מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עקירת עצי זית - תביעת פיצויים: מבוא זוהי תביעה כספית בה תובע התובע פיצוי על כך שהנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע"), באמצעות פועל מטעמו (הנתבע מס' 2), הסיג את גבולו של התובע ועקר 6 עצי זית בני שנים רבות, אשר היו נטועים בחלקתו של התובע. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התובע לא הוכיח כי הוא בעלים של המקרקעין המדוברים וכי הוא (הנתבע) לא ביצע עבודות חפירה או עקירה של עצי זית בחלקתו של אף אדם והתובע מנסה להתעשר על חשבונו. נגד הנתבע מס' 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 28.2.2011, אם כי במהלך ניהול המשפט ועל פי הודעת ב"כ התובע בסיכומיו, נפלה טעות בפרטיו של נתבע זה, מה גם שלא צוין בכתב התביעה מס' תעודת הזהות שלו. כך או אחרת, נותרה ועומדת עתה להכרעה רק התביעה נגד הנתבע מס' 1. טענות התובע התובע טוען כי הוא הבעלים והמחזיק בחלקה 186 בגוש 17551 באדמות כפר נוג'ידאת. במהלך ניהול המשפט ומעיון מנסח הרישום שהוגש על ידי שני הצדדים לאחר הגשת התביעה (כמו גם משאר המסמכים לרבות חוות דעת השמאי מטעם התובע ותכנית הצעת החלוקה מטעם התובע ת/3), עלה כי מספר החלקה שצוין בכתב התביעה הינו שגוי, וכי מדובר בחלקה מס' 87 באותו גוש (להלן "החלקה"). התובע טוען בכתב התביעה כי "בעת פנייתו לחלקת הקרקע הנ"ל נתגלו עבודות חפירה ועקירת 6 עצי זית בני שנים רבות על ידי הנתבעים". התובע פנה לנתבע מס' 2, בהיותו נהג המחפרון שביצע את העבודות, וזה אמר לו כי כל העבודות אושרו על ידי הנתבע. התובע פנה אין ספור לנתבעים בעניין, אולם כל פניותיו היו לשווא וללא מענה חיובי. התובע טוען כי הנתבעים הסיגו את גבולו וגרמו לו לנזקים כבדים - נזק רכוש בסך של 40,470₪ על פי חוות דעת שמאי, שכ"ט שמאי בסך של 800 ₪ ועוגמת נפש וטרדה בסך של 30,000 ₪ בשל הסגת הגבול. בתצהיר עדותו הראשית טוען התובע, כי הוא אחד מן הבעלים או המחזיקים בחלקה וכי בעת שהיה יושב בביתו, פנה אליו הנתבע והודיע לו כי בעקבות טעות איומה בצעו הנתבעים עבודות חפירה בחלקה ועקרו 6 עצי זית בני מאות שנים. הנתבע גם פנה לתובע באמצעות אנשים מהכפר על מנת להגיע לפשרה בגין מעשיו הבלתי חוקיים, אך הדברים הובילו למבוי סתום. התובע הגיש גם תצהיר עדות ראשית של אחיו - סלימאן קאסם, אשר הצהיר כי ידוע לו שהנתבעים ביצעו עבודות חפירה בחלקה ועקרו 6 עצי זית בני שנים רבות וזאת על אף שהחלקה אינה בבעלותם או בחזקתם ובלא שקיבלו את הסכמת בעלי החלקה. עוד הוא הצהיר כי הנתבע פנה לתובע בנוכחותו, ביחד עם אנשים מהכפר, על מנת להגיע לפשרה בעקבות מעשיו האמורים, אך המשא ומתן הגיע למבוי סתום. טענות הנתבע הנתבע מבקש לדחות את התביעה. בכתב ההגנה הוא טוען כי התובע לא הכיח כי הינו בעלים בחלקה כפי שהוא טוען בכתב התביעה וכי לא צורף ייפוי כח מטעם כלל היורשים של מי שרשום כבעלים של החלקה. עוד טוען הנתבע כי מדובר בחלקה גדולה וכי הוא רכש "חלק גדול" ממנה. באשר למעשים המיוחסים לנתבעים - הנתבע טוען כי הוא לא ביצע שום עבודות חפירה או עקירת עצי זית בחלקתו של אף אדם וכי אין לו כל ידיעה באשר למעשי הנתבע מס' 2 ואם הסיג גבול. הנתבע לא הסיג גבול "ואף לא התקרב לחלקתו של התובע". הנתבע מכחיש גם את כל הנזקים הנטענים על ידי התובע וטוען כי