מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פוליסת ביטוח סחורה מחו''ל: א. התובענה ובעלי הדין 1. בפני תובענה לתשלום תגמולי ביטוח, שהגישה התובעת, יבואנית שיש, נגד הנתבעת חברת ביטוח שביטחה מטען לוחות שיש ופמוטים (להלן: "המטען") שיובא ע"י התובעת בהובלה ימית מאיטליה לישראל. 2. כנטען נגרם למטען במהלך ההובלה נזק כליל. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ואף שיגרה והודעות צד שלישי ל-5 צדדים (להלן בהתאמה: "ההודעות" - "המקבלים"). ב. עיקר טענות התובעת 1. התובעת טוענת כי ביטחה את המטען בפוליסה פתוחה כנגד כל הסיכונים ממחסן אל מחסן שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). 2. לגרסת התובעת בוטח המטען בסכום של 24,631.88 יורו, המייצג ערך C.I.F של המטען בתוספת 10%. 3. התובעת מוסיפה וטוענת כי רכשה את המטען משני ספקים באיטליה ביום 5.11.07 ספקי המטען (להלן: "הספקים") המכילו אותו במכולה מסוג OPEN TOP (להלן: "המכולה") וכי קשרו ואבטחו את לוחות השיש כנהוג וכמקובל אצלם לגבי מכולות הכוללות מטען לוחות שיש המסופקים על ידם ליבואנים שונים ברחבי העולם. 4. לטענת התובעת המכולה המכילה את המטען נמסרה לחברת הספנות (להלן: "צים") ביום 11.11.07 במצב תקין ושלם לשם הובלתה לישראל וכי צים הוציאה שטר מטען "נקי" חף מסייגים ומהתנאות (להלן: "שטר המטען"). 5. לגירסת התובעת משהגיע המטען לרשותה ודלתות המכולה נפתחו נמצא כי רוב לוחות השיש נשברו ללא תקנה והמטען הוכרז כאובדן כולל בסכום של 21,689.19 יורו בתוספת דמי הובלה, פרמיות ביטוח ותוספת 10% (להלן: "סכום הנזק"). 6. כנטען בכתב התביעה, דרישתה של התובעת שהופנתה לנתבעת לשלם לה את סכום הנזק בהתאם להוראות הפוליסה נדחתה על יסוד טענה אחת ויחידה שהעלתה הנתבעת דהיינו אריזת (המטען) לא מספקת כמתחייב מסעיפים 4.3-4.4 לתנאי המכון מטענים שהוחלו במסגרת הפוליסה (להלן: "סעיפי המכון") כאמור במכתב הדחייה של הנתבעת. 7. התובעת טוענת כי דחיית דרישתה נעשתה שלא כדין; עסקינן בנזק שנגרם בתקופת הביטוח וכי התובעת מסרה לנתבעת כל הפרטים הרלבנטיים, הנזק למטען אירע בעת ההובלה ובתוך תקופת הביטוח וכי המטען נארז כמקובל, נהוג וסביר לגבי הובלת שיש. 8. התובעת מוסיפה וטוענת כי מאחר ועסקינן בפוליסה לכיסוי כל הסיכונים - על הנתבעת להוכיח כל החרגה לכיסוי הביטוחי. 9. התובעת מודה כי הגם שלא שילמה לספקים את מלוא תמורת המטען אלא סך של 10,703.43 יורו - תוך התחייבות לשלם להם את היתרה עם סיום ההליכים בתובענה - היא זכאית לפיצויים במלוא גובה הנזק. ג. טענות הנתבעת 1. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי המטען הומכל על ידי הספקים ונמסר לצים ביום 11.11.07 או בסמוך לכך והוטען על האוניה טינקה שהגיעה לנמל אשדוד ביום 16.11.07 ופירקה את המטען. 2. הנתבעת הוסיפה וטענה כי המטען שוחרר מהנמל ביום 19.11.07 והובל לתובעת על ידי מובילי פתח תקוה בע"מ (להלן: המובילים") וכי הנזק נתגלה עם פתיחת המכולה. 3. לגירסת הנתבעת הנתמכת בחוות דעת של השמאי מטעמה, סיבת הנזק נעוצה באריזה בלתי מקצועית ו/או בלתי טובה של המטען. 4. הנתבעת הטעימה כי מכח סעיף 4.3 לסעיפי המכון, הפוליסה אינה מכסה נזק הנגרם מאריזה בלתי טובה. כמו כן נטען כי בפוליסה נכללה דרישה לפיה האריזה צריכה להיעשות על ידי אנשים המתמחים בכך. 5. מכאן, לא ארכה דרכה של הנתבעת לטעון כי היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. 6. הנתבעת כפרה גם בגובה הנזק וטענה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי שילמה את מלוא הסכום הנקוב בחשבון הספקים. ד. ההודעות 1. הנתבעת שיגרה הודעות לספקים (מקבלים 1-2) לצים (מקבלת 3) לחברת נמל אשדוד (להלן: הנמל-מקבל 4) ולמובילים (מקבל 5). 