פגיעה בעצם הבריח

המומחה קבע בחוות דעתו בכתב, כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בגין התאונה, לפי סעיף 39 (1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) (תוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), וזאת בשל חיבור גרוע והתקצרות של עצם הבריח משמאל. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגיעה בעצם הבריח: כללי 1. התובעת ילידת 15.03.1982, נפגעה ביום 09.04.2007 בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). תביעתה דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לה עקב התאונה על-פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, הלכה למעשה, על גובה הנזק ושיעור הפיצויים. 2. כתוצאה מהתאונה, נפגעה התובעת בפנים, בכתף שמאלית ובחזה. לאחר התאונה, היא הובהלה למרכז רפואי העמק (להלן: "בית החולים"). היא נבדקה בחדר המיון . וכן, בוצעו צילומי רנטגן של החזה, עמוד שדרה צווארי, ובדיקת טומוגרפיה מחשבית (CT) של המוח והחזה, שהדגימו שבר פסי ללא תזוזה במרכז עצם הבריח משמאל ושבר בעצם האף. וכן, נצפו חתכים ברירית השפה התחתונה. הושם מתלה לאמה (משולש) והתובעת שוחררה, בו ביום, לביתה, עם המלצות להמשך טיפול אנלגטי, מנוחה למשך 7 ימים וביקורת חוזרת במרפאות א.א.ג ואורתופדיה של בית החולים. 3. בהמשך, עברה התובעת סדרת בדיקות במרפאות חוץ של בית החולים. לאחר הסרת הקיבוע, היא עברה טיפולים פיזיקאליים. 4. התובעת נבדקה על ידי שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: ד"ר קובי לידור, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: "ד"ר לידור"), וד"ר איתן יניב, מומחה למחלות א.א.ג (להלן: "ד"ר יניב"). ד"ר לידור קבע, בחוות דעתו בכתב, כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% בגין התאונה, לפי סעיף 39 (1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) (תוספת), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), וזאת בשל חיבור גרוע והתקצרות של עצם הבריח משמאל. וכן ,קבע ד"ר לידור לתובעת נכות רפואית זמנית בשיעור של 100%, מיום התאונה ועד ליום 08/08/2007. אוסיף, כי ד"ר לידור נחקר, בחקירת שתי וערב, צולבת וממצה על חוות דעתו. 5. ד"ר יניב קבע, בחוות דעתו בכתב, כי לתובעת נותרה נכות רפואית יציבה בשיעור של 10% בגין התאונה, לפי סעיף 69 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי, וזאת בשל שינוי בצורת האף החיצוני, בצורה קלה עד בינונית, עם הפרעה בנשימה. אציין, כי ד"ר יניב לא נחקר כלל על חוות דעתו דנן. יוצא אפוא, כי נכותה הרפואית ,המשוקללת והצמיתה של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 14.5%. 6. התובעת טוענת לפיצויים במספר פרטי נזק כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות- 55,000 ₪. ב. הוצאות רפואיות ונסיעה - 12,000 ₪. ג. עזרת צד ג' - 20,000 ₪. נזק כללי ד. הפסד כושר השתכרות. ה. עזרת צד ג' . ו. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. ז. הוצאות רפואיות, נסיעה ואחרות. ח. נזק לא ממוני. 