מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על פגיעה ברכב חונה: רקע ותמצית טענות הצדדים במסגרת התובענה שלפניי עותר התובע, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותו בגינן נזקים אשר נגרמו לו בעקבות מעורבות רכבו בתאונת דרכים מיום 30.9.06. התובע טוען, כי במועדים הרלוונטיים היה הבעלים של רכב פורד בעל מ.ר 67-039-19 (להלן: "הרכב"). לטענתו, ביום 30.9.06 בשעה 20:00, בעת שרכבו היה בחנייה בטמרה, רכב מסוג הונדה פגע ברכב וגרם לו לנזקים קשים. התובע טוען, כי הנתבע הינו מי שנהג ברכב הפוגע והנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע במועדים הרלוונטיים. התובע טוען, כי אינו יודע מה הייתה הסיבה בגינה נגרמה התאונה ובעת התאונה היה הרכב הפוגע בשליטה מלאה של הנתבע וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי הזהירות הסבירים מאשר עם מסקנה הפוכה. בנסיבות אלו טוען התובע, יש להטיל על כתפי הנתבע את הנטל להוכיח, כי לא הייתה בהתנהגותו משום התרשלות. עוד טוען התובע, כי התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבע והפרת חובות חקוקות על ידו. לטענתו, הנתבע התרשל שעה שלא שמר מרחק מרכב הפורד, נהג בחוסר זהירות בולט, נהג במהירות מופרזת, לא הבחין ברכב הפורד מבעוד מועד, נהג בפזיזות ו/או באי אכפתיות, נהג באופן שנהג סביר לא היה נוהג בו, סטה מנתיב נסיעתו והפר הוראות תקנות התעבורה ו/או פקודת התעבורה. התובע טוען, כי בעקבות התאונה נגרם לרכבו נזק בשיעור של 22,620 ₪. בנוסף, עותר לפיצוי בגין שכ"ט שמאי, הוצאות ועוגמת נפש וסך הכל 26,820 ₪. לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. הנתבעת טוענת, כי הוגשה באותו עניין תביעה קטנה, על ידי תובע אחר, אשר נדחתה בשל העובדה שהתובע שם לא היה הבעלים של הרכב. לטענתה, אף התובע בתביעה בה עסקינן אינו בעליו הנכון של הרכב ולא נשא בנזק הנטען. עוד טוענת הנתבעת, כי לא ארעה תאונה כנטען ו/או נמסרו לה נתונים כוזבים באשר לתאונה ועל כן לא מוטלת עליה חובה לפצות את התובע. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה, נסיבות התרחשותה, הנזק הנטען וקשר סיבתי בינו לבין התאונה. הראיות מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר רג'א מוחסן (להלן: "רג'א")- דודו של התובע אשר על פי הנטען נהג ברכב טרם התאונה, של מר סאלח כנאני (להלן: "סאלח")- חברו של רג'א אשר על פי הנטען בביתו התארח רג'א בעת התאונה ושל מר מוחמד מוחסן (להלן: "מוחמד")- דודו של התובע. העדים נחקרו על תצהיריהם. בנוסף העידו השמאי מר הינדה אומייה (להלן: "אומייה"), הנתבע ומר אמג'ד ביסאן (להלן: "אמג'ד")- החוקר מטעם חברת הביטוח. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כמפורט. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לזהות בעל הרכב. אין מחלוקת, כי התובע רשום כבעליו של הרכב במשרד הרישוי. עם זאת, הרישום האמור הינו דקלרטיבי בלבד ולא די בו בכדי להוכיח טענת התובע בנדון. התובע העיד, כי הוא היה הבעלים של הרכב במועד הרלוונטי והוסיף, כי דודו ביקש ממנו את הרכב משום שהיו לו סידורים (עמ'1 ש' 24-25). לטענתו, דודו ביקש ממנו את הרכב בבוקר התאונה (עמ' 1 ש' 28, עמ' 2 ש' 1 ). בהמשך העיד, כי בבוקר התאונה הוא נתן את הרכב לרג'א והוסיף, כי רג'א מבקש ממנו את הרכב כל הזמן (עמ' 3 ש' 22-23). התובע נשאל, האם רג'א אינו אומר אמת ככל שהוא טוען שהרכב היה של מוחמד והשיב, כי הטענה אינה נכונה וכי הרכב היה שלו (עמ' 3 ש' 8-9). בעת עדותו נטען בפני רג'א, כי הוא סיפר לחוקר שהרכב היה שייך לאחיו מוחמד. רג'א נשאל האם זה היה המצב והשיב, כי אינו זוכר. הוא נשאל האם הרכב היה של מוחמד והשיב, כי היה של התובע. נטען בפניו, כי הוא סיפר לחוקר שמוחמד קנה את הרכב מהתובע והוא שלל טענה לפיה אמר את הדברים (עמ' 7 ש' 30-32, עמ' 8 ש' 1-3). מוחמד אישר, כי הרכב לא היה שלו בעת התאונה. הוא נשאל, האם הרכב אף פעם לא היה שלו והשיב, כי לא היה על שמו. מוחמד נשאל פעם נוספת האם הרכב לא היה שלו והשיב, כי הרכב לא היה שלו (עמ' 13 ש' 13-18). נטען בפני מוחמד, כי רג'א אמר לחוקר, כי בזמן התאונה הרכב היה שלו וכי הוא קנה