2. במסגרת הודעות אלו טענה הנתבעת כי יש לייחס את האחריות לנזק - למקבלים בשל רשלנותם ו/או טיפולם הבלתי נאות במטען שעה שהיה בחזקתם. המקבלים, זולת הספקים, הגישו כתבי הגנה בגדרם כפרו בחבותם כלפי התובעת ו/או הנתבעת. ג. המחלוקת 1. הפלוגתאות הצריכות להתרה בתובענה זו הינן בבסיסן כדלקמן: 1.1 האם על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום הנזק הנתבע. 1.2 האם על המקבלים או מי מהם לשפות את הנתבעת. 2. ההכרעה בפלוגתאות האמורות מחייבת דיון בסוגיות נטל הראיה, קביעת ממצאים לגבי טיב האריזה, חבות הנתבעת וגובה הנזק, וכן במידה הצורך, קביעת ממצאים לגבי חבותם של המקבלים. ה. דיון וממצאים 1. אירוע הנזק 1.1 מר שמעון חסון (להלן: "חסון") שהגיש תצהיר עדות ראשית בשם התובעת, טען בתצהירו כי התובעת ביטחה את המטען בפוליסה כנגד כל הסיכונים וממחסן למחסן (סעיף 4 לתצהיר) וכי שעה שהמטען הגיע לרשות התובעת נגלה לעיניו הנזק אותו הגדיר כאובדן כולל (סעיף 9 לתצהיר). 1.2 למעשה, אין חולק בפני באשר להיקף הנזק, למועד אירועו וכן למועד גילויו שחלו כולם במהלך תקופת הביטוח. 2. חריג האריזה 2.1 בסעיף 1 לתנאי הפוליסה תחת הכותרת: (A) INSTITUTE CARGO CLAUSE נקבע (בתרגום חופשי) כי הביטוח מכסה את כל הסיכונים והאובדנים למעט האמור בסעיפים 7, 6, 5, 4 למטה. 2.2 בסעיף 4.3 נאמר: "4 In no case this insurance cover 4.3 Loss damage or expense caused by insufficiency or unsuitability of packing or preparation of the subject-matter insured (for the purposes of this clause 4.3 "packing" shall be deemed to include stowage in a container or liftvan but only when such stowage is carried out prior to attachment of this insurance by the assured or their servants)". 3. נטל ההוכחה 3.1 סוגיית התאמת האריזה עמדה במוקד המחלוקת בתובענה זו, ומשכך אדרש תחילה לסוגיית נטל הראיה. 3.2 התובעת טענה הן בכתב התביעה והן בסיכומיה (סעיף 18) כי עסקינן בחריג או סייג לכיסוי ומשכך הנטל להוכיחו מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא התייחסה במישרין לסוגיית נטל הראיה. 3.3 סבורני כי טענת התובעת בסוגיה זו בדין יסודה והיא מושרשת בפסיקה עקבית. ב-ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ, נאמר: "לעניין ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע, המבוטח ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו" (שם, בפיסקה 13). עמדה דומה הובעה גם ב-ע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ. 3.4 בנסיבות התובענה בה עסקינן אין חולק כי אירוע הנזק לכשעצמו בא בגדר הסיכונים המכוסים על פי הפוליסה, ומשכך על הנתבעת מוטל נטל השכנוע להוכיח את התקיימות חריג האריזה המובנה בסעיף 4.3 הנ"ל (להלן: "חריג האריזה או "הסייג"). 4. בחינתו המשפטית והעובדתית של חריג האריזה 4.1 מעיון בסעיף 4.3 הנ"ל ניתן להבחין כי הוא מכיל רכיב נורמטיבי שלילי (הכנה או אריזה בלתי מתאימה או בלתי מספיקה) ובנוסף רכיב סיבתי גרימתי (הנזק או האובדן נגרם בגינם). 4.2 המחלוקת המהותית בין התובעת לנתבעת במישור האחריות ממוקדת בשאלת התאמת אריזת המטען והכנתו למסע היבשתי והימי שעברה המכולה שהכילה אותו. 4.3 בסעיפים 7, 6 לתצהירו טען חסון כי הספקים קשרו ואבטחו את לוחות השיש כפי שנהוג ומקובל וכי הספק מסר לו כי לא נתקל מעולם בטענה שהאריזה לא היתה טובה ו/או בלתי מקצועית (עמ' 36 שורות 2-19, עמ' 40 שורות 27-28). 4.4 התובעת נסמכה בטענותיה גם על חוות דעת של זאב גורפינקל כלכלן ואיש שיווק בתחום הספנות (להלן: "גורפינקל") אשר בחוות דעתו נדרש לתיאור מפורט של האריזה (פיסקאות 1-10 לחוות הדעת). 4.4.1 גורפינקל תיעד מכולה שבתוכה חצובת מתכת (קוזלה) ובצידה ארגז לאריזת לוחות השיש (בנדל). הקוזלה עוגנה במסילות שבתוכן מוטות עץ להידוק הקוזלה אל דפנות המכולה. לוחות השיש הונחו על גבי הקוזלה בזוית של 35 מעלות ובכך נוצר ואקום המביא להידוק הלוחות בינם לבין עצמם. 4.4.2 בנוסף נקשרו לוחות השיש בהיקפם בכבלי מתכת בעלי עובי מקובל שחוברו והודקו במחברי הידוק - הברגה. הבנדל "הוצב" במרווח שבין הקוזלה לקיר המכולה למניעת תזוזה. 4.4.3 בין הבנדל ללוחות הוכנס משולש הידוק מעץ (קלין) שתפקידו ליצור הידוק נוסף ומתמשך כך שבכל תזוזה של הלוחות כתוצאה ממרווח שנוצר, יורד הקלין ומגביר את ההידוק. הבנדל מהודק ומקובע בלוחות עץ בחלקו העליון והתחתון אל הקיר הנגדי של המכולה. הבנדל מהודק ומקובע בלוחות עץ אל הדופן השמאלי של המכולה ונוצר הידוק מקסימאלי. 4.4.4 להלן פירט גורפינקל את מסקנותיו שעיקרן הן כי מדובר באריזה המקובלת ביותר והנכונה לאריזות שיש; אמצעי הקשירה, הקיבוע וההידוק הינם מקסימאליים ומונעים תזוזה של הבנדל והקוזלה בכל וקטור אפשרי. 4.4.5 גורפינקל ציין בחוות הדעת כי: "בכל שנות עבודתי הרבות בשינוע לוחות שיש לא ידוע לי על נזק שאירע באופן אריזה זה למעט מקרים חריגים ובלתי צפויים בהן המכולה ספגה חבלה או תנועה פתאומית ויוצאת דופן בעוצמתה". גורפינקל חזר והטעים כי ראה מכולות רבות שארוזות בדרך דומה וכי זו הדרך המקובלת בהובלת שיש במכולות. 4.4.6 בהשיגו על טענות השמאי מטעם המבטח טען גורפינקל כי טענתו של השמאי לפיה מיקום הבנדל יצר "איום" על איזון המכולה או פגיעה מתמשכת בשל חבטות שהלוחות ספגו - אינה נכונה ואפשר לטעון אותן בכל מקום בו יונח הבנדל. 4.4.7 כיוצא בזה דחה גורפינקל את טענת שמאי לפיה הבנדל יצר לחץ על הקוזלה ומנע דנאג' (שיכוך) ובכך נוצרו תנודות שגרמו לנזק. לעניין זה טען גורפינקל כי כל יחידת אריזה היתה ארוזה ומהודקת באופן נפרד ועצמאי וכי לא הובאה כל תמיכת שרשרת שגרמה להשפעה ביניהם בזמן התנודות. 4.4.8 בחקירתו הנגדית העיד גורפינקל כי משך 40 שנות פעילותו בנושאי שילוח ותיאום הובלה ימית הזדמן לו לראות הרבה מכולות בפריקה והרבה אריזות וכי צבר ידע רב בתחום זה (עמ' 19 שורות 21-27), בהמשך עדותו אישר כי הבחין בכבלי פלדה בקוטר של כ-15 מ"מ שהידקו את המטען (עמ' 20 שורות 26-30) וכי הלוחות נקשרו בציר הגובה באופן שהכבלים מקיפים את הלוחות ואת הקוזלה ואינם מחוברים לעיגון אחר (עמ' 21 שורות 3-6). 4.4.9 בהמשך עדותו אישר גורפינקל כי הקוזלה לא היתה מקובעת בצד ימין של המכולה ולמעשה נתמכה מצד אחד בלבד (שם, שורות 7-25). לשיטתו של גורפינקל לא היה צורך לתמוך את הקוזלה כלל ועיקר (עמ' 22 שורות 4-9) גורפינקל אף הסביר כי חרף העובדה שהבנדל נשען בצד אחד על דופן המכולה ומצידו השני על הקוזלה די בכך שכן הבנדל מחובר עם קורות עץ שאינם מאפשרים לו תזוזה (עמ' 23 שורות 12-21) וכי רגלי הקוזלה מעוגנים לרצפת המכולה באופן שהיא לא תושפע מתנודות האניה (שם, שורות 23-26). 4.4.10 במהלך חקירתו הוצגו לגורפינקל מספר תמונות המתעדות בבירור קורות עץ המונחות ברווח שבין הצלע השמאלית של הקוזלה מזה והדופן השמאלית של המכולה מזה (ת/1-6-1) (להלן: "קורות העץ התוחמות") גורפינקל התקשה לזהות בתמונות אלו את הבנדל עליו העיד (עמ' 24 שורות 19-26). 4.4.11 במהלך חקירתו הסכים גורפינקל כי הבחין בתמונה שתיעדה בליטה כלפי חוץ של הדופן הימני של המכולה (עמ' 25 שורות 28-30) ולאור זאת נטה להסכים שלוחות שיש נפלו על הדופן הימנית של המכולה מבפנים כלפי חוץ. גורפינקל אף הסכים כי הדבר נבע מחמת העדרו של כל חוצץ בצד הימני (עמ' 26 שורות 1-8). 