מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה רב מערכתית בתאונת דרכים: אקדמות מלין 1. התובע יליד 26.4.1956, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.5.2006, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). תביעתו דנא ,היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה, בהתאם להוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה, נגרמה לתובע חבלה רב-מערכתית. הוא הובהל, באמצעות אמבולנס של מד"א, לבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית החולים"). שם, הוא נבדק ואובחנו אצלו חבלה בחזה, חבלה בצוואר עם שבר של הלמינה בחוליה C4, שבר בפצט ארטיקולרי שמאלי תחתון של חוליה C4, אשר אובחן כשבר ישן, חבלה בברך שמאל עם שבר סופרהקונדילרי אנטרקונדילרי מרוסק של החלק המרוחק של עצם ירך שמאל ופצע חתך בברך ימין. CT ראש פוענח כתקין. CT חזה הדגים שבר זעיר בקורטקס קדמי של הסטרנום. הוא אושפז במחלקה אורתופדית א' של בית החולים. 3. ביום 14.5.2006, עבר התובע ניתוח לקיבוע השבר בירך שמאל. השבר קובע על ידי פלטת מתכת ננעלת מסוג LCP. מהלך הניתוח ולאחריו היה תקין. ביום 21.5.2006, שוחרר התובע מבית החולים והועבר להמשך אשפוז בבית חולים "אלישע" בחיפה (להלן: "בית חולים אלישע"). הוא אושפז בבית חולים אלישע עד ליום 14.7.2006, לצורך טיפול פיזיותרפיה ושיקום. לאחר שחרורו מבית חולים אלישע, היה התובע במעקב רפואי ובטיפולי פיזיותרפיה במסגרת בית החולים. במהלך המעקב הרפואי, התלונן התובע על סחרחורות, סיוטים, הפרעות שינה וטיניטוס. 4. התובע נבדק על ידי שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: פרופ' גרשון וולפין, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: "פרופ' וולפין"), ד"ר טארק פאהום, פסיכיאטר (להלן: "ד"ר פאהום") וד"ר אדם דרנל, פסיכיאטר (להלן: "ד"ר דרנל"). 5. פרופ' וולפין קבע, בחוות דעתו מיום 5.7.2007, כי לתובע נותרה נכות רפואית יציבה בגין התאונה, כדלקמן: 10% - בגין הגבלות התנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)(תוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"); 10% - בגין השפעה קלה על כושר הפעולה השלדי ותנועות של ברך שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי; 5% - בגין שיתוק חלקי ובצורה קלה של העצב האולנרי בכף יד ימין, לפי סעיף 31(5)(א)(II) לתקנות הביטוח הלאומי; 5% - בגין צלקת בצד ימין, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי מותאם. יוצא, כי נכותו הרפואית האורתופדית ,המשוקללת והיציבה של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 26.89%. 6. ד"ר פאהום בדק את התובע וערך שתי חוות דעת בכתב. הראשונה מיום 13.4.2008 והשנייה מיום 10.3.2010. לדעתו של ד"ר פאהום, נותרה לתובע נכות נפשית יציבה, בגין התאונה, בשיעור של 10%, בשל קיום סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה של התובע, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. 7. וכן, ד"ר דרנל קבע בחוות דעתו בכתב, מיום 24.11.2011, כי לתובע נכות נפשית יציבה, בגין התאונה, בשיעור של 10%, מתוך נכות נפשית כללית בשיעור של 15%, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. מכאן יוצא, כי נכותו הרפואית ,המשוקללת והיציבה של התובע בגין התאונה (האורתופדית והנפשית), וכפי שנקבעה על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, הינה בשיעור של 34.2%, ובמעוגל - 34%. כאן המקום לציין, כי לא מצאתי טעות כלשהי בחוות דעתו של פרופ' וולפין באשר לקביעת שיעור הנכות האורתופדית ,המשוקללת והיציבה שנותרה לתובע בגין התאונה. בתאונה לא נגרם ולא אובחן שבר בגוף חוליה כלשהי בעמוד השדרה הצווארי של התובע. על כן, אין תחולה להוראת סעיף 37(1)(8) לתקנות הביטוח הלאומי. 8. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק , כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 35,000 ₪; ב. עזרת צד ג' - 40,000 ₪; ג. התאמת דיור - 15,000 ₪; ד. הוצאות רפואיות, נסיעה ונלוות - 30,000 ₪. נזק כללי ה. נזק לא ממוני; ו. הוצאות רפואיות ונלוות; ז. הוצאות ניידות מוגברות; ח. התאמת דיור ורכב; ט. הפסד כושר השתכרות; י. הפסד פנסיה או תנאים סוציאליים; יא. עזרת צד ג'. מסכת הראיות 9. חמישה עדים היו לתביעה: הגב' רותי שחר, מנהלת בכירה לשעבר בחברת דלתא גליל (להלן: "רותי"); הגב' איילת עמידן, גרושתו של התובע (להלן: "איילת"); מר האני כרם, הבעלים ומנהל מסגרייה ובית מלאכה לעבודות עיבוד שבבי באזור התעשייה בנצרת עילית (להלן: "האני"); הגב' עדנה רחימי אליסי , אחותו של התובע (להלן: "עדנה") והתובע. כולם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/2, ת/3, ת/4 ו-ת/5, והכול בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה שלושה מוצגים נוספים: ת/6- טופס הערכה תפקודית של התובע בעת שחרורו מבית חולים אלישע; ת/7- רישום ביקור רפואי בקופת חולים ,מיום 2.4.2000; ת/8- רישום ביקור רפואי בקופת חולים, מיום 28.11.2000. להגנה העיד החוקר, מר אמנון שיינברגר (להלן: "אמנון"), שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/2). וכן, הוגשו מטעם ההגנה שלושה מוצגים נוספים: נ/1- תעודת עובד ציבור חתומה על ידי מרכז גבייה של המוסד לביטוח לאומי - סניף נצרת; נ/3- דו"ח חקירה; נ/4- שתי קלטות מקוריות. 10. וכן, ד"ר פאהום וד"ר דרנל נחקרו בחקירת שתי וערב צולבת וממצה על חוות דעתם. דיון נזק לא ממוני 11. כמבואר, התובע אושפז בבית החולים ובבית חולים אלישע למשך 63 ימים, ונגרמה לו נכות רפואית יציבה בשיעור של 34%. על כן, נזקו בפרט נזק זה יחושב לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 ומגיע לאחר שערוך כדין להיום, לסך של 81,540 ₪. הפסד השתכרות א. בסיס החישוב 12. כמבואר, התובע יליד 26.4.1956, גרוש + 4 והינו מהנדס מחשבים במקצועו. הוא בוגר הטכניון בהצטיינות. במסגרת העתודה האקדמית בצה"ל, הוא שימש כראש מדור תקשורת בענף המחשבים של חיל הקשר והשתחרר בדרגת סרן. בהמשך, הוא למד שנתיים לקראת תואר שני במִנהל עסקים. עברו התעסוקתי אינו קבוע ורצוף (נ/1). במהלך השנים, החל משנת 1987 ועד היום, לא התמיד התובע במקום עבודה אחד וקבוע. לפעמים הוא עבד כפועל שכיר ,לפעמים היה יזם וייסד חברות פרטיות ולפעמים היה מובטל. בתקופה מסוימת ,הוא קיבל גמלת הבטחת הכנסה. מספר חברות הוא ייסד וניהל בעצמו, כמו דיירקט קונטקט בע"מ (בשנים 1994-1990), א. מרגולין שיווק בע"מ (בשנת 1996), המרכז הישראלי להשכלת אינטרנט (בשנים 2001-1997) וגיל חדשות טכנולוגיות בע"מ (בשנת 2008). וכן, היה הבעלים או שותף למיזמים בהייטק, כמו יבוא חול זכוכית מירדן (בשנים 2003-2001), יבוא צינורות לירדן (בשנים 2003-2001), פיתוח חיישן אלקטרוני אישי (בשנים 2004-2003), צביעת טקסטיל ויצירת טקסטיל (בשנים 2006-2004) וחיישן לזיהוי מוות בעריסה (בשנת 2010). וכן, התובע שקד על הרחבת אופקיו גם בתחומי האלקטרוניקה הכללית, אלקטרואופטיקה, מכניקה, כימיה ופיזיקה. הוא גם כותב ספרים ומוצא עניין גם בעולם הרוח. ויודגש: לא ניתנו פטנטים על האמצאות הכשירות פטנט שהומצאו על ידי התובע. לטענתו, הוא נקט בארצות הברית בהליכים למתן פטנט לאמצאותיו, אך בסופו של יום לא ניתן לו פטנט על אמצאה כלשהי (ת/5, סעיפים 85-12; עמ' 34 ש' 9; עמ' 45-37, ש' 12-1). 