מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד רשות מקומית: תיק זה החל כבקשה לצו מניעה זמני למניעת פיטורי התובע, כאשר בהסכמת הצדדים - התיק העיקרי אוחד יחד עם התיק הזמני. במסגרת תביעתו, מבקש התובע כי בית הדין יתן צו מניעה האוסר על פיטוריו או לחילופין יבטל את פיטוריו. לחילופי חילופין - עותר התובע לסעד כספי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות שונות. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- כללי על הצדדים חלה, בין היתר, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. התובע התקבל לעבודה בנתבעת בפברואר 1983 כאיש אחזקה. ב-4.6.1992 עבר התובע תאונת עבודה אשר גרמה לו לנכות, כאשר אחוזי הנכות שלו עלו בהדרגתיות ובמועד הרלוונטי עמדו על 68% נכות, בגינם הוא מקבל קצבת נכות נפגעי עבודה מהמל"ל. אחוזי המשרה של התובע לא השתנו כתוצאה מהפגיעה ומנכותו, ואולם במהלך הזמן תפקידיו השתנו. במסגרת זו, מאז שנת 2003 שימש התובע כעוזר איש אחזקה וכמבצע שליחויות. בסביבות יולי-אוגוסט 2010 מונה מר יהודה כהן כיו"ר הנתבעת (להלן: יו"ר המועצה או מר כהן). מר כהן מונה כתוצאה מגרעון כספי קשה אליו נקלעה המועצה ובמטרה להבריאה. הליכי הפיטורים של התובע תחילה נציין, כי בהתאם לעדויות שהובאו בפנינו, לרבות עדותו של עד התובע, מזכיר הסתדרות המעו"ף במרחב שומרון, מר עמרני (להלן: נציג ההסתדרות או מר עמרני), מזה שנים מספר היה בנתבעת חוסר שביעות רצון מעבודתו של התובע ואף ראשי מועצה קודמים, לפני זמנו של מר כהן, טענו כי התובע אינו עושה דבר. בכל מקרה, ככל הנראה כתוצאה מחוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע, באוקטובר 2010, זמן קצר לאחר שמר כהן מונה כיו"ר המועצה, הועבר התובע לתפקיד של אחראי מקווה נשים בבית אליעזר, בהסכמת ההסתדרות ווועד העובדים. במקווה בית אליעזר שימש התובע כאחראי על ניקיון ואחזקת המקווה, שלא בשעות פתיחתו. למען הסר ספק יובהר, כי התובע לא שימש כעובד ניקיון של המקווה אלא כאחראי נקיון בלבד. במסגרת הדיון ניסינו להבין מה בדיוק עשה התובע מתוקף תפקידו זה, ולפי הבנתנו - עיקר תפקידו של התובע היה לבצע סריקה של שטח המקווה מספר דקות מדי יום, לבדוק שהכל מתפקד ושאין בעיות של לכלוך או דליפות. בגין עבודה זו, קיבל התובע משכורת מלאה. מכל מקום, לאחר שמר כהן מונה לתפקיד יו"ר המועצה, הוא החל לנסות ליישם הליך של הבראה בנתבעת ובמסגרת זו נתקיימה פגישה באלונית בצומת כרכור בה נכחו יו"ר המועצה, נציג ההסתדרות - מר עמרני, יו"ר הוועד בנתבעת - הגב' תמי גידה (להלן: יו"ר הוועד או גב' גידה) ומר משה דדון - מזכיר המועצה הדתית. במסגרת פגישה זו נידונה תכנית ההבראה. בין הצדדים קיימים חילוקי דיעות לענין מה שנאמר באותה פגישה, כאשר על פי גרסתם של עדי הנתבעת - יו"ר המועצה ויו"ר הוועד - נמסר לנציג ההסתדרות על כוונת הנתבעת לפטר את התובע על דרך של פרישה לפנסיה מוקדמת ולאחר שנציג ההסתדרות שמע כי הן יו"ר הוועד והן מר דדון - מזכיר המועצה הדתית - מסכימים לפרישתו המוקדמת לפנסיה של התובע, הוא לא התנגד לפיטוריו - פרט לאמירה כללית שלא נעים לו מהתובע. מנגד, בתצהירו של נציג ההסתדרות נרשם, כי שמו של התובע אמנם עלה כמועמד לפיטורים אך הוא הביע התנגדות לפיטוריו מבלי שתוגש לו תוכנית הבראה מפורטת. מכל מקום, אין מחלוקת כי ב-16.3.2011 הוזמן התובע לראשונה לשימוע, לפני פיטורים. נציין, כי מספר עובדים הוזמנו לשימוע באותו מועד, ולא רק התובע, ואולם לא הובא בפנינו מידע מלא לענין מספר העובדים שהוזמנו לשימוע, כמה מהם הוזמנו למטרת פיטורים וכמה פוטרו לבסוף. התובע לא התייצב לשימוע בטענה שהיה חולה ועל כן הוזמן שוב לשימוע, אך גם לשימוע השני לא התייצב עקב מחלה. ישיבת השימוע מיום 5.4.2011: התובע הוזמן, בפעם השלישית, לישיבת שימוע אשר נקבעה