4.4.12 להלן עומת גורפינקל עם הטענה: "אם אנחנו רוצים שארוע כזה לא יקרה, היינו צריכים לשים אותו חוצץ בצד ימין של המכולה ואז האירוע היה נמנע". והוא משיב: "אם היינו רוצים למנוע אירועים כאלה, או אחרים, היינו צריכים להקציף פוליריטן ואז לא היתה תזוזה ימינה או שמאלה. אבל אריזות של לוחות שיש נעשות וזה בכל הקווים בעולם...בלי תמיכה לא מצד ימין ולא מצד שמאל ואם אין שום אירוע חריג כמו תנודות חריגות של האניה או תזוזת מים גבוהה, אין סיבה שהקוזלה והשיש עליה יטו לצד זה או אחר" (עמ' 26 שורות 9-15). 4.4.13 בהמשך עדותו הסכים גורפינקל כי אריזת משלוח ימי צריכה לקחת בחשבון כל מזג אוויר (שם, שורות 19-21) ואף הסכים בסופו של יום כי הגם שהאריזות מהסוג שבוצע מתאימות גם לים גרוע: "יש ימים שהים הוא מאד, מאד גרוע וטלטלה מאד חזקה יכולה לטלטל את המטען בתוך המכולה ימינה ושמאלה והיו דברים מעולם" (שם, שורות 22-25). 4.4.14 עם זאת לא שלל גורפינקל את האפשרות כי הנזק נגרם בשל הטחת המכולה על הרציף במהלך הפריקה (עמ' 26 שורות 27-30 ועמ' 27 שורות 1-3) 4.4.15 עמדה דומה בעיקרה הביע גורפינקל שעה שנחקר על ידי ב"כ צים (עמ' 29 שורות 8-9 ובהמשך בין השורות 12-15) עם זאת משנדרש גורפינקל להסביר את תופעת השבר בלוחות הוא גורס: "לדעתי המכולה עברה טראומה כתוצאה מים סוער, זו דעתי האישית" (עמ' 29 שורות 9-10). 5. השמאי מטעם הנתבעת 5.1 השמאי איתן גילדיי שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעת (להלן: "גילדיי") תיאר את תצורת האריזה והטעים כי 6 בנדלים בעלי מסגרות עץ המכילים לוחות שיש הוצבו בין צלע החצובה (קוזלה) והדופן השמאלי של המכולה וכי ברווח שבין צלע החצובה והדופן השמאלי של המכולה, הוכנסו בלחץ קורות עץ (קירות העץ התוחמות-מ.ב.ח). 5.2 בין הדופן הימני של המכולה והצלע הימנית של החצובה לא הונח משכך כלשהו, וכי 8 מתוך 9 הבנדלים בצד הימני נשברו. מנגנון השבר בצד ימין נעוץ לדעתו של גילדיי בהטחתם של הלוחות כלפי צלע הפלדה של החצובה. 5.3 גילדיי הוסיף וחיווה דעתו לפיה קורות העץ התוחמות שחצצו בצד השמאלי והעדרם של אותם קורות בצד הימני שללו איזון של כוחות פיזיקליים וכי העדר שיכוך כלשהוא בדופן הימני של המכולה קידם אפשרות של שבר במצב שבו הכבלים נקרעו. 5.4 בהגיבו על חוות דעת גורפינקל טען גילדיי כי קורת העץ התוחמת שנדחסו בכוח אל הרווח שבין דופן שמאל של המכולה לבין לוחות השיש ללא חיבור לבנדל היא למעשה הגורם המרכזי לנזק אותו פירט בחוות הדעת. 5.5 נעשה שימוש בכבלים סטנדרטיים בעובי 15 מ"מ במקום כבלים עבים יותר ובמספר גדול יותר. 5.6 בנסיבות אלו קבע גילדיי כי האריזה והסידור של המטען היו בלתי מספקים, גילדיי, בדומה לגורפינקל, הבחין בבליטה כלפי חוץ של הדופן הימנית של המכולה (עמ' 50 שורות 18-19 ונטה לייחס בליטה זו לפגיעת לוחות שיש בדופן המכולה (שם, שורות 21-22). 5.7 בתשובה לשאלה, האם השימוש הדואלי בקוזלה ובבנדל היא בבחינת אריזה מקובלת ומספקת של לוחות שיש השיב גילדיי בשלילה והבהיר: "משתמשים גם בזה וגם בזה, שניהם לדעתי היו צריכים להיות קשורים ומחוזקים טוב יותר ממה שהיו קשורים במכולה הזאת. אבל הבעיה הגדולה יותר לטעמי היא הקורה הקצרה שקשרה את הבנדל ואת דופן שמאל של המכולה כפי שעולה מתמונה 18 משום שהקורה הקצרה הזו מנעה מאיזה שהוא עיקרון פיזיקלי להתקיים" (עמ' 52 שורות 21-32). 5.8 בהמשך עדותו התייחס גילדיי מנגנון שגרם לאיון התקיימותו של העיקרון הפיזיקלי בהסבירו: "הספינה מטלטלת, כאשר ספינה נוטה לצד אחד אז לוחות השיש מותחים את כבלי הפלדה, המתיחה היא מ"מ, לא משהו דרמטי אבל הם מותחים אותה, כאשר הספינה חוזרת לצד שני אז הלוחות מקדימים ולוקחים את החופש מהכבל וגורמים ללוחות בצד השני להישאר צמודים למסגרת. אם אתה לוקח קורת עץ אז אתה יוצר קשיחות; הלוחות שמוצמדים על ידי קרש לא יכולים לאסוף את החופש שהיה בטלטול ז"א שלא נאסף מהם החופש, יש להם חופש לנקוש במסגרת. מה שהנקישה חוזרת על עצמה, גם בים שקט לחלוטין והאוניה מטלטלת פעמיים שלוש לדקה והלוחות נוקשים מכך שהלקוחות בצד השני מרותקים. אם מכפילים את מספר הנקישות בדקה במספר ימי ההפלגה אנו מגיעים לאלפי נקישות...