13. אכן, התובע העיד, בכתב ובעל פה, לעניין הפסד השתכרותו והפסד כושר השתכרותו בעבר ובעתיד (ת/5, סעיפים 85-12, עמ' 34 ש' 9, עמ' 45-37 ש' 12-1). הוא העיד באשר לכושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי. הוא מציע, כי שומת הפסד השתכרותו והפסד כושר השתכרותו בעבר ובעתיד, תיעשה לפי כושר השתכרות פוטנציאלי בסך של 19,987 ₪ לחודש נטו וכושר השתכרות אקטואלי בסך של 7,995 ₪ לחודש נטו (הסיכומים, סעיפים 90-81). 14. גם רותי ואיילת העידו לעניין כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי של התובע (ת/1 סעיף 9(9); עמ' 14 ש' 10; ת/2 ס' 5-6; עמ' 19 ש' 3; עמ' 20 ש' 25 עד הסוף; עמ' 21 ש' 15-1; עמ' 22 ש' 15-13). 15. אומר מיד, כי עדויותיהם של התובע, רותי ואיילת באשר לכושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי של התובע, בעבר ובעתיד ועם כל הכבוד, אינן מהימנות בעיניי ואינן סבירות כלל. ראשית, במארג הראיות הקבילות ובעלות משקל לא מצאתי אישור, תימוכין או חיזוק לעדויות אלה. ההפך הוא הנכון. עדויות אלה עומדות בסתירה מוחלטת לתלושי השכר, אמנם החלקיים ,טופס 106 לשנת המס 1994, שוברי ההמרה וההפקדה בבנק, וחשבונות המס ,שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית (נספח ד' - תלושי שכר לחודשים יוני 1986 עד פברואר 1987; נספח י' - טופס 106 לשנת המס 1994 ותלושי שכר לחודשים ינואר 1994 עד יוני 1994, תלושי שכר לחודשים יולי 1992 עד אוקטובר 1993; נספח י"א - תלושי שכר לחודשים ינואר 1996 עד יוני 1996; נספח י"ב - חשבוניות מס; נספח י"ג - תלושי שכר לחודשים ינואר 2000 - אוקטובר 2000; נספחים ל"ה-ל"ו - שוברי ההמרה וההפקדה בבנק). 16. שנית, עדויותיהם של התובע רותי ואיילת, לענייננו, אף עומדות בסתירה למוצג נ/1, המפרט את עברו התעסוקתי של התובע. 17. שלישית, התובע נמנע, במתכוון, מלהציג לבית המשפט את מלוא המסמכים הרלוונטיים והמעידים על כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי. כוונתי היא, בעיקר, למלוא תלושי השכר שהוא קיבל ממעסיקיו השונים ובכללם החברות שבבעלותו; פנקסי החשבונות של עסקיו; הדו"חות השנתיים שהוגשו למס הכנסה (שלו ושל החברות שהוא יזם וייסד); הדו"חות התקופתיים שהוגשו לשלטונות המס; מאזני רווח והפסד של החברות הפרטיות דנן; תיעוד החוץ; הצהרות ההון; תדפיס חשבון הבנק של התובע והחברות שבבעלותו וכיוצא באלה. אין חולק, כי בכוחם של מסמכים אלה לתרום עד מאוד לחשיפת האמת ועשיית הצדק. 18. רביעית, התובע התחייב, במהלך המשפט, להגיש לבית המשפט את אישור המוסד לביטוח לאומי, המפרט את שמות מעסיקיו הרשומים ופירוט הכנסותיו המדווחות למוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הסכימה להגשת המסמך האמור (עמ' 39 ש' 16-3; עמ' 66 ש' 2-1). דא עקא ובסופו של יום, המסמך האמור לא הוגש ולא צורף לכתב הסיכומים של התובע. 19. חמישית ולענייננו, קיימות סתירות מהותיות ,פנימיות וחיצוניות, בעדויותיהם של התובע, רותי ואיילת. המעיין יעיין והמשווה ישווה. 20. אכן, התובע הינו אדם מיוחד במינו ומהנדס מחשבים מבריק בהשכלתו. דא עקא, הוא הוכיח על עצמו כאיש עסקים והייטק כושל במימוש כושר השתכרותו בפועל. כושר השתכרותו הפוטנציאלי של התובע מעולם לא בא לידי מימוש בפועל, בעת הנכונה, ובמהלך עברו התעסוקתי הארוך מאוד. ניתן לדמות את התובע ל -"יהלום הטמון בתהום". וכן, לא הוכח בפניי כדין, כי כושר השתכרותו הפוטנציאלי של התובע אף ימומש בעתיד ועד לתום גיל העבודה של התובע. הרי כל תכניותיו העסקיות של התובע לא התממשו ,הלכה למעשה, ונשארו בגדר פנטזיות. מהתכניות דנן נחל התובע רק