ליום 5.4.2011. לישיבה זו הוזמנו שני עובדים נוספים שגם הם לא הגיעו לישיבות השימוע הקודמות - מר סמי פחימה וגב' מירה ביטון. להשלמת התמונה נציין, כי למיטב הבנתנו, הגב' ביטון, שהייתה מוזמנת לשימוע לענין ניוד, היתה מקושרת פוליטית לגורמים שונים, כפי שנפרט בהמשך. ככל הנראה, זמן קצר לפני השעה שנקבעה לשימוע, מסרה יו"ר הוועד לנוכחים, כי ככל הנראה המוזמנים לא יגיעו לישיבות השימוע וזאת על פי הנחיית ההסתדרות. בכל מקרה - הנוכחים היו מודעים לכך, כי אין בכוונת התובע להתייצב לישיבת השימוע. עם זאת - פחימה וביטון, שני העובדים הנוספים שהיו מוזמנים לישיבות שימוע באותו מועד, התייצבו לשימועים שלהם. יו"ר הוועד הסבירה בענין זה בעת הדיון בבית הדין, כי נציג ההסתדרות התקשר אליה סמוך מאוד לישיבה שנקבעה ואמר לה לא לשתף פעולה עם עניין השימוע, שכן "הופעלו עליו לחצים לא לשתף פעולה עם יהודה כי לא רוצים את יהודה" (הכוונה ליו"ר המועצה - יהודה כהן). יו"ר הוועד סברה, כי המקור ללחצים אלה היו הקשרים הפוליטים של הגב' ביטון וכי כתוצאה מהפעלת לחצים אלה, נציג ההסתדרות שינה טעמו והחל להתנגד להליך ההבראה. מכל מקום, על אף הנחיותיו של נציג ההסתדרות, החליטה יו"ר הוועד להכנס לשימועים "כי היה חשוב שתהיה תכנית הבראה אחרת כולנו היינו מחוסרי עבודה, כי המצב שלנו היה על הפנים". בישיבת השימוע נכחו יו"ר המועצה, החשב המלווה מר אליאס בחיט, היועץ המשפטי - עו"ד אשר דל ויו"ר וועד העובדים. בעדותו העיד יו"ר המועצה כי כאשר נוכח לדעת שהתובע לא מתייצב לשימוע בפעם השלישית, הוא שאל את הנוכחים אם הם מתנגדים לפיטורי התובע ומאחר ואף אחד מהנוכחים לא התנגד הוא החליט על פיטוריו. יו"ר הוועד העידה אף היא לעניין אותה ישיבת שימוע ודבריה מחזקים את דברי יו"ר המועצה. לדבריה, משראו שהתובע אינו מתייצב לשימוע בפעם השלישית "הודיע מר כהן יו"ר המועצה שלאור העובדה שהתובע אינו מתייצב לשימוע שוב ושוב, והפעם אף לא טורח לנמק זאת, הוא מציע לפטר את התובע. יו"ר המועצה שאל אם יש התנגדות לפיטורי התובע - אני לא הבעתי התנגדות וכך גם בעלי התפקידים האחרים והיו"ר החליט על פיטוריו". כדי להשלים את התמונה יש לציין, כי במסגרת הדיונים שהתקיימו בפנינו, טענו תחילה התובע ונציג ההסתדרות, כי יו"ר הוועד לא נתנה הסכמתה לפיטורי התובע באותה ישיבת שימוע, וזאת על בסיס שיחה שנוהלה בין יו"ר הוועד לבין נציג ההסתדרות, שיחה אשר אף הוקלטה. יו"ר הוועד במסגרת חקירתה הנגדית התייחסה לענין זה ואף הבהירה מדוע גרסתה, כפי שנמסרה לנציג ההסתדרות, שונה מגרסתה בבית הדין. לאחר ששמענו את הסבריה של יו"ר הוועד באותו עניין, נחה דעתנו כי גרסתה, כפי שהיא נמסרה בבית הדין וכפי שפורטה לעיל, היא הגרסה הנכונה המשקפת את אירועי אותה ישיבת שימוע. יו"ר הוועד הרשימה אותנו במהימנות גרסתה, כאשר הסבירה מדוע יש שוני בין עדותה בבית הדין לבין דברים שאמרה לנציג ההסתדרות: היא הסבירה כי התשובות שנתנה לנציג ההסתדרות נבעו מכך שהוא התקשר אליה בשעת קבלת קהל כשהיו לפניה אנשים. כמו כן, מעדותה של יו"ר הוועד, וכן מפרוטקול השיחה מיום 10.4.2011 המצוטטת להלן, אנו למדים על כך שמערכת היחסים בין נציג ההסתדרות לבין יו"ר הוועד לא התנהלה על מי מנוחות, בלשון המעטה, וגם מכך אנו מבינים, מדוע מסרה לו מידע לא מדויק בשיחת הטלפון ביניהם. בהקשר זה נציין עוד, כי העובדה שנציג ההסתדרות הקליט את אותה שיחה, גם היא מלמדת על החשדות וחוסר האמון ששררו בין יו"ר הוועד לנציג ההסתדרות, וגם היא מסבירה מדוע יו"ר הוועד מסרה לו גרסה מוטעית. לסיכום נקודה זו - לאור העדויות שהיו בפנינו, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, לפיה בישיבת השימוע שהתקיימה ביום 5.4.12 החליט יו"ר המועצה על פיטורי התובע ויו"ר הוועד לא התנגדה לכך, על אף הזדמנות שניתנה לה לעשות כן. הפגישה