לולא קורת העץ לא היה קורה שום דבר" (עמ' 53 שורות 3-16). 5.9 בתשובה לשאלה, האם קיומה של קורת תמיכה בין הצלע הימנית של הקוזלה ודופן ימין של המכולה היה מונע את הנזק השיב גילדיי; "אני מסכים איתך בגדול, לפחות הסיכויים לנזק היו נמוכים, כיוון שהיתה נשמרת משוואת הכוחות" (עמ' 59 שורות 16-20). 6. הערכת הממצאים העולים מעדויות המומחים בזיקה לנטל הראיה 6.1 כל אחד מבין ב"כ התובעת מזה והנתבעת מזה, העלו השגות בדבר רמת המומחיות, הניסיון והידע ואף היושרה המקצועית שניתן לייחס למומחה מטעם הצד שכנגד, אך לא מצאתי להידרש לכך שכן סבורני כי בהערכת ממצאי המומחים ומסקנותיהם יש לקחת בחשבון שיקולים ענייניים וספציפיים יותר העולים מחומר הראיות. 6.2 אפתח בציון העובדה כי בעוד שממצאיו של גורפינקל מושתתים על מעין "מסדר תמונות" שהוצגו בפניו ללא שסקר בעיניו את המכולה ותצורת המטען בתוכה (עמ' 20 שורות 8-11). גילדיי לעומת זאת ערך את חוות דעתו על יסוד בדיקה ויזואלית של המכולה והמטען שבתוכה טרם שנפרק. נסיבה זו לכשעצמה מקנה עדיפות מה לממצאיו של גילדיי. 6.3 גילדיי בניגוד לגורפינקל ייחס לקיומה של הקורה התוחמת בצד השמאלי, והעדר אותה קורה בצד ימין - משקל סגולי עיקרי בהיארעות הנזק. 6.4 מעדותו של קולודני שהעיד מטעם התובעת עולה כי מה שהגודר על ידי גילדיי כצורך חיוני אינו אלא טכניקה בלתי מחייבת: "יש טכניקה אחת ללא שום תמיכה אל המכולה יש כאלה שמוסיפים טריזי עץ בין הלוחות לבין קיר המכולה" (עמ' 9 שורות 2-4). קולדני אף העיד כי על פי הערכתו וניסיונו ארוך השנים, ב-50 אחוז מן המקרים יש טריז או קורת עץ שמפרידה וב-50 אחוז אין (שם, שורות 26-28). 6.5 ממצא דומה בעיקרו עולה מעדותו של רבינסקי שהעיד אף הוא מטעם התובעת, אשר בתשובה לשאלה: "כאשר המטען מגיע בקוזלה והלוחות נשענים על הקוזלה ויש תמיד איזה לוחקות עץ שמחזיק בין הלוחות (שיש) לבין דופן המכולה שזה לא יזוז?" השיב: "לא" (עמ' 15 שורות 5-7). 6.6 נמצאנו למדים כי עצם השימוש בקורה תוחמת, לא הוכח כדרישה מחייבת לא כל שכן קטגורית בבחינת הרכיב הנורמטיבי הגלום בחריג האריזה. בנסיבות אלו, וחרף המשקל הנמוך יחסית שיש להעניק לגירסתם של קולודני ורבינסקי שלא הגישו חוות דעת של מומחה - סבורני כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את הרכיב הנורמטיבי הגלום בסייג, קרי, שהנחת קורת העץ התוחמת עולה כדי הכנה או אריזה בלתי מספיקה או בלתי מתאימה. 6.7 על כך אוסיף כי עיון בתמונה ת/1 מלמד כי הלוחות שהוטענו בצד ימין של המכולה נשענים למעשה על הדופן הימנית של המכולה ללא כל רווח או חציצה בניגוד ללוחות שהוטענו בצד שמאל אשר בינם לבין דופן שמאל מפרידה הקורה התוחמת. תמונה ת/1 (6) מדגימה זאת היטב. 6.8 אשר ליסוד הסיבתי גרימתי, לא שוכנעתי כי העיקרון הפיזיקלי עליו העיד גילדיי ואשר בבסיסו הליך של נקישות חוזרות ונשנות של הלוחות, אמנם התרחש בפועל שכן, במהלך עדותו הודה גילדיי כי לא בדק את כושר המתיחה של הכבלים ואף לא מדד את יכולת הקורה התוחמת לקבע את לוחות השיש (עדותו בעמ' 54 שורות 15-31). גילדיי אף הודה כי לא בדק את גמישות הקורה התוחמת (עמ' 55 שורות 7-8). 6.9 לא נטען בפני ולא הוכח כי הכבלים נקרעו בכל נקודת זמן במהלך מסעה של המכולה. 