אותו מהתובע. מוחמד שלל טענה זו. בהמשך הוסיף, כי היו דיבורים שאולי הוא יקנה את הרכב אולם הוא לא עשה כן (עמ' 12 ש' 10-11). הנה כי כן, התובע, רג'א ומוחמד העידו, כי התובע היה בעליו של הרכב במועד התאונה ושללו טענה לפיה מוחמד היה הבעלים במועד האמור. מנגד, מהודעתו של רג'א לחוקר מטעם הנתבעת (נ/4) עולה, כי רג'א טען, כי הרכב היה של מוחמד וכי מוחמד רכש אותו מהתובע כשמונה חודשים לפני כן (עמ' 1 להודעה). כמו כן, הוא אף סיפר לחוקר על מצבו של הרכב בעת בה קנה אותו מוחמד ועל תיקונים שעשה. לא עלה בידי רג'א ליתן הסבר מניח את הדעת להבדלים בין האמור בנ/4 לבין האמור בעדותו ובעדויותיהם של התובע ומוחמד. טענותיו, לפיהן אינו זוכר או כי לא אמר את הדברים לא הותירו עליי רושם אמין. אציין עוד, כי עדות מוחמד לא הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי, כי התבקש להתחמק מלהשיב לשאלה האם הרכב היה שלו שעה שענה, כי הרכב לא היה על שמו. כמו כן, עדותו לפיה היו דיבורים באשר לרכישת הרכב על ידו תומכת אף היא בטענת הנתבעת בנדון. התובע נשאל מדוע כל המסמכים של הרכב הינם על שמו של מוחמד מוחסן, מלבד רישיון הרכב שלא היה בתוקף והשיב, כי מוחמד הוא מהמשפחה שלו (עמ' 2 ש' 20-22). לאחר שהוצגו לו אישור אי הגשת תביעה וביטוח חובה שניהם על שם מוחמד (נ/2) טען, כי הדבר נעשה בטעות על ידי סוכן הביטוח (עמ' 2 ש' 23-24). נטען בפניו, כי חשבון שכר הטרחה לשמאי וחוות דעת השמאי הוצאו על שם מוחמד ונשאל מדוע כל המסמכים על שמו של מוחמד. התובע שב על טענתו לפיה לגבי הביטוח מדובר בטעות ושאל מה עוד יש. כאשר נשאל שוב באשר למסמכי השמאי השיב, כי השמאי הדריך אותו. לטענתו, הוא היה בתל אביב ומוחמד פנה לשמאי (עמ' 2 ש' 27-31). התובע נשאל לכוונתו בטענתו לפיה את כל הביטוחים מוחמד עשה בטעות על שמו והשיב, כי סוכן הביטוח עשה טעות. התובע נשאל מי עשה את הביטוחים והשיב, כי הלך יחד עם מוחמד לסוכן הביטוח והסוכן לקח בטעות את תעודת הזהות של מוחמד. התובע נשאל מדוע הוא מסר תעודה זהות של מוחמד, ככל שהיה עמו אצל סוכן הביטוח ושב וטען, כי הסוכן עשה כן בטעות (עמ' 2 ש' 32, עמ' 3 ש' 1-5). נטען בפני התובע, כי טרם הגשת התביעה שלח עורך הדין אשר ייצג אותו מכתב דרישה לחברת הביטוח (נ/3). הוא נשאל מי סיפר לעורך הדין מה קרה והשיב, כי רג'א עשה כן. התובע נשאל מדוע במכתב צוין, כי הנזק נגרם לו ולמוחמד והשיב, כי אין לו מושג מדוע שמו של מוחמד מופיע במכתב. התובע שלל טענה לפיה אולי הרכב היה גם של מוחמד ושב וטען, כי אינו יודע מדוע שמו של מוחמד מופיע במכתב לחברת הביטוח (עמ' 4 ש' 6-18). מוחמד נשאל מה הקשר שלו לרכב והשיב, כי אין לו קשר אליו. הוא נתבקשת להסביר את העובדה ששמו מופיע בחוות דעת השמאי והשיב, כי זה משום שהשמאי הסתכל על הביטוח שהיה על שמו והוסיף, כי זה היה בטעות. מוחמד נשאל מדוע שמו הופיע בחברת הביטוח והשיב, כי הלך עם התובע לעשות את הביטוח ובטעות רשמו את שמו. מוחמד השיב בשלילה לשאלה האם נתן לסוכן הביטוח את תעודת הזהות שלו. לטענתו, הוא מבוטח אצל אותו סוכן בעניינים אחרים. נטען בפני מוחמד, כי מלבד העובדה שהשמאי כתב את חוות הדעת על שמו הוא אף ציין שהוא הזמין ממנו את חוות הדעת ונשאל האם זה נעשה בטעות והשיב בשלילה. מוחמד טען שנתן לשמאי מסמכים משום שהתובע לא יודע ונשאל לכוונתו לפיה התובע אינו יודע והשיב, כי היה לו זמן ללכת לשמאי. מוחמד נשאל, האם בשל כך השמאי הוציא את שכר הטרחה על שמו והשיב, כי אולי השמאי הסתכל על הדוח של חברת הביטוח וכתב את שמו (עמ' 11 ש' 27-32, עמ' 12 ש' 1-9). מוחמד שלל טענה לפיה ניירות הרכב היו אצלו. מוחמד נשאל כיצד הביא אותם לשמאי והשיב, כי לקח את הניירות מהרכב וכי הלך עם התובע והם נתנו את הניירות לשמאי. מוחמד נשאל האם הלך עם התובע לשמאי ולא הלך לבד והשיב, כי הוא והתובע הלכו לשמאי. הוא נשאל, האם לא אמרו לשמאי שהתובע הוא הבעלים של הרכב והשיב, כי לא שם לב לעניין. לטענתו, הוא שם את הניירות והשמאי לא שאל את התובע אלא רק הסתכל על הניירות (עמ' 12 ש' 14-21). לא עלה בידי התובע ומוחמד ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן שמו של מוחמד ופרטיו הופיעו על מסמכי