הוא לא גרם לתובע נזק כלשהו וכי התביעה הוגשה במטרה לסחוט ממנו כספים ולהתעשר על חשבונו. באשר לטענת התובע כי הוא פנה לנתבעים בעניין עקירת העצים - הנתבע טוען בכתב ההגנה כי התובע מעולם לא פנה אליו בדברים כאמור. בתצהיר עדותו הראשית, שב הנתבע וטוען כי הוא לא ביצע שום עבודות חפירה או עקירת עצי זית אך הוא מוסיף וטוען כי "רק ניקיתי את החלקות שלי ותו לא". באשר לטענה שהועלתה בתצהירים מטעם התובע, ולפיה הנתבע פנה לתובע בעניין עקירת העצים והודה כי ארעה טעות וביקש להגיע לפשרה - הנתבע טוען בתצהירו כי הוא מעולם לא פנה לתובע או למי מטעמו אלא הם פנו אליו וטענו כי הוא עקר מספר עצי זית והנתבע מצדו הבהיר להם כי הוא רק ניקה את החלקות שלו ותו לא. דיון והכרעה העוולה של הסגת גבול במקרקעין מוגדרת בסעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בזו הלשון: "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". בכל הנוגע לנטלי ההוכחה קובע סעיף 30 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כדלקמן: "חובת הראיה בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". מובן, כי בטרם תגיע חובת הראיה לפתחו של הנתבע, על התובע להראות תחילה כי עומדת לו עילת תביעה בכל הנוגע להסגת גבול במקרקעין המדוברים. לעניין זה יש לציין, כי העוולה של הסגת גבול במסגרת דיני הנזיקין נועדה להגן על ההחזקה ולא על הבעלות כשהיא לעצמה, וזכות התביעה בתביעה בהסגת גבול אף איננה מוגבלת למחזיק בפועל, אלא גם לבעל זכות להחזקה מיידית (רע"א 5058/99 אילנה כספי נ' מנחם דויטש, פ"ד נה(4) 530). סבורני כי בענייננו התובע עמד בנטל זה והראה כי הוא בעל זכות ועילת תביעה בקשר לחלקה: על פי נסח הרישום של החלקה, המדובר בחלקה בשטח של 4,446 ש- 37/40 חלקים ממנה רשומים על שם "רשיד קאסם נאצר אנ-נג'אד" - שהינו סבו של התובע (להלן "הבעלים הרשום"), ו- 3/40 חלקים ממנה רשומים על שם רשות הפיתוח. התובע הגיש צו ירושה מיום 18.10.1976 (ת/1) ולפיו הבעלים הרשום נפטר ביום 16.5.65 ויש לו 8 יורשים וביניהם אביו של התובע - קאסם רשיד נוג'ידאת, שחלקו בירושה הוא 4/24. עוד הגיש התובע צו ירושה מיום 1.3.2009 ולפיו אביו של התובע נפטר ביום 2.3.84 ויש לו 5 יורשים וביניהם - התובע שחלקו בירושה הוא 1/5. צווי הירושה טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, כעולה מנסח הרישום שהוגש לבית המשפט. יחד עם זאת ועל יסוד צווים אלה, ניתן לקבוע כי התובע הוכיח, בוודאי במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי עומדת לו הזכות להירשם, מכוח ירושה, כבעלים של 1/5 מתוך חלקו של אביו, אשר כאמור ירש 4/24 חלקים מירושתו של הבעלים הרשום של החלקה. המדובר בזכות להירשם כבעלים של חלק בלתי מסוים מן החלקה, בשיעורים האמורים. בנוסף לכך, התובע הגיש לבית המשפט תצהירים של כל היורשים של אביו, אשר מיפים את כוחו לתבוע גם בשמם את הנתבעים בתביעה זו, כשהם מוותרים על כל טענה בעתיד בעניין. לפיכך, התובע הראה כי עומדת לו עילת תביעה - כבעל זכות עצמאית וכשלוחם של כל שאר יורשי אביו - שכאמור היה בעל הזכות להירשם כבעלים של 4/24 חלקים מתוך חלקו (הבלתי מסוים) של הבעלים הרשום בחלקה. העובדה שהתובע לא הוסמך לפעול גם בשם כל שאר יורשי הבעלים הרשום במקרקעין, אין בה כדי לגרוע מזכות התובע לתבוע, מכוח