6.10 לדעתי, ובהעדר כל ניסיון מצד הנתבעת ו/או גילדיי לבחון ולו בהדמיה מינימאלית את מנגנון הנקישות החוזרות הניצבת במוקד עמדתו המקצועית של גילדיי לא עלה בידי הנתבעת הנושאת בנטל השכנוע, להוכיח כי עצם הנחתה של הקורה התוחמת סמוך לדופן השמאלית היא שגרמה לשבר של לוחות השיש בצד ימין ולסדיקתם של הלוחות בצד שמאל. ככללו של דבר נמצא כי גילדיי טען להיתכנותו של "עיקרון פיזיקלי" שגרם לשבירת הלוחות במנגנון של נקישות חוזרות ונשנות (להבדיל למשל מחבטה חד פעמית) אך לא עלה בידו לבסס את התקיימותו בפועל. 6.11 על כך אוסיף כי לא נסתרה בפני גירסתם של חסון (בסעיף 6 לתצהירו) קולדוני (במכתבו מיום 9.2.09 ובעדותו בעמ' 7) ורבינסקי (במכתבו מיום 10.2.09) לפיהן שיטת האריזה של המטען תואמת את המקובלות והשיטות הנהוגים לגבי הכנתם ואריזתם של לוחות שיש המיועדים להובלה. 6.12 לא זאת אף זו; בספרו של המלומד עו"ד חכם אהרון כדורי, ביטוח ימי ותביעות (להלן: "כדורי") נאמר לעניין זה: "אריזה שנמצאה על ידי שמאי הביטוח כלא מתאימה אך מקובלת באותו ענף לא תהיה עילה בידי המבטחים לדחות את תביעתם של המבוטחים, אם יצליחו האחרונים להוכיח כי משלוחים במסעות דומים אשר נארזו באותה צורת אריזה הגיעו ללא פגם" (בעמ' 100 מהדורה שישית). ניכר כי עמדה זו מעדיפה את העיקרון של אריזה מקובלת אשר הוכיחה את עצמה כיעילה בעבר על פני הגישה להפליג בהשערות לגבי הגורם לנזק בכל מקרה פרטני. בסעיף 7 לתצהירו טען חסון: "אבקש להדגיש כי אני רכשתי מספקים אלה בעבר מאות מכולות. המטען נארז תמיד באותו אופן ולא נגרמו לו נזקים מהסוג שאירע במשלוח הנוכחי...". 6.13 גירסתו זו של חסון לא אותגרה כלל ועיקר במהלך חקירתו הנגדית, ומשכך הנסיבות העומדות ביסוד העמדה הנקוטה בידי בר סמכא כגון כדורי לא עורערה. 7. יישום נטל הראיה 7.1 הנתבעת התיימרה להסתמך בסיכום טענותיה על ההלכה שנפסקה ב-ע"א 3909/90 B.V HANDELSMAATSCHAPRIJ נ. קונטיננטל חברה לביטוח בע"מ וטענה כי התנאי בדבר אחיזה נאותה הינו תנאי בסיסי ביותר בפוליסה והפרתו שוללת את הכיסוי הביטוחי (פיסקה 50 לסיכומי הנתבעת). 7.2 על כך, אין חולק כמובן, אלא שב"כ הנתבעת התעלם משיקולי נטל הראיה ומן הקביעה באותה פרשה לפיה: "סיכומם של דברים, העדויות שבו לפני בית המשפט המחוזי מלמדות כי הובלתם של תפוחי האדמה נעשתה שלא בדרך המקובלת להובלת טובין מסוגם...אשר על כן חלה בהקשר זה תניית הפטור שבפוליסה..." (פיסקה 5 בעמ' 561 לפסק הדין - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 7.3 כאמור בתובענה בה עסקינן לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הובלת לוחות השיש לא נעשתה בדרך המקובלת להובלת טובין מסוגם וכן לא עלה בידה לסתור את גירסת חסון לפיה שיטת אריזה כגון זו עמדה בעבר במבחן. על יסוד כל המקובץ עד כאן אני פוסק כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התקיימו תנאי הסייג ומשכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח. ו. ההודעות לצדדים שלישיים 1. ההודעה לספקים 1.1 אין חולק כי הספקים (צדדים שלישיים 1-2) לא הגישו כתב הגנה מפני ההודעה ואף לא התייצבו לדיון. 1.2 בתקנה 221 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") נקבע לעניין זה: "לא הגיש (הצד השלישי) כתב הגנה רואים אותו כאילו הודה בתוקפו של פסק הדין נגד בעל הדין (שנתן את ההודעה) בין שנתקבל בהסכמה ובין באופן אחר ושל פסק הדין לזכות בעל הדין נגדו". 1.3 בנתון לכך, רשאית הנתבעת ליטול פסק דין נגד הספקים, וזאת בכפוף לזכותם של הספקים מכוח תקנה 223(ג) לתקנות. 2. ההודעה כלפי צים 2.1 בהתייחס להודעה ששוגרה לצים טענה הנתבעת בפיסקה 117 לסיכומיה: "לחלופין אם ייקבע כי הנזק נגרם כתוצאה מטלטולים חריגים במהלך ההובלה הימית, אזי האחריות לנזק רובצת על כתפי צים ויש לחייבה לשפות את הנתבעת". 2.2 בסיכום טענותיה טענה צים כי לא הוכח שהמטען נמסר לה במצב שלם, טוב ותקין וכן לא הוכח כי הנזק שנגרם למטען אירע שעה שהמטען היה בחזקתה הממשית. 2.3 מעדותו של חסון עולה כי צים קיבלה לידיה מכולה סגורה ללא שהיתה מעורבת בהמכלתה ואף לא במסע היבשתי ממפעל הספקים לנמל גנואה ומשכך אין להוציא מכלל אפשרות כי המטען ניזוק עוד קודם לקבלת המכולה בידי צים. 2.4 על כך אוסיף כי מעדותו של שמעון קירשנר שהעיד מטעם צים עולה כי היא לא קיבל הודעה בדבר אירוע חריג במהלך ההפלגה (עמ' 6 שורות 8-10 לפרוטוקול ישיבת יום 23.1.11). 2.5 קירשנר התקשה אמנם להצביע על מקור ידיעה ספציפי באשר למצב הים במהלך ההפלגה (עמ' 7-8) אולם בהמשך עדותו חזר על גירסתו זו (עמ' 9 שורות 19-20) והוסיף כי בצים לא התקבל דיווח על נזקים אחרים שאירעו באוניה זו (עמ' 10 שורות 8-9). 2.6 הנתבעת לא הוכיחה מפי עדיה כי במהלך ההפלגה חלו טלטולים חריגים ומשכך, גם אם לא ניתן לקבוע ממצא כגון זה מעדותו של קירשנר לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את התשתית העובדתית שביסוד טענתה. אני דוחה איפוא את ההודעה נגד צים. 3. ההודעה כלפי הנמל 3.1 בסעיף 118 לסיכומי טענה הנתבעת: "לחילופי חילופין אם ייקבע כי הנזק נגרם כתוצאה מטיפול רשלני במכולה ופריקתה מן האוניה אזי האחריות לכך מוטלת על הנתבעת(?) מס' 4-הנמל". 3.2 בסיכום טענותיו טען ב"כ הנמל כי לא הוכח שהנמל קיבל את המכולה במצב שלם ותקין וכי המכולה יצאה ממנו במצב גרוע משנתקבלה (פיסקה 2 לסיכומי הנמל). 3.3 הנמל הטעים כי בהעדר דפי מניה ושקילה לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את מצבו של המטען שעה שהגיע לנמל. השוו: ע"א 83/82 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ. המגן חברה לביטוח בע"מ. 3.4 אשר לממצא בדבר בליטת דופן המכולה העיד המנופאי בן ארי כי לא הבחין בו כלל ועיקר (עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת 23.1.11. אתת הנמל, בן שמש טען בתצהירו כי: "לו היה מתרחש אירוע חריג בקשר עם המכולה אירוע כזה היה נרשם ביומן שינוע האוניות והיה נערך דו"ח נזק בקשר לכך". 3.5 ולבסוף, אטעים כי בתעודת השער ותעודת הליווי (במ/4) שהוגש מטעם גב' עודד שיקמה עובדת הנמל נרשם על ידי מי שנטל את המכולה: "הריני מאשר קבלת המטען המפורט בתעודה זו בשלמותו ובמצב תקין" (עמ' 26-29 לפרוטוקול הנ"ל). 3.6 על יסוד המקובץ עד כאן אני פוסק כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הנמל התרשל בטיפולו במטען. 4. ההודעה כלפי המובילים 4.1 בפיסקה 119 לסיכומי הנתבעת נרשם: "עוד לחילופין אם ייקבע כי הנזק נגרם למטען בעת ההובלה היבשתית מהנמל אל חצרי המבוטחת - יש לחייב את המוביל היבשתי בשיפוי הנתבעת". 4.2 מטבע הדברים לא הביאה הנתבעת ראיות משלה באשר לשלב ההובלה. 4.3 מן העדויות שהובאו מטעם המוביל עולה כי בעת קבלת המכולה על ידי המוביל מן הנמל לא ניכר בה נזק חיצוני (עדות פרומוביץ בעמ' 41-42 לפרוטוקול ישיבת יום 4.12.11). 4.4 מעדותו של הנהג גרצוב עולה כי זה לא שבר כלל ועיקר את החותמות על סוגרי המכולה (פלומבות) ולא ראה את תוכנה (שם, עמ' 47-50). 4.5 הן פרומוביץ והן גרצוב טענו בסעיף 11 לתצהיריהם: "במהלך ההובלה מן הנמל למחסן התובעת לא אירעה כל תאונה או אירוע חריג". 4.6 אין מנוס איפוא מן הקביעה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הנזק למטען נגרם במהלך ההובלה היבשתית. 4.7 על יסוד המקובץ עד כאן אני דוחה את ההודעה ששיגרה הנתבעת לצדדים השלישיים למעט ההודעה ששוגרה לספקים. ז. גובה הנזק 1. התובעת עתרה לתשלום מלוא סכום התביעה בסך של 25,080.23 יורו לפי השער היציג ביום הגיע המטען (סך 5.759 ₪ ליורו) ובסך הכל סך של 144,437 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. 