הרכב. כאשר התובע נשאל באשר לנסיבות בגינן שמו של מוחמד הופיע על המסמכים הוא השיב, כי מוחמד הוא מהמשפחה שלו. ברי, כי אין בכך בכדי להסביר מדוע שמו של מוחמד הופיע על מסמכי הרכב ככל שהיה בבעלות התובע. אף הטענה לפיה שמו של מוחמד הופיע על מסמכי הביטוח בטעות אינה אמינה בעיניי. אין בטענת מוחמד לפיה היה מבוטח אצל אותו סוכן בביטוח אחר בכדי להסביר מדוע שמו נרשם במסמכי הביטוח הרלוונטיים. כמו כן, לא עלה בידי התובע להסביר מדוע במכתב ששלח עורך דינו לחברת הביטוח צוין, כי הנזק נגרם לו ולמוחמד. אף ההסבר באשר לנסיבות בגינן שמו של מוחמד נרשם בחוות דעת השמאי לא הותיר עליי רושם אמין. בעניין זה יש לציין, כי התובע הסביר את העובדה ששמו של מוחמד צוין על ידי השמאי בכך שהוא היה בתל אביב ומוחמד לקח את הטפסים לשמאי. עם זאת, מעדות מוחמד עולה, כי הוא הלך יחד עם התובע בכדי למסור את המסמכים לשמאי. זאת ועוד, התובע העיד, ששילם את שכר הטרחה של השמאי וכאשר התבקש להציג קבלה השיב, כי היא אצל עורך הדין (עמ' 3 ש' 10-13). בא כוחו של התובע טען, כי אין בידיו קבלה כאמור. אומייה נשאל מה היה שכר הטרחה שלו והשיב, כי אינו זוכר. הוא הוסיף, כי התובע שילם לו. הוצג לו חשבון והוא נשאל האם זה החשבון שלו ובמקום להשיב טען, כי שולם לו במזומן. אומייה נשאל פעם נוספת האם מדובר בחשבון שלו והוא השיב בחיוב וטען, כי הוציא קבלה. הוא התבקש להציג את הקבלה והשיב, כי ישלח עותק שלה. בהמשך נשאל מי שילם לו והשיב, כי בעל הרכב שילם לו. אומייה נשאל מי בעל הרכב והאם מדובר במי שרשום בחוות דעתו והשיב בחיוב (עמ' 4 ש' 32, עמ' 5 ש' 1-13). הנה כי כן, מעדות אומייה עולה, כי למיטב ידיעתו בעל הרכב הינו מוחמד והוא מי ששילם לו בעבור חוות הדעת. רג'א נשאל מדוע הגיש תביעה קטנה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב בתאונה בה עסקינן והשיב, כי התאונה הייתה אצלו והוא רצה לעזור. רג'א טען, כי בבית המשפט שאלו של מי הרכב והוא השיב, כי הוא של אחיינו, התובע (עמ' 9 ש' 14-16). אציין עוד, כי ביום 23.10.11 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה כך שמוחמד יצטרף כתובע נוסף. במסגרת הבקשה האמורה לא נמסרה גרסה ברורה באשר לזהות בעל הרכב. כמו כן, לא ברור מדוע הוגשה תביעה בגין התאונה על ידי רג'א. סבורני, כי אף באמור לעיל יש בכדי לתמוך בטענת הנתבעת באשר לזהות בעל הרכב ויש בכך לתרום להתרשמותי מאמינות התביעה כולה. לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה הוא היה הבעלים של הרכב במועד התאונה וכי הוא נשא בנזק שנגרם לרכב. די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה. התובע העיד, כי שילם על גרירת הרכב וטען, כי לא לקח קבלה (עמ' 3 ש' 18-21). רג'א העיד, כי התובע לקח את האוטו בגרר. לטענתו, התובע הגיע למקום התאונה, הזמין את הגרר ושילם עבור הגרירה (עמ' 8 ש' 21-28). בהודעתו לחוקר נשאל רג'א כיצד עזב הרכב את מקום התאונה והשיב, כי עזב בגרירה וכי זה עלה 320 ₪. לאחר שנשאל מי שילם לגרר הוא השיב, כי הוא שילם במזומן (עמ' 3 להודעה נ/4). עוד טען, כי הוא הזמין את הגרר וכי את המספר של הגרר הוא לקח מאחד האנשים שהיו במקום התאונה אשר זהותו אינה זכורה לו. בעדותו הועלתה בפני רג'א טענה באשר לדברים אשר אמר לחוקר, כמפורט לעיל, והוא שלל טענה זו (עמ' 8 ש' 29-32). רג'א נשאל כיצד כיום, חמש שנים לאחר המקרה, הוא זוכר בדיוק מה קרה והשיב, כי הוא היה שם ויודע שהתובע התקשר לגרר (עמ' 9 ש' 1-2). לא עלה בידי רג'א ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לסתירות בין האמור בעדותו לבין האמור בהודעתו שנמסרה לחוקר. רג'א נשאל, האם כל הדברים אשר כתובים בהודעתו אינם נכונים והשיב, כי מוחמד לא היה במקום בעת התאונה. רג'א הוסיף, כי הוא לא אמר לחוקר שמוחמד קנה את האוטו מהתובע (עמ' 8 ש' 6-9). בהמשך עדותו טען רג'א, כי אינו יודע לקרוא ולכתוב בעברית. הוא נשאל האם החוקר הקריא לו מה שכתוב בהודעה והשיב בשלילה. רג'א הוסיף, כי החוקר לא תרגם לו לערבית את הכתוב (עמ' 9 ש' 25-28). במהלך עדותו נטען בפני אמג'ד, כי רג'א העיד, כי לא אמר הרבה מהדברים המופיעים בדו"ח ובין היתר טען שהוא לא אמר שהרכב