מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על חופשה בטוסקנה איטליה: מבוא וטענות הצדדים: 1. בפניי תביעה כספית על סך 22,430 ₪ במסגרתה עותר התובע לקבלת פיצוי בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, אשר נגרמו לו בעטיה של חופשה, אותה הזמין באמצעות הנתבעת. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות. 2. הנתבעת עוסקת בתחום התיירות והנופש והפעילה בזמנים הרלוונטיים לתובענה זו, מחלקת תיירות פרטית. 3. לטענת התובע, בחודש אפריל 2008, הוא פנה אל הנתבעת לשם הזמנת חבילת נופש משפחתית באיטליה, זאת באמצעות נציגתה, הגב' לב (להלן:"הגב' לב"). כן טוען התובע, כי בפנייתו, הוא ביקש להזמין באמצעות הנתבעת חבילת נופש בת 11 ימים, לו ולארבעת בני משפחתו, בווילה הכוללת בריכה, בדרגת 5 כוכבים, עם מינימום שותפים, בטוסקנה אשר באיטליה. 4. כן טוען התובע, כי בתשובה לפנייתו, הודיעה לו הגב' לב, כי לא עלה בידה לאתר בעבור התובע ובני משפחתו מקום באתרים המדורגים "5 כוכבים" והמליצה על ווילה הממוקמת בין סיינה לפירנצה (להלן:"הווילה"). כן טוען התובע, כי הוא הביע את חששותיו בפני הגב' לב והבהיר לה, כי רצונו בחופשה בווילה שתהיה מבנה יחיד ולא בית דירות וכי תעמוד ברמה נאותה וראויה. הגב' לב בתגובה לאמור לעיל, הרגיעה את התובע ומסרה, כי פנתה באופן מיוחד לחברת "סולו איטליה", המספקת יחידות נופש באיטליה ואשר עומדת בקשר עסקי עם הנתבעת ונציגיה מסרו לגב' לב, כי מדובר בווילה מאובזרת, מטופחת וברמה גבוהה של 4 כוכבים. 5. כן טוען התובע, כי ביום 13.4.08, הוסכם בין הצדדים, כי התובע ובני משפחתו יטוסו לחופשה באמצעות הנתבעת וכי בתמורה לכך ישלם התובע לנתבעת סך של 5,845.93$. 6. עוד טוען התובע, כי משהגיעו הוא ובני משפחתו לאיטליה התברר, כי המצג העובדתי שהוצג בפניו על ידי הגב' לב והתחייבויותיה בפניו באשר לרמתה הגבוהה של הווילה, התברר כמצג שווא. בהקשר זה תיאר התובע בכתב תביעתו את קשייו במציאת מיקומה של הווילה ואת הנזק הכלכלי שנגרם לו בעקבות כך. כן פירט התובע אודות רמתה הנמוכה של הווילה, אשר התגלתה כבית ישן ומוזנח, אשר כלל כ- 16 דירות ומתוחזק ברמה נמוכה ביותר. עוד טוען התובע, כי טרם נפתחה עונת התיירות בווילה ובמקום לא היה נציג כלשהו, למעט עובד תחזוקה, שלא הבין מי הם האורחים שהגיעו בשעת לילה למקום. כן טוען התובע, כי לאור האמור, נאלצו הוא ובני משפחתו לעזוב את הווילה באופן מיידי ולחפש אחר מקום נופש חלופי, זאת בשעת לילה מאוחרת ובהתראה קצרה, דבר אשר גרם לייקור של ממש בעלויות הנופש. 7. כן טוען התובע, כי הוא יצר קשר טלפוני עם בנו שנותר בארץ, זאת לאחר שעזב את הווילה, על מנת שבנו יעדכן באופן מיידי את הנתבעת אודות התרחשות האירועים. בנסיבות הללו טוען התובע, כי הוא לא מימש את זכותו לשהייה בווילה וכי יש לזכותו בגין התשלום עבור השהות בה. 8. עוד טוען התובע, כי בסמוך לחזרתו ארצה, הוא פנה אל הנתבעת, שטח בפניה את השגותיו ותלונותיו ואולם, למרות זאת, גבתה ממנו הנתבעת את מלוא התשלום עבור החופשה. 9. עוד הוסיף וטען התובע, כי בטרם הגשת תובענה זו, הוא שלח מכתב לנתבעת, במסגרתו דרש, כי יוחזר לו הסכום ששולם על ידו בגין השהות בווילה שלא התממשה. בהקשר זה מדגיש התובע, כי הוא לא עתר להשבת התמורה במלואה, אלא את החלק היחסי אשר שולם בגין השהייה בווילה בלבד. לאחר שפנייה זו לא זכתה במענה, שב התובע ופנה לנתבעת במכתב נוסף. בתשובתה, התנערה הנתבעת מכל התחייבויותיה כלפי התובע והפנתה אותו לחברת "סולו איטליה". 10. כן טוען התובע, כי לטענתה של חברת "סולו איטליה" נתוניה האמיתיים של הווילה הוצגו בפני נציגת הנתבעת ואולם, לטענת התובע, נתונים אלה לא הובאו לידיעתו, שעה שנמסר לו, כי עסקינן בווילה יוקרתית, כאמור. 