מיום 10.4.2011: ביום 10.4.2011, לאחר שהסתיימו הליכי השימועים של כל העובדים, נפגשו יו"ר המועצה, נציג ההסתדרות ומר אהרון כהן (נציג מהקהילה אשר שימש כמתווך) בבית קפה. במסגרת הפגישה, חתמו הצדדים על סיכום פגישה בנושא תוכנית ההבראה. לאור חשיבות סיכום זה, יובאו הדברים במלואם: "בהסכמת הצדדים הח"מ הוסכם והוחלט: כל השימועים שנתקיימו עד ליום קביעת סיכום זה יובאו לעינו של מר שמשון עמרני נציג ההסתדרות. כל הערכה בקשר לכל עובד אשר ישנה השגה לגבי סיכום השימוע תובא לדיון מחדש בפורום הח"מ כולל העד אהרון כהן. מוסכם כי יו"ר וועד העובדים במועצה הדתית חדרה הגב' תמי גידה תתנצל בפני מר שמשון עמרני נציג ההסתדרות על חוסר תיאום בהתנהלותה שיש בו לפגוע במוסד ההסתדרות. ההסתדרות מצידה תמשיך להכיר בגב' תמי גידה כיו"ר וועד העובדים, וכן כל התביעות שהוגשו כנגדה יבוטלו". יו"ר המועצה העיד בפנינו, כי במסגת אותה פגישה הוא אישית דיווח לנציג ההסתדרות כי התובע לא התייצב לשימוע ושיש כוונה לפטרו. נציין, כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיה, האם לאחר פגישה זו היתה הסכמה בין הנתבעת להסתדרות לעניין פיטוריו של התובע, וזאת במיוחד לאור העובדה שלא הוצג בפני נציג ההסתדרות מסמך כלשהו לענין פיטורי התובע, וזאת בשל כך, שככל הנראה לא נערך מסמך או פרוטוקול של השימוע מאחר והתובע לא התייצב לישיבה. לגרסת התובע, אשר גובתה על ידי נציג ההסתדרות, מאחר ולא הובא כל מסמך לנציג ההסתדרות לענין השימוע שבוצע לתובע - הרי שעל פי הסיכום מיום 10.4.11- משלא נמסר לנציג ההסתדרות מסמך בכתב, הרי שהמשמעות של ענין זה היא כי השימוע שבוצע לתובע וההחלטה על פיטוריו מאוינים ומבוטלים. נציג ההסתדרות טען בתצהירו בהקשר זה, כי משהנתבעת לא העבירה לעיונו כל חומר אודות שימוע שנערך לתובע ו/או לכל עובד אחר, על כן - הוא לא יכול להשיג ו/או להעיר את הערותיו אודות סיכום השימוע, ומכאן - שגם לא היתה לו סיבה לחשוב שהנתבעת ממשיכה בתוכנית ההבראה לרבות בהתייחס לפיטורי התובע. לגרסת הנתבעת - מאחר ונציג ההסתדרות ידע במפורש על עניינו של התובע ועל כך שהוחלט לפטרו בישיבת השימוע אליה לא התייצב, הרי שאי התייחסותו לפיטורי התובע לאחר אותה ישיבה מעידים על הסכמתו לפיטורים. המועצה מוסיפה עוד, כי היא הבינה מהתנהגותו של נציג ההסתדרות שהוא מסכים לפיטורי התובע והסתמכה על הבנתה זו. שקלנו את טענות הצדדים לענין התנהלות נציג ההסתדרות לאחר הישיבה מיום 10.4.11 - ואנו סבורים, כי גרסת הנתבעת הינה סבירה ואמינה יותר. נציג ההסתדרות הרשים אותנו בדיון שנערך לפנינו כפוליטיקאי מנוסה אשר לו אינסטינקטים פוליטיים חדים. לכן, אנו מאמינים שהוא ידע כי הנתבעת לא חזרה בה מכוונתה לפטר את התובע רק בשל כך שלא המציאה לו מסמך לענין השימוע. נציג ההסתדרות ידע שהנתבעת נמצאת במצב כלכלי קשה וכי מונה לה יו"ר חדש במטרה לבצע תכנית הבראה. הוא גם ידע, שאליבא הנתבעת - התובע אינו מבצע עבודה כלשהי מזה מספר שנים. לכן, אנו סבורים, כי נציג ההסתדרות ידע שהנתבעת התכוונה להמשיך עם הליך הפיטורים ולא וויתרה על הליך זה. יו"ר הוועד העידה בתצהירה לעניין נציג ההסתדרות, כי "מהכרותי רבת השנים עם מר עמרני, כשהוא לא מעוניין במשהו - הוא יודע להפעיל כל לחץ אפשרי כדי לעצור אותו..." גם אנו התרשמנו כך ממר עמרני, ועל כן, אנו סבורים שהתנהלותו לאחר הפגישה למעשה מלמדת על הסכמה בשתיקה לפיטורים. זאת מתוך תקווה, כי לאחר שיושגו לתובע תנאי פרישה מיטיבים, הוא יצליח לשכנע את התובע לפרוש בשקט. התקופה שעד קבלת מכתב הפיטורים אין מחלוקת בין הצדדים, כי מכתב פיטורים נמסר לתובע רק ביום 10.8.2011 - כ-4 חודשים לאחר ישיבת השימוע אליה לא התייצב. יו"ר המועצה הסביר שהפיטורים עוכבו משתי סיבות - מאחר והמתינו לקבל מקור תקציבי לתשלומי הפיטורים ועל מנת להיטיב עם התובע כך