שייך למוחמד. בתגובה טען, כי רשם את מה שנאמר אחד לאחד וכי זה מתועד בהקלטה (עמ' 19 ש' 11-13). אמג'ד נשאל האם שאל את רג'א האם הוא יודע קרוא וכתוב והשיב בשלילה. הוא נשאל האם לא עשה כן אף כאשר החתים אותו והשיב בשלילה. אמג'ד נשאל האם לא תרגם לרג'א את הדברים אשר הוא כתב בעברית ואמר שהוא כתב בעברית ואמר בקול את מה שכתב. הוא העיד, כי אף את הנתבע הוא לא שאל האם הוא יודע קרוא וכתוב בערבית או עברית. אמג'ד נשאל האם לא הקריא לו את ההודעה לפני שהוא חתם והשיב, כי תוך כדי שהוא רושם הוא אומר בקול את הדברים בעברית. לטענתו, הנתבע ורג'א לא אמרו שהם לא מבינים והוא התרשם שהם מבינים. אמג'ד נשאל האם הם לא קראו והשיב, כי הם לא ביקשו (עמ' 21 ש' 13-25). נטען בפני אמג'ד, כי העיד שהקריא בקול את הדברים שרשם בהודעתו של רג'א והוא השיב, כי הקריא את הרוב והוסיף, כי התרשם מרג'א שהוא מבין עברית. אמג'ד נשאל האם עדותו בישיבה הקודמת לפיה הקריא בקול את מה שכתב אינה נכונה והשיב, כי היא נכונה. נטען בפניו, כי בקלטת לא שומעים אותו מקריא את מה שהוא כותב והוא שלל טענה זו. נטען בפניו, כי אם הקריא את הדברים הרי שזה אמור להיות מתומלל והוא אישר, כי התמלול זה כל מה שנשמע בקלטת וכשנשאל מדוע בנסיבות אלו לא מתומללים הדברים שהוא הקריא לרג'א השיב, כי השיחה ביניהם הייתה בסביבות שעה או יותר והיו גם דברים לא רלוונטיים שהוא לא הכניס לתמלול. לטענתו, הוא בחר מה לתמלל לפי שיקול דעתו והוסיף, כי תמלל רק מה שקשור לחקירה. אמג'ד נשאל האם לא תמלל את עצמו מקריא את העדות והשיב, כי יכול להיות. בהמשך העיד, כי לא חזר על הדברים פעמיים. אמג'ד הוסיף, כי יכול להיות שהוא תרגם מערבית לעברית. הוא טען, כי החקירה הייתה בערבית והוא תרגם לעברית וזה מה שמופיע בתמלול. נטען בפניו, כי בתמלול לא מופיע התרגום שלו לעברית והוא השיב, כי יכול להיות והוסיף, כי היו הרבה רעשי רקע וכי הוא התאמץ מאוד. אמג'ד נשאל האם בשל הרעשים לא הוקלט כל מה שנאמר בשיחה והשיב, כי הכל הוקלט וכי יכול להיות שלא הכל תומלל משום שלא ניתן היה לשמוע הכל (עמ' 26 ש' 8-32, עמ' 27 ש' 1-4). לא שוכנעתי, כי האמור בהודעתו של רג'א אינו משקף נאמנה את הדברים שאמר לחוקר או כי לא הבין על מה חתם. על כל אחד מדפי ההודעה מופיעה חתימתו של רג'א. סאלח נשאל האם הרכב נותר במקום התאונה והשיב בשלילה. הוא נשאל כיצד הרכב נסע ממקום התאונה והשיב, כי הוא נסע רגיל. הוא נשאל מי לקח את הרכב מהמקום והשיב, כי לא היה שם כשלקחו אותו. לטענתו, הוא לא נשאר עם רג'א במקום. סאלח נשאל האם רג'א נשאר שם והוא נכנס הביתה והשיב בחיוב. לטענתו, הוא לא ידע מתי לקחו את הרכב. סאלח נשאל האם מישהו נוסף הגיע למקום והאם הבעלים של הרכב הגיע והשיב, כי אינו מכיר אותם (עמ' 11 ש' 4-17) עדות סאלח לפיה הרכב נסע רגיל אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של התובע ורג'א לפיה גרר לקח את הרכב מהמקום. כמו כן, לאור עדותו לפיה הלך מהמקום ולא ראה מי לקח את הרכב הרי שלא ברור כיצד בידו להעיד, כי הרכב נסע רגיל מהמקום. בנוסף, תמוהה בעיניי טענתו לפיה רג'א חברו נותר במקום התאונה והוא חזר לביתו ולא התעניין לראות מה קורה. סבורני, כי הסתירות באשר לשאלה מי לקח את הרכב ממקום התאונה תומכות בהכחשת הנתבעת את נסיבות התאונה ואף יש בכך בכדי לתמוך בטענותיה באשר לזהות בעל הרכב. בעניין זה התרשמתי, כי רג'א ביקש לחזור מהדברים שאמר לחוקר בנדון ותחת זאת העיד, כי התובע הגיע למקום ולקח את הרכב בכדי לתמוך בגרסה לפיה התובע הבעלים של הרכב. סאלח נשאל, האם גם מוחמד היה בביתו במועד התאונה והשיב בשלילה (עמ' 10 ש' 19-22). רג'א נשאל, האם ביום התאונה היה עמו מישהו נוסף אצל סאלח כנאנה והשיב בחיוב. רג'א טען, כי סאלח היה ובהמשך העיד, כי גם הוריו של סאלח היו (עמ' 6 ש' 17-20). רג'א נשאל האם לפני התאונה הוא הגיע עם הרכב ליד ביתו של סאלח והשיב, כי הרכב היה בחנייה וכי הם היו בתוך הבית. הוא נשאל, האם הוא נהג ברכב לפני התאונה והחנה אותו ליד ביתו של סאלח והשיב בחיוב. רג'א הוסיף, כי לקח את הרכב מהתובע. לטענתו, כאשר הגיע עם הרכב לביתו של סאלח לא היה עמו מישהו נוסף (עמ' 6 ש' 21-27). נטען בפני רג'א, כי הוא סיפר לחוקר שמוחמד נהג ברכב (עמ' 1 ו- 2 לנ/4) וכי הוא היה עמו. רג'א טען, כי לא אמר את הדברים האמורים. הוא נשאל איך זה ייתכן שבשלושה מקומות בהודעה הוא סיפר שמוחמד היה שם והחנה את הרכב לפני התאונה וכיום הוא טוען שמוחמד לא היה. בתגובה טען, כי אינו זוכר. לטענתו, הוא לקח את הרכב מהתובע וגם מוחמד לוקח אותו לפעמים. רג'א נשאל, האם ייתכן שכיום הוא זוכר את הפרטים פחות טוב מאחר וחלפו חמש שנים ממועד התאונה ואולי כאשר הוא שוחח עם החוקר הוא זכר שמוחמד היה ונהג ברכב. בתגובה טען, כי בעת התאונה מוחמד לא היה עמו אצל החברים שלו. רג'א נשאל איך זה ייתכן שאמר לחוקר שאחיו היה עמו ובמקום להשיב הוא טען, כי הוא היה אצל חברים שלו. רג'א נשאל פעם נוספת מדוע סיפר לחוקר שאחיו היה והחנה את הרכב לפני התאונה והשיב, כי לא אמר את הדברים (עמ' 7 ש' 10-29). מוחמד נשאל, האם היה עם הרכב במקום התאונה במועד התרחשותה והשיב בשלילה (עמ' 12 ש' 27-28). נטען בפניו, כי אחיו אמר לחוקר שלפני התאונה הוא היה עם הרכב, החנה אותו והיה אצל חברים בזמן התאונה. מוחמד שלל טענה זו וטען, כי הרכב לא היה אצלו (עמ' 13 ש' 2-4). הנה כי כן, קיימת סתירה בין עדויותיהם של סאלח, מוחמד ורג'א לבין הודעתו של רג'א באשר לשאלה האם מוחמד נכח במקום בעת התאונה והאם הוא היה מי שנהג ברכב טרם התאונה. מעיון בהודעתו של רג'א עולה, כי הוא התייחס מספר פעמים לנוכחותו של מוחמד במקום. לא עלה בידו להסביר את הסתירה בין גרסאותיו השונות. בהודעתו לחוקר סיפר רג'א, כי הם שמעו את הקול של הפגיעה. לטענתו, הם שמעו חבטה חזקה, חשבו שרכב נכנס בקיר והלכו לבדוק מה קרה ואז ראו שרכבו של הנתבע נכנס ברכב נשוא התובענה. בבית המשפט העיד רג'א, כי שמעו דפיקה חזקה, יצאו מהבית והנתבע היה ברכב הפוגע (עמ' 8 ש' 12-15). סאלח נשאל כיצד ידעו שהייתה תאונה והשיב, כי שמעו שהייתה תאונה. טען כי הייתה פגיעה (עמ' 10 ש' 13-14). בהודעתו אשר נמסרה לחוקר מטעם חברת הביטוח (נ/7) טען הנתבע, כי פגע ברכב חונה וכי חיפש את בעל הרכב במשך כחצי שעה עד שהגיע (עמ' 2 להודעה). בעדותו נשאל הנתבע מה היה בתאונה והשיב, כי הוא היה בשכונה שאינו מכיר, טעה, הסתובב ודפק את הרכב. לטענתו, הוא חיפש אנשים והם יצאו מהבית. הנתבע נשאל כמה זמן הסתובב בשביל לברר למי שייך הרכב והשיב, כי אינו יודע. הנתבע הוסיף, כי ירד גשם והוא היה מבולבל. הוא נשאל האם הוא הסתובב והשיב בחיוב. נטען בפניו, כי טרם הדיון הוא טען, כי הסתובב חצי שעה והוא השיב כי אינו זוכר. לטענתו, היה קר ולכן דקה נמשכה חצי שעה. הנתבע נשאל האם לפני הדיון הוא זכר שמדובר היה בחצי שעה והשיב, כי אז אולי זכר ועכשיו הוא צריך לומר את האמת. הוא נשאל האם קודם לא אמר את האמת והשיב, כי לא אמר שמדובר היה בחצי שעה אלא שהוא הסתובב (עמ' 13 ש' 32, עמ' 14 ש' 1-12). הנתבע העיד, כי דיבר עם החוקר לפני למעלה מארבע שנים. הוא אישר, כי אז זכר את הדברים טוב יותר והוסיף, כי סיפר לחוקר מה קרה (עמ' 14 ש' 20-24). נטען בפניו, כי הוא סיפר לחוקר שהוא חיפש את בעל הרכב במשך כחצי שעה עד שהגיע ובהמשך סיפר לחוקר שמצא את ביתו של בעל הרכב ונתן את הפרטים למישהו מביתו ואמר להם שיחזור לתקן את הנזק הקל שנגרם על חשבונו. בתגובה טען הנתבע , הוא צפר ברכב וירד האדם עם שני אנשים. הנתבע הוסיף, כי הוא זוכר שהרכב לא היה שמו. הנתבע טען, כי מה שהחוקר אמר זו בעיה שלו. הוא נשאל, האם הוא אמר לחוקר שהוא חיפש את בעל הרכב במשך חצי שעה והשיב, כי לא היה לו שעון ואולי דקה נראתה לו הרבה זמן. בהמשך טען, כי אולי מדובר היה בעשר דקות. הנתבע נשאל האם הוא אמר לחוקר שמדובר בחצי שעה ויכול להיות שמדובר היה בדקה והוא השיב, כי אינו יודע. הנתבע שב וטען, כי לא היה לו שעון. הוא נשאל מדוע לא אמר לחוקר שאינו יודע ותחת זאת אמר שמדובר בחצי שעה ובתגובה טען, כי הייתה לו עבודה והחוקר עיכב אותו (עמ' 14 ש' 25-32, עמ' 15 ש' 1-5). הנתבע נשאל, האם לאחר התאונה חיפש את הבעלים של הרכב עד שהגיע לביתם והשיב בחיוב. הוא טען, כי היה קר ואף אחד לא יצא והוסיף, כי צפר ויצאו אנשים. לטענתו, הוא יצא מהרכב וקרא ואז חזר לרכב. לטענתו אנשים יצאו אחרי 5 דקות, 10 דקות רבע שעה (עמ' 16 ש' 12-16). סאלח נשאל היכן היה הנהג של הרכב הפוגע כאשר הם יצאו והשיב, כי היה באוטו. בהמשך טען, כי הנהג היה ליד האוטו והוסיף, כי אינו זוכר (עמ' 10 ש' 30-31). נטען בפני הנתבע, כי רג'א וסאלח העידו שהם היו בתוך הבית, שמעו מכה ויצאו החוצה. נטען בפניו, כי המשמעות היא שהם יצאו אחרי התאונה בעניין של דקות והוא שלל את הטענה וטען, כי עברו חמש דקות. הנתבע העיד, כי הוא היה באוטו, יצא, קרא והם יצאו. הנתבע טען, כי אחרי התאונה הוא יצא והחל לקרוא משום שאם יתעכב ייקחו לו את הרישיון. עוד טען, כי אולי הרעש אשר הם שמעו היה ממקור אחר. הנתבע הוסיף, כי אולי הם לא יצאו בגלל הגשם או שהוא לא ראה אותם (עמ' 18 ש' 17-21). הנה כי כן, קיימת סתירה בין הגרסה שמסר הנתבע לחוקר והגרסה שמסר בעדותו באשר לזמן שחלף מהמועד בו ארעה התאונה ועד למועד בו מצא את בעל הרכב. הסבריו באשר לסתירה האמורה לא הותירו עליי רושם אמין. אף אם לא היה לו שעון בעת המקרה סביר, כי אדם יכול להעריך בנקל האם מדובר בחצי שעה בערך או בדקות בודדות. התרשמתי, כי הנתבע התחמק מלהשיב לשאלה האם אמר לחוקר, כי מדובר היה בחצי שעה וכאשר נשאל בנדון השיב כי אינו זוכר וכי אולי טעה. עדותו הותירה עלי רושם לא אמין. לא זו אף זו, אף אם תתקבל עדות הנתבע לפיה המתין מספר דקות ולא חצי שעה הרי שלטענתו חלפו 5-15 דקות עד שהתובע ויתר האנשים הגיעו למקום. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתם של התובע וסאלח לפיה יצאו לאחר ששמעו את התאונה. מגרסתם עולה, כי יצאו מיד לאחר התרחשות התאונה. כמו כן, קיימת סתירה בין עדות הנתבע לפיה הוא הגיע לבית של הבעלים ועדותו לפיה הם יצאו החוצה. בעניין זה קיימת סתירה אף בין עדותו לעדויותיהם של רג'א וסאלח לפיה הם יצאו החוצה וראו שם את הנתבע. בנוסף, קיימת סתירה בעדותו של סאלח באשר למקום בו היה הנתבע בעת שהם יצאו החוצה לאחר התאונה. טענתו של הנתבע לפיה הגיע לבית בו היה הבעלים של הרכב אינה עולה עם גרסתם של סאלח והנתבע ובין היתר טענתו של רג'א בהודעתו (עמ' 2 ש' 2 לנ/4) לפיה הנתבע עדיין היה ברכב כאשר הם יצאו החוצה. רג'א העיד, כי הוריו של סאלח היו במקום וטען, כי הם יצאו לראות את התאונה וחזרו הביתה (עמ' 6 ש' 20). רג'א נשאל מדוע סיפר לחוקר שמי שיצא עמו החוצה מהבית היה מאופק ולא סאלח והשיב, כי סאלח היה בתאונה וכי מאופק הינו אביו של סאלח והוא לא היה בתאונה. רג'א שב וטען, כי מאופק לא היה במקום התאונה וכי סאלח היה במקום (עמ' 9 ש' 10-13). סאלח העיד, כי משפחתו ורג'א היו עמו ושמעו. לטענתו, אביו, מאופק, היה במקום (עמ' 10 ש' 15-18). הוא נשאל מי יצא החוצה לראות מה קרה והשיב, כי הוא, בני משפחתו ורג'א. עוד טען, כי כל מי שהיה שם יצא וגם אביו (עמ' 10 ש' 23-24). הנתבע העיד, כי מהבית יצאו שלושה אנשים (עמ' 18 ש' 22-23). הנה כי כן, קיימת סתירה בעדותו של רג'א ובין עדותו לעדותו של סאלח באשר לשאלה האם אביו של סאלח נכח במקום אם לאו. כמו כן, הגרסה לפיה הוריו של סאלח, סאלח ורג'א יצאו מהבית לאחר התאונה אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע לפיה מהבית יצאו שלושה אנשים. רג'א העיד, כי הוא והנתבע החליפו פרטים (עמ' 8 ש' 14-17). הנתבע העיד, כי לקח את פרטי הרכב הנפגע מאומייה. בהמשך נשאל מהיכן לקח את פרטי הרכב והאם לקח אותם מאומייה והשיב, כי אומייה צילם את הרכב. הנתבע טען, כי אינו מכיר את האנשים וכי ראה אותם פעם ראשונה במועד התאונה. הוא נשאל ממי קיבל את פרטי בעל הרכב והשיב, כי אומייה הביא לו אותם לבקשתו. נטען בפניו, כי רג'א סיפר לחוקר, כי מיד לאחר התאונה הם החליפו פרטים. בתגובה טען, "בסדר, אבל לא היו לי ניירות". הוא נשאל כיצד לקחו פרטים והשיב, כי ילד בא ורשם את הפרטים. לפיכך נשאל האם היה לו את הפרטים והשיב, כי לא לקח אותם או שהם נעלמו לו והוסיף, כי אינו זוכר שכן חלפו שש שנים (עמ' 16 ש' 1-11). עדות הנתבע בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין. הנתבע נשאל מדוע פגע ברכב נשוא התובענה והשיב, כי הוא הסתובב, היה גשם וחושך והוא לא ראה. הוא נשאל האם לא הייתה סיבה מיוחדת לפגיעה והשיב, כי לא הייתה סיבה מיוחדת וכי הוא פשוט לא שם לב. נטען בפניו, כי לחוקר הוא סיפר שרכב הונדה סיוויק בצבע אדום הגיע לכיוונו במהירות ועל כן הוא ברח ימינה ופגע ברכב נשוא התובענה. בתגובה טען הנתבע, כי אינו זוכר וכי אולי רכב הפריע לו והוסיף כי חלפו שש שנים. לטענתו, אולי הוא ברח מרכב שהפריע לו ופגע ברכב בו עסקינן (עמ' 16 ש' 28-32, עמ' 17 ש' 1-4). בהמשך עדותו, ומבלי שנשאל על כך, העיד הנתבע כי אולי משהו הפריע לו והוא פגע ברכב (עמ' 18 ש' 26) ולאחר מכן העיד, כי ברח ממשהו ופגע ברכב (עמ' 18 ש' 28). עדות הנתבע בעניין זה אינה אמינה ומהימנה בעיניי. קיימת סתירה מהותית בין גרסתו לפיה לא הייתה סיבה מיוחדת בגינה נגרמה התאונה ועדותו לפיה ביקש להתחמק מרכב שנסע לכיוונו במהירות ועל כן נגרמה התאונה. לא עלה בידי הנתבע ליישב את הסתירה האמורה וטענתו לפיה אינו זוכר פרט כאמור הינה תמוהה ביותר. הנתבעת הגישה תמונות של מקום התאונה בהתאם לגרסה אשר מסר הנתבע (נ/9) ותמונות של מקום התאונה לפי גרסתו של רג'א (נ/5) וצוין, כי קיים מרחק של קילומטר בין שני המקומות. אמג'ד נשאל לגבי השחזורים ובנוגע למיקום שהנתבע אמר לו ביחס למיקום שצד ג' אמר לו והשיב, כי נסע עם המבוטח בכדי שיראה לו את מקום התאונה. אמג'ד העיד, כי נ/9 אלו תמונות שעשה עם הנתבע שהראה לו את מקום התאונה ליד ביתו של זידאן עותמאן ונ/5 זה שחזור של צד שלישי שדיבר על הבית של מואפק כנאנה. אמג'ד נשאל באשר למרחק בין שני המקומות המתועדים בנ/5 ונ/9 והשיב, כי הוא מעריך שמדובר בקילומטר (עמ' 19 ש' 30-32, עמ' 20 ש' 1-5). אמג'ד העיד, כי חקר את אשתו ובנו של מואפק כנאנה והם אישרו שהתאונה הייתה מול ביתם (עמ' 20 ש' 11-15). נטען בפני אמג'ד, כי בהודעה של רג'א הוא עשה תרשים של מקום אירוע התאונה ובתרשים ציין כאילו מקום אירוע התאונה הוא בסמוך ליד הבית. הוא השיב, כי עסקינן בבית של מואפק כנאני. נטען בפניו, כי רג'א אמר לו שהתאונה אירעה ממול הבית כלומר בירידה מצד ימין, על הכורכר. אמג'ד השיב, כי ליד הבית של מאופק זה כורכר והוסיף, כי בני הבית שירדו להראות לו איפה הייתה התאונה הראו לו על אותו מקום ששם זה כורכר, ששם רג'א עשה את התרשים וחתם. הוצגו לאמג'ד תמונות של המקום, נטען בפניו כי אין במקום כורכר והוא נשאל היכן הייתה התאונה והצביע על המקום. נטען בפניו, כי שאלת החוקר הייתה איפה ביתו של מאופק והוא נשאל מה הקשר בין תשובתו של רג'א לשאלה זו לבין מקום התאונה בתגובה טען, כי רג'א אמר שהכביש זה חניית כרכור. אמג'ד הוסיף, כי הוא ורג'א עשו את התרשים ביחד וטען, כי רג'א חתם על התרשים (עמ' 27 ש' 7-23). הנתבע נשאל האם הראה לחוקר היכן פגע ברכב וכשהוצגה לו תמונה הוא טען, כי כל הבתים בכביש האמור נראים אותו דברי והוסיף, כי היה חושך והוא לא ראה. לאחר שנשאל שוב אישר, כי הוא הראה לחוקר היכן ארעה התאונה וטען, כי כל הבתים הם מאותה אבן. הוא נשאל מדוע כעת הוא טוען שאינו יודע והשיב, כי הכל היה חשוך והוא אינו מכיר שם אף אחד. הנתבע נשאל מדוע כיום הוא טוען שאינו יודע בעוד שלחוקר הוא הראה היכן התרחשה התאונה והשיב, כי עכשיו הוא יודע שיש שם כניסה לטמרה ובהתחלה כל הבתים היו אותו דבר והיה חושך (עמ' 17 ש' 5-18). הנה כי כן, אף באשר למקום התאונה קיימת סתירה בין הגרסאות השונות. הסבריו של הנתבע לפיו היה חשוך וכל הבתים נראים אותו דבר לא הותירו עליי רושם אמין. התרשמתי, כי הוא ביקש להסביר את הפער בין הגרסאות והדבר מחזק את התרשמותי לפיה ביקש למסור גרסה אשר תטיב עם התובע. בהודעתו טען הנתבע, כי לרכבו נגרם נזק בסך של 850 ₪. בעדותו הוא נשאל האם אמר לחוקר שהנזק שנגרם לרכבו היה בסך של 850 ₪ והשיב, כי מדובר בעלות החלקים בלבד. הוא נשאל האם במקרה של תאונה קלה לא יכול להיגרם לרכב השני אובדן כללי והשיב, כי אינו יודע ואינו שמאי. הוא אישר, כי חשב שמדובר בנזק קטן שבידו לתקן בעצמו והוסיף, כי הוא לא שמאי הוסיף כי היה חושך והוא לא ראה (עמ' 16 ש' 17-24). סבורני, כי הפער בין הנזק אשר נגרם לרכב הנתבע, לגרסתו, והנזק אשר נגרם לרכב נשוא התובענה בהתאם לכתב התביעה וחוות דעתו של השמאי מעורר ספק משמעותי בשאלה האם התרחשה תאונה בין שני הרכבים האמורים. אציין, כי הנתבע לא המציא אסמכתא כלשהי באשר לנזק שנגרם לרכבו באירוע