הזכויות כאמור, על הסגת גבול במקרקעין. יחד עם זאת, בהחלט יהיה מקום להתחשב רק בחלק היחסי של התובע ושל שאר יורשי אביו בפסיקת הפיצוי, ככל שיוכחו הסגת גבול ונזק ממון. בניגוד לתובע, הנתבע לא הגיש במהלך המשפט כל ראיה שהיא לתמיכה בטענתו ולפיה גם הוא זכאי להירשם כבעלים של חלקים מן החלקה, לטענתו - חלק הארי שלה. בהחלטתי מיום 4.3.12 הותר לנתבע להגיש בתוך 7 ימים את הסכמי המכר שלטענתו מעידים על רכישת הזכויות בחלקה. הנתבע לא הגיש את המסמכים במועד האמור ורק במסגרת סיכומיו, לאחר שהוגשו סיכומי התובע ובלא שנטל רשות לכך, צירף הנתבע הסכמים מהם עולה, לכאורה, כי הוא רכש חלקים מן החלקה מיורשים של הבעלים הרשום, משמע - שהוא בעל זכות חוזית לכאורה להירשם כבעלים של חלקים בלתי מסוימים בחלקה. כאמור, לבעלים הרשום בחלקה 37/40 חלקים בלתי מסוימים בה וממילא, גם ליורשיו, כל אחד על פי חלקו, וכן למי שרכש מהם, חלקים בלתי מסוימים בלבד. יחד עם זאת, מהעדויות עלה כי במרוצת השנים ערכו היורשים השונים של הבעלים הרשום חלוקה מוסכמת של ההחזקה והשימוש בחלקה, חלוקה שלא הועלתה על הכתב וממילא גם לא נרשמה ויתרה מכך - לא סומנה במפורש ובאופן מוסכם ומתועד מבחינת גבולותיה. התוכנית שהגיש התובע בעניין זה (ת/3), איננה תכנית חלוקה מוסכמת ומאושרת, אלא רק הצעת חלוקה שהוכנה על יד מודד מוסמך עבור ומטעם התובע. וכך העיד התובע בעניין זה בעמ' 16 שורות 25-26 לפרוטוקול: "יש חלוקה בינינו. כל אחד קיבל את החלקה שלו. כל אחד מכיר את החלקה שלו. איך הולך כל אחד לזיתים לאדמה, כל אחד לחלקה שלו". ובעמ' 17 שורות 17-18 לפרוטוקול: "ש: אתה אומר שיש חלוקה המוסכמת ת: כן, בדיוק. כל אחד יודע את החלקה שלו, כל אחד יודע את עצי הזית שלו. כל אחד מכיר את האדמה ואת עצי הזית שלו". ובעמ' 18 שורות 9-10 לפרוטוקול: "אני אחד מהבעלים המחזיקים בחלקה, איך החלוקה בינינו, עוד לא הבאנו מחשב והתחלנו לחשב כמה מגיע לכל אחד". וכך העיד אחיו של התובע בעמ' 20 שורות 21-23 לפרוטוקול: "אני לא יודע להצביע בת/3. אני כל הזמן הולך לשטח שלי לא אכפת לי מהשטחים האחרים, אסור לי להיכנס למקום אחר צריך רשות שלו, כל בן אדם יש לו אדמה, אסור לי להיכנס באדמה שלא שלי". העובדה שיורשי הבעלים הרשום בחלקה, נהגו בפועל על פי חלוקה מוסכמת ביניהם, על אף שלאף אחד מהם אין את הזכות להירשם כבעלים של חלק מסוים בחלקה, עולה באופן מפורש מעדותו של הנתבע. הנתבע טען בתצהירו "ניקיתי את החלקות שלי ותו לא", ומשנשאל בעדותו באיזו זכות הוא נכנס לחלקה השיב (בעמ' 35 שורות 15-20 לפרוטוקול) כך: "ת: נכנסתי לאדמה שלי. מכרו לי. ש: יש לך טאבו שזאת האדמה שלך, זה רשום על שמך ת: אם המוכר מוכר לי חלקת אדמה והוא מצביע לי עליה בתוכנית שעשיתי אצל מודד מוסמך". ובעמ' 37 שורות 4-5 לפרוטוקול מעיד הנתבע: "מדובר ב- 6 אחים כל אחד מכיר את החלקה שלו, הצביע עליה בפני והם אפילו ידוע לי מי מהאנשים היה נכנס לשם. הם בסך הכל 6 אחים כל אחד הצביע על החלקה. אין חלוקה פורמאלית". ובשורה 10 באותו עמוד: "נותרו 2 בעלים, 2 אחים שלא קניתי מהם, אחד מהם קוראים לו פאוזי נוג'ידאת, אמר לי בפירוש שהחלקה שלו היא הראשונה מלמעלה והשני זה התובעים ולא פניתי אליהם". המסקנה העולה מניתוח העובדות והעדויות המתוארות לעיל הינה כדלקמן: לאף אחד מיורשי המנוח הרשום כבעלים של החלקה, וממילא גם