שיקבל "דמי פרישה מטיבים" (כפי שהוענקו לו בסופו של יום). יו"ר המועצה העיד כי הוא הסביר זאת לתובע וכי בתקופה שחלפה מאז מועד השימוע ועד אשר נמסר לתובע מכתב הפיטורים, התובע התייצב אצלו פעמים רבות ואף שלח משלחות של אנשים לנסות לשכנעו לחזור מהכוונה לפטרו. יו"ר המועצה העיד, כי הוא שוחח עם בנו של התובע ארז עשרות פעמים וגם עם אחותה של אשתו שהיא עובדת בכירה במשרד הפנים וכי הסביר להם את השיקולים לפיטורי התובע ומדוע ממתינים לאישור תכנית ההבראה וזאת על מנת למקסם את הזכויות שיקבל התובע בסיום עבודתו. כפי שיפורט להלן, אנו מקבלים את גירסתו של יו"ר המועצה בענין זה ואנו שוכנענו כי התובע ונציג ההסתדרות ידעו על פיטורי התובע ואף ידעו מדוע הנתבעת ממתינה עם משלוח של מכתב פיטורים. אנו גם השתכנענו מגרסת הנתבעת, כי התובע שלח נציגים רבים ליו"ר המועצה בתקופה שמאפריל ועד אוגוסט, בניסיון לעצור את הליך פיטוריו, לרבות את נציג ההסתדרות. לגרסתו של יו"ר המועצה, התובע אף הפעיל לחצים על נציג ההסתדרות, על מנת שזה יעשה הכל כדי לבטל את פיטוריו. "שמשון עמרני מתקשר אליי, אחרי השימועים, אחרי שבורה יודע שהוא מפוטר, ואומר לי "יהודה, בורה משגע אותי". כמו שהוא מטלפון אליי 30 פעמים ביום כך הוא גם טלפן אליו לשמשון. כל העיר מדברת על הפיטורים. כל המועצה הקטנה שלנו, שזו משפחה קטנה המונה 25 עובדים, כולם מדברים על זה. אני בתקופה הזו נפגש עם מר עמרני לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש ..." בהקשר זה נציין, כי התובע בהתחלה הכחיש כי ידע שבכוונת הנתבעת להמשיך עם פיטוריו ואולם, במסגרת עדותו עלה כי הוא שלח את בנו לדבר עם יו"ר המועצה גם לאחר השימוע השלישי (פרוטוקול עמ' 13). יתרה מכך, עדותו של יו"ר המועצה לגבי הלחצים שהפעיל התובע לאחר ישיבת השימוע השלישית תואמת את התרשמותנו מאופיו של התובע ועל כן, מהימנה בענינו. אנו התרשמנו מן התובע, כי מדובר באדם שאינו מרפה, ללא כל קשר לתשובות שהוא מקבל (בין אם נאמר לו שהפיטורים בטלים ובין אם לא). אין זה הגיוני בעינינו, כי התובע הפסיק להטריד את יו"ר המועצה ואת נציג ההסתדרות לאחר ישיבת השימוע מתוך תקווה שהדברים יסתדרו אם ישקוט על שמריו, שכן לפי התרשמותנו ממנו, הוא בוודאי התקשר פעמים אין ספור על מנת לבדוק כיצד מתקדמים העניינים ואף שלח שליחים בעניינו. בהקשר זה נציין, כי לתצהירי הנתבעת צורף מכתבו של כב' הרב מאיר נהוראי לענין התובע. התרשמותו של כב' הרב מאופיו של התובע תואמת את התרשמותנו שלנו, ועל כן אנו מוצאים מקום להביא את המכתב במלואו, לא כראיה לענין מעשיו של התובע ו/או נכונותו של תוכן המכתב, אלא כראיה לענין אופיו של התובע: "בתקופה האחרונה אני מקבל פניות לעזרה מאת מר משה בורה המציג עצמו כעובד במועצה דתית חדרה. משה מתלונן שאינו מקבל את משכורתו מהמועצה הדתית ועל סמך זה ובעיותיו האישיות הוא מבקש עזרה כספית. בעבר נתתי לו תרומות מחשבוני האישי ואף מקופת הצדקה של הקהילה. אולם משעה שחשתי שהבעיות של משה קשורות להתנהלותו עם המועצה ערכתי ברור עם כבוד הרב ורנר. לאחר הברור החלטתי להפסיק את העזרה והתמיכה. לאחר שסירבתי לעזור לו הוא נוהג להתקשר אלי לעיתים קרובות ביותר ומייד מנתק את השיחה. כאשר יוצא לי לדבר איתו הוא משמיץ ופוגע ברבנים ואנשי המועצה של חדרה. החמור ביותר שהוא מתקשר בשעות מאוחרות בלילה או לחילופין בשעת בקר מוקדמת. לא פעם קרה שהעיר אותי משנתי. הואיל ומשה הוא בחזקת אדם מסכן ומר נפש לא פעלתי עד כה נגדו אולם פונה אני אליך שתדבר עם המועצה או עם הרב הראשי על מנת לסגור את הדברים ..." כפי שעולה, התובע אינו ה"טיפוס" אשר ימתין בסבלנות עד אשר תתקבל החלטה רשמית מן הנתבעת לענין המשך עבודתו, אלא הוא אדם הבודק את הענין שוב ושוב עד בלי די. על כן, עדותו לפיה לא בדק עם הנתבעת מה קורה בעניינו לאחר אפריל 2011 