11. כן טוען התובע, כי התקשרותו עם הנתבעת הייתה מבוססת על טעות, כאמור בסעיף 14(א) לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג - 1973 (להלן:"חוק החוזים"), מקום בו הנתבעת ידעה או היה עליה לדעת את פרטיה של הווילה וכי במידה והיה יודע את נתוניה האמיתיים של הווילה, לא היה התובע מתקשר בהסכם עם הנתבעת. 12. כן טוען התובע, כי הנתבעת הטעתה אותו בהטעיה מהותית ויצרה כלפיו מצג שווא, באשר לנתוניה של הווילה וכי בהתאם לחוק החוזים, הוא זכאי לביטול חלקי של ההסכם, כך שיוחזר לו הסכום היחסי אשר שולם על ידו בגין השהייה בווילה. 13. בנוסף ולחילופין טוען התובע, כי הנתבעת לא סיפקה לו את חבילת הנופש עליה הוסכם בין הצדדים וכי גם מטעם זה הוא זכאי לביטול חלקי של ההסכם ולהשבת הכספים ששולמו על ידו בגין השהייה בווילה, והכל בהתאם לחוק. 14. בנוסף ולחילופין טוען התובע, כי הוא זכאי לסכום המבוקש גם כפיצוי בגין מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת, אשר גרמו לכך שהוא נאלץ לשלם תשלום מלא עבור מקום נופש חלופי. 15. באשר לנזקיו הממוניים טוען התובע, כי נגרמו לו הנזקים כדלקמן: א. בגין הווילה שילם התובע סך של 1,850.93$. ב. בגין מכשיר ה-GPS אשר שכר התובע כדי לאתר את מיקומה של הווילה שילם התובע סך של 150$. ג. בגין מקום הנופש החלופי שילם התובע, עבור 7 ימים, סך של 2,030 אירו, אותם העריך התובע בסך של 3,193 $. בהקשר זה טוען התובע, כי במידה והיה שוהה בווילה, היה עליו לשלם בעבור תקופה זו סך של 1,177 $ ומשכך, הרי שעל הנתבעת לפצותו בהפרש, קרי, בסך של 2,016$. משכך, טוען התובע, כי בגין נזקיו הממוניים, על הנתבעת לפצותו בסך של 4,017 $ , אשר שוויים בשקלים, נכון ליום 1.4.08, היה בסך של 14,231 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, הרי שעל הנתבעת לפצותו בסך כולל של 17,430 ₪. 16. כן טוען התובע, כי בגין עוגמת הנפש והטרחה אשר נגרמו לו ולבני משפחתו, הוא זכאי לפיצוי בסך 5,000 ₪. 17. לאור כל האמור לעיל, עותר התובע, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום התביעה, כאמור וכן לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות, לרבות שכר טרחת עורך דין. 18. במסגרת כתב תשובתו ובהתייחסו לכתב ההגנה טוען התובע, כי חלקם המכריע של המיילים, לרבות נספחים א'1-א'5, אותם צירפה הנתבעת לכתב הגנתה ואשר הם מתייחסים לטענתה, למידע אותו קיבל התובע באשר לווילה, הינם מחודש מרץ 2009 וכשנה לאחר מועד ההתקשרות בין הצדדים. עוד בהקשר זה טוען התובע, כי הוא לא היה צד להתכתבות בין הנתבעת לבין "סולו איטליה" ואין בנספחים אשר צורפו לכתב הגנתה של הנתבעת כדי להעיד, כי הוא קיבל את המידע באשר לווילה. 19. באשר לנטען בסעיף 10(ג) לכתב ההגנה, טוען התובע, כי עסקינן בזיוף וכי הוא מעולם לא חתם על המסמך אשר עליו מבססת הנתבעת את טענתה ולפיה, הוא הסכים לדמי ביטול בשיעור של 100%. בהקשר זה הפנה התובע למסמך וטען, כי עסקינן במסמך מיום 6.4.06, קרי, כשנתיים עובר למועד ההתקשרות. 20. באשר לנטען בסעיף 15 לכתב ההגנה טוען התובע, כי אין לו כל קשר עם חברת "סולו איטליה" וכי הנתבעת היא שנושאת באחריות כלפיו. בהקשר זה טוען התובע, כי ניסיונה של הנתבעת להתנער מאחריות ולגלגל את האחריות לפתחה של "סולו איטליה", יש בה כדי להעיד על אשמתה של הנתבעת. 21. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי לאחר שהזמין התובע באמצעותה, כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה, העבירה סוכנת הנתבעת, הגב' לב, לתובע מספר הצעות, אשר פורטו בכתב ההגנה ואשר לטענת הנתבעת, נמסרו לתובע באופן מפורט ומדויק, בליווי תמונות וקישור לאינטרנט עם כל נתוני הווילה. לטענת הנתבעת, התובע בחר בהצעה הזולה מבין כל ההצעות, היא הווילה. בהקשר זה הפנתה הנתבעת לנספחים א'1 - א'5 לכתב הגנתה. 