הפסדים כספיים, כישלונות צורבים וקשיים כלכליים, מהם טרם התאושש עד ימינו אלה. 21. במקרה דנן, קיים חוסר ודאות מובנה בקביעת כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי של התובע. חסרים נתונים בסיסיים ביותר באשר לשכרו או הכנסתו של התובע ערב התאונה. התובע לא היה בתחילת דרכו, והכנסתו אמורה הייתה לשקף את כושר השתכרותו הפוטנציאלי. כושר השתכרותו הפוטנציאלי של התובע, בהתחשב בנתוניו האישיים והסביבה העסקית שלו, לא בא לידי ביטוי בפועל מזה תקופה ארוכה מאוד. ערב התאונה ,לא הייתה לתובע השתכרות בפועל קבועה ורצופה. התובע החליף לעתים תדירות מקומות עבודה ומעסיקים, גם בתקופות בהן הוא ניהל את החברות הפרטיות שייסד, הוא קבע לעצמו את הכנסתו הפוטנציאלית, שלא באה לידי מימוש כלל ועיקר. 22. כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן, יש לנקוט את הדרך של השוואת שכרו של התובע הפוטנציאלי, בעבר ובעתיד, עם שכרם של עובדים אחרים מסוגו, קרי - מהנדסי מחשבים, כאשר שכרם של האחרונים ישמש קנה מידה לקביעת כושר השתכרותו הפוטנציאלי של התובע אלמלא התאונה. במקרה דנן, התובע לא נפגע בתאונה בתחילת דרכו התעסוקתית והעסקית. וכן, ההשוואה האמורה אינה תואמת את דרישת הצדק. אין ממש בהשוואת התובע אל אותם עובדים אחרים, שבלאו הכי לא הוכח כדין כושר השתכרותם הפוטנציאלי ,וטענותיו של התובע, לעניין זה, בעלמא הן. 23. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה שכרו והכנסתו החלקיים של התובע מלפני התאונה, נסיבותיו האישיות של התובע, השכלתו, מקצועו, התקדמותו, בריאותו, חוסר התמדתו כעוסק קבוע ובטוח, תכניותיו העסקיות הרבות שנחלו כישלונות כלכליים וכספיים צורבים, אי-מתן פטנטים ל"אמצאותיו" הרבות של התובע, להן הוא לא עשה צעדים ממשיים ומשמעותיים להמצאתן, הבטחתן וניצולן, וכיוצא באלה, אני קובע, כי השתכרותו הפוטנציאלית של התובע, בעבר ובעתיד, הינה סך של 7,500 ₪ נטו לחודש, נכון להיום. ב. הנכות התפקודית 24. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בגין התאונה. ברם, נכותו הרפואית היציבה שנקבעה לו על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט אינה משקפת, למעשה, את נכותו התפקודית. כאן המקום לציין בהדגשה, כי עדותו של התובע, בכתב ובעל פה, לעניין נכותו התפקודית בגין התאונה (ת/5 סעיפים 144-123, 167-152; עמ' 34 ש' 9; עמ' 45 ש' 32-13; עמ' 46) ועם כל הכבוד והענווה, הייתה מוגזמת ביותר, מופרכת בעליל, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי. עדות זו עומדת בסתירה קוטבית, פוזיטיבית ומוחלטת, הן לעדותו, בכתב ובעל פה, של אמנון, עדות שהייתה סבירה ומהימה עד מאוד, והן למוצגים נ/3 ו-נ/4. ויודגש: אמנון ערך תצפיות ומעקבים אחר תנועותיו של התובע. הוא הסריט וצילם את תפקודיות התובע במומו (צירופים ל-נ/2, הצירוף ל-נ/3 ו-נ/4). התצלומים והקלטות דנן מפריכים לחלוטין את עדותו של התובע לעניין תפקודיות נכותו. 25. וכן, במהלך חקירתו שתי וערב ניסה התובע, ללא הצלחה כלשהי, ליישב את הסתירות המהותיות, הפוזיטיביות והמוחלטות שבין עדותו בכתב ובעל פה, באשר לתפקודיות נכותו, לבין התצלומים והקלטות המתעדים את תפקודו במומו (עמ' 45 ש' 32-13; עמ' 46 ש' 26-1). דא עקא, עדותו דנן הייתה, למרבה הצער, מניפולטיבית, אבסורדית, מופרכת לחלוטין ובלתי מהימנה בעיניי. לדוגמה, העיד התובע, כי "זה כואב לי אבל כשאני הולך ברחוב אני לא רוצה להתנדנד, זה מביך אז אני באופן מלאכותי מנסה לא לצלוע כדי לא להיראות חריג. זה קורה רק כשאני הולך לאט" (עמ' 32 ש' 27-26). ישאל השואל - האמנם? וכן, במקום אחר העיד התובע והודה, כי "אני מפנה גם את הכתפיים. אני כן יכול להפנות את הראש בלי הכתפיים" (עמ' 45 ש' 19-18). 