למי שרכש מהם את זכויותיהם, אין זכות להירשם כבעלים של חלק מסוים של החלקה. חרף זאת, בפועל ובמשך השנים "חילקו" היורשים ביניהם את השימוש והחזקה בחלקיה השונים של החלקה, וזאת ככל הנראה בהסכמה וללא מחלוקת. לא דובר בחלוקה כתובה או רשומה ואף לא בחלוקה מדויקת בעין, אלא מעין חלוקה גסה של החלקה בין היורשים. יחד עם זאת וככל שהדבר נוגע למחלוקת נשוא ענייננו - התובע לא הוכיח בראיות כי החלק שבו בוצעו העבודות על ידי הנתבע ונעקרו לטענתו עצי הזית, הוא חלק מסוים של החלקה שהינו, על פי הסכמת כל היורשים, בהחזקה ובשימוש בלעדיים שלו ושל שאר יורשי אביו. התובע אמנם הגיש מפת מדידה המציעה חלוקה של החלקה בין היורשים השונים של הבעלים הרשום, אך לא הוגשה מפת מדידה הקושרת בין אותו חלק מן החלקה שהתובע טוען לבעלות ייחודית ומסוימת בו, לבין השטח בו בוצעו אותן עבודות על ידי הנתבע. גם כשהתובע התבקש בעדותו לסמן על גבי אותה הצעת חלוקה היכן נמצאת החלקה לה הוא טוען בתביעתו, הוא לא ידע להשיב על כך באופן וודאי ואמר: "אולי כאן" (עמ' 14 שורות 1-2 לפרוטוקול). על יסוד האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי הוא ושאר יורשי אביו אותם הוא מייצג, הינם בעלי זכות חזקה בלעדית בחלק מסוים מן החלקה. בעניין זה יש להזכיר, כי תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מורה, כי בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה את תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר - לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה. מנגד וכפי שפורט לעיל - התובע בהחלט הוכיח כי הוא ושאר יורשי אביו הינם בעלי זכות להירשם כבעלים של חלק בלתי מסוים מן החלקה, וזאת בשיעורים שפורטו לעיל. בנסיבות אלה, עומדת לתובע ולאותם יורשים עילת תביעה של עוולת הסגת גבול. עילת תביעה זו תעמוד נגד הנתבע גם בהנחה שיש ממש בטענתו ולפיה גם הוא זכאי להירשם כבעלים משותפים בחלקה, מכוח אותם הסכמים בהם הוא אוחז. נקבע בפסיקה, כי במקרים שבהם בעלים משותפים עושה שימוש במקרקעין המונע מיתר השותפים לעשות שימוש בהם - מצב העולה כדי נישול - ייחשב השימוש כהסגת גבול (ע"א 891/95, זידאני נ' אבו אחמד, פ"ד נג(4) 769). יש לבחון, אפוא, מהו השימוש שעשה הנתבע בחלקה והאם הוא אכן ביצע עוולה של הסגת גבול. כאמור, על פי סעיף 30 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין. הנתבע איננו חולק על כך שהוא, באמצעות הפועל מטעמו (הנתבע מס' 2), נכנס לחלקה וביצע בה עבודות. בכתב ההגנה אמנם הרחיק עצמו הנתבע באופן גורף מכל פעולה שהיא בחלקה, תוך שציין ש"אף לא התקרב לחלקתו של התובע" וכי הוא "לא ביצע שום עבודות חפירה או עקירת עצי זית בחלקתו של אף אדם", אולם בתצהירו הוא כבר אישר כי אכן ביצע פעולות בחלקה, כאשר לטענתו דובר רק בפעולות ניקוי ותו לא. גם בעדותו בבית המשפט הודה הנתבע כי הוא אכן ביצע, באמצעות הנתבע מס' 2, עבודות בחלקה, כאשר לטענתו דובר רק בפעולות ניקוי וניקוש שבוצעו בעזרת מחפרון ולא בפעולות חפירה או עקירת עצים. גם הנתבע מס' 2, שהעיד מטעם הנתבע, אישר כי הוא ביצע בשם הנתבע ובאמצעות מחפרון עבודות ניקוי, ניקוש ופינוי גזם מן החלקה וזאת במשך שעתיים, עבודות שלטענתו לא כללו חפירה (עמ' 29-32 לפרוטוקול). השאלה מהן העבודות אותן ביצע הנתבע בחלקה - ניקוי או (או גם) עקירת עצים - הינה שאלה בעלת משמעות בכל הנוגע לסוגיה שבמחלוקת וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי התובע זכאי להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין רק אם הוא סבל על ידי כך נזק ממון. ניקוי החלקה וניקוש העשבים והקוצים ממנה, ודאי אין בו משום נזק ממון. עקירת עצי זית, מאידך, לבטח מהווה נזק ממון. שנית, סעיף 31 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע, כי זכותו של שותף במקרקעין להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. כפי שצוין לעיל, נקבע בפסיקה כי במקרים שבהם בעלים משותפים עושה שימוש במקרקעין המונע מיתר השותפים לעשות שימוש בהם - מצב העולה כדי נישול - ייחשב השימוש כהסגת גבול. ניקוי החלקה הוא בבחינת שימוש סביר בה. עקירת עצי זית מן החלקה, מאידך, הוא שימוש שאיננו סביר ושיש בו משום נישול שאר הבעלים המשותפים מזכותם להשתמש במקרקעין ובנטוע בהם. בכל הנוגע לשאלה זו - של מהות העבודות אותן ביצע הנתבע בחלקה - לאחר שמיעת העדויות ולאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע ולפיה לא דובר בניקוי החלקה בלבד, אלא בעקירת עצי זית ממנה. לתובע, אמנם, אין עד ראיה אשר נכח במעמד ביצוע העבודות בחלקה וראה כי הנתבע, באמצעות נהג המחפרון, עוקר את העצים. העד היחיד שנכח במקום הוא נהג המחפרון - העד מטעם הנתבע - שאמנם הכחיש שבוצעו עבודות חפירה ועקירת עצים, אך התרשמתי כי אין לייחס משקל של ממש לעדותו זו, הן בשל העובדה שהוא בעל אינטרס משל עצמו להכחיש את הדברים, כמי שביצע בפועל את העבודות, והן נוכח התרשמותי מעדותו כי כמי שפעל מטעם הנתבע, הוא איננו נייטרלי אלא מוטה לטובתו. הנתבע איננו טוען כי קיים עד ראיה שהתובע נמנע מלזמנו ובנסיבות אלה, אין מדובר בהימנעות מזימון עדים אלא במצב של העדר עדים, ועל כן יש לקבוע את הממצאים העובדתיים על סמך העדויות והראיות שהובאו לבית המשפט. ניתוח אותן ראיות ועדויות הביא אותי, כאמור, למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע, וזאת מכמה טעמים: ראשית, התובע הוכיח בראיות כי בחלקה היו נטועים עצי זית. טענה זו, שהיא לב לבה של התביעה, הועלתה כבר בכתב התביעה והנתבע לא הכחיש אותה בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית. הנתבע לא טען שלא היו עצי זית בחלקה, אלא רק שהתובע איננו בעלים בחלקה וכי הוא - הנתבע - לא עקר עצי זית אלא רק ניקה את החלקה. והנה בעדותו של הנתבע בבית המשפט, ובאופן שלא הותיר אמון, הוא הרחיב את חזית ההכחשה והפעם גם הכחיש באופן גורף כי בכלל היו בחלקה עצי זית וכטענתו - "זה בכלל שטח מת, אין עצים... מדובר בחלקה ריקה מעצי זית... לא היו שם שום עצים שנזכרים שעצי זית" (עמ' 37 שורות 15-20 לפרוטוקול). טענה גורפת זו, שכאמור לא נתתי בה אמון, נסתרה בעדותו של העד מטעם הנתבע - נהג המחפרון שהעיד : "...אמר לי לנקות מפה לפה, שם יש זיתים, הוא עוד לא יודע, שאנקה בינתיים איפה שהוא הראה לי" (עמ' 32 שורות 1-2 לפרוטוקול, ההדגשה שלי, א.א.). העובדה שבחלקה היו נטועים עצי זית, עולה גם מחוות דעתו של השמאי מטעם תובע שביקר בחלקה וציין כי הוא נוכח בעצי זית בשכנות לעצים שנעקרו, דבר שאף תועד על ידו בצילומים שהוגשו לבית המשפט (ושבניגוד לטענת ב"כ הנתבע, עמדה לו הזכות, על פי החלטתי מיום 4.3.12, לבקש לחקור את המומחה על צילומים אלה והוא לא ביקש לעשות כן). שנית, התובע הוכיח כי עצי זית נעקרו מתוך החלקה. בעניין זה תמך התובע את טענתו בחוות דעת המומחה שביקר במקום ותיאר בחוות דעתו, שלא נסתרה בעדותו בבית המשפט, כי "ניתן היה לזהות את בורות עקירת העצים וחלקי שורשים ובהיקפם. גם בבית המשפט הוא העיד (בעמ' 26 שורות 9-10 לפרוטוקול): "...אני רק ראיתי את השיירים שנותרו אחרי עקירת העצים ואת הבורות שנשארו אחרי העקירה ואת השורשים שנשארו בהיקף ובעומק שנעקרו ולא כולם אפשר היה לשמר עם העץ". ובעמ' 27 שורות 17-21 לפרוטוקול: "...אני יכול לגזור שחפרו במתכוון בצורה כזו כי עץ מבוגר בדרך כלל יש לו הרבה שורשים שמתפזרים לצדדים ואכן מצאתי גם שורשים בשוליים של החפירה וגם בעומק שורשים שהיו שם שניתקו בכל זאת בזמן העקירה אבל ברור הוא שרוב השורשים היו צמודים עדיין לעץ כי עץ כזה שאם בשוליים יש עוד כל כך הרבה שורשים, מרכז השורשים הוא מה שיותר בהיקף הקרוב שלו וזה בוודאי מה שלקחו עם העץ הזה". המומחה תיעד בתמונות שצילם כאמור חלק מאותם בורות, באופן שמתיישב עם עדותו. העובדה שלא צולמו כל הבורות אלא רק חלק מהם, אין בה כדי לגרוע ממשקלן הראייתי של התמונות ומעדות המומחה באשר למספר העצים שנעקרו. שלישית, הנתבע הודה כי ביצע עבודות בחלקה. כאמור, בכתב ההגנה נמנע הנתבע מלהודות בכך שאכן הוא ביצע עבודות כלשהן בחלקה, ורק בתצהיר עדותו הראשית הודה כי "ניקה את חלקתו ותו לא". הנתבע לא טען וממילא לא הביא כל ראיה לכך שמישהו אחר ביצע עבודות בחלקה, כך שהאפשרות שהנתבע, ולא אחר, הוא שביצע את עקירת העצים, היא אפשרות מסתברת יותר. ורביעית, נתתי אמון מלא בעדותם של התובע ושל אחיו בפני, כי הנתבע הודה בפניהם שאכן הוא עקר עצי זית מן החלקה ואף היה נכון לפצות את התובע על כך. בעניין זה אציין, כי העדפתי באופן מובהק את עדות התובע על פני עדות הנתבע. התרשמתי כי בניגוד לטענת הנתבע, התובע איננו מונע כלל מרצון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע, כפי שהנתבע טוען, אלא כי יש אמת בדבריו ולפיהם הנתבע הודה בפניו כי במסגרת אותן עבודות שביצע בחלקה, הוא אכן עקר עצי זית ועל כן אף היה נכון לפצות את התובע. מנגד, התרשמתי כי הנתבע מנסה להרחיק עצמו ככל הניתן מאחריותו והוא אף לא היה עקבי בגרסתו. כך, בעוד שבכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענת התובע כי התובע פנה אליו בעניין עקירת העצים וטען "התובע מעולם לא פנה אליו בדברים כנ"ל", הרי שבתצהיר עדותו הראשית כבר לא הכחיש זאת והודה כי "הם פנו אלי התקשרו אלי וטענו כי אני עקרתי מספר עצי זית". יתרה מכך, בעדותו בבית המשפט הנתבע הלך כברת דרך נוספת וכבר הודה גם בכך שהיה נכון לפצות את התובע וביקש לנטוע עצי זית בחלקה "בשבילי ובשבילו". כך בעמ' 38 שורות 1-4 לפרוטוקול: " אני מודה שנכנסתי לאדמה שקניתי, אני לא מכחיש זאת. אני גם ביקשתי ממנו על עוגמת הנפש שגרמתי לו ואי הנוחות שנגרם לו כי נכנסתי לאדמה שלי בלי הסכמתו, אני ביקשתי לנטוע עצי זית מאז ביצוע עבודות הניקיון, גם הבאתי מודד סימנתי גבולות וביקשתי לנטוע עצי זית בשבילי ובשבילו באדמה הזאת, הוא לא הסכים, אבל ריבונו של עולם, אין עצים. ש: אם אתה לא אשם, למה יש לך להציע לו לנטוע עצי זית בחלקה שלו. ת: אני אמרתי, אני אדם שלא חסר לי בעזרת השם, אני מוכן להביא בחלקה שלו שיש 700 מטר עוד 20 עצי זית ששווים כמעט 500 ₪ ואם אני נוטע בחלקה שלי שהשטח הוא כמעט 3 דונם אני אטע גם בשבילו בעוד חצי דונם. ש: היה לך הרגשות של אשמה. ת: לא. כי לא שאלתי אותם, הם היו צריכים לתת לי או.קיי להיכנס לאדמה שקניתי. ובשורה 17 ואילך באותו עמוד: "ש:אז לא רק אתה פנית אליו כדי לסגור את העניין, הפנית אנשים מכובדים כדי לגמור את העניין. ת: אבא שלי אדם מבוגר בן 80 ומשהו, אבא שלי עובד עם כמה זקנים מגשרים בין מסוכסכים בכפר, הם מגשרים על בעיות ואבא שלי נמנה על אחד האנשים המגשרים על בעיות אלה. אם רועה כבשים נכנס לחלקת אדמה ורעה את היבול של אדם אחר, אבא שלי ועוד 3,4 זקנים פוסקים עליו לשלם סכום מסוים לרצות את בעל האדמה שנרעתה. הלכתי עם אבא שלי והם סירבו לכל הצעה, הם רוצים להתעשר". הסבריו של הנתבע על כך שהסכים לפצות את התובע ולנטוע עצי זית עבורו בחלקה רק משום עוגמת הנפש שגרם בכך שנכנס לחלקה וניקה אותה, לא שכנעו ולא הותירו רושם אמין. גם הדעת נותנת, כי אילו הנתבע היה רק מנקה ומנקש את החלקה מעשבים, לא זו בלבד שהוא לא היה מגיע עם אביו ומציע פיצוי בדמות נטיעת עצי זית, אלא שאולי אף היה דורש השתתפות של התובע בעלויות הניקוי. גרסת התובע ואחיו, שכאמור היו מהימנות, מתיישבות יותר גם עם הגיונם של דברים - הנתבע הציע לנטוע עצי זית במקום אלה שעקר. הדבר אכן דומה למשל שהמשיל הנתבע - ולפיו אדם ישלם על כך "שרעה את היבול של אחר". יש לשוב ולהזכיר את עניין נטלי הראיה אשר מוטלים בענייננו על הנתבע וזאת בכמה היבטים: בהיותו נתבע בעוולת הסגת גבול, עליו הראיה שמעשהו לא היה שלא כדין. כמי שהודה בכך שנכנס לחלקה בלא לקבל את הסכמת ורשות הבעלים המשותפים בה, עליו להוכיח לאיזו מטרה הוא נכנס אליה. יתר על כן, משהודה הנתבע בכך שהוא אכן ביצע עבודות בחלקה, עובר אליו הנטל להראות מהן אותן עבודות שביצע ושאלו לא כללו עקירת עצים. הנתבע נמנע מלהגיש ראיות שיכול והיה בהן כדי לשפוך אור על העבודות שביצע, כגון - מסמך הזמנת העבודה מבעל המחפרון או חשבונית העסקה של אותה עבודה. מכל הטעמים המפורטים לעיל, שוכנעתי כי יש לקבל ולהעדיף את טענת התובע ולקבוע, כממצא עובדתי, כי הנתבע אכן עקר 6 עצי זית מן החלקה במסגרת העבודות שביצע בה. הנזק סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון. על פי סעיף זה, אם כן, יש לדחות את טענות התובע ככל שאלה נוגעות לנזקים הבלתי ממוניים שלטענתו נגרמו לו בשל הסגת הגבול (עוגמת הנפש וכיוצא בזה), ולהתמקד בטענותיו באשר לנזק הממוני. בעניין זה תמך התובע את תביעתו בחוות דעת מומחה - השמאי יונתן קוסטיצקי, שעל פי עדותו, שלא נסתרה, הינו בעל ניסיון וידע בחקלאות, דבר שניכר היה גם מעדותו בבית המשפט. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית שיש בה כדי לסתור את הקביעות שבחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. המומחה מטעם התובע ביקר בחלקה ביום 17.3.2009 וזיהה, כאמור, את הבורות שנוצרו עקב עקירת העצים ואת חלקי השורשים שנותרו בבורות. בניגוד לטענת הנתבע כפי שהועלתה רק בבית המשפט, ולפיה האדמה בחלקה היא אדמה "מתה", "אדמה חרוכה עם מי ביוב, אי אפשר לחיות שם עצי זית" (עמ' 40 לפרוטוקול), הרי שהמומחה מציין בחוות דעתו כי מדובר באדמה עמוקה ופורייה, בשל סחף וחומר אורגני שהצטבר בתוכה, וכי מהעצים