וכי לא שלח את נציג ההסתדרות לבדוק האם הנתבעת חזרה בה מכוונתה לפטרו - אינה מתקבלת על דעתנו. לסיכום נקודה זו - אנו מאמינים שהן התובע והן נציג ההסתדרות ידעו לאחר אפריל 2011 כי בכוונת הנתבעת להמשיך בהליך פיטורי התובע, כאשר היא פעלה באותו שלב על מנת למקסם את תנאי הפרישה אשר ניתנו לו ועל מנת לדאוג לכך שהוא יקבל תנאי פרישה משופרים מתוקף תכנית הבראה ולא תנאי פרישה של פיטורים רגילים. איננו מקבלים את גרסת התובע לפיה הוא סבר כי הנתבעת חזרה בה מכוונתה לפטר את התובע. שליחת מכתב הפיטורים והגשת התביעה לבית הדין ביום 10.8.2011 קיבל התובע מכתב פיטורים. ביום 4.9.2011 הוציאה נציגות העובדים מכתב לנתבעת בו היא מביעה את התנגדותה למהלך החד צדדי בפיטורי התובע ודורשת כי ינוהל מו"מ בענייננו. בקשת התובע לסעד זמני הוגשה ביום 6.9.2011, כאשר לגרסת התובע - העיכוב בהגשת הבקשה נבע מפגרת עורכי הדין של ההסתדרות. מאז מועד הפיטורים התובע מקבל קצבת פנסיה בשיעור מוגדל ואף קיבל מענק פרישה בתנאים מעודפים. עיקר טענות התובע - התובע פוטר במסגרת תוכנית הבראה חד צדדית ללא ניהול מו"מ עם נציגות העובדים, ללא קבלת הסכמתה ומבלי שנחתם הסכם קיבוצי ועל כן, יש להשיבו לעבודתו, כפי שהיה ערב פיטוריו ללא כל פגיעה בתנאי שכרו ועבודתו, כאילו לא פוטר מעולם. לחילופין - במידה ויקבע בית הדין כי פיטורי התובע אינם בטלים הרי שיש לשלם לתובע פיצויי פיטורים שלא כדין, בגין האופן שבו בוצעו פיטוריו. למיטב זכרון התובע, מכתבי ההזמנה לשימוע לא כללו הסבר או נימוק לרצון לפטרו ובכל מקרה, יו"ר המועצה אמר לו כי הוא רוצה לפטרו עקב היותו נכה. לא בוצע לתובע שימוע כדין, שכן השימוע התקיים בהעדרו ושלא בנוכחותו. יו"ר הוועד מטעם הוועד כלל לא נשאלה האם היא מאשרת או מתנגדת לפיטורי התובע. יתרה מכך, לא הוצג פרוטוקול מהשימוע. נציג ההסתדרות אף הוא לא הסכים לשימוע, מאחר ולא הועבר אליו פרוטוקול שימוע. לחילופין, גם אם ניתנה הסכמת וועד העובדים לפיטורי התובע, הרי שאין די בהסכמת וועד העובדים משאינה מגובה בהסכמת הארגון היציג. בהעדר הסכמת נציגות העובדים לפיטורי התובע - שאין מדובר בפיטורים תקפים, וזאת גם לאור העובדה שלא נחתם הסכם קיבוצי או הסדר רשמי כלשהו בדבר תכנית ההבראה. פיטורי התובע נעשו בניגוד לקבוע בס' 70 לחוקת העבודה. אם ניתנה הסכמה, הרי שהיא הייתה של יו"ר ועד העובדים בלבד ולא של כל הוועד בהרכבו המלא והתקין. יתרה מכך, מאחר ולכל אורך הדרך המו"מ נוהל מול נציג ההסתדרות, אין לקבל את העמדה שדי בהסכמת הוועד לפיטורים ואין צורך בהסכמת ההסתדרות, כאשר ענין זה עולה אף מסיכום הפגישה מיום 10.4.2011, כאשר לכל הפחות, ההסכם מיום 10.4.2011 פותח את ההחלטה שנתקבלה לענין פיטורי התובע, גם אם ניתנה הסכמת וועד העובדים לפיטורים אלה ומעביר את ההחלטה להסתדרות. בענין זה, מפנה התובע לפס"ד אסתר תריף נ' עיריית יהוד מונסון. הזמן שחלף ממועד ההזמנה לשימוע ועד למועד קבלת מכתב הפיטורים - מלמד גם, כי אין המדובר בשימוע כדין. בנסיבות הענין - יש ליתן במקרה דנן סעד של אכיפה, כאשר סעד של פיצויים לא יספיק. נציין, כי בכתב התביעה המתוקן נתבעו סעדים כספיים - 11,618 ₪ בגין מענק יובל; 3,983 ₪ בגין ביגוד; 4,408 בגין דמי הבראה; 4,158 ₪ בגין קרן השתלמות, ואולם מאחר והתובע לא הביא ראיות להוכיח זכאותו לסכומים אלו ומאחר ובאת כוחו לא התייחסה לרכיבים אלה במסגרת הסיכומים - אנו מסיקים כי התובע חזר בו מתביעתו בקשר לרכיבים אלו. עיקר טענות הנתבעת: התובע סיים עבודתו ב-10.8.2011 ועל כן - מדובר בתביעה להשבה לעבודה ולא בצו מניעה נגד פיטורים. פיטורי התובע נעשו על רקע תוכנית הבראה והתייעלות, מאחר והמועצה נמצאה במצב של משבר קשה וגרעונות של מליוני שקלים. במסגרת זו - העסקת התובע גרמה לבזבוז משאבים ופגיעה בשירות לציבור. מר כהן מונה לתפקיד יו"ר