22. עוד טוענת הנתבעת, כי הגב' לב הבהירה לתובע, כי השם "ווילה בטוסקנה", הינו כינוי נהוג לבית דירות הארחה בטוסקנה ואינו מתייחס בהכרח לווילה פרטית במבנה יחיד. כן טוענת הנתבעת, כי הגב' לב הסבירה לתובע, כי עסקינן במבנה עתיק ואותנטי, הממוקם במרחק מהמרכז וכי עסקינן בווילה, אשר בעליה הפך אותה לדירות נופש, כאשר הדירוג במספר הכוכבים והאירוח אינו דומה לזה של בית מלון. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי התובע ידע אודות הפרטים והנתונים ויכול היה לצפות, כי אין עסקינן באירוח מודרני של המאה ה-20. 23. כן טוענת הנתבעת, כי יש לה קשר עסקי עם חברת "סולו איטליה" וכי זו תיארה את הווילה כאחוזה כפרית אותנטית, בנויה מאבן וכאחת היפות והעתיקות במקום. 24. כן טוענת הנתבעת, כי הסכום ששילם התובע הינו בעבור חבילת נופש, אשר כללה טיסות, השכרת רכב ועלות האירוח בווילה, כאשר סך של 1,850.93$ הינו בגין האירוח בווילה והוא הועבר לחברת "סולו איטליה", עוד בטרם הגעת התובע לווילה. כן טוענת הנתבעת, כי התובע חתם על מסמך שעניינו תנאי ביטול העסקה ולפיו, במידה והוא מבטל את העסקה יום אחד לפני הכניסה לווילה, יהיה עליו לשאת בדמי ביטול מלאים. 25. כן טוענת הנתבעת, כי על גבי ההזמנה היו מפורטות הוראות מדויקות כיצד להגיע לווילה ולא היה כל צורך במכשיר ה- GPS. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי לא בכדי שכר התובע רכב במסגרת חבילת הנופש, זאת באשר ידע, כי הווילה מרוחקת, כמפורט בהצעה עליה חתם - נספח א'1. 26. כן טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל ממנה תיאור מדויק של הווילה וכי הוא ידע, כי עסקינן בווילה בת מספר דירות, אשר לה אופי וסגנון מסוימים. כן טוענת הנתבעת, כי התובע ידע, כי נציג הווילה יהיה נוכח במקום רק בשעות מסוימות וכי בשל העובדה, כי התובע הגיע בשעת לילה מאוחרת, לא נכח הנציג במקום. 27. כן טוענת הנתבעת, כי לא מוטלת לכתפיה האחריות וכי לא מתפקידה לצפות מראש שסגנון הווילה ו/או אופייה הישן והעתיק לא ימצאו חן בעיני התובע ולא יתאימו לטעמו ולצרכיו. עוד טוענת הנתבעת, כי באם היה התובע מודיע לה או למי מטעמה, כי ברצונו לעזוב את הווילה, היא הייתה מנסה למצוא בעבורו פתרון הולם ובכך גם להקטין את נזקיו. 28. לטענת הנתבעת, כאשר נטש התובע את הווילה על דעת עצמו וללא שהודיע לה, הרי שבכך הוא לא אפשר לנתבעת למצוא פתרון ראוי אחר ולנסות לבטל את החיוב, זאת מקום שהתובע ידע אודות תנאי הביטול, כמו גם, על היכולת ליצור קשר עם הנתבעת בכל שעה ובכל עת. כן טוענת הנתבעת, כי התובע בחר ליצור עימה קשר באמצעות בנו, רק יומיים לאחר שעזב את הווילה ולא באופן מיידי, כפי שטען. עוד טוענת הנתבעת, כי בשיחה שהתקיימה בין נציגת הנתבעת לבין בנו של התובע, הובהר לו, כי התובע הפר עימה את ההסכם וכי חלים עליו דמי הביטול המלאים ומשכך, הרי שלא יינתן כל החזר כספי ו/או פיצוי. 29. כן טוענת הנתבעת, כי היא הגיבה לכל פניותיו של התובע ישירות וכן לפניות באי כוחו וכי משדרש התובע החזר כספי עבור האירוח בווילה, הוא נענה, כי על פי ההסכם ותנאי הביטול, הוא לא זכאי להחזר כזה. כן טוענת הנתבעת, כי התובע אף לא זכאי להחזר בגין החלק היחסי או בגין ההפרש של עלות האירוח בו שהה , לבין האירוח בווילה. 30. באשר להפניית התובע לחברת "סולו איטליה" טוענת הנתבעת, כי הואיל ולנתבעת אין נתונים אחרים מלבד אלה שהיא קיבלה מ"סולו איטליה" ואין בכוונתה לקבל נתונים אלה או לקחת על עצמה את האחריות, היא הפנתה את התובע ל"סולו איטליה", למען קבלת תשובות ברורות לפניותיו. כן צירפה הנתבעת לכתב הגנתה את עמדתה בכתב של חברת "סולו איטליה". 