26. כמו כן, העיד התובע, כי דהיום הוא "עושה כמה דברים" (עמ' 47 ש' 8). הוא פיתח חיישן לזיהוי מוות בעריסה והוא גם כותב ספר (שם, ש' 9-8). 27. הנה כי כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה, נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו, הכשרתו המקצועית, יכולתו להסתגל במומו, טיב הפגיעה הרפואית, דרגת הנכות הרפואית היציבה, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא ,כי נכותו התפקודית של התובע הינה פחותה מנכותו הרפואית, ולהערכתי מגיעה היא לשיעור של 25% ,החל מיום 19.11.2006 ואילך. וכן, נכותו התפקודית הזמנית של התובע, מיום התאונה ועד ליום 18.11.2006, כאמור באישורי חופשות מחלה המוזכרים בחוות דעתו של פרופ' וולפין ושלא נסתרו על ידו, מקובלת עליי. הפסד השתכרות בעבר 28. בתקופה החל מיום התאונה ועד ליום 18.11.2006, חסרון הכיס שהיה לתובע הוא כדלקמן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (וראו גם סעיף 2(ב1) לחוק). בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. טענותיו של התובע, לעניין זה, בעלמא הן. אזכיר עוד, כי על התובע לפעול למימוש זכויותיו על פי הדין לקבל תשלום או עזרה חינם וזאת מכוח הדוקטרינה בדבר הקטנת הנזק. באשר להוצאות הנסיעה אומר, כי אכן היו לתובע הוצאות נסיעה הכרוכות בקבלת הטיפולים הרפואיים שהוא קיבל בגין התאונה. במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, פיצוי בפרט נזק זה, בסך של 7,500 ₪, נכון להיום. התאמת דיור 32. אכן, הוכח בפניי כדין, כי צורכי שיקום התובע לאחר התאונה חייבו שינויים בדירת מגוריו (ת/6). היה צורך בביצוע שינויים בחדר המקלחת והשירותים (ת/6). עלות השינויים דנן הייתה סך של 7,200 ₪ (נספח נ"ה ל-ת/5). לאחר שערוך להיום, הפיצוי המגיע לתובע ,בפרט נזק זה, מגיע לסך של 7,541 ₪. עזרת צד ג' בעבר 33. התובע הוכיח בפניי כדבעי, כי בסמוך לאירוע התאונה הוא נזקק, בשל מצבו הרפואי בגין התאונה, לעזרת אחותו (עדנה), לשם ביצוע פעולותיו השגרתיות היומיומיות וניהול משק ביתו. העזרה דנן הינה מעבר למה שמעניקים בני משפחה באופן סביר. ברם, עדויותיהם של התובע ועדנה, לעניין היקף העזרה האמורה, היו מופרזות ומוגזמות ביותר ובלתי מהימנות. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע פיצוי ,בפרט נזק זה, בסך של 10,000 ₪,נכון להיום. שאר טענות הצדדים לפרטי הנזק הנתבעים 34. לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של הצדדים ודינן להידחות. וכן, התובע לא הוכיח כדין את שאר פרטי הנזק הנתבעים. ניכויים - תשלומים תכופים 35. הנתבעת שילמה לתובע (בתאריכים 16.8.2006, 8.5.2007, 20.4.2008 ו-15.12.2010) ארבעה תשלומים תכופים בסכום כולל של 83,000 ₪ נטו. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום זה לסך של 106,263 ₪. על פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים. סכום הפיצויים הכולל 36. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם אלה: א. נזק לא ממוני - 81,540 ₪; ב. הפסד השתכרות בעבר - 204,628 ₪; ג. הפסד השתכרות בעתיד- 194,250 ₪; ד. הפסד זכויות סוציאליות- 15,000 ₪; ה. הוצאות רפואיות ונסיעה בעבר- 7,500 ₪; ו. התאמת דיור- 7,541 ₪; ז. עזרת צד ג' בעבר- 10,000 ₪; סה"כ- 520,459 ₪. בניכוי תשלומים תכופים- (106,263) ₪; יתרה- 414,196 ₪. התוצאה 37. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 414,196 ₪; ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 63,700 ₪. ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים