה חרגה מנוהג מקובל, לפיו יואשם הנהג בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, במקום שלא ניתן לקבוע מידת השׁכרות. וּבמקרה זה, העדיפה להאשים בנהיגה בשׁכרות. נימוק נוסף בפי באת-כוח המשיב, היותו אדם חובש כיפה. התאונה אירעה ביום שישי בשעה 19:00, מיהר להגיע ליעדוֹ לפני כניסת השבת, וזה הנימוק לסירובו להיבדק. הסירוב נובע מאי-רצון לחלל שבת. מציינת נסיבות אישיוֹת, אב נכה 100%, אמא חולה, המשיב חולה במחלת מעיים נדירה. 5. לגופו של עניין: כִּכלל, בית-משפט בערכאת ערעור יימנע מלהתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר-דינו, וזאת גם אם בית-המשפט היה פוסק אחרת. רק טעות או חוסר-סבירוּת קיצוני בהטלת העונש, יש בה כדי להצדיק התערבות של בית-משפט של ערעור (ראה דברי כב' הנשיא דאז השופט שמגר, ב-ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג, פ"ד מו(1), 437). סעיף 39א לפקודה, בא לאמוֹר: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה - פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. " בית-משפט קמא לא נימק, כלל, מדוע בחר להקל במקרה זה עם המשיב, ולגזור עונש פּחוּת מעונש המינימום הקבוע בפקודה. מלשון החוק עולה, כי רק בנסיבות מיוחדות יש מקום לסטייה מעונש החובה. אין לקבל פסיקה הפוכה לכלל זה. אין לקבל סטייה מעונש החובה ללא נימוק וּכעניין שבשִׁגרה. לא בכדִי נקבע עונש המינימום כפי שנקבע. המחוקק בקביעתו זו בחר בהעדפת אינטרס הציבור וּשמירה על ביטחונו, על-פני פגיעה במצבו הכלכלי/האישי של הפרט הנוהג בשׁכרות. אין לקבל, להשלים, לעבור לסדר היום, עם תופעה של שלושה-עשר הרוּגים בשבוע בתאונות-דרכים, ועוד כמה עשׂרות פצועים, חלקם יישארו נכים/מרוּתקים עד סוף ימיהם. ואין מדובר במספרי סטטיסטיקה בלבד. מדובר בהֶרֶס עשׂרות משפחות מדי שבוע בשבוע. מדינה קטנטונת כשלנו, היודעת להילחם בפיגועים, אינתיפאדה, מלחמה, פעולות איבה, אינה מצליחה להילחם בתאונות-הדרכים, בקֶטֶל הנוראי הגובה מחירוֹ מדי שבוע בשבוע, וּלהקטין מימדיו הנוראיים. על "תרומת", הנהיגה בשׁכרות, או לחילופין תחת השפעת אלכוהול לתאונות-הדרכים, אין צורך להוסיף. בנסיבות כתב-האישום נשוא ערעור זה, לא היו תוצאות הנהיגה בשׁכרות קשות יותר. על-כן, דרישת הנימוק בחוק מהותית. חובה על בית-משפט קמא לנמק השיקולים העומדים בבסיס ההחלטה לסטייה מעֲנישת החובה - פסילת רישיון-הנהיגה לשנתיים ימים בפועל. טענת באת-כוח המשיב כי בית-המשפט יצא ידי חובת הנימוק דינה להידחות. עֲנישת החובה היא בבחינת הדרכה לסטייה כלפי מעלה, ולא כלפי מטה. תפקידו של בית-המשפט לבדוק תקופת הפּסילה הראויה לנסיבות העבירה וּלנסיבות העבריין. לפנַי, משיב שביצע העבירה כ-6 חודשים לאחר שקיבל רישיון-נהיגה. "ותק" הנהיגה במקרה זה הינו נימוק לחוּמרה, ולא לקוּלא. העדר תיכנון זמן ההגעה למחוז חפצוֹ טרם כניסת השבּת, ביצוע העבירה בכפר-סבא בשעה 19:00, כשעליו עוד מרחק נסיעה עד ראש-העין, טרם כניסת השבּת של כ-20 דקות, אף היא נימוק לחוּמרה, שכּן בהתנהגותו העיד המשיב על עצמו כי אצה לו הדרך, והוא ממהר להגיע ליעדוֹ (מכאן גם סירובו להיבדק בבית-החולים), וקיים סיכוי וסיכון ממשי כי יפר חוקי התעבורה בגין כך. נסיבות אישיוֹת/כלכליות אין בהן לכשעצמן נימוק לקוּלא. אין מקום לטענה, כי פגיעה בפרנסה או מצב כלכלי קשה יהווה נימוק להקל עם נאשם ולא להטיל עליו הענוש הנכון, הצודק והיעיל ביותר בעבירות תעבורה, הוא עונש הפּסילה. לאור כך - הפּסילה בפועל תעמוד על שנתיים ימים. יתר חלקי גזר-הדין ייוותרו בעינם. המשיב יפקיד רישיון-הנהיגה שלו ביום 8.9.2005 עד לשעה 11:30 במזכירות בית-המשפט המחוזי, להשלמת תקופת הפּסילה בת שנתיים ימים, בניכוי ימי פסילה מינהלית. משפט תעבורהשכרותהתנגשות