המועצה מתוך חובה לדאוג להתנהלות תקינה ולהבריא את המועצה ובכך להטיב עם כלל העובדים. לא די בכך שהתובע לא הביא תועלת למועצה, אלא הוא גם פגע בה כאשר ניצל את משרדי הנתבעת לעניניו האישיים. המגעים בין התובע להסתדרות לגבי הפיטורים החלו כ-4.5 חודשים קודם למועד פיטוריו, כאשר הפיטורים עוכבו משני נימוקים - האחד לקבל מקור תקציבי למימון תשלומי הפיטורים והשני - להיטיב עם התובע כך שפיטוריו יזכו אותו בתנאי פרישה מטיבים. הוסבר הן לתובע והן לבני משפחתו מדוע עוכבה ההודעה לענין הפיטורים. התובע לא התייצב לשני השימועים הראשונים בטענה שהוא חולה, ואולם היו סתירות בין עדותו בדיון לענין מחלותיו באותם מועדים לבין אישורי המחלה שהומצאו על ידו. כמו כן, אישורי המחלה הונפקו בדיעבד. יו"ר וועד העובדים הסכימה לפיטורים ועל כן - בהתאם לסעיף 70 לחוקת העבודה לא היה צורך בעמדת או הסכמת ההסתדרות בעניין זה. כמו כן, אין צורך בחתימה על הסכם קיבוצי. במסגרת שלושת השימועים אליהם הוזמן התובע ולאור שיחות רבות שנוהלו על ידי יו"ר המועצה עם בנו של התובע ואחותה של רעייתו - נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לפיטורי התובע. בכל מקרה, לא נוהל פרוטוקול בגלל שהתובע נעדר מישיבת השימוע, כאשר העדר פרוטוקול כשלעצמו אינו פוסל את מעשה הפיטורים ואינו מהווה פגם מהותי בנסיבות בענין. במסגרת רשימת מועמדים לפיטורי צמצום, רשאי המעביד להתחשב בשיקולים שונים לרבות העדר יעילות העובד והתנהגותו בעבודה. יו"ר המועצה קיים פגישות ודיונים רבים עם נציג ההסתדרות לענין מהלכי ההבראה, כאשר נציג ההסתדרות ידע על כל ההליכים שבענין פיטורי התובע ולא התנגד להם. לכל הפחות - העדר פניות ואי הבעת התנגדות מעידים על הסכמה שבשתיקה, כאשר הצטרפות ההסתדרות למהלכי התובע בבית הדין וחזרה מההסכמה נובעת ממשחק פוליטי. אין מקום להחזיר את התובע לעבודה כשיחסי העבודה הסתיימו לפני למעלה משנה. גם אם היה פגם בפיטורי התובע - אין המדובר בפגם המבטל את הפיטורים. סעד של אכיפה הוא בשיקול דעת, שכן דרך המלך היא בפסיקת פיצויים. התובע השתהה בהגשת תביעתו. מאז פיטוריו מקבל התובע קצבת פנסיה בשיעור מוגדל ובתנאים מועדפים, כאשר הוסיפו לו 8% לשיעור הפנסיה הרגיל מדי חודש וכן הוא קיבל מענק הסתגלות. לענין תביעת התובע לגבי מענק היובל, הביגוד ודמי הבראה וחלק ממעביד בקרן התשלמות - התובע לא הוכיח בתצהירו את הסכומים ואופן חישובם, ובכל מקרה - חלה עליהם או על חלקם - התיישנות. דיון והכרעה כפי שפורט לעיל, תיק זה החל כבקשה לצו מניעה זמני למניעת פיטורי התובע, כאשר בהסכמת הצדדים - התיק העיקרי אוחד יחד עם התיק הזמני. אשר על כן, עלינו לבדוק האם יש ליתן צו האוסר על פיטורי התובע או המבטל פיטורים אלו ומחזירו לעבודה. במידה ונקבע כי אין מקום ליתן צו כאמור, עלינו לשקול האם יש מקום לפצות את התובע בגין פיטורים שלא כדין. שיהוי נפתח ונאמר כי בקשתו של התובע ליתן צו זמני למניעת פיטוריו הוגשה בשיהוי. כבר ביום 10.8.2011 הודע לתובע על פיטוריו ובקשתו הוגשה רק ביום 6.9.2011. יתרה מכך, כפי שפירטנו לעיל, אנו סבורים כי התובע ידע על פיטוריו עוד באפריל 2011, אך "קיווה לטוב" ועשה מאמצים כדי לשכנע את הנתבעת לחזור בה מן ההחלטה בדרכיו השונות. עם זאת - לא די בשיהוי על מנת לדחות תביעתו של התובע. האם החלטת הפיטורים היתה כדין? בפסיקה נקבע כי למעסיק נתונה פרורגטיבה לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו ובמסגרת פרורגטיבה זו נתונה לו הזכות לערוך שינויים אשר למיטב הבנתו ישפרו את תפקוד המפעל. יחד עם זאת, נקבע כי שינויים החורגים ממתחם הסבירות אינם באים בגדרה של הפרורגטיבה הניהולית. כמו כן נקבע בפסיקה כי בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות וכי בחינת החלטתה - "תיעשה על דרך הביקורת השיפוטית, באופן