31. כן טוענת הנתבעת, כי הנתבעת הראויה היא חברת "סולו איטליה" וכי ככל שהתובע טוען להטעיה, טענה המוכחשת כשלעצמה, הרי שעליו להפנות טענה זו כנגד "סולו איטליה" ממנה רכשה הנתבעת את האירוח בווילה עבור התובע. 32. כן טוענת הנתבעת, כי התובע יכול היה להקטין את נזקיו או למנוע אותם ואולם, הוא בחר שלא לעשות כן. 33. עוד טוענת הנתבעת, כי היא מסרה את כל הפרטים שהיו ידועים לה לתובע וכי הוא היה מודע היטב לכל פרטי העסקה על מהותה ועל מרכיביה השונים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל. כן טוענת הנתבעת, כי היא לא נהגה כלפי התובע בהטעיה ולא הציגה בפניו מצג שווא, אלא מסרה לו את כל הפרטים והנתונים כהווייתם ובכך מילאה את חובת הגילוי כלפי התובע, זאת עוד בשלב המו"מ, בטרם כריתת החוזה ביניהם. 34. כן טוענת הנתבעת, כי טעות אינה עילה לביטול החוזה, מקום בו היה ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות ומקום בו הצד השני הודיע בטרם ביטול החוזה, כי הוא מוכן לעשות כן. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי היא מסרה כן לבנו של התובע ואולם התובע בחר לעשות דין לעצמו ומשכך, אין לו להלין אלא על עצמו. עוד בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי הואיל וטעותו של התובע נוגעת לעובדות שהתרחשו לאחר חתימת החוזה, הרי שעסקינן בטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מקימה עילת ביטול, כאמור. 35. לאור כל האמור לעיל, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות. 36. בדיון אשר התקיים בפני ביום 28.10.12, חזר התובע על האמור בכתב תביעתו ושב והלין, כי לדידו, החתימה המופיעה במסמך נשוא דמי הביטול, אינה חתימתו. בדיון זה הופיעו מטעם הנתבעת הגב' לב ונציגה נוספת משירות הלקוחות אצל הנתבעת. 37. בעדותה, חזרה הגב' לב על האמור בכתב ההגנה. כן הוגשו תמונות המתייחסות לווילה נשוא התובענה, אשר התקבלו וסומנו נ/1. 38. בעדותו בפני, הרחיב התובע והעיד אודות הקורות עימו ועם בני משפחתו ובין היתר העיד כדלקמן (ראה בעמוד 2 לפרוטוקול משורה 9 ואילך): "... שאלתי אותה האם אני הולך לבית דירות כמו חבר שלי, אז היא אמרה זה וילה ואז התפשרתי על 4 כוכבים. דבר נוסף, הגענו בלילה בחושך, לאמצע יער, ללא אורות, כלום, לא היה אף אחד, היה איש תחזוקה שלא הבין מה אנחנו עושים שם, הילדים שלי התחילו לבכות, רצינו ללכת לישון, איפה אני יתקשר באמצע הלילה, למחרת בבוקר הבן שלי התקשר אליה והיא אמרה לו שזה אבוד והיא לא אשמה ויש "סולו איטליה" אני לא יודע מי אלה "סולו איטליה"". 39. יצויין כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את עדות התובע בפני באופן בלתי אמצעי, הרי שזו נמצאה על ידי מהימנה ואמינה, עקבית וסדורה ושעה שגולל אותה בפני אותות האמת עלו הימנה. לפיכך, רואה אני לסמוך על עדות התובע, לאמצה ולבסס עליה ממצאים. לא זו אף זו, הנני רואה לבכר את עדות התובע על פני עדותה של הגב' לב. 40. זאת ועוד, עדותו של התובע מוצאת את עיגונה ותיסופה הראייתי במקורות ראייתיים שונים ומאובחנים, העולים בקנה אחד עם עדותו ומחזקים אותה. כך לדוגמה, גם הנתבעת אינה חולקת, כי זמן קצר (התובע מכאן אומר ביום למחרת והנתבעת משם אומרת לאחר יומיים) הודיע בנו של התובע לנתבעת, כי התובע ובני משפחתו עזבו את הווילה ולא שהו בה הלכה למעשה. מהאמור לעיל עולה, כי במבחן המציאות, הרי שמיד עם הגעת התובע למקום, הוא עזב את הווילה, כך שזו לא ענתה על ציפיותיו ולא תאמה את אומד דעתו ואת הנתונים שהיו באמתחתו טרם ההגעה למקום. 41. זאת ועוד, גם הגב' לב מאשרת בעדותה, כי הלכה למעשה התובע ובני משפחתו לא שהו בווילה ואולם, לטענתה, היא למדה על כך רק לאחר הגעת התובע ארצה (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 21). בהקשר זה ראוי להדגיש, כי עדותה זו של הגב' לב עומדת בסתירה לאמור בכתב ההגנה [ראה בהקשר זה והשווה סעיף 12 (ב) לכתב ההגנה], שם מציינת הנתבעת, כי היא ידעה אודות עזיבת הווילה יומיים לאחר מועד העזיבה. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית : 42. מערכת היחסים בין התובע לנתבעת חוסה היא, בין היתר, תחת הוראות תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג -2003 (להלן:"התקנות"). סעיף 1 לתקנות, הוא סעיף ההגדרות, מגדיר מהן "חבילת תיור" ו"סוכנות נסיעות" וכדלקמן; ""חבילת תיור" - צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות, ולרבות שירותי מורה דרך, הנמכר או מוצע למכירה במחיר כולל, והוא לתקופה של יותר מעשרים וארבע שעות או שנכללה בו לינת לילה, למעט שירות שלקוח נקב לגביו את נותן השירות במפורש ושהוזמן ביזמתו לפי תכנית או פרטים שהוא הכין וביקש; "סוכנות נסיעות" - נותן שירותי סוכנות נסיכות (כך במקור - הערה שלי י.ש) כהגדרתם בחוק". 43. כאמור, במהלך חודש אפריל שנת 2008, רכש התובע מאת הנתבעת, היא סוכנות הנסיעות, חבילת תיור, אשר כללה, בין היתר, טיסות, השכרת רכב ואירוח בווילה בטוסקנה. עבור חבילת התיור שילם התובע סכום כולל של 5,845.93$. 44. הוראות תקנות 2 ו- 3 לתקנות קובעות כדלקמן; "2. (א) סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן - לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור. (ב) מידע כאמור בתקנת משנה (א), יימסר באופן שיאפשר הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת חבילת התיור, ככל שניתן בנסיבות הענין. 3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן: (1) כל אחד משירותי סוכנות הנסיעות המרכיבים את חבילת התיור: (א) מקומות הלינה, שמותיהם, וכן דירוגם או רמתם, מעניהם וכן מספרי הטלפון שלהם; . . (2) מחיר : . . . (ד) מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול כאמור - שיעור התשלום; (3) מידע כללי: . . מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור;". 45. מהאמור לעיל עולה, כי על הנתבעת למסור ללקוח, הוא התובע, המבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור, לרבות דירוג, רמה ויתר הפרטים הנדרשים והרלוונטיים לחבילת התיור, על רכיביה. מן הקבוע בתקנות עולה, כי הנתבעת חבה כלפי התובע בחובת גילוי נאות באשר לפרטי השירותים אשר ניתנו לו במסגרת חבילת התיור אשר רכש. 46. השאלה הצריכה הכרעה היא, האם אכן מסרה הנתבעת לתובע את הפרטים המדויקים באשר לרכיב בחבילת הנופש המתייחס לשהיית התובע ובני משפחתו בוילה, או שמא הוצגו בפניו טרם התקשרותו עם הנתבעת, פרטים שונים המתייחסים לווילה ואשר אינם עולים בקנה אחד עם הנתונים בשטח כהווייתם. 47. כאמור, ראיתי לבכר וליתן אמון בעדות התובע ובטענותיו בפני באשר לנתונים אשר נמסרו לו באשר לווילה, תנאיה, דירוגה, רמתה, אשר היו שונים בתכלית ממצב הדברים לאשורם בשטח. מקום בו ראיתי ליתן אמון בעדות התובע כאמור, הרי שרואה אני לאמצה ולבסס עליה ממצאים ולקבוע, כגרסת התובע, כי המצג שהוצג בפניו באשר לווילה ולתנאיה היה שונה בתכלית מאשר מצב הדברים לאשורם. כאמור, בהקשר זה, רואה אני לדחות בשתי ידיים את גרסת הגב' לב. 48. זאת ועוד, כפי שפירטתי לעיל, התנהלות התובע במבחן המציאות, מייד עם הגעתו לווילה ועזיבתו אותה על אתר יש בה כדי להוכיח ולעלות בקנה אחד עם גרסת התובע מכאן ולשלול את גרסת הנתבעת, כי התובע היה מודע לווילה, למצב הדברים, למיקומה, לרמתה, לדירוגה. אם היה התובע מודע לכל אלה ואלה הוצגו לו לאשורם, מדוע זה פעל במבחן המציאות כפי שפעל. 49. לכתב הגנתה צירפה הנתבעת את הנספחים א'1 - א'5, אשר הינם למעשה מיילים המתעדים התכתבות בין נציגת הנתבעת, הגב' לב לבין נציג חברת "סולו איטליה" ו/או אחרים והם אינם מיועדים לתובע והוא אף אינו מכותב להם ולפיכך אין בהם כדי ללמד דבר וחצי דבר על מצג הדברים, כפי שזה הוצג לתובע טרם התקשרותו עם הנתבעת. זאת ועוד, המיילים הנ"ל ברובם המכריע, נושאים תאריכים המאוחרים באופן מהותי (מתייחסים לחודש מרץ 2009 היינו, כ- 11 חודשים לאחר מועד ההתקשרות בין התובע לנתבעת) משכך אין בהם כדי לסייע לנתבעת בטענתה. 50. אינני רואה לקבל את טענת הנתבעת ולפיה, הנתבעת הראויה היא חברת "סולו איטליה", ממנה רכשה הנתבעת את האירוח בווילה. האחריות כלפי התובע רובצת לכתפיה של הנתבעת, שעה שעימה הוא התקשר, לה הוא העביר את התשלום והיא זו שהלכה למעשה ניהלה עימו משא ומתן, הציגה בפניו את הפרטים הנדרשים אשר במבחן המציאות התגלו כלא נכונים. התובע אינו מכיר את "סולו איטליה" לא היה לו שום דין ודברים עימה בטרם ההתקשרות ולפיכך, הנתבעת כאן, היא זו החבה כלפי התובע ונושאת באחריות כלפיו. בהקשר זה יפים דבריו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"ק 2993/05, ויסוצקי ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ ואח' (פורסם בנבו), שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "הטענות הסתמיות בדבר היות הנתבעות "מתווך" בלבד בין התובעים - בפרשה זו ובדומות לה - שאין עליו כל אחריות בהתקשרות עם נוסעים לחו"ל, אינן ראויות עוד להשמע בעידן, שבו תום הלב הוא יסוד מוסד מהתקשרות חוזית בין צדדים. העובדה שבמסמכי הנתבעות מדובר על זכותן להחליף מלון במלון חלופי לצרכן הנוסע, אין פירושה שהן רשאיות להורידו בדרגה למלון בדרגה אחרת. הטענה, שאין לנתבעות שליטה על הספק המקומי, אף היא לאו טענה היא. אם אין להן כל חובה כלפי התובע, לכאורה אין להן כלפיו גם זכויות ותפקידן של הנתבעות נעשה כמעט מיותר בימים אלה, כשכל נוסע יכול לבחור לעצמו את המלון שבו ירצה לשהות באמצעות האינטרנט." כן ראה דבריו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו בת"א 215607/02, בן יצחק נתנאל ואח' נ' חברת השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו), שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "אכן, נגזרים חובותיו של סוכן הנסיעות, ככל נותן שירות רגיל, מתניות החוזה, מפורשות או מכללה הנגזרות מעקרון תום הלב. את רמת השירותים אשר סופקו בפועל אל מול התחייבויותיו של סוכן הנסיעות יש לבחון בכלים של סבירות ושכל ישר תוך שימת הדעת כי תקלות במהלך טיול או חופשה הן חלק ממציאות יומיומית אשר אינה נגזרת בהכרח ממחדליו או בצפייתו של סוכן הנסיעות. מנגד, אין אני מסכים אף לטענותיה של הנתבעת כי בכל תקלה יהיה על הלקוח לפנות לספק השירות המקומי. בין הצדדים, סוכן הנסיעות והלקוח, נכרת הסכם בו הובעו ציפיותיו הסבירות של הלקוח כי יעשה הסוכן ככל יכולתו הסבירה על מנת לאפשר את שירותי הנופש כסדרן וכתיקונם ועל כן לא יעלה על הדעת כי כל אימת שלא סופק השירות כהוויתו יפנה הסוכן אצבע מאשימה כלפי ספק השירות המקומי וישיל מעליו כל אחריות כאילו לא היה זה הוא אשר עסק בארגונו הקפדני של השירות על פרטיו ודקדוקיו. מה לי אם יקרא זה בלשון "מתווך" ומה לי אם יקרא אך בלשון סוכן נסיעות, בין כך ובין כך אין באלו כדי להעלות או להוריד במאום מחבויותיו הנגזרות מהסכם השירות שבין הצדדים". זאת ועוד, ראה דבריו של בית משפט השלום בחיפה בת"ק 3523/06, וולודרסקי אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ ואח' (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן; "בפתח דבריי, אציין ואדגיש כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי אין היא אחראית (לא כסוכנת נסיעות ו/או כמתווכת) כלפי התובע לאספקת השירותים ועל התובע להפנות טענותיו לספק השירות. הבעתי דעתי בעניין זה לא אחת, לא יעלה על הדעת כי התובע ירכוש חבילות נופש מהנתבעת, הכוללת טיסות הלוך ושוב ולינה בבית מלון וכאשר יתקל בליקוי חמור ומשמעותי, יחסמו טענותיו כלפי הנתבעת בטענה כי אינה ספקית השירות בפועל. ונתבעת יחסים משפטיים בינה ובין הספקים בחו"ל ואין בהיותה מתווכת כדי לאיין את זכות התובע לתבוע אותה". 51. באשר למעמדה וחובותיה של סוכנות נסיעות כלפי קהל לקוחותיה נכתב רבות בפסיקה. בין היתר נקבע, כי על הסוכנות והספק חלה החובה לבדוק את מקומות ההארחה והנופש אותם הם מפרסמים ואותם הם מוכרים ללקוחותיהם, זאת שעה שאין עסקינן ב"דוכן למכירת כרטיסים" ושעה שלסוכנות הנסיעות יש מעמד של ממליץ ומסייע לנוסעים, אשר באחריותה לאמת את המידע אותו היא מוסרת ללקוחותיה. בהקשר זה ראה ת"ק(ב"ש) 2996/06, יעקב מנשה נ' אופיר טורס בע"מ (פורסם בנבו), וכן ת"ק (ב"ש) 1860/07, שפרוני נ' מלכין אדוה (פורסם בנבו). 52. משכך, לאחר שקבעתי, כי הנתבעת לא עמדה בחובה אשר הוטלה לכתפיה ולא מסרה לתובע את פרטי המידע המדוייקים כנדרש ממנה וכי הנתבעת היא הנתבעת הראויה בענייננו ולאחר שמצאתי את עדותו של התובע כאמינה ומהימנה וככזו אשר אני רואה לאמצה ולבסס עליה ממצאים, הרי שהגעתי לכלל מסקנה, כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו ובגין עוגמת הנפש אשר נגרמו לו כתוצאה ממקום ההארחה אשר סופק לו ואשר לא היה ברמה נאותה וראויה, כפי שהוסכם בין הצדדים. 53. באשר לטענתה של הנתבעת ולפיה, התובע יכול היה ליצור עימה קשר באופן מיידי ובכך יכול והיו נמנעים נזקיו, שעה שהיא היתה יכולה למצוא עבורו פתרון הולם, הרי שאין בידי לקבל טענה זו. התובע טען בכתב טענותיו ואף העיד בפני, כי מיד לאחר שעזב את הוילה הוא יצר קשר עם בנו על מנת שייעדכן את נציגי הנתבעת בעניין. מנגד טענה הנתבעת, כי בנו של התובע יצר עימה קשר רק כיומיים לאחר שהתובע עזב את הווילה ואולם, כאשר העידה בפני נציגת הנתבעת היא טענה מחד, כי רק לאחר שהתובע חזר ארצה היא למדה על כך שהוא לא שהה בווילה ומאידך כאמור, בכתב ההגנה טוענת הנתבעת, כי בנו של התובע התקשר יומיים לאחר עזיבת התובע את הווילה. גם בהקשר זה, הרי שמקום בו מצאתי את עדות התובע כאמינה ומהימנה וככזו אשר אני רואה לאמצה ולבסס עליה ממצאים, הרי שהגעתי לכלל מסקנה, כי הוכח בפניי, כטענת התובע, כי הוא עדכן את הנתבעת באמצעות בנו בבוקר מחרת עזיבת הווילה. כך עוד רואה אני לאמץ את הסברי התובע, כי הוא הגיע לווילה באישון לילה ולא יכול היה לעדכן את הנתבעת בשעה זו ועשה כן למחרת היום. בהקשר זה, פעל, כך לדידי, התובע כנדרש. כך או אחרת, גם לגרסת הנתבעת עצמה, כעולה מכתב הגנתה, היא עודכנה אודות עזיבת הווילה יומיים לאחר עזיבתה ובוודאי שלא רק לאחר הגעת התובע ארצה. 54. עוד טענה הנתבעת באשר לחתימת התובע על מסמך שעניינו "תנאי ביטול העסקה" ואשר צורף כנספח ד' לכתב ההגנה. התובע חזר וטען באופן עקבי הן בכתב תשובתו והן בעדותו בפניי כי לא חתימתו היא זו אשר מתנוססת על גבי מסמך זה. גם בהקשר זה נותנת אני אמון בעדות התובע באשר זו מהימנה עליי ושעה שגולל אותה בפניי, אותות האמת עלו הימנה. למעלה מן הצריך אציין כי המסמך ככזה מעלה מספר תהיות. כך לדוגמא התאריך המופיע בצד שמאל של המסמך הינו 6.4.06, היינו, כשנתיים בטרם התקשר התובע עם הנתבעת, סוגיה המשוללת כל היגיון ושכל ישר. מנגד, תאריך גוף המסמך הינו 18.4.08. בנסיבות הללו הרי שהמסמך כשלעצמו כולל בחובו תהיות ופריכות הנראות על פניו, זאת מעבר לקביעותיי הפוזיטיביות בדבר עדות התובע בהקשר זה, כמבואר לעיל. 55. מכל האמור לעיל עולה, כי עלה בידי התובע להוכיח טענותיו ולהרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו, כי הנתבעת הציגה בפניו מצג שונה ואחר באשר לוילה, תנאיה, דרוגה ורמתה, ממצב הדברים לאשורם. אשר על כן, האחריות לפיצוי התובע בשל כך רובצת לפתחה של הנתבעת ולפיכך, דין התביעה בעיקרה להתקבל. 56. באשר לנזקיו הנטענים של התובע, הרי שהתובע עותר לשני סוגי נזקים. אלה הממוניים ואלה שאינם ממוניים. באשר לנזקים הממוניים; נוכח ההנמקות המצטברות שפירטתי לעיל ומקום בו התובע לא שהה למעשה בוילה לאחר שהנתבעת הציגה בפניו מצג שונה ואחר ממצב הדברים לאשורם ומקום בו התובע שילם הלכה למעשה עבור שהייתו בוילה, שהייה שלא יצאה אל הפועל בסופו של דבר שלא בעטיו של התובע ומקום בו ראיתי לקבוע כי המסמך אודות תנאי הביטול (נספח ד') אינו מחייב בין הצדדים, הרי שיש לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הסכום היחסי ששילם במסגרת חבילת התיור אך בגין עלות שהיית התובע ובני משפחתו בוילה היינו בסך של 1,850.93 דולר, היינו סך 6,558 ₪ (לפי שער דולר 3.54 ₪). 57. בנסיבות אלו, הרי שעלה בידי התובע להוכיח את ראש הנזק הנטען על ידו בהקשר זה. לפיכך, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה כאמור. 58. התובע טען עוד לראש נזק נוסף שעניינו סך 150 דולר ששילם עבור השכרת מכשיר גי.פי.אס כדי למצוא את דרכו לוילה. אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה שכן, היה על התובע להגיע בכוחות עצמו למקום שהזמין ואין להניח לפתחה של הנתבעת את העלות שנגרמה לתובע אם לא השכיל למצוא את הדרך בכוחות עצמו. לפיכך, אני דוחה את טענת התובע בהקשר זה. 59. התובע טוען עוד לראש נזק ממוני שעניינו ההפרש בין עלות השהייה במקום החלופי שמצא התובע לו ולבני משפחתו לבין עלות השהייה בוילה כפי שהייתה אמורה להיות. גם בהקשר זה סבורני, כי אין מקום לפצות את התובע בהקשר זה שכן, כאמור, במסגרת פסק דין זה קבעתי כי על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום ששילם לה בגין השהייה בוילה שלא יצאה אל הפועל והלכה למעשה שהה התובע ונהנו הוא ובני משפחתו משהייתם במקום החדש ולפיכך, אין לזקוף את ההפרש בין הסכומים מקום בו הסכום ששולם בגין הוילה הוחזר במלואו, לפתחה של הנתבעת. 60. אשר על כן באתי לקבוע כי בגין הנזקים הממוניים הנטענים יש לחייב את הנתבעת אך בתשלום לתובע בגין הסכום ששולם בשל השהייה בוילה שלא יצאה אל הפועל. 61. באשר לנזקים הלא ממוניים שעניינם פיצוי התובע בגין עגמת נפש והטרחה שנגרמו לו ולבני משפחתו בעטיה של הנתבעת כמבואר לעיל, הרי שלאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, עדות התובע, השתלשלות האירועים כפי העולה מכתב התביעה ומעדותו בפניי ועל דרך האומדנה המסורה לבית המשפט, אני סבורה כי באיזון הראוי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגין עגמת הנפש שנגרמה לו ולבני משפחתו בסכום המוערך על ידי בסך של 2,000 ₪. 62. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך נזקיו המוכחים כדלקמן; 6,558 ₪ + 2,000 ₪ = 8,558 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעת לידי התובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. 63. בנסיבות העניין ובאיזון הראוי, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 1 סוכני נסיעות (תביעות)פיצויים