פיצויים למפטמי אווזים - צער בעלי חיים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים למפטמי אווזים: עניינו של פסק דין זה בתביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לסיוע שניתן למגדלי אווזים לפיטום לאחר סגירת ענף הפיטום וכן לפיצוי כספי בגין השמדת להקת אווזים אשר נטען כי שולם בחסר. רקע כללי בעקבות בג"ץ 9232/01 נוח - התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ"ז(6), 212 (להלן: בג"ץ 9232/01), ומשלא נמצאה שיטת פיטום חלופית לאווזים, הוצאה ביום 2.11.05 הנחייה למגדלי האווזים לסגור את ענף פיטום האווזים והמולרדים. בהחלטתה מיום 2.10.05 הורתה הממשלה על הקמת ועדה בין משרדית אשר תקבע את אופן הפיצוי למפטמים, בעקבות הערכה כי אלה יאלצו לסגור את עסקי הפיטום (החלטה 4278). בהחלטתה מיום 9.7.06 קבעה הממשלה כי יינתן סיוע לחקלאים שעסקו בענף זה למחייתם והקצתה לכך 22 מיליון ₪. עוד הורתה הממשלה באותה החלטה על הקמת צוות בראשות סמנכ"ל לייצור וכלכלה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, ונציגי משרדים נוספים, ובשיתוף המנהלה לעידוד השקעות הון בחקלאות והרשות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד התעסוקה, לצורך גיבוש כללים לשם סיוע פרטני לעוסק זכאי וכן הגדירה מיהו "עוסק זכאי" (החלטה 250). העובדות שאינן במחלוקת: ביום 6.8.06 הגיש הנתבע והתובע שכנגד (ולהלן: הנתבע או אלוני) בקשה לקבלת סיוע ממשרד החקלאות (התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת או המדינה) בהתאם להחלטת הממשלה מס' 250 הנזכרת לעיל. בבקשתו, הצהיר אלוני כי במהלך שנת 2004 הגיע היקף הגידול במשקו במושב תל-עדשים ל-9,000 אווזים ובשנת 2005 הגיע מספרם לכ- 10,000. כחלק מן המסמכים אותם נדרש להגיש לצורך קבלת הסיוע, חתם אלוני ביום 4.9.06 על כתב התחייבות להפסקת גידול עופות מים (נספח ד' לכתב התביעה הראשית) (להלן: כתב ההתחייבות). אין חולק, כי בחודש 9/06 קיבל אלוני מהתובעת מענק בסך של 48,000 ₪. מדובר במענק הסתגלות בהיקף של 6,000 ₪ לחודש למשך 8 חודשים (להלן: מענק ההסתגלות). כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 2.4.06 הושמדו במשקו של אלוני 9,700 אווזים, וזאת בעקבות צו השירותים הוטרינריים שהוצא ביום 31.3.06 (להלן: הצו) בשל חשד למחלה. בגין השמדת הלהקה, קיבל הנתבע פיצוי בסך של 437,289 ₪ המהווה 60% מהשווי המרבי שנקבע בהודעת שר החקלאות. זאת, בהתאם להחלטתו של מנהל השירותים הוטרינריים, ד"ר משה חיימוביץ' מיום 20.6.06. כמו כן, אין חולק כי בקשתו של הנתבע לקבלת סיוע להקמת עסק חדש נדחתה. ההליכים בתיק: בדיון שהתקיים ביום 19.6.11 הסכימו הצדדים כי התצהירים שהוגשו בתיק ישמשו תצהירים גם לעניין התביעה שכנגד. עוד הוסכם לוותר על העדתו של מצהיר התובעת מר איציק בן דוד , וזאת מבלי להודות באמור בתצהירו ובכפוף לטענות בסיכומים. כן הוסכם, כי כל המסמכים המצויים בתיק, (לרבות אלה שהוגשו במועד הדיון וסומנו נ/1), מהווים ראיות קבילות כאשר לעניין משקלם יטענו הצדדים בסיכומיהם. הנתבע נחקר והצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות התובעת: התובעת עתרה לחייב את אלוני להשיב לה את מענק ההסתגלות ששילמה לו. לדבריה הנתבע התחייב לחדול מלעסוק בענף, התחייבות שעל בסיסה ניתן לו המענק, והפר התחייבות זו. על