שבית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות ולא יתערב בה, אלא אם נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים התערבות ממין זו". בפסק הדין בעניין פרנקשטיין נקבע כי:- "החלטתו של מעסיק - לא כל שכן מעסיק שהוא רשות שלטונית - עומדת לבקורת שיפוטית של בתי הדין לעבודה. במסגרת זו מוסמך בית הדין - ואף חייב - להעביר תחת שבט ביקורתו החלטות שמקבל המעסיק. עילות ההתערבות מגוונות וידועות והן חוסר סמכות, שיקולים זרים, הפליה, משוא פנים, אי שמירה על כללי הצדק הטבעי, חוסר סבירות, התנהגות שאינה בתום לב, וכיוצאות באלה עילות המצדיקות התערבותו של בית הדין. נאמר כבר כאן - לאחר שבחנו את כתבי הטענות והראיות שהובאו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי פיטורי התובע נבעו מאי התאמה וכי כללי הצדק הטבעי נשמרו בהליך הפיטורים ובין היתר בכל הנוגע להליך השימוע. לא מצאנו כי הנתבעת פעלה מתוך שיקולים זרים כלשהם או חוסר תום לב ולא התרשמנו כי החלטת הפיטורים חורגת ממתחם הסבירות. ההיפך הוא הנכון - מהראיות התרשמנו, כי בבסיס החלטת הפיטורים עמדו סיבות ענייניות וכי הנתבעת פעלה בתום לב ובאורך רוח במטרה לשפר את התנאים שיקבל התובע במועד סיום עבודתו. הנתבעת אמנם לא תיעדה כנדרש את כל פעולותיה, ואולם היא עשתה זאת מתוך מטרה להטיב עם התובע, על מנת שיוכל לקבל תנאי פרישה טובים יותר. בהקשר זה נציין, כי לא מצאנו שהנתבעת פיטרה את התובע עקב נכותו, כפי שהוא ניסה לשכנע אותנו במהלך הדיון, אלא עקב כך שהוא קיבל משכורת מבלי לבצע עבודה בפועל מזה מספר שנים. בין אם התובע לא עבד בפועל עקב נכותו ובין אם לאו, הרי שהפיטורים אינם נובעים מהנכות, אלא מאי ביצוע העבודה. בהקשר זה נציין, כי על פי הפסיקה, אין כל פסול בהחלטת פיטורים מטעמי צמצום המבוססת על חוסר יעילות וחוסר שביעות רצון מעבודה של תובע וכי המעסיק רשאי, במסגרת של פיטורי צמצום, לפטר תחילה את העובדים הלא יעילים. הליך השימוע אין חולק כי זכות השימוע היא זכות יסוד וכי עובד זכאי להזדמנות לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ולהגיב עליהן לאחר שניתנה לו שהות מספקת לשם גיבוש טענותיו והאפשרות להיוועץ, ככל שיחפוץ בכך. יחד עם זאת, מקום בו עובד הוזמן להשמיע את טיעוניו בפני המעסיק אך סרב לעשות כן - למעשה ויתר בכך על זכות השימוע המוקנית לו והמעסיק יכול לפטרו אף ללא שימוע. במקרה דנן, התובע הוזמן לשימוע 3 פעמים, כאשר בפעמיים הראשונות לא התייצב בטענה של מחלה. נציין, כי במסגרת הדיון התגלו סתירות בגרסאותיו לענין המחלה בה חלה באותו מועד לעומת אישורי המחלה שהמציא ואנו סבורים כי התובע לא היה באמת חולה בתקופה שבה הוזמן לשימוע הראשון והשני אלא חיפש דרכים להתחמק מלהגיע לישיבה. התובע גם לא הגיע לשימוע השלישי, וזאת לגרסתו, על פי הוראותיו של נציג ההסתדרות. לאור האמור - אנו סבורים כי הנתבעת פעלה כדין בכל הקשור להליך השימוע של התובע, ואין לתובע להלין אלא על עצמו. מבלי לגרוע מהאמור לעיל - אנו סבורים כי הנתבעת טעתה בכך שלא תיעדה בכתב את אשר אירע בעת השימוע של התובע ולא נרשם פרוטוקול. עם זאת, לא די בטעות זו על מנת לאיין את הליך השימוע, וזאת במיוחד לאור העובדה שבבית הדין העידו שני עדים שנכחו באותה ישיבת שימוע ועדותם לענין מה שקרה בישיבה היתה קונסיסטנטית ונמצאה מהימנה בעינינו. האם החלטת הפיטורים תואמת את ס' 70 לחוקת העבודה ס' 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות אשר חל בענייננו, קובע כדלקמן:- "פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת ..." במקרה דנן, בהתאם לעדותה של יו"ר הוועד ושל יו"ר המועצה, הרי שהוועד הסכים לפיטוריו של התובע, ועל כן, לא היה צורך לקבל גם את הסכמת ההסתדרות. יצויין, כי התובע טען טענות שונות לענין כך שיו"ר הוועד לא היתה הנציגה