הנטען. כאמור, התרשמתי, כי הנתבע ביקש למסור עדות אשר תטיב עם התובע. בעניין זה יש לציין, כי הנתבע העיד, כי במועד התאונה פגש את רג'א לראשונה והוסיף, כי אין ביניהם קשר משפחתי או אחר. עוד העיד, כי לא הכיר גם את סאלח. הנתבע העיד, כי לפני מספר חודשים זיהה את רג'א בבית המשפט והוסיף, כי אם יראה אותו בכביש הוא לא יזהה אותו (עמ' 18 ש' 11-16). הנתבע העיד, כי הוא לקח מאומייה את כל הפרטים ונתן לסוכן. עוד העיד, כי אומייה הינו חבר שלו ואח של אומייה נשוי לבת דודה שלו (עמ' 15 ש' 18-21). הוא נשאל מדוע כאשר היה מחוץ לאולם בית המשפט הוא שוחח עם אומייה על התאונה ודרך התרחשותה והשיב, כי לא דיבר איתו על התאונה. לטענתו, הוא שוחח עם החוקר על סוסים ולא דיבר עם אומייה. בהמשך טען, כי "אומייה חבר שלי, אז מה עם דיברתי על המקרה" (עמ' 15 ש' 22-24). הנה כי כן, מעדות הנתבע עולה, כי קיים קשר של חברות ואף קשר משפחתי בינו לבין אומייה, השמאי מטעם התובע. לכך מתווספת העובדה, כי מעדות הנתבע עולה, כי אומייה נכח בבית המשפט בדיון אשר נערך ביום 8.1.12 על אף שהוא כבר מסר את עדותו בדיון אשר נערך ביום 17.7.11 (עמ' 15 ש' 25-32). עובדה זו תומכת בטענה, כי אומייה הינו בעל עניין בתובענה ונראה, כי קיים בינו לבין התובע קשר כלשהו, מלבד מתן חוות הדעת. עובדה זו יחד עם עדות הנתבע באשר לקשריו עם אומייה מחזקת את עמדתי לפיה הנתבע ביקש למסור עדות אשר תטיב עם התובע. יש לציין עוד, כי קיימת סתירה בין עדות הנתבע לפיה לא שוחח עם אומייה על המקרה ועדותו בהמשך לפיה שוחח עמו על המקרה. הנתבע אישר, כי נתן הודעה לחברת הביטוח שלו ואישר את חתימתו על גבי ההודעה (נ/8) (עמ' 15 ש' 6-7). הוא נשאל מדוע מסר את ההודעה האמורה שנה ורבע לאחר התאונה והשיב, כי לאחר התאונה הוא לא הלך לסוכן (עמ' 15 ש' 11-13). הנתבע נשאל מדוע לא הלך לסוכן ביטוח לאחר התאונה ובתגובה טען, כי לא הייתה לו עבודה והוסיף דברים שאינם קשורים לשאלה שנשאל. הוא נשאל האם במשך למעלה משנה לא היה לו זמן ללכת לסוכן ביטוח והשיב, כי הוא נתן הודעה (עמ' 15 ש' 14-17). נטען בפניו, כי גם כשנתן הודעה הוא לא כתב באיזה רכב פגע. הנתבע נשאל מדוע לא נתן לסוכן הביטוח את פרטי הרכב הנפגע והשיב, כי נתן לסוכן הכל והסוכן רשם הכל. סבורני, כי אף המועד המאוחר בו נמסרה הודעתו של הנתבע לחברת הביטוח והעובדה שלא צוינו פרטי הרכב הנפגע מלמדת, כי אין ממש בגרסתו וגרסת התובע ועדיו באשר לנסיבות בהן נפגע הרכב. אציין עוד, כי התובע העיד, כי לרכב היו רישיונות, ביטוח וטסט. כאשר נטען בפניו, כי לרכב לא היה טסט במועד הרלוונטי הוא שב וטען, כי לרכב היה טסט. נטען בפניו, כי מהמסמכים אשר צירף עולה, כי לרכב לא היה טסט במועד התאונה. התובע שב וטען, כי הוא יודע שלרכב היה טסט. התובע נשאל היכן רישיון הרכב והשיב, כי אינו יודע וכי הוא נעלם. לטענתו, עשה לרכב טסט ארבעה חודשים טרם התאונה (עמ' 2 ש' 2-12). התובע לא הוכיח טענתו, כי לרכב היה טסט במועד הרלוונטי. לתצהירו צרף התובע רישיון רכב שהיה בתוקף עד יום 13.8.05 וברי, כי ככל שהיה לרכב רישיון בתוקף רלוונטי למועד התאונה 30.9.06, היה התובע מצרפו לתצהירו. גם בכך יש לחזק התרשמותי באשר למהימנות התובע. כמו כן, לעובדה זו לא ניתן ביטוי בחוות דעתהשמאי. שלא לצורך אוסיף ואומר, כי במסגרת כתב התביעה עתר התובע לפיצוי בגין שכר הטרחה אשר שילם לשמאי אולם לא צירף קבלה ומעדות השמאי עולה, כי מוחמד שילם לו את שכרו. לפיכך, הנזק האמור לא הוכח. הנה כי כן, התגלו סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין בעדויות התובע ועדיו. עדויות אלו לא הותירו עליי רושם אמין לרבות עדות הנתבע שלא הותירה עלי רושם אמין. לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. התובע לא הוכיח, כי היה בעליו של הרכב במועד התאונה, לא הוכיח את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה כנטען על ידו בכתב התביעה. לאור האמור לעיל, התובענה נדחית. לאחר שלקחתי בחשבון את סכום התביעה ומספר הישיבות שהיו בתיק, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך של 6,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פגיעת רכברכבפיצוייםרכב חונהנזק לרכב