המצויים בשכנות לאלו שנעקרו עולה כי מדובר בעצים נאים עם פוטנציאל. המומחה העיד כי את העובדה שדובר בעצי זית עתיקים הוא הסיק הן מעצים דומים המצויים בחלקה בסמיכות והן מגודל הבורות שנותרו במקום לאחר העקירה, היקף שרידי השורשים ועומקם (עמ' 27 שורות 25-26 לפרוטוקול). המומחה קבע, למעשה, שלושה רכיבים של נזק שנגרם בשל עקירת העצים: האחד - הינו ערך העצים כעצי נוי. על פי חוות הדעת, שלא נסתרה, שווי עץ זית כדוגמת זה שנעקר הינו בסך של 5,000 ש"ח. הנתבע הודה בעדותו בית המשפט (בעמ' 37 שורות 18-19 לפרוטוקול) - "... אני יודע שעצי זית עתיקים כפי שטען כב' השמאי יוקרתיים ונמכרים לא ב- 5,000 ש"ח, נמכרים ב- 10,000$ ו- 50,000 ₪..." על פי אמודן השמאי והואיל ודובר ב-6 עצים, הרי שהנזק בגין רכיב זה הינו בסך של 30,000 ₪. השני - הינו עלות נטיעתם של עצים חדשים, לרבות הכנת הקרקע והדברה (2,100 ש"ח) עבודה (750₪) ורכישת שתילים וטיפול בהם (900 ₪). בסה"כ מדובר ב- 3,750 ₪, הוצאה שנראית סבירה ומתיישבת עם הגיונם של דברים ולא נסתרה על ידי הנתבע. והשלישי - הינו אובדן יבול השמן של העצים שנעקרו וזאת עד להנבה מלאה של העצים שיישתלו במקומם. על פי חוות דעת המומחה, אשר מסתמך על חוברת "תחשיבי השקעות במטעים מהקמה ועד פוריות מלאה" של משרד החקלאות ופיתוח הכפר (ת/4), המדובר בתקופה ממוצעת של 8 שנים. המומחה הסביר בבית המשפט כי בחישוב אובדן זה, הוא לקח בחשבון את הוצאה שיידרש התובע להוציא בכל אותן שנים עבור רכישת שמן במקום השמן שהפיק מן העצים שנעקרו. אחיו של התובע העיד בבית המשפט, כי התובע ושאר אחיו היו מטפלים בעצי הזית ומפיקים מהזיתים שמן מדי שנה (עמ' 20 שורות 1-4 לפרוטוקול). המומחה חישב כמות ממוצעת של 4 ליטר לעץ מידי שנה, במחיר של 35 ₪ לליטר שמן, אומדן שאף הוא נתמך באותו מסמך ת/4 ושלא נסתר על ידי הנתבע. בסה"כ מדובר בנזק של 6,720 ₪ ברכיב זה. בסה"כ הוכיח התובע נזק ממוני בסך של 40,470 ₪. הואיל וכאמור לעיל, התובע לא הוכיח כי הוא ושאר יורשי אביו אותם הוא מייצג, הינם בעלי זכות לחלק מסוים מן החלקה ושבחלק זה היו נטועים העצים שנעקרו, ומנגד, התובע כן הוכיח כי הוא ויורשי אביו אותם הוא מייצג, הינם בעלי זכות להירשם כבעלים בחלק בלתי מסוים מן החלקה ששיעורו כדלקמן: 4/24 חלקים (שיעור חלקו של אביו של התובע על פי צו הירושה של הבעלים הרשום של החלקה ת/1), מתוך 37/40 חלקים (חלקו של הבעלים הרשום בחלקה), סבורני כי בנסיבות אלה יש לפסוק לתובע, באופן יחסי, רק חלק זה מתוך סך הנזק שהוכח, משמע - סך של 6,239₪. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: 1. פיצוי בסך של 6,239₪ בתוספת שכ"ט המומחה בסך של 800₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (29.3.2009) ועד היום. 2. החזר אגרת בית משפט - מחצית ראשונה בסך של 891 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.8.09 ועד היום ומחצית שנייה בסך של 958 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.10.11 ועד היום. 3. שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ + מע"מ. תשלום כל הסכומים המפורטים לעיל יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לב"כ הנתבע מס' 1, אחרת - יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שימור עציםפיצוייםעקירת עצים / נזק לעצים