המוסמכת מטעם הוועד בענין זה וכי הוועד לא הסכים לפיטורים אלא רק יו"ר הוועד, ואולם, למעט טענות לאקוניות, התובע לא הביא ראיות על מנת לשכנע אותנו, כי הסכמת יו"ר הוועד לא היתה על דעת הוועד כולו או כי לא היה בסמכותה להסכים לפיטורים. באשר לפסק דין עיריית יהוד-מונסון אליו הפנה התובע - הרי שאין בפסק הדין כדי לסייע לתובע, מאחר ואנו סבורים שבמקרה דנן הוועד הסכים לפיטורים ועל כן אין צורך גם בהסכמת ההסתדרות. באשר לטענתו של נציג ההסתדרות, כי משלא המציאו לו מסמך לענין השימוע, אז בהתאם להסכמה מיום 10.4.2011 החלטת הפיטורים מבוטלת - כפי שפירטנו לעיל - איננו מקבלים גרסה זו ואיננו סבורים שהתובע ונציג ההסתדרות סברו כי הנתבעת חזרה בה מהחלטתה לענין הפיטורים כתוצאה מאי קבלת המסמך. אנו שוכנענו, כי נציג ההסתדרות והתובע היו מודעים לכך שהנתבעת אינה מוציאה מסמך רשמי על מנת שלא לפגוע בסיכוייו של התובע לקבל תנאים מטיבים בסיום עבודתו על פי תכנית ההבראה. איננו מתעלמים מכך שלאחרונה התברר, כי הנתבעת קיבלה לעבודה מתנדבים אשר החליפו את התובע במטלות שהיו מבוצעות על ידו לאחר סיום עבודתו. על אף שאנו סבורים כי יש בענין זה פגם, הרי מאחר ואותם עובדים התקבלו לעבודה זמן רב לאחר הגשת כתב התביעה, אין בכך כדי לשנות מפסיקתנו. מכל המפורט לעיל, איננו סבורים כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע אשר מצדיק ביטול הפיטורים או החזרתו של התובע לעבודה, ועל כן, אנו דוחים את תביעת התובע לאכוף חזרתו לעבודה. האם התובע זכאי לסעד של פיצויים בגין פיטורים שלא כדין כפי שפורט לעיל, אנו סבורים כי פיטוריו של התובע נעשו כדין, למעט ענין אי עריכת פרוטוקול שימוע ולמעט העובדה שנמסר לתובע באופן רשמי ובכתב על פיטוריו רק כ-4 חודשים לאחר שהוחלט עליהם בפועל. במקרה דנן, אנו סבורים כי אין מקום לפסוק לתובע פיצויים עקב טעות זו של הנתבעת, וזאת לאור העובדה, כי די בתנאים המטיבים שקיבל התובע בסיום עבודתו על מנת לפצות אותו בגין טעויות הנתבעת, המפורטות לעיל. כמו כן, לא ניתנה להתעלם גם מהתנהלותו של התובע אשר לא הגיע לשימועים ואשר לא דייק בפרטים אשר מסר בבית הדין, בלשון המעטה. אמינות כפי שפורט לעיל, לא התרשמנו מאמינותו או מהימנותו גרסתו של התובע. היו סתירות רבות בעדותו של התובע, אשר חלקן הוזכרו לעיל. מפאת קוצר היריעה נציין מספר קטן של סתירות נוספות, כך למשל - התובע התכחש לישיבה שבה הומלץ להשעותו מוועד העובדים בשנת 2003, למרות שעל פי הפרוטוקול נכח בישיבה. כמו כן, התובע העיד בפנינו כי היו מרוצים מעבודתו לפני תקופתו של מר יהודה כהן, כאשר מהעדויות, לרבות של עד התובע, נציג ההסתדרות, עלה, כי יו"ר הנתבעת אשר קדם למר כהן, מר עמרם, סבר אף הוא כי התובע אינו עושה כלום במועצה וכי התובע היה מודע לענין זה (עדותו של נציג ההסתדרות, עמ' 16-17). התובע אף העיד בהתחלה כי הוא כלל לא שלח בני משפחה לדבר עם יו"ר המועצה בקשר לפיטורים, אחר כך הודה ששלח את בנו, וגם לגבי התקופה בה שלח את בנו לדבר עם יו"ר המועצה הציג מספר גרסאות שונות. כמו כן, היו סתירות בין עדות התובע לבין מסמכים שהומצאו על ידו. כך למשל, התובע העיד כי לא הגיע לשימוע הראשון והשני מאחר ועבר סדרת טיפולים באיכילוב בעוד שלפי המסמכים הרפואיים - הוא לא הגיע לשימוע השני עקב חרדה ודכאון. סוף דבר מכל המפורט לעיל - אנו דוחים את תביעת התובע, בין להחזרתו לעבודה, בין לביטול הפיטורים ובין למתן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. עם זאת, אין אנו סבורים כי במקרה דנן יש מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, וזאת בעיקר עקב התנהלותה של הנתבעת אשר לא ערכה פרוטוקול שימוע ואשר לא הודיעה לתובע בכתב במועד הרלוונטי על פיטוריו. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. פיטוריםרשויות מקומיות