7. הנתבעת שילמה לתובעת (ביום 18.12.2007) תשלום תכוף בסך של 5,000 ₪, הכולל שכר טרחת עורך-דין ומע"מ כחוק. לאחר שערוך להיום והפחתת שכר טרחת עורך הדין ומע"מ, מגיע סכום זה לסך של 5,838 ₪. מסכת הראיות 8. שני עדים היו לתביעה: מר מאור לואי, בעלה של התובעת (להלן: "מאור"), והתובעת. שניהם הקדמי והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם (ת/1 ו-ת/2, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה שני מוצגים נוספים: ת/3 - תצלום; ו-ת/4 - תלושי שכר של התובעת לחודשים פברואר 2006 ועד נובמבר 2007, ולחודשים נובמבר 2009 ועד יולי 2010. 9. לא היו עדים להגנה. מטעמה ,הוגשו 5 מוצגים: נ/1 - מסמכים רפואיים מתיקה הרפואי של התובעת בקופת-חולים; נ/2 - תלושי שכר של התובעת לחודשים פברואר, מרץ ומאי 2009; נ/3 - כתב קבלת תשלום תכוף; נ/4 - תקליטור; ו-נ/5 - תעודת עובד ציבור חתומה על ידי הגב' סמדר תפארת - קצינת סגל יחידת נחשון בשב"ס, בצירוף מסמכי הגיוס של התובעת לשירות בתי הסוהר. דיון נזק לא ממוני 10. כאמור, התובעת לא הייתה מאושפזת בבית חולים או במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה. כתוצאה מהתאונה ,נגרמה לה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 14.5%. חישוב הפיצויים, בפרט זה, ייעשה בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, ומגיע, לאחר שערוך להיום, לסך של 28,402 ₪. הפסד השתכרות א. בסיס החישוב 11. כאמור, התובעת ילידת 15.03.1982, נשואה והינה נגדית אקדמאית, בדרגת רס"ל, ביחידת נחשון של שירות בתי הסוהר. בשנת 2001, היא סיימה את לימודי התיכון בבית ספר אורט מקיף דתי בבית שאן. ביום 18.07.2001, היא התגייסה לשירות חובה בצה"ל. שירתה כשוטרת מג"ב, והשתחררה ביום 11.01.2004, בתום שירות חובה. במהלך השנים 2006 ועד 2009, היא למדה במכללת כנרת בעמק הירדן (להלן: "המכללה"), לקראת תואר בוגר במדעי החברה, בחוגים משאבי אנוש וסוציולוגיה. בחודש אוקטובר 2010,היא התגייסה לשירות קבע בשירות בתי הסוהר. בין התאריכים 31.10.2010 עד 20.01.2011, היא השתתפה בקורס סוהרים ,כשבסופו היא הוסמכה כסוהרת בטחון ביחידת נחשון. 12. עד לגיוסה לשב"ס (בחודש אוקטובר 2010), עבדה התובעת, כעובדת שכירה ,במקומות עבודה שונים ,כדלקמן: תקופה שם מעסיק מקום העבודה תפקיד שכר חודשי ומשוערך להיום פברואר 2006 - אפריל 2007 קיבוץ מעגן קיבוץ מעגן עובדת בכלבו 2,212 ₪ ברוטו אוגוסט 2007 -נובמבר 2007 קיבוץ מעגן קיבוץ מעגן עובדת בכלבו 1,917 ₪. דצמבר 2007 - מאי 2009 פראירה ניקיון בע"מ מסעדה בצומת צמח מלצרית 954 ₪. ינואר 2009 - יולי 2009 יד למפרק בע"מ עוף טוב - בית שאן פקידת משאבי אנוש 3,045 ₪. אין נתונים מדויקים שופרסל חולון קופאית אין נתונים אוקטובר 2010 ואילך מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר יחידת נחשון - ת"א נגדית שכר ממוצע לחודשים ינואר - יוני 2011, לאחר שערוך להיום -9,585 ₪. (ראו - ת/2, צירופים ג ו-ז'; ת/4; נ/2; פרוטוקול עמ' 11, ש' 32-13; עמ' 12, ש' 30-1 ). ויודגש: המעסיק דהיום, שירות בתי הסוהר, משלם לתובעת, בנוסף לשכרה החודשי, סך של 824 ₪, כדמי השתתפות בשכירות דירת המגורים (ת/2, סעיף 23). 13. אין ספק, כי כושר השתכרותה האקטואלי של התובעת, לפני התאונה, לא ביטא את מלוא יכולת השתכרותה הפוטנציאלית. בזמן התאונה, הייתה התובעת צעירה בגיל וסטודנטית במכללה. היא למדה לקראת תואר בוגר במדעי החברה. במכלול נסיבות העניין, נראה לי כראוי וצודק, כי השכר הממוצע במשק, לאחר ניכוי מס הכנסה כדין, בסך של 8,845 ₪ נטו לחודש ולהיום , ישמש בסיס לקביעת הפיצוי בגין כושר השתכרותה של התובעת, וזאת לתקופה החל ממועד סיום לימודיה האקדמיים, קרי- החל מחודש ינואר 2010 ואילך. וכן, בסיס החישוב לקביעת הפיצוי בגין כושר השתכרותה של התובעת החל מיום התאונה ועד ליום 31.12.2009, יהא כושר השתכרותה האקטואלי עובר לתאונה, בסך של 2,212 ₪ נטו לחודש, נכון להיום. ב. הנכות התפקודית 14. אכן, נשארה לתובעת נכות תפקודית בגין התאונה. ברם, נכותה הרפואית ,המשוקללת והיציבה, שנקבעה לה ע"י המומחים הרפואיים מטעם בית-המשפט, ד"ר לידור מזה וד"ר יניב מזה, אינה משקפת, הלכה למעשה, את נכותה התפקודית. כאן המקום לציין בהדגשה רבה, כי עדויותיהם של עדי התביעה, בכתב ובעל-פה, לעניין נכותה התפקודית של התובעת, בגין התאונה (ת/1, סעיפים 8-4; עמ' 3, ש' 19; עמ' 4, ש' 32-20, עמ' 5; ת/2, סעיפים 12-9, 25-15; עמ' 6, ש' 4, ש' 18-17; עמ' 9, ש' 29-28; עמ' 13, ש' 28-25), אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי וזאת בלשון המעטה. וכן בעדויות אלה, מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, ויורדות לשורשו של עניין, ללא כל הסבר סביר ומהימן. אוסיף עוד, כי עדי התביעה דנן התיימרו, במהלך עדויותיהם, להיות את אשר אינם. הם התיימרו להיות מומחים רפואיים ברי-סמכא, ועל כך יש להצטער רבות. 15. להלן, אעמוד על מספר תמיהות וסתירות מהותיות שהתגלו בעדויותיהם של עדי התביעה: ראשית, עדותה של התובעת לפיה, עובר לתאונה לא הייתה לה הפרעה בנשימה וכי הייתה לה רק נזלת, נסתרה, מיניה וביה, על ידי מסמכים רפואיים אותנטיים ובעלי מלוא המשקל, וכוונתי היא לרישומים מהביקורים הרפואיים שהיו לתובעת, עובר לתאונה, בקופת חולים בה היא רשומה (נ/1) ,בהם צוין במפורש, כי לתובעת נזלת כרונית, וסובלת היא מסינוס מקסילרי, מוצל ואקטיבי. ויודגש: בביקור מיום 31.10.2006 ,היא התלוננה גם על אף סתום ואיבוד חוש הריח (נ/1). 16. שנית, עדויותיהם של עדי התביעה, בכל הקשור לכאביה וסבלה של התובעת והגבלת כושר הפעולה שלה, בגין התאונה, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה, כי החל מחודש אוקטובר 2000 ואילך, התובעת לא נזקקה לטיפול רפואי כלשהו בגין הפגיעות הרפואיות שהיו לה בתאונה (עמ' 9, ש' 16-11). 17. שלישית, עדויותיהם של התובעת ובעלה, לעניין הגבלת כושר הפעולה של התובעת בכלל ויכולת הריקוד שלה בפרט במומה ,עומדת בסתירה מוחלטת וקוטבית לתקליטור המתעד את מסיבת נישואיהם מיום 08.12.2011. 18. רביעית, ביום 15.08.2010 חתמה התובעת על טופס הצהרת בריאות של מועמד לגיוס לשירות בתי הסוהר (להלן: "טופס הצהרת בריאות"). בטופס הצהרת הבריאות ,הצהירה התובעת על מצבה הבריאותי והתחייבה למסור את מלוא המידע הרפואי הנכון באשר למחלותיה, בעיות אורתופדיות כרוניות, תאונות שעברה, שימוש בתרופות, פעילותה הגופנית, תופעות חריגות, כמו לחצים בחזה, קוצר נשימה, כאבי ראש כרוניים, סחרחורות, התעלפויות וכיוצא באלה (נ/5 - הצהרת בריאות). בטופס הצהרת הבריאות, לא הצהירה התובעת ולא מסרה ידיעות על מגבלה רפואית כלשהי, לא כל שכן, על הפרעות בנשימה או קוצר נשימה במנוחה או במאמץ, בעיות או מוגבלויות אורתופדיות כלשהן וכיוצא באלה. אין להכיר מילים, כי הצהרת הבריאות דנן של התובעת עומדת בסתירה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת, לעדויותיהם של עדי התביעה. 19. חמישית, התובעת חתמה, ביום 15.08.2010, על טופס פרטים אישיים, לשם גיוסה לשירות בתי הסוהר (להלן: "טופס פרטים אישיים"). התובעת הצהירה, כי כל הפרטים שהיא מסרה בטופס האמור הינם נכונים, וכי היא מודעת לכך שמסירת פרטים כוזבים או העלמת פרטים עלולים להביא לפיטוריה משירות בתי הסוהר ומהווים עבירה פלילית שבצדה עונש מאסר של 6 חודשים. וכן, היא התחייבה להודיע ללשכת הגיוס של שירות בתי הסוהר על כל שינוי במידע שרשמה בטופס פרטים אישיים.. בסעיף 6 לטופס הפרטים האישיים ,המתייחס למצבה הרפואי , הצהירה התובעת, כי "אינני סובלת ממחלה כרונית או ממגבלה רפואית כלשהי" (נ/5 - טופס פרטים אישיים, סעיף 6, ההדגשה שלי - ש"ס). לית מאן דפליג, כי הצהרתה דנן והפרטים שמסרה התובעת בטופס פרטים אישיים, לענייננו-שלנו, לא רק שעומדים בסתירה פוזיטיבית קוטבית ומוחלטת לעדויותיהם של עדי התביעה, אלא שהם מאפסים אותן. 20. שישית , בתחילת שירותה בשירות בתי הסוהר, עברה התובעת, בהצלחה רבה, קורס סוהרים, שבסופו היא הוסמכה כסוהרת ביטחון ואף שובצה ביחידת נחשון.( צירוף ו/1 ל-ת/2).הישגיה בקורס בתחום העיוני , היו גבוהים ואילו הישגיה בתחום המעשי היו טובים . במהלך הקורס ,היא עברה ,בין השאר, אימונים גופניים קשים, כולל אימונים להגנה עצמית. במהלך הקורס, לא התלוננה התובעת בפני הממונים עליה על מגבלה גופנית כלשהי. כאן המקום לציין, כי עדותה של התובעת לעניין "הסתרת" המידע ,בקשר לתפקודיות נכותה, משלטונות שירות בתי הסוהר , וזאת מתוך חששה שלא תתקבל לשירות בתי הסוהר, כביכול, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי ואף מהווה הפרה בוטה להצהרותיה והתחייבויותיה של התובעת , לעניין זה, לשלטונות שירות בתי הסוהר. 21. שביעית, ד"ר לידור העיד, בכתב ובעל-פה, לעניין נכותה האורתופדית של התובעת בגין התאונה. במהלך חקירתו שתי וערב, הוא התייחס גם לתפקודיות הנכות דנן. אליבא ד"ר לידור, "קיצור עצם הבריח בעקבות שבר במרכזו לא מותיר הגבלה תפקודית" (עמ' 17, ש' 23-22), וכן: "לא נותרה כל הפרעה תפקודית בעקבות כך ואין הפרדה תפקודית בעקבות שבר בעצם הבריח" (שם, ש' 29 ו-30). בהמשך העיד ד"ר לידור, כי הקיצור של 6 מ"מ בעצם הבריח משמאל של התובעת, הינו קיצור של מה בכך (עמ' 18, ש' 24-23), וכי השבר בעצם הבריח משמאל שנגרם לתובעת בתאונה התחבר באופן גרמי, העצם דומה לעצם תקינה, וכאשר ישנו חיבור גרמי אין יותר כאבים לנפגע במקום השבר (עמ' 19, ש' 25-7). וכן המשיך ד"ר לידור והעיד ,לעניין זה, כי אצל התובעת אין א-סימטריה בשרירים של הכתפיים (עמ' 21, ש' 7); ידה הימנית היא הדומיננטית והתובעת אינה עוסקת בענפי ספורט המחייבים זריקה והשלכת חפצים כמו בייסבול, השלכת כידון וכיוצא באלה. על-כן, נכותה הרפואית האורתופדית אינה תפקודית כלל (עמ' 20, ש' 21-13). לדידי, עדותו של ד"ר לידור הייתה סבירה ומהימנה בעיניי. בעדות זו ,לא מצאתי סתירות כלשהן. המדובר במומחה מקצועי ובעל מוניטין רב בתחום התמחותו. התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו הינה נכונה. התשתית המדעית-מקצועית שבבסיס חוות הדעת הינה הכרחית ואמת. כאמור, עדותו של ד"ר לידור, זו שבכתב וזו שבעל-פה ,הייתה סבירה ומהימנה עליי .אני מאמץ את חוות דעתו של ד"ר לידור. בהקשר זה אדגיש, כי ניסיונותיה של באת-כוח התובעת לפגום במהימנותו האישית והמקצועית של ד"ר לידור ובמהימנות חוות דעתו ,תוך שימוש ציני בזהותה של התובעת (עמ' 21, ש' 32-31), אינו צליח כלל, מקומם, וטוב אילו לא היה כלל. וכן, מיותר לציין, כי עדותו של ד"ר לידור, זו שבכתב וזו שבעל-פה ולענייננו, עומדת בסתירה קוטבית לעדויותיהם של עדי התביעה. 22. שמינית, בסתירה לעדויותיהם בכתב של עדי התביעה, העידה התובעת, במהלך חקירתה שתי וערב, כי היא "התרגלה לחיות" עם פגיעותיה הרפואיות שנגרמו לה בתאונה (עמ' 9, ש' 1), וכי אחרי הטיפול הרפואי שהיה לה בבית חולים פורייה (ביום 04.09.2008), היא הרגישה שינוי במצבה הרפואי ולא הייתה לה כל הפרעה תפקודית (עמ' 7, ש' 10-5). 23. הנה-כי-כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיה האישיות של התובעת, גילה הנוכחי, עברה, השכלתה, עבודתה, הכשרתה המקצועית, יכולתי להסתכל במומה, טיב הפגיעה הרפואית, דרגת הנכות הרפואית היציבה, מצב העבודה במשק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותה התפקודית של התובעת הינה פחותה בהרבה מאוד מנכותה הרפואית. לעתיד, נכותה התפקודית של התובעת תהא אקטואלית רק עם יציאתה של התובעת לגמלאות לפני תום גיל העבודה. ויודגש: התובעת משרתת, החל מחודש אוקטובר 2010, כנגדית אקדמית בשירות בתי הסוהר. היא עובדת מדינה קבועה ואין חשש לפיטוריה לפני מועד יציאתה לגמלאות. מכל מקום, בפניי לא הוכח כדין, כי לתובעת נשקפת סכנת פיטורין מעבודתה לפני יציאתה לגמלאות על-פי הדין שלעניין. וכן, נכותה התפקודית הזמנית של התובעת, כפי שנקבעה ע"י ד"ר לידור ובהיעדר ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור, מקובלת עליי. הפסד השתכרות בעבר 24. לגבי התקופה החל מיום התאונה, ה-09.04.2007, ועד ליום 08.08.2007, חסרון הכיס לתובעת הוא כדלקמן: 2,212 ₪ x% 100 x 4 חודשים = 8,848 ₪. סכום זה נושא ריבית חוקית ,מאמצע התקופה ועד היום, ומגיע לסך של 9,987 ₪. 25. באשר לתקופה החל מיום 08.08.2007 ועד ליום גיוסה של התובעת לשירות בתי הסוהר (ביום 14.10.2010), אומר, כי אין כל מקום לערוך חישוב אקטוארי לפיצויים המגיעים לתובעת בתקופה דנן. לא ניתן לקבוע, במדויק, את שיעור ההפסד בהשתכרותה של התובעת במומה. תפקודיות הנכות הרפואית, אינה ברורה כלל. על כן ועל דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובעת ,לתקופה דנן, פיצוי בסך של 20,000 ₪, נכון להיום. יוצא, כי הפיצויים המגיעים לתובעת בשל הפסד השתכרות בעבר הינם כדלקמן: 9,987 ₪ + 20,000 ₪ = 29,987 ₪, נכון להיום. 26. וכן, לתקופה החל מיום גיוסה של התובעת לשירות בתי הסוהר (ביום 14.10.2010) ועד להיום, לא הוכיחה התובעת כדין, כי היה לה הפסד השתכרות בגין התאונה. ההפך הוא הנכון. התובעת משתכרת, למעשה, יותר מהשכר הממוצע במשק. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעתיד 27. אכן, התובעת משרתת ,כנגדית אקדמית ביחידת נחשון, בשירות בתי הסוהר. היא עובדת מדינה קבועה ואין חשש לפיטוריה לפני מועד יציאתה לגמלאות בהתאם לדין שלעניין . עד ליציאתה לגמלאות, לא יהיה לתובעת הפסד השתכרות כלשהו בגין התאונה. היא מרוויחה יותר מהשכר הממוצע במשק וצפויים לה קידומים בדרגה ובתפקיד, ואף העלאה בשכרה החודשי. יחד עם זאת, אין זה סוד, כי אנשי כוחות הביטחון למיניהם, יוצאים לגמלאות לפני תום גיל העבודה הנהוג במקומותינו (גיל 67 שנים), והם ,לרוב, משלבים קריירה מקצועית נוספת, אם במשרה מלאה ואם במשרה חלקית, עם ניהול משפחה ומשק בית, וזאת עד לתום גיל העבודה (ראו- חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] , תשמ"ה- 1985 , סעיפים 12,12א ו- 13 ; חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] , תש"ל- 1970 , סעיפים 15 ,17 ,17א ,18 ,73 ו- 81 ; בג"צ 1007/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר ,פ"ד סא (3) 857 (2006); נוהל מס' 03-5003 של שירות בתי הסוהר- מינהל משאבי אנוש, לעניין פרישה לגמלאות ).לפי הדין, גיל הפרישה מטעמי גיל של סוהר בשירות בתי סוהר לפי הוראת נציב שירות בתי הסוהר , הוא 57 שנים. ככלל, התובעת זכאית לפתח קריירה מקצועית נוספת לאחר יציאתה לגמלאות מעבודתה בשירות בתי הסוהר . אכן, אין אפשרות כלשהי לערוך חישוב אקטוארי לפיצויים המגיעים לתובעת לתקופה דנן. קיים קושי מובנה ואינהרנטי בקביעת שיעור ההפסד המדויק בהשתכרותה של התובעת ,במומה, בתקופה האמורה, לא כל שכן שלא ניתן לקבוע, במדויק ,את אורך תקופת ההשתכרות. על-כן, יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין ראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת, בפרט נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 25,000 ₪, נכון להיום. לדידי, סכום זה הינו סביר והוגן. הוצאות נסיעה בעבר 28. אכן, היו לתובעות הוצאות נסיעה הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי בגין התאונה. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובעת, בפרט נזק זה, פיצוי בסך של 2,500 ₪, נכון להיום. שאר פרטי הנזק הנתבעים 29. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר פרטי הנזק הנתבעים ,וטענותיה, לעניין זה, בעלמא הן. ויודגש: כל ההוצאות הרפואיות שהיו ולתובעת בעבר או אלה שיהיו לה בעתיד בגין התאונה אם בכלל, ובהיעדר ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור, נכללות הן בסל הבריאות והיא זכאית להן, בחינם, מקופת החולים בה היא רשומה ,והכל על-פי הוראות חוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (ראו גם סעיף 2 (ב1)(1) לחוק).על-כן, אין התובעת זכאית לפיצוי בפרט נזק זה. אוסיף עוד, כי ההוצאה הרפואית בשל הנזק בשן 12, כאמור וכמפורט במכתבו של ד"ר מזבר חליל מיום 05.05.2009 (ת/2, צירוף ו'), אינה בגין התאונה והתובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו עבורה. בפניי, אין ראיה כדין לפיה התובעת נפגעה בשיניה בתאונה. וכן, התובעת ויתרה, מדעת, על מינוי רופא שיניים מטעם בית המשפט. מכתבו של ד"ר חליל האמור, הינו למעשה חוות-דעת רפואית ובתור שכזה אינו קביל בהליך זה. ניכויים 30. כמבואר, הנתבעת הקדימה ושילמה לתובעת תשלום תכוף. לאחר שערוך להיום, מגיע סכום זה לסך של 5,838 ₪. מן הדין לנכות סכום זה מסכום הפיצויים. סכום הפיצויים הכולל 31. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת ,נכון להיום, הם כל אלה: א. נזק לא ממוני - 28,402 ₪. ב. הפסד השתכרות בעבר - 29,987 ₪. ג. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעתיד - 25,000 ₪. ד. הוצאות נסיעה בעבר - 2,500 ₪. 85,889 ₪. בניכוי תשלום תכוף- ( 5,838) ₪. 80,051 ₪. התוצאה 32. התוצאה היא , איפוא ,כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: א. סך של 80,051 ₪ ; ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 12,850 ₪. ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת ,באמצעות באת-כוחה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת , שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עצם הבריח