פי הנטען, ביום 27.9.06 נערכה ביקורת במשקו של הנתבע על ידי היחידה לפיקוח על תנועת מוצרים מהצומח והחי (להלן: יחידת הפיצו"ח), במהלכה התברר כי הנתבע מחזיק כ- 7,000 אווזים ואת ביציהם מעביר למדגרת לוסטיג בנהרייה. בהודעתו מאותו היום, אישר אלוני כי האווזים מיועדים לתעשיית הבשר ולשחיטה במשחטת פו-גרס, וכי הביצים מיועדות לתעשיית הבשר. ביקורת נוספת של יחידת הפיצו"ח נערכה במשקו של הנתבע ביום 18.6.07. במסגרת ביקורת זו נמצא, כי הנתבע מגדל במשקו כ- 5,000 אווזים, מהם 1,800 אווזות מטילות, אשר ביציהן משווקות למדגרת לוסטיג. נוכח האמור, ובהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970, יש לחייב את הנתבע להשיב את המענק בסך 48,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.6.06 ועד התשלום המלא בפועל. בכתב הגנתה לתביעה שכנגד, בגדרו עתר אלוני לחייב את המדינה לשלם לו פיצוי מלא בגין להקת אווזים שהושמדה במשקו וכן לחייבה ליתן לו סיוע נוסף בהתאם להחלטה 250 לצורך הקמת פרדס, טענה המדינה כי גובה הפיצוי אשר שולם לנתבע בעקבות השמדת הלהקה (60% משווי מרבי), נקבע בהתאם להחלטה סבירה וראויה של מנהל השירותים הוטרינריים, ד"ר חיימוביץ', אשר הובאה לידיעת הנתבע במכתב מיום 20.6.06. עוד טענה, כי הנתבע אינו זכאי לסיוע להקמת פרדס, שכן אין הוא עומד בתנאים אשר נקבעו בהחלטת הממשלה מס' 250 מיום 9.7.06. טענות הנתבע: הנתבע מצידו ביקש לדחות את תביעת המדינה. לשיטתו, אין התביעה מגלה כל עילה כלפיו. עיון בכתב ההתחייבות עליו חתם מלמד כי התחייבותו ניתנה להפסקת גידול אך ורק בנוגע לאווזי פיטום ואין מקום להרחיב את האמור בו לאווזי רבייה המיועדים לבשר. בעקבות האיסור בפסיקה על הלעטת אווזים הקימה הממשלה וועדה בין- משרדית שתקבע את אופן מתן הסיוע לעוסקים בפיטום בשל הערכה שעסקי הפיטום ייסגרו (ראה בג"ץ 7713/05 נוח - התאחדות ישראלית של ארגונים להגנה על בעלי חיים ואחרים נגד היועמ"ש ואחרים). לפיכך, משהפסיק את עיסוקו בתחום הפיטום הרי שהוא זכאי למענק. עוד טען הנתבע, כי במכתב מיום 30.3.06 (נספח ב' לתצהיר הנתבע בבקשת הרשות להתגונן), אישר לו מנהל השירותים הוטרינריים, ד"ר חיימוביץ', להשאיר ברשותו להקה המונה 3,000 אווזים לרבייה מהונגריה השייכים למשחטת פו-גרס, וזאת לאחר השמדת 9,700 אווזים המיועדים לפיטום במשקו. מכאן, כך לטענת הנתבע, בעת אישור מענק ההסתגלות ידעה התובעת שנותרו במשקו אווזים המיועדים לבשר ובכל זאת אישרה את מתן המענק. אף מטעם זה דין התביעה להדחות. במסגרת התביעה שכנגד, עתר הנתבע לחייב את התובעת לשלם לו סך של 595,526 ₪. לטענתו, בגין השמדת להקת האווזים לפיטום אשר מנתה 9,700 אווזים ביום 2.4.06, פיצתה אותו התובעת פיצוי חלקי בלבד בשיעור 60% משווי הלהקה, בעוד הוא זכאי לקבל פיצוי מלא. הנתבע עתר לחייב את התובעת לשלם לו את יתרת הפיצוי בסך של 295,526 ₪ וזאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.07. עוד טען הנתבע כי הינו זכאי למענק בסך 300,000 ₪ להקמת פרדס. זאת, מכיוון שלאחר השמדת להקת האווזים אשר מנתה 3,000 אווזים (שהיו שייכים למשחטת פו-גרס) ביום 13.7.08, הוא נותר ללא ענף חלופי וללא פרנסה, בניגוד להבטחה אשר ניתנה בעקבות החלטת הממשלה. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול הראיות המצויות בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את תביעת המדינה ולדחות את תביעת הנתבע, ואנמק. אדרש תחילה לתביעה הראשית ולאחר מכן לתביעה שכנגד. זכאות הנתבע למענק הסתגלות עיון במסמכים מעלה, כי הנימוק לדרישת התובעת להשבת מענק ההסתגלות, יסודו בעובדה שהנתבע אינו עומד בקריטריונים שקבעה מראש לצורך הענקתו. החלטת ממשלה 250 הורתה על הקמת צוות שיקבע את הכללים בכל הנוגע לזכאות וכן הגדירה מיהו עוסק זכאי וכך קבעה: "8. לעניין החלטה זו, יוגדר אדם כעוסק זכאי אם התקיימו לגביו כל אלה: 8.1 ביום 1 בינואר 2006, ובתקופה של 24 חודשים שקדמו ליום זה, היה בבעלותו עסק פעיל שהוא אחד מאלה: 8.1.1 עסק שבו מוטלות ביצי אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום. 8.1.2 מדגרת אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום. 8.1.3 משק לגידול אווזים או מולרדים המיועדים לפיטום ("גידול ירוק"). 8.1.4 מפטמת אווזים או מולרדים. 8.1.5 משחטת אווזים או מולרדים. 8.2 הוא הפסיק את פעולת העסק עקב הוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד 1994, הנחיות מנהל השירות הוטרינריים מיום 2 בנובמבר 2005, לעניין ענף האווזים ומיום 9 במרץ 2006 לעניין ענף המולרדים, ופסק הדין בבג"צ 10864/05 חי בנימיני ואח' נ' מנהל השירותים הווטריניים מיום 22 בפברואר 2006. 8.3 הוא ניהל ספרים כדין. החלטה זו כשלעצמה לא הורתה כמה יש לשלם ולמי, אלא קבעה את "גבולות הגזרה" בכל הנוגע להיקף הפיצוי ולזהות המפוצה. ההחלטה הותירה בידי הצוות את שיקול הדעת לקבוע את הכללים בכל הנוגע לזכאות באופן פרטני. סעיף 3 להחלטה מורה דברים בזו הלשון: "הצוות יקבע כללים על פיהם יוענק לעוסק זכאי מתוך הסיוע הכולל, מענק סיוע ראשוני לצורך קיום והסתגלות בסך 6,000 ₪ לחודש למשך שמונה חודשים, למעט לעוסק זכאי שמצבו הכלכלי אינו מצריך מענק כאמור. הצוות יהיה רשאי להעניק מענק סיוע נוסף באותו שיעור למשך ארבעה חודשים נוספים, בהתחשב במצבו הכלכלי של העוסק, בנתוניו האישיים ובכפוף לסך הסיוע הכולל". ובהמשך "5. הסיוע הפרטני שיגבש הצוות יתבסס על תמיכה ביצירת תעסוקה חלופית, אשר יכול שתהיה בשילוב של אחד או יותר מאלה: ..." היינו, בידי הצוות נותר שיקול דעת לעניין מיהו העוסק הזכאי אשר זכאי לקבל כספים מאותו תקציב כאשר לא בהכרח כל "עוסק זכאי", יהיה זכאי לקבלת סיוע. הדבר הינו תלוי הקשר - תלוי מצב כלכלי. מתצהירו של מר איציק בן דוד, יו"ר אותו צוות, עולה כי הצוות אכן גיבש כללים למי שהוכר כזכאי. עיון בפרוטוקול הדיון של הצוות מיום 9.8.06 מעלה כי מגדלי אווזים הממשיכים בגידול לא יהיו זכאים לסיוע, וכך קבע הצוות: "3.מגדלי אווזים הממשיכים בגידול: מגדלים אלו לא יהיו זכאים לסיוע (כמתחייב מסעיף 8.2 להחלטת ממשלה מספר 250 מיום 9.7.06). יחד עם זאת הנושא יובא לדיון והכרעה אצל היועצת המשפטית של המשרד. כפוף להחלטה זו יקבע האם ידרשו המגדלים המקבלים את "מנת הסיוע" לחתום על הצהרה שעל פיה יתחייבו שלא לעסוק בענף האווזים במשך 5 שנים לפחות". עוד נקבעו קריטריונים נוספים לעניין הזכאות הנוגעים להכנסות העוסק. להחלטה זו ניתנה הנמקה אשר פורטה בתצהיר לפרטיה, ועיקריה הינם כי מדובר היה בסיוע לחקלאים אשר נפגעו מהחלטת הממשלה ואשר מקור פרנסתם נפגע, משום שנמנע מהם לנצל את הידע המקצועי שרכשו במשך שנים של עבודה קשה. לשיטתו של הצוות, כפי שהצהיר מר בן דוד, בכל ענף חקלאי דרוש לחקלאי בסיס מקצועי רחב לשם קבלת תוצאות רווחיות. משמעות הדבר הינה לימוד הענף החקלאי על בוריו, הקמת רשת של קשרים מקצועיים, הבנת הענף בכל הנוגע לנושא המימון והקמת תשתית מתאימה המחייבת השקעה כספית גדולה. בנוסף לידע לשם הפעלת הענף נדרש גם ניסיון נרחב. גם זה, כמו כל דבר אחר, נרכש בתהליך ארוך ויקר המצריך משאבים רבים. חקלאי, אשר בעקבות החלטת הממשלה לא חדל כליל מפעילותו בענף האווזים, המשיך לנצל את הידע והניסיון שצבר עם השנים והמשיך להתבסס על התשתיות שברשותו, לא יוכל לטעון כי מקור פרנסתו נפגע. אף אם אותו חקלאי נזקק לביצוע שינויים והתאמות מסויימות, הרי ששינויים כאלה מתרחשים מידי פעם בפעם בענפי החלקאות השונים ואינם מהווים עילה לסיוע. בהתחשב באמור, החליט הצוות כי סיוע יינתן אך ורק לחקלאים אשר הפסיקו לחלוטין את גידול האווזים ונאלצו לעבור לתחום אחר. (ראה תצהיר בן דוד סעיפים 12-13). משמע, אין המדובר בפיצוי אוטומטי המיועד לכל מי שעסק בפיטום וחדל, אלא הפיצוי כפוף לאותם כללים שקבע הצוות. משכללים אלה נקבעו ולא עולה מהם, על פניו, חוסר צדק ברור או הפליה בלתי סבירה, אין מקום להתערב בהם. אציין, כי מר בן דוד לא נחקר על ידי הנתבע ולפיכך האמור בתצהירו בכל הנוגע לכללים שנקבעו לא נסתר. כתב ההתחייבות אשר נוסח על ידי הצוות תואם באופן מוחלט את מערך השיקולים שהוצג על ידי בן דוד בתצהירו. מדובר במסמך שכותרתו "התחייבות להפסקת גידול עופות מים" ומשמעו, על כן, התחייבות גורפת הכוללת את הפסקת העיסוק בענף בכלל. תחת אותה כותרת ציטט הצוות את מאפייני העסק שמהפעלתו על העוסק לחדול (סעיף 8 להחלטת ממשלה 250) על מנת להיות במעמד של זכאי למענק. יתרה מכך, אין המדובר אך בהפסקה של העוסק עצמו מהפעלת עסקו לגידול עופות מים, אלא נאמר ברחל בתך הקטנה כי ההפסקה הינה מעיסוק במישרין או או בעקיפין בעסק מן העסקים הללו (סע' 2 לכתב ההתחייבות). מדובר בהפסקה מוחלטת של כל עיסוק בישראל באחד העסקים הנזכרים בסעיף ובהתחייבות כי במשך 5 שנים לפחות מיום הפסקת העיסוק לא יעסוק המתחייב במישרין או בעקיפין בעסק מן העסקים הללו ולא יפיק מהם הכנסה, ואף לא יתיר לאחרים לעשות שימוש במשקו לצורך העסק. (סעיף 3 לכתב ההתחייבות). כאמור, התחייבות זו מתיישבת היטב עם הרציונל שהנחה את מנסחיה כי מדובר בשבירת מטה לחמו של העוסק בענף. למעשה, אין מחלוקת כי הנתבע המשיך להשתמש במשקו לצורך גידול אווזים עבור משחטת פו- גרס והשתמש לצורך כך בידע המקצועי אותו רכש במהלך השנים (ראה לדוג' פרוטוקול עמ' 7, שורות 7 - 13 וכן 19-27). מהודעתו של הנתבע מיום 27.9.06 עולה, כי באותה העת החזיק במשקו 7,000 אווזי רביה השייכים למשחטת פו- גרס וכי מתחילת חודש 6/06 השכיר למשחטה את הלולים שבמשקו (שם, עמ' 1 שורות 4-6). כן אישר הנתבע, כי במסגרת ההסכם בינו ובין המשחטה הוא התחייב לטפל באווזים, וכי מידי יום הוא אוסף 500 ביצים המועברות למדגרת לוסטיג בנהריה, כאשר האפרוחים העתידים לבקוע מהן מיועדים לגידול לבשר (שם, עמ' 1, שורות 6-9). לכתב התביעה צירפה התובעת "סיכום תחקיר אווזים- משק אלוני מיכאל" (נספח ח'), בו צוין כי בביקורת אשר נערכה ביום 18.6.07 נמצא כי הנתבע מגדל 5,000 אווזים בהן אווזות מטילות שאת ביציהן הוא משווק למדגרת לוסטיג בנהרייה. לתצהירו של מר איציק בן דוד צורף דו"ח ביקורת מיום 27.1.08, ממנו עולה כי במשקו של הנתבע נמצאו באותה העת 5,000 אווזים (נספח ט' לתצהיר). כמו כן, צורפה הודעתו של הנתבע מיום 27.1.08, במסגרתה אישר כי באותו מועד עסק בגידול אווזים לצורך רביה עבור משחטת פו-גרס וכן, העביר ביצים למדגריית לוסטיג (נספח י' לתצהיר). בעדותו אישר הנתבע, כי יחידת הפיצו"ח ערכה במשק שבבעלותו שתי ביקורות במועדים הנזכרים לעיל (עמ' 6, שורות 14-20) וכי מה שנכתב לגבי ביקורות אלה הינו נכון (שם, שורות 21-24). לאור כל האמור לעיל, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שאלוני לא עמד בכללים אותם קבע הצוות לצורך מתן סיוע. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כבר עתה, כי יש לדחות את תביעתו של אלוני לסיוע בהקמת פרדס ובדין לא נדונה כלל הבקשה, משנמצא (בין בקשר עם כתב ההתחייבות בין בלי קשר אליו) כי הנתבע אינו מקיים את הכללים שהתוו על ידי הצוות כמי שזכאי לקבלת סיוע. התחייבות הנתבע להשבת כספים טרם שאדרש לכתב ההתחייבות אציין, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לדחות את התביעה מכיוון שממכתבו של ד"ר חיימוביץ' מיום 30.3.06, עולה כי התובעת ידעה בעת מתן הסיוע כי הוא ממשיך לעסוק בגידול אווזים, ובכל זאת אישרה את מתן הסיוע. העובדה שמנהל השירותים הוטרינריים אישר את המשך גידול להקת האווזים לקו הבשר, אין בה כדי לבטא באופן כלשהו את הסכמת התובעת למתן הסיוע חרף זאת. שיקוליו של מנהל השירותים הוטרינריים לעניין זה אינם רלוונטיים לשיקולי התובעת להענקת מענק ההסתגלות, אשר במרכזם, כפי שצוין לעיל, ניצב מצבו הכלכלי של המגדל לאחר שבירת מטה לחמו. אשר לכתב ההתחייבות - התביעה מושתתת על התחייבות הנתבע להשיב כספים, ככל שלא יקיים את ההנחיות המפורטות בכתב ההתחייבות. כאמור, כתב ההתחייבות הוכתר בכותרת: "התחייבות להפסקת גידול עופות מים" (נספח ד' לכתב התביעה). אין חולק על כך שהנתבע הוסיף בכתב ידו את המילה: "לפיטום" בסוף הכותרת. יש לעיין כעת בטענתו כי הוספת המילה "לפיטום" בכתב יד בכותרת המסמך, משנה למעשה את תוכנו. תחילה אציין, כי עצם הוספת מילה זו על ידי הנתבע, יש בה כדי ללמד שאף הנתבע הבין כי ההתחייבות עליה התבקש לחתום, הינה התחייבות גורפת להפסקת גידול עופות מים, ואין המדובר בהתחייבות שיוחדה לגידול עופות מים לצורך פיטום בלבד. סבורני, כי חרף אותה תוספת, נותר המסמך המקורי על עומדו ואין לקבל את המשמעות הפרשנית שהנתבע מבקש לייחס לו, שכן אין היא מתיישבת עם המסמך בכללותו, עם כוונות הצדדים, אומד דעתם ועם השכל הישר. בהקשר זה האחרון מקובלת עלי טענת התובעת, לפיה כאשר ממילא נאסר על פיטום אווזים בישראל, מה הטעם ליצור מסמך לפיו מתחייב העוסק הזוכה במענק להתחייב שלא לשוב ולעסוק בו? ראה לעניין זה הדברים שנאמרו בבג"צ 7713/05 (לעיל) "... אין לקשור את החובה לקיים את פסק הדין בעניין פיטום אווזים וסדר הזמנים שנקבע בו לעניין הפסקת שיטת פיטום, הגורמת סבל בלתי מידתי לבעל החיים, עם דרישת העוסקים לפיצוי על הפסקת פעולת הפיטום. החובה לחדול משיטת ההלעטה הננקטת עתה, ובהעדר שיטה חלופית, היא מוחלטת ואינה מותנית בשאלת עצם הזכות לפיצוי, היקפו, או מועדי תשלומו, אם יימצא כי יש לשלמו". אף שהדברים נאמרו עוד בטרם שהוקם הצוות לצורך קביעת כללי הפיצוי, כוחם יפה להבהיר את העדר הרציונל שבבסיס דרישת הנתבע. פרשנותו של הנתבע אף אינה מתיישבת עם תוכנו של המסמך, שעיון בו מעלה כי הוא אינו מדבר אך בעסקים הקשורים ישירות לפיטום אלא גם במשחטות אווזים ומולרדים כמצוין בו. זאת ועוד, אף נאמר בו באופן מפורש וברור כי ההפסקה מהעיסוק בגידול הינה בין במישירין ובין בעקיפין וכי עסקינן בהפסקה מוחלטת מהעיסוק בכך. יוער, כי כי כתב ההתחייבות אינו משקף התקשרות חוזית רגילה הפתוחה למו"מ בין הצדדים. מדובר בטופס מובנה, אשר השינוי שנערך בו באופן חד צדדי אינו אפשרי ואינו משקף את כוונות הצדדים בהתקשרות כפי שזו עולה מהעובדות בתיק. כאמור מדובר במסמך המשקף התחייבות שהינה תולדה של מדיניות ספציפית, ולצורך העניין היא בבחינת אומד דעת הצדדים. הוספת האמור בכותרת מנוגד לרוחה ולכוונותיה המוצהרות, ואינו יכול להשליך עליה. הנתבע לא טען כי אותם כללים שקבע הצוות לא הובאו לידיעתו ולמעשה לא השיב דבר לתצהירה של התובעת לעניין הנימוקים שביסוד הכללים. כל שעשה הנתבע היה להפנות להחלטת בית המשפט לעניין סגירת ענף הפיטום ולהחלטת הממשלה על הפרשנות שלשיטתו יש לייחס לה. באמור אין די ועל פניו נראה כי מדובר בתוספת מתחכמת של הנתבע, ממנה עולה, כאמור, כי הנתבע עצמו היה מודע למגבלות החלות עליו וחרף זאת ניסה לשוות להן מעמד של הסכמה. לפי הקריטריונים לזכאות שקבע הצוות בהתאם להחלטת הממשלה, לא היה זכאי אלוני למענק מלכתחילה, שכן המשיך לעסוק בגידול אווזים, גם אם לבשר בלבד, והמשיך להשתמש בתשתיות הידע והניסיון שהיו ברשותו. אי לכך, דרישת המדינה לממש את הסעיף בהתחייבות ולקבל בחזרה את המענק, בדין יסודה. על יסוד האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע להשיב לתובעת את סך 48,000 ₪ שקיבל ביום 6.9.06, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע במסגרת סעיף 5 דלעיל. התביעה שכנגד: בפתח הדברים יצוין, כי בבסיס תביעתו זו של התובע שכנגד עומדות שתי החלטות מנהליות אשר התקבלו על ידי הנתבעת שכנגד: הראשונה, הינה החלטת הצוות אשר דן בבקשתו לסיוע מיום 23.11.06, במסגרתה הוחלט שלא להעביר את בקשתו לסיוע בסך 300,000 ₪ להקמת פרדס, שכן איננו עומד בתנאי הסיוע (נספח י' לכתב התביעה הראשית). עתירה זו של הנתבע כבר נדחתה על ידי, (ראה לעיל). כאמור בקשה זו אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי הצוות שהוקם לשם כך והנתבע לא הוכיח כי הינו זכאי לסיוע זה. החלטת הממשלה, לפיה חלק זה של הסיוע יוענק לצורך יצירת "תעסוקה חלופית", מלמדת כשלעצמה על הכוונה העומדת בבסיס הענקת הסיוע, דהיינו, הימנעות מהמשך עיסוק באופן כלשהו באחד מן העסקים המנויים בהחלטת הממשלה ובכתב ההתחייבות. כאמור, הנתבע המשיך לעסוק בגידול אווזים. השנייה, הינה החלטתו של ד"ר חיימוביץ' מיום 20.6.06, במסגרתה הועמד הפיצוי אשר שולם לתובע שכנגד בגין השמדת להקת האווזים שגידל על שיעור של 60% מהשווי המרבי, כך ששולם לו סך של 437,289 ₪ (נספח ב' לכתב ההגנה שכנגד). ברכיב זה עתר התובע לחייב את המדינה לשלם לו סך של 291,526 ₪. אציין כי דרישתו זו של התובע מושתתת על תחשיב שנערך ביום 1.1.2007 על ידי מר צוק בר מנהל תחום ענפי החי (נספח ה' לבקשת הרשות להתגונן) הקובע כי שוויה המרבי של הלהקה עמד על 728,815 ₪. עוד יצוין כי "שווי מרבי" - הינו שווי להקה כמשמעו בסע' 16(ג) לפקודת מחלות בעלי - חיים [נוסח חדש] התשמ"ה - 1985 (ולהלן: הפקודה) ולפיו "שר החקלאות רשאי, בהודעה ברשומות, לקבוע סכום מרבי של פיצויים שישולמו לפי סע' קטן (ב) לכל סוג או מין בעלי חיים שהומתו לפי הוראות פקודה זו; הודעה כאמור תיכנס לתוקף מתאריך פרסומה ברשומות או מתאריך אחר שנבע בה, בעבר או בעתיד." התובעת ביקשה לדחות דרישה זו. לטענתה, שיקולי ד"ר חיימוביץ' היו סבירים ונכונים. עוד הוסיפה בסיכומיה וטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בטענותיו אלה של התובע, החלטתו של הווטרינר הינה סופית בהתאם להוראות סע' 16(ד) לפקודה, וככל שקיימת סמכות שזו הרי מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו האחרונה של הנתבעת. מדובר בעתירה לסעד כספי המצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה וראה בהקשר הדברים שנקבעו ברע"א 3898/04 קיבוץ להב נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: הלכת להב) ולגופו של עניין- לכאורה זכאות הנתבע לפיצוי בגין השמדת להקת האווזים שבוצעה בהתאם לצו מיום 31.3.06, צריכה להיחתך לפי הוראות הפקודה מכוחה הוצא הצו. סעיף 16 לפקודה קובע את הקריטריונים לפיצוי בין היתר הוא מורה כי פיצוי בעלים בגין השמדת בעל חיים הנגוע במחלה יעמוד על 50% משווי בעל החיים וכאשר בעל החיים נגוע במחלה הפיצוי יעמוד על מלוא השווי. ואולם המקרה שלפניי שונה. ראשית, הנתבע כלל אינו עותר לפיצוי מכוח הפקודה, אלא טענתו הינה כי נגרם לו נזק שכן פוצה בחסר. שנית, גם מכוחה של הפקודה בנסיבות העניין שלפניי, לא ניתן לקבוע כי הנתבע פוצה בחסר. הנימוק שניתן בהחלטת ד"ר חיימוביץ' להשמדת העופות הינו אכן חשד למחלה. אולם, כעולה מהמסמכים שבתיק, אין המדובר בחשד הנובע מבדיקתה של הלהקה ומציאת פריטים כאלה ואחרים החולים במחלה כלשהי, אלא בקביעה כי סביר שהלהקה תחלה בעתיד. בהחלטתו מבהיר ד"ר חיימוביץ' כי בהתחשב בהחלטת בג"צ בעניין איסור הלעטת אווזים והחלטות הממשלה שבאו בעקבותיה, אשר משמען סגירת ענף האווזים להלעטה, הוצא צו ביום 2.11.05 בדבר איסור הלעטה, עוד נקבע כי החל מיום 15.3.06 לא יינתנו היתרים להעברת אווזים למפטמות. לדבריו (שם), נוצר מצב שבו אווזי רבייה הוחזקו במשקי החקלאים ללא כדאיות כלכלית לחקלאים ובמציאות זו לשם חיסכון בעלויות, נקטו החקלאים באמצעים מינימאליים לאחזקת בעלי החיים. בהתחשב בכך העריך ד"ר חיימוביץ', כפי שעולה מהמכתב, כי העדר טיפול נאות יוצר סיכון חמור למחלות או זיהומים ובעקבות כך קיים סיכון להתפשטות מחלות למשקי עופות אחרים ואף לבריאות הציבור. בהתחשב באמור הוא קובע כך "מצב זה אינו אופייני להשמדה לפי הפקודה מאחר ואין פריטים ספציפיים מקרב האווזים שזוהו כנגועים במחלה או חשודים ככאלה - דבר שאנו נדרשים לו בפרקטיקה הנוהגת לצורך החלטה על השמדה. אולם, בנסיבות החריגות שהתקיימו, שעיקרן: הרגישות הייחודית של עופות מים להדבקות במחלות , ריכוזים גבוהים של אווזים שאין אינטרס כלכלי לתחזוקה וטיפול בהם, הידרדרות בפועל של מצבם הכללי של עופות אלו, וכן החשש מהתפרצות שפעת העופות וההתמודדות היומיומית עם התפרצויות חוזרות ונשנות עם מחלת הניוקסל- הגעתי למסקנה שיש להמית באופן יזום את אווזי הרבייה על מנת למנוע חשש להתפרצות מחלות" לעניין הפיצוי מפנה ד"ר חיימוביץ' להוראות הפקודה, ואולם לשיטתו, יישום דווקני של הוראותיה יביא לתוצאה לפיה אין מקום לשלם לחקלאי כל פיצוי בגין המתת האווזים, שכן עקב סגירת הענף אין לאווזים שווי כלשהוא עובר להמתתם. והוא מוסיף וקובע, ומצאתי להביא את הדברים כלשונם: "... צירוף הנסיבות המיוחד במקרה זה מצדיק גישה שונה מהרגיל בנושא הפיצוי. אין מדובר בהשמדה מעילות הנהוגות ומוכרות עד כה לפי הפקדה, אלא מעילה חריגה, כתוצאה משילוב נסיבות מיוחד שנוצר עקב ההחלטה על סגירת ענף האווזים. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, הענקת פיצוי חלקי תבטא באופן ראוי את שווי האווזים עובר להשמדתם ותביא לשיתוף הפעולה הדרוש לביצוע ההמתה." מהאמור עולים שניים: האחד - כי לצורך הפיצוי אין אנו באים בגדרה של הפקודה, שכן אין המדובר בעילת השמדה מבין העילות המצויות בפקודה (מחלה או חשש למחלה). השני - כי שווים של האווזים לא הוערך כשווי חלקי, אלא כשווי מלא. כלומר 60% משווי מרבי הוא שווים של האווזים. ד"ר חיימוביץ' עוד הוסיף והבהיר כי לעניין קביעת שווי האווזים הביא בחשבון שילוב נסיבות כדלקמן: "1. עילת ההמתה כדי למנוע סיכון ברמת הסתברות גבוהה להפצת מחלות, ולא עקב נגיעות או חשד לנגיעות של בעל חיים קונקרטי במחלה. 2. התנהלות המגדלים אשר ככל שנראה תרמה להיווצרות הסיכון. 3. הפגיעה המתמשכת ברווחת האווזים והסבל שנגרם להם, אשר יכול והיו מצדיקים המתתם משיקולי צער בעלי חיים. 4. העובדה כי ככל הנראה לא היה לאווזים שווי כלכלי כלשהוא עובר להשמדתם. 5. העניין הציבורי לתמרץ את המגדלים לשיתוף פעלה עם הרשויות בביצוע ההמתה." אציין כי ד"ר חיימוביץ' לא נחקר וטענותיו לא הופרכו. בעיקר לא הופרכה הטענה כי במועד הקובע לא היה ללהקה שווי כלכלי כלשהוא. הנתבע עצמו כאמור אינו מפנה להוראות הפקודה ואינו עותר לפיצוי מכוחה, אלא עותר לפיצוי נזיקי כביכול. לשיטתו שוויה של הלהקה צריך היה להיקבע בשיעור של 100% בהתאם לשווי המרבי. הנתבע לא הניח בפניי תשתית ראייתית כלשהי בדבר שוויה של הלהקה במועד מתן הצו ואין כל נתון שיאפשר קבלת עמדתו כי שוויה לא עמד על 60% מהשווי המרבי, בהתאם לקביעתו של ד"ר חיימוביץ'. כזכור עסקינן בפיצוי נזיקי וככל שחפץ בכך הנתבע, יכול היה להעמיד לתביעתו ראיות ממילא אף היה צריך להוכיח כי המדינה למצער התרשלה בהחלטה להשמיד את הלהקה, טענה שלא הושמעה (וראה בהקשר זה גם ת"א 11256-06-08 פו גרס מוצרי בשר אקספורט נ' מדינת ישראל אליו מפנה התובעת). ועוד זאת, גם ככל שעסקינן בפיצוי על פי הפקודה, אזי אין הוכחה כי הנתבע נפגע במשהו. אכן, הפקודה קובעת כי כאשר מדובר בחשד למחלה יש לשלם פיצוי מלא. תכלית הפקודה היא להעמיד את החקלאי במצב בו היה אלמלא המתת בעל החיים (ראה הלכת להב, שם, פסקה 29) ואולם השווי המרבי אינו חוסך את הערכת השווי ממש והסכום שנקבע בפקודה יכול להשתלם אך במידה ונמצא כי שוויו של בעל החיים עולה על השווי הקבוע בה (ראה הלכת להב פסקה 35). בהעדר שומת שווי, אין כל ראיה להפסד. אם כן, השיקולים ששקל ד"ר חיימוביץ' וההערכה שביצע עולים בקנה אחד עם הוראות הפקודה גם ככל שהיה מקום לקבוע כי הפיצוי צריך להשתלם לפי הפקודה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה הראשית ומורה לנתבע / התובע שכנגד לשלם לתובעת/ הנתבעת שכנגד סך של 48,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 6.9.06 ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד, נדחית. בעלי חייםפיצוייםצער בעלי חיים