2. הנתבעת טענה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי שילמה לספקים סכום החורג מ-10,000 יורו ומשכך סכום זה מייצג ומהווה את כלל הנזק שנגרם לה בפועל. 3. חסון צירף לתצהירו מסמך המעיד על העברה כספית לספקים בסך 10,000 יורו מיום 2.6.08 וטען בסעיף 5 לתצהירו, כי סיכם עם הספקים שיתרת התשלום תועבר אליהם לאחר סיום ההליכים בתובענה. התובעת לא הוכיחה כי נשאה בתשלומים אחרים כלשהם. כראיה לנכונות גירסתו הציג חסון במהלך חקירתו את מכתב הספקים לתובעת הנושא תאריך 11.7.09 (סומן במ/1) אשר עיקריו הינם מודעות הספקים לטענת הנתבעת, גילוי דעתם כי המטען נארז על ידם כדבעי, אישור קבלת סך 10,000 יורו על חשבון סך כל תמורת המשלוח בסך 21,689 יורו. 4. בסעיף 5 למכתב הנ"ל נרשם (בתרגום חופשי): "לאור היחסים העסקיים הטובים בינינו שאנו מקווים כי ימשיכו גם להבא נגלה סבלנות ונמתין להעברת היתרה עד ליום 30 ליולי 2010. במקרה ולא יעלה בידיכם לעמוד בתשלום עד למועד זה, אנו שומרים לעצמנו את כל הזכויות המשפטיות". אטעים כי רישום השנה "2010" נעשה בכתב יד וחורג מן הנוסח המודפס של המכתב על כל חלקיו. 5. ב"כ הנתבעים התנגד להגשת המכתב במ/1 ועל כן החלטתי מיום 2.9.12 המכתב התקבל כראיה לעצם קבלתו בידי התובעת ותוכנו למעט התאריך שנקוב בו (עמ' 35 לפרוטוקול). 6. חסון נחקר ארוכות בסוגיית המכתב האמור הן באשר למניעים שעמדו ביסוד כתיבתו והן באשר למסקנות העולות ממנו בקצירת האומר אטעים כי לגירסת חסון היוזמה למשלוח המכתב היתה של הספק וכי הספק אמר לו: "אחרי שיסתיים המשפט תשלם לי בין אם תזכה ובין אם לא" (עמ' 39 שורה 1). 7. במהלך חקירתו הנגדית הוטחה בחסון הגירסה לפיה עסקינן "בראיה מוזמנת" שנועדה לסייע לו בתביעה וחסון הכחיש טענה זו (שם, שורות 14-19). 8. במהלך חקירתו ומשהופנה לרישום התאריך טען חסון כי התאריך שנחזה להיום רשום במכתב כמועד תשלום היתרה (30.7.10) - הסתבר כמוטעה וכי הספק שלח לו מכתב אחר אשר לגירסת חסון נשלח למשרדים שמהם "הוא רוכש את הסחורה באיטליה" (שם, שורות 28-29). אטעים כי המכתב האחר לא הוצג בבית המשפט וחסון אף לא מסר הודעה כלשהוא בעניין זה הגם שהתבקש (עמ' 40 שורות 1-6). 9. ב"כ הנתבעת נדרש בחקירתו ובסיכומיו להשערות לא מחמיאות באשר לאמיתות המכתב ו/או למניעים שעמדו מאחורי שיגורו אך לא מצאתי לנכון לעסוק בהם בהיותן בלתי מבוססות. 10. עם זאת מצאתי כי לא ניתן להימנע מלתהות לגבי הסתירה המובנית בתוכן המכתב (תשלום היתרה עד ליום 30.7.10) מזה, ובין גירסתו של חסון בעדותו לפיה הוסכם כי התשלום יתבצע לאחר סיום הדיון בתובענה - מזה. 11. אני קובע איפוא כי בבחינת הממצאים העולים מחומר הראיות - אני קובע כי לא הוכח בפני כי התובעת, הנושאת בנטל הראיה, שילמה לספקים במועד כלשהוא סכום החורג מסך של 10,000 יורו. בנסיבות אלו נזקה של התובעת אשר הנתבעת כמבטחת חייבת לשפות בגינו מסתכם לסך של 10,000 יורו בלבד. ה. הכרעה וסוף דבר 1. אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 57,590 ₪ שהינם שווה ערך לסך של 10,000 יורו על פי השער היציג ליום הגעת המטען. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 2. אני דוחה את ההודעות ששיגרה הנתבעת למקבלי ההודעות למעט ההודעה ששיגרה הנתבעת לספקים, ומשכך אני מחייב את הספקים לשלם לנתבעת את הסך של 57,590 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪. 3. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום מחצית אגרת התביעה וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 9,000 ₪. 4. אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מבין צדדי ג' (למעט הספקים) שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. 1הודעה זכות ערעור. סחורהפוליסה